דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 

מוצא חקלאות ותעשייה

מושבת מוצא בוסתן ארץ חלב ודבש

עשרות בשנים אני מהלך בעונת הקיץ לחפש את ממלכת הילדות שלי, את עצי הפרי שנותרו בשיפוליה הדרומיים של מבשרת ירושלים וואדי מוצא , בבוסתן המיוחד הזה ניתן למצוא פירות שאנו קוראים להם באלדי ,מקומות שננטשו בידי הערביים בעת מלחמת העולם השנייה מבתיו של הכפר הערבי קולוניה .

בתחילת שנת 2012 הגיעו לביקור בחלקה ובבית דוד ילין במושבה מוצא הישנה ,אנשי הגן הבוטני הירושלמי , בעת סיורם עברו בשטח מסביב לבית בחלקתם החכורה של משפחת סומך , לתדהמתם גילו את פריחת עץ השזיף המפושק .

מושבת מוצא בוסתן ארץ חלב ודבש
 
בית היתומים הסורי – המכונה שנלר ז"ל חלק 2

תולדות רעפי מרסיי ( Tuile de Marseille ) בירושלים

תודה לגיל גורדון אדריכל והיסטוריון לעזרתו בכתיבת מאמר זה .

הקדמה

פריצת רעף מרסיי מחרסית ברחבי העולם קשור לפיתוח המקורי בעיצובו המודרני בשילוב הפיתוח ששוליו משתלבים בעת ההתקנה אחד בשני היוצרים רצף אטום וחיבור טוב בין שורות הרעפים,שמו של הרעף אומנם נקרא רעף מרסיי על שם נמל היציאה לשווקים, אך בפועל הוא יוצר בעיירה אלטקירש שבחבל אלזס חבל ארץ בגבול צרפת וגרמניה .

במפעל היצור כונה הרעף כרעף אלטקריש ,רעף ג'ילרדוני ורעף אלסי ,יצור הרעף החדשני נוצר במפעלם של האחים ג'ילרדוני בשנות השלושים של המאה התשע עשר ,לאחר פיתוחו מיהרו האחים לרשום פטנט לרעף המשתלב, רעף זה החל להחליף את הרעפים שיוצרו בתהליך ידני מחומר החרסית .


בית היתומים הסורי – המכונה שנלר ז"ל חלק 2
 
החקלאות היהודית במוצא

תמונת לול הטלה מעץ בחצר משק כהן במוצא עלית ,החקלאות  היהודית במוצא כללה :

 

מטעי עצי פרי : מישמש ,שזיפים,אגסים, תפוחים , פירות אלו בתחילה יובשו ונמכרו כפירות יבשים, לאחר מכן,  התפתחה תעשיית שימורי הפירות,  בתחילה בצנצנות ולאחר מכן בפחיות שימורים, במיוחד פיתח את יצור שימורי הפירות ומכירתם  שמואל ברוזה,בשימורי הפירות היו : משמשים, שזיפים, ענבים ,תפוחים,אגסים .

 

כרמי עצי זית  אשר פירות הזיתים שימשו ליצור שמן וזיתים כבושים , בתחילה מזיתי מוצא יוצר השמן בשיתוף מנזר השתקנים ,עד אשר הוקם בית בד במוצא בנוסף לבית הבד בבית של האחים ניקולס – כיום בית משפחת קופר , לאחר תקופת מה ברוזה רכש את המתקן מידי האחים ניקולס ובית הבד החל לעבוד בחצרה של משפחת ברוזה .

 

כרמי ענבים ליצור היין , כרמים אלו כללו לאורך השנים כשלושים  אלף גפנים ושימשו להכנת יין בידי שלושת היקבים שפעלו במוצא ולמכירת תוצרתם ברחבי ירושלים וישראל.

החקלאות היהודית במוצא
 
ספור תחנת הקמח במוצא

ספור תחנת הקמח במוצא

בסביבות 1910 החליטה פיקא כי ומקימה חמשה בתים לאיכרים חדשים שיתיישבו במוצא באזור העלייה לכוון סיבובי כביש שבע האחיות ,בתים אלו נהרסו בתחילת שנות השמונים, שלושה מן המתיישבים החדשים בבתים אלו, בערין חיים שכונה הטוחן ,קריסטאל נתן זיידמאן , לאחר שהתאחדו לרעיון להקים טחנת קמח לטחינת הדגנים של התושבים הערביים בסביבה .

 

את תבואתם גידלו תושבי קולוניה והסביבה באזור עמק אילון ,לאחר הקציר הביאו את התבואה ,לטחנת הקמח של השלושה ,שהופעלה במנגנון הנעת מי המעיינות  , קשיים של פרנסה הפרידה את החבילה ושותפיו של בערין הטוחן ,עברו לפתוח תחנות קמח משלהם אחת מהם בעיר עזה.

 

ספור תחנת הקמח במוצא
 
הקמת תעשיית יצור השמנים למנועים

רעיון מסחרי של המהנדס דב קלימקער ,לאחר שהקים ופיתח את תעשיית השמן המודרני בארצנו ,במפעלים ליד יקב ראשון לציון לנצולת שאריות הענבים לאחר הסחיטה ,ליצור כוהל בהמשך הקמת בית החרושת לשמן בחיפה,בית החרושת לשמן בישוב בן שמן.

 

הרעיון המסחרי של המהנדס, הייתה לנצל את שאריות החומרים שנותרו לאחר סחיטת הזיתים מבתי הבד ,ליצור שמן סיכה למנועים ומכונות, לאחר שבדק נתברר לו כי ניצולת הכבישה של השמן בבתי הבד הישנים ,מותיר בשאריות אלו מעל ל 13 אחוזי שמן שמהם יוכל להפיק שמן סיכה .

 

בשנת 1906  רכש המהנדס מאתים חמישים דונם בעיקר באזור עמק הארזים והקים את מפעלו, מסביב למפעל לכול אחד מעובדיו, מסר כשבעה דונם להקמת בייתו ועבודה חקלאית בגן ירק האישי שיספק לפועלים את תצרוכת הבית שלהם,בסך הכול העסיק כארבעה פועלים במפעל זה.

 

המפעל והרעיון והמפעל נסגר ונגנז בשנת 1911 , משהומצא הבורג הברזל ההידראולי לסחיטת הזיתים, שצמצם את שאריות השמן שנותרו בשאריות בתי הבד והתהליך של היצור לא היה כלכלי יותר עקב מחירו הגבוה בהפקה לעומת מחיר המכירה לשמן.

הקמת תעשיית יצור השמנים למנועים
 
ספור כרמי הענבים והיקבים בתקופה היהודית במוצא

תמונת יקב היין במרתף משפחת כהן

בתקופת ההתיישבות הראשונה והשנייה במוצא תחתית של יהודים שיצאו מהחומות ורכשו חלקות מידי תושביה הערביים של מוצא , נטעו בחלקות היהודיות קרוב לשלושים אלף גפנים בשלב הראשון כארבעת אלפים גפנים נטע דוד ילין, משפחות כץ וברוזה כששת אלפים גפנים בשלב הראשון ולאחר מכן למשפחת ברוזה היו כחמשת אלפים גפנים ואף עשרת אלפים גפנים ,למשפחת כהן היו גם כחמשת אלפים גפנים , למשפחת שטיינברג היה גם כרם גדול

 

בסביבות שנות העשרים של המאה התשע עשר נטעו ועיבדו כעשר משפחות כרמים רבים, חלקם של הכרמים ניטע במרומי הכפר קולוניה מעט לכיוון צומת הראל, 2000 גפנים של משפחת גודעי התימנית, שנשרפו בעת המאורעות בשנת 1929, וכרמה של משפחת כהן בן חמשת אלפים גפנים שהניבו ענבים טובים  ,ובעת המאורעות , לא עובד הכרם  וחלקם הגדול של הגפנים ירדו לטמיון.

 

לקראת שנות השלושים מנתה חלקתו של ברוזה קרוב לעשרת אלפים גפנים מסוגים שונים, בעת ההיא פעלו במוצא שלושה יקבי יין שנים מהם גדולים וזה של משפחת כהן הקטן מביניהם, שני הגדולים עבדו לאורך כול השנים בתפוקה גדולה מסחרית בעיקר ביצור יין אדום.

 
ספור כרמי הענבים והיקבים בתקופה היהודית במוצא
 
ספור מעבדי העורות הבורסקאים במוצא

בסביבות שנת  1920 הגיע לאזור שמאחורי גשר מוצא לכוון סכר בית זית בורסקאי שעיבד את עורותיו בתהליך מייגע ושכלל שאריות מזהמות מתהליך הפרדת העור מהשומנים ומשאריות הבשר שהיו צמודות לעור החיות .

 

המים שזרמו לאחר שעברו במעיינות נחל ארזה ובחיבור לנחל , תהליך העיבוד כלל משיכת החלק הפנימי של העור בחומרים ובתמציות ובהשרייתו בחומרים אלו .

 

בשנת 1923 יצחק לנדנברג מקים בעמק הארזים מפעל עורות ,באזור מעיין תלם בעמק הארזים ושימש בעיקר ליצור נעלים ורצועות לתפילין.

 
ספור מעבדי העורות הבורסקאים במוצא
 
ספור מפעל הרעפים והבלוקים של יחיאל מיכל שטיינברג במוצא תחתית

תעשיית הרעפים והבלוקים

אזור מוצא היה ידוע מימים ימימה כמקום שקדרים ישבו בו ויצרו כלי חרס מאדמת החוור באזור, אפילו לגיונות הצבא הרומי השתמשו באדמת החוור ליצור רעפים וצינורות מים מפעלם התגלה בשנים האחרונות באזור בנייני האומה בירושלים ,שכבות החוור היו באזור צומת הראל והלאה ברכסים הקרובים.

 

השלב הראשון

יחיאל מיכל שטיינברג ושותפו למיזם דוד ילין מחליטים להקים מפעל לבלוקים ורעפים בשנת 1880 , דוד הביא את הכסף מביתו ואילו פינס, הביא את הכסף ממכירת רכוש בגולה של בעלה לעתיד של ביתו שנישאה .

 

הכספים שנאספו שימשו להקמת המפעל בחצרו של ילין , החתן נשלח ללמוד יצור רעפים בצרפת, בחזרתו נערכים ניסיונות ליצור רעפים אך בבית החרושת לא הצליחו לפצח את סוד מניעת שבירת הרעפים בתהליך הייבוש , תוצאה מאכזבת זאת סגרה את המפעל בשנת 1882.

ספור מפעל הרעפים והבלוקים של יחיאל מיכל שטיינברג במוצא תחתית
 
 
 
בניית אתרים - איקומטרייד