דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 

ירושלים סיור במושבה הגרמנית סיפורים ומידע

 
 
טמפלרים בארץ ישראל - בני ההיכל 1

כת הטמפלרית הנצה בתחילת המאה ה 17 במדינת וויטנברג בגרמניה , כאשר מאמיניה בחלו בגינוני הטקס ובפאר הבולט בכנסיות, במקום להתייחס למאמינים דלי האמצעים בכת הפרוטסטנטית ,בני הכת הטמפלרית החליטו להתנתק מהכת הפרוטסטנטית ולהקים כת משלהם שדגלה בחזרה למקורות הנוצריים.

הכת הטמפלרית ,שהתבססה על עקרונות הערכים בנצרות הטהורה ,שנבעה מהלב לאהבת הזולת הבסיסית ובחיזוקה, ובאמונה שהמשיח יחזור לארץ ישראל ויש להמתין לביאת המשיח בארץ ישראל,אמונתם זאת והתפלגותם מהכנסייה הפרוטסטנטית ששלטה בגרמניה הביאה לשנאה גוברת לבני הכת הנוצרית החדשה, בדומה מעט לפלג הקראים ביהדות שדוגלים בתנ"ך ככתבו וכלשונו ללא פרשנויות .

מוטיב ההיכל בשם של הטמפלרים (טמפל) ,מייצגת את מוטיב תפיסת העולם של הטמפלרים שהמקדש הרוחני לאל, שוכן בתוך הגוף האישי של המאמין ,כאשר המאמין מחויב לפעול על ערכי תורתו הבסיסים של ישו, בזכות נכונותו של ישו למסירת חיו ,לתיקון ועזרה לאנושות בחמלה , עוד באמונתם הדתית, דמותו של ישו היא דמות אנושית ולא אלוהית ,לכן האדם מוגבל בתפיסת האל.

בהמשך לאמונה הטמפלרית, חזרתו של ישו לעולם (ביאת המשיח), היא אירוע נפשי אישי קיומי שמעבר לחיי אדם,ומכיוון שהאמונה הטמפלרית ,אינה מייחסת קדושה למקום התפילה ,גופו של האדם והקהילה הם המקדש לתפילה , כתחליף לאנשי הכמורה המנהיגים את הכתות הנוצריות על גינוני התלבושות וסממני השלטון , בכת הטמפלרים נבחרים זקני הכת הטמפלרית ,להנהיג את חיי הרוח בקהילה.

 


טמפלרים בארץ ישראל - בני ההיכל 1
 
המשך סיפורה של דולה בן יהודה

המשך סיפורה של דולה בן יהודה

אפריל 2011

סיפרתי בעבר את סיפורה של דולה בן יהודה והעוול שהאוניברסיטה עושה בנושא הקמת המצבה לאישה שתרמה את הונה לאוניברסיטה עוד בחייה וההבטחה של האוניברסיטה להקמת מצבה על קברה שלא מומשה למרות ההבטחות .

 

קישור לסיפורה של דולה בן יהודה 

http://www.malon.co.il/emall/content.asp?cc=124520

 

כמעט בכול יום אני חולף בהליכת הבוקר על פני בתי הקברות המשיחי ובית הקברות הטמפלרי במושבה הגרמנית בירושלים וקופץ לראות מה התחדש מדי פעם ולשתיית קפה עם ידידי מירו המתחזק את המקום , מעין הפוגה מהבלי העולם בשקט של הטבע במרכז עירוני ,זאת אינה אובססיה המעקב בנושא ההבטחה של האוניברסיטה, זה כאב שאינו מובן לנושא המצבה .

 
המשך סיפורה של דולה בן יהודה
 
דולה בן יהודה ובעלה מקס – סיפור מהחיים השכר ושיברו

כמילות השיר רק השלט את שמם מזכיר- בין הקברות הבין לאומי משיחי במושבה הגרמנית בירושלים

 

דולה בן יהודה הייתה ביתו של אליעזר בן יהודה ששמו האמיתי היה  אליעזר יצחק פלרמן, מחייה השפה העברית, כשם שהיו לה אוהבים רבים, כך היו לה אויבים רבים לדעותיה ולמלחמתה לשימור השפה העברית , בעיקר מקרב הציבור הדתי ומלחמתה בכפייה הדתית, בשנת 1990 נבחרה ביתו דולה להדליק משואה ביום העצמאות.

 

בשנת 1891 מתה דבורה אשתו של אליעזר בן יהודה משחפת, עם אשתו זאת עלה לארץ בשנת 1881 , הוא נותר עם שני ילדים בן ציון ששינה את שמו לאיתמר בן אבי והבת ימימה שנישאה לקצין סקוטי נוצרי ולא סלחה לאחותה דולה לעולם על שהיה לה רומן עימו, בניגוד לילדי המשפחה ימימה קבורה בסנהדריה ולא באחוזת הקבר המשפחתית.

דולה בן יהודה ובעלה מקס – סיפור מהחיים השכר ושיברו
 
עמק רפאים 39 בית הקברות הטמפלרי
בית הקברות הטמפלרי
כאשר עוברים ברחובה הראשי של המושבה הגרמנית בירושלים בין בתי הרחוב ניצבת חומת אבן גבוהה המסתירה שני בתי קברות מצמודים המופרדים בגדר רשת מברזל , פרט לסקרנים בדרך כלל חולפים אצים בלא רפרוף עין ואפילו לא אחד, לפני שנים מעטות בדלת הכניסה בשער לבית הקברות הטמפלרי פתחו צוהר מזוגג המאפשר להציץ לשדרת מצבות מעוצבות בסגנון אירופאי הניצבות כמו במסדר לימין שור.
 
בית הקברות הטמפלרי נפתח בשנת 1878 ,בעזרת רכישת האדמה בידי אלמנת פטר שמידט , הצורך בפתיחת בית הקברות, נבע מסגירת בית הקברות הפרוטסטנטי מאחורי בית הספר בישופ גובט בהר ציון מחוץ לחומות , לאחר היתר שימוש לקבורת הטמפלרים שניתן למספר שנים לטמפלרים ושהופסק עקב הבדלי האמונה בנצרות של הטמפלרים אל מול שאר הנוצרים ( מזכיר לנו משהו ביהדות ).
 
מדי פעם אף מתאפשר לבקר בבית הקברות ,כאשר קבוצות מבקרות בסיור מודרך מוזמן ,או כאשר בית הקברות המשיחי פתוח ואז אולי מירו האחראי על התחזוקה בטוב ליבו מאפשר לגיחה קצרה במקום, את המקום פוקדות קבוצות של צאצאי מושבות הטמפלרים שגורשו מהארץ בשנת 1939 המקיימות במקום טכסים דתיים לקבורים במקום ואף מקיימים תזכורות לעוול שנעשה להם בגרושם ,בל נשכח את המעידה הנאצית בעברם בתקופת טרם מלחמת העולם השנייה , ואת הכספים אשר שולמו להם בעבור רכושם מכספי הפיצויים שנתקבלו מגרמניה.
 
בתחילה החומה מסביב לבית הקברות הייתה בבחינת גדר , אך משהחלו לכרות עצים עתיקים מתוך חלקת הקבורה , לצורך חימום הקור הירושלמי בבתים של העולים החדשים שקבלו את בתי הטמפלרים לאחר הגרוש בשנת 1939,נוצר הצורך המיידי להגן על הברושים והאורנים שניטעו בסוף המאה ה  18 .
 
שער הברזל בחומת האבן מבודד את המולת הרחוב הסואן והראשי של המושבה ,אל מול השלווה והשקט השוררים בחלקה, עצי אורן וברושים וערוגות של פרחים וצמחים משלימים את ההרמוניה ולא לחינם ציפורים מקננות בין ענפי העצים, בתקופות קדומות יותר לאחר מלחמת השחרור , כאשר לא היה אינטרנט,מחשב או טלוויזיה ,שאבה חלקת הקבורה את האמיצים מבני ילדי השכונה אשר מצאו עצמם משתמשים בחלקת הקבורה כמגרש משחקים מאולתר.
 
חלוקה סימטרית וברורה קיימת בחלקה מיד לאחר שעוברים בשער הברזל,בשתי שורות כמו חיילים ניצבות מצבות מסוגנונות וכיתוב גותי גרמני עליהם לשמות הקבורים  ,על חלקם חקוק פסוק מן התנך וכמובן הצלב הטמפלרי , אלו הן המצבות של ראשוני הטמפלרים והחשובים והמפורסמים בתולדות המושבה והעלייה הטמפלרית לישראל כמו מיסד הכת הטמפלרית כרסטוס הופמן ובנו פול ומנהיגה שעלה מהמושבה ביפו ויסד את המושבה בירושלים ולידו מחליפו כריסטיאן רוארר , ליד מצבותיהם של האדריכל הידוע פרידריך יוהאנס ואשתו אימברג בית מספר 12 ,אנה אימברג נכדתו,הטוחן מתיאוס פרנק בית מספר 6,אברהם פאסט מקים האכסניה והמלון בשער יפו, האדריכל תיאודור זנדל ועוד ועוד , עוד פרט מעניין הם מצבות קברי הילדים הרבים שמתו עקב תנאי ההיגיינה והמחלות שהיו באזור,ישנם משפחות שבבית הקברות קבורים חמשה ואף שישה ילדים.
 
בסוף שביל בית הקברות ממוקם מעגל גדול ובמרכזה עמוד אבן עם שילוט מתכתי ,מתחת למעגל זה ,מרוכזים כארבעה מאות וחמישים ממתי העדה הטמפלרית משבעת המושבות .שנאספו בידי בני הקהילה ממקום קבורתם במושבות בין השנים 1952-1970 ונקברו בקבר אחים ,המושבות יושבו בידי מתיישבים חדשים לאחר הטמפלרים גורשו ולכן ראו צורך לרכז את מרבית המתים הטמפלרים בבית קברות אחד. 
עמק רפאים 39 בית הקברות הטמפלרי
 
מיהם הטמפלרים - בני ההיכל

הכת הטמפלרית הנצה בתחילת המאה ה 17 ,עיקרה של האמונה הטמפלרית הייתה חיזוק אמונתם מהלב , האמונה הטמפלרית צמחה מהכנסייה הפרוטסטנטית ועל כך קמו לה אוייבים מהכנסייה הפרוטסטנטית,  כיוון שהכת רצו לחזור למקורות הנצרות שהתבססו על אהבת הזולת וחזרה לרעיונות המקוריים לנצרות ,בדומה מעט לפלג הקראים ביהדות ככתבו וכלשונו ללא פרשנויות .

 

עמוד התווך לחזרה למקורות היה כריסטוף הופמן שהיה אף ראש הקהילה בישראל לאחר ההתיישבות והקמת המושבות, כאשר מטרתו התיישבות בישראל על מנת לעבוד את הנצרות במקום היווצרה, תוך טיפוח הרוח המשיחית והגאולה בארץ ישראל של בני העדה תוך התמסרות לעבודת האל בשילוב לעבודת האל .

 

בני הכת שחשבו כי עבודה לאל צריכה לנבוע מהנפש ולא מהאמונה או מעבודת האל המסורתית כי שהיה נהוג באמונה הנוצרית האורתודוכסית או הפרוטסטנטית,

מיהם הטמפלרים - בני ההיכל
 
בית הספר של בישופ גובט   Bishop Gobat

בית הספר של בישופ גובט   Bishop Gobat

בשנת 1846 מונה גובאט לבישוף הפרוטסטנטי של ירושלים,לאחר כהונתו במלטה, מינוי זה נבע מפשרה בין גרמניה לאנגליה בדבר בחירתו של הבישוף הראשון הפרוטסטנטי של ירושלים, בתפקידו זה שימש במשך למעלה משלושים שנה.

 

בנוסף לתפקידו בתקופה הזאת, פעל גובוט גם לביסוסה של הכנסייה הפרוטסטנטית בארץ ישראל ואף בעבר הירדן המזרחי, לשם כך ערך גובוט מסעות להפצת האמונה הנוצרית הפרוטסטנטית, כחלק מפועלו המיסיונרי, גובאט גם הקים בארץ ישראל בתי ספר רבים שלימדו קרוא וכתוב בקרב תושבי הארץ, נוצרים ואף מוסלמים,  בין המוסדות הללו היה בית ספר תיכון לנערים על הר ציון שהוקם בשנת 1855 , מוסד זה כונה על שמו של גובט ופעל במשך שנים ארוכות לאחר מותו. בין כתליו למדו יחדיו נוצרים, מוסלמים ואף מעט תלמידים יהודים.

 

כיום בית גובט ידוע כסמינר ללימוד תולדות ארץ ישראל וארכיאולוגיה ארץ ישראלית , מאחורי בית גובט נבנה בית הקברות הפרוטסטנטי נקנה כבר בשנת 1813 ,ומאז נערכו בו קבורות, נערכו בו קבורות ,בהמשך  נקברו בו ידוענים רבים מבני הקהילה הפרוטסטנטית כמו הבישופים הפרוטסטנטים הראשונים בארץ ישראל , בנוסף דמויות מפורסמות נוספות הם  הקבורים בבית קברות זה הארכיאולוגים החשובים סיר פלינדרס פיטרי וגיימס לסלי סטרקי , מערות חבל עדולם ואזור בית שמש.

 

בית הספר של בישופ גובט   Bishop Gobat
 
רכבת הקלה לה ספור של זקני העיר - מדהים
רכבת הקלה לה ספור של זקני העיר - מדהים
מוכרח אני לציין שכאשר סופר לי סיפור הרכבת הקלה הבריטית בירושלים ,משנת 1917-18 נשארתי בפה פעור ,אני שחיי בעיר וסביבותיה למעלה משישים שנה נדהמתי מקטע היסטורי זה שנגלה אלי.
 
מעט הקדמה
 
בעת כיבוש העיר בידי הבריטים בשנת 1917 נתקעה מכונת הלחימה של בנות הברית במרחק של קילומטרים ספורים מהעיר ירושלים לתקופת מה של מספר חודשים , בכדאי להניע את התורכים מלכבוש מחדש את העיר ,הוזרמו לעיר כוחות בסדר גודל של כחמישים אלף חיילים מבנות הברית,כל החיל הענק הזה היה תלוי באספקת מזון אדירה שהוזרמה ממצרים דרך סיני בואך באר שבע והדרום שנכבשו בטרם נכבשה ירושלים .
 
שיירות עצומות של אספקה ומזון עשו דרכם לירושלים ולצבא האדיר שחנה בה, אי לכך החליטו מפקדי הצבא לסלול בירושלים מסילה צרה מדרום העיר לכוון צפונה, וכיוון שירושלים הרים לה סללו את קו הרכבת בעקלתונים על מנת להתגבר על הבדלי הגובה .
 
תחילת קו המסילה בתחנת הרכבת הישנה בירושלים בואך למושבה גרמנית ,קו הרכבת הוקם במהירות שיא של חצי שנה, בגלל העליות והמטען הגדול ,נמשכו הקרונות על ידי שני קטרים ביחד. 
 
לאחר המעבר בשכונת קטמון הישנה , פנתה ועלתה הרכבת דרך שכונת קריית שמואל,  לצומת הרחובות פלמח וכובשי קטמון של היום, בכאילו קו רוחבי המטפס לאט במעלה ומשם פנה הקו חדות בגלישה לכוון צפון דרך רחוב ברלין ולעמק המצלבה , ומשם לכוון העיר העתיקה בסוללה שהוקמה מעל לקברי הסנהדרין בסנהדריה שנקראו קברי המלכים בעבר,ומשם לכוון השכונות הצפוניות של העיר וצפון רמאללה כיום שבהם ישבו כוחות הצבא אל מול הכוחות התורכים, כיוון שהבריטים המשיכו לאחר תקופה קצרה את הלחימה צפונה הופסקה הנסיעה על מסילה זאת והיא אבדה בנבכי השכחה .
 
מעט תמונות נותרו מאותה תקופה ועד היום איני יודע איפה אפשר למצוא סימני שרידים של סיפור זה פרט לצילומים הבודדים שמראים את הקטרים מעל לבית הקברות סנהדריה ותצלומי מסילת הרכבת באזור סנהדריה.
 
הצילום המצורף באדיבות מאוסף הצילומים שצולם בין השנים 1898-1946 בירושלים על ידי צלמי חנות הצילום של אריק ואדית מאטסון האוסף נמצא באתר ספרית הקונגרס האמריקאי.
רכבת הקלה לה ספור של זקני העיר - מדהים
 
סיור עצוב במתחם הרכבת הישנה בירושלים - 2002
סיור עצוב במתחם הרכבת הישנה בירושלים
התחנה ממוקמת בתחילת רחוב עמק רפאים ממול לגן הפעמון. 
הרבה זמן שאני עובר בהליכת הבוקר ליד המבנה המושפל של מתחם הרכבת הירושלמי ,מבנה שלא שירד מגדולתו אלא מהווה פצע כואב בליבה של אזור לשימור , מי מאיתנו לא נזקק בעברו לשימוש בתחנת הרכבת לירושלים אזרתי עוז שלפתי המצלמה ונכנסתי בפרצה והרי לכם בית פתוח בירושלים תרתי משמע .
 
אני זוכר בצעירותי רכבות עמוסות באזרחי המדינה נוהרים ליהנות מימשאבם של הירושלמים, השלג .
 
רבים עלו בימי ירידת השלג ברכבת ,כדברי השיר שלג על עירי והגיעו לחוש מהו המרבד הלבן ,זוכר אני רכבות מלאות אזרחי המדינה הבאים בשעריה כאשר נכבשה ירושלים   ומהרכבת נחשולי אדם פסעו לכוון הכותל  וכל העם  נדרשים כיום לתבוע  את עלבונה של העיר להזנחה הפושעת של היום במתחם.
 
     
 
 
סיור עצוב במתחם הרכבת הישנה בירושלים - 2002
 
 
 
 
 
בניית אתרים - איקומטרייד