דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 

המושבה הגרמנית שרונה

 

 
 
 

תודה לעיתונאי חביב כנען ז"ל ,לשי פרקש יו"ר הועדה לשימור ציורי קיר בישראל ואנשיו , למתכננים והאדריכלים ומשמרי הבתים בשרונה,לזאב גרליץ שהשקיע מזמנו וממונו בפרויקט ובלחימה ברעים,לגנזך העיר תל אביב, לזקני תל אביב וצאצאי הטמפלרים שאני פוגש ,לעזרה בכתיבת המאמרים .

בשנת 1871 החליטו ראשי הטמפלרים בארץ ישראל כי הגיע הזמן להמשיך ולהקים את מושבותיהם בארץ ישראל, ראשי ההנהגה הטמפלרית פנו לראשי הפטריארכיה היוונית ביפו ורכשו שטח של כחמש מאות דונם על מנת להקים מושבה חקלאית,שמיקומה היה כחמישה קילומטר צפונית מזרחית לעיר יפו.

המשך הגעתם של טמפלרים חדשים מגרמניה ,יצר לחץ של חוסר מקום לאנשים אלו במיוחד במושבה הגרמנית ביפו שנרכשה מאנשי המושבה האמריקאנית שנתחסלה,על מנת לאפשר לטמפלרים להקים חוות חקלאיות בדגם של החוות במדינת וויטנברג ,שמהם הגיעו לארץ.

         



שרונה המושבה הטמפלרית – הקריה בתל אביב
 

הטמפלרים הכניסו לבנייתם חידושים מודרניים על מנת להלחם במחלות ובתנאי הסניטציה הקשים באותה תקופה בארץ ישראל ,כמו מים זורמים בבתים ,מערכות איסוף מי גשמים בשילוב הגגות ומרזבים לאיסוף המים לבורות ,הכניסו את חדרי האמבטיה והשירותיים, ותעלו את מי השופכין לבורות שופכין וניקוז, הם גם הקפידו על הגיינה אישית בחיי היום יום בבתיהם .מבנה הבתים כלל לרוב את המרתף לאכסון האוכל והמזון,חדרי המשרתים.

ברוב הבתים בחצי קומה על מנת להכניס אור למרתף, מאגר מים או במרתף או על יד הבית בהמשך משאבות ידניות בשינוי לשיטת החבל והדלי ובהמשך מנוע לשאיבת המים.בקומת הקרקע שעלו אליה בדרך כלל במספר מדרגות על מנת לאפשר למרתף לבלוט מעט מן הקרקע ולמנוע כניסת לכלוך ואבק מהרחוב, עוד הכניסו את מטבח הבית וחדר האוכל ,הסלון וחדרי העבודה , בדרך כלל פרוזדור שממנו יוצאים חדרים,בקומה העליונה הותקנו חדרי השינה ועליית הגג מתחת לרעפים שימשה לאכסון ולמגורים במשפחות מורחבות.

בעיית הטמפלרים החלה בעת שחלק מבני הדור השני ,החליטו להתרחק מעט מאמונתם בכת הטמפלרית וברעיון לחיות מחקלאות והחלו מחפשים דרכים לחפש את דרכים להתפרנס כאשר הם בוחרים בחיי מסחר והקמת בתי חרושת , חלקם אף החלו לחזור לערכי הדת הפרוטסטנטית ,דוגמא מובהקת היא השינוי הדתי במושבה וולדהיים, חלקם עזבו את הארץ והיגרו בעקבות הפרנסה לארצות חדשות.

שרונה סגנון הבנייה ואורך החיים הטמפלרי במושבה
 

כמו בשאר המושבות הטמפלריות בארץ ישראל התבססה על כלכלת משק סגור המספק את צרכי המושבה עצמה המוצרים חקלאיים,ממשק החי,תעשיה זעירה ובעלי מלאכה זעירה,בכדי לנצל היטב את תוצרת הגידולים החקלאיים,הוקמו מחלבות לתעשיית הגבינות,הוקם יקב להכנת יינות מכרמי הענבים,הוקם בית בד למסיק הזיתים להכנת שמן.

על מנת לתחזק את כלי העבודה הוקמו בתי מלאכה זעירים לטיפול בציוד החקלאי,ליצור גלגלים לעגלות,מסגריות,פחחים ונגרים,חלק מאנשי המושבה שהיו בעלי השכלה כמו אדריכלים,מהנדסים,אדריכלי נוף ,מצאו עבודות הן המושבה והן במושבות הטמפלרים בארץ והן לבעלי ממון ומוסדות נוצריים בארץ ישראל.

חלק מהתוצרת החקלאית העודפת, נמכרה בחנויות בערים הסמוכות,בעת תכנוננה של המושבה שרונה ניתנה עדיפות לחידושים והמצאות שפוצחו בתקופת המהפכה התעשייתית בגרמניה ובאירופה,דוגמא לכן ניתן לראות בהכנת התשתית למערכות מים והצנרת מים שנבנתה להכנסת המים לתוך הבתים,ובהמשך להכנסת קווי חשמל והזרמתו ברשת החשמל.


שרונה עבודה ופרנסה במושבה
 

באחד ממושבי הזקנים,בבית המרזח של המושבה שרונה,כעשרים וחמש שנים לאחר הקמתה,בעודם אוחזים בכוס שיכר משובח או בירה מתוצרת המושבה,ישבו וליהגו הזקנים בסיפורי המושבה תקופת יסוד המושבה, כמקום של ביצה ואגמי רפש,מצבה של המושבה היה רע,המתיישבים החדשים לא הכירו את הארץ,לא היו רגילים לתנאי מזג האוויר,מי שתייה טובים לא היו להם,תנאים אלו גרמו לתמותה של שליש מהמתיישבים הטמפלרים,אך רוחם לא נפלה ,הם קדחו בארות נטעו עצים לרוב ,למדו את השפה ועלו והצליחו.

הלגימות התאספו והסיפורים קלחו ,הזקנים הפליגו בשבחי טיבם של הפירות שאין פירות יפים וטעימים יותר ממטעי ופרדסי שרונה,החמאה,הגבינה והחלב נעמו לחיך תושבי הסביבה ויפו,בעלי החיים נראו מטופחים ,אך בעיקר הפליגו ותארו את טעמו המשובח של היין ומחירו שהיה בחצי חינם ממחיר יתר יינות הארץ ,הזקנים התגאו כי אפילו היהודים רכשו יינות מהיקב בשרונה בזכות היין הכשר שהוכן על פי ההכשר.


אגדת זקני שרונה לתחילת הדרך
 

תודה ליואל אמיר בעזרה לכתיבת מאמר זה.

לאחר הגרלת שטחי מגרשי האיכרים במושבה שרונה בשנת 1871,בד בבד עם ההגרלה לשטחים הפרטיים ,התקיים שריון שטחים ציבוריים על תוכנית המתאר של האדריכל זנדל, חלק מהשטחים שיועדו למבני שימוש הציבור ,השטחים הציבוריים כללו : נקודות חפירת בורות המים וטחנות רוח להעלאת המים,מבני ציבור ,כבישים,אזורים ירוקים כגינות ושדרות עצים לנוי.

לצערם של המתיישבים בשנה השנייה להתיישבותם במושבה שרונה, עלו מקרי המוות ממחלות הקדחת למספרים מבחילים,אלא שאמונתם ודבקות שאותה עודד המנהיג הופמן ,גרמה להם להתאושש ולחצוב בורות מים , להקים תחנת שאיבה באמצעות תחנת רוח והזרמת המים למיכלי אגירה , לצרכי ההשקיה ואספקת המים לבתים,המתיישבים נטעו עצים לספיגת מימי הביצה ולהפרחת המושבה,ניטעו מטעי בננות ופרדסים , בנוסף יסדו את קו עגלות הסוסים לקו בין יפו לירושלים ולערי הדרום ,פעילות זאת הביאה לרווחים גדולים לאנשי המושבה שרונה.


שרונה סיפור המים בבתים והשקיית השדות ,הכרמים והמטעים
 

הקדמה

השינוי המהותי במחשבה הטמפלרית, שאין לערב פוליטיקה בחיי היום יום, הוסט הצידה במחי יד בעת ביקורו של הקיסר ויהלם השני בארץ ישראל בשנת 1898,הרגשות הפטריוטיות התפרצו מעלה,הקיסר מצידו התפעם מהישגי אזרחיו הגרמניים המושבות שהוקמו עד אז בארץ ישראל .

בתחילת חודש אוקטובר 1898 ערכה משפחת הקיסר הגרמני וילהלם השני ורעייתו אוגוסטה ויקטוריה ,ביקור בממלכה העותומאנית בקונסטנטינופול,בחיפה,ביפו,בירושלים וקינחה את ביקורה בבירות,מטרת נסיעתם ביקור ועלייה לרגל (צליינות) בארץ ישראל ,על מנת להשתתף בחידוש כנסיית הגואל בירושלים העתיקה,בעת ביקורו ביקש לחזות בעיניו במושבות ההתיישבות הנוצרית הטמפלרית בארץ ישראל.

ביקורם בארץ ישראל נמשך עד סוף חודש נובמבר בשנת 1898,לצורך נחיתתם בארץ ישראל בחיפה, החליטו בני המושבה הטמפלרית הגדולה הראשונה בארץ ישראל,להקים מזח שלישי בנמל חיפה בעבורו,שישמש כנקודת נחיתה לסירה ,מספינת הקיטור שהשיטה את הקיסר הגרמני בעת ביקורו.


שרונה המושבה ערב מלחמת העולם הראשונה
 

כאשר החלו כוחותיו של אלנבי להתקרב ליפו ותל אביב ,החליט המושל התורכי אפנדי גאמל פשה ,את בעלי הדרכונים הזרים מתחומי הערים ,כך גורשו יהודים וטמפלרים מבתיהם,השלטונות הגרמניים אישרו כי ברצונם לקלוט את תושבי המושבות הטמפלרים בארץ ישראל בחזרה לגרמניה, אלא שתושבי המושבות ובמיוחד תושבי המושבה שרונה סרבו להיענות להצעה הזאת.

יוון שהגרמנים היו בעלי ברית של התורכים,הוכרחו כשלוש מאות גברים במושבות הטמפלריות בין הגילאים 18-48, להתגייס לצבא העותומאני ,על מנת שיסייעו לצבא התורכי בלחימתו בצבא הבריטי .


שרונה המושבה במלחמת העולם הראשונה
 

כאשר נכבשה העיר יפו והמושבה שרונה בידי כוחותיו של אלנבי , החליטו הבריטים להגלות את הגברים כנתיני אויב,למחנה המעצר בעיר רפיח ובהמשך למחנה מעצר בסביבות העיר אלכסנדריה במצרים,

לקראת סוף שנת 1918 , החליטו אנשי הצבא הבריטי להגלות עוד כשמונה מאות וחמישים תושבים טמפלרים ,למחנה מעצר שליד העיר חילוואן במצרים,הספרדים שהכריזו על ניטראליות במלחמה,מינו את הקונסוליה בארץ ישראל,שתשמש כנציגם של האזרחים הגרמניים והטמפלרים .

אל המושבות הטמפלריות נכנסו יחידות צבא בריטיות ,חלקם חיילים שגויסו מרחבי האימפריה הבריטית ברחבי העולם,חלקם משכבות עניות שהתייחסותם לרכוש היית ברמה נמוכה , ומכן יחסם השלילי לרכוש ולבתים שננטשו בידי הטמפלרים ,גרמו לנזקים קשים לשדות למשק החי ולבתים עצמם,לאחר השלמת כיבוש הארץ בידי הבריטים ,הם החלו להתכנס למחנות צבאיים,הרכוש שנעזב על ידם, הועבר לחסות הקונסוליה הספרדית.


שרונה בימי הכיבוש הבריטי במלחמת העולם הראשונה
 

תודה למשפחת פרופסור פרייזר בעזרה לכתיבת של חלק מהמאמר.

האגדות טוענות שבשנת 1929 החלו שיתופי פעולה ארוגניים ומוניציפאליים בין המושבות של יפו ושרונה,שלוותה בפריחה כלכלית של החקלאות והמסחר,רווחה שהביאה את שתי המושבות לשנס מותניים ולבנות בית ספר חדש יסודי ותיכון במימון של ממשלת גרמניה במקום בית הספר היסודי שהתקיים בבית העם הישן עד שנת 1930.

טקס הנחת אבן הפינה לבית הספר החדש נערך במחצית שנת 1930,תכנון המבנה נמסר לידיו של תאו בנו של הוגו וילנד, היה בנו העשירי מאשתו השנייה מריה,בטקס ההנחה נאמו בכירי המועצה הטמפלרית ,הסוחר הנודע גוטהילף וגנר .

את המבנה המקורי תכנן הוגו ויילנד כמבנה בן שלוש קומות בצורת האות העברית ריש,שני האגפים יצרו התאמה סימטרית ,בחיבור האגפים כלפי חוץ ,יצר האדריכל את הכניסה והמבואה למבנה , באולם הכניסה תוכנן פרוזדור עם דלת כניסה שהוליך לחדר המנהל,בקיר הפרוזדור הוטמע גוש השיש שמאחוריו הוטמן גליל הברכות לאבן הפינה של המבנה,לפרוזדור הזה הייתה כניסה נוספת בקיר החזית ושורת מדרגות לכניסה הפרטית לפרוזדור חדר המנהל.


שרונה בית הספר החדש של המושבה שנחנך בשנת 1931 (מילים לזכרו והאגדות)
 

בעת מלחמת העולם הראשונה הגיעו טייסות וטייסים גרמניים לעזרת הצבא העותומאני בארץ ישראל,כיוון שבארץ ישראל לא הוכנו שדות תעופה ותשתית למטוסים,החלה בנייה מהירה להקמת שדות תעופה בסיסים ומנחתים לחנייה וטיפול במטוסים הגרמניים עתידיים

למרות שמבחינה צבאית לא הוגדרה המושבה שרונה כיעד צבאי חשוב ,לכן במושבה במנחת שרונה הוקם מנחת ארעי שאליו הגיעו מטוסים אזרחים ספורים בסוף שנת 1916 ,אך הקשר הגרמני בין הטמפלרים לצבא היועצים והתמיכה הגרמנית גרמו להקמת מנחת זה.

הצבאות הלוחמים העותומאניים והבריטים דאגו להקמת מנחתי מטוסים קדמיים ומפקדות מטוסים בנקודות שונות לפי צרכי המלחמה,למעשה מנחתים קדמיים שבו שהו יחידות קטנות נועדו לקצר את הגעת הסיוע האווירי לכוחות הלוחמים על הקרקע בבחינת סיוע קרוב.


מנחת המטוסים בשרונה בימי מלחמת העולם הראשונה
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור