דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 

המושבה הגרמנית שרונה

 

 
 
 

תהליך שיקום המושבה שרונה לא נמשך זמן רב,הן מהסיבה שחלק מהמשקים עובדו ונשמרו בידי טמפלרים שהגיעו ממושבות אחרות בצפון,חלק אחר מהסיבה שתקופה קצרה אחרי שכוחות צבא התיישבו בבתי המושבה ,הם עזבו ועברו למחנות צבא בריטים מרכזיים ברחבי הארץ והסיבה השלישית מקובעת בחריצותם של הטמפלרים הן בחיי המסחר והן בתחום החקלאי.

ההצלחה להשתקם של המושבה שרונה ויפו ,הביאה במהרה להקמת הבנק הטמפלרי, המרכזי ביפו ופתיחת סניפים נוספים בירושלים ובחיפה בשנת 1925 וכמובן הסניף שנפתח בגרמניה ,יש להוסיף לכך את גדילת המסחר והשותפויות בגרמניה ובאירופה ,שהגדילו את נפח הסחורות המיובאות באוניות לנמל יפו וחיפה,וכנגדם את התרחבות הייצוא של סחורות ופרי מארץ ישראל לאירופה ואמריקה .

אירוע מכונן נוסף היה בהכרזת הנציב הבריטי העליון ,על המושבה שרונה כמועצה בשנת 1925 ,בזכות הגידול הן במסחר והן בגדילה והרחבת  המושבות שרונה ויפו ,שגרמה שוב למנדט הבריטי בשנת 1929 לאחדם למועצה אחת מורחבת ,שנה לאחר מכן הוקם בית הספר החדש והגדול לילדי שרונה ( לימים בית היולדות בקריה ולאחר שנהרס נבנה בו המגדל בקריה ).


שרונה שובם של המגורשים למושבה במלחמת העולם הראשונה
 

הקדמה

את התקופה יש לחלק לשני חלקים : התקופה שבין השנים 1920-1938, שבה במולדת הגרמנית עלתה התנועה הנאצית בגרמניה לשלטון ,התקופה השנייה בין השנים 1938-1944 ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה.

לאחר חזרת הטמפלרים המגורשים לארץ ישראל ,החלה תקופת פריחה של מושבת שרונה בין היתר שוקמה המושבה הוכנסו אליה חידושים הנדסיים וטכנולוגיים שהקלו ושיפרו את תנאי החיים במושבה ,נפתח הבנק הטמפלרי (הטמפלר בנק - בנק דר טמפלגזלגאפט) (1925) שהיו לו סניפים בערים בשדרות בן גוריון כיום בחיפה , דרך יפו 3 ביפו , סניף ירושלים ברחוב ממילא וסניף בגרמניה, נפתחו בתי קפה ומרזחים ותרבות הבילוי , מקומות אלו משכו אנשים בעלי תרבות אירופאית לבילוי,מסילת ברזל של הרכבת נסללה לתחנה במושבה בשנת 1920.


המושבה שרונה בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה והשנייה
 

תחילת שנת 1933 מסמנת את הברית עם השלטון הנאצי בגרמניה והמושבה שרונה הטמפלרית,כאשר נפתח בה הסניף הראשון של המפלגה הנאצית בארץ ישראל,בראשות סמואל הופמן והסניף השני בעיר יפו ,סניפים ששימשו בתחילה כמקור תעמולתי לצדקת הדרך של המפלגה הנאצית בגרמניה, לאחר מכן מועדון לנוער הגרמני בערכי התנועה הנאצית ,בשנת 1935 נתמנה קורנליוס שוורץ משרונה כראש המפלגה הנאצית בארץ ישראל תחת הנהגת רודולף הם סגנו של היטלר.

יש הרואים בזה את תחילת סיום הפרק הרעיוני הדתי של הגעת הטמפלרים לארץ על מנת להחיש את בואו של המשיח ולעבוד לתורתו על פי תפישתם, חלק מאנשי המושבות הטמפלריות הפכו את אמונתם הדתית ועבודת האל לאמונה החדשה של סגידה לרייך החדש בן האלף שנה.

כאשר התקרב התאריך ראשון למאי בשנת 1933 (יום חגם של הפועלים) החליטו אנשי המושבות הטמפלריות בארץ ,לאמץ חג כמתכונת חגם של העובדים הגרמנים ואף הכריזו יום שבתון ,הייתה זאת הפעם הראשונה שהטמפלרים הכירו באחד במאי ואימצו אותו כחג בשנים שלאחר מכן עד שגורשו מהארץ .


פרק הנהייה לרעיון הנאצי במושבות הטמפלריות בארץ ישראל בשנים 1933-4
 

בעת עליית כוחם של התנועה הנאצית ובהשפעת סוכני הגסטפו (התיירים) על הטמפלרים בסניפם הראשי במושבה שרונה בשנת 1935 פרץ חרם על הסוחרים וקונים יהודים, בעקבות פרסום כרוז ,שבו נאסר על התושבים בשרונה לרכוש סחורות,מזון ואפילו קרח מיהודים,בכרוז נוסף שנתלה על קירות נאסר על תושבי שרונה לרכוש תרופות או להשתמש ברופאים או שרותי רפואה יהודיים.

כתוצאה מכך גורשו סוחרים יהודיים ,שסיפקו סחורה לחנויות הטמפלריות בשרונה,בטוענה של אנשי שרונה ,כי ברצונם לרכוש רק סחורה תוצרת גרמניה,שנמכרת אך ורק בחנויות שבעליהם גרמנים.

כתגובה הקימו תושבי תל אביב והסביבה חרם נגדי שבו הוחרמה התוצרת החקלאית והחלב שיוצרה במושבה שרונה,להודים חדלו לרכוש לחם מהמאפיות בשרונה,יהודים וחנויות פרחים חדלו לרכוש ממשתלת שרונה פרחים וצמחים  


תחילת החרם הגרמני על סחורות מתוצרת יהודית בשנת 1935
 

כאשר סופח חבל הסאר לגרמניה ,החלו חגיגות ותהלוכות במושבת שרונה והסמוכות אליה,משלחת של חברי המפלגה בארץ ישראל,יצאו לגרמניה על מנת לקבל את ברכתו ולהישבע לצורר היטלר,בתמורה להצהרת הנאמנות ,נתן להם היטלר דגל גרמניה החדש ועליו צלב בקרס שנתלה בסניף בשרונה, בשנת 1935 במושבה שרונה נמנו 280 חברי המפלגה הנאצית (בעלי תעודות) מבין הטמפלרים בארץ .

במחצית 1935 באולם האספות של המושבה הגרמנית בירושלים ,התכנסה הנהלת הטמפלרים בארץ ישראל,בראשות חברי ההנהלה : פיליפ וורסט, ניקולאי שמידט, וילהלם אפינגר, הרמאן אפינגר, ונציגי המושבות הטמפלריות בארץ ישראל,על מנת ליצור חזית מאוחדת של הקהילה הטמפלרית בארץ ישראל לנוכח המגמה של הרעיון הנאצי המתרחב בקרב הטמפלרים.

לקראת סוף שנת 1936 החלו גיוסי צעירים טמפלרים לשרות צבאי בצבא הגרמני,שתי קבוצות של נערים התכנסו במועדון הספורט של שרונה ובטקס חגיגי נפרדו מהקהילה הטמפלרית בארץ ויצאו לדרכם החדשה בגרמניה.


המשך עליית רעיון התנועה הנאצית בשנים 1935-6 במושבה שרונה
 
בסוף 1936 הגיעה לארץ וועד פיל על מנת לחקור את המרד הערבי כנגד המנדט ותפקוד השלטון המנדטורי בארץ ישראל,וחקירת הפרעות כנגד היהודים ,ולנסות ולקבוע באם ניתן להסדיר את היחסים בין היהודים לערבים ,בסוף הביקור על הוועדה היה להגיש מסקנות לביצוע על מנת לקבוע את מפת ההתיישבות בארץ ישראל בין הערבים ליהודים,

חברי ועדת פיל עזבו את הארץ במחצית ינואר 1937,שהגיעו למסקנות הבאות: בארץ ישראל חיים שני לאומים היהודים והערבים,פעילותו של שלטון המנדט איננו יעיל ועל כן צריך להפסק,במידה והשלטון המנדטורי לא יפסק ,ימשכו ההתפרעויות של הלאום הערבי,ומכיוון שמספרם של הערבים והיהודים עלה דמוגרפית עקב ההגירה ולכן אלו עיקרי החלטותיה:חלוקת הארץ גיאוגרפית בין הערבים ליהודים ,המנדט הבריטי ימשיך לשלוט בפרוזדור צר על הערים ירושלים,שדה התעופה לוד ויפו.

ערים מעורבות של יהודים ומוסלמים,יהיו תחת שלטון מנדטורי,ובעתיד תתבצענה הגירה של אזרחים מחלק אחד לשני על פי מוצאם ,הן הצד היהודי והערבי דחו את ההחלטות שקבלה וועדת פיל .


ועדת פיל ומסקנותיה לחלוקה הארץ אל מול המושבות הטמפלריות בארץ ישראל
 

מעט לפני תחילת מלחמת העולם השנייה וסיפוח חבל הסודטים באוסטריה באפריל 1938 החלו הגרמנים להציג את רעיון הסיפוח לגרמניה ולהציגו כמעשה שנעשה בעזרת משאל עם בחבל,גם חברי המפלגה הגרמנית בארץ ,נצטוו להשתתף במשאל העם,על מנת לעקוף את השלטון הבריטי ומניעת התוויה של פעילות פוליטית אסורה בארץ.

עמדו חברי המפלגה הגרמנית ושכרו את האוניה מילווקי , העמיסו עליה כאלף ומאתיים בעלי פספורטים אוסטריים וגרמנים ,הפליגו עם האוניה מחוץ לתחום המים הטריטוריאליים של הארץ, על סיפון האוניה נערך משאל העם ,ששה הצביעו נגד והשאר הצביעו בעד הסיפוח של חבל הסודטים לגרמניה,לרגל האירוע הגדיל ראש מנהל השוויצרי של המלון המלך דוד בירושלים ,והורה להניף את דגל גרמניה עם הקרס לכבוד אורחי האוניה שהגיעו לביקור בירושלים, למורת רוחם של עובדי המלון .


המשך העלייה ברעיון בנאצי הנאצית בקרב תושבי המושבות בשנים 1938-9
 

כאשר הוכרזה מלחמת העולם השנייה ,החליטו הבריטים על סמך ניסיונם בעבר ,של שותפות המושבות הטמפלריות בארץ במלחמת העולם הראשונה, עם אויביהם הממלכה העותומאנית,ההבנה כי סוף כול סוף ,ניתן לגרש שוב את הטמפלרים ,שברובם תמכו באופן פעיל בגרמניה הנאצית והכנופיות הערביות, שמרדו בשלטון המנדטורי,גירוש מוחלט שלהם מארץ ישראל כדין אזרחי מדינת אויב

תחילה בוצע מעצר שבו הוקפו בגדרות תיל המושבות הטמפלריות החקלאיות בית לחם הגלילית,וילהלמה,וואלדהיים ובעיקר שרונה מעוז הנאצים , ותושבי השכונות הטמפלריות בערים יפו,ירושלים וחיפה,נכלאו בנקודות ומחנות מעצר שהוקמו למטרה זאת,חלקם בנקודות משטרה ,על נקודות המעצר הופקדו נוטרים יהודיים ומפקדיהם קציני משטרה בריטיים,כמו כן נכלאו אנשי כמורה נוצרים ממדינות אויב ממנזרים וכנסיות ברחבי הארץ.

לאחר הכליאה במחצית שנת 1940 נמסר רכושם לידי האפוטרופוס הבריטי בארץ ישראל,מבני הציבור הועברו לידי הצבא והמשטרה הבריטים לשימושם,בסך הכול נכלאו מבין המושבות הטמפלריות החקלאיות מעל לאלף תושבים,מתוכם בשרונה מעל ל 380 תושבים,וילהלמה קרוב למאתיים תושבים,ובמושבות וולדהיים ובית לחם הגלילית כשלוש מאות וחמישים תושבים.
פרק גרוש הטמפלרים מארץ ישראל לעולמי עד
 

בשנת 1943 החליטה מועצת העיר תל אביב על הגדלת שטחה של העיר,לאחר משא ומתן קשה וארוך,כתוצאה מהחלטה זאת נכללה המושבה שרונה בתחומיה המוניציפאליים של העיר תל אביב,עוד הוחלט כי קטע של ארבעה קילומטר מנחל הירקון יעבור בתוך העיר כתוצאה מן השינוי גדל שטחה של העיר לשלושים אלף דונם ,לעומת כשנים עשר וחצי אלף דונם ,טרם ההחלטה הזאת, ההרחבה של שטחה של העיר כלל גם את נחל מוצררה,אדמות גרישה,שטח שבע התחנות עד תחום רמת גן ונחלת יצחק

בתקופת שלאחר מלחמת העולם השנייה ובין הפינוי המנדטורי של ארץ ישראל,חכרה עיריית תל אביב שטחים מהמושבה שרונה 118 בתים נחכרו מהאפוטרופוס בידי העירייה,בסוף 1947 עמד לפוג חוזה החכירה של אדמות שרונה,התכנסה העירייה והחליטה לרכוש את אדמות המושבה הטמפלרית שרונה,המימון לרכישה תגיע מעיריית תל אביב ומתרומה של הקק"ל.


סופה של המושבה הטמפלרית שרונה
 

בתום מלחמת העולם השנייה ומלחמת השחרור שבהם גורשו הטמפלרים מארץ ישראל ולאחר הקמת מדינת ישראל ,קבלה הממשלה היהודית החדשה בארץ ישראל החלטה שאנשי העדה הטמפלרים לא יוכלו לחזור ולהתיישב במושבות שהקימו ושמהם סולקו.

כנגד רכושם ובעקבות פנייתם לממשלת גרמניה המערבית ואוסטרליה שבה ישבו חלק מהמגורשים שלאחר מלחמת העולם השנייה, שם קבלו אזרחות גרמנית ואוסטרלית ,נציגי המדינות פנו לממשלת ישראל שמצידה הקימה מנהלת משא ומתן שהורכבה ממשפטנים ואישי ציבור ,על מנת למצוא פשרה פורמאלית לרכוש שהופקע בידי הבריטים  כדין רכוש אזרחי מדינת אויב ,והועבר לכונס הנכסים של מדינת ישראל החדשה ,הדיון התנהל בדין גובה הפיצוי שישולם לצאצאי התושבים הטמפלרים שגורשו.

ההסכם בין נציגי הטמפלרים וילהלם אברלה ממלבורן ויון הופמן משטוטגארט, שהיו מנהיגי העדה הטמפלרית  באוסטרליה ובגרמניה, נציגים ישראלים,נציגי אוסטרליה וגרמניה נחתם סופית בשנת 1952 בעיר לוקסמבורג,ביום שנחתם הסכם השילומים בין גרמניה וישראל עם קנצלר גרמניה אדנאור .


הסכם הפיצויים לרכוש הגרמני והטמפלרי במדינת ישראל בתום מלחמת העצמאות
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור