דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 

יפו סיפורי בתים סימטאות ושכונות

 

 
 
 

יש הקוראים לשכונה השכונה האמריקאנית – הטמפלרית גרמנית – ואלהלה שהגיעה מהמלה הנורדית שפרושה היכל המתים הגיבורים – ממקום שבו מתכנסים וחוגגים.

השכונה ממוקמת בין שכונת פלורנטין של היום לבין העיר יפו , שני רחובות ראשיים בשכונה והם : רחוב אורבך ורחוב בר הופמן הקטן יותר והאנכי והיוצר את סימן הצלב .

קדמה להתיישבות האמריקאנית הזאת ביפו ,

ההתיישבות המיסיונרית החקלאית אמריקאנית חקלאית ,הקשורה למושבה החקלאית של קלורינדה מינור האמריקאנית ,שעמדה בראש קבוצה פרוטסטנטית מהעיר פילדלפיה ,שראו בהגשמת המשיחות נוצרית לגאולת הארץ ולעבדה תחת הנצרות,בנוסף האמינו בני הקבוצה כי יש לכבד את יום השבת למנוחה .


יפו המושבה האמריקאנית
 

סיפורם של המתיישבים האמריקאנים ,מתחיל בשנת 1865 ,כשנה  לפני שקבוצת הנוצרים המורמונים ,הגיעו לישראל לצרכי עלייה,מייסד הכת גורג אדמס וחברו אייב מקנזי ערכו סיור מקדים בישראל , בעת הביקור בחלקה הצפוני של העיר יפו מצא חן בעיניהם פרדס שהיה מחוץ לחומות, אדמס פנה ליהודי מומר הרמן לוונטל שהיה בדרכו למינוי כקונסול אמריקה בישראל , פנייה זאת הייתה לרכוש דרכו את הפרדס על מנת שיוכל להביא את הקבוצה להתיישבות, הכסף נמסר ואדמס הפליג להביא את מאמיניו.

בהגעת ספינת המפרש נלי ציפין בשנת 1866 לאחר מלחמת האזרחים האמריקאנית ,שעל סיפונה הפליגו קרוב למאה שישים נוצרים מורמונים בני כנסיית המשיח ,אוהבי ארץ ישראל ממדינת מיין בארצות הברית, בראש במאמינים ניצב יוזם וסוחף הרעיון להתיישב בארץ ישראל היה ראש קהילת משיח גורג אדמס .

על גבי הספינה הועמסו ציודים וחומרים שלדעתו יהיו נחוצים להגשמת ההתיישבות בישראל,הציוד כלל צריפי עץ חלקם בני שתי קומות, מבני צבור , ציוד חקלאי וזרעים, ציוד רפואי , בין המתיישבים היו בעלי מקצועות חופשיים, מורים ובעלי מלאכה .


תחילתה של המושבה האמריקאנית ביפו
 

הרכוש של בני הכת במושבה האמריקאנית ,נמכר למומר פטר מרטין מצלר הגרמני פרוטסטנטי , והוא מכרם למנהיגי בני הקהילה הטמפלרית ביפו,  כריסטוף הופמן ושותפו לתפקיד דוד הרדנג ,תושביה החדשים של השכונה הטמפלרים שיפצו את השכונה והפכו אותה לדוגמה כדגם שאר המושבות שלהם בישראל , מכירת רכושם של האמריקאנים לטמפלרים ,העניק להם את המימון לכרטיסי חזרתם לאמריקה .

שיפוץ השכונה בידי הטמפלרים כלל עד שנת 1881 : חומה מאבן שהקיפה את השכונה  , בחומה נקבעו שני  שערי כניסה ,שננעלו לעת ערב,עוד הוקמו בשכונה מנסרה, בית בד, בית חולים ובית מרקחת,בתי מלון ואכסניה , כמו כן הוקמו בשנת 1870 , על פי הסברות תוכנן בידי האדריכל תאודור זינדל , בית עם ,בית ספר ופנימיה לתלמידיו ממושבות הטמפלרים בארץ בשטח שרכשו בקרבה למלון ירושלים ,עוד הוקמו במושבה קרוב לשלושים בתי מגורים רובם מאבן, חלקם מהצריפים שנרכשו מבני הכת הנוצרית מורמונית, הטמפלרים נתנו שם למושבה וקראו לה ואלהלה .

 


התחלת המושבה הטמפלרית ביפו
 

בית חצר היהלומים אשר למשפחת ברייש,הבתים והחצר בפינת הרחובות בר הופמן ואורבך, מול בית ידידות מיין המושבה האמריקאנית.

אבי המשפחה הראשון שהתיישב בארצנו בתחילה בגפו,בעקבות הגעת בני כת הטמפלרים במושבות בישראל היה עמנואל קראל ברייש שהקים ארבע דורות של משפחתו בארץ עד אשר גורשו בשנת 1947-8.

כאשר הגיע לישראל ,התיישב הסב עמנואל קרל ,במושבה בחיפה ורק בשנת 1869 ,הגיע למושבה הטמפלרית ביפו ,על חורבות המושבה האמריקאנית ,שהוקמה בשנת 1866 , ונעלמה בשנת 1867-8 ,לאחר שאנשי המושבה האמריקאנית מכרו את בתיהם אשר הקימו במושבה ביפו, לבני הכת הטמפלרית בפרוטות.


בית עמנואל ארנסט ברייש הטמפלרי במושבה ביפו
 

משפחת וילנד הטמפלית כיצד נולד סיפור

בתחילת נובמבר 2011 עברתי על פני בית הקברות הטמפלרי בירושלים , בדרכי לביתי מהשלמת איסוף לחומר הכתיבה לאסופת מאמרי על רחביה הלא היא גרגוניה .

 

כאשר ראיתי את שער בית הקברות הטמפלרי פתוח, הצצתי וראיתי משפחה ממוצא גרמני המשפצים וצובעים גדר מתכת המקיפה מספר קברים בבית הקברות ביחד עם גגנים שעבדו בניכוש וטיפוח הצמחייה.

 

ובכן מה עושה סקרן ,נכנס מתיידד עם האנשים ,מלהגים עמם מעט על הטמפלרים, משוחחים מעט על מבני השכונה הטמפלרית וכך נוצר קשר הפריה הדדי .


משפחת וילנד הטמפלית ממושבת יפו כיצד נולד סיפור
 

בית הסראיה הישן ממוקם ברחוב מפרץ שלמה ,במדרון הגבעה המוליך אל הים בחלקה הצפוני ,מבנה שהוקם בשנת 1740, על שרידי מצודה מתקופת הצלבנים,לצורך מתן מחסה ומגורים לצליינים שעלו לארץ ישראל לביקור.

בחצר המבנה נחפר בור מים ,לאחר מכן בתקופת הכיבוש המוסלמי צורף לחצר מסגד שנהרס לאחר מלחמת השחרור ולא שוחזר מעולם,החמאם שהוקם בחלקו הדרומי של המבנה שימש את  המוסלמים ביפו העתיקה לרחצה,לאחר מלחמת השחרור הושכר המבנה לשימוש כאולם פרטי לאירועים.

בתקופת השלטון העותומאני , החליט מושל העיר מוחמד אגא א שאמי התורכי ,בשנת 1811 להחרים את המבנה ,לשימוש מנהלת העיר יפו (סראיה) , בקומת הממסד הוקם כלא וסניף הדואר התורכי , מעל שכנו משרדי העירייה והמנהל ומפקדת הצבא העותומאני בעיר, מבנה הסאריה שימש את השלטון העותומאני עד שנת 1897 שעזב עבר למבנה החדש שהוקם ליד כיכר השעון ביפו, גם בית הסוהר עבר לקישלה החדש מול בית הסראיה בכיכר השעון.


יפו בית הסראיה הישן ביפו העתיקה
 
יפו הסאריה החדש (סראייה אל ש'דידה)בכיכר השעון ביפו

בית הסראיה ביפו הוקם בתקופה העותומאנית בארץ ישראל ,בכיכר השעון ביפו , ליד שער העיר העתיקה שהפריד בין החלק הישן לבין החלק המתפתח והמתרחב החדש,והשער שפנה לכוון הדרך לירושלים. 

במתחם השעון התקיים בעבר שוק ,אך מרביתו פונה מאותו אזור ובמקומו התרחבה כיכר העיר (כיכר השעון )שהוצב לכבוד השולטאן חמיד השני בכיכר בשנת 1906-7, לאחר ששמלאו 25 שנה לשלטונו של השולטאן חמיד השני ,כאשר בכול רחבי הממלכה העותומאנית הוקמו כמאה שעונים,בארץ ישראל הוקמו ששה שעונים: בירושלים,ביפו,בצפת בחיפה,עכו .

מבנה הסראיה שליד השעון,הוקם בתרומת עשירי העיר בשנת 1897, המבנה תוכנן בידי המהנדס היהודי ברוך פפירמייסטר תושב העיר ראשון לציון,למעשה הוא החליף את מבנה הסראיה הישן ,שהיה צר מלהכיל את פקידי העיר שהתרחבה ופרצה מחוץ לחומות העיר העתיקה.


יפו הסאריה החדש (סראייה אל ש'דידה)בכיכר השעון ביפו
 
אגדת תוכנית פיצוץ הסראיה

וכך מספרת האגדה בפי זקני העיר תל אביב ומקול הלחישה של זקני ארגון הלח"י, רגולטו המסתערב שהתנדב לפעולה וחבריו,החלו לבקר באזור הסראיה במסווה של ערבים ,לשוטט וללמוד את הדרכים הסביבה ,דרכי המילוט ולבחור את נקודת הנחת מכונית ממולכדת לצורך העלמת והחרבת מבנה הסראיה היפואי.

יום לפני הפעולה הגיע רגולטו למבנה בלב הפרדסים ,שם קבל לידיו משאית שבה הוטמנו מטענים בתוך ארגזי תפוזים , ארגזים שכללו תפוזים הונחו מלמעלה למטענים ,הן לכיסוי והסוואה והן לנתינת שוחד לאנשי שררה וסקרנים שבדרך.

את המשאית היה אמור רגולטו להחנות בסמטה אחורית ליד הסראיה , אלא שכדרכם של תוכניות הן משתנות שלא ברצון המתכנן ,בבואו לסמאה נתברר לו כי לאחר סיוריו ובלא לקשר אליו,עמדו אנשי הכנופיות והציבו עמודי ברזל בפתחה של הסמטה,מצב חדש זה הכריח את רגולטו לאלתר,לכן המשיך בנסיעתו על מנת להציב את המשאית הממולכדת בחזית הסראיה.


אגדת תוכנית פיצוץ הסראיה
 
תחנת הרכבת ביפו והקו לירושלים

אט אט לאחר הקמת הקו בין ירושלים ליפו ,תפסה הרכבת את מקומה ,בהובלת סחורות ולנתיב הנסיעה לירושלים ,למרות פרק הזמן הארוך של זמן הנסיעה, ניתן לראות את חשיבותה אפילו בביקור הרצל בירושלים , כאשר נסע בה לפגישה עם קיסר גרמניה.

עד הקמת הרכבת ,המודל לעליה לירושלים בתקופה התורכית, הייתה הן בהליכה או ברכיבה והמסע נמשך לפחות יומיים ,המסע כלל חנייה לילית בחאן בדרכם,חנייה זאת כללה תשלומים שונים לזכייני המעבר ,כמו אנשי חאן באב אל וואד, שגבו מס קפה מהעוברים לירושלים ,באם נצלתה את שתיית   כוס הקפה או רק עברתה במעבר,הרוכבים על בעלי החיים נאלצו לשלם מס בהמה, אנשים שהשתמשו בכרכרות ועגלות ,נאלצו לדחוף אותם בעת העליות לירושלים,וכמובן דמי הכניסה לירושלים.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה הלאים הממשל התורכי את הרכבת מידי הבעלים הצרפתיים ושיתקה את הקו, הבריטים שכבשו את הארץ מיהרו לשפץ את המסילה , לשטח שפונה נכנסו כוחות בריטיים של חיל ההספקה שהוסיף מבני מקלחות ושירותיים למקום , לאחר מכן עבר לידי הצבא הישראלי שפתח במבנה המפעל מתפרה והאגודה למען החייל השתמשה בחלק מהמבנים כמחסן כאשר ננטש את המקום בהמשך .


תחנת הרכבת ביפו והקו לירושלים
 
ביקור בבית הקברות טרומפלדור וסיפורו

הכניסה כיום לבית הקברות טרומפלדור  דרך רחוב טרומפלדור, הניצב ממול לרחוב חברון, שער חדש שנפרץ בחומת בית הקברות בעת שנערכה הלווייתו של מקס נורדאו בשנת 1926, על מנת לאפשר לקהל המלווים הרב להכנסת ולהשתתף בלוויה .

סוג הסיור נקבע לרצונו של המבקר והעדפותיו , בפועל מיד לאחר המעבר בשער ניתן לראות מצד ימין את מצבות והאנדרטה לחללי המאורעות בשנים 1921,1929,1936,בחלק השמאלי של השביל לאורך החומה ,טמונים בחלקת ההרוגים,יהודים שנהרגו בתאונות,עובדי המנדט ושוטרים יהודיים.

בשביל היורד שמאלה מהכניסה לאורך רחוב טרומפלדור (בחלק הדרומי) קבורים בעיקר אנשים ששמו קץ לחייהם ,אנשי דת ועסקנים טמונים בחלק המזרחי המוגבה של בית הקברות, לעומתם טמונים בחלקת הסופרים בחלק הנמוך המערבי ,טמונים טשרניחובסקי,אחד העם,ביאליק ,ליד חלקת הסופרים טמונים מנהיגי הישוב העברי חלוצי העלייה השנייה והשלישית: דיזינגוף,ראש עיריית תל אביב,ארלוזורוב,נורדאו ,משה שרת ועוד.


ביקור בבית הקברות טרומפלדור וסיפורו
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור