דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 

ירושלים סיור במושבה הגרמנית סיפורים ומידע

 
 
טמפלרים בארץ ישראל - בני ההיכל 1

כת הטמפלרית הנצה בתחילת המאה ה 17 במדינת וויטנברג בגרמניה , כאשר מאמיניה בחלו בגינוני הטקס ובפאר הבולט בכנסיות, במקום להתייחס למאמינים דלי האמצעים בכת הפרוטסטנטית ,בני הכת הטמפלרית החליטו להתנתק מהכת הפרוטסטנטית ולהקים כת משלהם שדגלה בחזרה למקורות הנוצריים.

הכת הטמפלרית ,שהתבססה על עקרונות הערכים בנצרות הטהורה ,שנבעה מהלב לאהבת הזולת הבסיסית ובחיזוקה, ובאמונה שהמשיח יחזור לארץ ישראל ויש להמתין לביאת המשיח בארץ ישראל,אמונתם זאת והתפלגותם מהכנסייה הפרוטסטנטית ששלטה בגרמניה הביאה לשנאה גוברת לבני הכת הנוצרית החדשה, בדומה מעט לפלג הקראים ביהדות שדוגלים בתנ"ך ככתבו וכלשונו ללא פרשנויות .

מוטיב ההיכל בשם של הטמפלרים (טמפל) ,מייצגת את מוטיב תפיסת העולם של הטמפלרים שהמקדש הרוחני לאל, שוכן בתוך הגוף האישי של המאמין ,כאשר המאמין מחויב לפעול על ערכי תורתו הבסיסים של ישו, בזכות נכונותו של ישו למסירת חיו ,לתיקון ועזרה לאנושות בחמלה , עוד באמונתם הדתית, דמותו של ישו היא דמות אנושית ולא אלוהית ,לכן האדם מוגבל בתפיסת האל.

בהמשך לאמונה הטמפלרית, חזרתו של ישו לעולם (ביאת המשיח), היא אירוע נפשי אישי קיומי שמעבר לחיי אדם,ומכיוון שהאמונה הטמפלרית ,אינה מייחסת קדושה למקום התפילה ,גופו של האדם והקהילה הם המקדש לתפילה , כתחליף לאנשי הכמורה המנהיגים את הכתות הנוצריות על גינוני התלבושות וסממני השלטון , בכת הטמפלרים נבחרים זקני הכת הטמפלרית ,להנהיג את חיי הרוח בקהילה.

 


טמפלרים בארץ ישראל - בני ההיכל 1
 
המשך סיפורה של דולה בן יהודה

המשך סיפורה של דולה בן יהודה

אפריל 2011

סיפרתי בעבר את סיפורה של דולה בן יהודה והעוול שהאוניברסיטה עושה בנושא הקמת המצבה לאישה שתרמה את הונה לאוניברסיטה עוד בחייה וההבטחה של האוניברסיטה להקמת מצבה על קברה שלא מומשה למרות ההבטחות .

 

קישור לסיפורה של דולה בן יהודה 

http://www.malon.co.il/emall/content.asp?cc=124520

 

כמעט בכול יום אני חולף בהליכת הבוקר על פני בתי הקברות המשיחי ובית הקברות הטמפלרי במושבה הגרמנית בירושלים וקופץ לראות מה התחדש מדי פעם ולשתיית קפה עם ידידי מירו המתחזק את המקום , מעין הפוגה מהבלי העולם בשקט של הטבע במרכז עירוני ,זאת אינה אובססיה המעקב בנושא ההבטחה של האוניברסיטה, זה כאב שאינו מובן לנושא המצבה .

 
המשך סיפורה של דולה בן יהודה
 
דולה בן יהודה ובעלה מקס – סיפור מהחיים השכר ושיברו

כמילות השיר רק השלט את שמם מזכיר- בין הקברות הבין לאומי משיחי במושבה הגרמנית בירושלים

 

דולה בן יהודה הייתה בתו של אליעזר בן יהודה ,ששמו האמיתי היה  אליעזר יצחק פלרמן, מחייה השפה העברית, כשם שהיו לה אוהבים רבים, כך היו לה אויבים רבים ,לדעותיה ולמלחמתה לשימור השפה העברית , בעיקר מקרב הציבור הדתי ומלחמתה בכפייה הדתית, בשנת 1990 נבחרה ביתו דולה להדליק משואה ביום העצמאות.

 

בשנת 1891 מתה דבורה אשתו של אליעזר בן יהודה משחפת, דבורה עלתה עם אליעזר לארץ ישראל  בשנת 1881 ,אליעזר בן יהודה נותר עם שני ילדים ,הילד בן ציון ,ששינה את שמו לאיתמר בן אבי והבת ימימה שנישאה לקצין סקוטי נוצרי, ולא סלחה לאחותה דולה לעולם ,על שהיה לה רומן עימו, בניגוד לילדי המשפחה ימימה קבורה בסנהדריה ולא באחוזת הקבר המשפחתית.

דולה בן יהודה ובעלה מקס – סיפור מהחיים השכר ושיברו
 
עמק רפאים 39 בית הקברות הטמפלרי
בית הקברות הטמפלרי
כאשר עוברים ברחובה הראשי של המושבה הגרמנית בירושלים בין בתי הרחוב ניצבת חומת אבן גבוהה המסתירה שני בתי קברות מצמודים המופרדים בגדר רשת מברזל , פרט לסקרנים בדרך כלל חולפים אצים בלא רפרוף עין ואפילו לא אחד, לפני שנים מעטות בדלת הכניסה בשער לבית הקברות הטמפלרי פתחו צוהר מזוגג המאפשר להציץ לשדרת מצבות מעוצבות בסגנון אירופאי הניצבות כמו במסדר לימין שור.
 
בית הקברות הטמפלרי נפתח בשנת 1878 ,בעזרת רכישת האדמה בידי אלמנת פטר שמידט , הצורך בפתיחת בית הקברות, נבע מסגירת בית הקברות הפרוטסטנטי מאחורי בית הספר בישופ גובט בהר ציון מחוץ לחומות , לאחר היתר שימוש לקבורת הטמפלרים שניתן למספר שנים לטמפלרים ושהופסק עקב הבדלי האמונה בנצרות של הטמפלרים אל מול שאר הנוצרים ( מזכיר לנו משהו ביהדות ).
 
מדי פעם אף מתאפשר לבקר בבית הקברות ,כאשר קבוצות מבקרות בסיור מודרך מוזמן ,או כאשר בית הקברות המשיחי פתוח ואז אולי מירו האחראי על התחזוקה בטוב ליבו מאפשר לגיחה קצרה במקום, את המקום פוקדות קבוצות של צאצאי מושבות הטמפלרים שגורשו מהארץ בשנת 1939 המקיימות במקום טכסים דתיים לקבורים במקום ואף מקיימים תזכורות לעוול שנעשה להם בגרושם ,בל נשכח את המעידה הנאצית בעברם בתקופת טרם מלחמת העולם השנייה , ואת הכספים אשר שולמו להם בעבור רכושם מכספי הפיצויים שנתקבלו מגרמניה.
 
בתחילה החומה מסביב לבית הקברות הייתה בבחינת גדר , אך משהחלו לכרות עצים עתיקים מתוך חלקת הקבורה , לצורך חימום הקור הירושלמי בבתים של העולים החדשים שקבלו את בתי הטמפלרים לאחר הגרוש בשנת 1939,נוצר הצורך המיידי להגן על הברושים והאורנים שניטעו בסוף המאה ה  18 .
 
שער הברזל בחומת האבן מבודד את המולת הרחוב הסואן והראשי של המושבה ,אל מול השלווה והשקט השוררים בחלקה, עצי אורן וברושים וערוגות של פרחים וצמחים משלימים את ההרמוניה ולא לחינם ציפורים מקננות בין ענפי העצים, בתקופות קדומות יותר לאחר מלחמת השחרור , כאשר לא היה אינטרנט,מחשב או טלוויזיה ,שאבה חלקת הקבורה את האמיצים מבני ילדי השכונה אשר מצאו עצמם משתמשים בחלקת הקבורה כמגרש משחקים מאולתר.
 
חלוקה סימטרית וברורה קיימת בחלקה מיד לאחר שעוברים בשער הברזל,בשתי שורות כמו חיילים ניצבות מצבות מסוגנונות וכיתוב גותי גרמני עליהם לשמות הקבורים  ,על חלקם חקוק פסוק מן התנך וכמובן הצלב הטמפלרי , אלו הן המצבות של ראשוני הטמפלרים והחשובים והמפורסמים בתולדות המושבה והעלייה הטמפלרית לישראל כמו מיסד הכת הטמפלרית כרסטוס הופמן ובנו פול ומנהיגה שעלה מהמושבה ביפו ויסד את המושבה בירושלים ולידו מחליפו כריסטיאן רוארר , ליד מצבותיהם של האדריכל הידוע פרידריך יוהאנס ואשתו אימברג בית מספר 12 ,אנה אימברג נכדתו,הטוחן מתיאוס פרנק בית מספר 6,אברהם פאסט מקים האכסניה והמלון בשער יפו, האדריכל תיאודור זנדל ועוד ועוד , עוד פרט מעניין הם מצבות קברי הילדים הרבים שמתו עקב תנאי ההיגיינה והמחלות שהיו באזור,ישנם משפחות שבבית הקברות קבורים חמשה ואף שישה ילדים.
 
בסוף שביל בית הקברות ממוקם מעגל גדול ובמרכזה עמוד אבן עם שילוט מתכתי ,מתחת למעגל זה ,מרוכזים כארבעה מאות וחמישים ממתי העדה הטמפלרית משבעת המושבות .שנאספו בידי בני הקהילה ממקום קבורתם במושבות בין השנים 1952-1970 ונקברו בקבר אחים ,המושבות יושבו בידי מתיישבים חדשים לאחר הטמפלרים גורשו ולכן ראו צורך לרכז את מרבית המתים הטמפלרים בבית קברות אחד. 
עמק רפאים 39 בית הקברות הטמפלרי
 
מיהם הטמפלרים - בני ההיכל

הכת הטמפלרית הנצה בתחילת המאה ה 17 ,עיקרה של האמונה הטמפלרית הייתה חיזוק אמונתם מהלב , האמונה הטמפלרית צמחה מהכנסייה הפרוטסטנטית ועל כך קמו לה אוייבים מהכנסייה הפרוטסטנטית,  כיוון שהכת רצו לחזור למקורות הנצרות שהתבססו על אהבת הזולת וחזרה לרעיונות המקוריים לנצרות ,בדומה מעט לפלג הקראים ביהדות ככתבו וכלשונו ללא פרשנויות .

 

עמוד התווך לחזרה למקורות היה כריסטוף הופמן שהיה אף ראש הקהילה בישראל לאחר ההתיישבות והקמת המושבות, כאשר מטרתו התיישבות בישראל על מנת לעבוד את הנצרות במקום היווצרה, תוך טיפוח הרוח המשיחית והגאולה בארץ ישראל של בני העדה תוך התמסרות לעבודת האל בשילוב לעבודת האל .

 

בני הכת שחשבו כי עבודה לאל צריכה לנבוע מהנפש ולא מהאמונה או מעבודת האל המסורתית כי שהיה נהוג באמונה הנוצרית האורתודוכסית או הפרוטסטנטית,

מיהם הטמפלרים - בני ההיכל
 
טלביה סיפורה של ווילת אמין גמל בשכונה
סיפורה של ווילת אמין גמל בשכונת קוממיות או בשמה הקודם טלביה
משפחת גמל הייתה משפחה ערבייה נוצרית פרוטסטנטית עשירה,  שעסקה במסחר ,בני המשפחה היו עורכי דין ורופאים וחיו כמיטב המסורתיות של החמולות באזור אחד, את בתיהם נטשו בני המשפחה בעת מלחמת העצמאות כיתר דיירי טלביה הערבים נוצרים או הערביים יוונים  .
 
בניגוד לשכונות אחרות בירושלים,  מפתחות הבתים הושארו בידי חבריהם היהודים כי הרי הם יחזרו לאחר תקופה קצרה לבתיהם, חלק ממפתחות הבתים נמסרו בידי קציני הצבא הבריטי שגרו בהם בשכירות למחרת מסיבת הפרידה שארגנו תושבי השכונה היהודים לקצינים  , כמו שנאמר יצאו בדלת הקדמית ונערי השכונה נכנסו בדלת האחורית ומיד דאגו לתלות דגלי המדינה שבדרך על מנת לאותת לתושבי קטמון הערביים מיהם בעלי הבית החדשים בשכונת טלבייה .
 
הבתים של המשפחה ושל דיירי השכונה שברחו , נלקחו לחסות האפוטרופוס לנכסי נפקדים, בנוסף רכושם של  העוזבים נאסף בחדר אחד בכל בית נטוש , והחדר נסגר בידי חברי הנהלת השכונה בראשם ראובן מס  והדיירים החדשים מבין היהודים בתחילת הדרך לא נכנסו אליהם ,אך החיים זרמו הלאה משפחות התרחבו נדרש מקום נוסף ומרבית החדרים נפרצו ונשדדו  .
 
ועל אחת הוילות של אמין גמל ברצוני לספר , הווילה ברחוב מאנה 4 בטלביה ,נבנתה בשנות השלושים של המאה  ה 19  ,לידו שכנה הווילה של אחיו  שיבלי גמל ברחוב מאנה 6 וביתו של אח נוסף עם בית אניס גמל ברחוב אלקלאי 9 הסמוך.
 
ווילת אמין גמל מבנה דו קומתי וחצר אירוח גדולה,  נחשבה לאחת היפות בשכונת טלבייה בביקורי בסוף 2010 היא הושארה עדיין במצבה ,מעט מרוטה אך יופייה זוהר עד היום לקומה השנייה מוליכה שורת מדרגות בנוסח הארמונות באירופה קסם של גרם מדרגות  .
טלביה סיפורה של ווילת אמין גמל בשכונה
 
סיפורו של החאן הירושלמי
סיפורו של החאן הירושלמי
סיפורו של החאן הירושלמי מתחיל בתקופה הממלוכית שאז נבנה והורחב ושופץ בתקופה העותומאנית החאן נבנה כתוצאה ממחסור במקומות לינה לצליינים ובעיקר לפתור את בעיית הלינה לעוברי אורח , לסוחרים ולצליינים בעת ששערי העיר העתיקה נסגרו בשעות הלילה והאנשים שנותרו מחוץ לחומות העיר היו נתונים לחסדי כנופיות הליסטים שפעלו באזור.
 
מיקומו של החאן בין העיר בית לחם לעיר העתיקה סיפק מקום מחסה מפני השודדים למבקרים הצליינים בבית לחם לסוחרים ולשיירות מסחר כמקום לחניית לילה והגנה כאשר שערי העיר נסגרו.
 
כיוון שהחאן היה רכושה של הכנסייה היוונית האורתודוכסית בירושלים כמו מרבית השטחים באותה העת החליטו להפכו במחצית המאה ה 19 למפעל לגידול זחלי משי לצורך יצור פקעות משי ביצור בגדי משי לגלימות הכמורה, לצורך זה אטמו את פתחי החלונות זכרון לאותם ימים הוא עץ התות הענק הצומח בחצר החאן .
 
בחלקו השמאלי של הכניסה לחאן ממוקמת כניסה המוליכה למערה חצובה במעמקי הסלע  שאנשי החאן הפכו אותה לאולם מופעים קטן מיד שיורדים במנהרה החצובה המוליכה לאולם ישנם מדרגות המוליכות למרתף נוסף תת קרקעי המשמש כיום כבית מלאכה לאנשי התחזוקה ומסנון לשמאטס.
 
כאשר הגיעה הרכבת לירושלים בתקופה העותומאנית החליט הטמפלר לנהולט ואשתו שהיו דור שני לטמפלרים במושבה הגרמנית , לשכור את המקום ולפתוח במקום מרתף ליצור יין וכמבשלת בירה, כול זאת בראייה של השימוש לטובת דיירי השכונה הגרמנית הטמפלרי לאור געגועיהם לבית המרזח שבו בילו לעת ערב לאחר העבודה למנוחה אחרי יום עמלם והן לטובת הנוסעים הצמאים לאחר הנסיעה ברכבת .
 
בדיחה ירושלמית עתיקה מספרת על מהירות הצב של הרכבת בסיפור הזה, יום אחד הילך תושב העיר בדרכו לירושלים לאורך המסילה  והרכבת האיטית חלפה על פניו ,פנה אליו נהג הקטר ואמר לו עלה על הרכבת שלא תתעייף, השיב לו הירושלמי תודה אבל אני ממהר לפגישה .
 
לאחר שהתעייף לנהולט הטמפלרי לייצר יין במרתף החאן,עזב את העסק ופנה למסחר והקים בביתו פנסיון מסעדה ובית מרזח לרווחת התושבים, כיוון שהמקום ננטש נכנס בתחילה למבנה מפעל ליצור ארונות קרח ובהמשך מקררים בחלקו הדרומי של המבנה בחזית המבנה ישנם שני מחסנים נעולים שדרך החלונות המסוגרים ניתן לראות את שאריות המפעל  ולאחר מלחמת השחרור התווספה הנגרייה של בראון עד למלחמת ששת הימים שימש המקום כנגרייה ,היא גם הייתה אחת הנגריות המכניות חשמליות הראשונות בירושלים.
 
בשנת 1972 לקחה הקרן לירושלים את המבנה והפכה אותו לתיאטרון החאן.
סיפורו של החאן הירושלמי
 
ירושלים מנזר האחיות הבורומאיות
מנזר האחיות הבורומאיות
אכסניית סנט צראלס  
המנזר ממוקם בפינת רחוב גורג לויד 12 ורחוב דרך בית לחם 
מבנה מרשים זה נבנה בשלבים, בשנים 1894 - 1935, האגף הראשון נפתח בשנת 1905 והשני בשנת 1935 ,למבנה נוספו מבנים רבים במתחם ואפילו בית קברות נמצא בפינה המזרחית של גן המנזר, מבנה בן שתי קומות מאבן בצורה מלבנית מאורכת וגג רעפים מעליו  ומעליו מתנשא,  מגדל הפעמונים המרובע של המנזר,  הממוקם במחצית המבנה ומתנשא מעל למבנה הראשי ובולט מעט החוצה מהמבנה המרכזי,  מעין חוצץ המפריד בין שני חלקי המבנה אך החלק היפה למתחם הוא הגן והחצר הענקיים המקיפים אותו ,אי ירק ענק במרכז ירושלים פשוט מדהים .
 
כיום כולל המתחם אכסניה לצליינים,מנזר אחיות,בית ספר ופנימייה נוצרי לילדים ,קפלה וכנסייה אינטגראליים במבנה.
 
מי הן האחיות הנוצריות קתוליות השייכות לגרמניה , מסדר האחיות נקרא על שמו של הקדוש הקרדינל  צראלס בורומאיוס ,שהקים במאה ה 16 את מסדר האחיות לטיפול בחולי הדבר באירופה, כיום שונתה המטרה עקב הדברת המחלה והוא החליף את ייעודו המקורי.
 
באחד מטיולי הבוקר החלטתי לבקר במוסד שאני עובר בכול בוקר ומחלק את המדרכה הסמוכה באוטובוסים שבאים לאסוף את הצליינים בביקורם במוסדות הנוצריים בעיר, האמת שהמקום המוקף בחומה ענקית משך את תשומת ליבי לאורך זמן רב ,אזרתי אומץ לחצתי על המצילה בשער הכניסה וניצבתי בחדר הקבלה בפני הנזירה הדלפקאית , סחתי לה על רצוני העז ללמוד על המבנה ולסייר בגינתם הנהדרת .
 
כיוון שחג הפסחא היה בשער, נאלצתי להסתפק בסיור עצמאי ברחבי הגן ולבית לא באתי אך לאחר החג אנסה שוב את מזלי , יצאתי שדלת הכניסה למנזר והתחלתי לערוך סיור כאשר פניתי לחלקו השמאלי של המבנה העצום, במתחם מספר מבנים ומאחוריו משתרע הגן , קצץ לשם ההבנה חומת המנזר לאורך רחוב וטיילת הרכבת שאותו אני עושה תמיד מבחוץ ובניסיון להציץ פנימה ולהבין את מבנה הגן ,אך העצים והצמחייה הגבוהה מסתירה בנוסף לחומה את הפלא הפנימי.
 
     
 
ירושלים מנזר האחיות הבורומאיות
 
 
 
 
 
בניית אתרים - איקומטרייד