דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים סיורים בשכונות ורחובות העיר

 
 
 
ירושלים שכונת ניות הגן הבוטני ביום קיץ
הגן הבוטני ביום קיץ בשכונת ניות בירושלים 
קייטנת סבא מי לא מכיר את המושג מהצד של העוללים ומהצד של החוזרים אחורה בשנים.
 
ארזנו הקטנים ויצאנו לטבע ,יחודו של הגן הבוטני המשתרע על שטח נרחב במרכזה של העיר הוא הגידול של צמחים מהטבע שאינם מתורבתים ומוצגים בצורתם הטבעית על פי אזורי המחייה הפזורים בכל יבשות בכדור הארץ ולא לפי משפחות הצמחים.
 
על מנת להגיע לגן נוסעים לשכונת נויות אחרי גן סקאר ,הכנסת ומוזיאון ישראל, שלוש כניסות עיקריות כאשר הראשונה בנסיעה בכביש רחוב הרצוג לא נכנסים לשכונה ממשיכים 30 מטר לאחר הצומת ופונים ימינה לתחנת הדלק וממנה לחניה החופשית והענקית של המשתלה והכניסה התחתונה לגן מתחת לכביש לגבעת מרדכי.
 
הגן פתוח בימים א - ה בשעות 10:00-14:00 , בימי שישי ושבת סגורה החממה הגן פתוח.טלפון לתאום במרכז המבקרים 02-6794012 או 13.הכניסה למשעולי הגן חופשית .
 
קיימת רכבת לגדולים וילדים של קטר ושתי קרוניות היוצאת ממרכז המבקרים ליד האגם הגדול בכל שעה עגולה הנוסעת בין משעולי הגן ,נסיעה שאורכת כעשרים וחמש דקות, העוצרת בשלוש תחנות ,החממה הטרופית והליכה של 100 מטר לחממה ,גינות התבלינים וצמחי המרפא,ותחנת הפעילויות והחממה לפרחים , ניתן לרדת בתחנות ולעלות שוב להמשך הנסיעה.משטחי דשא מאפשרים לערוך פיקניקים ומנוחה בעת הסיור.
 
מרכז המבקרים המהווה את הכניסה ולידה גם צמחי בונסאי יפני ממש מעל לאגם שמכוסה בחלקו בשושני מים ,ברבורים שחורים ועופות מים .
 
הגן מחולק כיום לשני חלקים החלק הצפוני בן 120 דונם פעיל ושתול ואילו לחלקו השני עדיין לא נקבעו גבולות מתאר סופיים, בגן אוסף של צמחיים מכל רחבי העולם,ולכן מתקיימת פריחה וצמיחה לכל אורך השנה, במשך השנה נערכים אירועים ותערוכות ברחבי הגן, במקום מתקיימות סדנאות שונות ,סיורים מודרכים,פעילות יצירתית נרחבת לילדים ומבוגרים,
 
בגן קיימת חממה טרופית לצמחיה טרופית וניתן לבקר בה בתאום. בגן למעלה מששת אלפים צמחים שונים,שהובאו מכל רחבי העולם,בחלקו המזרחי של הגן באזור ניות , מאחורי הסופר מרקט נבנו משרדים,מסעדה ובריכת צמחי מים.
 
המים בגן הבוטני בשכונת ניות בירושלים
 
את פני המבקרים בגן ליד מרכז המבקרים , מקבלת בריכה גדולה שאת חלק מפניה מכסים צמחי מים ושושנות מים ,בינם משתכשכים ברבורים שחורים ובעלי כנף שונים.
 
 
ירושלים שכונת ניות הגן הבוטני ביום קיץ
 
תלפיות טיילת שרובר הבטחה שקוימה
הבטחה שקוימה טיול בטיילת שרובר
הטיול מתאים גם לנכים עם עגלות נכים,עגלות ילדים ,הכניסה חופשית.
ביום האחרוןשל חג הפסח, הגיעו הנכדים,ומיד צעקו במקהלה ,סבא הבטחת לתת לי לצפות במשקפת על חומות העיר העתיקה ועל כיפת הסלע הזהובה,מיד זינקה הקטנה גם אני רוצה, נו יש ברירה,העמסתי אותם על הרכב  וקדימה לדרך.

הגעתי לדרך חברון המוליכה בסופו של דבר לכוון בית לחם,על פי  השילוט פניתי לכוון שכונת ארמון הנציב,ברחוב דניאל ינובסקי אחרי שני רמזורים מגיעים  לטיילת הראשונה , טיילת ארמון הנציב מורכבת משלוש טיילות השלובות זו בזאת,אך נבדלות  במבנה האדריכלי שלהן,טיילת דניאל האז,טיילת גבריאל שרובר,טיילת ריצרד גולדמן.
 
עצרנו בטיילת הראשונה ,טיילת דניאל האז,הקטנים זינקו לפתו את המשקפות ,הצמידולעיניים וכאילו ניסו לצפות בהם,הקטנה ישר צעקה אני מצלמת אותך,עמדתי ללמד את הנכדבן החמש כיצד צופים מבעד לעדשות,מרגע שתפס את הרעיון ,החרישו את אוזנינו הצעקות,סבא  אני רואה את כיפת הסלע, הסברתי לנכדי כי מהמקום ניתן לצפות על הר הבית,הר הזיתים,הרציון,הר הצופים,וחומת העיר העתיקה.
 
מילה על טיילת דניאל האז הראשונה בטיילות:הטיילת קרויה על שם חייל דניאל האז,חלל ממלחמת שלג, אורכה כחמש מאות מטר שביליה מרוצפים אבן ירושלמית בעייתית קצת לעגלות כולל נכים ,משמשת כחגורה ירוקה  לירושלים, תצפיות נוף, בנויה בראש הרכס,בצורת דגם אמת מים ,בטיילת רחבה למופעים  ובית קפה מסעדה עם מרפסת נוף יש שירותיים.
 
לאחר ביקור קצר בשבילי הטיילת ,המשכנו לכוון טיילת שרובר,יחד עם חצי ממדינת  ישראל,כיוון שהייה זמן קצר לפני סיום חג הפסח ,קנינו בייגלה שומשום וזעתר ,על מנת לחגוג סיום חג המצות.

בחנייה של טיילת שרובר חנינו ,החנייה שימשה כבסיס לטיול בסביבה ,ראשית ירדנו לכוון שבילי הפארק הסלולים אספלט,המראה הראשון שנגלה לעינינו,בית הקפה המוזנח,אשר זכוכיותיו מנופצות,השירותיים נעולים,צמחייה נבולה וגזם עצים מונח בקרחותהצמחייה,מזל שאנו בתקופת פרחי הבר אשר פרחו על חשבון הצמחייה התרבותית, והנכדים  מאוד אהבו אותם ואת ריחם,ניתן להמשיך לאורך הטיילת היורדת לעמק והמטפסת ומתחברת לרחוב נעמי בשכונת אבו תור,אך נדרש רכב מאסף,המקום המדכא גירש אותנו.
תלפיות טיילת שרובר הבטחה שקוימה
 
כנסת ישראל גן הוורדים והברכה
טיול סתווי בעקבות מקורות המים בגן הורדים מול הכנסת .
 
ההרגשה שהסתיו מתקרב טפחה על פני כשראיתי את שרידי פרחי הורדים על השיחים, עלי השלכת משטחי הצמחייה שמקבלת גוון שאינו ירוק.
 
בכדי להגיע לחלק של מקורות המים בצינורות הפלסטיק יש להעפיל לחלק העליון המזרחי של הגן , בשטח מתוחם בגדר נובעים המים הממוחזרים שנאספו בבריכה בתחתית לכאילו מפלים ,זרזיף היה שמם ההולם במצבם כיום .
 
המים  נאספים לאחר דרך קצרה בבריכה המעופשת שפעם חיו בה דגים וכיום שומר נפשו ירחק.
 
מהצינורות זורמים זרזיפי המים לבריכת אגירה קטנה ונשם זורמים בתעלה למקום שהיה אמור להיות מפלון .
 
המפל הראשי שהיה  בעבר והזרים כמויות טובות של מים יבש לא בגלל בעיית המים אלא כדרך המדינה למה להשקיע ולחשוב שפעם היו מתקבלים ראשי מדינות בגן ,איפה טדי האגדי.
 
עדיין נותרו מספר פינות נסתרות ,שבילים מסודרים פינות ישיבה ואפילו מספר פסלים משטחי הדשא חלקם במצב סביר וכמובן שיחי הורדים שהלכו לשנת החורף.
 
טיול סתווי לפני הקור הירושלמי.
כנסת ישראל גן הוורדים והברכה
 
מגרש הרוסים רחוב משה זמורה
רחוב משה זמורה
הרחוב מתחיל בשער הכניסה שנותר משני שערי הכניסה למתחם מגרש הרוסים והמוליך לכנסיית מגרש הרוסים .
 
ברחוב מימינו חומות מתחם המעצר של מגרש הרוסים ומשמאלו מגרש חניה, הרחוב קבל את שמו לאחר מלחמת השחרור,רחוב  משה זמורה ששימש כנשיא בית המשפט העליון בהקמת המדינה.
מגרש הרוסים רחוב משה זמורה
 
העיר העתיקה איפה מתחבאת הטחינה האחות הקטנה של החומוס
איפה מתחבאת הטחינה , האחות הקטנה של החומוס
סיפורת לחבר'יה
טחינה מיוצרת משומשום , טחינה טהורה או כפי שאנו קוראים לה גולמית מיוצרת ללא תוספת חומרי גלם נוספים להגדלת הכמות כמו בבתי חרושת המכאניים והתעשייתיים, כאשר פותחים מיכל טחינה צריך לראות סמיכות ,לא שמן צף מלמעלה ובמיוחד לא משקע בתחתית הכלי לסיום השימוש משקע מרמז על תוספות שונות שנתווספו לגרגרי השומשום עקב מחירם בשוק, תערובת זאת כוללת גם  חלקיקים הנופלים מאבני הריחיים העשויות אבן סגסוגת שנושרות בתהליך הטחינה במכונת הטחינה המודרניות  , במפעל ביתי אמיתי נמצא לרוב גלגל אבן צור לטחינת השומשום או דומייה לפעולה זאת.
 
בפעילות הכנת הטחינה התעשייתית בניגוד לעבודה הידנית,  משתמשים המפעלים בתוספות של קמח תירס ושמן סוייה , לפעמים ביחס של 50 אחוז בהוספה לתרכובת השומשום,  בעת תהליך היצור,בנוסף מכונות טחינה מודרניות כוללות עד ארבעה אבני ריחיים הטוחנות בעת ובעונה אחת במהירות מוגברת (תעשייה לא ? ) אבני ריחיים אלו מורכבות מאבן סגסוגת, המותירות את חותמתם ומשאירות חלקיקים בצורת גרגרים ואבקה המתערבבות גם בתערובת התעשייתית הממוכנת .
 
השומשום המשובח מגיע מאתיופיה ,לעיבודו עובדים בתהליך המסורתי בעבודת היד לוקחים גרגרי שומשום ,משרים במי מלח ופורשים על שקים , קולים ומייבשים בתנור ומשם לאבן הריחיים .
 
כאשר מייצרים טחינה אדומה לאחר קלייה הארוכה מכניסים למכונת הטחינה ולאחר מכן מערבלים במערבל ,בתהליך הזה השמן נפרד מהתוצרת הסופית הכוסבה, חלקו משמש לטיבול ותרופות סבתא כמו הוויגרה ,חלקו עובר לתזונת בעלי חיים.
 
בתחומי העיר העתיקה ,בגדה וברחבי ישראל מפוזרים מספר מפעלים המייצרים טחינה , חלקם הגדול מוכרים לנו את ספור הטחינה הגולמית ,אך מרקם התוצרת שאנו משתמשים בה היא כפי שכתבתי בתחילת מאמרי חשודה שאינה כזאת.
 
סיפורי זה שאינו פרסומת או דומה לה, מתחיל במכולת קטנה בעיר העתיקה בשם חראת אל סעדייה שמגיעים אליו משוק אפטימוס בשכונת מוריסתאן ליד כנסיית הקבר  ,דרך שוק הצבעים פונים שמאלה לשוק בית הגת,ומשם לרחוב הגיא ,משם לרחוב מעלות שייך רייחאן ובמעלה המדרגות לחנות המכולת הפינתית , לאורך כול הדרך לחנות -מפעל, יש ללכת לפי שמות הרחובות שכתבתי .
 
כאשר נכנסים בפתח המכולת בארבעת המדרגות , מסתתרת לאחר ארבעה צעדים דלת פח שמאחוריה מפעל הטחינה הגולמית בעבודת יד של המשפחה, תשאלו מה פתאום מכולת ואז אחזיר אותכם לימי האינטיפדה השנייה ,שכול בר דעת מביננו הרחיק עצמו מהעיר העתיקה ובעיות הפרנסה או יותר נכון העדר הקונים, הכריח את המשפחה להשתלב בעסקי המכולות.
 
העסק המשפחתי קיים למעלה ממאה שלושים שנה , זהו דור שלישי ליצרני טחינה, שנים מתוך ארבעת ילדיו הצעירים של בעל המפעל האחרון, מפעילים כיום את המפעל, אביהם עבד כמאה שנה במפעלו וחיי לפי סיפורם חיי כמאה עשרים שנה, נו מה אתם אומרים על נפלאות הטחינה ? . 
העיר העתיקה איפה מתחבאת הטחינה האחות הקטנה של החומוס
 
הר הצופים אנשי מלך ההר

בטרם אספר את סיפורם של אנשי המלך הרשו לי לספר אגדה ירושלמית של סוף מלחמת השחרור המספרת כך:

סיפורה של התעלה לכוון האוניברסיטה בהר הצופים

בימי בקרבות בירושלים במלחמת השחרור, כאשר מתחם הר הצופים נותק מירושלים והוקף בחייל הלגיון הערבי והכנופיות, החל מבצע למצוא דרכים נסתרות להגיע לכוחות נצורים במובלעות באזור ירושלים , המשימה הוטלה על גדוד מוריה שהגיע לירושלים בתקופת ההפוגה השנייה במחצית אוגוסט על מנת לשפר עמדות עקב הפרות הסכמים שהיו מצד הערבים.

הגה מי שהגה את הרעיון להסתייע בתעלות הביוב העירוניות ובתעלות שנחפרו בתקופות קדומות יותר, אחד הרעיונות הראשונים היה לנסות להגיע בתעלת הביוב שהוליכה מכוון שכונת בית ישראל לכוון וואדי גוז, חלק מהתעלה היה יבש וחלקה פעילה, התעלה בחלקה הייתה רחבה וגבוהה ובחלק ממנה נשרשה זחילה.

מפקד הפלוגה רומק בגדוד מוריה, בלוית שני סיירים החליט לבדוק מעבר זה ,לאחר מסע של ארבעים דקות הגיעו הסיירים לפתחה של התעלה בוואדי גוז, השלושה המשיכו לכוון הר הצופים כאשר עקפו את שכונת שיח גראח, ובתעלה הפתוחה שהוליכה לכוון הר הצופים הגיעו לנצורים ,למחרת בחשכה חזרו באותה הדרך ובזאת נפתחה דרך נסתרת להובלת מזון ונשק לכוח הנצור.

הר הצופים אנשי מלך ההר
 
קטמון הישנה פינת החיי ברחוב כ"ט בנובמבר

אגדה אורבנית ,ליד ביתו לשעבר של ראש הממשלה אולמרט שוכן בית הספר הצייר ,הבית ברחוב כ"ט בנובמבר 15, לצידו נמצא בית הספר למחוננים לשעבר והוא כיום חלק מבית הספר הצייר, חצר בית הספר נושקת לקיר ביתו לשעבר של ראש הממשלה לשעבר אולמרט.

בית הספר בית הצייר ,הוקם בשנת תשנ"ט בלב שכונת קטמון הישנה ,בין הפעילויות המתקיימות בבית הספר הוקמה גם פינת חיי, גינה וחממה,שתי פינות עם צמחי מים ובריכה לברווזים  על מנת לסייע לתלמידים .

פינת חי זאת הכוללת תרנגולות,טווסים,יונים,ברווזים שבקעו להם אפרוחים בני פחות משבוע ואווזים,תרנגולי הודו וזוג עיזים שנתקבלו במתנה מגן החיות התנכי ולהם שני גדיים שנולדו לפני כעשרה ימים.

תרנגול ההודו צווח בכל היום וכמובן שהתרנגול משיב לו ,ובמקביל אחרי האווזה ,רץ כל הזמן זכר מסוג פנינית ,אל ההמולה מצטרפות פעיות העיזים  ,בקיצור מהומה לא קטנה ורעשנית, פינת החיי מוקפת גדר ולשמחת תושבי השכונה המביאים את ילידיהם לצפות בחיות ולפעמים אף ניתן ללטפם בתוך המתחם.

במהומת קריאות התרנגולים והמחלוקות בשאלה הבוערת של התרנגול ההודי ששואל כול הזמן מתי פורים,בקיצור המחלוקת הבלתי נפתרת והויכוח הקולני  גרמה על פי האגדות לראש הממשלה לשעבר אולמרט ,לעזוב את ביתו בשכונה ולעבור למקום מגורים חלופי,(שלא יספרו לכם שהסיבה היא אחרת) .

הביקור חופשי וחמוד במיוחד בשעות אחר הצהרים.

קטמון הישנה פינת החיי ברחוב כ"ט בנובמבר
 
ירושלים מושבה גרמנית סיפור הצריפים

ניסיתי להבין איך הגיעו הצריפים ומאיפה למושבה הגרמנית בירושלים  ונדמה לי שיש לי פתרון לתעלומה .

 

בסוף שנת 1866 הגיעו לנמל יפו קבוצה של צליינים מארצות הברית ממדינת מיין במטרה לעשות עלייה לישראל בעקבות התעוררות דתית ,בקבוצה היו כמאה שישים צליינים ,מי שזוכר באותה תקופה הוקמו מספר מושבות אמריקאיות בישראל , אחת אפילו קדמה את הטמפלרים בירושלים באזור שיך גרח .

 

במטענם של הצליינים מארצות הברית היו מספר צריפים מעץ על מנת שישמשו אותם בשלב הראשוני של העלייה לפני הקמת מבני הקבע מאבן שלהם במושבות האמריקאיות , קבוצות אלו לא הוכנו לתנאים הסניטריים הקשים שהיו בארץ כולל מחלות קשות ובעיקר ידידינו היתוש , לא ברור לי האם הרעש שהוא מקים בתעופה הלילית בעיקר,  החריד אותם או המחלות אשר הביא עמו היתוש.

ירושלים מושבה גרמנית סיפור הצריפים
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור