דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ילדי טהרן בעיניו של הילד אורי בר

 

 
 
 
דגניה סיפורו של אורי בר ז"ל בספור ילדי טהרן סיפור אישי

תודה לזקני דגניה ,לפרופסור חזי דר, למנהלת מוזיאון דגניה ולארכיב דגניה בעבור העזרה בכתיבת סדרת המאמרים לילדי טהרן.

כבן דור שני לשואה ,שבו ההורים לא דיברו ולא סיפרו מאומה ,נולדתי טרם קום המדינה וקבלתי בעת לידתי ,שני שמות אהרון ואליעזר של סבי שנספו בשואה,כאשר מלאו לי שש עשר שנה ,הגעתי למשרד הפנים ,כאשר אני נושא את השם אורי,עד אז לא השתמשתי בשמות שבהם נרשם שמי בתעודות ההורים.

להפתעתי בעת הרישום לתעודת הזהות ,נתגלה לי שאין רישום לשם אורי ,שבו השתמשתי עד אז בחיי,כמובן שקבלתי את התעודה ופניתי להורי לפשר התעלומה, אז סיפרו לי הורי כי אני מתקרא ,על שם חברם אורי מהערים טרנוב ולוד'ג בפולין ,שעלה לארץ ישראל במסגרת עליית ילדי טהרן,ונפל על הגנת דגניה בעת מלחמת השחרור ,(הורי הגיעו באוניות מעפילים בשנת 1946 להכשרה לקבוץ גשר).


דגניה סיפורו של אורי בר ז"ל בספור ילדי טהרן סיפור אישי
 

אורי נולד כבן יחיד בעיר קרקוב שבפולין בשנת 1930, ונפל על הגנת קבוצת דגניה ,בשמשו כמקלען בעמדת השער , שהוקמה כנגד פלישת הכוחות הסוריים בשנת 1948 לקבוצה דגניה אורי נפל בהיותו בן 18 שנה, בעת משמרת בעמדת השער ,העמדה ספגה פגז טנק סורי מטווח של כשלוש מאות מטר ,בעמדת השער אשר בה שמרו שני נערים ושתי צעירות, כתוצאה מפגיעת הפגז על העמדה  ,נהרגו אורי בר ויהודית ברקוביץ חברת קיבוץ דגניה,שני החברים הנותרים הנערה יויה ברק (שפירא) וחיים פז ניצלו (אך כיום אינם עימנו).

בילדותו בפולין הספיק ללמוד בבית ספר יסודי שלוש שנים ,עד אשר פלש הצבא הגרמני לפולין במלחמת העולם השנייה,הוריו משה (מאוריציוס - מאוריצי) ויוליה בר, נמלטו לחלק המזרחי בפולין ,שנכבש בידי הרוסים על פי ההסכם לחלוקת פולין בין הרוסים לגרמנים ,רוב האזרחים הפולנים שנמלטו לחבל ארץ זה ,הועלו על רכבות ונשלחו למחנות בסיביר,שם החל ללמוד בבית ספר יסודי רוסי.

בעת שנחתם בשנת 1941 הסכם עם ,ראש ממשלת פולין הגולה בלונדון עם נציגי סטלין,שבה הוחזרה אזרחותם של הפליטים הפולניים ברוסיה ,והעניקה  להם חנינה ורשות להתגורר במזרח רוסיה ,במדינה כמו אוזבקיסטן בערים סמרקנד , טשקנט ובוכרה,בין הפליטים שהגיעו ברכבת במסע שנמשך כשלושה ימים ,היו עשרות אלפי יתומים יהודיים ובוגרים ,שהתרכזו באזורים קשי מגורים ,מכיוון שהפליטים הנוצריים דחו אותם מקרבתם.


ילדי טהרן בסיפורו של אורי (סטפן - סטפוש) בר ז"ל
 

בית היתומים היהודי ליד טהרן,הוקם בעזרת כספים שהגיעו מהגויינט ,ויוזמה של שני שליחי הסוכנות ראובן שפר ואברהם זילברגברג ,שהגיעו בתחילת 1943 למחנה והקימו משרד לטפל ביהודים שבמחנה ,עוד פעלו השליחים וחברי תנועות הנוער שמונו כמדריכים ,לחפש בין אלפי הילדים הפולנים שהגיעו לפרס,את הילדים היהודיים ולהחזירם לידים יהודיות.

בתקופה מאוחרת יותר הגיעה ציפורה שרתוק (רעיית משה שרתוק) לבית הילד היהודי בפרס , שליחים נוספים מארץ ישראל לא קיבלו אישור כניסה מהשלטונות בפרס ,כתוצאה ממחסור בשליחים נתמנה סגל מדריכים לקבוצות הילדים ,נערים בוגרים  חברי תנועות נוער החלוצי ציוני שהיו פעילים טרם המלחמה בפולין.

לאחר בואם של השליחים לפרס,דווחו השליחים מארץ ישראל, על המצב העגום במחנה הילדים היהודיים ,כתוצאה מהמחסור ותנאי המגורים לשולחיהם בארץ ישראל , דוחות אלו גרמו לזעזוע בארץ ולהקמת וועד ההצלה, שהורכב מגופים ואגודות ציבוריות בארץ.


ילדי טהרן בבית הילד היהודי במחנה הפליטים ליד טהרן
 

אורי בר שהה בבית "הילד היהודי " ,במחנה שליד טהרן כחצי שנה,לאחר שנמסר בידי הוריו עד אשר הוחלט להעלות את ילדי טהרן לארץ ישראל,אורי וכול הילדים מבית הילד היהודי מעל לשבע מאות ילדים ונערים, הועמסו בנמל עבדן האירני על אוניית המשא דונרה שהוסבה להובלת כוחות צבא.

בטרם הועלו על האוניה דונרה , הגיעה לנמל יחידה של צעירים יהודים מארץ ישראל שהתגייסו לצבא הבריטי ,מפגש מרגש שבו שרו ורקדו החיילים והצעירים היהודים, ובלעו בצימאון את סיפוריהם על ארץ ישראל.

באוניה הוכנו אולמות שבהם קובעו בתקרה ווי תליה לערסלים ,אלו שימשו ללינה בלילות וקופלו במשך הים לצרכי פעילות והגשת ארוחות במדורים,ההפלגה מנמל עבדן באירן לנמל קראצ'י בהודו (כיום פקיסטן) נמשכה כשלושה ימים בשיירה של אוניות משא ובלווי של אוניות הצי הבריטי למשמר והגנה.


ילדי טהרן ספור עלייתו של אורי (סטפן – סטפוש) בר לארץ ישראל
 

לאחר המעבר למחנה עתלית סיימו מדריכי טהרן את תפקידם ,במחנה הועברו הילדים למגורים בצריפי המחנה,שם עברו הילדים בדיקה רפואית ,צולמו וקיבלו תעודת עולה כחולה של המנדט, במחנה שהו הילדים כשלושה ימים ,אין מידע על פי איזה קריטריונים נקבע הרכב קבוצתו של אורי בר ,על מנת להישלח לחוות הלימוד לנערות בירושלים ,גיל הנערים והנערות היה בן 11-15 ,אורי היה בן 13 ,לקבוצה צורף נער כבן תשע.

קבוצת הנערים והנערות בחוות הלימוד לנערות,מנתה כעשרים וחמישה ילדים,לקבוצה צורף המדריך אריה מקבוץ המעפילים (נווה ים), הם הועלו על אוטובוס והועברו לחוות הלימוד לנערות בירושלים ,שם שוכנו במבנה והמתינו  למוסדות או נקודות ההתיישבות החדשות שאימצו אותם .

בחוות הלימוד עברו ילדי הקבוצה את התישעול המפורסם ,של הנרייטה סולד שבו נשאל הילד לאורך חייו בביתו בפולין ,על מנת לקבוע ,מהי המסגרת החינוכית שבה ימשיך הילד את חייו בארץ ישראל ,המסגרת הדתית או החילונית.


ילדי טהרן בתחנתו השנייה של אורי בר בחוות הלימוד בירושלים
 

ישעיהו נולד בעיר קרקוב בשנת 1903,לאביו זאב דב הכהן מראשי התנועה הציונית בעיר קרקוב ובעל בית חרושת לנייר בטרנוב,ולשושנה בת משפחת הוף,אביו של ישעיהו נמלט לרוסיה כאשר הגרמנים נכנסו וכבשו את פולין,כיתר הפליטים הפולנים ,נכלא האב במחנה בסיביר ועבר לסמרקנד באוזבקיסטן, כאשר סטלין בשנת 1941-2החזיר את זכויות האזרח לפליטים בפולניים ברוסיה ,בסמרקנד נפטר אביו של ישעהו שפירא .

בגיל 16 כאשר ישעיהו(שייק) עדיין גר עם הוריו ולמד בגימנסיה בעיר טרנוב,יסד שייק וניהל את תנועת הנוער הציוני בר גיורא,בהמשך לימודיו עבר ללמוד באוניברסיטה בעיר קרקוב פילוסופיה והוסמך כדוקטור בסיום לימודיו,לאחר מכן המשיך את לימודיו המוזיקאליים בקונסרבטוריון בעיר לבוב,בעת לימודיו בקרקוב ובלבוב שימש בתפקיד יושב ראש בתנועה הציונית ארלוזורוביה ובהסתדרות הציונית של הסטודנטים בפולין.


ילדי טהרן סיפורו של דוקטור ישעיהו (שייק ספירו)שפירא
 

מכיוון שחברי קבוצת ילדי טהרן שהגיעו לחוות הלימוד היו בחלקם בגיל ארבע עשר ,חלקם צעירים יותר במעט ,על פי מפתח לחלוקת ילדי טהרן ,להצבה למסגרות החינוך הדתי או החילוני,שנקבע בוועד ההצלה ,שהורכב מנציגי עליית הנוער בסוכנות היהודית, נציגי אגודת מזרחי ואגודת ישראל ונציגי השומר הצעיר.

על פי הקריטריון שנקבע ילדים שבגיל 14 ישאלו לרצונם לאן ישלחו להמשך חינוכם לזרם הדתי או החילוני,הוכנסו ילדי הקבוצה לשיחת תשאול עם הנרייטה סולד ועוד אדם ,ישיבה שנערכה כרבע שעה שבה נשאלו לאורח חייהם בפולין בבית ההורים, האם החיים היו בעלי גוון דתי או מתירני ,לאחר התשאול , בחרו כול חברי הקבוצה להתחנך בחינוך החילוני.


ילדי טהרן מעבר קבוצת ילדי טהרן לקבוצת דגניה
 

משה קיפניס חי בשנים 1891-1999 נפטר בגיל 108 בקיבוצו דגניה,בצעירותו למד משה בחדר ולמד אך עברית ,שאותה החל ללמד ילדים יהודיים על מנת לעזור לפרנסת משפחתו,כאשר נחשף משה לספרות ציונית וברוח הקדמה והתנועה הציונית  שהחלה לנשב ברוסיה עזב את ערכי הדת והתמסר לרעיונות החדשים.

כמו כול הצעירים ברוסיה הוכרח להתגייס לצבא הקיסרי של הצאר ניקולאי,אך מאס בחיי הצבא וברח למדינה סמוכה שממנה החל את מסעו כחלוץ בעלייה השנייה ועלה בשנת 1913 לארץ ישראל,לאחר תקופה קצרה הצטרף כתלמיד לבית הספר למורים של דוד ילין בירושלים משם גויס בכוח לצבא התורכי כמרבית הצעירים בארץ ישראל בכדי להלחם בצבאם במלחמת העולם הראשונה.

בתקופת המלחמה סיים בית ספר לקצינים ושרת כקצין בצבא התורכי,כאשר הסתיימה המלחמה חזר לספסל הלימודים בדוד ילין וסיים את לימודיו,לאחר שסיים מספרות האגדות כי משה נתבקש על ידי רחל כצנלסון (רעיית ברל כצנלסון) שיעבור ללמד עברית את ילדי העובדים בביתניה בערבים לימד בבית הספר בדגניה א'.

ילדי טהרן ספור משפחת קיפניס המאמצים בדגניה
 

בקבוצת דגניה אומצו ילדי טהרן בידי משפחות מאמצות,הוריו המאמצים של אורי בר היו משה ופנינה קיפניס הוריהם הביולוגים של ריבה יונתן (תניק ),אסף ,מבין ילדיו של משה קיפניס הבן אסף שהיה גדול ממנו בשנה ,התיידד עם אורי ובדף הזיכרון שכתב לזכרו הדגיש את טוב ליבו של אורי שהיה נכון לעזור לו בכול שביקש.

כיוון שאורי הגיע בגיל 13 לקיבוץ דגניה, החלו ההכנות לחגוג לו בר מצווה , ישב אורי וכתב מכתב שבו דן עם עצמו בנושא (הרהורים) ,במכתבו כותב אורי ,כי את עול המצוות כבר נשא שנים קודם בדרכו בנדודיו בין פולין,סיביר,אוזבקיסטן ופרס (אירן) ,דרך שבהם התחסן והתבגר , זוכר הוא את יהדותו ובאם היה ספק ,ילדי הגויים שסביבי הפליאו בו מכותיהם בהזכירם את יהדותו,עד הגעתו לגן עדן בארץ ישראל ,אך אין טוב בלי רע וכאן עליו ללמוד מנהגים ושפה חדשה וכמובן את תורת העבודה.

אורי גם איחל לעצמו כי בתום המלחמה יגיעו צעירים רבים כמוהו לארץ ישראל ואז יוכל גם הוא לקבלם ולעזור להם להיקלט בארץ, אך בעיקר יחל אורי לעצמו, שהוריו יגיעו ממחנה המעצר בקפריסין ויראו את ביתו החדש בקבוץ ופועלו.


ילדי טהרן - חייו של אורי בר בקבוצת דגניה א
 

אורי היה ילד שרירי ומוצק ,שהתחסן בדרכו הארוכה מפולין דרך סיביר ,אוזבקיסטן ואירן ילד שגילה סיבולת וחוסן מועט לפינוק למרות שהיה בן יחיד להוריו,ילד עיקש שעמד על דעותיו שעליהם הגן בחרוף נפש, אך הייתה בו אצילות כאשר נוכח שטעה התנצל והודה בטעותו.

בסלנג הישראלי עקב היותו מספר סיפורים מיוחד ומרתק ,נחשב לחולמני במקצת בעבור עבודת הכפים של החקלאות,אי לכך היו לו אין ספור ויכוחים עם סדרנית העבודה ,על שיבוצו לעבודות שאינן עבודת כפים בחקלאות כיתר חבריו,אך בדרכו העיקשת היה מתחלף עם חבריו ומראה לכולם בגאווה, את ידיו המיובלות כתוצאה מעבודת כפים בשדות.

אורי היה בעל ראש פתוח ומהיר קליטה,אהב לקרוא ספרים (ממש תולעת) ,בבית הספר בדגניה למד בכיתה ו' עד כיתה י"א,אך בלימודיו לא אהב להזיע יתר על המידה ,כיוון שהיה פיקח והלימודים באו לו בקלות יחסית,בקיבוץ עבדו הילדים בעבודות שהיה בהם צורך לידים עובדות בשעות אחר הצהרים ובחופשות החגים.


ילדי טהרן - כך תיאר משה קיפניס את אורי בר שאימץ
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור