דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 

שרונה סיפורי הרחובות הבתים והתושבים

 
 תודה לעיתונאי חביב כנען ז"ל ,לשי פרקש יו"ר הועדה לשימור ציורי קיר בישראל ואנשיו , לחוקר אבי משה סגל ,למתכננים והאדריכלים ומשמרי הבתים בשרונה,לגנזך העיר תל אביב, לזקני תל אביב וצאצאי הטמפלרים שאני פוגש ,לעזרה בכתיבת המאמרים .
 
 
 

בתקופת שלאחר מלחמת העולם השנייה ובין הפינוי המנדטורי של ארץ ישראל,נותרו בידי הטמפלרים כששת אלפים דונם בתחומי המושבה שרונה,בסוף שנת 1946 החליטו הטמפלרים שנותרו בארץ להציל משהו מרוכשם ,והחל משא ומתן למכירת רוב השטח לידי עיריית תל אביב,פרט לחלק המרכזי של בתי התושבים(הקריה של היום).

עיריית תל אביב חכרה מידי האפוטרופוס על נכסי נפקדים המנדטורי ,שטחים מהמושבה שרונה,בסך הכול נחכרו בידי העירייה 118 בתים,שנחכרו מידי מהאפוטרופוס הכללי לנכסי אויב,בסוף שנת 1947 עמד לפוג חוזה החכירה של אדמות שרונה,אז התכנסה העירייה והחליטה לרכוש את אדמות המושבה הטמפלרית שרונה,המימון לרכישה תגיע מעיריית תל אביב ומתרומה של הקק"ל.

בתחילת בפבואר 1948,התכנסה עיריית תל אביב ,שוב על מנת לבצע את קניית הקרקע מידי כונס הנכסים,שקיבל לידיו את הרכוש הנטוש של מושבת שרונה ,השטח שנקנה כלל כארבעת אלפים דונם, מחיר הקנייה היה שני מליון ומאתים וחמישים מיליון לא"י ,מתוך סכום הרכישה ממנה הקק"ל מליון וורבע לא"י.


שרונה ספור רכישת אדמות שרונה בידי עיריית תל אביב
 

כאשר החליטה עיריית תל אביב לשפץ,לשמר ופתח במקום מתחם תיירותי, לאחר שחלק גדול מהמבנים ננטשו בהמשך הדרך ועמדו ריקים ,וחלק מהמבנים ששימשו את הצבא ומשרדי הממשלה בתל אביב,ננטשו לאחר בניית מחנה מטכ"ל מחדש ומבנה משרדי הממשלה ,החל תכנון מושבת שרונה והפיכתו למתחם הבילוי.

בפני המתכננים והעוסקים במלאכה כולל מגייסי הכסף לשיקום ניצבו בעיות תכנוניות של תהליכי שימור מחמירים ,בעיות הנדסיות שכללו בעיה של הזזת כחמשה מבנים על ציר כביש קפלן שיועד להרחבה,מבנים שנדרש להשיגם לאחור לאורך שלושים מטר,בעיות של כשלים והתפוררות לאורך השנים,בעיות של זקנה למבנים שהיו בני למעלה ממאה שנים.

מבנים אלו חוו בעיות ונדליזם ,שימוש חריג ושינויים מבניים בידי החיילים שהשתמשו בהם ומה לא,בשיפוץ והשיקום נדרשו המתכננים לבעיות של הנגשה לנכים,חלק מהמבנים בתהליך השימור והשיפוץ ,נהרסו בטעות חלק מהמבנים (לא לשכוח להפסיק לקרוץ בעין) כיוון שהתירוץ היה שעל הפרויקט היה ממונה מהנדס ,ולא איש שימור,בסך הכול שופצו ושומרו 27 מבנים במתחם הבילוי.


שרונה תהליך שפוץ המושבה והפיכתה למתחם בילוי
 

מעט אור על סיפור הרכישה שופך חירם דנין ז"ל בזיכרונותיו כאיש שהיה חלק מהמודדים והיועצים לרכישת קרקעות מטעם הקק"ל,על תחילת הרעיון שהתגבש כסיבה לרכישת אדמות המושבה שרונה, שתושביה הטמפלרים גורשו,תחילת סיפורו בסיום מלחמת העולם השנייה שאז התארגנה המדינה העברית שבדרך לקליטת הפליטים והחיילים היהודיים שגויסו לשרת בצבא הבריטי.

בכדי להגשים את רעיון הרכישה ,התאגדו ראשי הערים תל אביב,רמת גן וגבעתיים שותפה ברעיון הקק"ל,השותפות שנוצרה פנתה לשלטונות המנדט בארץ ישראל,על מנת לקיים משא ומתן לרכישת השטח על מנת לבנות ולאכלס בשטח חיילים משוחררים יהודים ישראלים שלחומו לצדם במלחמה.

הטענה הנוספת של ההתאגדות ,הייתה כי אדמת שרונה שימש כרכוש אזרחים גרמניים בארץ ישראל,ולכן חייבים שטחים אלו לשמש כפיצוי וכמשקל כספי נגדי ,לרכוש היהודים בגרמניה שנלקח ונבזז מיהודים בטרם נשלחו למחנות השמדה,לאחר שחקרו ובדקו ראשי הערים נתברר כי במושבה שרונה נמצאים כארבעת אלפים וחצי דונמים ,אדמות שהוחרמו בטוענה של רכוש אזרחים ממדינת אויב בידי כונס הנכסים המנדטורי.


שרונה סיפור רישום אדמות שרונה בטאבו טרם הקמת המדינה
 

הסיפור הפיקנטי ביותר בשחזור המבנים, שייך לגילוי לציורי הקיר שהיו בתוך המבנים,על קירות המבנים נתגלו עד שלוש שכבות של צבע וטיח,לגילוי ושיחזור הציורים, אתן את תודתי העמוקה לשי פרקש יו"ר הועדה לשימור ציורי קיר בישראל ואנשיו ,ששיפצו מעל למאה ועשרים ציורי קיר בשימור בתי מושבת שרונה.

שכבות הצבע והן הציורים שייכים לשלוש תקופות :

התקופה הראשונה כוללת את ציורי הקיר והצבע מתקופת השלטון העותומאני 1871-1909 שהצבא האופייני שלהם הוא הצבע הכחול,תקופת שליטת הצבע הירוק משויכת לשנים 1910-1929 ,שבהם נהגו אמני אירופה להשתמש בו בזרם הציור שנקרא ארט דקו,ואילו הציורים של שנות השלושים ואילך משויכים לזרם הבנייה החדש שהובא מגרמניה הבאוהאוס שבו נבנו בתים בעיר תל אביב ,שנקרא גם בארץ ישראל ,הסגנון הבין לאומי המודרני ,שעבר שינויים והתאמה לסגנון ארץ ישראלי שבו נצבעו קירות וציורים בגווני לבן אוף וויט וגווני צבעי הצהוב.

ציורי הקיר היו שונים בחדרי הבית,אופי הציורים נקבע על פי המשתמשים בחדר,כמו לחדרי ילדים,חדרי אורחים חדרי שינה ועוד, מאפיין אחד מאחד את השימוש בצבעי איכות בתקופה הראשונה ,כיוון שמחירם היה נמוך יחסית ולכן צוירו על הקירות והתקרות ציורים גדולים ועשירים בתוכנם.


שרונה ספור ציורי הקיר בבתי התושבים ושחזורם
 

כעשרים טמפלרים הגיעו להגרלת השטחים והחלקות במושבה החדשה שנקראה שרונה,על שם הפסוק מספר ישעיהו " והיה השרון לנוח צאן" ,חלקה ממוצעת למתיישב הייתה בגודל של כשנים וחצי דונם,הורשו להשתתף בהגרלה רק מתיישבים טמפלרים ,שהיה בכיסם סכום כסף לרכישת ציוד,להקים בית ולשלם בעבור החלקה ובעיקר דמי מחייה לשנתיים לאחר הקנייה .

על פי תוכנית המתאר הוקצו שטחים שישמשו כמבני ציבור בחלק הפנימי של המושבה,מבני ועד הקהילה,בית ספר,בית העם ומקום לתפילה למאמינים הטמפלרים, על תכנון המושבת השרון ניצח האדריכל תיאודור זנדל , מהמושבה הגרמנית בירושלים,כמו ביתר המושבות תוכנן רחוב ראשי והסתעפויות היוצאות ממנו המזכיר את הצלב הטמפלרי.

דרך הים רחובה הראשי של המושבה שרונה שהוליך ממזרח למערב (כיום רחוב קפלן ) מוקם ניצב לרחוב רחוב כריסטוף הופמן שקבל את שמו של ראש הטמפלרים בארץ ישראל, (כיום רחוב דוד אלעזר) בחלק המערבי של נחל אילון.

לאחר הגרלת שטחי מגרשי החוואים במושבה שרונה,בד בבד עם שריון חלק מהשטחים שיועדו למבני שימוש הציבור ,השטחים הציבוריים כללו : נקודות חפירת בורות המים וטחנות רוח להעלאת המים,מבני ציבור ,כבישים,אזורים ירוקים כגינות ושדרות עצים לנוי.


שרונה תחילת בניית הבתים במושבה
 

מעט אור על סיפור הרכישה שופך חירם דנין ז"ל בזיכרונותיו כאיש שהיה חלק מהמודדים והיועצים לרכישת קרקעות מטעם הקק"ל,על תחילת הרעיון שהתגבש כסיבה לרכישת אדמות המושבה שרונה, שתושביה הטמפלרים גורשו,תחילת סיפורו בסיום מלחמת העולם השנייה שאז התארגנה המדינה העברית שבדרך לקליטת הפליטים והחיילים היהודיים שגויסו לשרת בצבא הבריטי.

בכדי להגשים את רעיון הרכישה ,התאגדו ראשי הערים תל אביב,רמת גן וגבעתיים שותפה ברעיון הקק"ל,השותפות שנוצרה פנתה לשלטונות המנדט בארץ ישראל,על מנת לקיים משא ומתן לרכישת השטח על מנת לבנות ולאכלס בשטח חיילים משוחררים יהודים ישראלים שלחומו לצדם במלחמה.

הטענה הנוספת של ההתאגדות ,הייתה כי אדמת שרונה שימש כרכוש אזרחים גרמניים בארץ ישראל,ולכן חייבים שטחים אלו לשמש כפיצוי וכמשקל כספי נגדי ,לרכוש היהודים בגרמניה שנלקח ונבזז מיהודים בטרם נשלחו למחנות השמדה,לאחר שחקרו ובדקו ראשי הערים נתברר כי במושבה שרונה נמצאים כארבעת אלפים וחצי דונמים ,אדמות שהוחרמו בטוענה של רכוש אזרחים ממדינת אויב בידי כונס הנכסים המנדטורי.


שרונה סיפור רישום אדמות שרונה בטאבו טרם הקמת המדינה
 
שרונה ספור היקב ברחוב דוד אלעזר 27 (116)

סיפורו של ענף כרמי הענבים ליין במושבה שרונה

תודה לסאקרה בעבור השימוש בתמונות 

סיפורו של ייקב המושבה שרונה שתוכנן בשנת 1891 ונבנה עם המזקקה בשנת 1893 ופעל עד שנת 1938-9 במתחם היקב ,שנבנה על שטח ציבורי גדול ,לשימוש כלל תושבי שרונה ובהמשך גם המושבה וילהלמה הסמוכה ,סיפורה של היקב קשור גם לתחילת הקמת חיל האוויר הישראלי לפני קום המדינה .

בתחילת ההתיישבות במושבה שרונה, בשנת 1872 נטעו התושבים בשרונה ,ייחורי זני ענבים מזנים שהובאו מהמולדת גרמניה, ייחורי הענבים הללו ,לא התאימו לתנאי הקרקע, והיבול היה דל כאשר חלק מהייחורים קמלו,לאחר שהבינו הטמפלרים את הבעיה ,הם החליפו את זני הענבים בזנים אחרים בשנת 1879 ,הרכיבו זנים חדשים בשלוב זנים מקומיים במטרה שיתאימו לקרקע שבמושבה .


שרונה ספור היקב ברחוב דוד אלעזר 27 (116)
 

כאשר נעזב היקב הטמפלרי בשנת 1939 וחדל לפעול נותר המקום בשיממונו תחת שליטה של המנדט הבריטי שתחם את המושבה שרונה והפך אותה למתקן צבאי ,עד ינואר 1948 שאז הגיעו למקום אנשי ההגנה וטכנאי מטוסים יהודיים שהחליטו שיקב המושבה שרונה יהפך למוסך תת קרקעי לשיקום ושיפוץ מטוסים באין רואה או מפריע.

באותה תקופה בחלק ממדינת ישראל עדיין ישבו כוחות צבא בריטי ,גודלו של מרתף היקב ותעלות שנחפרו בו בעבר להעברת אנשים וסחורה יצרו את האפשרות להקים יש מאין מתחת לחוטמם של הבריטים שהיו בסביבה.

לשטחה של הקריה בשרונה נכנסו אנשי ההגנה בדצמבר 1947 ,ממש בתחילת ינואר 1948 נרכשו כעשרים גרוטאות מטוסים מסוג אוסטר ,אנו מכנים אותם פרימוסים מבסיס חיל האוויר הבריטי בתל נוף (עקיר) ,מתוך עשרים הגרוטאות הצליחו להרכיב צוות שמנה עשרה אנשים בראשו של הטכנאי שבתאי כץ ,בסודיות גמורה שמונה עשר מטוסים,למרות הרכישה יצאו מספר אנשים לממגורות הזבל שליד מחנות חיל האוויר הבריטי נברו בהררי האשפה וחילצו חלקי חילוף לצורך השלמת חלפים למטוסים שהורכבו.


שרונה היקב הטמפלרי מפעל שיקום אווירוני האוסטר
 
שרונה היקב הקטן והמזקקה "פלסטיין ספירט פקטורי" (117)רחוב דוד אלעזר 30 חלק 1

היקב הקטן והמזקקה " פלסטיין ספירט פקטורי " רחוב דוד אלעזר 30 פינת רחוב הארבעה כיום מסעדת עגבניה , כיום מסעדת קלאו.

סיפורו של היקב הקטן והמזגגה קשור איך לא? בחילוקי דעות בקרב כורמי המושבה הטמפלרית שרונה,כתוצאה מהפילוג הקימו חלק מהכורמים את האגודה החדשה שנקראה הטמפלרים החופשיים,אנשי האגודה החדשה הקימו יקב קטן ונוסף בשנת 1898 ,עברו מספר שנים עד שנרגעו הרוחות והכורמים במושבה הבינו כי עבודה משותפת תעלה את ההכנסות ותפחית את כפל ההוצאות לשווק,לתפעול ולגידול הענבים בכרמים,אי לכך התאחדו מחדש ליקב משותף.

מבנה המזקקה נבנה בשנת 1898 מבלוקים של כורכר,המבנה שנבנה בתחילה היה בן קומה אחת ,מרתף ועליית גג, בין היקב לבין המזקקה נחפרה מנהרה ששימשה למעבר בין היקב והמזקקה על מנת להקל על העברת הסחורה המוגמרת לשווק דרך היקב,מנהרה זאת שימשה גם לאכסון התוצרת המוגמרת ליישונה בתנאי מיזוג מבוקרים.


שרונה היקב הקטן והמזקקה "פלסטיין ספירט פקטורי" (117)רחוב דוד אלעזר 30 חלק 1
 

ספור מערכת מנהרות הקישור בין המזקקה ליקב.

לצערנו כיום נסגרו המנהרות לביקור בתוענה של סכנה בטיחותית.
 

מנהרת הקישור בין מרתף מבנה המזקקה למרתף מבנה היקב נחפרה בשנת 1898,מנהרה זאת שימשה כמערכת תת קרקעית למעבר ,לזיקוק בחדר הזיקוק ומנהרה לבאר המים שממנו שאבו מים הנדרשים לתהליך הזיקוק שבו השתמשו בחדר הזיקוק שהוקם בצמידות לבאר,המנהרה גם שימשה לאכסון חביות המשקאות האלכוהוליים,בתנאי קירור ממוזגים בטרם העבירו אותם למרתף היקב ומשם לשווק הסחורה.

השלוחה הנוספת של מנהרת המזקקה נתגלתה בשנת 2009 ,מאחורי קיר שחסם את הכניסה ,מנהרה שהחלה במרתף המזקקה והסתיימה בבאר מים,דרך המנהרה הזאת הוליכו את המים מהבאר ששימשו לתהליך ייצור היין והמשקות האלכוהוליים .


שרונה היקב הקטן והמזקקה "פלסטיין ספירט פקטורי" (117)רחוב דוד אלעזר 30 חלק 2
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור