דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים סיור בשכונת בקעה

 
 
בקעה סיפור רחוב יהודה 18 הנסתר
הסיפור המסתתר מאחורי הבית בבקעה
רחוב יהודה מספר 18
שנים שאני חולף על פניו של הבית ברחוב יהודה  פינת הטבע הביישנית , אשר מחלונותיו נשקף ויטראז צבעוני ,בנוסף לשני עמודי הכניסה אשר עליהם ממוקמים שני ראשי אריות המביטים זה על זה  ובתווך שער עץ שחור שעליו גילופי נשרים .
 
הבית אשר מכונה בבדיחות בית אהרון,  מאחר ולאנשים אשר התגוררו בו משנת 1948 שאז נמלטו תושביו נקראים אהרון, למעשה , מאז שהובאו תושבי מרוקו להתיישב בשכונת בקעה בירושלים, בעת גלי העלייה לישראל נכנסה לבית משפחת אהרון שהוחלפה בשנת 1974 במשפחת עולים חדשה משפחת אהרון גם כן.
 
המבנה היה שייך לפני מלחמת השחרור , למשפחה אמידה ערבית ובעת הביקור סופר לי על ביקורו של אב המשפחה ושני ילדיו לפני שנים מעטות ,בעת ביקור שורשים שעשו בשכונה , ממגוריהם כיום בעיר פילדלפיה , בעת ביקורם סיפרו לבעל הבית כי דודם גר במבנה לפני המלחמה  .
כיום מתגורר במבנה בן שתי הקומות והמרתף האמן אהרון אפריל ,אמן רוסי אשר נשלח לשתי תקופות גלות בסיביר ושהתגורר מעת עלייתו לארץ בסנור  מושבת האמנים הרוסיים אשר דרו במקום מאחרי מלחמת ששת הימים ומנו כ 28 משפחות של אמנים פעילים, לאחר שהחלטות של המתנחלים לישוב המקום גם במשפחות דתיות שחיו יפה ביחד ,עד אשר החליט מי שהחליט כי ההתיישבות במקום תקבל ציביון דתי והאומנים נתבקשו לעזוב.
בגלגוליו הבא מהישוב סנור הגיע אהרון לשכונת בקעה ובשנת 1974 נטע יתד בשכונה, קנה בית שהפך לחורבה מחוסר טיפול מאז מלחמת השחרור  ,קילף את קירותיו  ויצר יש מאין מבנה מקסים המשמר על עברו, פסלים רבים מעטרים את החצר בנוסף לשער הכניסה המיוחד וחלונות המבנה.
 
אזרתי אומץ נקשתי על הדלת ובקשתי את סיפורו של הבית ומשם התגלגלנו למהות עיסוקו של האמן אהרון, הרבה תערוכות עשה האמן בעיקר בשנים האחרונות במוסקבה ומעט בארץ, אהרון הוא אמן יוצר של 60 שנה, המצייר בשמן ובצבעי מים,רשם בפחם ובשנים האחרונות ככל אמני העולם פתח לעצמו צוהר לתלת ממדיות בפיסול גם.
 
בכל מקום שתשליך מבט תראה ערימות של בדי ציור,  שעליהם ציורים בסגנונות שונים ומוטיבים משתנים ,כמו סיפורו של החלון הענק החצי קשתי המופנה לרחוב ובו מקור ההשראה של הויטראז הוא שיר השירים,   ויטראז נוסף ממוקם מעל לכניסה לבית ,  מוטיב אחר אשר העסיק את האמן הוא החמור הארץ הישראלי ותפקידו כסימבול אלגורי בנושא האינתיפדה  כאשר המוטיב הוא החמור המת. 
 
עשרות ציורים פיגורטיביים וציורים מודרניים בצבעים עזים ,ציורי נופי אזור העיר העתיקה וזיכרונות מסיביר ,הרשים אותו ציור הדיוקן מגיל 17 של האמן,הפסלים הקטנים יותר בתוך המבנה מסמלים בתנועות הגוף עמדות של רקדנים גברים ונשים כאילו תפס האמן את התנועה בצילום, העסיק אותי גם ארגז הציור והקן הישנים כאשר הבנתי כמה שנים של יצירה מקופלים בהם .
 
למרות גילו,  האמן פעיל ומצייר ,מפסל ומשתתף בתערוכות שונות חוויה אמיתית ובפתיחות של האמן לדעותיו וליצירתו.
בקעה סיפור רחוב יהודה 18 הנסתר
 
פיצוץ תחנת הרכבת הישנה בירושלים

פיצוץ תחנת הרכבת בירושלים נערך בידי ארגון אצל בסוף אוקטובר שנת 1946 בשעות הצהרים , בפעולת הפיצוץ השתתפו שמונה אנשי אצל, מתוך השמונה שנים מהם שהיו בתחפושת של סבלי התחנה המתינו בתחנה בין הסבלים, כאשר הגיעו שלושת המוניות שהושאלו מתחת המוניות מרחוב המלך גורג שבמרכז ירושלים .

במונית הראשונה היה הנהג  פיינשטין ואילו הנוסעים שירדו מן המונית היו הזוג המזויף סימה פליישהקר ואביאל,בירידתם מהמונית נשאו מזוודות הנפץ לתוך אולם הנוסעים בנקודה הזאת נלקחו המזוודות בידי הסבלים המחופשים והונחו ליד הקופות לאחר שהניחו את המזוודות ,שלפה סימה על פי ההחלטה למנוע פגיעות בנפש שלט בד והניפה אותו, על השלט הייתה אזהרה בשלוש שפות ,כי המקום עומד להתפוצץ.

בדרך נסיגתם לכוון המונית החלו ערביים שהבחינו בהם לנסות לתפסם, אחד המבני החבורה במונית השנייה שלף את נשקו וירה , סימה נחלצה וברחה רגלית מהתחנה ,השאר עלו על המוניות והחלו להימלט לכוון ימין משה ששם היו צריכים להטמע בין תושבי השכונה במרדף שהחל אחר שתי המוניות ומפתיחת האש מעמדת ההגנה של המשטרה מעל לבית הדפוס הממשלתי ,נפגעה ידו של פיינשטיין.

פיצוץ תחנת הרכבת הישנה בירושלים
 
ירושלים המנהרה הסודית בין מלון הר ציון ובית אות המוצר
סיפור המנהרה בין מלון הר ציון ובית אות המוצר
כתובת דרך חברון 14 ירושלים
מעט מידע
בית המלון הר ציון ,בעברו בית החולים לעיניים של מסדר סנט גון הבריטי ששימש לטיפול ללא משוא פנים לכל הדתות והלאומים בירושלים, בעידוד מלכת בריטניה פנו לשלטונות העותומנים למציאת שטח לבניית בית החולים הקבוע אך משלא נמצא מקום נרכש מבנה בשנת 1883 בן שתי קומות שנהפך לבית החולים לעיניים כולל בורות מים שקיבלו את מימיהם מאמת המים של בריכות שלמה ,בדצמבר 1882 החלה לפעול מרפאה זמנית במקום אחר.
 
לאורך השנים נוספו לו מבנים ,בתקופת מלחמת העולם הראשונה בדצמבר 1914 נסגר המקום , ומיד פלשו אליו השלטונות התורכים אשר בזזו את הרכוש של בית החולים ובעיקר את הציוד הרפואי.
 
בינואר 1915 שינו התורכים את ייעודו והפכו אותו למחסן תחמושת, המבנה ששימש את התורכים עד אשר נכבשה ארץ ישראל בידי צבאותיו של גנרל אלנבי, כאשר הגיעו הכוחות הבריטיים למקום בשנת 1917 ניסו לפוצץ את המבנה הכוחות התורכים והצליחו בחלק ממטרתם ,בפיצוץ החלקי נפגע החלק המרכזי וחלקים נוספים נפגעו, למרות זאת השתכנה במבנה מפקדה של הבריטים ולקח לבריטים כשנה את המבנה המשופץ חנך גנרל אלנבי שהיה חבר במסדר סנט גון ואף בעבר נשא המבנה טבלה המציינת זאת אך היא אבדה .
 
מבנה בית החולים ומבנה בית הרופא המבנה החדש שהוקם לפני הקמת מרפאות החוץ מחוסר תקציב ספגו פגיעה ברעידת האדמה בשנת 1927 שאירעה בירושלים ובישראל,המבנה שוקם שוב.
 
בשנים 1929-1930 הוקם בית אות המוצר או בשמו הקדום מרפאות החוץ של בית החולים סנט גון ,הוא נפתח ביוני 1930 ,בעת בנייתו שופצו מבנים בבית החולים ובשנת 1930 נחפרה המנהרה למעבר בימי החורף לצוות מבית החולים למרפאות החוץ (בית אות המוצר) .
ירושלים המנהרה הסודית בין מלון הר ציון ובית אות המוצר
 
מושבה גרמנית סיפורו של החאן הירושלמי
סיפורו של החאן הירושלמי
סיפורו של החאן הירושלמי מתחיל בתקופה הממלוכית שאז נבנה והורחב ושופץ בתקופה העותומאנית החאן נבנה כתוצאה ממחסור במקומות לינה לצליינים ובעיקר לפתור את בעיית הלינה לעוברי אורח , לסוחרים ולצליינים בעת ששערי העיר העתיקה נסגרו בשעות הלילה והאנשים שנותרו מחוץ לחומות העיר היו נתונים לחסדי כנופיות הליסטים שפעלו באזור.
 
מיקומו של החאן בין העיר בית לחם לעיר העתיקה סיפק מקום מחסה מפני השודדים למבקרים הצליינים בבית לחם לסוחרים ולשיירות מסחר כמקום לחניית לילה והגנה כאשר שערי העיר נסגרו.
 
כיוון שהחאן היה רכושה של הכנסייה היוונית האורתודוכסית בירושלים כמו מרבית השטחים באותה העת החליטו להפכו במחצית המאה ה 19 למפעל לגידול זחלי משי לצורך יצור פקעות משי ביצור בגדי משי לגלימות הכמורה, לצורך זה אטמו את פתחי החלונות זכרון לאותם ימים הוא עץ התות הענק הצומח בחצר החאן .
 
בחלקו השמאלי של הכניסה לחאן ממוקמת כניסה המוליכה למערה חצובה במעמקי הסלע  שאנשי החאן הפכו אותה לאולם מופעים קטן מיד שיורדים במנהרה החצובה המוליכה לאולם ישנם מדרגות המוליכות למרתף נוסף תת קרקעי המשמש כיום כבית מלאכה לאנשי התחזוקה ומסנון לשמאטס.
 
כאשר הגיעה הרכבת לירושלים בתקופה העותומאנית החליט הטמפלר לנהולט ואשתו שהיו דור שני לטמפלרים במושבה הגרמנית , לשכור את המקום ולפתוח במקום מרתף ליצור יין וכמבשלת בירה, כול זאת בראייה של השימוש לטובת דיירי השכונה הגרמנית הטמפלרי לאור געגועיהם לבית המרזח שבו בילו לעת ערב לאחר העבודה למנוחה אחרי יום עמלם והן לטובת הנוסעים הצמאים לאחר הנסיעה ברכבת .
 
בדיחה ירושלמית עתיקה מספרת על מהירות הצב של הרכבת בסיפור הזה, יום אחד הילך תושב העיר בדרכו לירושלים לאורך המסילה  והרכבת האיטית חלפה על פניו ,פנה אליו נהג הקטר ואמר לו עלה על הרכבת שלא תתעייף, השיב לו הירושלמי תודה אבל אני ממהר לפגישה .
 
לאחר שהתעייף לנהולט הטמפלרי לייצר יין במרתף החאן,עזב את העסק ופנה למסחר והקים בביתו פנסיון מסעדה ובית מרזח לרווחת התושבים, כיוון שהמקום ננטש נכנס בתחילה למבנה מפעל ליצור ארונות קרח ובהמשך מקררים בחלקו הדרומי של המבנה בחזית המבנה ישנם שני מחסנים נעולים שדרך החלונות המסוגרים ניתן לראות את שאריות המפעל  ולאחר מלחמת השחרור התווספה הנגרייה של בראון עד למלחמת ששת הימים שימש המקום כנגרייה ,היא גם הייתה אחת הנגריות המכניות חשמליות הראשונות בירושלים.
 
בשנת 1972 לקחה הקרן לירושלים את המבנה והפכה אותו לתיאטרון החאן.
מושבה גרמנית סיפורו של החאן הירושלמי
 
ירושלים מנזר האחיות הבורומאיות
מנזר האחיות הבורומאיות
אכסניית סנט צראלס  
המנזר ממוקם בפינת רחוב גורג לויד 12 ורחוב דרך בית לחם 
מבנה מרשים זה נבנה בשלבים, בשנים 1894 - 1935, האגף הראשון נפתח בשנת 1905 והשני בשנת 1935 ,למבנה נוספו מבנים רבים במתחם ואפילו בית קברות נמצא בפינה המזרחית של גן המנזר, מבנה בן שתי קומות מאבן בצורה מלבנית מאורכת וגג רעפים מעליו  ומעליו מתנשא,  מגדל הפעמונים המרובע של המנזר,  הממוקם במחצית המבנה ומתנשא מעל למבנה הראשי ובולט מעט החוצה מהמבנה המרכזי,  מעין חוצץ המפריד בין שני חלקי המבנה אך החלק היפה למתחם הוא הגן והחצר הענקיים המקיפים אותו ,אי ירק ענק במרכז ירושלים פשוט מדהים .
 
כיום כולל המתחם אכסניה לצליינים,מנזר אחיות,בית ספר ופנימייה נוצרי לילדים ,קפלה וכנסייה אינטגראליים במבנה.
 
מי הן האחיות הנוצריות קתוליות השייכות לגרמניה , מסדר האחיות נקרא על שמו של הקדוש הקרדינל  צראלס בורומאיוס ,שהקים במאה ה 16 את מסדר האחיות לטיפול בחולי הדבר באירופה, כיום שונתה המטרה עקב הדברת המחלה והוא החליף את ייעודו המקורי.
 
באחד מטיולי הבוקר החלטתי לבקר במוסד שאני עובר בכול בוקר ומחלק את המדרכה הסמוכה באוטובוסים שבאים לאסוף את הצליינים בביקורם במוסדות הנוצריים בעיר, האמת שהמקום המוקף בחומה ענקית משך את תשומת ליבי לאורך זמן רב ,אזרתי אומץ לחצתי על המצילה בשער הכניסה וניצבתי בחדר הקבלה בפני הנזירה הדלפקאית , סחתי לה על רצוני העז ללמוד על המבנה ולסייר בגינתם הנהדרת .
 
כיוון שחג הפסחא היה בשער, נאלצתי להסתפק בסיור עצמאי ברחבי הגן ולבית לא באתי אך לאחר החג אנסה שוב את מזלי , יצאתי שדלת הכניסה למנזר והתחלתי לערוך סיור כאשר פניתי לחלקו השמאלי של המבנה העצום, במתחם מספר מבנים ומאחוריו משתרע הגן , קצץ לשם ההבנה חומת המנזר לאורך רחוב וטיילת הרכבת שאותו אני עושה תמיד מבחוץ ובניסיון להציץ פנימה ולהבין את מבנה הגן ,אך העצים והצמחייה הגבוהה מסתירה בנוסף לחומה את הפלא הפנימי.
 
     
 
ירושלים מנזר האחיות הבורומאיות
 
עמק רפאים בית מס 25 מימין לבית פינת חמד נסתרת
עמק רפאים בית מס 25 מימין לבית פינת חמד נסתרת
סיפור קטן על האנשת כלבים בשכונות ירושלים
פינת חמד ברחוב עמק רפאים מושבה גרמנית ירושלים
כאשר פוסעים ברחובות המושבה מתפעלים מחדש בכל פעם מיופייה ומצביונה והמשתנה לאיטה לצערנו אך מפשפשים בקפליה הישנים מתגלות פינות שעין אינה שוזפת אותם אפילו בימי הקיץ.
 
על פינה כזאת ברצוני לספר ,בערך במחצית הרחוב נטוע שער עץ ליד המסעדה האיטלקית לוציאנה ומימין לבית אריחי הקרמיקה הכחולה , כאשר חולפים על פניו נכנסים לחצר קטנה המוקפת בבתים ישנים לשימור שיזם מסוים קנה ביחד עם המסעדה האוריינטלית בחזיתה והחצר ,לשמחתנו ניסה אותו יזם לשנות את יעוד המקום ולהפכו לאזור מסחרי ומסעדות כאילו שאין מספיק ברחוב ונכשל  בינתיים .
 
לאחר שמתפעלים מהחצר הישנה ומהמבנים כמו שנאמר " של פעם " בחלק האחורי של החצר הקטנה משעול מחופה בצמח הידרה כמו הדליית גפנים ממשיכים עד סופו ופונים ימינה לרחוב דידס 3 ממשיכים לחמש ופונים שמאלה לעוד עשרות מטרים ופונים ימינה לרחוב המתעקל נחשו שוב כמובן דידס בהמשכו ממוקם רחוב מסריק באופן הרשמי, אך הוא קרוי בסלנג התושבים סמטת גימי .
 
גימי היה כלב של תושבת השכונה והרחוב היה משכנו השני כמו שנאמר מלך הרחוב כלבלב פצפון ומפורסם בשכונה , משהלך לעולמו לפני תקופה קצרה החליטה האמא של הכלב להנציחו בסמטה ותלתה טבלת שלט המספרת את סיפורו, כשכושי זנבו והעניקה לרחוב את השם סמטת גימי .
 
סמטת הכלב בלק
סמטה נוספת שזכתה לשם חדש בשכונת תלפיות ,סמטה זאת או בשמו רחוב , החליטו  דייריה לשנות את שמה לסמטת הכלב בלק ,בשילוט העירייה נקרא הרחוב ברזילי הוא ממוקם בתחילת רחוב קורא הדורות בפניה הראשונה שמאלה , בתחילת הסמטה ממוקם שלט העירייה הכחול המספר את סיפורו של הסופר והעיתונאי ברזילי ,אך אחת המשפחות ברחוב החליטה לשנות את שמו של הרחוב לסמטת בלק.
 
אין לי מידע על בלק פרט מה שנכתב על שלט הנחושת שנתלה על גדר הסמטה , הכלב בלק חי בשנים 1995-2008 ובשכונה וסמטה זאת הייתה ביתו השנייה כמו שכתבו הוריו האוהבים : כול יצור חיי אפילו כלבלב הוא במרכז היקום .
 
אחרית דבר מי אמר שאין הנצחה לכלבים לאחר עזית כלבת הצנחנים מוטב שיבלע את הכובע.
עמק רפאים בית מס 25 מימין לבית פינת חמד נסתרת
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור