דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

מוצא ספורה של מושבה

 
 
מוצא רכישת זכויות המים מידי הכפר קולוניה

כיצד נרכשו זכויות המים במוצא מידי הכפר קולוניה הערבי

סיפור זכויות המים של מתיישבי מוצא הראשונים בשנת 1860 כאשר חלקות האדמה להתיישבות נרכשו בידי אביו וחתנו של דוד ילין.

 

בעת הרכישה של חלקות האדמה במוצא, נרכשו גם זכויות מים תוך רישומם בקושאן ורשום מדויק משנת 1922,  של בעלי הזכויות הערבים והיהודים בשני מעיינות באדמות הכפר הערבי קולוניה, הזכויות נרכשו בשלב הראשון מהמעיין העליון עין אל פוקא ,שבזמנו היה מעיין שופע במיוחד, כיום מעיין סתום שמיקומו היה כמה עשרות מטרים מערבית ממעין מוצא של היום (מקווה הברסלבים ) ,סיפור מעיין זה, קשור לפיצוצו בתקופת מלחמת השחרור ,למרות שמימיו המשיכו לנבוע לתקופה קצרה לאחר הפיצוץ.

 

זכויות על המעיין העליון בכפר הערבי קולוניה, היו  לשבעה משפחות הערביות וכול אחת מכרה יחידות זכות שאיבה, שחושבו ביחידות של שעה עד מספר שעות לכול משפחה האיכרים היהודים שהתיישבו באזור.

מוצא רכישת זכויות המים מידי הכפר קולוניה
 
מוצא סיפורה של המושבה חלק 1
סיפורה של מושבת מוצא      

עוד שלוש כתבות המשך בפרק לסיור במושבת מוצא

או בשמה הרומאי של האזור קולוניה אמאוס או בפי הערבים הכפר קולוניה

אין כמו תושב המקום אמיר כהן שגר בנקודה מימי תרח דור שלישי במוצא
שסבו היה בין ארבעת המשפחות המייסדות ושאביו יצחק כהן שהספיק לשרת בצבא התורכי כמגויס
חובה ושימש לבנו כאנציקלופדיה מהלכת לתאר ולספר על הפנינה בדרך לירושלים וסיפורי
מתחיל במפגש עם חבר ילדות אמיר כהן מימי במוצא העליזה ובל נשכח את מנהלת המקום
רותי ארבל פסח ואת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל .

מוצא של היום הינה עוד שכונה בשכונותיה של העיר ירושלים ,לאחר שהייתה
שייכת לאורך השנים לארגון מטה יהודה שאיגד את הישובים בהרי יהודה, עוד באזור שרידי
הכפר הערבי קולוניה הממוקם מעל ומסביב למושבה מוצא תחתית , על חורבותיה של
קולוניה , קמה שכונת מבשרת ירושלים, ואני זוכר עצמי ביום טקס ההקמה כילד קטן
הנושא עוגה לקבלת הפנים לעולים החדשים במבשרת העולים מגולת מרוקו .

תחילתו של הישוב מוצא קשור לפרוש שמו מוצא – מעיין בתקופת חלוקת הארץ
לנחלות באזור, השם מוצא נקשר לנביעות המים במעיינות של נחל ארזה בשמו
כיום , לכן קבעו כבר הקדמונים את מקומם באזור, נקודה זאת גם שימשה את עוברי הדרך
בדרכם לירושלים, סיפורה של מוצא עוד מתואר בכתבים הישנים מהתקופה היוונית שקדמה
לימי הרומאים ולתקופת שלטונם ברחבי ארץ ישראל, ישנם כתבים המתארים את המקום עוד
בימי הקמת המקדש.


מוצא סיפורה של המושבה חלק 1
 

התחבולה נעשתה כך :על פי החוק התורכי ,תושב יכול היה להתחייב למכור חלק מאדמתו, בהתחייבות שאינה ניתנת להפרה (גם כאשר המחיר המוצהר הוא מוגזם ), לצורך הבטחת התחייבות המכירה המוכר נותן לקונים, כתב משכון לחלק מנכסיו .בפועל הוא קיבל סכום נמוך מאוד ,הן הקונים והן המוכרים מודיעם לשלטונות התורכים כי הסכום ששולם הסכום גבוה .בהסכם נוסף סודי בין הקונים למוכרים מתחייב המוכר כי לא יקבל או ידרוש את יתרת הסכום בין מה שקיבל לבין מה שהוצהר בפני השלטונות.כיוון שהסכום להתחייבות המכירה שנרשם בפני השלטונות התורכים היה גבוה ,לכאורה כאשר הגיעה כאילו דרישת הקונה לממש את ההסכם , לא היה יכול המוכר לרכוש בחזרה את הרכוש שהתחייב ונאלץ להעבירה לבעליה החדשים מכוח כתב המשכון בהתחייבות למכירה, כול תהליך ההתחייבות למכירה נעשתה בחסות הקונסול הבריטי גיימס פיין .



מוצא סיפורה של המושבה חלק 2
 
מוצא סיפורה של המושבה חלק 3

האח מיכל נחשב כפי שאנו קוראים בעל קוצים בישבנו ולכן נע ונד בחיפושיו להגשים את חלומותיו להתעשר, ברעיונות של יזמות ונסיעותיו ברחבי העולם לחיפוש שותפים לרעיונותיו למזלו אשת חיקו גייטל היה בנויה מאבן צור והיא שהחזיקה את בייתו בעת שהיה במסעותיו ואף דאגה שבנייה ילמדו במוסדות להשכלה גבוהה .

 

למעשה זמן קצר לאחר עלייתם לארץ בשנת 1901 ,עקב קשיי פרנסה ירדו שלושת האחים שטיינברג לדרום אפריקה בשנת 1903 ולאחר שאספו כסף חזרו לישראל ורכשו במוצא את חלקתם.

 

שלמה הבכור וירחמיאל עבדו וניהלו את היקב,עד אשר נהרג שלמה בתאונת עבודה ביקב אחיו מיכל שעבד בכרם לעזרת אחיו ירחמיאל , נחשף לאדמת החוור שמימנה מיצרים כלי חרס ופיתח רעיון זה לאפשרות לייצור מפעל לבלוקים ורעפים במוצא.

מוצא סיפורה של המושבה חלק 3
 
מוצא סיפורה של המושבה חלק 4

סיפורו של הבית היווני

סיפורם של הארמנים היונים במוצא תחתית מתחיל עוד לפני בואה של מושבת מוצא היהודית,בעת שהיווני בנה את ביתו,  ביתם של האחים ניקולא שכן בשיפולי הכפר הערבי קולוניה בסמיכות לחאן הראשוני שלימים היה בית ילין ,את פרנסתם בנו על תושבי הכפר קולוניה ועין כרם של היום ועוברי אורח בדרכם לירושלים במכירת גזוז וקפה ומהצבא התורכי באזור עד מלחמת העולם הראשונה .

 

חלק מאדמותיו רכש שמואל ברוזה בעת שהגיע למוצא בשנת 1903,לאחר מותו של הארמני לפני מלחמת העולם הראשונה , עסקיהם של הארמנים חבקו גם את שכניהם החדשים היהודים והם ניסו לחיות בשלום עם שני העולמות,בעת המאורעות בשנת 1929 שהמניע שלהם מעבר להטפות המופתי היתה מציאת גופת הרועה הערבי בסמוך לביתם, בעת ההיא הופעל עליהם לחץ מתושבי קולוניה שיעידו כי את מותו מצא הרועה מידי המתיישבים היהודים החדשים.

 

במיוחד כוונו את הלחץ ליוונים שיעידו כי הוא ראה ירי מהטנדר של ברוזה שגרם למותו של הרועה,בחצי פה הם אכן אישרו את הגרסה השקרית,בעייה נוספת נוצרה לאחים ניקולס בעת מלחמת השחרור בעיקר בחודש אפריל 1948 ,בעת שביתם והפונדק היו בטווח התותחים וירי הנשק של הצדדים הלוחמים היהודים והערבים, ניקולס הסתגר בפונדק ונפטר מהלחץ במיטתו .

 
מוצא סיפורה של המושבה חלק 4
 

מזח מעץ נמתח לתוך ים המלח ,ואורכו כמאה וחמישים מטר ,ששימש לעגינת סירות ודוברות, הוקם בשנת 1936 בחלקו הצפוני של המפעל, על מנת לשמש מקום לעגינה הסירות והאסדות העמוסות באשלגן בתחילה בתפזורת ,אנשי המפעל נאלצו לסלק את הסחף סביב המזח על מנת ליצור עומק סביר לקוער של הסירות והדוברות.

מעגן עגינת הסירות ,שימש גם לסירות שנשאו מכלים שהוצבו על סירות ,למי השתייה  שהועברו למחנה העובדים ולמפעל, מים שהובאו תחילה מהמפעל הצפוני במכלים   וממעיינות המים המלוחים למחצה עין ערוס ועין בידה .

רק בשנת 1935 נחתם חוזה לרכישת מים עם המלך עבדאללה מירדן לאספקת מים טובים לשתייה ממעין חוחן בעיירה א' סאפי, בתחילה שונעו המים בסירות שחצו את ים המלח עם מכלים .

בהמשך מים אלו הוזרמו בצינורות מים למחנה העובדים  ובהמשך לבריכות המים, קו צינורות המים שנבנה בהמשך בחיבור ישיר למעיינות א' צאפי הונח על מצופים מעל פני ים המלח, קו ישיר שחיבר בין המעיינות שבדרום מזרח ים המלח עד למפעל בסדום .

מספר עובדי המפעל בסדום במחנה העובדים כלל בשנות הארבעים כמאתיים וחמישים עובדים, כולל כעשרים ילדים וארבעים נשים ,למענם של הילדים נפתח גן וכיתת לימוד מספרם של העובדים הגיע ערב מלחמת השחרור ליותר מאלף עובדים.

בפרוץ מלחמת השחרור בעקבות התקפות הצבא הירדני נאלצו עובדי המפעל הצפוני וחברי ההתיישבות בבית הערבה, לעלות על כלי שייט שפינו אותם באישון לילה לעין גדי ולמפעל בסדום ,המפעל הצפוני בקלייה נפל לידי הבוזזים הערביים וחיילי הלגיון הערבי .

הכרייה ויצור האשלג ויתר החומרים במפעל הדרומי בסדום פסקו וגרמו להשבתת הכרייה, משום שעדיין לא נסללה דרך יבשתית ,שתחבר את המפעל הדרומי לארץ ישראל , לכשנסללה סופה היה בקבוץ עין גדי .

ספור הקמת מזח העץ במפעל בסדום
 

תעשיית הרעפים והבלוקים

אזור מוצא היה ידוע מימים ימימה כמקום שקדרים ישבו בו ויצרו כלי חרס מאדמת החוור באזור, אפילו לגיונות הצבא הרומי השתמשו באדמת החוור ליצור רעפים וצינורות מים מפעלם התגלה בשנים האחרונות באזור בנייני האומה בירושלים ,שכבות החוור היו באזור צומת הראל והלאה ברכסים הקרובים.

 

השלב הראשון

יחיאל מיכל שטיינברג ושותפו למיזם דוד ילין מחליטים להקים מפעל לבלוקים ורעפים בשנת 1880 , דוד הביא את הכסף מביתו ואילו פינס, הביא את הכסף ממכירת רכוש בגולה של בעלה לעתיד של ביתו שנישאה .

 

הכספים שנאספו שימשו להקמת המפעל בחצרו של ילין , החתן נשלח ללמוד יצור רעפים בצרפת, בחזרתו נערכים ניסיונות ליצור רעפים אך בבית החרושת לא הצליחו לפצח את סוד מניעת שבירת הרעפים בתהליך הייבוש , תוצאה מאכזבת זאת סגרה את המפעל בשנת 1882.


ספור מפעל הרעפים והבלוקים של יחיאל מיכל שטיינברג במוצא תחתית
 
סיפורו של המורה משה דוד גאון בבית הספר
סיפורו של המורה משה דוד גאון בבית הספר
סיפור פיקנטי ומאגדות המקום מספר על משה דוד גאון אביו של הזמר יהורם גאון ששימש כמורה לעשרים וחמישה ילדי המושבה במשך ארבע שנים, תנאי אחד היה למשה דוד גאון אני רוצה מגורים ואוכל והפיתרון היצירתי היה חלוקת בית הכנסת של היום לשלושה חלקים בין הקשתות , חלק אחד שימש כבית כנסת,הפרוזדור לאחריו היה בית ועד המושבה וחדר השינה בלילה עת פרשו המזרון והמחצלת והחדר השלישי שימש ככיתת הלימוד,מועדון וחדר האסיפות ,כך התקיים בית כנסת על פי הכללים כי הרי מפריד פרוזדור בין הקדושה להלכה .
 
ובכן איך למדו 25 תלמידים בחדר קטן כזה או אז הומצאה שיטת ההקבצות שמונים שנה לפני שהחלה במערכת החינוך , הכיתה חולקה לארבעה רמות בגילאים שונים עד לכיתה ח והילדים למדו בקבוצות .
 
משה דוד גאון לא היה רק מורה הוא היה גם החזן ,הפייטן,סופר ומשורר , על מגילת קלף כתב ביום חגם של בני המושבה במלאת לה 25 שנה בין השנים תרעד - לתרנד לאחר שהחלה את דרכה בשנת 1881 שיר מזמור לבני המושבה מוצא, כול אחד מחמשת בתי האב במושבה קיבל בית בשיר, לכול קטע בשיר הוצמד הפזמון לכו דודים לקראת כלה פני מוצא נקבלה, כדאי לשם לב לשורה הראשונה בצורת הקשת,  שאולי נבעה מתקרת המבנה הקשתית מעל ליצואו , לאחר ארבע שנים של הוראה עזב גאון לטובת שליחות בתורכיה .
 
לפני מספר שנים הגיע בנו של גאון יהורם גאון ,לבית ילין ושמע בפעם הראשונה ,סיפורים על אביו ושם הוצג לו לראשונה , תצלום של השיר שכתב אביו, לא אספר על התרגשותו של הזמר מסיפור עלום זה שסופר לו מפי הדור השלישי במושבה בעת ביקורו.
סיפורו של המורה משה דוד גאון בבית הספר
 
הקמת תעשיית יצור השמנים למנועים

רעיון מסחרי של המהנדס דב קלימקער ,לאחר שהקים ופיתח את תעשיית השמן המודרני בארצנו ,במפעלים ליד יקב ראשון לציון לנצולת שאריות הענבים לאחר הסחיטה ,ליצור כוהל בהמשך הקמת בית החרושת לשמן בחיפה,בית החרושת לשמן בישוב בן שמן.

 

הרעיון המסחרי של המהנדס, הייתה לנצל את שאריות החומרים שנותרו לאחר סחיטת הזיתים מבתי הבד ,ליצור שמן סיכה למנועים ומכונות, לאחר שבדק נתברר לו כי ניצולת הכבישה של השמן בבתי הבד הישנים ,מותיר בשאריות אלו מעל ל 13 אחוזי שמן שמהם יוכל להפיק שמן סיכה .

 

בשנת 1906  רכש המהנדס מאתים חמישים דונם בעיקר באזור עמק הארזים והקים את מפעלו, מסביב למפעל לכול אחד מעובדיו, מסר כשבעה דונם להקמת בייתו ועבודה חקלאית בגן ירק האישי שיספק לפועלים את תצרוכת הבית שלהם,בסך הכול העסיק כארבעה פועלים במפעל זה.

 

המפעל והרעיון והמפעל נסגר ונגנז בשנת 1911 , משהומצא הבורג הברזל ההידראולי לסחיטת הזיתים, שצמצם את שאריות השמן שנותרו בשאריות בתי הבד והתהליך של היצור לא היה כלכלי יותר עקב מחירו הגבוה בהפקה לעומת מחיר המכירה לשמן.

הקמת תעשיית יצור השמנים למנועים
 
הקשר בין משפחת כהן למשפחת מקלף אגדה אורבנית

מנהג קבוע היה למשפחות כהן ומקלף בערבם של מוצאי השבת ,(שהמרחק בין בתיהם היה מעל לקילומטר וחצי) היה להיפגש בכול פעם בבית אחר.

 

הפגישה נערכה בעבור תפילת מלווה מלכה המסיימת את יום השבת, לצורך המפגש היו טורחות האמהות חייה ועמליה להכין עוגיות , הייחוד בעוגיות אלו טמון בהכנתם שדרשה קמח ביצים וסוכר , אלא שהסוכר היה נדיר ויקר באותם הימים וסודם היה הכנסת מיץ ענבים כתחליף לסוכר, לאחר שתיית התה ואכילת העוגיות נהגו המשפחות לשיר ולרקוד במעין חפלה משפחתית.

 

אגדה נוספת, היא אהבתו של בנם דוד של משפחת כהן לבנות משפחת מקלף שנרצחו,הבנות  מינה ורבקה הצעירות בנות ה 17 ו 22 , כיוון שהמשפחות בילו ביחד בכול שבת ובימי השבוע , נרקמה אהבה בין דוד כהן לאחת הבנות ,עובדה נוספת היא כי באותו יום פרעות ישב עם אחיו בעמדת השמירה ליד ביתו וניסה ירי ברובה היחיד שהיה בידם להבריח את הפורעים , אך כיוון שהירי לא היה יעיל ,לא הוטרדו הערבים והמשיכו בדרכם, לאחר המעשה כשנודע לו מה קרה בבית משפחת מקלף, לא היה יכול דוד לחזור לבית מקלף ואף לא סיפר את סיפורו.

 
הקשר בין משפחת כהן למשפחת מקלף אגדה אורבנית
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור