דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 

ירושלים סיור במושבה הגרמנית סיפורים ומידע

 
 
תולדות הטמפלרים  בישראל - בני ההיכל 1

כת הטמפלרית הנצה בתחילת המאה ה 17 ,עיקרה של האמונה הטמפלרית הייתה חיזוק אמונתם מהלב , האמונה הטמפלרית צמחה מהכנסייה הפרוטסטנטית ועל כך קמו לה אויבים מהכנסייה הפרוטסטנטית,  כיוון שהכת רצו לחזור למקורות הנצרות שהתבססו על אהבת הזולת וחזרה לרעיונות המקוריים לנצרות ,בדומה מעט לפלג הקראים ביהדות ככתבו וכלשונו ללא פרשנויות .

עמוד התווך לחזרה למקורות הדת הנוצרית היה כריסטוף הופמן ,שנשא בתפקיד ראש הקהילה הטמפלרית בארץ ישראל, לאחר ההתיישבות והקמת המושבות בארץ, מטרתו כראש הטמפלרים להתיישב בארץ ישראל, על מנת לעבוד את הנצרות במקום היווצרה, תוך טיפוח הרוח המשיחית והגאולה בארץ ישראל ,של בני העדה הטמפלרית ובהתמסרות ושלוב עבודת האל, בני הכת ,שחשבו כי עבודה לאל צריכה לנבוע מהנפש ולא מהאמונה, או מעבודת האל המסורתית ,בניגוד למנהגים האורתודוכסיים באמונה הנוצרית האורתודוכסית או הפרוטסטנטית.

   

   

  
תולדות הטמפלרים  בישראל - בני ההיכל 1
 
המשך סיפורה של דולה בן יהודה

המשך סיפורה של דולה בן יהודה

אפריל 2011

סיפרתי בעבר את סיפורה של דולה בן יהודה והעוול שהאוניברסיטה עושה בנושא הקמת המצבה לאישה שתרמה את הונה לאוניברסיטה עוד בחייה וההבטחה של האוניברסיטה להקמת מצבה על קברה שלא מומשה למרות ההבטחות .

 

קישור לסיפורה של דולה בן יהודה 

http://www.malon.co.il/emall/content.asp?cc=124520

 

כמעט בכול יום אני חולף בהליכת הבוקר על פני בתי הקברות המשיחי ובית הקברות הטמפלרי במושבה הגרמנית בירושלים וקופץ לראות מה התחדש מדי פעם ולשתיית קפה עם ידידי מירו המתחזק את המקום , מעין הפוגה מהבלי העולם בשקט של הטבע במרכז עירוני ,זאת אינה אובססיה המעקב בנושא ההבטחה של האוניברסיטה, זה כאב שאינו מובן לנושא המצבה .

 
המשך סיפורה של דולה בן יהודה
 
דולה בן יהודה ובעלה מקס – סיפור מהחיים השכר ושיברו

כמילות השיר רק השלט את שמם מזכיר- בין הקברות הבין לאומי משיחי במושבה הגרמנית בירושלים

 

דולה בן יהודה הייתה ביתו של אליעזר בן יהודה ששמו האמיתי היה  אליעזר יצחק פלרמן, מחייה השפה העברית, כשם שהיו לה אוהבים רבים, כך היו לה אויבים רבים לדעותיה ולמלחמתה לשימור השפה העברית , בעיקר מקרב הציבור הדתי ומלחמתה בכפייה הדתית, בשנת 1990 נבחרה ביתו דולה להדליק משואה ביום העצמאות.

 

בשנת 1891 מתה דבורה אשתו של אליעזר בן יהודה משחפת, עם אשתו זאת עלה לארץ בשנת 1881 , הוא נותר עם שני ילדים בן ציון ששינה את שמו לאיתמר בן אבי והבת ימימה שנישאה לקצין סקוטי נוצרי ולא סלחה לאחותה דולה לעולם על שהיה לה רומן עימו, בניגוד לילדי המשפחה ימימה קבורה בסנהדריה ולא באחוזת הקבר המשפחתית.

דולה בן יהודה ובעלה מקס – סיפור מהחיים השכר ושיברו
 
עמק רפאים 39 בית הקברות הטמפלרי
בית הקברות הטמפלרי
כאשר עוברים ברחובה הראשי של המושבה הגרמנית בירושלים בין בתי הרחוב ניצבת חומת אבן גבוהה המסתירה שני בתי קברות מצמודים המופרדים בגדר רשת מברזל , פרט לסקרנים בדרך כלל חולפים אצים בלא רפרוף עין ואפילו לא אחד, לפני שנים מעטות בדלת הכניסה בשער לבית הקברות הטמפלרי פתחו צוהר מזוגג המאפשר להציץ לשדרת מצבות מעוצבות בסגנון אירופאי הניצבות כמו במסדר לימין שור.
 
בית הקברות הטמפלרי נפתח בשנת 1878 ,בעזרת רכישת האדמה בידי אלמנת פטר שמידט , הצורך בפתיחת בית הקברות, נבע מסגירת בית הקברות הפרוטסטנטי מאחורי בית הספר בישופ גובט בהר ציון מחוץ לחומות , לאחר היתר שימוש לקבורת הטמפלרים שניתן למספר שנים לטמפלרים ושהופסק עקב הבדלי האמונה בנצרות של הטמפלרים אל מול שאר הנוצרים ( מזכיר לנו משהו ביהדות ).
 
מדי פעם אף מתאפשר לבקר בבית הקברות ,כאשר קבוצות מבקרות בסיור מודרך מוזמן ,או כאשר בית הקברות המשיחי פתוח ואז אולי מירו האחראי על התחזוקה בטוב ליבו מאפשר לגיחה קצרה במקום, את המקום פוקדות קבוצות של צאצאי מושבות הטמפלרים שגורשו מהארץ בשנת 1939 המקיימות במקום טכסים דתיים לקבורים במקום ואף מקיימים תזכורות לעוול שנעשה להם בגרושם ,בל נשכח את המעידה הנאצית בעברם בתקופת טרם מלחמת העולם השנייה , ואת הכספים אשר שולמו להם בעבור רכושם מכספי הפיצויים שנתקבלו מגרמניה.
 
בתחילה החומה מסביב לבית הקברות הייתה בבחינת גדר , אך משהחלו לכרות עצים עתיקים מתוך חלקת הקבורה , לצורך חימום הקור הירושלמי בבתים של העולים החדשים שקבלו את בתי הטמפלרים לאחר הגרוש בשנת 1939,נוצר הצורך המיידי להגן על הברושים והאורנים שניטעו בסוף המאה ה  18 .
 
שער הברזל בחומת האבן מבודד את המולת הרחוב הסואן והראשי של המושבה ,אל מול השלווה והשקט השוררים בחלקה, עצי אורן וברושים וערוגות של פרחים וצמחים משלימים את ההרמוניה ולא לחינם ציפורים מקננות בין ענפי העצים, בתקופות קדומות יותר לאחר מלחמת השחרור , כאשר לא היה אינטרנט,מחשב או טלוויזיה ,שאבה חלקת הקבורה את האמיצים מבני ילדי השכונה אשר מצאו עצמם משתמשים בחלקת הקבורה כמגרש משחקים מאולתר.
 
חלוקה סימטרית וברורה קיימת בחלקה מיד לאחר שעוברים בשער הברזל,בשתי שורות כמו חיילים ניצבות מצבות מסוגנונות וכיתוב גותי גרמני עליהם לשמות הקבורים  ,על חלקם חקוק פסוק מן התנך וכמובן הצלב הטמפלרי , אלו הן המצבות של ראשוני הטמפלרים והחשובים והמפורסמים בתולדות המושבה והעלייה הטמפלרית לישראל כמו מיסד הכת הטמפלרית כרסטוס הופמן ובנו פול ומנהיגה שעלה מהמושבה ביפו ויסד את המושבה בירושלים ולידו מחליפו כריסטיאן רוארר , ליד מצבותיהם של האדריכל הידוע פרידריך יוהאנס ואשתו אימברג בית מספר 12 ,אנה אימברג נכדתו,הטוחן מתיאוס פרנק בית מספר 6,אברהם פאסט מקים האכסניה והמלון בשער יפו, האדריכל תיאודור זנדל ועוד ועוד , עוד פרט מעניין הם מצבות קברי הילדים הרבים שמתו עקב תנאי ההיגיינה והמחלות שהיו באזור,ישנם משפחות שבבית הקברות קבורים חמשה ואף שישה ילדים.
 
בסוף שביל בית הקברות ממוקם מעגל גדול ובמרכזה עמוד אבן עם שילוט מתכתי ,מתחת למעגל זה ,מרוכזים כארבעה מאות וחמישים ממתי העדה הטמפלרית משבעת המושבות .שנאספו בידי בני הקהילה ממקום קבורתם במושבות בין השנים 1952-1970 ונקברו בקבר אחים ,המושבות יושבו בידי מתיישבים חדשים לאחר הטמפלרים גורשו ולכן ראו צורך לרכז את מרבית המתים הטמפלרים בבית קברות אחד. 
עמק רפאים 39 בית הקברות הטמפלרי
 
מיהם הטמפלרים - בני ההיכל

הכת הטמפלרית הנצה בתחילת המאה ה 17 ,עיקרה של האמונה הטמפלרית הייתה חיזוק אמונתם מהלב , האמונה הטמפלרית צמחה מהכנסייה הפרוטסטנטית ועל כך קמו לה אוייבים מהכנסייה הפרוטסטנטית,  כיוון שהכת רצו לחזור למקורות הנצרות שהתבססו על אהבת הזולת וחזרה לרעיונות המקוריים לנצרות ,בדומה מעט לפלג הקראים ביהדות ככתבו וכלשונו ללא פרשנויות .

 

עמוד התווך לחזרה למקורות היה כריסטוף הופמן שהיה אף ראש הקהילה בישראל לאחר ההתיישבות והקמת המושבות, כאשר מטרתו התיישבות בישראל על מנת לעבוד את הנצרות במקום היווצרה, תוך טיפוח הרוח המשיחית והגאולה בארץ ישראל של בני העדה תוך התמסרות לעבודת האל בשילוב לעבודת האל .

 

בני הכת שחשבו כי עבודה לאל צריכה לנבוע מהנפש ולא מהאמונה או מעבודת האל המסורתית כי שהיה נהוג באמונה הנוצרית האורתודוכסית או הפרוטסטנטית,

מיהם הטמפלרים - בני ההיכל
 
סיפורון טמפלרי מעניין

ניסיתי להבין איך הגיעו הצריפים ומאיפה למושבה הגרמנית בירושלים  ונדמה לי שיש לי פתרון לתעלומה .

 

בסוף שנת 1866 הגיעו לנמל יפו קבוצה של צליינים מארצות הברית ממדינת מיין במטרה לעשות עלייה לישראל בעקבות התעוררות דתית ,בקבוצה היו כמאה שישים צליינים ,מי שזוכר באותה תקופה הוקמו מספר מושבות אמריקאיות בישראל , אחת אפילו קדמה את הטמפלרים בירושלים באזור שיך גרח .

 

במטענם של הצליינים מארצות הברית היו מספר צריפים מעץ על מנת שישמשו אותם בשלב הראשוני של העלייה לפני הקמת מבני הקבע מאבן שלהם במושבות האמריקאיות , קבוצות אלו לא הוכנו לתנאים הסניטריים הקשים שהיו בארץ כולל מחלות קשות ובעיקר ידידינו היתוש , לא ברור לי האם הרעש שהוא מקים בתעופה הלילית בעיקר,  החריד אותם או המחלות אשר הביא עמו היתוש.

סיפורון טמפלרי מעניין
 
בית הספר של בישופ גובט   Bishop Gobat

בית הספר של בישופ גובט  Bishop Gobat

בשנת 1846 מונה גובאט לבישוף הפרוטסטנטי של ירושלים,לאחר כהונתו במלטה, מינוי זה נבע מפשרה בין גרמניה לאנגליה בדבר בחירתו של הבישוף הראשון הפרוטסטנטי של ירושלים, בתפקידו זה שימש במשך למעלה משלושים שנה.

 

בנוסף לתפקידו בתקופה הזאת, פעל גובוט גם לביסוסה של הכנסייה הפרוטסטנטית בארץ ישראל ואף בעבר הירדן המזרחי, לשם כך ערך גובוט מסעות להפצת האמונה הנוצרית הפרוטסטנטית, כחלק מפועלו המיסיונרי, גובאט גם הקים בארץ ישראל בתי ספר רבים שלימדו קרוא וכתוב בקרב תושבי הארץ, נוצרים ואף מוסלמים,  בין המוסדות הללו היה בית ספר תיכון לנערים על הר ציון שהוקם בשנת 1855 , מוסד זה כונה על שמו של גובט ופעל במשך שנים ארוכות לאחר מותו. בין כתליו למדו יחדיו נוצרים, מוסלמים ואף מעט תלמידים יהודים.

 

כיום בית גובט ידוע כסמינר ללימוד תולדות ארץ ישראל וארכיאולוגיה ארץ ישראלית , מאחורי בית גובט נבנה בית הקברות הפרוטסטנטי נקנה כבר בשנת 1813 ,ומאז נערכו בו קבורות, נערכו בו קבורות ,בהמשך  נקברו בו ידוענים רבים מבני הקהילה הפרוטסטנטית כמו הבישופים הפרוטסטנטים הראשונים בארץ ישראל , בנוסף דמויות מפורסמות נוספות הם  הקבורים בבית קברות זה הארכיאולוגים החשובים סיר פלינדרס פיטרי וגיימס לסלי סטרקי , מערות חבל עדולם ואזור בית שמש.

 

בית הספר של בישופ גובט   Bishop Gobat
 
משפחת וילנד הטמפלית כיצד נולד סיפור
משפחת וילנד הטמפלית כיצד נולד סיפור
בתחילת נובמבר 2011 עברתי על פני בית הקברות הטמפלרי בירושלים , בדרכי לביתי מהשלמת איסוף לחומר הכתיבה לאסופת מאמרי על רחביה הלא היא גרגוניה .
 
כאשר ראיתי את שער בית הקברות הטמפלרי פתוח, הצצתי וראיתי משפחה ממוצא גרמני המשפצים וצובעים גדר מתכת המקיפה מספר קברים בבית הקברות ביחד עם גגנים שעבדו בניכוש וטיפוח הצמחייה.
 
ובכן מה עושה סקרן ,נכנס מתיידד עם האנשים ,מלהגים עמם מעט על הטמפלרים, משוחחים מעט על מבני השכונה הטמפלרית וכך נוצר קשר הפריה הדדי .
 
לשאלותיי ,סיפרה לי אם המשפחה, ששהתה במקום ביחד עם בת נוספת ,נכדה ובעלה שהיא מצאצאי משפחת וילנד כי הגיעו לביקור שורשים, הם החליטו לתת יד ולשפץ קמעה בבית הקברות, בנוסף סיפרה לי גברת וילנד כי אמה סופי ומספר מאחיה קבורים בבית הקברות מיד בכניסה מימין מאחורי משפחות מנהיגי כת הטמפלרים הקבורים אף הם בבית הקברות,המשפחה מנתה שנים עשר נפשות,  ברגע שהוזכר שם המשפחה נזכרתי במי מדובר והרי לכם הסיפור.
 
אבי המשפחה הוגו וילנד ואשתו סופי עלו לישראל בשנת 1900 , הם התיישבו במושבה יפו שכונת מנשיה של היום ,בשנת 1902  אבי המשפחה הקים בית חרושת למוצרי בנייה מבנה בן שתי קומות מלט ,רעפים, ברזל מגוולן,מעקים , מדרגות , אביזרי חקלאות כמו צינורות ומרצפות צבעוניות ומעוטרות ,כול זאת על מנת לספק פרנסה למשפחתו.
 
את בית החרושת ביחד עם שני בניו, הקים בשטח תחנת הרכבת ביפו ליד שכונת וילאהלמה השכנה , כול זאת על מנת להוביל את הסחורה שיצר לבתים הנבנים בירושלים ובשאר המושבות ובעיקר על מנת להסיע את הסחורה לנמל יפו על מנת לייצאה לאירופה בעיקר.
 
הגדיל הוגו לעשות ובנה את ביתו ליד בית החרושת בתחנה, תחילה כמבנה בן קומה אחת שחובר למבנה עותומאני במקום ובשנת 1906 הפך המבנה למבנה בן שתי קומות, את הקומות הקיפה הגזוזטרה,שנמחה בעמודי תמיכה מבטון  התושבים הצמידו את הכינוי הווילה למבנה , קירות המבנה עוטרו בציורי קיר שונים.
 
כאשר שיפצו את 16 מבני התחנה ותחנת הרכבת הישנה , בשנה האחרונה על מנת להפכם לפנינה תיירותית ,שופץ גם בית המשפחה עד כמה שאפשר , לאחר שכוחות הזמן וטבע עשו את עבודתם , נעלמו הגזוזטראות מהעץ , המבנה חופה בטיח ונתווסף למבנה המגורים גרם מדרגות חיצוני.
 
בחלק התחתון של המבנה מיד לאחר חדר המבואה נכנסו לחדר האורחים שעל פי תיאוריה היה גדול ומרשים , שלושה חלקים היו בקומת הקרקע ,את מרצפות הבית עיטרו מרצפות בית החרושת שלהם,החלק העליון שימש כחדרי שינה למשפחה, בחזית המבנה הייתה גינה שהפרידה בין המפעל לבית המגורים .
משפחת וילנד הטמפלית כיצד נולד סיפור
 
 
 
 
 
בניית אתרים - איקומטרייד