דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

מטולה סיפור חלוצי המושבה

 
 
אגדות מטולה בסיפורי המקום בסיפורי זקני המושבה

האגדות לקביעת שמה של מטולה מספרות כי השם ניתן לה על שם הישוב הדרוזי שישב על האדמות ונקרא אום טולה ,פרוש השם המקום המשקיף הנישא מעל לאזור ,בתחילה כתבו מתולה באות תף (מתולה) ולאחר מכן נכתב שמה באות טת (מטולה) .

בימי שלטון התורכים בישראל ,בשנת 1896  ביקר הברון רוטשילד באזור מטולה בדרכו לביקור בלבנון ודמשק , כשהבין את האפשרויות להקמת מושבה יהודית בצפון המדינה במסגרת תוכניותיו , לישב בארץ ישראל עוד מושבות במתכונתו הוא , של ממשל פקידותי ומוסדות שלטון,  כפי שהנהיג במושבותיו האחרות כמו זיכרון יעקב,ראש פינה ואחרות.

כיוון שהחליט להקים את המושבה מטולה ,רכש כשנים עשר אלף דונם מידי גבור בק גומבלט אחד מעשירי העיר צידון בלבנון ,חלק גדול מאדמה זאת לא הייתה ראויה לעיבוד חקלאי,ולכן נרכשה אדמה נוספת בצפון הגליל בשטח של 13.000 דונם, במקום שנקרא עין טלאה ,שטח זה חולק לחקלאי מטולה וביתרת השטח הוקמה נקודת תל חי.

אגדות מטולה בסיפורי המקום בסיפורי זקני המושבה
 
ספור פקידי הברון רוטשילד במושבות

הקדמה

הדעה המקובלת לתקופת שלטון הברון רוטשילד במושבות,גורסת כי הברון לא צידד באגודות הציוניות שקמו במטרה ליישב את ארץ ישראל ,יש הטוענים כי משום מעמדו כעשיר משכיל בעל תרבות מערבית (צרפתית) ,ראה ביהודי מזרח אירופה כנחותים וחסרי כישרונות כיהודים במערב אירופה.

לכן מחוסר אמונתו של הברון בכושרם הניהולי של המתיישבים,בתקופה שהחליט לאמץ מושבה , הוא הביא פקידים מטעמו שינהלו המושבות,העביר את רישום אדמתם כרוכשו, וקבע את חוקיו לאורך ניהול המושבות,פקידיו של הברון טרחו ,להדגיש לתושבי המושבות כי הכספים שהם מקבלים הם בבחינת הלוואות שיש להחזירם.

בדחני המושבות ספרו בלעג כי מספרם של פקידי הברון עלה על מספר האיכרים במושבות,פקידים אלו כפו שלטון כלכלי ורוחני על האיכרים,לשיטה היה יתרון בהעברת סכומי כסף כחמצן לאנשי המושבה,בנוסף לאספקת שרותי רפואה,דת ותרבות חיוניים למושבה, הבעיה שחלק מהפקידים שנהנו ממשכורות גדולים על חשבון הברון,חשבו שהכסף נועד גם לבניית בתיהם המפוארים ועוד.

ספור פקידי הברון רוטשילד במושבות
 
הכנסת ענף הטבק למושבה מטולה

שיא המחלוקות בין קבוצות במושבה מטולה ,הגיע כאשר הוחלט להכניס את ענף הטבק לגידול,ענף שמצריך ידיים עובדות נוספות של כארבעים פועלים ,התכנסו התושבים לאספה  וקבוצה אחת מאיכרי המושבה ,דרשה שבענף הטבק יעבדו רק חלוצים יהודיים ,מנגד האיכרים שנמנו על האסכולה שהתנגדה לרעיון הסתדרות (שדגלה בשמירת זכויותיהם של הפועלים העבריים) ,ושהיה להם סניף קטן של בני האיכרים במטולה ,טענו המתנגדים מפחד השביתות שהיו נהוגות בין חברי ההסתדרות כנגד תנאי העסקה שאין להעסיק יהודים אלא ערבים ששכרם נמוך וניתן לנצלם.

לצורך גידול הטבק הוכשר שטח של 400 דונם לגידולו,באסמים הוכשר שטח לייבוש עלי הטבק ולאחסנתו ,הויכוח במושבה נמשך לסוג העובדים שיעבדו את השטחים ,חישבו המתנגדים לעבודה היהודית כי מחיר העיבוד השתילה והקטיף לדונם  יהי כשני לא"י מנגד לפלאחים שיבואו מסוריה , מנגד טענו המצדדים בעבודה העברית כי ניתן להוזיל את העבודה במסירת העבודה בקבלנות לקבוצת העובדים היהודיים.

הכנסת ענף הטבק למושבה מטולה
 
התפוז אגדת תפוח הזהב

האגדות על עליית ההדרים (התפוזים לארץ ישראל, שאינם נמנים על שבעת המינים שגדלו בארץ ישראל,מתחילות במאה השמונה עשר ,בניגוד לבני מינם הלימונים,האתרוגים שהובאו לארץ עוד בימי הביניים ,בידי סוחרים ערביים שסחרו עם עמים במזרח הרחוק,יש הטוענים כי שתילי התפוזים הובאו לארץ מפורטוגל, ונקראו בערבית בורדואן (בורדוגן) על שם ארץ המוצא,כמו שהם נקראים כיום בידי המוסלמים,שאינם מבטאים את האות פיי.

מובן שלתפוזים נוספה המלה שמוטי שמקורה בערבית ,הוא פחית המאור ,בצורתה הסגלגלה ששימשה את תושבי הארץ ,בטרם הגיעו מנורות הלוקס והחשמל לתאורה,בתוך הפחית שנקראה בערבית שמוט טמנו פתיל ומסביבו שמן,ומכיוון שצורתו דמתה לצורת התפוז נדבק הכינוי שמוט לתפוז.

הכנת החלקה לנטיעת פרדסים ,הייתה עבודה מייגעת ,כיוון שלאחר סיקול השטח, נאלצו לחרוש אותו על מנת לעקור את שרשי הצמחים ,על מנת שלא יתחרו על אספקת המים לעצי הפרדס,עקירת שורשים אלו אינה דבר מה בכך,שורשי היבלית או הטיון הדביק מגיעים לעומק רב ,לכן מקובל היה להגיע לעומק של לפחות מטר בעקירת השורשים.

התפוז אגדת תפוח הזהב
 
על חשבון הברון תחשיב הקמת משק

לאחר קריאת שורות אלו יבין הקורא מה פרוש המשפט " על חשבון הברון " ומדוע ברח הברון רוטשילד,לאחר שנים ספורות, מאימוץ המושבות והעבירם לידי הברון הירש וארגון יק"א .

לצורך רכישת משק חקלאי במושבות נדרשו   כעשרים אלף פרנק במזומן,האיכר חישב  את הוצאותיו כך   : על מנת להקים כרם שיספק פרנסה למשפחה בת חמש נפשות נדרש לו שטח של 55 דונם (חמישה הקטר) מחיר הדונם כ 240 פרנק   ,הקמת בית בן שני חדרי שנה ומטבח יעלה כשלושת אלפים פרנק, בניית רפת ומתבן יעלו כאלף חמש מאות פרנק ,סוס עגלתו והרתמות מחירו כשלוש מאות פרנק,פרה מחירה כשמונים פרנק,מחרשה מחירה כארבעים פרנק,כחמש מאות פרנק מחירם של הדישון והולכת הענבים ליקב   .
 
להוצאות הללו יש להשקיע עוד כעשרים אלף פרנק לנטיעת הכרם ,ולתקופה של ארבע שנים עבודה ,השקיה והמתנה עד שיניבו אשכולות הענבים,מחיר שיקבל האיכר בעבור יבול הענבים, תלוי בבחירת סוג הגפנים וטיב הקרקע ,הערכה הייתה שרווחו של האיכר יהיה בין אלפים לשלושת אלפים פראנק בעבור היבול. 

                

על חשבון הברון תחשיב הקמת משק
 

סיפורה של מניה שעוני זייגרמכר (ציזיק )

הבת מנייה שעוני לבית ציזיק נולדה וחייה בן השנים 1888-1948 , נפטרה בבית החולים שוויצר בטבריה בגיל 60 שנה, מנייה נישאה במושבה כנרת לשעני – יצחק זייגרמכר איכר מהמושבה מטולה ועברה להתגורר במטולה, לזוג נולדו הילדים חרמונה אשת דניאל סמבורסקי, אריה, שולמית שנישאה ליצחק יערי (אשר בנם היה אהוד יערי כתב הטלוויזיה) הבת בת עמי – יהלום שנהרגה בעת שרותה כנהגת בחיל הנשים הבריטי , בתם סגולה שנישאה להרי חשמונאי ובתם דבורה שנישאה לדב הורוביץ.

סיפורם של ילדיהם של שמואל ובריינה צ'יזיק
 
מטולה סיפורה של המושבה
סיפורה של מושבת מטולה
בימי שלטון התורכים בישראל ,בשנת 1896  ביקר הברון רוטשילד באזור מטולה בדרכו לביקור בלבנון ודמשק , כשהבין את האפשרויות להקמת מושבה יהודית בצפון המדינה במסגרת תוכניותיו , לישב בארץ ישראל עוד מושבות במתכונתו הוא , של ממשל פקידותי ומוסדות שלטון,  כפי שהנהיג במושבותיו האחרות כמו זיכרון יעקב,ראש פינה ואחרות.

כיוון שהחליט להקים את המושבה מטולה ,רכש כשנים עשר אלף דונם מידי גבור בק גומבלט אחד מעשירי העיר צידון בלבנון ,חלק גדול מאדמה זאת לא הייתה ראויה לעיבוד חקלאי,ולכן נרכשה אדמה נוספת בצפון הגליל בשטח של 13.000 דונם, במקום שנקרא עין טלאה ,שטח זה חולק לחקלאי מטולה וביתרת השטח הוקמה נקודת תל חי.

כאשר נרכשו אדמות מטולה מידי גומבלט , ישבו באדמותיה חקלאים דרוזים, נוצרים ובדואים כאריסיםעל שטחיו של גומבלט, הדרוזים הבדואים אלו נלחמו אחד בשני עד שנמאס לגומבלט  והוא מצא את ההזדמנות למכור לברון את האדמות , לאחר המכירה נאלצו אריסים אלו לעזוב את בתי החושות מהחמר שהתגוררו בהם ואת חלקותיהם שעיבדו.

אריסים דרוזים אלו לא השלימו עם המצב החדש,כיוון שלא קבלו פיצוי על כרמיהם והמטעים אשר נטעו בעיקר עצי תאנים ,הגבול בין השלטון העותמאני לבין חייל צרפת בסוריה היה על יד ראש פינה. תל חי כפר גלעדי ועל יד מטולה שטחים אלו היו שייכים לשטח בשיפוטם של הממשל הצרפתי.

חיל הספר התורכי במטולה מנה חמישה חיילים וסמל , לא היה יכול למנוע מהאריסים הדרוזים להתנפל על החקלאים היהודים בשעת עבודתם בשדות ,או למנוע מהם לשדוד את הבהמות ואת הירי על בתי התושבים בלילות , בגלל היריות נמנע מן התושבים מלצאת בלילות מבתיהם ומתחילת ההתיישבות החלו הדרוזים והבדואים, להציק למתיישבים החדשים בביזת היבולים ,גניבת רכוש והעלאת עדרי הצאן על הגידולים החקלאיים.

שהמושבה הותקפה לעיתים קרובות ,בידי הכנופיות הדרוזיות בירי בעיקר בשעות הערב, יצאו האנשים , הנשים והילדים שלא לחמו על הגנת המושבה ורצו לתפוס מחסה בבית משפחת בקמן שניבנה מקירות כפולים עבים להגנה, שם התחבאו עד אשר שככו היריות .

בין איכרי המושבה היו נפגעים, והיו גם כאלה שהתייאשו ועזבו.אך מרבית האיכרים נשארו במקום עם משפחותיהם,ובתמיכתו של הברון רוטשילד ואהרון אהרונסון ,הקימו כוח הגנה מקומי כדי להדוף את ההתקפות ולצמצם את ההתנכלויות

בשנת 1897 הוקם מבנה האבן הראשון מבלוקי גיר שנחצבו במחצבה שנפתחה במקום, מבנה  ציבורי זה יועד למגורים והמשרד של פקידי הברון רוטשילד,מבנים לפקידי הברון  הוקמו בכול מושבותיו , על מנת לספק תשלום תמיכה חודשי לעזרה ,לחלק כלי עבודה ובעלי חיים למשפחות של המתיישבים החדשים במושבותיו.

למעשה בבית פקידי הברון השתמשו אנשי הברון בעת שביקרו במושבה מטולה תושבי מטולה כינו אותו בית קלבריסקי על שם הפקיד האחראי , גם האגרונום אהרון אהרונסון שנשלח למושבה ללמד את המתיישבים החדשים את עבודת החקלאות המודרנית , טיפוח זנים חדשים המותאמים לאזור ולקרקע, טיפוח בעלי חיים .

חלק מרצונו לראות את איכרי המושבה בבתים מרווחים וטובים יותר נתנו את הדחף לפנות אל האיכרים על מנת שיהרסו את החושות וימהרו לבנות את מבני האבן הקבועים שלהם,הוא הזמין מהנדס צרפתי יהודי לעזור לו בתכנון הרחוב הראשי ובתי האיכרים החדשים.

חל עיכוב בבניה כיוון שהברון רצה בנייה בסגנון אירופאי פשוט מבנה וגג כיפה,  והאיכרים התעקשו על סגנון שכולל גם קשתות כמו בבתי הערבים ועמודים וגג רעפים ,נבנו חמישה בתים , והבניה נעצרה עקב הויכוח , מהלך זה , עיכב את בניית הבתים בשנתיים במושבה , עד אשר הסכימו פקידי  הברון לבקשתם.
מטולה סיפורה של המושבה
 
מטולה בית משפחת אסתר לויט ז"ל
בית משפחת אסתר לויט ז"ל
האמא של החיילים , או הדודה אסתר
רחוב ראשונים 21 מטולה
על פועלה,  למען חיילי צהל , אשר שירתו בלבנון בעת מלחמת לבנון , קיבלה אסתר לויט את פרס ישראל, לצערנו כלת ישראל נפטרה , בתחילת שנת  1986 כבת 85 שנה , אני זוכר את דמותה העומדת מאחורי הדוכן בגדר הטובה ,מקשיבה ,עוזרת ומגישה כתף אכן דודה אמיתית , זוכר אני גם את עוגות יום השישי אשר חולקו מידיה למוצבים הצהליים הסמוכים לגבול  .

אסתר בת הדור השני למייסדים נולדה במושבה שבנת 1904 כביתם של ברוריה לבקוביץ  וזלמן ויינר,  ,סיפורן של משפחת לבקוביץ ומשפחת ווינר , אשר הגיעה מרוסיה , משולב בסיפורן , שתי המשפחות,  נשלחו מטעם פקידי הברון לאכלס בסוריה כקבוצה שמנתה שלושים משפחות ,את מושבת  סבאם גולן , מושבה של בתי חמר ,המוקפת בערביים עוינים  שמיררו את חייהם של המתיישבים היהודים החדשים, הקבוצה החזיקה על אף הקשיים כשנתיים ואז נטשו את המקום.

משפחת ווינר הגיעה למושבת מטולה והתיישבה במקום,משפחת לבקוביץ ירדה עד לאזור שמעל לכנרת והקימו את יבנאל ואת בית גן, לאחר זמן מה נישאה ברוריה לבקוביץ לזלמן ווינר ועברו להתגורר במטולה.

בעלה של ברוריה אמה של אסתר  נפטר לאחר מכן בהותירו את אמה של אסתר כאלמנה והתינוקת בת השנה אסתר  ,באותה תקופה במושבה יסוד המעלה התגורר אריה לייב לובוסקי שהגיע מבוסטון.

כאשר אשתו השנייה מרים  נפטרה נעשה שידוך בין ברוריה לאריה לייב לובוסקי  והיא נישאה לו, לזוג נולדו עוד שבעה ילדים משותפים, בני הזוג  התגוררו באותה תקופה במשמר הירדן עד אשר בשנת 1939 נפטר לייב אריה לובוסקי  ונקבר במשמר הירדן,אשתו ברוריה שעברה במלחמת העצמאות להתגורר ביסוד המעלה .נפטרה בשנת 1963 ונקברה ביסוד המעלה.

אסתר בתה של ברוריה עזבה את אמה לאחר מות אביה זלמן , ועברה להתגורר בבית הורי אביה הביולוגי ברחוב הראשונים במטולה,  כבת מאומצת של הורי אביה ,אסתר עסקה בחקלאות ושמה התפרסם בשל כישוריה, כשנפטרו הורי אביה ירשה את הבית והמשיכה להתגורר בו עד מותה , לעבד את האדמה ובעיסוקה החדש הלב של החיילים .  

כאשר עומדים מול חזית המבנה ופונים מעט לצד המבנה ברחוב הנגיד,  מיד מבחינים כי  מאחורי המבנה,   קיימת חצר סגורה המוקפת בחומה כמנהג בתי התושבים מימי הקמת המושבה.

אסתר הנהיגה מדיניות של בית פתוח ומועדון לחיילי צהל בצפון , היא אירחה ברצון והגישה סיוע לכול נזקק ובמיוחד נודעה חיבתה לחייל צהל,נכדיה של אסתר לויט החליטו לשפץ את בייתה הישן בניסיון לשמר את האווירה ובעת הביקור ניתן להבחין בשני חדרים בשטיח המרצפות האדום והוסיפו נכדיה והתלו על קירות המבנה חפצי בית מאותה תקופה ותמונות מעברה ומעבר המושבה.

כיום משמש המבנה כמסעדה ששמה לואיזה המתמחה באוכל גלילי משובח.
מטולה בית משפחת אסתר לויט ז"ל
 
בית המורים במטולה
בית המורים במטולה
רחוב ראשונים 25
החינוך העברי בגליל החל במאה ה 19 ,המורים שהובילו את החינוך במושבות הגליל מטולה, משמר הירדן ויסוד המעלה הדוקטור יצחק אפשטיין ושמחה חיים וילקומיץ,הם הקנו ערכי ציוניות,פעילות פעלתנית מחוץ לכיתות בלימוד מדעי הטבע, ולימודי חקלאות , בשילוב החומר הישן של החדר וחומר הלימודים האירופאי.
 
המורה יצחק אפשטיין היה המורה הראשון בבית הספר של המושבה מטולה,הוא נולד ברוסיה בשנת 1963, ועלה לארץ כאחד משישה צעירים שנשלחו בידי אגודת חובבי ציון ללמוד במושבות להיות מדריכים חקלאיים .
 
בשנת 1895 התחילה ההכשרה במושבות זכרון יעקב, ומשם למושבות הצפוניות יסוד המעלה וראש פינה, לאחר חמש שנים נבחר לנהל את בית הספר לבנות בצפת ומשם בשנת 1896 נשלח ביחד עם המייסדים של מטולה לפתוח את בית הספר במושבה ועבד בה עד שנת 1899 שאז עבר לנהל את בית הספר בראש פינה ,אפשטיין לימד תנך , היסטוריה של עם ישראל , שימוש בעברית כפה עיקרית , דקדוק, קריאה וכתיבה, חשבון וידיעת הטבע.
 
החליף את המנהל אפשטיין המנהל שמחה חיים וילקומוביץ שעבר מסלול הכשרה דומה והגיע אף הוא מרוסיה,הוא התמחה והעמיק את הלימוד הלשונאי העברי תוך הקניית שיטת לימוד טבעית כמו שפת אם,תוך קישור התלמידים אל הטבע ,עיולים שורשיים, השירה והקניית הזהות הציונית הלאומית,אך דרכו לא הייתה קלה עקב התנגדות השמרנית של הורי התלמידים לשיטותיו.
 
על מנת להבהיר את הדרך למטולה,  למורה אפשטיין אספר ,כי הוא התחיל את מסעו ביפו,המשיך ברכבת העמק לצמח, בצמח עלה על סירה לחלק הצפוני של הכנרת , שם  ירד ועלה על פרידה בדרכו למושבה ראש פינה ומשם על חמור למושבה מטולה.
 
חשיבות גדולה בבתי הספר של המושבות ניתנה ללימוד השפה העברית , תלבושת אחידה הונהגה כמו בתרבות האירופאית ,ודגש הושם על שוויון בים המעמדות בעיקר בין ותיקים לחדשים, והחל הטיפוח הגופני של התלמידים.
 
בבית זה התגוררו ראשוני המורים של בית הספר המטולאי. תושבי המושבה הבינו את חשיבותו של החינוך, והקדישו לכך בית מיוחד, כאן החלו ללמוד לראשונה את שפת העברית בעברית (ולא כתרגום משפה אחרת), הונהגו שיעורי התעמלות, והוחלה חובת לבישת תלבושת אחידה, שהחילה שוויון בין בני המעמדות השונים, כיום משמש הבית למשרד הרבנות של המושבה
בית המורים במטולה
 
בית ראשונים – מוזיאון אומנות וספריית המושבה
בית ראשונים – מוזיאון אומנות וספריית המושבה
פתוח לביקורים חופשי בימים ראשון ,שני,חמישי בשעות 09:30-12:00 ובשעות 16:00-18:30,ביום רביעי בשעות 17:00-21:00 וביום שישי בשעות 09:00-12:00 , בשעות הפתיחה ניתן לבקר במבנה מבפנים.
כאשר החלו לבנות את בתי האבן במושבה במקום חושות החמר של האריסים הדרוזים במושבה בשנת 1901 נבנה בית הספר בעבור ילדי המושבה , בית הספר כלל ארבעה כיתות לימוד ,יחד עם מבנה בית הספר נבנו גם ביתם של מורי בית הספר ובית רב המושבה.

בית הספר שימש את תלמידי המושבה עד שנת 1920 שאז נסגר בית הספר בפקודת הצבא הצרפתי ששלט באזור ולתוכו שוכנו חיילי חיל המצב הצרפתי במטולה .

בעת ששימש המבנה את תלמידי מטולה ,שימשה כול כיתה ללימוד שלושה שנתונים של תלמידים , להבנה כיתה א,ב,ג למדו באותה כיתה וכן הלאה ,לימוד תלמידים בגילאים שונים ביחד נבע מחוסר ילדים בני אותה שכבת גיל למלא כיתת לימוד, בבית הספר לימדו שני מורים .

לאחר שסולקו הצרפתים ערב מלחמת העולם השנייה , הוחזר המבנה לאנשי מטולה והוא שימש כבית ספר עד שנות השבעים, ואז הפך למתנס וספרייה המשמשת עד היום את אנשי מטולה.
בית ראשונים – מוזיאון אומנות וספריית המושבה
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור