דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים סיורים בעיר העתיקה

 
 
 
העיר העתיקה ספור תלאות היהודים במאה התשע עשר

עד תחילת המאה התשע עשר תחת שלטון התורכים בארץ ישראל ובירושלים העתיקה בין החומות מספרם של היהודים לא היה רב , כאלפים איש נוספו לאוכלוסיית העיר בשנת 1836 בעיקר יהודים אשכנזיים עקב רעידת האדמה הגדולה שחוותה ארץ ישראל ובעיקר בעיר צפת .

שלא יעבור בראשכם כי הם הגיעו לנחלה ושלום בעקבות המעבר לירושלים העתיקה, הבעיות העיקריות שחוו היהודים בעיר העתיקה התנקזו בראש ובראשונה ביחסו המשפיל וההתנגדות של הרוב המוסלמי בעיר העתיקה כנגד התושבים היהודים,קיצונים ואנשי דת מוסלמיים מיררו את חייהם יש להוסיף את מעמדם הבלתי חוקי מצד השלטון התורכי שניזון ממנות בקשיש ,כמו שנאמר כסף יעוור עיניי שליטים ופקידות, תוסיפו לכך את חוסר היכולת להתלונן ,או בפני מי להתלונן ,בשל התנהגות והצקות של שכניהם המוסלמים והרי לכם מרקחת חיים מסובכת.

אך הצרות הגדולות יותר בתנאי המגורים בעיר העתיקה נבעו מחוסר מודעות ותכנון לקוי של העיר שהתרחבה בין החומות ללא בקרה או הכנת תשתיות ובעיקר מחוסר רצונו של השלטון התורכי להשקיע ולשפר את תנאי המחייה והבריאות בתוככי העיר העתיקה והרי לכם מתכון בטוח לכישלון.

העיר העתיקה ספור תלאות היהודים במאה התשע עשר
 
העיר העתיקה בית מלאכה לקרמיקה ארמנית של משפחת בליאן

דרך שכם 14 מחוץ לחומות העיר העתיקה

הסדנא והחנות פתוחים בימי משני – שבת בין השעות 09:00-16:00

 

הקדמה

אמנית הקרמיקה הארמנית מרי בליאן מייצגת דור שלישי של אמני קרמיקה בסגנון ארמני , משפחתה שלמדה את רזי העבודה עוד במקום מגוריהם בתורכיה.

 

בני משפחת נישאן בליאן, דוד אוהניסיאן , מגרדיש קרקשיאן,  נענו לבקשת שלטונות המנדט בישראל בשנת 1919, לאחר כיבושה של הארץ מידי הממלכה העותומאנית, להגיע לירושלים על מנת לשפץ את אריחי הקירות של מסגד כיפת הסלע – הזהב.

העיר העתיקה בית מלאכה לקרמיקה ארמנית של משפחת בליאן
 
העיר העתיקה המושבה האמריקאנית

תחילתה של המושבה האמריקאנית בירושלים היה בשנת 1881 , בראש קבוצת הנוצרים ילידי העיר שיקגו ,עמדו בני הזוג אנה והוריישו ספאפורד , מטרת ההתיישבות בירושלים הייתה להקים מושבה שתתרום לרווחת תושבי העיר.

סיפורם הטרגי של בני הזוג ,הוא שהניע אותם להולכת הקבוצה להתיישבות בירושלים,תחילת אסונם החל בעת שכול רכושם אבד,בעת שהתחוללה השריפה גדולה בעיר שיקגו, התווסף לכך אסונם באובדן ארבעת בנותיהן בטביעה בעת שהפליגו לטיול לצרפת, בספינה אשר טבעה,האם שניצלה והאב שאיבד את רכושו בשריפה ובנוסף מות בנם החדש במחלה ,גרם לבני הזוג להחליט בעקבות אסונם, להתיישב בישראל ולהשקיע את חייהם בעזרה לזולת.

העיר העתיקה המושבה האמריקאנית
 
העיר העתיקה מערת צידקיהו

המערה פתוחה לביקורים בתשלום ,בימי השבוע פרט לימי שישי, טלפון לתאום  02-6277550 ,ביקור חדש ינואר 2015 .

מיקומה של המערה הוא בין שער שכם לשער הפרחים,מתחת לרובע המוסלמי, כמאתיים מטר משמאל לשער שכם,גודלה של המערה כתשעת אלפים מטר רבועים,המערה הינה מערה שנחפרה בידי אדם בשכבת הסלע הגירי שהתרכך בזכות חדירת מי גשמים לתוכו.

על פי האמונה שמה של המערה כמערת צידקיהו ניתן לה בעקבות הספור כי צדקיהו שהיה מלכה של ממלכת יהודה , הסתתר בימי בית ראשון ,בה בעת כיבוש הארץ בידי הבבלים , פרט לאגדות מערה זאת הייתה חסומה שנים רבות בפני מבקרים.

העיר העתיקה מערת צידקיהו
 
העיר העתיקה מנזר כנסיית סנט אטיין סטפנוס

רחוב דרך שכם מספר 6,ממול לשער שכם.

סוד קטן אגלה לכם ,מגג הכנסייה ,נשקף אחד מהנופים היותר טובים ,מעל לגגות העיר ירושלים ב  360 מעלות, הביקור במערות אינו קל לכניסה ,נדרש תאום ובקשה לסיור.

כאשר מתבוננים במבנה ובמתחם ,שנבנה בתקופה הביזנטית, בידי הבישוף של ירושלים לזכרו של הקדוש סטפנוס  אטיין ,אי אפשר שלא להתפעל , המנזר כנסייה נבנתה במקום שעל פי האמונה הומת בסקילה בידי יהודים ,לאחר שביזה וקילל את היושב במרומים ולעג לבית המקדש ובכך פגע באמונה היהודית.

בספרי ההיסטוריה והאגדות דווקא לכנסייה הזאת הועברו אוצרות בית המקדש לרומא וחזרו לקונסטנטינופול כאשר הפכה לבירתה של הקיסרות הנוצרית,ומשם בעזרת הקיסרית אאודוקיה שבנתה את המנזר בשנת 440 לספירה ,באזור שער שכם וביקרה בכנסיה מנזר לאחר שהושלמה בנייתו ,עם חלק מהאוצרות של בית המקדש.

העיר העתיקה מנזר כנסיית סנט אטיין סטפנוס
 

לבריכה מספר שמות וכינויים ,הצלבנים הנוצרים נהגו לכנותה בריכת הפטריארך או בריכת הקבר הקדוש , משום קרבתה לרובע הנוצרי השכן , המוסלמים בעיר העתיקה קראו לה ברכת אל חמאם ,כיוון שבמימיה נהגו להשתמש בבית המרחץ הסמוך , המים לבריכה הגיעו ממימי הגשמים ומבריכת ממילא .

בתקופת המצור הרומאי על העיר נקראה בריכת חזקיהו ,בריכת אמיגדליון, או בריכת השקדים כפי שתוארה בכתבי יוספוס פלביוס ,  מקור המים של בריכת חזקיהו הן מבריכת ממילא או כפי שאנו קוראים בריכת ממילא בריכה זאת ממוקמת בחלק הדרומי של גן העצמאות , יש הטוענים כי במקור בעבר יצא צינור ההולכה למים לכוון בריכת הפטריארך שמיקומה ברובע הנוצרי, אך ברור כיום על פי הממצאים שנתגלו בתקופה האחרונה על חלקי מעברי מים בחפירות מתחת לגשר בכניסה לשער יפו ובחלק שמתחת לרחבת הכניסה בשער יפו .

סוד מכסה המים מהבטון ברחבה הפנימית של  שער יפו לאחר שנים רבות שוקמה הרחבה והמעבר שמאחורי שער יפו , בתהליך השיפוץ נתגלו ממצאים ארכיאולוגיים ,נפתרו תעלומות למערכת המים הקדומה לירושלים והושתתו סברות והשערות היסטוריות ארכיאולוגיות.

העיר העתיקה ברכת חזקיהו ברובע הנוצרי
 

בתקופה העותומאנית שכנו משרדי הסראייה – מרכז השלטון האזרחי והצבאי התורכי ,בתוך החומות ברחוב שכיום אנו קוראים לו רחוב מעלות המדרשה, בשנת 1863 הוקמה העירייה הבלדייה הראשונה בסמטה הקרובה למבנה הסראייה .

מבנה העירייה הראשונה כלל שלושה חדרים, השערות שונות היו לשמה הערבי של הבלדייה, חלק מזקני העיר העתיקה ,יש הטוענים כי המלה בלדייה הינה משמו של רופא יווני חכים אל בלדייה, רופא זה טיפל בחולי העיר העתיקה בחינם, אך סביר להניח כי היא מהמילה בלדייה בערבית שפרושה עירייה.

במבנה שבו הוקמה הבלדייה הראשונה ,טיפולו בחולים הערביים, הרופא היווני שהיה ער לצרכיהם של מטופליו המוסלמים בנושאי בריאות, מים ועוד , החליט להוסיף עוד תפקידים בעלי סממנים מוניציפאליים לייצוג התושבים בעיר העתיקה אל מול השלטונות התורכיים.

גוף הבלדייה הראשון כלל גם גזבר שאסף את מיסי התושבים ,שהצטרפו לבלדיה ושילמו בעבור שרותי ניקיון ושמירה ושירותי הטיפול לפתרון צרכיהם האישיים של התושבים ,אל מול השלטונות תושביה המוסלמים כינו את התשלום בשם כנאסה וחראסה ( ניקיון ושמירה ) .

למרות שמיסי הבלדייה ,הגיעו מכלל התושבים בתחומי העיר העתיקה ,כולל היהודים והנוצרים, אשר מנו כמה אלפים בעת ההיא מכלל התושבים , למרות זאת על חברי מועצת הבלדייה נמנו רק חברים מהמגזר המוסלמי

קרן אור אחת ,הייתה למגזר היהודי בעיר העתיקה, אל מול מועצת הבלדייה והשלטונות התורכיים, הסוחר היהודי שלמה מזרחי ,בזכות קשריו המסחריים והאישיים עם מושל העיר התורכי, שלמה מזרחי ,שימש כמעיין נציג יהודי אל מול מועצת הבלדייה והשלטונות התורכיים.

למרות מספרם הגדול של היהודים בעיר העתיקה ,נבחרו למועצה רבע עד שליש נציגים מהמגזר היהודי ,בשנת 1909 נבחרו ארבעה נציגים יהודיים לבלדייה, החלק המשעשע בבחירות בעלי זכות הבחירה ,שלא כללו נשים היה שחלק מבעלי זכות ההצבעה המוסלמיים בחרו בנציגים היהודיים שהיו בעלי נתינות תורכית .

ארבעת הנציגים היהודיים היו : הנציג האשכנזי דוד ילין, יצחק עדס, יוסף אליישר ורחמים מזרחי בנו של הסוחר שלמה מזרחי, שנה לאחר מכן הוחלפו חברי המועצה ומתוך חמישה חברים חדשים נכנסו שוב שלושה נציגים יהודיים.

הבלדייה (העירייה) בירושלים בשליטת ראשי עיר ערביים ,התקיימה בין השנים 1864-1947 לאורך התקופה העותומאנית וחלק גדול מתקופת המנדט, נמנו בין 20-23 ראשי עיר מוסלמים.

ראשי העיר בירושלים בתקופה העותומאנית
 
ירושלים ספור טחנות הרוח כתבה ראשונה

עד אשר החלו להופיע תחנות הרוח התעשייתיות במחצית המאה ה  18 באזור ירושלים הופעלו טחנות לטחינת תבואה בשיטות הישנות של סיבוב סוסים או חמורים מסביב לעמוד מרכזי שכלל אבני רחיים, בעלי החיים נרתמו ביצול, שהסתיים בעמוד עם אבני רחיים עליונים ותחתונים ,שבינם נטחנו גרגרי התבואה ,השיטה הזאת אף תוארה בכתבים המספרים על ימי בית שני בישראל.

 

תחנות שפעלו לטחינת קמח בעזרת זרמי מים במקום חיות ,במים שהוזרמו בארובות לפעולת סיבוב אבני הרחיים ,אך כיוון שמקורות המים לא היו קרובים לירושלים ,הופעלו תחנות בשיטה זאת של שימוש בזרם המים בצפון ירושלים עוד בתקופה הביזנטית במעין עין פרה,בהמשך הוקמה טחנת קמח כזאת באזור דרום בית לחם בכפר הערבי ארטס, היו ניסיונות להפעיל תחנות כאלה בעזרת זרימת המים ממעין עין השילוח מהנקבה ,ניסיונות היו גם במימי נחל דרגות .

 

ירושלים ספור טחנות הרוח כתבה ראשונה
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור