דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים סיורים בשכונות ורחובות העיר

 
 
 
מחנה שנלר בית היתומים הסורי חלק 3

ספור בית הדפוס Buchdruckerei של בית היתומים שנלר (בית היתומים הסורי)

בית היתומים על שם המיסיונר הגרמני יואהן לודוויק שנלר הוקם בשנת 1860,בחזונו החליט שנלר להקים בית ליתומי המרד בלבנון של הנוצרים כנגד המוסלמים בשנת 1860, במרד זה נהרגו ונרצחו נוצרים רבים בידי המוסלמים ובני העדה הדרוזית בלבנון.

כתוצאה מהרג הנוצרים ,נותרו יתומים רבים ללא בית והורים, בעידוד הקונסול הגרמני בירושלים הצליח המיסיונר שנלר לקבל אישורים וכסף מהכנסייה בגרמניה, לרכישת האדמה מאנשי הכפר הערבי ליפתא, אדמה ששימשה לבניית מנזר והאכסניה לגידול ילדים אלו.


מחנה שנלר בית היתומים הסורי חלק 3
 
שכונת כנסת ישראל א כיום בתחום שכונת נחלאות.

שכונת נחלאות כוללת שלושים ושתים שכונות זעירות שהוקמו מחוץ לחומות העיר העתיקה , השכונה הראשונה אבן ישראל הוקמה בשנת 1875 , רוב השכונות הזעירות הוקמו בתקופת השלטון התורכי , אך שכונות זעירות נוספות הוקמו גם בתקופת השלטון  הבריטי.

שכונת כנסת ישראל א הוקמה בעקבות השמועה שהתגלגלה בחוצות ירושלים על הרצון של חברה נוצרית לרכוש את השטח שעליה הוקמה השכונה בעבור תחנת רכבת שרצו להקים , אי לכך הועד הכללי כנסת ישראל ,מיהר לרכוש את חלקת האדמה ,שנועדה לאכלס לתקופה קצובה של שלוש שנים ,לומדי כוללים , על פי חוקי התקנון שהוכן נועדו הדירות להכיל שני חדרים .

 

שכונת כנסת ישראל א כיום בתחום שכונת נחלאות.
 
ירושלים הקהילה היהודית במאות 18-20
התפתחות הקהילה היהודית בירושלים במאה 18 עד המאה העשרים
בעת כניסת השלטון העותומאני בסוף המאה 16 לישראל ,התעניינותו בירושלים הייתה משנית עיקר תשומת הלב של הופנתה לחלקים אחרים בישראל ,חוסר התעניינות זאת המשיכה גם במאה ה 17 ,למרות חוסר ההתעניינות השלטון העותומאני בירושלים התנגד לשינויים מבניים או שינויים בידי גורמים אחרים וכמובן שינויים דמוגרפים בעיר העתיקה .
 
כאשר מעצמות אירופאיות החלו להיכנס לישראל ולהתיישב בתחומי העיר העתיקה בהסתמכם על חוקי הקפיטוליציות נאלץ השלטון העותומאני להעניק זכויות מנהליות לנציגי המעצמות ,אשר מיהרו לקחת אחריות על נתיניהם בירושלים.
 
זכויות אלו כללו את זכות השיפוט על נתיניהם בניגוד לחוק השיפוט העותונאמי שהוחל בישראל, מצב זה יצר את הצורך בהקמת קונסוליות אירופאיות שצברו כוח רב , כיוון שנתיני המדינות שהגיעו לישראל היו נתונים למרות כוחו של הקונסול ולא לשלטון העותמאני בירושלים.
 

ירושלים הקהילה היהודית במאות 18-20
 
טחנות רוח בירושלים

בירושלים בסביבות השנה 1875  הוקמו ארבעה תחנות רוח מחוץ לחומות העיר, אחת בשכונת ימין משה,אחת ממול למלון פלזה שנהרסה,אחת ברחוב רמבן  כיכר פריז מלון המלכים,אחת ברחוב אגריפס שנהרסה ,בירושלים נותרו שתי תחנות והן : תחנת הרוח של מונטיפיורי בשכונת ימין משה ותחנת הרוח של רחוב רמבם ברחביה.לשתי התחנות שנותרו שופצו כנפי הרוח אך הן אינם פועלות.

 

טחנת הקמח של מונטיפיורי בימין משה הוקמה בשנת 1857 ,בידי משה מונטיפיורי,כאשר יצאה השכונה הראשונה היהודית משכנות שאננים ,מחוץ לחומות העיר העתיקה,התחנה שימשה לטחינת קמח ולפרנסת התושבים,גובה 18 מטר והיא בנויה כחרוט אבן דו קומתי  שכיפתו מתכת.לאחר שמנגנון ההפעלה התקלקל וירדה הכדאיות הכלכלית בהפעלתה ,עקב הכנסת תחנות לטחינה עם מנועי קיטור ,היא חדלה לשמש כטחנת קמח.

טחנות רוח בירושלים
 

בעיית המים היוותה בעיה ידועה לאורך מאות השנים בירושלים בין החומות ומחוצה להם חובת התקנת שעוני המים הפרטיים על בעלי הדירות והבתים על מנת שהעירייה תוכל לגבות מס על ההספקה ,אלא שבשיטה זאת לא שולם מס אמת לעירייה והכנסותיה ממס המים נגרעו , אי לכך בשנת 1935 החליטה העירייה לבטל את השעונים הפרטיים של שוכרי הבתים והדירות ,ולהרכיב שעון יחיד לכול מבנה ומבנה שאחראי לתשלום הוא בעל הנכס ולא דייר המשנה.

שיטה חדשה זאת הגבירה את בזבוז וצריכת המים בבתים ,כי השוכרים השתמשו במים בצורה בזבזנית, מכוון שבעל הבית היה צריך לשלם לעירייה את החשבון ולהתחשבן עמם בשכר הדירה (כאב ראש אדיר ופתח להתחמקות של הדיירים) לאחר שימוש היתר במים שגרמו לסכסוכים בלתי מתפשרים עם דייריהם .

החלה צעקה גדולה מצד ועד בעלי הנכסים וחברי האגודה כאשר הם החלו לשלם, חשבונות מים גבוהים גבוהה מאשר אלו ששילמו בעבר , על כן הם דרשו או להוזיל את מחיר המים או להחזיר את שיטת השעונים הפרטית.

דניאל אוסטר כסגן ראש העיר בתחילת 1947 , נדרש לבעיה וכינס לישיבה את גזבר העירייה ומספר חברי מועצה ,קבלנים ונציגות בעלי הבתים לנסות לפתור את הסוגיה, בישיבה נתקבלו מספר הצעות לפתרון חשבונות המים שיוגשו לאישור ראש העיר והמועצה.

הסיכום שהתגבש בישיבה כלל את השארת שעוני העירייה אל מול בעלי הנכסים ,אלה יגישו לעירייה את רשימת שמות הדיירים וסכום התשלום הפרטי ,שיקבעו בעלי הנכס אל מול הדיירים , שוכרים אלו נדרשו לחתום בפני העירייה ,כי ישלמו את חובם המשוערך במועד שיקבע .

סעיף הענישה לדיירים שיפגרו או יסרבו לשלם את החשבון ששלח בעל הבית לעירייה יתבצע לאחר התרעת איחור בתשלום ,בניתוק אספקת המים של הדייר מצנרת המבנה ,כללי חיוב הדייר בפני הבעלים יקבע על הכללים הבאים: חישוב מספר החדרים ,או חישוב מספר הנפשות בחדרים ,או לפי גודלו של הנכס המושכר.

על מנת להקל על החישוב שבין המשכיר לשוכר ,מוכנה העירייה להתקין שעונים פרטיים מטעמה במחיר מוזל לכול דירה ודירה ,על מנת לא לפגוע בעת הניתוק בשעון הראשי בשאר הדיירים, לכן העירייה תהיה מוכנה לתת שירותים טכניים להפעלת השעון הפרטי והציבורי

העירייה לא תתערב ,בחישוב ובהסכם של המשכיר לשוכר לגבי גובה התשלום, את העירייה עניינה רק השורה התחתונה הסך הכללי של החיוב למבנה או לנכס, על פי התוכנית המוצעת ייחסכו כמויות מים רבים שבוזבזו בשימוש שאינו נכון בצריכת המים הביתית, לצורך הפעלת ההצעה התחייבו בעלי הבתים להדפיס את החוזים החדשים.

ירושלים סיפור שעוני המים של העירייה בבתי התושבים
 

תודה לאתר עיתונות יהודית ולזקני העיר בעזרה בכתיבת המאמר.   

תזכורת קטנה השלטון העותומאני בעת ששלט בארץ ישראל ובמיוחד בתקופת המלחמה כרת את חלקם הגדול של עצי היער וכעשירית מעצי הפרדסים על מנת להניע את הרכבות שלו בארץ ישראל.

תובלת הפחם בתקופת מלחמת העולם הראשונה,בדרך הים לארץ ישראל ,הייתה חסומה בידי אוניות הצי הבריטי, התורכים החלו לנסות תחליפי פחם להפעלת הדוודים , בלבנון הפעילו התורכים מכרה פחם ,אך החומר שהופק והוכנס לדוודים לחימום ,פעל בצורה שהזיקה לדוודים והקטרים הושבתו,אז פנו התורכים וניסו להכניס לדוודים גושי אבנים ממרבץ אבנים שליד מסגד נבי מוסא בדרך ליריחו מירושלים,אך גם דרך זאת לא צלחה.  

 

החליטו התורכים להסיק את הדוודים בעץ, ומנין יגיע העץ כמובן מיערות ומחלקות עצי הפרי בארץ ישראל , עצי אלון ,חרוב וכול מה שלא זז והיה מעץ ויעל הכורת ויכרתום, והוגש על מזבח רעיון הרכבת לקהיר,לאחר שהוכחדו עצי היער, החל תורם של הפרדסים ועצי הנוי בערים בצו עותומאני שיצא למסור כול עץ עשירי למולך הקיטור.

אגודת אנשי האילנות בארץ ישראל
 
דולה בן יהודה ובעלה מקס סיפור מהחיים השכר ושיברו

כמילות השיר רק השלט את שמם מזכיר- בין הקברות הבין לאומי משיחי במושבה הגרמנית בירושלים

 

דולה בן יהודה הייתה בתו של אליעזר בן יהודה ,ששמו האמיתי היה  אליעזר יצחק פלרמן, מחייה השפה העברית, כשם שהיו לה אוהבים רבים, כך היו לה אויבים רבים ,לדעותיה ולמלחמתה לשימור השפה העברית , בעיקר מקרב הציבור הדתי ומלחמתה בכפייה הדתית, בשנת 1990 נבחרה ביתו דולה להדליק משואה ביום העצמאות.

 

בשנת 1891 מתה דבורה אשתו של אליעזר בן יהודה משחפת, דבורה עלתה עם אליעזר לארץ ישראל  בשנת 1881 ,אליעזר בן יהודה נותר עם שני ילדים ,הילד בן ציון ,ששינה את שמו לאיתמר בן אבי והבת ימימה שנישאה לקצין סקוטי נוצרי, ולא סלחה לאחותה דולה לעולם ,על שהיה לה רומן עימו, בניגוד לילדי המשפחה ימימה קבורה בסנהדריה ולא באחוזת הקבר המשפחתית.

דולה בן יהודה ובעלה מקס סיפור מהחיים השכר ושיברו
 

יהודי ששכר רכוש ממוסלמי ערבי בעיר העתיקה,כמו חנות או מבנה ,רכש בזאת זכות להמשיך להחזיק בנכס תמורת תשלום שנתי קבוע ,מצב זה של החזקה לתקופה ארוכה (דמי מפתח) יצר כוח כלפי השוכרים לקביעת סכום השכרה נמוך , באם רצו בעלי הבתים להעלאות את שכר הדירה או הנכס לא יכלו ונאלצו לשלם סכום כסף גבוהה על מנת לפנותם ולקבל מהשוכר החדש שכר חודשי גבוה יותר .

חזקות אלו נרשמו בבתי הדין ובכך קבלו השוכרים הגנה מפני פינויים שלא בהסכמתם,כיוון שהמחזיק בחזקה היה בעליו המשניים של הנכס,בעלי החזקות נחשבו כמייצגים את בעל הנכס המקורי , ויכלו להשכיר את הנכס במחיר גבוה יותר ממה שהם משלמים ולהרוויח מההשכרה.

ירושלים שכירות מהו סיפור החזקה
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור