דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

חלוצים וחלוצות בארץ ישראל והמושבות

 

 
 
 

במרכז עמק הירדן ממוקמת גבעה שכינוייה גבעת שוורץ , אל הגבעה מוליך שביל עפר בן שני קילומטר ממערב קיבוץ כפר בלום,על גבעה זאת עלו להתיישבות בשנת 1943 בשלוב של יהודים אנשי עליה מאנגליה,ליטא,אסטוניה ולטביה ,שמו של הקבוץ ניתן לו ,על שם ליאון בלום ,ששימש כראש ממשלת צרפת בשנים  1936-9, לזכרו מוצב בקיבוץ פסל של ראשו .

על ההתיישבות בתל התנצחו שתי קבוצות עולים שרצו ליישב אותה כיוון שהגבעה שלטה על השטח ולא נכללה בשטחי הביצות המוצפים במים, הקבוצה שהפסידה במרוץ התיישבה והקימה את קבוץ כפר סולד.

כפר בלום השם הזמני נעמה בתל נאעמה
 

אחד המחקרים של הוועדה המלכותית הבריטית ,שערכה סקר בנגב הניב ספר שהכיל 400 עמודים ,במחקר טענו חוקרים רבים כי בעל הניסיון הרב לשטח, בעל וותק של כחמש עשר שנה שבהם שרת כמושל מיג'ור ג'ארויס הבריטי   לנגב וסיני .

כמושל לא נטה לא לערבים ולא ליהודים, רעיונו העיקרי היה שיש לפתח וליישב בנגב מתיישבים, לחיזוק דבריו הביא ממצאים שהעידו שבעבר זכה האזור ,לכמות גשמים גבוהה יותר ולכן זכה בפיתוח חקלאי רב יותר .

עוד משבח מיג'ור ג'ארויס ,את ההתיישבות החלוצית היהודית בנגב ,שבעזרת כספים מבעלי הון יהודיים, רכשו אדמות והצליחו לגדל עלייהם גידולים חקלאיים ,הוויכוח בעיניו נבע לא מהדרישה של גורמים בריטיים למסור את הנגב לידיים ערביות ,אלא גודל השטח שיש למכור להתיישבות היהודית על מנת לפתח את הנגב הצחיח ,בלי להגביר את והיריבות בין הערבים ליהודיים בארץ ישראל ובנגב בפרט.

אומנם בני השבטים הערביים התרבין ובני שבט הרומילאת ,שזנחו חלק מנדידותיהם לטובת גידולי בעל ושלחין ואפילו מטעים ופרדסים , שיצרו משבצת גידולים באזור הוודיות של עזה, באר שבע ועוג'ה , בעקבות התבוננותם ביהודים החלוצים.

הנגב בארץ ישראל ערב החלוקה בשנת 1937
 

אט אט נמוגים זקני הדור שקדם לתש"ח ,בהותירם עמם סודות נעלמים שאינם מפוענחים למיקומם של סליקים של נשק וציוד צבאי בלתי חוקי ,שהוטמנו במעמקי האדמה ,בעיקר בידי יהודים בארץ ישראל, חברי המחתרות וההגנה, שומרי סוד אלו ,שמרו על סודותיהם כקלפים קרוב לחזה , וחלקם של הסליקים לא יתגלו לעולם.

חלקם של הסליקים ,מתגלים כיום בעת שנערכות חפירות יסודות לבניית מבנים חדשים מתחת למבנים ישנים וחלקם מתגלים בידי מעטי מעט על ערש הדווי בווידויים ,בטרם יעזבו אנשים מבוגרים אלו את עולמנו, חלקם נתגלו בחיפושי הצבא הבריטי לגלותם (במיוחד בחיפוש של השבת השחורה) .

עד היום אנו איננו מבינים את גדלות הרוח והעקשנות של זקנים אלו ,למרות השמועות והלחשושים על קיומם, שלא לחשוף את סודות הסליקים ,שהיו ידועים למעטי מעט בכול ישוב ועיר , שהעדיפו לא למסור את המצבורים הפרטניים הללו, בבחינת רכוש של אותם ישובים לימים יבואו.

אחד הסודות הללו, נחשף בסליק שנחפר מתחת למתבן בידי שלושה חברים מהקבוץ ,בשנת 1945 בקיבוץ עין השופט ,הוא נחשב לגדול בקיבוץ ,למרות שהשמועות מספרות על כמה סליקים נוספים ,כמו זה שנתגלה בשנת 1994 אך לא נמצא בו נשק, או הסליק מתחת למבנה המגורים בחלק הדרומי של הקבוץ, אחד נוסף היה מתחת לרצפת הרפת ועוד, בימי החיפוש בשבת השחורה פונו כלי הנשק מהסליקים ,למערה סמוכה ביער והוסתרו שם עד שעזבו החיילים הבריטיים לאחר החיפוש

קבוץ עין השופט הסליק שנתגלה
 
רחביה סיפורה של שכונת - גנגוריה
סיפור שכונת רחביה
במדרון גבעה סלעית ,שהנזירים במנזר רטיסבון ונזירים ממנזרים יווניים אורתודוכסיים שהתגוררו בכנסיות ומנזרים בעיר העתיקה ,נזירים אלו גידלו בין החלקות הסלעיות חיטה בשדה הסלעי על מדרון הגבעה ואשר נקרא גנגוריה, חיטה זאת שנאספה בעת הקציר, ששימשה אותם לטחינת החיטה ,בטחנות הרוח שהוקמו באזור לטחינת קמח ,קיים תצלום המראה את האזור הסלעי עם החיטה מכוון כיכר פריז של היום ,כאשר בצילום רואים שדה סלעי וברקע במרומי הגבעה ניצב מנזר רטיסבון שניצב ברחוב שמואל הנגיד.
 
רחביה הוקמה על האדמות שנרכשו מהפטריארכיה היוונית אורתודוכסית שנקלא לקשיי ממון לאחר נפילת שלטון הצאר ברוסיה הלבנה ,על אדמות אלו שנקנו מהפטריארכיה , נבנו גם המרכז המסחרי בממילא , שהעסק המשפחתי שלנו זכה ברבות הימים ,לאכלס את אחד המבנים במקום, נבנו גם הכביש רחוב קינג גורג, רחוב שמואל הנגיד,רחוב בן יהודה שבו אף ניצבה בעבר, אחת מתחנות הרוח .
 
בשנת 1921 נרכשו האדמות להקמת שכונת רחביה שנקראה גנגוריה ,בידי התושבים הערביים על שם צמח הארכובית שצמח בהמוניו בשטח, בערבית נקראת הארכובית גנזיר - גנזיריה.
 
האדמות שנרכשו בידי אגודת הכשרת פלסטין היהודית ,הקרן הקיימת לישראל וחברת הכשרת הישוב , מידי הכנסייה היוונית האורתודוכסית , נרכשו קרקעות בשטח של 260 דונם תמורת 220 אלף לירות.,רכישת הקרקעות שנעשתה מידי מן מהפטריארכיה היוונית אורתודוכסית שהייתה שייכת לרוסייה הלבנה , הפטריארכיה היוונית , נאלצה למכור את השטח עקב מחסור ועצירת זרם הצליינים מרוסיה לישראל, ובכספי התמיכה  שהגיעו מרוסיה , לאחר המהפכה הבולשביקית הרוסית .
 
למעשה חרף התנגדות הערבים ,לרכישת ששת המתחמים  שנקנו בידי חברת הכשרת הישוב בשנת 1920-2 , מן הטעם הפשוט כי המוכרים מהכנסייה היוונית ,התנו את הקנייה ברכישת מתחם שלם ולא חלקות, אנשי הכשרת הישוב והקקל הבינו כי זאת הזדמנות חד פעמית שעלולה הייתה לא לחזור ,לכן גייסו סכום עתק של 350,000 לירות ורכשו את ששת המתחמים באותה עת, המתחמים שנרכשו היו  :
מתחם ממילא שנקרא בעבר מתחם אנטיוכוס , מתחם שכונת רחביה שנקרא גנגוריה, מתחמים חקלאיים שכללו ,חלקות חקלאיות שבחלקם היו בתים של יוונים נוצריים אורתודוכסים ,בעלי  חלקות חקלאיות סביבם ,מתחמים אלו השתרעו במה שאנו קוראים מרכז העיר הירושלמית או המשולש, החלקות החקלאיות נקראו , גן בורה, גן אנטימוס,גן כריזנטיס , שהשתרעו על השטחים את נחלת שבעה,מעלה לכוון רחוב בן יהודה, רחוב קינג גורג,רחוב הנגיד,קינג גורג לאורכו וכללו גם את אגרון לכוון ממילא .
 
שכונת רחביה נרשמה על פי פקודת החברות הקואופרטיביות בשנת 1920 , בשלישי לחודש אלול שנת תרפא .
רשימת המייסדים כללה :
אוסטר דניאל,אליעזר וולקני מאיר – וילקנסקי, הרב אסף . ש , בראור ישעיהו,דר טהון יעקב,אליעזר ילין,מולכו רפאל יצחק,עליאש מרדכי,קוק שמואל.
רחביה סיפורה של שכונת - גנגוריה
 
על חשבון הברון תחשיב הקמת משק

לאחר קריאת שורות אלו יבין הקורא מה פרוש המשפט " על חשבון הברון " ומדוע ברח הברון רוטשילד,לאחר שנים ספורות, מאימוץ המושבות והעבירם לידי הברון הירש וארגון יק"א .

לצורך רכישת משק חקלאי במושבות נדרשו   כעשרים אלף פרנק במזומן,האיכר חישב  את הוצאותיו כך   : על מנת להקים כרם שיספק פרנסה למשפחה בת חמש נפשות נדרש לו שטח של 55 דונם (חמישה הקטר) מחיר הדונם כ 240 פרנק   ,הקמת בית בן שני חדרי שנה ומטבח יעלה כשלושת אלפים פרנק, בניית רפת ומתבן יעלו כאלף חמש מאות פרנק ,סוס עגלתו והרתמות מחירו כשלוש מאות פרנק,פרה מחירה כשמונים פרנק,מחרשה מחירה כארבעים פרנק,כחמש מאות פרנק מחירם של הדישון והולכת הענבים ליקב   .
 
להוצאות הללו יש להשקיע עוד כעשרים אלף פרנק לנטיעת הכרם ,ולתקופה של ארבע שנים עבודה ,השקיה והמתנה עד שיניבו אשכולות הענבים,מחיר שיקבל האיכר בעבור יבול הענבים, תלוי בבחירת סוג הגפנים וטיב הקרקע ,הערכה הייתה שרווחו של האיכר יהיה בין אלפים לשלושת אלפים פראנק בעבור היבול. 

                

על חשבון הברון תחשיב הקמת משק
 
התפוז אגדת תפוח הזהב

האגדות על עליית ההדרים (התפוזים לארץ ישראל, שאינם נמנים על שבעת המינים שגדלו בארץ ישראל,מתחילות במאה השמונה עשר ,בניגוד לבני מינם הלימונים,האתרוגים שהובאו לארץ עוד בימי הביניים ,בידי סוחרים ערביים שסחרו עם עמים במזרח הרחוק,יש הטוענים כי שתילי התפוזים הובאו לארץ מפורטוגל, ונקראו בערבית בורדואן (בורדוגן) על שם ארץ המוצא,כמו שהם נקראים כיום בידי המוסלמים,שאינם מבטאים את האות פיי.

מובן שלתפוזים נוספה המלה שמוטי שמקורה בערבית ,הוא פחית המאור ,בצורתה הסגלגלה ששימשה את תושבי הארץ ,בטרם הגיעו מנורות הלוקס והחשמל לתאורה,בתוך הפחית שנקראה בערבית שמוט טמנו פתיל ומסביבו שמן,ומכיוון שצורתו דמתה לצורת התפוז נדבק הכינוי שמוט לתפוז.

הכנת החלקה לנטיעת פרדסים ,הייתה עבודה מייגעת ,כיוון שלאחר סיקול השטח, נאלצו לחרוש אותו על מנת לעקור את שרשי הצמחים ,על מנת שלא יתחרו על אספקת המים לעצי הפרדס,עקירת שורשים אלו אינה דבר מה בכך,שורשי היבלית או הטיון הדביק מגיעים לעומק רב ,לכן מקובל היה להגיע לעומק של לפחות מטר בעקירת השורשים.

התפוז אגדת תפוח הזהב
 
חנקין ספור היסטורי ממפגש עם עיסא עורך העיתון פלשתין

בסוף נובמבר 1930 נערכה פגישה בבית אחד ממכובדי העדה המוסלמית בארץ ישראל פגישה זאת נערכה לאחר פרסומים וקריקטורת שפורסמו כנגד היהודים ובמיוחד כנגד חנקין על רכישת אדמות של בעלי קרקעות ערביים לטובת התיישבות יהודית בארץ ישראל, כתבות ואיורים פורסמו בעיתונות הערבית ובעיתון פלשתין במיוחד , שחנקין זעק כנגדם ,האמת שאת הפגישה יזם המכובד המוסלמי בלא ידיעת שני הצדדים להזמנתם לאותה פגישה.

 

פתח חנקין ואמר לעיסא עורך העיתון ששניהם מסורים לארץ ישראל ואולי מוטב שישתפו פעולה ליצירת עתיד משותף לשני העמים,בתשובתו לחנקין טען עיסא כי לשניהם מטרות שונות במסירותם ושאיפות טריטוריאליות שונות לשני העמים.

 

חנקין שח לעיסא שכדאי שיעזבו את החזיונות כיוון שהעם הערבי, הבין שלא ניתן לזרוק את היהודים לים כשם שאין אפשרות לעקור את הערבים מאדמותיהם,לכן מוטב אולי שישבו ויחליטו על גורלם,השיב לו עיסא כי הוא מסכים לאמרות הללו אך בפיו הצעה.


חנקין ספור היסטורי ממפגש עם עיסא עורך העיתון פלשתין
 

טלפון לתאום 029913406 0504635117 ,רבקה מורת הדרך.

מעט על ההתיישבות בכפר אוריה (אתר מלון בכול מקום)

שלושה חלוצים שהתחברו לקבוצה ,כינו את עצמם "ביחד " או "השלישייה",על בני הקבוצה נמנו : נח נפתולסקי ובן ציון ישראלי (טשרנומורסקי ) שהחלו את החיבור במושבה פתח תקווה , לאחר שעברו לרחובות התחבר לחבורה מאיר רוטברג   הביחד שיצרו היו מושתתים על יסודות של ידידות וחברות שורשית בשלוב החלוציות הציונית הטהורה.

בשנתה השנייה של חוות כנרת נקראו השלישייה לבא ממושבות יהודה ,על מנת לעבדה ותת שכם לרעיון הציוני, כאשר הגיעו לחווה 13 החלוצים שנענו לקריאה ,נתקלה הקבוצה בתנאים הפיזיים התברואתיים ומזג האוויר שגרמו מיד לשנים מבין השלישייה לחלות ,בעת שגרו בחווה הם התגוררו במבנה הגורן שהיה בשולי החווה .   

 

כפר אוריה החאן העתיק וציורי הקיר של אברהם אופק בבית העם הישן
 

לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים ,החלו צמד השודדים והרוצחים שהנהיגו כנופיה באזור המרכז והשומרון, לפעול באזור לשדוד ולרצוח תושבים בעת השוד והגזל, הגדיל לעשות ראש הכנופיה אחמד מחמוד ,שלא קיבל את המרות המנדטורית והכריז על עצמו כמושל של השומרון .

במשך כארבעה שנים רדפו אותו שלטונות המנדט ,אך הוא היה רב תחבולות ערמומי שהטיל מורא על תושבי הסביבה שפחדו לשתף פעולה עם השלטונות במטרה לתפסו למרות הפרסים הגבוהים שהוצאו לתפיסתם,אך גניבתם האחרונה של עדר הכבשים שמנה מאה ועשרים ראש של התיישבות בית דגן היהודית ,בסוף שנת 1922 עוררה את זעמו של קצין המשטרה הלוי ,שהחל לעקוב אחרי עדר הכבשים שנשדד,למרדף הצטרף סגן משטרת עבדין בי ושוטריו.

בשעת המרדף כאשר התקרבו למקום המחבוא של הכנופיה ,נתפס כפרי בדואי שלאחר איומים הוביל את השוטרים למערת המחבוא,כיוון שהשודדים הציבו שומר עם משקפת הבחין השומר בהתקרבות הכוח ונכנס למערה להזעיק את חבריו השודדים, כיוון שהבחינו בשומר הכוח המשטרתי התחלקו לשני כוחות וצרו על פתחה של המערה.


אגדת תפיסת השודדים והרוצחים הערביים אחמד מחמוד ואבו סירהט
 

הסתדרות הציונית המיישבת בארץ ישראל , החליטה לספק עבודה לגלי העלייה בארץ ישראל, ההסתדרות הבינה כי תעסוקה ומסחר הם חלק מיישוב יהודים בחזרה על אדמתם, כהבנתה שהרעיון הציוני החדש ,אינו יכול להסתמך על כספי החלוקה ויש לספק לצעירים עבודה ,ברוח גל הקדמה שעבר על העולם מתחילת המאה העשרים.

אחד הרעיונות היה לפתח את ענף גידול הטבק וייצור הסיגריות, שכבר קרטע בארץ ישראל מסוף המאה התשע עשר בזכות בודדים ,רעיון פיתוח ענף הטבק הוגבר ביחד עם זרם העלייה השנייה ,אז החלו לצוץ מפעלים ליצור סיגריות ,כאשר את רוב חומר הגלם הצטרכו המפעלים לייבא, אלא שההגמוניה בארץ ישראל, על ענף הטבק והסיגריות ,נשלט בטרם מלחמת העולם הראשונה בידי הצרפתים ביד חברת הרזי קומפני ובעזרת השלטון העותומאני.

לצורך פיתוח הענף פנתה ההסתדרות הציונית למומחים יהודיים בענף הטבק ,על מנת לקבל חוות דעת לרעיון ולאפשרות פיתוח הטבק בארץ ישראל, מומחים אלו שללו את הרעיון בנימוקים כי השלטון העותומאני יצר מונופול וקבע את המיסוי ומכסות הגידול של הטבק בארץ ישראל ולכן יתקל הענף בקשיים בהתפתחותו.

סיגריות בארץ ישראל
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור