דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים סיורים בשכונות ורחובות העיר

 
 
 
מוצא סיפורה של המושבה חלק 1
סיפורה של מושבת מוצא      

עוד שלוש כתבות המשך בפרק לסיור במושבת מוצא

או בשמה הרומאי של האזור קולוניה אמאוס או בפי הערבים הכפר קולוניה

אין כמו תושב המקום אמיר כהן שגר בנקודה מימי תרח דור שלישי במוצא
שסבו היה בין ארבעת המשפחות המייסדות ושאביו יצחק כהן שהספיק לשרת בצבא התורכי כמגויס
חובה ושימש לבנו כאנציקלופדיה מהלכת לתאר ולספר על הפנינה בדרך לירושלים וסיפורי
מתחיל במפגש עם חבר ילדות אמיר כהן מימי במוצא העליזה ובל נשכח את מנהלת המקום
רותי ארבל פסח ואת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל .

מוצא של היום הינה עוד שכונה בשכונותיה של העיר ירושלים ,לאחר שהייתה
שייכת לאורך השנים לארגון מטה יהודה שאיגד את הישובים בהרי יהודה, עוד באזור שרידי
הכפר הערבי קולוניה הממוקם מעל ומסביב למושבה מוצא תחתית , על חורבותיה של
קולוניה , קמה שכונת מבשרת ירושלים, ואני זוכר עצמי ביום טקס ההקמה כילד קטן
הנושא עוגה לקבלת הפנים לעולים החדשים במבשרת העולים מגולת מרוקו .

תחילתו של הישוב מוצא קשור לפרוש שמו מוצא – מעיין בתקופת חלוקת הארץ
לנחלות באזור, השם מוצא נקשר לנביעות המים במעיינות של נחל ארזה בשמו
כיום , לכן קבעו כבר הקדמונים את מקומם באזור, נקודה זאת גם שימשה את עוברי הדרך
בדרכם לירושלים, סיפורה של מוצא עוד מתואר בכתבים הישנים מהתקופה היוונית שקדמה
לימי הרומאים ולתקופת שלטונם ברחבי ארץ ישראל, ישנם כתבים המתארים את המקום עוד
בימי הקמת המקדש.


מוצא סיפורה של המושבה חלק 1
 

התחבולה נעשתה כך :על פי החוק התורכי ,תושב יכול היה להתחייב למכור חלק מאדמתו, בהתחייבות שאינה ניתנת להפרה (גם כאשר המחיר המוצהר הוא מוגזם ), לצורך הבטחת התחייבות המכירה המוכר נותן לקונים, כתב משכון לחלק מנכסיו .בפועל הוא קיבל סכום נמוך מאוד ,הן הקונים והן המוכרים מודיעם לשלטונות התורכים כי הסכום ששולם הסכום גבוה .בהסכם נוסף סודי בין הקונים למוכרים מתחייב המוכר כי לא יקבל או ידרוש את יתרת הסכום בין מה שקיבל לבין מה שהוצהר בפני השלטונות.כיוון שהסכום להתחייבות המכירה שנרשם בפני השלטונות התורכים היה גבוה ,לכאורה כאשר הגיעה כאילו דרישת הקונה לממש את ההסכם , לא היה יכול המוכר לרכוש בחזרה את הרכוש שהתחייב ונאלץ להעבירה לבעליה החדשים מכוח כתב המשכון בהתחייבות למכירה, כול תהליך ההתחייבות למכירה נעשתה בחסות הקונסול הבריטי גיימס פיין .



מוצא סיפורה של המושבה חלק 2
 
מוצא סיפורה של המושבה חלק 3

האח מיכל נחשב כפי שאנו קוראים בעל קוצים בישבנו ולכן נע ונד בחיפושיו להגשים את חלומותיו להתעשר, ברעיונות של יזמות ונסיעותיו ברחבי העולם לחיפוש שותפים לרעיונותיו למזלו אשת חיקו גייטל היה בנויה מאבן צור והיא שהחזיקה את בייתו בעת שהיה במסעותיו ואף דאגה שבנייה ילמדו במוסדות להשכלה גבוהה .

 

למעשה זמן קצר לאחר עלייתם לארץ בשנת 1901 ,עקב קשיי פרנסה ירדו שלושת האחים שטיינברג לדרום אפריקה בשנת 1903 ולאחר שאספו כסף חזרו לישראל ורכשו במוצא את חלקתם.

 

שלמה הבכור וירחמיאל עבדו וניהלו את היקב,עד אשר נהרג שלמה בתאונת עבודה ביקב אחיו מיכל שעבד בכרם לעזרת אחיו ירחמיאל , נחשף לאדמת החוור שמימנה מיצרים כלי חרס ופיתח רעיון זה לאפשרות לייצור מפעל לבלוקים ורעפים במוצא.

מוצא סיפורה של המושבה חלק 3
 

סיפורם של האחים באומגרטן מתחיל, בעליית הסבא רבא אהרון משה בוימגרטן (קראזמיר) פרשבורגר,לארץ ישראל בשנת 1824 בגיל 22   מהונגריה, שם נחשב לאחד הנבונים שבתלמידי ישיבת אונגרין בחו"ל ,לאחר עלייתו לארץ , הצטרף להנהלת כולל בית אונגרין, בעת שניבנו בירושלים ,משה נמנה על מייסדי הישוב האשכנזי בירושלים (מאה שערים) ,יסד בירושלים את בית הכנסת "אוהל משה", על שם רבו ה"חתם סופר", והיה בין מקימי כולל "שומרי החומות" לעולים מהונגריה, משה נהג לתרום כספים לצדקה וגם לבית העיוורים בירושלים.

בירושלים גידל האב משה את בניו משה וניסן ,הבן משה עסק למחייתו גם בהשכרת דירות כפי שפרסם במודעה בעיתון החרות בירושלים בשנים 1912-13 ובנו השני ניסן היה בעל חנות חלפנות בשער יפו ,ולאחר הפרעות פתח מסעדה בשכונת מאה שערים .

פתיחת העסקים של האחים באומגרטן

תחילת דרכם של הנכדים האחים חיים דוד ונחום באומגרטן ,נעוץ בחנות הממתקים והפירות שניצבה ליד שער יפו (הרובע הארמני) שאותה פתח אביהם בבגרותו , בחנות זאת החלו את דרכם המסחרית, בחנות ניתן היה למצוא שוקולדים מיובאים תוצרת נסטלה, טובלראן, סוכריות קדבורי , פירות יבשים ופיצוחים ,פירות מאזור יריחו וממגדלים יהודים בארץ ישראל בני המשפחה הקפידו על סחורה כשרה ולכן נהנו מלקוחות יהודים וערבים כאחד שגרו בעיר העתיקה.

רחוב יפו 44 מסעדת החומוס של האחים באומגרטן (בוימגרטן)
 
מוצא סיפורה של המושבה חלק 4

סיפורו של הבית היווני

סיפורם של הארמנים היונים במוצא תחתית מתחיל עוד לפני בואה של מושבת מוצא היהודית,בעת שהיווני בנה את ביתו,  ביתם של האחים ניקולא שכן בשיפולי הכפר הערבי קולוניה בסמיכות לחאן הראשוני שלימים היה בית ילין ,את פרנסתם בנו על תושבי הכפר קולוניה ועין כרם של היום ועוברי אורח בדרכם לירושלים במכירת גזוז וקפה ומהצבא התורכי באזור עד מלחמת העולם הראשונה .

 

חלק מאדמותיו רכש שמואל ברוזה בעת שהגיע למוצא בשנת 1903,לאחר מותו של הארמני לפני מלחמת העולם הראשונה , עסקיהם של הארמנים חבקו גם את שכניהם החדשים היהודים והם ניסו לחיות בשלום עם שני העולמות,בעת המאורעות בשנת 1929 שהמניע שלהם מעבר להטפות המופתי היתה מציאת גופת הרועה הערבי בסמוך לביתם, בעת ההיא הופעל עליהם לחץ מתושבי קולוניה שיעידו כי את מותו מצא הרועה מידי המתיישבים היהודים החדשים.

 

במיוחד כוונו את הלחץ ליוונים שיעידו כי הוא ראה ירי מהטנדר של ברוזה שגרם למותו של הרועה,בחצי פה הם אכן אישרו את הגרסה השקרית,בעייה נוספת נוצרה לאחים ניקולס בעת מלחמת השחרור בעיקר בחודש אפריל 1948 ,בעת שביתם והפונדק היו בטווח התותחים וירי הנשק של הצדדים הלוחמים היהודים והערבים, ניקולס הסתגר בפונדק ונפטר מהלחץ במיטתו .

 
מוצא סיפורה של המושבה חלק 4
 
יפו המושבה האמריקאית בית רולה ותיאודוציה פלוייד

ממוקם ברחוב בר הופמן 16 המושבה האמריקאנית ביפו

רולה ואשתו תיאודוציה פלויד הקים בית עץ בן שתי קומות וגג רעפים , במושבה האמריקאנית ביפו, הוא גם אחד הבודדים שלא ירד מן הארץ כמו חבריו לכת המורמונים הנוצריים ,שחזרו למדינת מיין לאחר כישלון הקמת המושבה האמריקאנית, הוא לא עזב גם למרות שבנו היה בין שמונת הילדים שנפטרו בעת השהייה במחנה הזמני לפני הקמת המושבה האמריקאנית.

 

רולה פלויד הביא כרכרה להובלת נוסעים ,על האוניה שהביאה את בני הכת לנמל יפו, כוונתו הייתה להתפרנס מהסעת  צליינים בין יפו לירושלים, אלא שהדרך לעגלות וכרכרות לירושלים נבנתה שלוש שנים לאחר הגעתו לישראל, אך הוא הצליח להגיע לירושלים בשנת 1867 והיה הראשון שהגיע עם כרכרתו לירושלים, שנה לפני שהסתיימה סלילת הדרך לירושלים בימי התורכים, במהלך זה יסד את קו המרכבות הראשון בארץ בקו בין יפו לירושלים, יש הטוענים כי במרכבתו הוביל אבני רחיים לתחנת הקמח של מונטיפיורי בימין משה.

יפו המושבה האמריקאית בית רולה ותיאודוציה פלוייד
 
מחנה שנלר בית היתומים הסורי חלק 1

סיפור של משפחת הכומר המיסיונר הגרמני יואהן לודוויק שנלר

בשנת 1854 נשלח המיסיונר הגרמני יואהן לודוויק שנלר ,כומר של העדה הפרוטסטנטית הנוצרית ,מהמיסיון שנקרא  " המיסיון של עולי הרגל " שמושב הנהלתו היה בעיר בזל , בראש המיסיון ניצב הכומר פרדריך שפיטלר.

הנהלת מיסיון עולי הרגל בעיר בזל, עברה בתחילת התשעים של המאה התשע עשר, לניהול הכנסייה בעיר ווירטמברג בגרמניה ,ולאחריה לעיר שטוטגרט ולסיום הפכה לאגודה ממלכתית בעיר קלן , אז הוחלף שמה לאגודה האוונגליסטית בית היתומים הסורי בירושלים .

 



מחנה שנלר בית היתומים הסורי חלק 1
 
מחנה שנלר בית היתומים הסורי חלק 2

תולדות רעפי מרסיי ( Tuile de Marseille ) בירושלים

תודה לגיל גורדון אדריכל והיסטוריון לעזרתו בכתיבת מאמר זה .

הקדמה

פריצת רעף מרסיי מחרסית ברחבי העולם קשור לפיתוח המקורי בעיצובו המודרני בשילוב הפיתוח ששוליו משתלבים בעת ההתקנה אחד בשני היוצרים רצף אטום וחיבור טוב בין שורות הרעפים,שמו של הרעף אומנם נקרא רעף מרסיי על שם נמל היציאה לשווקים, אך בפועל הוא יוצר בעיירה אלטקירש שבחבל אלזס חבל ארץ בגבול צרפת וגרמניה .

במפעל היצור כונה הרעף כרעף אלטקריש ,רעף ג'ילרדוני ורעף אלסי ,יצור הרעף החדשני נוצר במפעלם של האחים ג'ילרדוני בשנות השלושים של המאה התשע עשר ,לאחר פיתוחו מיהרו האחים לרשום פטנט לרעף המשתלב, רעף זה החל להחליף את הרעפים שיוצרו בתהליך ידני מחומר החרסית .


מחנה שנלר בית היתומים הסורי חלק 2
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור