דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים סיור במושבת מוצא

 

 
מוצא בית דוד ילין טביא
בית דוד ילין – טביא  במוצא תחתית
או בשמו הרומאי של האזור קולוניה אמאוס או בפי הערבים קולוניה
אין כמו תושב המקום אמיר כהן שגר בנקודה מימי תרח דור שלישי במוצא ,שסבו היה בין ארבעת המשפחות המייסדות ושאביו יצחק כהן שהספיק לשרת בצבא התורכי כמגויס חובה ואחיו סיים קורס קצינים בצבא התורכי ,ושאביו שימש לבנו כאינציקלופדיה מהלכת לתאר ולספר על הפנינה בדרך לירושלים .

סיפורי מתחיל במפגש עם חבר ילדות אמיר כהן מימי במוצא העליזה ובל נשכח את מנהלת המקום רותי ארבל פסח ואת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל וכמובן בני משפחת ילין לדורותיה שתרמה את השטח לשימור וסיפורה של מושבת מוצא.

שנת 1860 הינה שנת המפנה להתיישבות היהודית מחוץ לחומות ירושלים העתיקה במושבה מוצא, של יהודים דתיים שרצו להגשים את עבודת האדמה והאיכרות בטרשי ארץ ישראל .

האדמה וזכויות שאיבת המים, ממעיינות עמק מוצא , הם שקסמו לקונים ושאפשרו את תחילת המושבה , כפי שאנו קראנו לה בילדותנו מוצא תחתית , חלקת האדמה נרכשה מידי תושביה הערביים של קולוניה,  בידי שני תושבי ירושלים מהעלייה הראשונה, שלמה יחזקאל יהודה שהיה יליד עירק וחברו דוד ילין הראשון, ששמו היה יעלין שפרושו מפולנית צבי,  יליד פולין שעלה עם אשה וילדתו חוה והתיישב בצפת, לאחר שהחליט כי צפת קטנה עליו עבר לגור בעיר העתיקה,  שותפות וחברות זאת הניבה בשנת 1860 את רכישת 200 דונם מאדמות מוצא,דוד ילין נהג לומר עבודת האדמה תיישר נפשנוו תזקוף את גוונו , חלקתו שכללה בתחילה כרם זיתים בן שני דונם וזכויות בשאיבת מים, וכול זאת בעת שהחלו היהודים לצאת מבין החומות.

אך הרוח החיה בתחילה הדרך מטעם הרוכשים , היה בנו שאול של שלמה יחזקאל יהודה שמחוסר ידיעתו בחקלאות ומאחר שלא הבין כי האבנים המוצאות מתוך הקרקע בעת הסיקול הם אבני הבנייה לטרסות החקלאיות ולמבנים, יצא למחצבה והוציא סכום כסף נוסף לרכישת אבני הבניה, זאת בכדי להקים מסביב לחלקתו הראשונה שהייתה כרם הזיתים גדר מקיפה מאבן .ובל נשכח את הסכום הנוסף ששילם להעברתם בתובלת חמורים וגמלים את האבנים מהמחצבות, חוסר הידיעה הזאת דיללה את ארנקי השותפים .

דוד ילין שהיהה איש מסחר החליט כי ברצונו להקים באדמתו נקודת מנוחה אשר קרה לה בית הקאווה כתחנה קבועה למנוחה לעולים לירושלים,שיירות בעלי החיים עצרו לפני העליה הגדולה לירושלים , בית הקפה היה סוכת מחצלות ,שאורחיה קבלו כוס קפה ושילמו בעבורו גם אם לא שתו מעין מס מנוחה מעבר.

זמן קצר לאחר רכישת הקרקע נפטרו השותפים דוד ילין ושלמה יחזקאל יהודה , מלאכת היישוב הוטלה על כתפי היורשים הצעירים שאול יהודה ודוד ילין , בתחילה התגוררו בירושלים והאדמה עובדה בעזרת תושביה הפלחים של הכפר קולוניה , בכול יום ירד שאול לחלקה וחזר לעת ערב לביתו בירושלים עד אשר חלה וגם הוא נפטר,

בעת ששני השותפים לרכישת האדמה שלמה ודוד התקרבו אחד לשני ,הוחלט במשפחות לשדך את בנו של דוד שנקרא יהושוע  לביתו של שלמה שרה , יהושוע היה באותה עת בן שלוש עשר שנה ונחשב לנער פיקח וחד לשון וגדל גוף.

נישואים בין עדות שונות היה מוקצה שבמוקצים , אך שלמה יהודה הסכים לנישואים בשנת 1857 בשני תנאים ,  התנאי הראשון שלא יגזזו את מחלפות שערותיה של ביתו כמנהג האשכנזי לאחר נישואי בת, תנאי נוסף שהציג היה , שחתנו המיועד יעבור לגור בביתו לשנתיים ויספוג את ערכי המזרח , לאחר שנתיים יחליט הזוג לאן פניהם, קרא המקרה ולאחר שנתיים נפטר אבי הכלה וכמו כן אביו של יהושוע  בשנת 1863  ,  בשלב הזה , המשפחות הטילו על יהודה ילין בנו של דוד ,להצטרף לדודו שאול ולטפל ולבנות על השטח שקנו במוצא ,יהודה ילין נחלץ למשימה והייתי מוסיף שהנושא קסם לו על אף הקשיים.
מוצא בית דוד ילין טביא
 
החאן הנוסף במוצא

סוחרי העופות והביצים מאזור אשקלון וקריית גת שבידם היה זיכיון לתוצרתם בשווקי ירושלים , בהשתמשו בתובלת סחורתם על גבי חמורים ופרדות לירושלים העתיקה , הניסיון לשמור על טריות הביצים וחיי בתרנגולות בדרכם לשווקים, יצר צורך במקום חנייה לאלו בכדי להגיע לשווקים טריים וברי מכירה בשעות הבוקר המוקדמות.

 

השיירות היו מגיעות בסיום יום מפרך לאזור מוצא ,בעלי החיים יכלו לרוות את צימאונם במים של מעיינות מוצא, המובילים נחו ובשעות המוקדמות של הבוקר המשיכו את דרכם לשווקי העיר העתיקה עם סחורה רעננה .

 

את החאן השני , בנה אברהם יצחק מנדלזון ששימש כשוחט מוצא  והמורה הראשון לתלמידי מוצא עוד בבית היווני הסמוך לבית ילין , מנדלזון בנה את ביתו במוצא בקרבה לכביש סיבוב שבע האחיות , למרגלות הקסטל ליד ביתה של משפחת כהן , ליד ביתו בנה מנדלזון רפת לבעלי חיים אשר שחט, רפת זאת הוסבה והפכה לחאן פשוט בשנת 1910 ,בעיקר בעבור מובילי העופות והביצים .

 

מנדלזון  אף פרסם את הקמת החאן בעיתונות היהודית  ,למרות רצונו של מנדלזון להיות חאן מוביל  החאן שלו היה פשוט יותר ,בניגוד לחאן השני של ילין המיוחס יותר שבאותו הזמן נוהל בידי משפחת כץ  ,החאן של ילין סיפק גם מקום לינה לצליינים ולעולים לירושלים .

 

מלחמה הייתה נטושה בין שני החאנים על הלקוחות, והאגדה מספרת כי מנדלזון היה שולח את עובדו הערבי לקבל את פניהם בסוף העלייה של הקסטל להתאכסן בחאן שלו, שהיה בעל תנאי מחיה ואסתטיקה רחוק מלהיות משובב עין .

החאן הנוסף במוצא
 
מוצא תרגיל רכישת וגאולת הקרקע השניה
תרגיל רכישת וגאולת הקרקע השניה באדמות מוצא
תרגיל נוסף לרכישת אדמות בשנת 1890 ,נעשה בעזרת האפנדי נקיב אל אשרף שחלק מהאדמות היו שייכות לו ואף בנה לעצמו בית קיץ בכפר קולוניה, ראה שניתן לעשות עסקים ולהרוויח מצלצלים ובאותה תקופה אף התיידד מאוד עם דוד ילין שהיה מבאי ביתו ומעדכנו בידיעות מן העולם הגדול .
  
כיוון שראו הערבים שגרו באזור ,כי ניתן להרוויח כסף מאדמותיהם במכירה למשוגעים היהודים שהחלו לצאת מחומות העיר העתיקה ,נוצר ביקוש ורצון למכור, ( כיוון שלדעת הפלחים  חלק גדול מאדמותיהם , לא התאימו לחקלאות מן הסיבה שאדמות אלו , היו אדמות טרשים עם אבנים רבות וסלעים) , אלא שנוכח הדרישה לאדמה במוצא תחתית המחירים האמירו .

הן האפנדי נקיב אל אשרף והן דוד ילין הבינו והריחו , כי קיימת בעיה לפלחים אלו , שחלק רב מאדמותיהם לא עובדו  ועל פי החוק התורכי, האומר שאדמה שלא עובדה במשך שלוש שנים חוזרת לידי השלטונות , בנוסף  לחלק מהפלחים  לא היו שטרי קושאנים על אדמותיהם

הזדמנות עסקית זאת יצרה תחבולה שנרקחה במוחות השניים בשנת 1890 לאדמות שנקראו אל בזוניה , הם שלחו חייל תורכי למוכתר הכפר קולוניה ובידו מכתב מרשם הקושאנים שבו מתבקש המוכתר להעביר לידיו את רשימת כול האדמות שלא עובדו בשלוש השנים האחרונות ובנוסף את רשימת בעלי האדמות הרשומות ברשם הקושאנים .

זרז זה הביא את הפלחים לנהור בהמוניהם לאפנדי נקיב אל אשרף ומציעים לו לרכוש מהם את אדמותיהם בכול מחיר שיציע ,על מנת לא לאבד את רכושם , כי הוא בקשריו ודאי יצליח פתור את הבעיה עם השלטונות התורכיים.

העסקה נתממשה בשנת 1891 , אנשיו של האפנדי נגשים מיד לעבד את החלקות שרכש בשטח של 184 דונם מאדמות הכפר הערבי קולוניה בשטח שנקרא אל בזוניה , חלקת עצי הזית העתיקים  ,כול זאת  על מנת למנוע העברתם לשלטונות של אדמות אלו, על פי החוק התורכי של אדמות שאינם מעובדות.

ילין בזמן הזה ניגש להשיג את הכסף על מנת לרכוש אדמות אלו מידיו של האפנדי , אשר רשם את האדמות הללו 184 דונם בשנת 1891 על שמו של דוד ילין והמושבה לאחר שקיבל סכום כסף נכבד כפי שהעיד דוד ילין יותר משוויה אך היא נהפכה לאדמה יהודית .

את הכספים לקניית האדמות החדשות השיג יהושוע ילין , מאגודת חובבי ציון ומנהל עסקיה בישראל זאב טיומקין , שהיה בדרכו לירושלים וחנה במוצא למנוחה ושוכנע לרכוש מידי ילין, שטח של 70 דונם מאדמות אל בזוניה ,את האדמה הזאת ייעד גם להקמת בית הבראה לחולים בעיקר מירושלים במקום שנקרא ארזה כיום.

את הכסף הנותר לרכישת יתרת השטח של 114 דונם , קיבל מידי אגודה חדשה שאך זה קמה בירושלים בשנת 1990 בשם חיבת ציון , כזרוע התיישבות מתוך אגודת בני ברית שנוסדה בשנת 1888 , אשר מטרתם היית לרכוש אדמה להתיישבות מחוץ לירושלים , אגודה בני ברית הציונית התנגדה לתרבות הכוללים לתמיכה ביהודי ירושלים על פי העדות, כספים לאגודה הגיעו מיהודים בגרמניה ומוינה שהעבירו את כספם לאגודת נחלת ישורון ומשם לבני ברית.
 
כספים בשנת 1894 הצליח לרכוש עוד שטח ובכך יצר שטח של קרוב לאלף דונם באדמות המושבה שטחים אלו שרכש יצרו את קו הגבול בסיום מלחמת השחרור .
מוצא תרגיל רכישת וגאולת הקרקע השניה
 
תרגיל רכישת הקרקע הראשונה באדמות מוצא
תרגיל רכישת וגאולת הקרקע הראשונה באדמות מוצא
הקדמה
חשוב שנזכור כי בתקופת השלטון העותומאני לא נמכרו אדמות לתושבים שאינם  מוסלמים מחוץ לערים  ,אלא שבסיוע הקונסול הבריטי גיימס פיין נמצאה התחבולה הקדושה של הבקשיש לביצוע המכירה ,בעיה נוספת עזרה למכירת אדמות מוצא לחתנו של ילין ואביו  , הייתה בעיית התקופה השחונה במוצא , של עצירת ירידת הגשמים ומצוקת הבצורת שהייתה באזור במשך שלוש שנים  וכמובן רצון התושבים הערבים בכפר קולוניה למכור ולעבור למדינות הערביות השכנות.
 
תחבולתו של הקונסול הבריטי ונתיניו בעלי הפספורט הבריטי ( באותה תקופה נהגו העולים חדשים לישראל ולירושלים במיוחד , להסתייע בעזרת תשלום לידי הקונסולים הזרים ,בכדי לקבל ביטוח נוסף לחייהם בהצטיידות בפספורטים של נתיני המדינות הללו, כהגנה בפני השלטון התורכי ולמניעת גיוסם לצבא התורכי).
 
התחבולה נעשתה כך :
על פי החוק הבריטי ,תושב יכול היה להתחייב למכור חלק מאדמתו, בהתחייבות שאינה ניתנת להפרה (גם כאשר המחיר המוצהר הוא מוגזם ), לצורך הבטחת התחייבות המכירה המוכר נותן לקונים,  כתב משכון לחלק מנכסיו .
 
בפועל הוא קיבל סכום נמוך מאוד ,הן הקונים והן המוכרים מודיעם לשלטונות התורכים כי הסכום ששולם הסכום גבוה , בהסכם נוסף סודי בין הקונים למוכרים מתחייב המוכר כי לא יקבל או ידרוש את יתרת הסכום , בין מה שקיבל לבין מה שהוצהר בפני השלטונות.
 
כיוון שהסכום להתחייבות המכירה שנרשם בפני השלטונות התורכים היה גבוה ,לכאורה כאשר הגיעה כאילו דרישת הקונה לממש את ההסכם , לא היה יכול המוכר לרכוש בחזרה את הרכוש שהתחייב ונאלץ להעבירה  לבעליה החדשים מכוח כתב המשכון בתחייבות למכירה, כול תהליך ההתחייבות למכירה נעשתה בחסות הקונסול הבריטי גיימס פיין .
 
בשנת 1863 מחליף הקונסול הבריטי החדש את גיימס פיין ,בלשון המעטה אוסיף כי לא אהב את התרגיל של קודמו , אך התורכים ששומנו ורופדו לא שמו לב לטענתו, והתחבולה המשיכה את דרכה גם במכירות הבאות של שטחים נוספים באזור.
תרגיל רכישת הקרקע הראשונה באדמות מוצא
 

תעשיית הרעפים והבלוקים

אזור מוצא היה ידוע מימים ימימה כמקום שקדרים ישבו בו ויצרו כלי חרס מאדמת החוור באזור, אפילו לגיונות הצבא הרומי השתמשו באדמת החוור ליצור רעפים וצינורות מים מפעלם התגלה בשנים האחרונות באזור בנייני האומה בירושלים ,שכבות החוור היו באזור צומת הראל והלאה ברכסים הקרובים.

 

השלב הראשון

יחיאל מיכל שטיינברג ושותפו למיזם דוד ילין מחליטים להקים מפעל לבלוקים ורעפים בשנת 1880 , דוד הביא את הכסף מביתו ואילו פינס, הביא את הכסף ממכירת רכוש בגולה של בעלה לעתיד של ביתו שנישאה .

 

הכספים שנאספו שימשו להקמת המפעל בחצרו של ילין , החתן נשלח ללמוד יצור רעפים בצרפת, בחזרתו נערכים ניסיונות ליצור רעפים אך בבית החרושת לא הצליחו לפצח את סוד מניעת שבירת הרעפים בתהליך הייבוש , תוצאה מאכזבת זאת סגרה את המפעל בשנת 1882.


ספור מפעל הרעפים והבלוקים של יחיאל מיכל שטיינברג במוצא תחתית
 
 
 
בניית אתרים - שרקור