דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

דגניה סיפורם של החלוצים

 

 
 
 

ניתן לומר כי המנוע להקמת קבוצת דגניה נעוץ בחברים,:יוסף בוסל,אהרון דוד גורדון , יוסף ברץ ,אליעזר שוחט,ד. בדר,משה קרינסר,ישראל בלוך, חיים צימרמן ,שפרה שטורמן ,מרים ברץ,תנחום (טנפילד) ועוד.

מטרתם של חברי הקולקטיב הקיבוצי היה ,לייסד על גדות הכנרת משני צדדי הירדן משק עברי ,שעבודתו מבוססת רק על עבודה עברית בכול ענפי המשק ,החיי והצומח ולשמירת עיקרון הבייחד השוויונית , הקבוצה הוקמה במטרה לשמש אם ואב כדוגמא לחקלאות במשקים ובמושבות האיכרים בארץ ישראל,שקמו בעבר בסגנון הפרטי .

הקמת הרעיון של הקבוצה בדגניה ,היה מקורי ובלא אח ורע בסוגי ההתיישבויות בעולם,או בארץ ישראל,חברי הקבוצה שאפו להתפתחות עצמאית ללא בעלים מעליהם,הם האמינו שבכוחם להצליח בדרכם העצמאית,פעילות שנעשתה תוך ביקורת עצמית ,שבאה לתקן את הטעויות ,דרך בחינת דרכם העצמאית אל מול המציאות היום יומית,אל מול המטרות שהציבו חברי הקבוצה לעצמם ,כפרטים אל מול הכלל.


קבוצת דגניה
 

שמה של הקבוצה ניתן לה משמות חמשת הדגנים שצמחו בארץ ישראל,שטחי האדמה שנרכשו בשנת 1904 באום ג'וני מעבר לירדן המזרחי , בידי רופין שעמד בראש המשרד הארץ ישראלי (הכשרת הישוב), לצורך הכנת השטחים סיקולם ועיבדום לקראת שטחים חקלאיים הוזמנה קבוצת חלוצים להכשרת השטח.

הסביבות שהניעו את הכשרת הישוב לרכוש את אדמות דחלייקת ואום ג'וני היו :

הסיבה הראשונה : במרכזו של השטח של חוות כנרת ,ניצב מבנה של חאן הדרכים הישן, בעל הגג השטוח וקשתות במרפסת שהקיפה אותו, המצאות של המבנה שיכל היה לשמש כמקום מגורים לאחר השיפוץ ,בלא לבקש רשות בנייה של מבנה על השטח ,שהיה מאוד בעייתי בתקופה העותומאנית.


קביעת שמה של קבוצת דגניה
 

כיוון שהתחלופה של החלוצים בחוות (חצר)כנרת ,בתחילת הדרך הייתה גבוהה, יש המספרים את סיפורם של תשעת הראשונים ונוקבים בשמותיהם של :אריה  אברמסון ,יוסקה זלצמן,י.בלוך, צ. יהודה, תנחום, י.קורנגולד , טיומקין,נ. צלאל והמבשלת שרה מלכין שהגיע שלושה ימים לאחר כניסת האנשים לחווה.

לאחר המרד כנגד ברמן מנהל האגרונום מנהל חוות כנרת בשנת 1909 ,בעקבות מותו של מאיר אינגרבמן,והתנאים הקשים ברודנתו של ברמן,הם עזבו וחזרו לחדרה , במקום הגיעה לחווה באוקטובר 1910 חברי הקבוצה החדשה מחדרה שכללה חלק מקומונת רומאני , חברי קבוצה זאת שכונו הקומונה החדרתית .

בעקבות מרד האחרון בברמן, חתמו חברי הקבוצה על חוזה קבלנות לעיבוד הקרקע באום ג'וני ובהמשך להתיישבות באדמות אום ג'וני ותפסו את מקומם של העובדים שהכשירו את הקרקע שנה לפני בואם ונטשו את המקום, ההתיישבות התקיימה סביב מבנה החושה וצריף המגורים והשמירה החדש מעבר לירדן.


חברי קומונת חוות כנרת הראשונים בשלבים הראשונים לדרכם כקולקטיב
 

תחילת המידע על הכפר והאדמה מתואר החל מהמאה החמישית לספירה ,אך עיקרו והקשר להתיישבות היהודית קשור לרכישת שלושת אלפי הדונם מ אדמת אום ג'וני מעבר לירדן המזרחי בשנת 1904, מידיו של האפנדי מג'יד-א-דין , בידי האגרונום חיים מרגליות קלווריסקי בהיותו הממונה מטעם חברת יק"א לרכישת האדמות והקמת המושבות בגליל שרכש את אדמות דלייקה ואדמות אום ג'וני .

חיים מרגליות קברסקי החליט לרכוש את אדמות דלייקה ,כאשר ניתנה לו ההזדמנות בשנים 1904 אדמות שעלייהם ניצב מבנה חאן הדרכים של דלייאקה , ממש במקום שהוקמה בהמשך חוות כנרת, כיוון שניכרה לו ההזדמנות לרכוש שטח שגודלו מעל לשנים עשר דונם הזדרז ורכש את החלקה בשלמו מכיסו את התשלום הראשון .

חוסר ההתייעצות של חיים מרגליות קווריסקי, עם חברת יק"א מעבידתו,ברעיון רכישת הקרקע ,הניב סירוב של יק"א מפעיליו ,לשלם ולרכוש את השטח שהתחייב עליו, אי לכך פנה חיים קלווריסקי לקק"ל ולחברת הכשרת הישוב ,שמצאו את הכסף לרכישה מתרומות של יהודים אמידים בחול, חלקם מבנק אפ"ק .


ספור אום ג'וני (דגניה)
 
רחל בלובשטיין (המשוררת) חלק 1

סיפורה של רחל בארץ ישראל בעת שמלאו לה 19 שנה,בעת שעלתה לארץ ישראל ביחד עם אחותה שושנה בשנת 1909,לאחר תקופה קצרה הצטרפה אחותם בת שבע ועלו לארץ ישראל בערוב ימיה והתגוררו אחיותיה ואביה שעלה עמה בתל אביב.

 
לאחר עלייתם לארץ ישראל בשנת 1909 ,התיישבו בשכירות שלושת האחיות בבית יעקב ברוידא ששימש כראש אגודת "מנוחה ונחלה ," הבית קיבל מאז את הכינוי בית שלושת האחיות במושבה רחובות ,שם החלו את דרכן כחלוצות שרצו לעבוד בחקלאות ובעבודת האדמה כחבריה החלוצים,ברחובות החל הרומן עם נקדימון אלטשולר שהיה צעיר ממנה רומן שהתנהל עם הפסקות .
 
בעת שרחל גרה ברחובות ,החלה ההתיידדות עם אהרון דוד גורדון וחלוצים נוספים,כמו : נח נפתולסקי, הרצפלד וקושניר , כיוון שנושא עבודת האדמה זרם בעורקיה ,הצטרפה רחל ואחותה לחוות העלמות שהקימה חנה מייזל בשטח אדמה ששכרה ליד חוות כנרת ,בעקבות אספה שארגנה חנה מייזל בקרב חלוצות ברחובות,כמו שנוהגים לומר הגיעה לביקור והתאהבה בחצר כנרת והסביבה.

רחל בלובשטיין (המשוררת) חלק 1
 

חלוץ ,סופר ,איש העבודה והטבע,דוברה החרוץ של מפלגת הפועל הצעיר,גורדון הטיף עד יומו האחרון לרעיון שבקדושת העבודה העברית ,על אדמתו ,על הפרט הבודד והקבוצה ורעיון השיבה לעבודת האדמה והטבע.

האגדה מספרת ,כי דחיפתו הפנימית ואישיותו ,גרמה לחלוצים ללכת אחריו ולמסור את הכול לרעיון העבודה העברית,כאשר בדרכו צריך החלוץ לעבור תקופה של הכשרה חקלאית והסתגלות פנימית של הבודד לצרכי הכלל בחיים משותפים ובשמירה על מה שיצרו .

בהטפותיו טען גורדון כי יש להתרחק מהרעיון הסוציאליסטי העולמי,ולהתרחק מסממניו כמו הפגנות האחד במאי,בדרכו זאת התנתקה מפלגת הפועל הצעיר בדרכה הפוליטית והרעיונית ממפלגות אחרות כמו פועלי ציון.


החלוץ אהרון דוד גורדון
 

משה קיפניס חי בשנים 1891-1999 נפטר בגיל 108 בקיבוצו דגניה,בצעירותו למד משה בחדר ולמד אך עברית ,שאותה החל ללמד ילדים יהודיים על מנת לעזור לפרנסת משפחתו,כאשר נחשף משה לספרות ציונית וברוח הקדמה והתנועה הציונית  שהחלה לנשב ברוסיה עזב את ערכי הדת והתמסר לרעיונות החדשים.

כמו כול הצעירים ברוסיה הוכרח להתגייס לצבא הקיסרי של הצאר ניקולאי,אך מאס בחיי הצבא וברח למדינה סמוכה שממנה החל את מסעו כחלוץ בעלייה השנייה ועלה בשנת 1913 לארץ ישראל,לאחר תקופה קצרה הצטרף כתלמיד לבית הספר למורים של דוד ילין בירושלים משם גויס בכוח לצבא התורכי כמרבית הצעירים בארץ ישראל בכדי להלחם בצבאם במלחמת העולם הראשונה.

בתקופת המלחמה סיים בית ספר לקצינים ושרת כקצין בצבא התורכי,כאשר הסתיימה המלחמה חזר לספסל הלימודים בדוד ילין וסיים את לימודיו,לאחר שסיים מספרות האגדות כי משה נתבקש על ידי רחל כצנלסון (רעיית ברל כצנלסון) שיעבור ללמד עברית את ילדי העובדים בביתניה בערבים לימד בבית הספר בדגניה א'.

ילדי טהרן ספור משפחת קיפניס המאמצים בדגניה
 

יוסף נולד במושבה מטולה בשנת 1903 להוריו חיים משה ורעייתו יוכבד בעלי משק במושבה מטולה,אנשי העלייה הראשונה,הסבתות של יוסף היו ממייסדי יסוד המעלה,אביו חיים גוייס לצבא התורכי כאשר ליוסף מלאו 12 שנה ,לכן נאלץ יוסף להיכנס לנעליו של אביו ולפרנס את משפחתו שמנתה את אמו יוכבד ושמונה אחים.

סיפורו של האב חיים משה

כאשר הסתיימה המלחמה עזב את בייתו והתקבל לעבודה באיילת השחר,שם עבד תקופה קצרה והמשיך על מנת לעבוד למושבה מגדל ,כאשר אחיו צבי הצטרף להקמת ישוב העובדים נהלל הצטרף אליו להקמת המושב,כאשר עזב את נהלל עבר לתקופה של שלוש שנים לעבוד בחולדה,תחנתו הבאה הייתה רחובות שם הכיר את רעייתו מנוחה (ממשפחת סוקולוב) וביחד עברו לקבוצת דגניה,שם נטע יתד ונשאר בקבוצה עד יומו האחרון בשנת 1949 שבה נהרג מפליטת כדור רובה .

ילדו המפורסם של יוסף פיין היה האלוף מוטי פיין (הוד) מפקד חיל האוויר לשעבר, יוסף התנדב והתגייס לפעילות רכש נשק בעבור ארגון ההגנה,במיוחד בתקופת מאורעות 1929 אלא שבתקופה זאת היה קשה לרכוש נשק מידי הפלאחים הערביים שהוו מקור חשוב לרכישת נשק בארץ ישראל, עוד עזר יוסף ברכישת אדמות בגליל , המשיך את דרכו כמפקד המחלקה הערבית בצבא הבריטי שפעלה כמחתרת בתחומי סוריה ולבנון על מנת לגרום נזק לצבא צרפת ולהיערך לכיבוש של הצבא הגרמני על מנת לפעול כנגדן בלוחמת גרילה .

החלוץ יוסף פיין
 

אהרון הלוי נולד באוקראינה בשנת 1888,כבן למשפחת שוחטים,למרות שלמד בחדר ובבית ספר תיכוני,ששם התגלה בו כשרונו לציור ואומנות,אהרון הלוי עלה לארץ כחלוץ בזרם העלייה השנייה בשנת 1906 ,בתחילה עבד אצל בני העלייה הראשונה ברחובות בענף הפרדסנות ובפרדס של סמילנסקי ,עלה לירושלים לאחר מכן ולמד כחצי שנה בבית הספר בצלאל,משם עבר עם חבריו מבית הספר לאומנות בצלאל : גיורא זייד, משה אינגברמן וגד אביגדורוב ,שהקימו את ארגון בר גיורא ובהמשך ארגון השומר בחוות סג'רה .

אהרון הלוי עבד כשומר בארגון בר גיורא בחוות סג'רה,והמשיך למושבות מלחמיה וביבנאל עד שנת 1912 שאז נישא לרעייתו בת שבע,לאחר נישואיו עלה לירושלים ושכר אטליה בבית הספר בצלאל בשנים 1912-14,שם עבד כאמן וצייר עצמאי .

בתחילת מלחמת העולם הראשונה בשנת 1915 ,עזב אהרון את ירושלים וחזר למנחמיה שם השתלב בעבודת הדייג בכנרת,ועזר לחברו ברוך ציזיק בחוות הניסיונות שהקים ליד ביתו במלחמיה, שם שהה עד שגויס ביחד עם ברוך לצבא התורכי ושימש כעוזרו של ברוך ציזיק בתפקידו כגנן הראשי של דמשק שמושלה החליט להקים שדרות כמו שזכר מפריז.


סיפורו של צייר הצמחים והנוף אהרון הלוי
 
הסוד שהוסתר ונשכח "אסון טביעת הרפתנים בכנרת"

תודתי האישית לדודי רכלבסקי ,לצאצאי משפחות החללים,למוקי בצר,לאנשי דגניה א' להדס מנהלת מוזיאון דגניה,ולכול האנשים והעיתונאים, שעסקו להעלאת סיפור האסון מדפי השכחה.

כנס כינוס הרפתנים השנתי ,שהתקיים בקבוץ דגניה א' בתחילת אוקטובר 1943 בחג הסוכות ,כנס שהאסון בעקבותיו ,נשמר כסוד כמו סוד צבאי לאורך השנים , עלינו לזכור כי בתקופה של תחילת המאה העשרים ,נשמרה השתיקה בקרב הורינו, ואנו הבנים הזקנים של היום, לא העזנו לשאול ולא השכלנו לחקור את העבר וההיסטוריה הקשורים למשפחות, כפי שאמי הפולניה אמרה הכול נשאר במשפחה ואתם הילדים שיתקו.

מחשבות שבליבי

בזכות הטבו על הדיבור, אבדו תולדות ואירועים מההיסטוריות המשפחתיות בדורנו, כי בעת ששאלנו הושתקנו ולאורך השנים לא העזנו לשאול ,שמא הסוד האיום ידלוף, או שמא הפחד לפגוע ברעיון הציוני והתנועה הקיבוצית, האבל נבלע בידי המבוגרים בדממה רועמת ורק ענן האירוע המרחף המשיך במעופו מעל לראשנו.

הסוד שהוסתר ונשכח "אסון טביעת הרפתנים בכנרת"
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור