דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

חלוצים וחלוצות בארץ ישראל והמושבות

 

 
 
 

עמק החולה החל לעורר את תשומת לב המנהיגות היהודית במיישבת כבר בתחילת המאה העשרים כבר בשנת 1908 ביקש פרופסור וינברג מרכשיי הקרקע הציוניים לגאול קרקעות אלו אך נכשל עקב סירובם של ראשי הציונות לרכוש את הקרקעות, רוב הקרקעות בעמק החולה היו שייכים לשלטון וחלקם עקב הביצות והמלריה ניתן היה לרכשם בסוף המאה התשע עשר במחיר מוזל .

על המציאה של רכישת זיכיון לקבלת אדמות ביצות החולה ,מידי השלטון העותומאני נכנסה משפחת סורסוק הלבנונית שהעסיקה עריסים רבים לעבד את אדמותיה לאחר ששלטה בשטחי אדמות רבים בצפון המדינה ,בזיכיון שתמורתו שלמה המשפחה כארבע מאות לירות תורכיות , בעבור שטח של כעשרים אלף דונם ,לעיבוד אדמות החולה נכלל גם חוזה ליבש את הביצות.

משפחת סורסוק החכירה חלק מהשטח לאריסים שהשתמשו בצמחי הפפירוס שצמח בימת החולה על מנת לייצר מחצלות , בהמשך נכנס יצרן אנגלי למחצלות ,וחכר ונכנס לשותפות עם משפחת סורסוק ,בחוזה לחמש שנים על מנת להשתמש בפפירוס

מכוון שלא נענו לרצונו של האנגלי ,להחכיר את השטח לעשר שנים , נמנע האנגלי להביא מכונות ליצור המחצלות ,ושינע את הפפירוס למפעליו באנגליה , לאנגלי חברו שותף גרמני שגר ביפו ואיכר ממטולה האגדות מוסיפות שהם התפרנסו לא רע מיצור המחצלות .

מלחמת העולם הראשונה והסתלקותם של העותומאניים משטחי ארץ ישראל והעברת השלטון למנדט חסם זיכיון זה , אי לכך פנתה משפחת סרסוק הלבנונית לאחר המלחמה ,לארגונים ציונים על מנת שירכשו את זיכיונם באדמות החולה, בעת שאלו גאלו את אדמות עמק חפר ועמק ויזרעאל .

חנקין שפעל לקבלת הזיכיון לאדמות אגם החולה שהשתרעו על שטח של חמישים ושבעה אלף דונם מידי משפחת סורסוק ובתווך המנדט הבריטי הצליח בשנת 1933 לקבל את הזיכיון ,אך הבריטים התנו את קבלת הזיכיון בהשארת 15.000 דונם בידי הפלאחים הערביים שישבו בחלקם על הקרקע .

במשא ומתן השתתפה המחלקה המדינית הציונות בארץ ישראל שיוצגה על ידי משה שרתוק וחיים וייצמן ,בעיה נוספת הייתה איסוף הכסף הרב לרכישת האדמות ,כיוון שנבצר מהקק"ל לעמוד במטלת הכסף, פנתה חברת הכשרת היישוב לבעלי הון יהודי ברחבי העולם וחברות פרטיות שאותם ייצג סמילנסקי ובעזרתם נרכשה האדמה בזיכיון בשנת 1933.

גרסה ב'

בשנת 1964 נערכו חגיגות לרגל חצי יובל להקמת מצודות אוסישקין דפנה ודן יחדיו על אדמות שנגאלו מידי הערביים בידי הקק"ל , וגואלי האדמות : אליוביץ, נחמני ,הורוביץ ואליעזר ודב קרול האדמה נרכשה מידיו של קמיל אחסן שהצליח גם לפנות את האריסים הערביים שיישבו על הקרקע ועיבדו אותה בחלקה, כאמל חסין אפנדי .

מכוון שחברת הכשרת היישוב האמינה כי הקק"ל יכנסו לעזור ברכישה היא השקיעה חלק גדול מהונה ברכישה זאת ,כאשר הקק"ל לא הצטרפה לרכישה נכנסה חברת הכשרת היישוב למשבר כספי עמוק, משבר שמנע ממנה להמשיך במרץ לגאולת הארץ ורכישת האדמות .

כממונה על הזיכיון היהודי התמנה משה בוקשסטר ,תושב ראש פינה ששימש גם בתפקיד שמאי ממשלתי שהתקדם ומונה כראש שמאי אזור צפת ועמק החולה , מאחר ומשה שלט בערבית והכיר את גבולות אזור החולה הבלתי ברורים ואת מנהגי השבטים הבדויים שיישבו על האדמות , הכיר גם את האדמות שנלקחו לשליטת המדינה כאדמות ג'יפטליק (אדמות שנלקחו בחזרה מידי הבעלים שלא עבדו אותם כשלוש שנים רצופות).

משה גם הכיר את בעלי הקרקעות השונות בעמק החולה ואת דרישותיהם לבעלויות , אלא שהשלטונות השליכו אות מעבודתו כשומר גבולות החולה, ומיד נמצא לו תפקיד בזיכיון היהודי שהושג בימי המנדט בעבור היהודים על השטח.

כממונה על הזיכיון היהודי התמנה משה בוקשסטר ,תושב ראש פינה ששימש גם בתפקיד שמאי ממשלתי שהתקדם ומונה כראש שמאי אזור צפת ועמק החולה , מאחר ומשה שלט בערבית והכיר את גבולות אזור החולה הבלתי ברורים ואת מנהגי השבטים הבדויים שיישבו על האדמות , הכיר גם את האדמות שנלקחו לשליטת המדינה כאדמות ג'יפטליק (אדמות שנלקחו בחזרה מידי הבעלים שלא עבדו אותם כשלוש שנים רצופות).

משה גם הכיר את בעלי הקרקעות השונות בעמק החולה ואת דרישותיהם לבעלויות , אלא שהשלטונות השליכו אות מעבודתו כשומר גבולות החולה, ומיד נמצא לו תפקיד בזיכיון היהודי שהושג בימי המנדט בעבור היהודים על השטח.

 
גליל עליון ביצות החולה (מי מרום) זיכיון העבודה
 

לאחר שנים של גידול ענפי פלחה ,והשמדת מטעי פרי כתוצאה ממחלה על מנת להציל את המושבות וליצור ענף כלכלי חדש מהכוונת יק"א הפטרונית ,אך בעיקר לעזור לחקלאים ,להרחיב ולגוון את סוגי הגידולים ,נמצאה כי אדמת האזור טובה לגידול הטבק, אי לכך החלו מושבים וישובים באזור לזרוע ולגדל טבק .

היבול בשנת הגדול הראשונה של גידול הטבק לא היה רב אך מאחר והאדמה התאימה לגידול והתוצרת של עלי הטבק היו טובים , הצליחו המגדלים למכרו במחיר יאה, אי לכך קפצו עוד מגדלים ושתלו בעונה הבאה ,עוד דונמים של שדות טבק, בכול רחבי ארץ ישראל ,בלא לשים לב לטיב הקרקע או התאמתה לגידול צמח הטבק , בתקווה שהגידול יכניס לכיסם ממון רב.

אלא שהמציאות המרה ,טפחה בפני רבים שקפצו על העגלה, בלא להבין וללמוד את רזי הענף, לימוד זה עלה לרבים בהוצאת כסף מכיסם על מנת לכסות את ההפסדים.

לעומתם איכרי המושבות בגליל ,צלחו את הענף החדש בזכות אדמתם המותאמת לגידול, אלא שכול מושבה, גידלה את הטבק עצמאית ולא התאחדה להקמת ארגון לשווק הסחורה בצורה מסודרת וקביעת מחירים לתוצרתם.

לפרצה הזאת ,חדרו סוחרי עלי הטבק ויצרני הסיגריות, שהחלו לשחק ולשחוק במחירי התוצרת בקבעם בצורה שרירותית מחיר לפי המוטיב הפרד ומשול האיכרים המגדלים נתקעו עם סחורה רבה במחסניהם שלא נמכרה וגרמה להם הפסדים וחוסר הכנסות בעבור רכישת זרעים לעונות הבאות וכסף למחיתם.

חלק מהאיכרים הכריזו מלחמה וחרם על החברות המחניקות כמו חברת מספרו היהודית ,וחלק מהאיכרים בלית בררה, נאלצו למכור את עלי הטבק בפרוטות התוצאה הסופית שכמויות שטחי הגידול הצטמצמו לשליש ולרבע בשנה שלאחריהם.

לענף זה ,שהיה מיועד להציל את החקלאות במושבות בגליל ולפרנס בכבוד את המגדלים בארץ ,נכשל בשל חמדנותם של סוחרי הטבק והיצרנים ,איכרים שגידלו טבק ,שקיוו לטוב בעת המכירות ,נחנקו עם יבולם במחסנים עד אין קץ.

כנגד תופעת החמדנות של מפעלי הסיגריות ,התאחדו והתארגנו מגדלי הטבק בשנים 1928-30 בעיקר בגליל ,על מנת להקים התאחדות מגדלי הטבק שתעזור להם במלחמתם ,ותחפש שווקים חדשים בחו"ל ,אך בעיקר תעמוד כחזית אחת בארץ ,לקביעת מחירים סבירים וכלכליים למגדלי הטבק.

הדרך לא הייתה קלה , בעזרת עזרה מחברת פיקא , למרות מעשי העושק של הסוחרים שנעלמו בהדרגה , למרות שהסוחרים לחמו באגודה באמצעים שונים על מנת לשבור את רוחם של האיכרים .

אנשי מסחר מטעם האגודה יצרו קשר עם יצרני סיגריות מפולין , שבדקו את הסחורה והגיעו למסקנה, כי הטבק טוב לצרכיהם , ומיד רכשו כמויות של עלי טבק , והחלו במשא ומתן למשלוחים לחמש השנים הבאות , משלוחי הטבק עברו בשנה הראשונה מעל ל 55 אלף קילו שנשלחו רק מראש פינה .

כשארבעת אלפי דונם של טבק נזרעו בשנת 1930 בגליל , עקשנותם זאת של המגדלים ,החלה לעורר בהם רצון להקים מפעל ליצור סיגריות בראש פינה בבעלות האיכרים המגדלים טבק.

יבול הטבק של שנת 1931 ממושבות הגליל ,היה בסביבות 80.000 קילו שלושים וחמש אלף קילו נמכרו ליצרני הסיגריות הפולנים , לתעשייה המקומית נמכרו כשמונת אלפים קילו והיתרה נשארה במחסנים ,הצפי ליבול של כשישים אלף קילו לשנת 1932 התבדה עקב שנת הבצורת.

צריך לזכור כי גדול הטבק הצריך לאחר ייבושו ואריזתו בחבילות טיפול תמידי בעת ששכב במחסנים ,שכר עובדים לטיפול הקבוע בסחורה ,ולייעוץ מומחה לעלי הטבק גזל כספים מחוץ למחיר גידולו בשדה והקטיף , יש להוסיף עליו את מחיר המתווכים שחיפשו שווקים וסוחרים למכירת המלאי גם הם גזלו מההכנסות .

חישוב מחדש של ההוצאות אל מול ההכנסות ,הביא את האיכרים להבנה ,כי ההוצאות רבות הם וההכנסות תלויות במחיר שיסכימו הקונים לשלם , על כן אין מקום להפוך אותו ,לענף עיקרי אלא ענף נוסף בגידולים .

מאחר ומחיר העסקת פועל ערבי היה 6 גרושים שכר יומי, נאלצו האיכרים לשכור פועלים ערביים לשתילה ואיסוף העלים בהבשלתם, מכוון שהמגדלים לא יכלו לשלם לפועלים יהודיים ששכרם היה רב יותר.

 
 
גליל הקמת ארגון מגדלי הטבק
 

הסתדרות הציונית המיישבת בארץ ישראל , החליטה לספק עבודה לגלי העלייה בארץ ישראל, ההסתדרות הבינה כי תעסוקה ומסחר הם חלק מיישוב יהודים בחזרה על אדמתם, כהבנתה שהרעיון הציוני החדש ,אינו יכול להסתמך על כספי החלוקה ויש לספק לצעירים עבודה ,ברוח גל הקדמה שעבר על העולם מתחילת המאה העשרים.

אחד הרעיונות היה לפתח את ענף גידול הטבק וייצור הסיגריות, שכבר קרטע בארץ ישראל מסוף המאה התשע עשר בזכות בודדים ,רעיון פיתוח ענף הטבק הוגבר ביחד עם זרם העלייה השנייה ,אז החלו לצוץ מפעלים ליצור סיגריות ,כאשר את רוב חומר הגלם הצטרכו המפעלים לייבא, אלא שההגמוניה בארץ ישראל, על ענף הטבק והסיגריות ,נשלט בטרם מלחמת העולם הראשונה בידי הצרפתים ביד חברת הרזי קומפני ובעזרת השלטון העותומאני.

לצורך פיתוח הענף פנתה ההסתדרות הציונית למומחים יהודיים בענף הטבק ,על מנת לקבל חוות דעת לרעיון ולאפשרות פיתוח הטבק בארץ ישראל, מומחים אלו שללו את הרעיון בנימוקים כי השלטון העותומאני יצר מונופול וקבע את המיסוי ומכסות הגידול של הטבק בארץ ישראל ולכן יתקל הענף בקשיים בהתפתחותו.

סיגריות בארץ ישראל
 

האגדות היהודיות מספרות כי יעקב עבר מעל לגשר בעת שחזר מלבן , האגדה השנייה טוענת כי הגשר נבנה בידי אדם ששמו יעקב , גשר בנות יעקב שימש כנקודת חציה על נהר הירדן בדרך המסחר העולה ממצרים לדמשק, בדרך זאת עברו שיירות גמלים שנעו בדרכי המסחר, עוד שימש הגשר למעבר עדרי הצאן של שבטי הבדויים בחזרם ממרעה קיץ מאזור הג'רמק ועבר הירדן.

עוד שימש הגשר לשיירות שנעו לכוון החורן (חבל ארץ בדרומה של סוריה)

המוזכר בספר התנ"ך ,מבחינה חקלאית, הוא היה ידוע כחבל ארץ פורה המתאים לגידולי מטעים וכרמים וגידולי פלחה בשיטת הבעל של השקיה ממימי הגשמים.

אחת מאגדות הערביות לפועלם של המתיישבים היהודים, בייבוש ביצות וסיקול האבנים מהשדות המיועדים לזריעה סביב היישובים של מצודות אוסישקין מספרת כי מעבר הירדן גשר בנות יעקב ,קשורות לבנותיו של יעקב ולבור שאליו הושלך יוסף בטרם נמכר לעבדות במצרים .

הבור (באר) שאליו ניקו דמעות אחיותיו לשמע האסון של אחיהם , דמעות אלו על פי האגדה הפכו לשברי אבנים שחורות שכיסו את השטח באזור , האגדה ממשיכה וטוענת ,כי צאצאי היהודים שהתיישבו כאן המעבדים את הקרקע באזור ,ממיסים את זעתם בפינוי אבנים אלו .

הגשר נבנה מאבני בזלת ונתמך בשלושה עמודים וקשתות הבנויים מאבן בקצהו המערבי הוקם מבנה שיישבו בו בעבר מחלקת חיילים לשמירה עליו, בתקופה העותומאנית ישבו בגשר גובי המיסים שאליהם נלוו שני חיילים תורכים לגיבוי עבודת הגובים , ליד מבנה גביית המיסים ניצב מבנה נוסף ששימש למגורי המוכסים .

בתקופה העותומאנית הוחכר הגשר בידי מושל התורכי האזורי באלף לירות תורכיות לשלוש שנים , החוכרים היו לרוב חוכרים בעלי אזרחות תורכית שגרו בעיר צפת, אלא גבו מיסים מהמעבר על הגשר .

בחלקו המזרחי של הגשר, הוקם מבנה אבן בן שתי קומות ששימש כפונדק שלו חצר גדולה ומערות לאכסון בעלי חיים ומחסנים , אלא שהסיפור סביב הפונדק קשור לרכישת האדמות לבניית היישוב משמר הירדן .

משמר הירדן הוקמה בשנת 1891 , בידי קבוצה קטנה של תושבים מהעיר צפת, על שטח של 2.300 דונם שנקנה מידי ערבי תושב מירון ,או מבני משפחת עבו מצפת שרכשו אדמות מערבים , אך בפועל נרכש השטח עוד לפני כן ,בידי יהודי מאמריקה ששמו היה מרדכי לובובובסקי איש העלייה הראשונה שייעד להקים עליה חווה חקלאית ופונדק בחלקו המזרחי של הגשר.

אך הערבים תושבי האזור הרסו את תחילת המבנה ,בטרם החליט היהודי מרדכי לובובוססקי לבנותה מחדש , הזמין את אחד ממפקדי הצבא התורכי באזור וביחד ערכו מדידות לשטחו על מנת למנוע כול טענות מבין הערבים לפלישה לשטחם.

עוד טען היהודי כי קבל רישיון לבנות חאן (פונדק ) מידי השלטונות התורכים וממוכתר השטח שנמכר, בשלב הזה ביקש הקצין התורכי לראות את האישור הכתוב לבניית החאן, נטל את המסמך שהוצג בפניו הכניסו לכיסו ,עלה על סוסו ודהר מהמקום (מנפלאות הבקשיש שקיבל הקצין) , היהודי בעל הקרקע והרישיון ,קפל את רגליו וירד מהשטח פן יבולע לחיו .

בעת שעזב את אדמותיו שליד גשר בנות יעקב ,מכר מרדכי לובובובסקי את אדמותיו באזור גשר בנות יעקב במחיר של 16,000אלף פרנק, לידי קבוצת של כעשרה חברים שמקום מגוריהם היה בצפת ,בראשם היה משה דוד שוב שמקצועו מורה , אלף דונם חולקו בין חברי קבוצת המתיישבים ,חלק אחר מהאדמה מכר משה דוד שוב ,למתיישבים אחרים ששילמו לו כסף בעבור שאר החלקות שמכר,במחיר של 10 פרנק לכול דונם .

גליל נהר הירדן גשר בנות יעקב
 

גליל עליון הקמת מנרה 1945

אדמת הכפר הערבי עודיסה (צוק מנרה) נרכשו מידי פלאחים מלבנון שטח של כאלף חמש מאות דונם ,שנועד לעיבוד מהיותו שטח אדמה טרשי שנדרש לעבדו לפני שייושב , אדמות מנרה נרכשו בידי הקק"ל והישוב הועלה על הקרקע לאחר הצהרת בלפור בשנת 1945 , מטרת היישוב לקבע את גבולות ארץ ישראל בצפון והמתיישבים היו אמורים להיות חיילים משוחררים שלחמו בצבא הבריטי .

בתחילה עלתה על הנקודה אנשי פלוגת עבודה על מנת להכשירו ולסקל את האדמה לקראת נטיעה ושתילה של עצים וצומח וגם להכין מקור מים לצרכים אלו, לצורך הכנת השטח הקציבו קרן היסוד והקק"ל כעשרים אלף לירות להוצאות ולמשכורות לאנשי גדוד העבודה.

הקמת קבוץ להבות 1945

גם אדמות הישוב להבות נגאלו בידי הקק"ל מידי פלאחים מסוריה ושבנוסף לכסף בעבור אדמתם הוקצע להם שטח חדש להקמת כפרם החדש, גם ישוב זה עלה על הקרקע לאחר הצהרת בלפור אנשי הגרעין שהיו ממצוא גרמני שרובו עלה כנערים בידי עליית הנוער טרם מלחמת העולם השנייה ,החלו את הכשרתם בקבוץ עין שמר שם למדו את תורת החקלאות והגידולים .

גליל עליון הקמת הקיבוצים מנרה ולהבות
 

סיפורו של דניאל אוסטר שנולד בשם דניאל גוטמן , דניאל אוסטר נולד בממלכה האוסטרית הונגרית בשנת 1893 הוא סיים את לימודי המשפטים בעיר וינה, ובשנת 1914 ממש טרם פרצה מלחמת העולם הראשונה החליטו הוא וחבריו הסטודנטים מוינה לעלות לארץ ישראל לאחר עלייתו החל את דרכו כמורה לגרמנית בבית הספר הראלי בתל אביב .

תלמידיו מתארים את המורה דניאל ,בתלבושת חקי ועניבה לצווארו ,תסרוקתו הסרוקה השחורה חולקה למחצית שמאלה ומחצית ימינה , מבטו היה חודר ותמיד נשמר הדיסטנס היקי בינו לבין תלמידיו , הוא שמר על משמעת ושלט בכיתה בכוח האוטוריטה השקטה הטמונה בו ,התנהגות זאת סללה את דרכו בהמשך דרכו.

לאחר מכן התיישב בעיר ירושלים, זמן קצר לאחר מכן גויס לצבא האוסטרי והוצב כקצין בעיר דמשק, מיד שהסתיימה המלחמה חזר לירושלים ,הוסמך ביד שלטון המנדט כעורך דין במדינת פלשתינה.

בשנת 1920 החל לפעול ליסוד החברה לחקר המשפט העברי בארץ ישראל ,לאחר שחברה הזאת פעלה במוסקבה והפסיקה את פעילותה עקב רדיפות השלטונות ברוסיה כנגדם, בשנת 1920 נבחר דניאל אוסטר לרשימת הנבחרים לבחירות מפלגת הפועל הצעיר לנבחריה בארץ ישראל, אז גם החל בפעילות ציבורית עם נבחרים שונים להקמת וייסוד מבנה ציבורי שירכז את פעילות אנשי העלייה והתרבות היהודית בירושלים.

בשנת 1924 קיבל על עצמו להגן בבית המשפט כנגד אחד מהחשודים ברצח של הרוזן דה האן , דניאל המשיך את עבודתו כעורך דין כמקביל לעבודתו הציבורית , כמו למשל מינוי מטעם ההסתדרות הציונית ,כעורך הדין של היהודים שנפגעו ורכושם נפגע בידי מתפרעים ערבים במאורעות 1929 בירושלים וחברון, בתביעות אישיות כנגד הפורעים ,במקביל לתביעה כנגד השלטון המנדטורי שהוגשו בידי המנהיגים היהודים בארץ ישראל.

סיפור של משפט בשנת 1929 שבו היה אוסטר דניאל שימש כסנגור הנתבעים

ספור המשפט שבו שימש דניאל אוסטר כסנגור של בחברת הביטוח אחריות כללית ג'נרלי שבין מבוטחיה בביטוח משני הייתה החברה למשכנתאות וקרדיט בארץ ישראל , הסיפור החל כאשר שמואל ברוזה במוצא תחתית שמשכן את רכושו לחברה למשכנתאות וקרדיט כנגד הלוואה בשנת 1929 (שנת פרעות הערבים) , ואיתרע מזלו לרעה ,כאשר אנשי היישוב הערבי קלנדייה שרפו את בייתו ורכושו ,בהתקפה על היישוב היהודי במוצא תחתית .

תבעה חברת המשכנתאות והקרדיט את חברת הביטוח ג'נרלי , תביעתה נדחתה מהסיבה שהיו קיימות שתי סוגי פוליסות ביטוח רכוש ,שבאחת היה סעיף משני הכולל ביטוח גם לנזקים בפני של מאורעות ,ובפוליה השנייה לא נכלל סעיף התמורה מנזק כזה.

מכוון שהפוליסה שנעשתה לשמואל ברוזה ,לא כללה את סעיף החבלה ממאורעות ,נדחתה התביעה בידי בית המשפט ,בנוסף זמן הגשת ערעור על הדחייה נקבע לשלושה חודשים מיום קביעת הדין ,ואילו חברת התביעה לערעור בידי החברה למשכנתאות וקרדיט בארץ ישראל ושמואל ברוזה הוגשה שמונה חודשים לאחר פסק הדין נדחה גם הערעור .

ירושלים סיפורו של דניאל אוסטר ראש העיר
 

הכניסות לגן נעולות כיום , ניתן להיכנס בסיור רגלי דרך הישוב גן חיים או שיכון עליה שבכפר סבא, כיוון שהשערים נעולים אין כיום אפשרות להיכנס לגן בנסיעה ברכבים, לכניסה לגן יש להגיע לשכונת עלייה לרחוב קפלסקי, ומשם בהמשך נסיעה יש לפנות לרחוב רינגלבלום עד שתמצאו חנייה בקצהו, משם ליד שלט ההסבר ,נכנסים לשביל המוליך לשערי הגן הנעול.

מעט על משפחת הברון דה מנשה

האחים פליקס ואמיל בני משפחת דה מנשה ,היו ממנהיגי הקהילה היהודית שבאלכסנדריה בני המשפחה בזכות היותם מבוססים ובעלי ממון ,שפרנסתם היית מסחר ברחבי מצרים ובמיוחד באלכסנדריה, היו מעורבים בכלכלה המצרית ,במתן תמיכה ועזרה בהקמתם של ישובים כמו: נתניה, אבן יהודה, כפר אהרון ועוד שהוקמו בארץ ישראל ועזרה בהתיישבות בארץ ישראל בתקופה שבין המלחמות העולמיות הראשונה והשנייה.

בני משפחת דה מנשה החליטו ,לאחר מלחמת העולם הראשונה להקים ועדה למען ארץ ישראל, שמטרתה לרכוש אדמות בארץ ישראל בעידודם של חיים ויצמן והחוקר אהרונסון כמו בשפלה ,בירושלים ,בחיפה ובעוד אזורים .

פועלם כלל לעודד השקעות כלכליות פרטיות של יהודים ,על מנת שיקדמו את הכלכלה ותעזור ליהודים ,להתבסס בארץ ישראל מבחינה כלכלית ,ובמקביל לנסות לעזור ולהשפיע בזכות מעמדם בפעילות מדינית במנהל השלטון המנדטורי על מנת לעזור ליהודים בשיתוף פעולה עם חיים ויצמן שהיה נשיא ההסתדרות הציונית .

פליקס ואחיו אמיל תמכו במוסד הלימוד מנשה שבמצרים ,שבו למדו ידי יהודים השכלה כללית , במחצית שנת 1923 ,ערך הברון פליקס ביקור בבית הנציב הראשי של בריטניה בארץ ישראל, והמשיך את ביקורו בעיר צפת ולאחר מכן ביקר במושבה ראש פינה בלוויית קצינים בריטים בטקס שנערך במלון פלדמן ,לאחר ביקור בבתי איכרים ובמוסדות כמו המרפאה ובית המרקחת המשיך במסעו לטבריה.

בני המשפחה אף עזרו בהקמת בנק שנקרא בני בנימין ,שמטרתו לעזור לאיכר בהתיישבות החקלאית ,בעזרת הקצאת אשראי לרכישת ציוד ,זרעים ונטיעת פרדסים בשפלה ,כול השקעתם נועדה לא רק מטעמים כלכליים לכיסם ,אלא לעזרה לבני העלייה הציונים בארץ ישראל.

סיפורו של הפרדס וגן דה מנשה

הפרדס, שבשטחו הוקם הגן, ממוקם בחלקו הצפון מערבי של העיר כפר סבא, ברחוב אנגל בכפר סבא ,שאותו רכש בשנת 1934 הברון פליקס דה מנשה ואשתו הברונית רוזט , שהתגוררו באלכסנדריה, שם היו פליקס ואחיו אמיל מראשי הקהילה היהודית שבאלכסנדריה ובמצרים האחים דה מנשה עסקו במסחר שלל יבוא ויצוא בנמל ובמחסניהם שבהם שווקו סחורות ברחבי מצרים.

בחלקת האדמה ששטחה כמאתיים ועשרים דונם ,שרכש פליקס בשנת 1934 בפתח תקווה בעבור המשפחה ,וכן לנטוע בחלקה פרדס , במרכזה של הגבעה תוכנן לבנות בית קיט בעבור המשפחה ומסביבו להקים גן בוטני, לצורך הקמת הפרדס וניהולו והקמת הגן הבוטני שכר את שרותי משפחת חיים ומרים יפה בשנת 1939 ,בעבורם בנה בית קטן במרומי הגבעה שבשטחו ולצדו היה אמור לקום בית הקיט שלא נבנה מעולם .

מסביב למבנה הקימו בני הזוג יפה ,גם משק חי קטן שסיפק חלב ומוצריו ואפילו לול שסיפק את הבשר והביצים למקום, לגן הבוטני שהוקם על הגבעה בשטח של כעשרה דונם ,הובאו צמחים נדירים מרחבי העולם.

בשטח הפרדס והגן נטעה שדרה של עצי ברוש המוליכה מהכניסה לגן ,שגילם כיום מעל לתשעים שנים, שחצצו בין חלקות הפרדס ושימשו גם כמגן רוח ,שעציו נעלמו כלא היו לאורך השנים , חלק מהעצים שבשדרה נכרתו עקב מצבם, חלק הושארו ונשתלו בשדרת ברושים חדשים במקומם.

בפרדס ניטעו עצי הדר שכללו קלמנטינות ,תפוזים ואשכוליות, כיום הפרדסים נעלמו ואינם , חלק מהשטח של הפרדס נכבש בידי אנשי הנדל"ן שבנו עליו שכונת מגורים, ובני משפחת אייזנברג לאחר תהליך התדיינות ארוך זכו לבנות עליו שלוש וילות למגורים עבורם.

בחלקות הגן הבוטני גודלו סוגי קקטוסים , צמחייה ארץ ישראלית וצמחיה טרופית שהובאה מרחבי העולם, המבנה שבו גרו בני משפחת יפה, שימש גם את אנשי השומר ובהמשך את אנשי ההגנה ואנשי הפלמ"ח ,כמקום מפגש ואימונים , אפילו תחנת שידור סודית הוקמה בעליית הגג והאנטנה הוסוותה כשובך יונים .

לצורך ההסוואה שימש הבית גם כמקום כינוס ובילוי לשחקני תיאטרון העברי , שיני הזמן עשו שמות גם במבנה הקטן שבראש הגבעה ,השטח נמכר בשנות השישים בידי צאצאי משפחת דה מנשה לידי בני משפחת אייזנברג ששימרו את הגן וקראו לו גן שאול, על שם שאול ולאה אייזנברג.

בני הזוג יפה התגוררו במקום, עד מותו של חיים בשנת 1964 ועקירת רעייתו בשנת 1968 מהבית, השטח הפרטי גודר וננעל למבקרים למשך כחמישים שנה לאחר הרכישה ,כתוצאה מכך סבל המקום מהזנחה שפגעה בעצי הדקל ,המדשאות התייבשו וחלק מהצמחייה הבוטנית קמלה או נשדדה.

כיום לאחר שמשפחת אייזנברג ,שרכשה את השטח בשנת 1967, קבלה בשנים האחרונות היתר לבנייה על השטח הקרוב לגן שלוש וילות , בהתניה שהגן ישוקם ותינתן לציבור אפשרות חופשית או בתשלום ,לבקר בו במשך חמישים שעות שבועיות , עוד נחתם בחוזה כי המבנה שעל הגבעה ישופץ ויהפוך למוזיאון.

אלא שבין הגשמת ההסכם נותר הבדל עצום ,המבנים של בני משפחת אייזנברג נבנו ,אך הגן לא שופץ , הדרך היחידה שקיים כיום לבקר בגן מנשה (שאול) ,ולהיכנס לגן כיום בלי להתגנב בפרצה, היא להירשם ולשלם לסיורים המאורגנים הנערכים מדי פעם ,שעורך המוזיאון ההיסטורי של העיר כפר סבא .

באוקטובר 2018 נחתם חוזה בין עיריית כפר סבא ומשפחת אייזנברג ,לפתוח את שערי גן מנשה (שאול) לציבור, ולהעביר את ניהול ושימור הגן לידי עיריית כפר סבא ,העירייה התחייבה לבצע בגן עבודות שימור ועבודות שיחזור גינון על מנת לפתוח את שערי גן לציבור הרחב.

כפר סבא גן הברון מנשה (שאול)
 
חנקין יהושוע גואל הקרקעות

לאחר עליית משפחת חנקין בתנועת חובבי ציון לישראל בשנת 1882 ,התיישבה המשפחה בתחילה ביפו,שם הקים אביו את ועד חלוצי העלייה ,על מנת לרכוש אדמות באזור יפו, כאשר ניסיון זה לא צלח עברה המשפחה למושבה ראשון לציון והאגדות מספרות שהם הקימו את המבנה הראשון במושבה.

באותה הזדמנות בשנת 1890 רכשה המשפחה  כעשרת אלפים דונם שעליהם צמחה המושבה רחובות, כיוון שלא הסכין לרודנות פקידי המושבות בעת שעבד את חלקותיו בניסיונו החקלאי שעזר לו להצליח בעמלו, סרב להישמע לפקודותיהם של פקידי הברון,כיוון שהתמרדה המשפחה עם עוד איכרים בראשון .

חנקין יהושוע גואל הקרקעות
 

במרכז עמק הירדן ממוקמת גבעה שכינוייה גבעת שוורץ , אל הגבעה מוליך שביל עפר בן שני קילומטר ממערב קיבוץ כפר בלום,על גבעה זאת עלו להתיישבות בשנת 1943 בשלוב של יהודים אנשי עליה מאנגליה,ליטא,אסטוניה ולטביה ,שמו של הקבוץ ניתן לו ,על שם ליאון בלום ,ששימש כראש ממשלת צרפת בשנים  1936-9, לזכרו מוצב בקיבוץ פסל של ראשו .

על ההתיישבות בתל התנצחו שתי קבוצות עולים שרצו ליישב אותה כיוון שהגבעה שלטה על השטח ולא נכללה בשטחי הביצות המוצפים במים, הקבוצה שהפסידה במרוץ התיישבה והקימה את קבוץ כפר סולד.

כפר בלום השם הזמני נעמה בתל נאעמה
 

אחד המחקרים של הוועדה המלכותית הבריטית ,שערכה סקר בנגב הניב ספר שהכיל 400 עמודים ,במחקר טענו חוקרים רבים כי בעל הניסיון הרב לשטח, בעל וותק של כחמש עשר שנה שבהם שרת כמושל מיג'ור ג'ארויס הבריטי   לנגב וסיני .

כמושל לא נטה לא לערבים ולא ליהודים, רעיונו העיקרי היה שיש לפתח וליישב בנגב מתיישבים, לחיזוק דבריו הביא ממצאים שהעידו שבעבר זכה האזור ,לכמות גשמים גבוהה יותר ולכן זכה בפיתוח חקלאי רב יותר .

עוד משבח מיג'ור ג'ארויס ,את ההתיישבות החלוצית היהודית בנגב ,שבעזרת כספים מבעלי הון יהודיים, רכשו אדמות והצליחו לגדל עלייהם גידולים חקלאיים ,הוויכוח בעיניו נבע לא מהדרישה של גורמים בריטיים למסור את הנגב לידיים ערביות ,אלא גודל השטח שיש למכור להתיישבות היהודית על מנת לפתח את הנגב הצחיח ,בלי להגביר את והיריבות בין הערבים ליהודיים בארץ ישראל ובנגב בפרט.

אומנם בני השבטים הערביים התרבין ובני שבט הרומילאת ,שזנחו חלק מנדידותיהם לטובת גידולי בעל ושלחין ואפילו מטעים ופרדסים , שיצרו משבצת גידולים באזור הוודיות של עזה, באר שבע ועוג'ה , בעקבות התבוננותם ביהודים החלוצים.

הנגב בארץ ישראל ערב החלוקה בשנת 1937
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור