דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים סיורים בשכונות ורחובות העיר

 
 
 

רבי יצחק ליפקין עלה לארץ ישראל בעליה הראשונה בשנת 1882 ,הוא נפטר בשנת 1927 בשנת רעידת האדמה הגדולה,בגיל של תשעים ושלוש והותיר כשמונה ילדים.

בשנים 1889-91 הקימו רבי יצחק ליפקין  איש העלייה הראשונה ושעסק במסחר , אדם שהיה ידוע בהתנגדותו לכספי החלוקה שהושרשו בידי אנשי הישוב הישן בארץ ישראל , רבי יצחק ליפקין השתייך לאנשי העלייה הראשונה ובהקמת השכונות השתתף שותפו רחמים מזרחי הקבלן , הם בנו שתי שכונות בירושלים שמחוץ לחומות, השכונה הראשונה שבנה הייתה אהל שלמה ( על שם אביו של מזרחי רחמים ) בין שכונת בית יעקב לבין בתי חסידוף , רבי יצחק ליפקין לא היה מעוניין בקריאת שמו בשם השכונה ולכן קריאת שמה של השכונה נמסר לשותפו.

השכונה השנייה שהקימו הייתה שכונת שערי ירושלים שכונתה שכונת אבו באסל, שנחשבה כשכונה המערבית ביותר שנבנתה גם כן בשנת 1889-91 ,השכונה מוקמה מוקמה בצפון בית החולים שערי צדק הישן , שמה של השכונה ניתן לה מהסיבה שהייתה שכונה מערבית ביותר באותה העת, היא  קבלה את שמה שערי צדק מהפסוק בתנך " פתחו לי שערי צדק אבו בם אודה יה" .

 

ירושלים רחוב יפו 180-184 שכונת שערי ירושלים שכינויה אבו באסל .
 
רחוב יפו שכונת עץ חיים

ראשיתם של ישיבת עץ החיים ושכונת עץ החיים מתחילה במתחם ובית הכנסת החורבה של יהודה החסיד בעיר העתיקה, יש לראות ולהתבונן בתחילת העלייה האשכנזית לירושלים העתיקה  והתיישבותה במתחם החורבה,למרות שהמגורים בסביבת בית הכנסת החורבה היו כוכים ומרתפים מעופשים וטחובים,ראו עצמם אשכנזים אלו שזכו להתגורר בהם כפסגת חלומם.

אלא שהמציאות היום יומית של טחב ומחנק ,הניעו חלק גדול מהם לנטוש את הכוכים והמרתפים במתחם ולמצוא מקומות מגורים ראויים יותר, אל החלל שהתפנה נכנסו מוסדות ובתי אולפנה של העדה האשכנזית להיכנס,כמו ישיבת תלמוד תורה או ישיבת עץ חיים וכמובן משרדי ועד הקהילה ,אך האשכנזים הפנאטיים הדתיים המשיכו להתגורר בכוכים במתחם.

משעזבה הישיבה את מקומה בעיר העתיקה בחצר החורבה ,עברה הישיבה למקומה החדש בשטח שלפני שוק מחנה יהודה, לאחר מכן נרכשה חלקת האדמה בכניסה לירושלים בידי הישיבה שהקימה בה את שכונת עץ החיים.

רחוב יפו שכונת עץ חיים
 
ירושלים מצדיות או פילבוקס pillbox בעיר

מצדיות או פילבוקס  pillbox  בירושלים

שלושה פילבוקסים נותרו בשטחה של העיר ירושלים מתוך חמישה שבנו הבריטים בירושלים ישנם עוד שניים נוספים בתווי הרכבת מירושלים , הפילבוקסים שנותרו  ממוקמים: שנים בחלק המזרחי של העיר ואחד  במרכזה בסוף שכונת רחביה .

פילבוקס 1  הממוקם בסוף רחוב חברון בואך לכביש המוליך לבית לחם,כיום הפילבוקס בסוף רחוב חברון דומה למגדל פיזה בנטייה ובצבע הלבן  ,פרוץ ומתגוררים בו אלמנטים שונים, כיום סוף 2012 הוא יועתק למקום חדש עקב הרחבת הכביש ויצירת אי תנועה חדש.

פילבוקס 2  הממוקם בסוף רחוב עמק רפאים  65,ליד פסי הברזל.מתחפש בגלל מיקומו במשתלה עם מעטפת צמחייה מטפסת .

 

ירושלים מצדיות או פילבוקס pillbox בעיר
 

תודה לעוזרים בהשלמת המידע ותודה למשפחת מיוחס .

תחילתה של ההתיישבות היהודית בשכונה נקשרת לתאריך 1840 שבה החלה להתגורר משפחת מיוחס המפורסמת,שמשפחתם הגיעו להתגורר בתחומי ירושלים העתיקה לאחר גרוש ספרד ,במהלך המאה השש עשר, שני זרמים הוליכו במשפחת מיוחס הזרם הדתי שהוציא ממנו רבנים ואנשי ציבור מפורסמים והפלג שהתפרנס ממסחר, במחצית המאה התשע עשר עסקו בעיקר ביבוא ומכירת תבואה וקמח.

השלוחה המסחרית הפעילה קווי הספקה בעזרת שיירות גמלים שהביאו חיטה מהחלק המזרחי של נהר הירדן , חלק מהשיירות ירדו דרך הבקעה וחלקם דרך חברון ומשם מזרחה כיוון שהנתיב בחזרה לשיירות הגמלים העמוסות בשקים לקח זמן רב יותר מהמתוכנן ולפעמים השיירות הגיעו לאחר כניסת הלילה ונעילת שערי העיר העתיקה ,לכן נותר הצורך למצוא מקום לינה והמתנה עד שיפציע השחר ושערי העיר העתיקה יפתחו.

בני משפחת מיוחס החליטו לשכור בית בכפר השילוח למטרת השהייה והלינה בלילות , בשנת 1840, הוחלט בחלק המסחרי של המשפחה, כי משתלם יותר לרכוש שטח אדמה בכפר השילוח ולבנות עליו בית מגורים ולמעשה לצאת ולחיות מחוץ לתחומי העיר העתיקה , מעשה שנחשב נועז באותם ימים .

ירושלים שכונת התימנים שנכחדה בכפר השילוח סיוולאן
 
סיפורה של שכונת שמעא ( שכונת שערי ציון) שנמוגה

 שכונת שמעא הוקמה בגיא בן הינום, גיא שבו הוקרבו תינוקות למולך בעת שהאנשים האמינו בדתות הפגניות, שכונת שמעא הוקמה בידי יהודים בשנת 1894 ונקראה כך על שם אחד מהרבנים בכורדיסטן אליהו שמעא , בתחילה התיישבו כעשרים וחמש משפחות שעזבו את העיר העתיקה חלקם הגדול של המתיישבים היו מיהודי כורדיסטן ,פרס ויוצאי מרוקו שפרנסתם הייתה : מורים,סבלים,סנדלרים וטוחני קמח.

בשכונה הוקם בית כנסת ( כיום מרכז המוזיקה לנוער) שנחשב למבנה האבן הגדול בשכונה שני שמשים היו בבית הכנסת על פי העדות השולטות בשכונה.
 
בעת ההתעוררות המהומות הערביות מוסלמיות שקראה לגרש ולקחת את רכושם של היהודים, החלו תושבי השכונה לחוש פחד, חלקם החל לנטוש חלקם חשבו למכור את רכושם לזרים ( הערבים סביבם) .

 

 

סיפורה של שכונת שמעא ( שכונת שערי ציון) שנמוגה
 
ירושלים שכונת הנסיכה אל אמירה
שכונת אל אמירה – הנסיכה שכונה נעלמת במרכז ירושלים
ספורו של מלון ארץ ישראל רחוב המלך גורג 49
המבנים המוזנחים אשר נבנו בתחילת המאה התשע עשר בידי עשירים ערביים נוצריים במדרון היורד מסוף רחוב קינג גורג ,לכוון ממילא והעיר העתיקה, ומאחורי השכונה ממוקם בית הקברות המוסלמי וקברו של השייח אחמד אל דגאני שנפטר במאה ה 15 .
 
במתחם השכונה הערבית החדשה שמחוץ לחומות נבנו חמישה מבנים בתים חלקם בני קומה אחת והשאר בני שתי קומות ,חלקם כיום עם גגות רעפים, על אחד המבנים מתנוססת כיפה כנהוג בבניה ערבית.
 
כיום חלק מהמבנים תחת התווית שימור , חלקם מגודרים בגדרות למניעת כניסת עוברים ושבים ובעיקר מתנחלים מהסוג ההזוי תחת ענני הסם, חלק מהפתחים במבנים אטומים בבטון ובבלוקים, כול שטח השכונה ובמתחמי הבתים ,הושכרו לקקל על מנת שישמשו כמגרש חנייה לעובדי הקקל, בקומות התחתונות של מבנה המלון ,קיימים מחסנים של ארכיב הקקל .
 
המבנים בשכונת אמירה הערבית,אשר נבנו מתחת לרחוב קינג גורג פינת רמבן ואגרון החלו  בבניית המבנה המרכזי , בקבוצת הבתים הבית בן שלוש הקומות שנבנה בידי משפחת מאלהסבה ,הערבית נוצרית מהעיר בית לחם בשנת 1908 , כאשר נבנה המבנה בתחילה היה בן שתי קומות ולאחר תקופת מה נוספה העלייה וגג רעפים מעלייה,למבנה היו מדרגות חיצוניות שנוספו להן מעקה ברזל לכניסה לקומות העליונות ועליית הגג .
 
בחזית בית המלון ארץ ישראל , ממוקמת באר מים ,מתחת לרחבת הכניסה המרוצפת,אך לא ניתן כיום להגיע אליה , על מנת להיכנס לרחבה יש לעבור בשער נעול בגדר רשת הברזל המקיפה את המבנה,לשער שני עמודים מצדדיו ,כיום מקיפה את שרידי המבנה גדר מתכת גבוהה חדשה, הכניסה המרכזית למבנה מוקמה לכוון בית הקברות המוסלמי הסמוך.
 
לאחר שהמשפחה הערבית הנוצרית עזבה את המבנה , הוא הושכר כמבנה לישיבה שנקראה קול תורה, את הישיבה אכלסו תלמידים אשכנזיים והיא היחידה באותה תקופה שהשפה בה למדו ודיברו הייתה עברית.
 
מייסדי הישיבה היו יוצאי גרמניה שעלו בשנת 1939 ,הרב מיכאל שליזנגר והרב ברוך קונשטט ,לאחר מלחמת העולם השנייה , הגיעו אליה פליטים ניצולי שואה צעירים ובהמשך קלטה גם בחורים צעירים ממוצא ספרדי.לאחר פיצוץ מלון המלך דוד פונתה הישיבה ואברכיה פונו מהמקום בטוענה ביטחונית בריטית.
 
לאחר מלחמת השחרור חזר המבנה ושימש חלק ממבנה הישיבה שבחלקו נותר ברחביה שלשם עבר לאחר הגירוש הבריטי, כאשר חזרה הישיבה לפעול במקום ,שימש המבנה יותר כמקום לינה והסעדה של אברכי הישיבה.
ירושלים שכונת הנסיכה אל אמירה
 
ירושלים מלון הגאולה השלום מלון ליאונרדו פלאזה
מלון הגאולה – השלום – מלון ליאונרדו פלאזה
השכונה הנסתרת בליבה של העיר אל אמירה כקבוצת הבתים השוממים והמטים ליפול ברחוב המלך גורג 47-53 בירושלים
 
שכונת אל אמירה ,שפרושה בערבית הנסיכה, כללה חמישה בתים שנבנו בידי עשירים נוצריים ערביים מבית לחם, לחמשת בתים אלו הצטרף , שלד מבנה נוסף שנקרא מלון הגאולה ,באחת ממפות ירושלים העתיקות בית המלון מסומן כבית הולנד.
 
אנו הירושלמים ,המגיעים מהשכונות הדרום מזרחיות של ירושלים, חולפים עכל פני כיכר ההפגנות - כיכר פריז וממשיכים למרכז , מיד לאחר הצומת ,כאשר אנו מביטים לכוון תחילת גן העצמאות ,אנו מבחינים באסופת הבתים , בעלי גגות רעפים המוזנחים ואיננו יודעים מהם
 
סקרנותי משכה אותי לחטט מעט והינה חלק מסיפורם , את השלמת סיפורם של שאר המבנים , אני עדיין מחפש .
 
סיפורה של הנסיכה ההולנדית
האמת רציתי לכתוב על אסופת הבתים המוזנחים והמטים ליפול ברחוב קינג גורג 47-53 ונחשפתי לסיפור של בית המלון שנעלם ולסיפור הנסיכה .  
 
גם אם תלקטו זכוכית מגדלת ופינצטה ,לא תמצאו שריד מוחשי לסיפור הנפלא של בית המלון גאולה – שלום ,בשכונת אל אמירה , אולי אם תחפרו ביסודות מלון ליאונרדו פלאזה אולי ימצאו אי אלו שרידים לשלדו של המלון .
 
את מלון הגאולה ,או בשמו השני שרצתה הנסיכה ההולנדית, להעניק לו כמלון השלום החלה לבנות, נסיכה הולנדית תמוהה ,בשם זאן מרקס ,זאן הייתה ,אחת משמונה ילדיו של מושל יאווה ההולנדי ,שהיה צאצאו הלא חוקי המוכר של איש המלוכה הנדריק ההולנדי , כאשר נפטר האב בשנת 1843 , חזרה המשפחה האמידה להולנד
 
בת המשפחה זאן מרקס שקבלה את תוארה הנסיכה מאביה ,המשיכה להסתובב באירופה, למדה בסורובון בפריז ושלטה בשבע שפות כולל ערבית , רחמיה לעניים בצרפת הביאו אותה לתרום כספים להקמת בתי חולים לעניים הקיימים עד היום הזה.
 
זאן מרקס הייתה ,אחת משמונה ילדיו של מושל יאווה ההולנדי ,שהיה צאצאו הלא חוקי והמוכר של איש המלוכה הנדריק ההולנדי , כאשר נפטר אביה של זאן מרקס בשנת 1843 , חזרה המשפחה האמידה להולנד ,בת המשפחה זאן מרקס ,קבלה את תוארה כנסיכה מאביה,כאשר חזרה המשפחה להולנד ,הנסיכה זאן עזבה את משפחתה והמשיכה להסתובב באירופה, היא למדה בסורובון בפריז ושלטה בשבע שפות כולל ערבית .
   
רחמיה לעניים בצרפת הביאו אותה לתרום כספים להקמת בתי חולים לעניים הקיימים עד היום הזה, באחד ממסעותיה בעת ביקור במדינת הווטיקן באיטליה נפל עליה כפי שאנו מכנים כיום סינדרום ירושלים לגבי בואה של הגאולה, כתוצאה מרצונה להגשים את חלומה הנסיכה זאן הגיעה לנמל יפו בשנת 1873, משם המשיכה בהליכה רגלית לכוון ירושלים.
ירושלים מלון הגאולה השלום מלון ליאונרדו פלאזה
 
ירושלים מתחם מסגד נבי עכאשה הקימרייה ונבי עוקשה
מתחם מסגד נבי עכאשה - הקימרייה ונבי עוקשה
מתחם נבי אוקשה או אוכשה   Ukasha , נבי קימר  Kimer  וחלקו האחורי של בית העם הראשון בירושלים
איך להגיע במשעול בין חניון הרכבים של בית מיטשל הנקרא גם בית ההסתדרות ובית אהרון כץ ברחוב שטראוס עולים למתחם, הכניסה חופשית .
שלושה דברים מושכים את העין מיד שנכנסים למתחם מסגד ,מגרש משחקים לילדים ומזוליאום , אום קבר אל-קמריה , המבנה בעל הכיפה שבו ממוקמים הקברים , על פי המסורת והאגדה האורבאנית העירונית, של כול הדתות קבורים במתחם שלושת הנביאים : משה ,מוחמד וישו, עוד מאמינים היהודים על פי האגדה כי זהו פתחה דה קרתא, או השער אשר בו ישב ויופיע המשיח בן יוסף בפני העם ,כהתראה והכשרת הדרך למשיח בן דוד וכמובן מגרש המשחקים לילדים חורשה ושולחנות לפיקניק.
 
חלקם של המאמינים המוסלמים פונה לכוון קבריהם בתוך המוזילאום בעל הכיפה של נבי עוכשה בן מוחסיין בן חבורתו של הנביא מוחמד  ונבי קימר חסאם אדין קמרי  ,מסקרן הוא המוזילאום הנקרא בידי המוסלמים קבר אל קמריה המקומר שעל פי האמונה קבורים בו שלושת בני קימר אשר נפלו במלחמות המוסלמים כנגד הנוצרים בשנים  1261-1266 .
 
המבנה על פי הסברות נבנה במחצית המאה ה 13 ,בתוך המוזילאום מספר מצבות והוא נחשב למבנה שהוקם בתקופת הממלוכים, בחפירות שנערכו במבנה בידי רשות העתיקות בשנת 2009 ,נמצאו חרסים מהמאות 12-14 ,מתחת לרצפת המוזילאום נתגלה חלל נוסף,ברצפת המצבות נתגלו חרסים מהתקופה העותומאנית , על מצבתו של נבי עוכאשה חרוטות שתי כתובות שאחת מהם מאוחרת יותר ,הראשונה מציינת את קברו של השייח עבד אל-רחמאן סעד כמאל משנת 1310 לוח אבן זה על פי הסברות הובא ממקום אחר והוצמד לקבר של עוכאשה ואילו בלוח השני חרוט כי זהו קברו של קברו של עכאשה חברו של הנביא.
 
עוד על פי המסורת קבורים במוזילאום ארבעת בני קימר אשר נלחמו עם הלוחם סלאח א דין בכיבוש הארץ מידי הצלבנים, ונקברו במקום מותם בקרבות, על קיר החומה המערבי ממוקמות טבעות אבן שהיו על פי הסברות מקום לקשירת החמורים למאמינים אשר באו לתפילה.
 
מינרט המסגד והמסגד סגורים לתפילות מסוף מלחמת השחרור, בתחילת המאה העשרים ואחת נעשו ניסיונות לפתוח את המסגד לתפילות ומצד שני נעשה ניסיון לשרפו, עד שהגיעו להסכם להשאיר את המצב כמות שהוא ומשמש את העירייה כמחסן .
 
עוד בחומה הצפון מערבית של המתחם , קירו האחורי של בית העם אשר הוקם במקום בשנת 1906 ושנועד בהקמתו לשמש מקום מפגש למשכילי ירושלים ולצעירים וצעירות, כלל אחד נהוג היה במקום בפעילות התרבותית לדבר ולשמר את השפה העברית, המבנה שימש עד השנה 1961 שאז עבר למשכנו החדש ברחוב בית העם ברחוב בצלאל כיום נקרא מרכז זראר בכר.
 
במועדון שהו אלעזר בן יהודה מחייה השפה העברית ,יהושוע ברזילי, מוריס שץ מייסד בצלאל , בן צבי ואשתו לימים נשיא המדינה ,פרומקין עורך עיתון החבצלת ואפילו זבוטינסקי הרצה את משנתו במקום בשנת 1920
ירושלים מתחם מסגד נבי עכאשה הקימרייה ונבי עוקשה
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור