דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 

נהריה והסביבה אטרקציות

תודה למשה רימר על עזרתו בכתיבת מאמר זה .

דרגתו של הקצין בדימוס הבריטי הייתה בריגדיר קולונל השווה לדרגת תת אלוף. 

בית הקולונל ממוקם בכניסה הצפונית בכפר הערבי מזרעה, נכנסים בכניסה הצפונית של הכפר מזרעה, ליד שוק פייסל, בעת הנסיעה בעיקול הכביש המבנה נראה המבנה ,יש להיכנס ימינה ברמזור הראשון, שלאחר שוק פייסל. ממשיכים ישר גם אחרי הפניה ימינה עד שמגיעים לעיקול הכביש שמאלה, טלפון לתאום  04-8313131, ביקור בתוך המבנה מחייב אישור של הגנים הבהאים בעכו.   .  

על פי אגדות הגליל נבנתה החווה החקלאית בידי אפנדי מעשירי עכו בתקופת השלטון התורכי יש הטוענים כי מקור החווה מתחיל בתקופה הצלבנית ,כאשר בוחנים את יסודות המבנה הבית המקורי שהורחב בתקופת המנדט היה רכושו של האפנדי מוחמד ספאד , מכיוון שמושבו היה בעיר עכו ,השכיר את החווה לידי בני הכת הבהאית בארץ ישראל ולמנהיגם בהא אללה מירזא חוסיין-עלי ששוחרר מכלאו במצודת עכו בשנת 1878.

בהאיים בית הבריגדיר קולונל אנגוס ג'ון מקניל בצפון נהריה
 

אנדרטת גשר הזיו ,הממוקמת ליד שפך נחל כזיב, כחמישה קילומטר מצפון לעיר נהריה בגליל המערבי ,ליד קבוץ גשר הזיו ,הוקמה בעקבות פעולת הפלמ"ח לפוצץ אחד עשר גשרים הנטויים מעל לכבישים ומסילות ברזל לאורך מדינת ישראל .

המטרה הייתה לנתק את המעברים ,בחיבורי הגבול עם מצרים , ירדן סוריה ולבנון ,בכדי למנוע את למנוע כניסת כוחות צבא ערביים לארץ ישראל בטרם מלחמת השחרור ,במבצע הושמדו 10 גשרים מתוך האחד עשר .

שלושה גשרים לא היו בתכנון ההריסה בפעולה בחודש יוני 1946, על פי הוראות ההנהגה היהודים, , והם : גשרי הירדן והירמוך שהוליכו למפעלי ים המלח והמנהרה בראש הנקרה שפוצצו ערב מלחמת השחרור.

המבצע לפיצוץ גשר הזיו שבוצע בידי הפלמ"ח, נערך בלילה שבין 16-17 לחודש יוני 1946, נקרא מבצע מרכולת או בשפת העם ליל הגשרים ,הוא נועד לקרוא תגר על מדיניות השלטונית והריבונית של בריטניה בארץ ישראל, בעקבות ביטול הספר הלבן המתיר ליהודים לעלות לארץ ישראל ,וברוח המרד שאף אחד לא יוכל להשתמש בגשרים באם תמנע כניסת יהודים לארץ.

הכוחות והיחידות שהוקצו למשימה ,כללו חיילים מארבע גדודי פלמ"ח ,לצורך הפעולה הגדולה ,יצאו צוותי סיור והכנה לצרכי מודיעין וקביעת תכניות הפעולה , לאחר מכן נערכו פעולות תרגול על מודלים שהוקמו לצורך הפעולות .

כמות חומרי הנפץ שנאספו הייתה רבה וכללה אלפי טונות , תוכנית זמני הביצוע בפועל הושעתה מספר פעמים עקב הרצון למצוא פטרונות מדיניים בין שלטונות המנדט לבין הארגונים המדיניים של התושבים היהודיים בארץ ישראל.

כאשר בחודש יוני 1946 ,הוברר כי שלטונות המנדט הקשיחו את המדיניות כנגד היהודים ובקשותיהם שסורבו ,לעליית יהודים פליטי מלחמת העולם השנייה לארצם , נפל הפור לבצוע הפעולה הגדולה והמורכבת הזאת.

צוותי החבלנים והלוחמים שנקבעו לצאת לפעולת פיצוץ גשר הזיו שעליו עברה מסילת הרכבת לצור וגשר הרכב שלידו ,לפעולה נבחרו חברי הפלוגה הראשונה והשישית של גדוד הפלמ"ח הראשון , מתחת לגשרים עבר נחל כזיב בדרכו להישפך לים התיכון .

צוותי השמירה של הצבא הבריטי שכלל גם חיילים ערביים ובריטים, בעמדות ההגנה מסביב לגשר ומעליו כללו עמדות ירי ומקלעים, סביב הגשר שכנו מספר כפריים ערביים ומחנות ומוצבים בריטיים ומספר יישובים יהודיים כמו : נהריה שבי ציון, מצובה, קבוץ אילון וחניתה שמהם ואליהם יצאו וחזרו בתום הפעולה חיילי הפלמ"ח שייצאו לפעולה.

כוח חיילי הפלמ"ח שיצא לפוצץ את גשר הזיו ,מנה כארבעים וארבעה לוחמים שנשאו על גבם מעל למאה וחמישים קילו של חומר נפץ, הכוח הלוחם התכנס ליד קבוץ מצובה ,בנקודה זאת חבר והצטרף יחיעם וייץ שהיה קצין ההדרכה של הפלמ"ח .

הכוח החל לנוע כששה קילומטר ,לחורשה שמסביב לבית הבאר שליד גשר הכביש וגשר הרכבת, בהקדימו את זמן ההגעה ,אי לכך עצר והמתין לשעת הפעולה שנקבעה לאחד עשר ושלושים בלילה ,על מנת לפוצץ את כול אחד עשר הגשרים בשעה אחידה שנקבעה .

בעת ששהו בעמדת ההמתנה ,עברו לידם ערבים ששאלו אותם מיהם , בתגובה קילל אותם יחיעם באנגלית והערבים המשיכו לדרכם, בעת שהחל מסעם מנקודת ההמתנה ,לפיצוץ עצמו נתגלה כוח הלוחמים בידי השומרים של הגשר ,שפתחו מיד בירי ,כתוצאה מהירי נפגע קשה יחיעם וייץ טופל בידי הקשרית והחובשת זוהרה לביטוב, האישה היחידה שהייתה בכוח הלוחמים , אך למרות הרצון להצילו, פצעיו הקשים גרמו למותו מפצעיו.

למרות זאת הצליח כוח החבלנים להגיע אל מתחת לגשר והחלו בהנחת המטענים על מנת לפוצצו, אלא שבשלב הזה התפוצץ אחד המטענים ( יש הטוענים כי הפיצוץ נגרם מפגיעת אחד הכדורים שנורו אליהם) כתוצאה מהפיצוץ נהרס גשר הרכבת וקרס בפיצוץ עז , הגשר השני, גשר הכביש נותר עומד כגשר היחידי שלא נהרס בפעולה ליל הגשרים.

כיוון שהגשר התפוצץ במפתיע חלק מהחבלנים נהרג ונותר במקום , שאר הלוחמים כולל הפצועים נסוגו לנקודת הכינוס לנסיגה ,ואז התבררה האמת המרה כי חסרים כשלוש עשר לוחמים כולל מפקדם נחמיה שיין מעין חרוד בן דודו של יחיעם וויץ , לפיקוד הלוחמים הנותרים נתמנה סגנו ,שהורה על נסיגה של הנותרים בניגוד לתוכנית להתפצל לאחר הפעולה .

עם פי העדויות, הלוחמים והפצועים נסוגו לקבוץ מצובה ,שם קבלו הפצועים טיפול רפואי ראשוני , לאחר הטיפול הרפואי, סגן המפקד ושאר הלוחמים הבריאים והפצועים המשיכו לקבוץ חניתה ,שם הוסתרו הפצועים במערה שליד הקבוץ על מנת שלא יתגלו.

בבוקר יצאו חברי חברת קדישא מחיפה ,על מנת לאסוף את ההרוגים ולזהותם , מהפיצוץ הקשה בטרם עת ,בשטח נמצאו חלקי גופות של חלק מהחללים, חלקי הגופות נאספו ונקברו בקבר אחים בחיפה ,שעליו נחקק הפסוק : פה נטמנו איברים שנקרעו לגזרים, שרידי הקדושים שניספו במערכה ליד גשרי הזיו.

הבריטים הודיעו כי ארבע חבלנים נהרגו ושנים נורו , והדבר עורר תקוות שווא בקרב המשפחות, רק גופתו של יחיעם וויץ נותרה שלמה, וגופתו הוטמנה בבית הקברות בהר הזיתים וחודש אחר מותו הוקם הקבוץ יחיעם לזכרו.

בשנת 1958 22 שנים לאחר האסון ,הוחלט להקים את האנדרטה לחללי הפעולה והם נקברו תחת מצבות לאחר שנחפר קבר האחים בחיפה והעצמות הוטמנו מתחת למצבות אלו הסדורות במעגל .

לאח פרסום תוצאות המחקר שנערך בספור השמדת גשר הרכבת שמעל לנחל כזיב נתקבלה ההחלטה להעביר את שרידי החללים מליל הגשרים שנטמנו בחיפה בקבר אחים , לקבורה בטקס ממלכתי ,לאתר שהוקם במקום נפילתם, בעת שפעלו להשמדת גשר הרכבת ,בסמוך לשפך הנחל שליש חוף אכזיב .

האנדרטה נקראת יד לי"ד והיא נחנכה ביוני 1968, בנוסף לתחקיר הראשון ,התווסף תחקיר נוסף של הבימאית שושי בן חמו לנושא הקרב והנעדרים בשנת 2001 , מחקר זה הצביע על קבר אחים נוסף בקבוץ מצובה, שרידי החללים הוצאו מקבר זהבשנת 2003 והועברו לקבורה באתר האנדרטה החדש.

האנדרטה החדשה שבמרכז אתר ההנצחה ,כולל 13 מצבות שעליהם חקוקים שמות הנופלים המונחים בעיגול ,ליד האתר ממוקמת באר מים האנטיליה שנותרה במקום וחלקי מסילת רכבת .

גשר הזיו אנדרטת יד לי"ד ליל הגשרים
 
קבוץ עברון מברהטיי חוויה אתיופית אותנטית

האטרקציה מברהטיי שפרוש שמה מאמהרית הוא האור שלי ,ממוקמת בקבוץ עברון ,טלפון לתאום 052-236-0959 , או 04-9857059 המדריכה והיוזמת יוניי סקיבה .

הרעיון להמחיש דגם לחיי הכפר האתיופי והחיים באתיופיה נבע מרצונה של יוניי ליצור תחושת חוויה ולהעביר למבקרים כיצד חיו ,עבדו ואכלו בני העדה בטרם עלייתם לארץ ישראל , את החוויה הזאת מעבירה יוניי באמצעות במתחם בקיבוץ ,בבקתה הנקראת גוג שנבנתה בית  מכפר באתיופיה הבנוי מערבוב של בוץ וקש.

על מנת להעמיק את החוויה נערכות סדנאות העשרה על ידה , תוך סיפור דרך הקשה בעלייה לארץ ישראל, סדנאות לחיי היום יום תוך כיבוד הזולת ,המסורת אל מול כניסת המודרניזציה לחיים בסדנאות ניתן לקבל שחזור של טקס הבונה ,טקס המתקיים לאחר יום העבודה וההתכנסות על מנת לחוות את העולם הפנימי במשותף לקרוב לבבות.

קבוץ עברון מברהטיי חוויה אתיופית אותנטית
 
געתון חורבת געתון או בשמה השני סורסוק
חורבת געתון או בשמה השני סורסוק
הכניסה חופשית
איך להגיע בנסיעה לכוון צומת כברי פונים לכוון הישוב מעלות, מגיעם לתחנת הדלק ופונים ימינה לכוון קבוץ געתון , ממשיכים ורואים מחצבה ממשיכים לכוונה ולאחר שעוברים אותה פונים לכביש עפר העבירה לרכבים, ממשיכים ומלווים את גדות הנחל ככקילומטר עד שמגיעים לחורבת געתון.
מידע
האדמות הנמצאות בלב עמק פורה שבו זורם נחל הגעתון שבעבר נקרא נחל אלמפשוחש תושבי האזור קוראים לו נחל מגנון כלומר המשוגע, בעמק כמויות מים רבות המגיעים ממעיינות הנובעים באזור כמו מעין געתון בשמו הערבי עין אלמגשנונה , או מהמעיינות עין ירק בשמו הערבי עין אל עקלית ,עין אשחר בשמו הערבי עין סוויד, עין אט,עין מרב ועין חישור .
 
כיוון שבמקום מים המתאימים לגידולים התיישבו באזור מהמאה העשירית  שלפני הספירה
בתקופת בית החשמונאים ישנן עדויות רבות להתיישבות יהודית באזור, אפילו חקלאים בתקופת הצלבנים התיישבו ועיבדו את האזור , וקראו למקום  גאסון בצרפתית, בתקופת  שלטון הצלבנים בישוב מעליה ,מהתקופה הזאת רואים שרידי אמת מים שהוליכה מים לטחנת קמח ומתקנים חקלאיים שונים חלקם חצובים בסלעי המקום.
 
בימי דואר אל עומאר בתחילת המאה ה 16 , חידש את ההתיישבות ואף שיקם ושיחזר את אמת המים הצלבנית ואת תחנת הקמח .
 
כאשר החלו לבנות את מסילת הרכבת החיגאזית החלה לרכוש את שטחי האזור משפחת עשירים נוצרית ערבית מפורסמת מבירות משפחת סורסוקים  ששורשיהם מדמשק כמשפחת בנקאים , מטרתם הייתה לעשות כסף ממכירת קרקעות אלו ליזמי הרכבת בעת הנחת פסי הרכבת למסילה ,ואף רכשו את הזיכיון להנחת המסילה בשטחם,  כאשר נתקעה מעט הקמת המסילה החלו למכור חלק מהאדמות למתיישבים היהודיים דרך האגודות יקא וההסתדרות הציונית , ואף עם יזמים ובעלי ממון מגרמניה וצרפת על מנת שישקיעו כספים בפרויקט הרכבת.
 
בעקבות המשאים והמתנים והתחרות בין הקונים עלו מחירי החלקות ומשפחת סורקים הרוויחה הון עתק ממכירות אלו שאושרו בידי אנשי שלטון עותומאנים מושחתי כי החוק העותומאני אסר מכירת אדמות לזרים, עוד החזיקה המשפחה בשטחים החקלאיים , משפחות של עריסים ועל גבם הדווי עשו כספים רבים.
 
על התל געתון במקום שישבו והקימו בחווה חקלאית הצלבנים בעבר , על החורבות הקימו בני משפחת סורקים בית אחוזה מבוצרת וחלקם אף התגורר במקום עד מלחמת העצמאות, כאשר ממקום בולט זה נהנו מהגנה וממבט לעבר האזור היפה והרווי במים.
 
געתון חורבת געתון או בשמה השני סורסוק
 
אכזיב מדינת אביבי בחוף הצפוני
מדינת אביבי בחוף הצפוני
מיתוס אכזיב בשקיעה 
כאשר הייתי צעיר בגיל התיכון היה לי מורה לתנך שנהג לומר מעודי לא שמעתי .... נראה לי שמצאתי את תאומו במדינת אכזיב אצל הקולגה אלי אביבי ,עוד דמות ציורית הייתה לי בראש במפגש המחודש אחרי ארבעים ומשהו שנה שמו היה הברון מינכהאוזן .
 
בתקופת לימודי בבצלאל היינו מארגנים את מסיבות הסיום על חוף הים באכזיב  וכמובן שצוות הארגון בילה שבוע לפני להקמת הפרויקט וכמונו שהו במקום צעירים או יותר נכון צעירות בנות טיפש עשר שברחו מביתם וחשבו שדמותו האבהית של הפטרון ומלך המדינה היא התשובה לחופש והמרדנות. 
 
האמת לאמיתה סביב  המקום ובתי הכפר הערבי היה שתושביו ברחו ללבנון טרם הקמת המדינה  , המקום הפראי שימש  מקום לאנשים שמסגרות אינם דפוס חיים,לאנשי השו שו מקום פעילות ,  חלק גדול מהמבנים נהרס ברבות הימים, נותרו מתי מעט,וכמובן המסגד והאנשים הקבורים בבית הקברות , כי אלו שכחו לברוח ואחרו את המועד.
 
ממול לבית הקברות ומעבר לכביש ,ממוקם מבנה , אשר שימש את תושבי הכפר לימן כבית ספר ומגורים ובתי הכפר אף הם שימשו למטרה זאת כל זאת  טרם עלות הישוב לנקודת  הקבע כיום, שנים לפני שהמלך הגיע לאזור מסיוריו מעבר לים וקביעת מקום מדינתו בנקודה.
 
כיום שטח המדינה צומצם בזכות הקמת מועדון הים התיכון ופארק ,חלק מהחוף הפך לחוף ציבורי מוסדר
גם כיום בביקורי צבת אותי משהו בלב כפי הנראה הזיכרונות, המפרץ הקטן והמסולע ,השקט והשלווה המופרעים רק מרעש המכוניות החולפות בכביש הבקשיש .
 
הבתים אשר התגוררתי מול הים אינם כיום , אבל אני ממליץ לבקר ולשלם את האתנן לביקור במקום לצפות באוסף במוזיאון באכזיב שנתרם מבתי השכנים שברחו וממעמקי הים בהשאלה ממדינת ישראל ל 99 שנה  ,כלומר נותרו עוד 37 שנים לחזרת המדינה החדשה לחיק מדינת ישראל והרכוש למוזיאונים .
 
ובכן הגענו לאחר ארבעים שנה במדבר שוב למדינת אכזיב ,פגשנו את המיתוס והדמות האגדית של המלך ,ישבנו תחת צל עציו ושמענו את סיפוריו הקולחים .
 
אכזיב מדינת אביבי בחוף הצפוני
 
העיר המביישת את מייסדיה - בית הקברות בנהריה
העיר המביישת את מייסדיה
 
עיר שאינה מטפחת ומשמרת את כבוד זיכרונם של מיסדתיה מוטב שטמן בתהום הנשייה  
בביקור אשר לאחרונה ערכתי בבית הקברות  הישן בנהרייה עמדו למולי עליבותם של קברי מייסדיי העיר העומדים בינות לגלי אשפה קוצים וסחי.
 
בית הקברות הישן של העיר בחלקה המזרחי של העיר מחולק לחלקה הצבאית בחזית אל מול שער הכניסה וחלקת  הותיקים בחלק המערבי של בית הקברות.
 
החלקה הצבאים מסודרת כמו שנאמר לימין שור, טובלת בים של צמחים ופרחים כיאה למקום שמכבד את מתיו כפי שאנו רגילים לראות במקום שמור ומטופח.
 
לעומתו החלקה של ותיקי העיר זועק בשיממונו , בעליבותו במצבות המוטות ביגון והדהויות, חלקה זאת שהוקמה בשנת 1935 זועקת ומשוואת לזעקה האם שכחתם את פועלנו ?
 
אינני יודע במה עוסקים ועסקו ראשי העיר בעבר ובהווה בנושא שימור מורשת העיר ,אך הנצחת המייסדים אינה יאה ועולבת בהם ,במבחן התוצאה הייתי מעניק להם את הציון אפס.
 
בינות למצבות שבהם טמונים אנשי העיר הראשונים ומן המייסדים ,ניתן לראות בחלקת הותיקים מצבות מטופחות השייכות למשפחות של עשירי התעשייה בישראל שצמחו בעיר נהרייה , כמו שטראוס ,זוגלובק וכמובן ורטהיימר .
 
מעט היסטוריה
 
הוגה הקמת העיר יוסף לוי שנולד בשנת 1912 ועלה לישראל בחלוצי העלייה השנייה ,עבד כמהנדס בתל אביב ,עבר לחיפה והקים את חברת קדם בשנת 1934 על מנת לקנות שטחי אדמה ולהקים על פי חזונו שטח של משקים חקלאיים  , ליהודים אשר ימלטו מעליית הנאצים בגרמניה לישראל.
 
יוסף לוי רכש 3200 דונם מידיה  של משפחת טוויני מביירות  אשר היו לו שטחי אדמה חקלאיים באזור נהרייה של היום, אך לא התגוררו במקום , מחשבתו של הנכבד הערבי למכור את השטח על מנת שישמרו את שאר שטחיו במקום וימנעו מתפישת אדמותיו בידי בדואיים נודדים , בתכנונו של יוסף הייה רחוב ראשי אשר ממנו יצאו חלקות חקלאיות מתוכננות הן למיקום בית המגורים והן לסוגי הגידולים שיגודלו ,דרך הכביש הראשי הייתה אמורה הסחורה החקלאית לצאת לשווקים .
 
כיוון שכסף רב לא הייה באמתחתו צירף אליו עוד שני שותפים שיעזרו לו בהגשמת חזונו, את זליג סוסקין במקצועו אגרונום, ואת היינרין כהן שעזב לאחר זמן מועט ואת מקומו תפס שמעון רייך .
 
העיר המביישת את מייסדיה - בית הקברות בנהריה
 
 
 
בניית אתרים - שרקור