דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ים המלח אטרקציות

 
 

לאחר שיפוץ של כביש הגישה מהישוב מצפה יריחו לכוון מנזר סנט גורג' , הממוקם על צלע ההר מהישוב מוליך כביש סלול שאורכו כשלושה קילומטר והמגיע למגרש חניה,שם עוצרים מתצפתים לכוון המנזר והוואדי או יורדים בשביל למנזר,הבעיה העיקרית היא התאום הביטחוני לנסיעה במסלול הזה .

כניסה ללא תשלום, שעות הביקור במנזר סנט גורג' בימים שני – שישי בשעות  07:00 עד 18:00, ביום שבת בשעות  07:00 עד 17:00,ביום ראשון שעות הפתיחה 09:00 עד 17:00.


מנזר סנט ג'ורג - או מנזר חוזיבה או דיר מר ג'אריס
 
ים המלח מצפה יריחו בכביש לים המלח

במחלף מעלה אדומים ניסע מזרחה. לאחר כ- 12 ק"מ נגיע לצומת הכניסה לישוב מצפה יריחו. הכניסה חופשית לרכב פרט לימי שבת ,כיוון שהישוב דתי ושייך לזרם הדתי .

שתי התצפיות ממוקמות על המתחם שתחילתו התנחלות של שני גרעיני נחל שאיישו את הנקודה במשותף כגרעין דתי וגרעין חילוני.
 
אל שתי התצפיות המוצבות בישוב מגיעים עם רכב ,נכנסים בנסיעה מבעד שער הכניסה עד למפגש עם של תחנת האוטובוס של הישוב ,ספסלים ועץ שעליו קבוע ארון ספרי קודש לעיון בהמתנה , אז פונים שמאלה וממשיכים על פי השילוט , הנקודה הראשונה בחלק המזרחי במרכז הישוב והנקודה השנייה בנסיעה לשלוחה השנייה בישוב עד הקצה למרפסת התצפית השנייה .       

ים המלח מצפה יריחו בכביש לים המלח
 
ים המלח הגן הלאומי קומראן 2
הגילויים האחרונים שנמצאו במקום הם משנת 1996 ונמצאו במקרה עקב שכנוע של ממשלת ישראל לאפשר לבני כת נוצרית שראו חזיונות למציאת ממצאים נדירים ברחבה המרכזית של האתר,וכאשר הובא בולדוזר לחפור ולמצוא ממצאים הוסטו חלק מאבני החומה למעבר הבולדוזר ולידם נמצאו אסטרוגן ,חרס שעליו כיתוב של צוואה של אדם מירושלים ,בקבוק זכוכית אולי לבושם וחותם מימי חזקיהו המלך, הבולדוזר חפר לעומק 30 מטר בור ולא נמצאו ממצאים ,הבור כוסה והם נשלחו מן המקום בלחץ רשות העתיקות.
 
משערים שחלק מן המטמונים שהיו מוחבאים במדרונות ההרים נשטפו לאורך השנים בידי שיטפונות שנוצרו בגשמים ולקחו עמם את כל מה שנקרא בדרכם.
 
 כל מערכת איסוף המים תעלות איסוף שנחצבו במדרונות ההרים והוזרמו בתעלות לתוך בורות המים ,מערכת התעלות נבנתה תוך תכנון מוקפד והתחשבות בקווי הגובה השונים של מפלסי מים הזורמים ממקורות שונים , מי השיטפונות נאגרו בבורות איסוף ובימים כאשר הייתה זרימת יתר המים הופנו בתעלה איסוף והולכה שנתגלתה לאחרונה לתוך מאגר מים.
ים המלח הגן הלאומי קומראן 2
 
נקודת היישוב בית הערבה הוקם בשנת 1939 ,בחלק הצפוני של מתחם מפעל ים המלח הארץ ישראלי של משה נובומייסקי ,בכדי לעקוף את איסור הקמת הישובים באזור ים המלח השתמש המהנדס נובומייסקי בתירוץ שזהו מחנה עובדים למפעליו וכנקודה ליצירת מזון להאכלת עובדיו ,תירוץ שאותו הציג בעבר כאשר הקים את שכונות המגורים הראשונה לעובדיו במפעל.   

משה נובומייסקי אף תרם את השטח ,את הקצבת המים, החשמל וסיפק אף התחבורה , מבני הקבוץ הוקמו בכספו והציוד ואפילו תוחזקו בידי אנשיו, אך החשוב מכול הוא ספק עבודה לאנשי בית הערבה.

קבוץ בית הערבה הוקם בתחילת מאי 1939 ,בתחילה התיישבו במתחם מפעל המלח הצפוני ארבעת המתיישבים הראשונים שעבדו לפרנסתם במפעל המלח הצפוני, קדם להם בכמה חודשים החבר משה אייזיקוביץ שהתמקם בצריף שננטש במתחם בתחילת שנת 1939 , בעקבות הניסיון שצבר גנן המפעל ,בנושא שטיפת האדמה המלוחה , התחיל גם הוא בהצפת חלקה במים מאזור שפך הירדן לים המלח, על מנת שהמים שיחלחלו לתוך האדמה יספחו אליהם חלק גדול של המלחים.

 



בית הערבה סיפור הקמת הקבוץ
 

צעירים יהודיים רבים טיילו באזור ים המלח במעיינות ובמנזרים בשנות הארבעים, אך חלקם הותקפו נדקרו ונשדדו בדי פורעים ערבים וחברי כנופיות, אי לכך נהגו צעירים אלו לשאת נשק להגנה ,המקרה הידוע של תפיסת חמשת בני הקבוץ בית הערבה בתחילת שנת 1945 בדרכם לטיול בידי אנשי משטרת הישובים שבנבי מוסא .

חמשת בחורים אלו טענו במשפטם כי התקפות הערבים על מטיילים גרמו להם להצטייד בנשק לפני סיורם, במהלך המשפט הביאו חמשת הצעירים, דו"ח להתקפות ערבים על יהודים באזור :

5.3.45 כמה צעירים הותקפו בטיול במצדה ,שלושה נפצעו ואחת המטיילות נרצחה.

28,8.45 נשדדו נוסעי מונית יהודיים בקילומטר ה 17 מים המלח לירושלים.

20,10,45 נשדדו באותה צורה נוסעי מונית בדרך מירושלים.

16.11.45 נשדדו ונורו פועלים בדרכם לעבודה במפעל המלח בכביש מירושלים.

25.11.45 באזור וואדי קלט נדקרו זוג יהודים בעת סיור במקום.

טיעונים אלו לא עזרו וחמשת חברי בית הערבה נידונו לחמש שנות מאסר בגין נשיאת נשק לא חוקי ,שנה לאחר מאסרם ,הומתק העונש לארבע שנות מאסר.

בית הערבה תקרית חמשת הצעירים
 
ים המלח תהליך פינוי מפעל המלח הצפוני 1948

הבריטים ששלטו באזור ושהמשיכו לקבל תמלוגים בעבור החומרים שהופקו מים המלח, המשיכו לאבטח את התעבורה היבשתית של משאיות המטען עד העשירי באפריל 1948, כאשר פסקה האבטחה הבריטית נותרו המפעלים הצפוני והדרומי מנותקים יבשתית ,אך עם יכולת של תעבורה אווירית למנחתים הן בקלייה והן בסדום.

למרות ההסכם הזמני ,שנחתם בין המהנדס משה נובומייסקי מנהל מפעלי ים המלח, לבין נציגי המלך עבדאללה לפרוז המפעל תחת נציגות ושליטה יהודית ותשלום תמלוגים למלח הירדני ,בפגישה הנוספת ב 15.5.48 ,מכיוון שהקרב בגוש עציון הסתיימה בכניעת התושבים היהודים, שינו אנשי המשלחת הירדנית את ההסכם הזמני , הם דרשו ששטח המפעל בקלייה ,לא יהיה מפורז אלא יימסר לידי הצבא הירדני ,לתנאים החדשים לא הסכימו אנשי המפעל ותושבי קבוץ בית הערבה.

לאחר הפגישה השנייה 15.5.48 ,שבה נותר איש המנהלה של המפעל בשטח כמנהל, שניסה לשכנע את העובדים לקבל את התנאים החדשים שהוצבו בפני הנהלת המפעל הצפוני ,ובמיוחד הדרישה הירדנית למסור את נשקם למען עתיד ושימור המפעל, ובהתייעצות עם מפקדת ההגנה נקבע על תנאי הכניעה של ההסכם הזמני שנקבע. 

  לאחר שנמסר לעובדים וחברי הקבוץ על ההחלטה למסור את הנשק ב 16 במאי 48 לידי אנשי הלגיון הערבי שהיו אמורים להגיע לשטח, החלה מהומה ומירמור בין האנשים, אנשים פתחו סליקים של נשק שאינו חוקי והחלו להטביעו בים ,ואת הכמות הגדולה של חומר הנפץ (כעשרה טון) שיועד להגנת המקום במקרה של מלחמה.

ים המלח תהליך פינוי מפעל המלח הצפוני 1948
 

תודה לעיתונאי א. גייא על עזרתו בהכנת הכתבה

קבוץ בית הערבה ומפעל המלח הצפוני נותקו מירושלים ומארץ ישראל בפורים שנת 1948,התעבורה לקבוץ ולמפעל הצפוני בוצעה באווירונים ,בנחיתה בשדה התעופה שהוכן והורחב לאחר תחילת המצור ואף ניבנו לו שני מגדלי שמירה להגנה על השדה, אווירונים אלו הוציאו אנשים שאינם נחוצים והביאו למפעל ולקבוץ נשק ותחמושת, שיועדו לחמש מאות העובדים שמתוכם היו כמאה חברי קבוץ בית הערבה, בנוסף הועברה פלוגת פלמ"ח ושוכנה במלון קליה הנמצא במחצית הדרך ,בין מבנה המשטרה ושער הכניסה למפעל ומעיינות עין פשחה .

נושא הביצורים במפעל והקיבוץ נגרר ,אולי משום שהמפקד שהתמנה בידי ההגנה לאזור המפעל והקבוץ ,היה אחד ממנהלי המפעל, שקבל הוראות גם ממנהלו משה נובומייסקי, שקווה שבמשא ומתן תמנע הלחימה  עם הירדנים, למרות זאת הוחלף מפקד זה ,בידי איש קבוץ בית הערבה ,ואז החלה העבודה הרצינית של המיגון , ואנשים אלו החלו להתאמן בתורת לחימה וירי .

בתחילה חשבו אנשי הנהלת המפעל על פתרונות דיפלומטיים ועסקיים בין ממלכת ירדן והנהלת המפעל הצפוני שיותירו את השטח בידי היהודים , עבדאללה מלך ירדן שהמפעל הצפוני על יושביו היהודים ,ישב בקרבה למחנה הלגיון ביריחו ולדרך שעלתה לירושלים וחיברה את צדו המזרחי של נהר הירדן לצדו המערבי ,דרך שדרכה  הזרים כוחות לכיבוש העיר העתיקה ובמיוחד ללחימה על גוש עציון, כיבוש שחתר אליו לפני הכרזת האו"ם ב 15.5.48 ,היה מוכן להאזין לקריאת מנהל מפעלי ים המלח לנהל משא ומתן ולהכריז על פרוז המקום .

הערכתו של המלח עבדאללה כי יצטרך לשלם מחיר כבד בניסיון לכבוש את המפעל הצפוני ומאידך גיסא חשב שהיהודים ישמידו את המקום ולא ימסרו את היהלום המכניס הזה במידה ומשא ומתן לא יניב תוצאות חיוביות עבורו.

בית הערבה ומפעל המלח הצפוני ספור הפינוי
 

יש לזכור כי הטריטוריה היהודית ( המפעל הצפוני והקבוץ בית הערבה) לא נכללו בתוכנית החלוקה של האו"ם שבה נקבעו הגבולות, למרות שברע האחרון הכריז המלך עבדאללה על השטח כשטח מפורז , עד היום צאצאי הקבוץ ,לנים ומכים על חת שלא עמדו ללחימה לשמירה על יישובם, כדוגמת ישובים שעמדו בלחימה ובמצור ברחבי ארץ ישראל וחלקם יכלו להגן ולהישאר ביישוביהם לצמיתות ואילו הם נסוגו בעקבות הפקודות לסדום.

במחצית חודש מאי פונו עובדי ים המלח בקלייה בייחד עם חברי קבוץ בית הערבה, תחילה פונו הנשים והילדים במטוסים ימיים שנחתו בשטח המפעל והמריאו עם נוסעיהם לשדה התעופה בתל אביב ,הגברים מהקבוץ ויתרה עובדי מפעל המלח הצפוני ,עלו על שלוש סירות ופונו בליל העשרים ואחת למאי 48 ,למפעל הדרומי בסדום ולקבוץ עין גדי.

אומנם מלך ירדן רצה לשמר את המפעל בשלמותו ,על מנת להמשיך ולהפיק מלח , לכן בחוזה שנערך עם צבאו ובעלי המפעל הוכרז השטח כשטח מפורז, אלא שתושבי הסביבה נכנסו לשטח המפעל והקבוץ , וגנבו והרסו את הציוד והחפצים שנותרו ,לאחר שתושבי הקבוץ הרסו והשמידו ציוד ורכוש ואפילו פגעו במשק החיי ,בשיטת האדמה החרוכה ,למען לא ייפול בידי הבוזזים לאחר עזיבת ביתם.

בית הערבה ומפעל המלח הצפוני ספור הפינוי
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור