דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 

המושבה הגרמנית וילהלמה - וולהאללה

 

 
 
 

סיפורה של המושבה וילהלמה-חמידיה - וולהאללה (השם שהורכב משמו של קיסר גרמניה וילהלם השני ומשמו של השולטאן עבדול חמיד השני) מתחיל בשנת 1902 לאחר ביקור הקיסר הגרמני בשנת 1898 בארץ ישראל שלאחריה תרם את הכסף להקמתה.

שטחי האדמה שנרכשו בעבור המושבה כללו כתשעת אלפים וחצי דונם ,בערך היכן שכיום עובר כביש 40 בין לוד לחיפה וליד קו מסילת הרכבת לחיפה, כמו ביתר המושבות תוכננה המושבה מרחוב ראשי ורחוב משני המזכירים את הצלב, לצידם של הרחובות נבנו בתי המושבה ,לאורך הרחוב הראשי שאורכו היה כאלף מאתים מטר ,נבנו כעשרים ושש בתים מכול צד ברחוב.

מאחורי כול יחידת משק שכללה בית מגורים וחצר אחורית שעליה הוקמו גם מבני העזר,אורך החצר הייתה כמאתיים וחמישים מטר ורובה כארבעים וחמישה מטר,בהצטלבות של שני הרחובות במושבה הוקמו מבני הציבור כמו בית העם ובית הספר,הרחוב השני הניצב שימש בקצותיו את הכניסה והיציאה מהמושבה .


המושבה הטמפלרית וילהלמה Wilhelma (וילהלמה-חמידיה) וולהאללה
 

כאשר הגיען בחזרה למושבה וילהלמה ,נאלצו הטמפלרים לשקם מחדש את משקיהם ועסקיהם ולהתחרות מחדש על מקומם לנוכח התחרות של עולם המסחר והמושבות היהודיות שצמחו והתרחבו לאחר תקופת המלחמה , מלאכת השיקום של המושבה צלח הן מבחינה משקית ,חקלאית וכלכלית בזכות החריצות ומשמעת העבודה ובעיקר בסיוע של הבאת מוצרים מתקדמים כמו דשנים,המצאות טכנולוגיות מהמולדת בגרמניה.

כרמי היין של משפחת למלה

בתחילה כיתר תושביה הטמפלרים של המושבה שרונה ,נטעו בשנת 1872 כרמי היין של התושבים בשרונה ,בייחורי זני ענבים מזנים שהובאו מהמולדת גרמניה, ייחורי הענבים הללו לא התאימו לתנאי הקרקע, והיבול היה דל כאשר חלק מהייחורים קמלו,לאחר שהבינו הטמפלרים את הבעיה ,הם החליפו את זני הענבים בזנים אחרים בשנת 1879 ,הרכיבו זנים חדשים בשלוב זנים מקומיים במטרה שיתאימו לקרקע שבמושבה .

לכרמי ענבי היין של משפחת למלה בעיקר מהזן איזבלה,היו שותפים כריסטאין,אחיו אוטו ובנו יוהנס   למלה ,שלמד את תהליך יצור היין בשיטות חדשות בגרמניה,כרמי המושבה שרונה כולל של משפחת למלה היו על שטח של למעלה ממאתיים חמישים דונם.


חזרת הטמפלרים למושבה וילהלמה לאחר מלחמת העולם הראשונה
 

כתוצאה מהנהייה אחרי הרעיון הנאצי ויסוד סניפים של המפלגה הנאצית בארץ ישראל, החל הסניף הנאצי בארץ ישראל לגדול ,כתוצאה מהצטרפות חלק מהתושבים הטמפלרים כחברים לתנועה ,במיוחד כוחה של המפלגה בלט בקרב המושבות שרונה והמושבה וילהלמה,שאנשיה תפסו משרות בכירות בהנהגת הארגון הנאצי בארץ ישראל.

סוחרים וחקלאים מהמושבות הטמפלריות החלו להחרים את התושבים היהודים,חלקם החל לסייע לכנופיות הערביות בסחורות,כסף ונשק,כתוצאה מכך החלו סווארים יהודים להחרים את האוניות שהביאו סחורה גרמנית וסרבו לפרוק אותם ,כשם שהציבור היהודי הכריז על חרם נגדי ויהודים חדלו לרכוש סחורות מסוחרים גרמניים או מיבואנים טמפלרים בארץ ישראל.

ככול שגבר כוחה של המפלגה הנאצית בגרמניה,החלו צעירים לעזוב את המושבות בשרונה והמושבה וילהלמה והצטרפו לשרות בצבא הגרמני בגרמניה,בסך הכול הצטרפו כשלוש מאות בחורים עד גיל 30 מהמושבות לצבא הגרמני,מספרם היה עולה אלא שהמבנה הכלכלי של המושבות הטמפלריות היה ניזוק קשות ולכן לא נשלחו או לא יכלו לצאת מארץ ישראל צעירים נוספים לאחר פרוץ המלחמה בפועל.


וילהלמה תחילת שנות השלושים ועליית התנועה הנאצית במושבה
 

בשנת 1942 החליטו השלטונות הנאצים בראשותו של הימלר ,על אסטרטגיה חדשה שבה חלק ממחנה ברגן בלזן, יהפוך למחנה מעבר בעבור יהודיים ברי החלפה, עם מדינות שהחזיקו בנתינים בעלי אזרחות גרמנית ,כאשר בשלב הראשון ניתן הדגש באמצעות משרד החוץ הגרמני ,להחלפת הטמפלרים העצורים בארץ ישראל ,באזרחים יהודיים שיש להם קרובי משפחה בארץ ישראל ,מהמדינות צרפת,הונגריה ורומניה .

חלק מתוכנית ההחלפה שבוצעה בשלושה שלבים ,הייתה החלפת כשלוש מאות עצורים יהודיים בעצורים בעלי אזרחות גרמנית (בעיקר הטמפלרים) ולמשלוח לגרמניה צורפו מספר נשים פולניות שלא הייתה להם אזרחות של מדינת פלסטינה .

תחילת שורשי הרעיון להחלפה של יהודים בשטחי גרמניה הנאצית החל מתחילת המלחמה בספטמבר 1939 ועד לשנת 1941,את הרעיון להחלפה בפניה לשלטון הבריטי שיתחיל בתהליך דיפלומטי להחלפה, הגו יהודים בעזרת המוסדות הלאומיים בעיקר בארץ ישראל ומנגד בני משפחות של אזרחים גרמניים שדאגו לקרוביהם הטמפלרים שנעצרו בידי הבריטים בארץ ישראל.


ספור החלפת יהודים עצורים בעצורים טמפלרים בארץ ישראל
 

בסיום מלחמת העולם השנייה העבירו הבריטים את שארית תושבי המושבה שרונה למושבה וילהלמה , בעיקר מהפיכת המושבה למבצר בריטי של יחידות צבא ומשטרה ומן החשש כי היהודים ינקמו ויפגעו בטמפלרים הגרמנים בעקבות המעשים וההשמדה של יהודים באירופה, המושבה שרונה עצמה חדלה להיות מועצה ושטחה צורף לתחום המוניציפאלי של העיר תל אביב .

ב 22.3.46 בעקבות המשך הסתות של גוטלהילף וואגנר כהיותו חבר בתנועה הנאצית ובשנאתו ליהודים , החליטה הנהגת ההגנה לחסלו ,למען יראו וייראו הטמפלרים שנותרו בארץ ישראל ועקב התנגדותו ומניעת מכירת רכוש טמפלרי בידי חבריו לידים יהודיות בעת שנסע במכוניתו מהמושבה וילהלמה לסידורים במושבה שרונה.

מובן שהתנהגותו השחצנית ועברו הנאצי של גוטלהילף ,משכה את תשומת לבם ושנאתם של תנועות המחתרת בארץ ישראל ,ניתנה החלטה להרגו ,על מנת שמותו ישמש אות אזהרה ליתר חברי התנועה הטמפלרית בארץ ישראל ,שאינם רצויים יותר במדינת היהודים לכשתקום .


שרונה בסיום מלחמת העולם השנייה ורצח הנאצי גוטלהילף וואגנר
 

על פי תוכנית החלוקה של וועדת פיל ,נקבע כי המושבה וילהלמה תיכלל בשטחם של היהודים (למרות מיקומה בשטח כפרי ערבי), אך לכול היה ברור כי כמושבה טמפלרית לאחר הזוועות שעברו היהודים באירופה,לא יאפשרו היהודים בארץ ישראל ,אפשרות להמשך קיום המושבה,מחשבה זאת הובעה ביתר שאת ,בעת שהמושבה בית לחם שבגליל התחתון הותקפה במחצית אפריל 1948 ,בהתקפה שבה נפגעו ,נהרגו ונפצעו טמפלרים ,בידי אנשי מחתרת יהודים בעקבות דרישת היהודים שהטמפלרים הגרמנים יעזבו את ארץ ישראל.

הבריטים שהבינו כי מעט הטמפלרים שנשארו בארץ ישראל,לשמירה על מושבותיהם בתקופת מלחמת העולם השנייה,החליטו כי יש לפנות את הטמפלרים הנותרים לפני שיעזבו את הארץ במסגרת הקמת מדינת ישראל,בכדי למנוע פגיעה בהם וברכושם.


התקפת המחתרות על המושבה בית לחם
 
השלטון המנדטורי הציב בפני הטמפלרים הנותרים שנותרו במושבה וילהלמה כולל תושבי שרונה שהועברו אליה ,לארוז את מיטלטליהם ולעזוב את ארץ ישראל ,ימים ספורים לאחר ההתקפה על המושבה בית לחם,הבריטים אספו את הטמפלרים האחרונים,הסיעו אותם לנמל יפו ,שממנו הפליגו לחיפה ששם נאספו שארית הטמפלרים ממושבות הצפון ,גם הם הועמסו על האוניה ,שהפליגה למחנה מעצר ליד העיר פמגוסטה בקפריסין , לאחר שנה של שהייה במחנה המעצר בקפריסין ,הועמסו העצורים והועברו למחנה המעצר שבו נכלאו חבריהם ומשפחותיהם בשנת 1942 באוסטרליה .

לשטחה של המושבה וילהלה נכנסו כוחות צבא בריטיים ,שחלקם נימנו על אנשי הליגיון הערבי שהגיעו מעבר הירדן,כאשר פינו הבריטים את שארית חייליהם משטחה של ארץ ישראל,נשארו בשטחה של וילהלמה ,חיילי הליגיון הערבי והצטרפו לוחמי כנופיות ערביות מזוינות למתחם המושבה .


פינוי תושבי המושבה וילהלמה מבתיהם לצמיתות
 

בתחילת אוגוסט 1948 ,החלה הקמת שלושה ישובים ישראלים על השטח של המושבה וילהלמה שנכבש בלחימה כ (9500 דונם) ,שחולקו בים הישובים : מחנה ישראל,בארות יצחק (שיושבו בו אנשי הישוב בארות יצחק שישבה ליד עזה ונכתשה אך לא נכנעה בידי הצבא המצרי)ובני עטרות,שהוקם ממש על החצרות והבתים של הטמפלרים,תושבי בני עטרות השכילו לשמר את מבנה המושבה וחלק גדול מהבתים,וחלק מהמבנים הציבוריים שהיו במרכז המושבה השתמרו ומשמשים את תושבי בני עטרות לצרכיהם הציבוריים.

מושב בני עטרות שאכלסו את הישוב החדש ,היו פליטי הישוב עטרות בצפונה של ירושלים שנפל לידי הלגיון הערבי הירדני ונחרב ,על חורבותיו הקימו הירדנים את שדה התעופה שנקרא קלנדיה ,לאחר מלחמת ששת הימים שופץ שדה התעופה ונקרא שד"פ עטרות שאיננו פעיל כיום,

הישוב השלישי מחנה ישראל,חדל להתקיים וחוסל על חלק משטחיו (החלק הדרומי של אדמות המושבה וילהלמה) הוקם הישוב נחלים ,ישוב נוסף בשם גבעת כוח שהוקם בתחילה באזור הכפר הערבי קולה , עבר והתיישב שוב בשנת 1950 בחלק מאדמות המזרחיות של המושבה הטמפלרים וילהלמה.


הקמת בישובים היהודיים על אדמות המושבה וילהלמה
 

אטרקציות ומבנים מפורסמים במושבה וילהלמה - בעבודה
 

באוקטובר 1945 הפקיעה עיריית פתח תקווה בדרום המושבה ,כמאתיים וארבעים דונם מאדמות המושבה שרונה ,על מנת לבנות בתים לחיילים המשוחררים מהצבא הבריטי ששבו לארץ ישראל בתום המלחמה, בינואר 1946 החליטו הבריטים להוציא את התושבים שנותרו בשרונה ולא הוגלו ולצרפם למחנה המעצר במושבה וילהלמה.

בין השנים 1947-8 אירעו עשרות התקפות של ירי, הנחת מוקשים והנחת מטענים על ציר הדרך בין יפו לשדה התעופה לוד ,שעבר ליד המושבה וילהלמה,הכפרים הערביים יהודייה,רנתייה ,אי לכך נוצר קו מעקף שהחל בתל אביב המשיך לכוון פתח תקווה ,שהרכבים המסיעים עצרו והנוסעים עברו לרכבים משוריינים על מנת להגיע בבטחה לשדה התעופה,דרך זאת האריכה את המסלול בארבעים קילומטר.

בהתקפות הירי של הערבים ופעולות התגמול של היהודים,כשהגורם הבריטי ספג משני כוחות הלוחמים בירי ,מיקוש ומחסומים ,בקיצור כולם ספגו הרוגים ,פצועים ומעשי רצח של אנשים שנישבו או נחטפו ,ונרצחו משום מוצאם .


המושבה וילהלמה הטמפלרית ספור שנתה האחרונה
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור