דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 

יפו סיפור יהודי העיר

אגדת תוכנית פיצוץ הסראיה

וכך מספרת האגדה בפי זקני העיר תל אביב ומקול הלחישה של זקני ארגון הלח"י, רגולטו המסתערב שהתנדב לפעולה וחבריו,החלו לבקר באזור הסראיה במסווה של ערבים ,לשוטט וללמוד את הדרכים הסביבה ,דרכי המילוט ולבחור את נקודת הנחת מכונית ממולכדת לצורך העלמת והחרבת מבנה הסראיה היפואי.

יום לפני הפעולה הגיע רגולטו למבנה בלב הפרדסים ,שם קבל לידיו משאית שבה הוטמנו מטענים בתוך ארגזי תפוזים , ארגזים שכללו תפוזים הונחו מלמעלה למטענים ,הן לכיסוי והסוואה והן לנתינת שוחד לאנשי שררה וסקרנים שבדרך.

את המשאית היה אמור רגולטו להחנות בסמטה אחורית ליד הסראיה , אלא שכדרכם של תוכניות הן משתנות שלא ברצון המתכנן ,בבואו לסמאה נתברר לו כי לאחר סיוריו ובלא לקשר אליו,עמדו אנשי הכנופיות והציבו עמודי ברזל בפתחה של הסמטה,מצב חדש זה הכריח את רגולטו לאלתר,לכן המשיך בנסיעתו על מנת להציב את המשאית הממולכדת בחזית הסראיה.


אגדת תוכנית פיצוץ הסראיה
 
ביקור בבית הקברות טרומפלדור וסיפורו

הכניסה כיום לבית הקברות טרומפלדור  דרך רחוב טרומפלדור, הניצב ממול לרחוב חברון, שער חדש שנפרץ בחומת בית הקברות בעת שנערכה הלווייתו של מקס נורדאו בשנת 1926, על מנת לאפשר לקהל המלווים הרב להכנסת ולהשתתף בלוויה .

סוג הסיור נקבע לרצונו של המבקר והעדפותיו , בפועל מיד לאחר המעבר בשער ניתן לראות מצד ימין את מצבות והאנדרטה לחללי המאורעות בשנים 1921,1929,1936,בחלק השמאלי של השביל לאורך החומה ,טמונים בחלקת ההרוגים,יהודים שנהרגו בתאונות,עובדי המנדט ושוטרים יהודיים.

בשביל היורד שמאלה מהכניסה לאורך רחוב טרומפלדור (בחלק הדרומי) קבורים בעיקר אנשים ששמו קץ לחייהם ,אנשי דת ועסקנים טמונים בחלק המזרחי המוגבה של בית הקברות, לעומתם טמונים בחלקת הסופרים בחלק הנמוך המערבי ,טמונים טשרניחובסקי,אחד העם,ביאליק ,ליד חלקת הסופרים טמונים מנהיגי הישוב העברי חלוצי העלייה השנייה והשלישית: דיזינגוף,ראש עיריית תל אביב,ארלוזורוב,נורדאו ,משה שרת ועוד.


ביקור בבית הקברות טרומפלדור וסיפורו
 
תחנת רכבת יפו מתחם מנשיה שערי צדק

בספטמבר 1892 נחנך קו הרכבת בין ירושלים ליפו,בטקס הפתיחה בתחנת יפו היו המושל התורכי ונכבדים רבים , אמנם רישוי להקמת קו הרכבת ניתן כבר בשנת 1888 לידיו של יוסף נבון ביי ושותפיו הירושלמיים הבנקאי ובעל הבנק פרוטיגר   חבר אליהם המהנדס גורג פראנגיה שתכנן את קו המסילה והמבנה , אשר הזדרז למכור לאחר שנה את הזיכיון לחברה צרפתית והיא זאת שהקימה את הקו .

מעט על שותפו של נבון ביי - יוהנס פרוטינגר


אשר עלה לירושלים בשליחות הכת בשנת 1862 , הבנקאי היה שייך לכת שנקראה בעלי מלאכה והייתה תחת השפעת של כומר הכת פרידיריך שפיטלר, על מנת לשמש כסגן מנהל הבנק המיסיונרי שעזר לעסקים בירושלים ללא כוונת רווח .

אך כיוון שהוא ומנהלו לא הסתדרו נחלק הבנק לשתי מגמות ,את מגמת המסחר המשיך לנהל מנהל הבנק אך את הבנקאות הרגילה ניהל סגנו יוהנס פרוטינגר, לאחר שראה חיל בעסקיו הצליח יוהנס לשלם את חובותיו לאגודה המיסיונרית של שפיטלר השווצרי ורכש את הבנק לעסקיו הפרטיים כבנק פרוטינגר.


תחנת רכבת יפו מתחם מנשיה שערי צדק
 
אגדת יצחק קומר אשר גר בחצר פיינגולד בידי הסופר שי עגנון

שי עגנון הגיע לנמל יפו בעת שעלה לארץ ישראל,בנמל חמלו עליו שלמה ורעייתו רבקה אבועלפייה ,ששימש כמורה בעיר יפו,הוא לקח תחת חסותו את הסופר ,ושיכנו בעליית הגג בביתו שביפו,שי עגנון שתה בעיניו את מראה הים והחוף שנשקפו מחלונות עליית הגג,לאחר זמן מה עבר שי עגנון למגוריו בירושלים שם כתב את תמול שלשום.

בספרו תמול שלשום של יוסף צצקס המספר את ספור העלייה השנייה בישראל  ,הלא הוא שי עגנון ,ששינה את שמו לעגנון לאחר שכתב את ספרו עגונות , בספר מקבלת דמותו הכלבית של הכלב בלק ,את סימבול האנשה דרך מבטו המלגלג על דמויות בירושלים במלחמת התרבות בין תושבי יפו  לתושבי ירושלים, במיוחד המודרניים והמתרחקים מן היהדות הצינית והשפה וכמובן מדמותה ההיסטורית של העיר .  

הכלב בלק מקבל את התפקיד המשני בספור , בהצטרפותו לדמות הראשית בספור יצחק קומר שלאחר עלייתו לארץ התיישב בעיר יפו ומאס באורח החיים החילוני ועבר לגור בירושלים הדתית, כיוון שנתקלתי בדמות הכלב בסיפור, נזכרתי בביתו של הסופר בשכונת תלפיות ובסמטה הסמוכה לבייתו סמטת בלק.

 

ובכן מיהו הכלב בלק בספר תמול שלשום ,הכלב בלק חיי בירושלים וכמו שאר כלבי הרחוב שוטט הכלב ברחובות העיר והתבונן בעיני כלב על השינויים והחיים של התושבים בעיר בדרכו הכלבית המלגלגת.

אגדת יצחק קומר אשר גר בחצר פיינגולד בידי הסופר שי עגנון
 
סיפור עסקיו של שלמה פיינגולד בעיר תל אביב

 שלמה פיינגולד יהודי שנולד ברוסיה בשנת 1865 היה בעל דרכון רוסי, יהודי שלמד בישיבת וולוג'ין ברוסיה,  בגיל עשרים היגר לאנגליה שם עבד בבית הדפוס של כת יהודים מומרים בשם " בני ישראל הבריטיים " שעיקר אמונתה הייתה שמוצא היהודים הבריטיים ,הוא בעשרת השבטים שגלו מארץ ישראל, כיוון שעיקרי משנתם מצאה חן בעיניו המיר את אמונתו באמונה החדשה, למרות שיש הטוענים כי לא עשתה פעילות מיסיונרית לכת אלא ניסתה פשוט להגדיל את מספר מאמיניה , אך חלק ממאמיניה היו נוצריים שהאמינו בביאתו מחדש של ישו כשם שינם יהודים בבואו של המשיח .  

שלמה פיינגולד מעולם לא הצהיר כי המיר את דתו לנצרות והמשיך לטעון כי הינו יהודי המאמין בעקרונות הכת, בשנת 1888 באנגליה נישא לאישה נוצרייה ממוצא סקוטי בשם אליזבט קורוויל ששמרה על אדיקותה כנוצריה עד מותה, ,היא הייתה בתה המאומצת של מרגרט פלמר ,אישה עשירה ואשת ציבור ידועה באנגליה,לבני הזוג לא היו ילדים ,  מרגרט פלמר הפכה לשותפתו בעסקים בארץ ישראל של שלמה פיינגולד ,  כיוון ששלמה פיינגולד המיר את דתו הוא לא היה אהוב בידי היהודים הדתיים שראו בו אויב

בשנת 1985-6 עלו שלמה פיינגולד ,אשתו אליזבט ואמה המאמצת מרגרט פלמר לארץ ישראל בדרכם התעכבו בפריז ושם הוציאו את העיתון " האמת " שבו בטא את דעותיו המומרות החדשות כיהודי מומר בערכי הרעיון של "בני ישראל הבריטיים".

סיפור עסקיו של שלמה פיינגולד בעיר תל אביב
 
יפו ספור הטבח בבית החלוץ (בית העולים)

האירועים המרכזיים במאורעות 1921 בעיר יפו התרחשו כאשר מתפרעים ערביים ניסו להיכנס לבית החלוץ ברחוב יפת 36 ,ששימש כבית עולים לחלוצים יהודיים בעלייה השלישית,כאשר כשלו המתפרעים,נזעק למקום קצין המשטרה ששימש בתפקידו במשטרת יפו בתקופה העותומאנית ,בבואו הבטיח לעולים המתבצרים במבנה לפנותם למטה המשטרה להגנתם.

על מנת לפנותם הוא בקש שיפתחו את דלתות הברזל של המבנה,כאשר העולים פתחו את דלתות המבנה ,התפרץ ההמון הפורע והחל לטבוח בנצורים,תוצאות ההתפרעות היו מחרידות בזמן קצר נפצעו ונהרגו קרוב לארבעים יהודים,העזרה של הצבא הבריטית התאחרה והם הגיעו לבניין שעות לאחר הטבח ומנעו מהומות נוספות בשעות הלילה.

אלא שההמון המוסת שוחר הטרף המשיך למחרת את מסע ההרג והרג ביפו חמשה יהודים נוספים ואת הסופר יוסף חיים ברנר,מנין ההרוגים במאורעות הדמים ביפו של שנת 1921 מנה 43 הרוגים ומאה שלושים וארבע פצועים ,מרבית ההרוגים נטמנו בקבר אחים בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.


יפו ספור הטבח בבית החלוץ (בית העולים)
 
יפו כיכר השעון

מגדל השעון הניצב במרכז הכיכר ממול לבית הממשל העותומאני החדש של העיר יפו (הסאריה) החדש כיכר השעון ביפו ,בנקודה כשער העיר העתיקה יפו,שהפריד וחצץ בין החלק הישן ,לבין החלק שמחוץ לחומות העיר שהתפתח ונבנה.

שער החומה הישן שפנה לכוון הדרך לירושלים,במתחם השעון התקיים בעבר שוק שער העיר,אך מרביתו פונה מאותו אזור ובמקומו התרחבה כיכר העיר (כיכר השעון ),מגדל השעון נבנה לכבוד השולטאן חמיד השני בכיכר בשנת 1906-7, לאחר תקופת שלטון של 25 שנים לשולטאן חמיד השני,מגדל השעון ביפו הוא אחד מלמעלה משמונים שעונים שהוצבו בכול רחבי הממלכה העותומאנית בארץ ישראל הוקמו ששה שעונים: בירושלים,ביפו,בצפת בחיפה,עכו .


יפו כיכר השעון
 

מיקומה של תחנת הרכבת      

השכונה היהודית הראשונה ,שהוקמה בשנת 1887מחוץ לחומות העיר יפו ,למרות גילה המופלג יחסית לתל אביב, אפילו המבנה המעניין , של שילוב הסגנון המזרחי והאירופאי , בבתיה של השכונה לא זכתה השכונה לעדנה , אלא רק בשנים האחרונות כאשר החלו לשמרה ולשפצה.

 

העיר יפו הוחרבה בשנת 1799 בידי צבא נפוליאון בעת כיבוש הארץ, בשנת 1820 החלה העיר להשתקם וחומותיה שופצו, כיוון שכך עברו מספר משפחות יהודיות לעיר והקימו בה קהילה קטנה יהודית, כיוון שהעיר שופצה בתחום החומות נבנו בה סמטאות צרות , התנאים הסניטריים היו גרועים הוקמו בסמטאות בתי חמר ,שבהם שכנו התושבים לצד חיות הבית תחת כיפת גג אחת, יש וכינו את העיר באותה תקופה עיר הנבוט, על נוהגו של מושל העיר התורכי להכות את התושבים בנבוט.


נווה צדק בקצרה
 
ספור גשר שלוש

כאשר הניחו את פסי המסילה בעת ההקמה ,באזור נווה צדק של היום יצרו בקע למעבר הפסים, לימים כאשר עברה משפחת שלוש לשכונת נווה צדק , כעשרים שנה ,לאחר הנחת המסילה בבקע, נהג אהרון שלוש ,לחצות מדי יום בכרכרתו הרתומה לסוסים , את הבקע על מנת להגיע לעסקיו ביפו, באחד מימי החורף כאשר חצה את הבקע ,התהפכה כרכרתו של אהרון שלוש והוא נפצע, שמע זאת המושל התורכי ופקד להקים גשר לכבודו של שלוש, גשר זה קיבל את שמו של שלוש, כאשר הגיעו הבריטיים לישראל והשתמשו בקטרים גבוהים יותר מהקטרים התורכיים, הוגבה הגשר על ידם על מנת לתת מעבר גבוה יותר מעל למסילה הרכבת, בעת שהוקמה המדינה והמסילה חדלה לפעול , פורקו פסי הרכבת , אך הגשר נותר ומתחתיו חניון לרכבים .

מסלול קו הרכבת חצה את תל אביב לאורך רחוב הרצל ,זמן הנסיעה נשאר כשם שהיום כמעט שלוש שעות ויותר , כמו שנשאר עד היום, אגדה ירושלמית מספרת על נהג קטר בנסיעה לירושלים שראה אדם הולך רגלית לצד המסילה בקרבה לירושלים , נהג הקטר ,פנה לאדם ואמר לו ,עלה על הרכבת אני אקח אותך, תשובת הולך הרגל הייתה : תודה אני ממהר לפגישה מוסר השכל רגלית אגיע יותר מהר.

ספור גשר שלוש
 
 
 
בניית אתרים - שרקור