דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

חלוצים וחלוצות בארץ ישראל והמושבות

 

 
 
 

הכלל הראשון קבע שיש למצוא שטח אדמה הסמוך לישוב עברי ותיק וקבוע ליד המחנה על מנת שאלו יטו שכם ויעזרו בשירותים למחנה , במחנה עצמו יש לסלול שבילי מעבר בין האוהלים או הפחונים, ששבילים שהתכסו בבוץ בחורף היווה בעיה .

לעיתים בעת הכנת התשתית והשבילים נדרשו לפוצץ סלעים שעמדו בדרכם , כיוון שאנשי הפיצוצים התלהבו לפעמים, ודחסו חומר רב יותר לחור הקידוח , ופוצצו את הנדרש ,טעויות כאלה גרמו לפיזור אבנים לאחר הפיצוץ למרחקים גדולים משתוכננו ,אבנים אלו חדרו מבעד לקירות צריפי הפח ומספר הדיירים נפגעו .

המהלך הבא היה לפלס מערכת חשמל ומים ושירותים ,בשטחים הציבוריים ובבתים ,אך בראש ובראשונה לקבוע כללי היגיינה וניקיון בסיסים, לעולים שלא הכירו את התנאים המודרניים המקובלים ,כמובן שתנאי החיי יום נקבעו גם בזכות אופי אנשי העדות ,שנשלחו אליהם כפי שהיו מורגלים בארצותיהם .

צריך לזכור כי כמות העולים שהגיעו למדינה ונשלחו במשאיות למחנות היה גבוה ממספר פתרונות המגורים שהיו בידי המיישבים במחנות , לכן חלק מהעולים הוכנסו לאוהלים ולא לפחונים (חוויה מרננת בחורף של כפור ובקיץ תנור בהגדרה ) , ומכן אולי יצא המשפט האלוהי יהיה בסדר או סמוך.

בעת שהוחלט על הקמת מחנה העולים חלסה ,על אדמות הכפר הערבי הנטוש במגמה לפזר את כמויות העולים הרבים שעלו לארץ ישראל ,בסיום מלחמת השחרור וקביעת גבולות הארץ , מחנה חלסה נחשב למחנה העולים הצפוני ביותר והגדול ביותר שהוקם בגליל ,מתוך מעל לחמש עשר אלפי עולים שהופנו להתיישב במחנות בגליל.

התייחסויות ותוכניות שונות הוכנו לעתידה של חלסה (קריית יוסף) קריית שמונה , בידי השלטונות המיישבים של מחנה הפליטים , פעם הועלה הרעיון להפכה לעיר גנים, בהמשך להפכה לעיר תעשייתית , ולבסוף להפכה לעיר צפונית .

פרט להבטחות שניתנו לתושבי מעברת חלסה, כמו שנאמר באידיש הבטחות מן התוכס (הישבן) , ההבטחות לא קרמו עור וגידים דבר שגרם לתושבים להרגיש מרומים, אמנם נעשה ניסיון להקים קול קורא למען התושבים המסכנים ברחבי הארץ ,אך נראה שקול זה נשא ריח פוליטי ומליצות לצרכי בחירות, מהעדר תקציבים למדינה בראשיתה.

האמת המרה שהעולים לא הבינו בנושא המפלגות בארץ ישראל ,אלא שהעסקנים המפלגתיים עטו על המסכנים על מנת להגדיל את כוחה של מפלגתם, מרבית העולים בכלל החליטו לא להצביע בעבור המפלגות, מכוון שלא ידעו מה הן מייצגות ,על כן הבינו העסקנים כי מי שיעשה את העבודה עבורם וישלח את העולים להצביע יהיו מנהלי מחנות העולים .

בפועל היה נכון לדחות את השתתפות העולים בבחירות הראשונות ,על מנת שכול אחד יעצב את דעתו העצמאית לאחר תקופת מגורים בארץ ישראל והבנת הנושא של מי כנגד מי , כי בפועל הם הצביעו העולים ,על פי נטיית ראש המחנה ,שהגיע למקום מישוב שדעותיו הפוליטיות היו ידועות.

גליל עליון הכללים שנקבעו להקמת מחנה לעולים
 

הקדמה

קיבוץ רמת רחל הוקם בשנת 1925 בידי אנשי פלוגת העבודה על שם טרומפלדור, הפירוד הבלתי נמנע ומלחמת החברים ,בפלוגת העבודה של רטיסבון ,פרק את אחרוני החבריים שנשארו בגדוד ומנו כמאה עשרים איש, כארבעים נותרו בירושלים וכשלושים מהם התיישבו והקימו את קבוץ רמת רחל, הקבוצה השנייה שהונהגה בידי מנדל אלקינד ואשר הגיעו בעיקר מהגדוד של תל יוסף מנתה כשבעים חברים.

פליטי הגדוד העברי עלו לשטח שנרכש כלל כתשעים דונם להקמת קבוץ רמת רחל ,  בפרעות שעבר קיבוץ רמת רחל בשנת 1929 נחרב ונשרף חלקו הגדול של הקיבוץ בידי הפורעים,בשנות השלושים חזרו לישב את הקיבוץ והוא נבנה מחדש כולל הרפת את השורות חיזקו גרעיני התיישבות של תנועת נוער וחברים נוספים שהצטרפו.

בשנת 1932 לאחר שיפוץ המקום שנהרס ונשרף בפרעות 1929 ,התיישבו במקום מחדש אנשי גדוד העבודה ,בשכונה העירונית גרו כשישים משפחות,מבני הקבוץ כללו כששים חדרי מגורים, מקלחות,צרכניה קטנה,מחסן בגדים חדרי מלאכה לולים ורפת,עלות ההקמה והשיפוץ היו בסביבות 6500 לא"י שמתוכם שולם מההון העצמי של הגדוד כאלף לירות שאר הכסף לבנייה והשקום הגיע מקרן היסוד ,במבנה המרכזי שוקמה הקומה העליונה בידי חברת הסנה על מנת לשכן בה אנשים לצרכי הבראה .

קבוץ רמת רחל ספור הרפת בקיבוץ
 

הקדמה

שטח האדמה בן השישים דונם שנרכש בידי הקק"ל להקמת משק הפועלות באזור תלפיות נרכש בשנת 1928 , האזור שימש כמזבלה העירונית ולכן נסלל אליו בידי עיריית ירושלים, כביש עוד בשנת 1926 אלא שלאחר שנרכש השטח ,פסקה פעולת שפיכת האשפה העירונית בסביבה.

השטח שנקנה נחשב לקיצוני והשומם בפאתי ירושלים,כמאה וחמישים מטר מבית הנציב שנבנה באותה העת,זקני ירושלים זוכרים כי ליד הדרך החדשה שנסללה היו שרידי דרך רומאית שנחשבה לדרך מעבר הירדן לירושלים ומשם בואכה דמשק,כן נמצאו בעת החריש והסיקול אבנים שהעידו כי במקום היו שרידי מבצר או ארמון, שטחי האדמה שיועדו לנטיעת המטעים הוכשרו בשיטה הערבית של טרסות מדורגות רחבות לכוון ים המלח ,

מטרת הקמת משק הפועלות היה להכשיר את בנות העלייה השנייה והשלישית לעבודת כפים והכשרתם כעובדות חקלאיות ומשק הבית בישובים היהודיים בארץ ישראל, בראש משק הפועלות הירושלמי נבחרה גברת רחל ינאית לימי אשת נשיא המדינה בן צבי ונקבע כי בכול מחזור ישהו כעשרים בנות להכשרתם כעובדות ,בנוסף ישהו במקום עוד בנות שעבודתם מחוץ למשק הפועלות אך השתלמו בחומר הלימוד.

תלפיות רפת משק הפועלות בירושלים
 
האדם שפעל ורכש את שלושים החלקות בנות הדונם עד דונם וחצי של שכונת הפועלים בבית הכרם היה יגאל מרדכי בשנת 1925 .
 

תושבי שכונת הפועלים

אסלוביץ,גולינסקי,ביקסון(הצריף),גולינסקי,גולני,גלטשטיין,גלפנד,זהבי,ויישינבסקי,חלפון,טטרסקי,יגאל,יזרעאלי לחר,מריאסיס,מאיירשטיין,סיני,פוגל,פריזר,קוטר קליימן,קניגסברג,שלייפשטיין,שליף,שמואלי,שמשוני,שפירא.

מעט על יגאל מרדכי

כאשר נולד למשפחת איליוביץ שגרה באותה העת, במושבת זכרון יעקוב , את ילדותו עשה במושבה הקטנה עין זיתים הסמוכה לצפת, ובסמוך לכפר הערבי עין זייתון, כיוון שגדל כאיש אדמה והתמצא בהוויה הערבית ,החליט לחבור לאנשי העלייה השנייה ומייסדי ארגון השומר בראשותו של זייד וישראל שוחט הקבור בתל חי ליד האנדרטה, במסגרת תפקידיו כשומר עבד בשכונת אילנייה (סגרה) ,בחדרה ובכרכור ,מטולה ורחביה שבה נחלץ ממארב שנעשה לו בשדות העמק, בפעולה זאת אף הרג את תוקפו הערבי.

בית הכרם ספור שכונת הפועלים
 

דוד שוב נולד בשנת 1874 ברומניה, דוד למד את מלאכת השחיטה ,בגיל 20 נחשף לתורתם של הרבנים הציונים הגדולים הרב צבי קלישר והרב אלי גרידיצר , ביחד עם צעירים נוספים בני עירם החליטו להתיישב בארץ ישראל לרכוש אדמות ולעבור לעבדם ולגור שם, לצורך זה הקימו את האגודה ליישוב ארץ ישראל ולפתחה בעזרת עבודת אדמה.

בתחילה יצא דוד שוב ושני חבריו מקבוצת הצעירים בלתור את הארץ ולמצוא חלקת ארץ לרכישה שעליה תכננו להקים מושבה בעבור משפחותיהם בשנת 1882 יצא דוד שוב לקושטא אל אליאס פחה שהיה רופאו של הסולטן ,עם שידבר בעבור קבוצתו השולטן התורכי לתת להם אדמה להתיישבות בארץ ישראל,

שוב טען שמכיוון שרומניה הייתה תחת הממלכה העותומאנית וזכויות היהודים הוראו ברומניה ובעצם כנתינים הם רוצים לשנות את מקום מגוריהם, בעת הפגישה אחז דוד שוב,מכתב החתום בידי 300 משפחות חברי האגודה ,ובה בקשה שיאפשר ולבני רומניה להתיישב בארץ ישראל.

בתגובה הציע הפחה הצעה חליפית, שאיננה ארץ ישראל ואף לחש להם שמוטב כך כי מלחמה בין רוסיה לתורכיה ממשמשת וקרבה, עוד טען אליאס פחה שמוטב שירכשו אדמה ולא יקבלו אדמה ממשלתית בחינם.

אולם כאשר תנועת חיבת ציון פרחה ברוסיה וברומניה , העלה מחדש דוד שוב את רעיונות להתיישב בארץ ישראל ואירגן כשלושים משפחות מרומניה בשם התנועה שהוקמה חברת ארץ ישראל על ידי עבודת אדמה ,לעלות מידית לארץ ישראל, אך חברת כי"ח דחתה את רצונו זה .

דוד שוב התפטר מעבודתו כשוחט ברומניה , נסע לארץ סמוכה וקיבל מידי הקונסול התורכי נתינות עותומאנית ,לאחר מכן הפליג מקושטא לנמל בירות ומשם ברכיבה על סוס הגיע לצפת .

כאשר חבר לדודו הציוני הנלהב ,השתתף ברכישה של אדמת ג'עונה (ראש פינה), מידי אנשי צפת ,והיה אחד ממייסדי המושבה, שעליה עלו חבריו מהתנועה ברומניה ,דוד שוב נבחר לראש ועד ראש פינה , הוא אף השיג כנתין תורכי ,אישור ממושל דמשק לבנות על האדמה בתים .

כיוון שמצב המושבה ,היה קשה יצא לקבץ תרומות באירופה ,כאשר חזר הייתה מושבת ראש פינה תחת חסות הברון ופקידיו, לאחר חזרתו הוא פוטר מתפקידו כראש הועד של ראש פינה ,ומונה כמורה לעברית בבית הספר ,בשיטת עברית לעברית, דוד שוב נתמנה בשנת 1885 למורה הראשון מטעם פקידות הברון ולניהול בית הספר בראש פינה בשפה העברית , לאחר שנים מעטות הגיע למחשבה על ייסוד מושבה נוספת בעזרת פועלים צעירים שעבדו במושבות הנדיב בגליל .

לשם כך נעזר ביצחק אפשטיין ורכש את אדמותיו של מרדכי לובובסקי באזור גשר בנות יעקב במחיר של 16,000אלף פרנק, לידי קבוצת של כעשרה חברים שמקום מגוריהם היה בצפת בראשם היה משה דוד שוב המורה מראש פינה , כאלף דונם מאדמות הרכישה ,חולקו בין עשרת חברי קבוצת המתיישבים ,חלק אחר מהאדמה מכר משה דוד שוב ,למתיישבים אחרים ,ששילמו לו כסף בעבור שאר החלקות שמכר, במחיר של 10 פרנק לכול דונם .

כסף זה שימש להקמת מבני מגורים לפועלים שכירים ,שיעבדו את הקרקע יטעו כרמים ובשכר שיקבלו יפרנסו את משפחותיהם ,אלא שהכסף אזל די מהר התמיכות בוששו להגיע ,המחלות הכו ללא רחם והאיכרים נחלשו מהמעמסה בעיה נוספת היו התרומות הקטנות שנתקבלו מארגון עזרא בגרמניה ומחובבי ציון באודסה , שלא יכלו לפתור את הבעיה

איכרים אלו שהיו בדרכם להתיישב במושבה משמר הירדן ,עבדו להשלמת פרנסתם בגן הנדיב במושבה יסוד המעלה, לאחר שאספו את שכרם כקומונה היה בידם סכום כסף לרכישת האדמה, שבה הם תכננו להקים את היישוב משמר הירדן ,על פי חלומם לרכוש אדמה בארץ ישראל ולהתיישב עליה כאיכרים ולהתנתק ממוסד החלוקה .

מחסור זה גרם לעוני משווע ,עד למחסור במזון בסיסי למשפחות האיכרים, חלקם אף עזב ומכר את חלקותיהם במושבה, כתוצאה מכך יצא ראש הוועד שוב למסע קבוץ תרומות למושבה , שטחה של המושבה היה כאלפים ומאתים דונם וישבו בה כשבעים וחמש נפשות.

דוד שוב הצליח לקבל מאגודת עזרא כשמונת אלפים פרוטות , עוד הובטחה מטעם הנדיב שיתכן שהמושבה תילקח תחת חסותו ותמיכתו הכספית , ואכן בשנת 1897 מטעם הקרן של ייסוד מושבות בארץ ישראל ,שהוקמה בידי הברון הירש (ז"ל) הוכרז על מתן מענק של 90,000 פראנק לשיקום ועזרה למושבה הנמצאת במצב קשה .

יש לזכור כי חוזה רכישת הקרקע שנערך עם מרדכי לובובסקי, על פי הסעיף שבתום שמונה שנים יש לשלם לו את מחיר רכישת הקרקע ומועד זה הגיע, מהכסף שהגיע שולמו חובות האיכרים ואת מחיר האדמה על פי החוזה .

את המושבה החל לנהל מטעם יק"א חיים מרגליות קולקלוריסקי, שצמצם את מספר האיכרים מעשרים וחמש לשלוש עשר (תוך סילוק הסרבנים) הוא נתן כסף לבנות מיד , ארבעה מבני מגורים חדשים ועוד כעשרה מרתפי אחסון לתוצרת החקלאית.

לאחר שובו ממסע ההתרמות למושבת משמר הירדן באירופה, נתמנה דוד שוב כמנהל המושבה עין זיתים הסמוכה לעיר צפת, כעבור זמן קצר היה מנהלה של תערוכת ארץ ישראל בברלין ,שם נחשף לפעילותו של הרצל וחבר אליו ,בעת ביקורו של הרצל בארץ ישראל על מנת להיפגש עם הקיסר ויליאם הגרמני בירושלים ,צורף דוד שוב למשלחת בידי הרצל.

בעבור שתדלנותו למכור את מניות הבנק הציוני שבידי הברון רוטשילד ,לידיו של הנדיב הברון הירש ,שתחתיו פעל ארגון יק"א , נרשם שמו בספר הזהב הציוני ,זמן קצר לאחר מכן ,עזב את ניהול המושבה עין זיתים, לטובת הקמת תחנת קמח שנקרא מחנה אירופאי בראש פינה , עם השותפים וולפסון וקרמינצקי , תחנה שלא הצליחה לעמוד על רגליה ונסגרה .

דוד שוב יצא לאמריקה על מנת לעשות כסף לביתו ,אך הצליח רק ללמד ילדי יהודים ולא לעשות כסף ,אי לכך החליט לחזור לארץ ישראל בשנת 1908 ושם עבד כמזכיר המושבה יעקב ,לא החזיק מעמד ועבד כמורה לעברית בבית הספר כי"ח ,לאחר מכן גזבר בית הספר בצלאל .

בתקופת מלחמת העולם הראשונה ,עבד דוד שוב בארגון לעזרת נערים וילדים ומשם לאחר המלחמה ניהל את בית היתומים בצפת והיה פעיל בלשכת בני ברית ,וכתב ספרי זיכרונות ,עד שנפטר בשנת 1938 ונקבר בירושלים.

גליל משמר הירדן גליל דוד שוב ממייסדי המושבה
 

עמק החולה החל לעורר את תשומת לב המנהיגות היהודית במיישבת כבר בתחילת המאה העשרים כבר בשנת 1908 ביקש פרופסור וינברג מרכשיי הקרקע הציוניים לגאול קרקעות אלו אך נכשל עקב סירובם של ראשי הציונות לרכוש את הקרקעות, רוב הקרקעות בעמק החולה היו שייכים לשלטון וחלקם עקב הביצות והמלריה ניתן היה לרכשם בסוף המאה התשע עשר במחיר מוזל .

על המציאה של רכישת זיכיון לקבלת אדמות ביצות החולה ,מידי השלטון העותומאני נכנסה משפחת סורסוק הלבנונית שהעסיקה עריסים רבים לעבד את אדמותיה לאחר ששלטה בשטחי אדמות רבים בצפון המדינה ,בזיכיון שתמורתו שלמה המשפחה כארבע מאות לירות תורכיות , בעבור שטח של כעשרים אלף דונם ,לעיבוד אדמות החולה נכלל גם חוזה ליבש את הביצות.

משפחת סורסוק החכירה חלק מהשטח לאריסים שהשתמשו בצמחי הפפירוס שצמח בימת החולה על מנת לייצר מחצלות , בהמשך נכנס יצרן אנגלי למחצלות ,וחכר ונכנס לשותפות עם משפחת סורסוק ,בחוזה לחמש שנים על מנת להשתמש בפפירוס

מכוון שלא נענו לרצונו של האנגלי ,להחכיר את השטח לעשר שנים , נמנע האנגלי להביא מכונות ליצור המחצלות ,ושינע את הפפירוס למפעליו באנגליה , לאנגלי חברו שותף גרמני שגר ביפו ואיכר ממטולה האגדות מוסיפות שהם התפרנסו לא רע מיצור המחצלות .

מלחמת העולם הראשונה והסתלקותם של העותומאניים משטחי ארץ ישראל והעברת השלטון למנדט חסם זיכיון זה , אי לכך פנתה משפחת סרסוק הלבנונית לאחר המלחמה ,לארגונים ציונים על מנת שירכשו את זיכיונם באדמות החולה, בעת שאלו גאלו את אדמות עמק חפר ועמק ויזרעאל .

חנקין שפעל לקבלת הזיכיון לאדמות אגם החולה שהשתרעו על שטח של חמישים ושבעה אלף דונם מידי משפחת סורסוק ובתווך המנדט הבריטי הצליח בשנת 1933 לקבל את הזיכיון ,אך הבריטים התנו את קבלת הזיכיון בהשארת 15.000 דונם בידי הפלאחים הערביים שישבו בחלקם על הקרקע .

במשא ומתן השתתפה המחלקה המדינית הציונות בארץ ישראל שיוצגה על ידי משה שרתוק וחיים וייצמן ,בעיה נוספת הייתה איסוף הכסף הרב לרכישת האדמות ,כיוון שנבצר מהקק"ל לעמוד במטלת הכסף, פנתה חברת הכשרת היישוב לבעלי הון יהודי ברחבי העולם וחברות פרטיות שאותם ייצג סמילנסקי ובעזרתם נרכשה האדמה בזיכיון בשנת 1933.

גרסה ב'

בשנת 1964 נערכו חגיגות לרגל חצי יובל להקמת מצודות אוסישקין דפנה ודן יחדיו על אדמות שנגאלו מידי הערביים בידי הקק"ל , וגואלי האדמות : אליוביץ, נחמני ,הורוביץ ואליעזר ודב קרול האדמה נרכשה מידיו של קמיל אחסן שהצליח גם לפנות את האריסים הערביים שיישבו על הקרקע ועיבדו אותה בחלקה, כאמל חסין אפנדי .

מכוון שחברת הכשרת היישוב האמינה כי הקק"ל יכנסו לעזור ברכישה היא השקיעה חלק גדול מהונה ברכישה זאת ,כאשר הקק"ל לא הצטרפה לרכישה נכנסה חברת הכשרת היישוב למשבר כספי עמוק, משבר שמנע ממנה להמשיך במרץ לגאולת הארץ ורכישת האדמות .

כממונה על הזיכיון היהודי התמנה משה בוקשסטר ,תושב ראש פינה ששימש גם בתפקיד שמאי ממשלתי שהתקדם ומונה כראש שמאי אזור צפת ועמק החולה , מאחר ומשה שלט בערבית והכיר את גבולות אזור החולה הבלתי ברורים ואת מנהגי השבטים הבדויים שיישבו על האדמות , הכיר גם את האדמות שנלקחו לשליטת המדינה כאדמות ג'יפטליק (אדמות שנלקחו בחזרה מידי הבעלים שלא עבדו אותם כשלוש שנים רצופות).

משה גם הכיר את בעלי הקרקעות השונות בעמק החולה ואת דרישותיהם לבעלויות , אלא שהשלטונות השליכו אות מעבודתו כשומר גבולות החולה, ומיד נמצא לו תפקיד בזיכיון היהודי שהושג בימי המנדט בעבור היהודים על השטח.

כממונה על הזיכיון היהודי התמנה משה בוקשסטר ,תושב ראש פינה ששימש גם בתפקיד שמאי ממשלתי שהתקדם ומונה כראש שמאי אזור צפת ועמק החולה , מאחר ומשה שלט בערבית והכיר את גבולות אזור החולה הבלתי ברורים ואת מנהגי השבטים הבדויים שיישבו על האדמות , הכיר גם את האדמות שנלקחו לשליטת המדינה כאדמות ג'יפטליק (אדמות שנלקחו בחזרה מידי הבעלים שלא עבדו אותם כשלוש שנים רצופות).

משה גם הכיר את בעלי הקרקעות השונות בעמק החולה ואת דרישותיהם לבעלויות , אלא שהשלטונות השליכו אות מעבודתו כשומר גבולות החולה, ומיד נמצא לו תפקיד בזיכיון היהודי שהושג בימי המנדט בעבור היהודים על השטח.

 
גליל עליון ביצות החולה (מי מרום) זיכיון העבודה
 

לאחר שנים של גידול ענפי פלחה ,והשמדת מטעי פרי כתוצאה ממחלה על מנת להציל את המושבות וליצור ענף כלכלי חדש מהכוונת יק"א הפטרונית ,אך בעיקר לעזור לחקלאים ,להרחיב ולגוון את סוגי הגידולים ,נמצאה כי אדמת האזור טובה לגידול הטבק, אי לכך החלו מושבים וישובים באזור לזרוע ולגדל טבק .

היבול בשנת הגדול הראשונה של גידול הטבק לא היה רב אך מאחר והאדמה התאימה לגידול והתוצרת של עלי הטבק היו טובים , הצליחו המגדלים למכרו במחיר יאה, אי לכך קפצו עוד מגדלים ושתלו בעונה הבאה ,עוד דונמים של שדות טבק, בכול רחבי ארץ ישראל ,בלא לשים לב לטיב הקרקע או התאמתה לגידול צמח הטבק , בתקווה שהגידול יכניס לכיסם ממון רב.

אלא שהמציאות המרה ,טפחה בפני רבים שקפצו על העגלה, בלא להבין וללמוד את רזי הענף, לימוד זה עלה לרבים בהוצאת כסף מכיסם על מנת לכסות את ההפסדים.

לעומתם איכרי המושבות בגליל ,צלחו את הענף החדש בזכות אדמתם המותאמת לגידול, אלא שכול מושבה, גידלה את הטבק עצמאית ולא התאחדה להקמת ארגון לשווק הסחורה בצורה מסודרת וקביעת מחירים לתוצרתם.

לפרצה הזאת ,חדרו סוחרי עלי הטבק ויצרני הסיגריות, שהחלו לשחק ולשחוק במחירי התוצרת בקבעם בצורה שרירותית מחיר לפי המוטיב הפרד ומשול האיכרים המגדלים נתקעו עם סחורה רבה במחסניהם שלא נמכרה וגרמה להם הפסדים וחוסר הכנסות בעבור רכישת זרעים לעונות הבאות וכסף למחיתם.

חלק מהאיכרים הכריזו מלחמה וחרם על החברות המחניקות כמו חברת מספרו היהודית ,וחלק מהאיכרים בלית בררה, נאלצו למכור את עלי הטבק בפרוטות התוצאה הסופית שכמויות שטחי הגידול הצטמצמו לשליש ולרבע בשנה שלאחריהם.

לענף זה ,שהיה מיועד להציל את החקלאות במושבות בגליל ולפרנס בכבוד את המגדלים בארץ ,נכשל בשל חמדנותם של סוחרי הטבק והיצרנים ,איכרים שגידלו טבק ,שקיוו לטוב בעת המכירות ,נחנקו עם יבולם במחסנים עד אין קץ.

כנגד תופעת החמדנות של מפעלי הסיגריות ,התאחדו והתארגנו מגדלי הטבק בשנים 1928-30 בעיקר בגליל ,על מנת להקים התאחדות מגדלי הטבק שתעזור להם במלחמתם ,ותחפש שווקים חדשים בחו"ל ,אך בעיקר תעמוד כחזית אחת בארץ ,לקביעת מחירים סבירים וכלכליים למגדלי הטבק.

הדרך לא הייתה קלה , בעזרת עזרה מחברת פיקא , למרות מעשי העושק של הסוחרים שנעלמו בהדרגה , למרות שהסוחרים לחמו באגודה באמצעים שונים על מנת לשבור את רוחם של האיכרים .

אנשי מסחר מטעם האגודה יצרו קשר עם יצרני סיגריות מפולין , שבדקו את הסחורה והגיעו למסקנה, כי הטבק טוב לצרכיהם , ומיד רכשו כמויות של עלי טבק , והחלו במשא ומתן למשלוחים לחמש השנים הבאות , משלוחי הטבק עברו בשנה הראשונה מעל ל 55 אלף קילו שנשלחו רק מראש פינה .

כשארבעת אלפי דונם של טבק נזרעו בשנת 1930 בגליל , עקשנותם זאת של המגדלים ,החלה לעורר בהם רצון להקים מפעל ליצור סיגריות בראש פינה בבעלות האיכרים המגדלים טבק.

יבול הטבק של שנת 1931 ממושבות הגליל ,היה בסביבות 80.000 קילו שלושים וחמש אלף קילו נמכרו ליצרני הסיגריות הפולנים , לתעשייה המקומית נמכרו כשמונת אלפים קילו והיתרה נשארה במחסנים ,הצפי ליבול של כשישים אלף קילו לשנת 1932 התבדה עקב שנת הבצורת.

צריך לזכור כי גדול הטבק הצריך לאחר ייבושו ואריזתו בחבילות טיפול תמידי בעת ששכב במחסנים ,שכר עובדים לטיפול הקבוע בסחורה ,ולייעוץ מומחה לעלי הטבק גזל כספים מחוץ למחיר גידולו בשדה והקטיף , יש להוסיף עליו את מחיר המתווכים שחיפשו שווקים וסוחרים למכירת המלאי גם הם גזלו מההכנסות .

חישוב מחדש של ההוצאות אל מול ההכנסות ,הביא את האיכרים להבנה ,כי ההוצאות רבות הם וההכנסות תלויות במחיר שיסכימו הקונים לשלם , על כן אין מקום להפוך אותו ,לענף עיקרי אלא ענף נוסף בגידולים .

מאחר ומחיר העסקת פועל ערבי היה 6 גרושים שכר יומי, נאלצו האיכרים לשכור פועלים ערביים לשתילה ואיסוף העלים בהבשלתם, מכוון שהמגדלים לא יכלו לשלם לפועלים יהודיים ששכרם היה רב יותר.

 
 
גליל הקמת ארגון מגדלי הטבק
 

הסתדרות הציונית המיישבת בארץ ישראל , החליטה לספק עבודה לגלי העלייה בארץ ישראל, ההסתדרות הבינה כי תעסוקה ומסחר הם חלק מיישוב יהודים בחזרה על אדמתם, כהבנתה שהרעיון הציוני החדש ,אינו יכול להסתמך על כספי החלוקה ויש לספק לצעירים עבודה ,ברוח גל הקדמה שעבר על העולם מתחילת המאה העשרים.

אחד הרעיונות היה לפתח את ענף גידול הטבק וייצור הסיגריות, שכבר קרטע בארץ ישראל מסוף המאה התשע עשר בזכות בודדים ,רעיון פיתוח ענף הטבק הוגבר ביחד עם זרם העלייה השנייה ,אז החלו לצוץ מפעלים ליצור סיגריות ,כאשר את רוב חומר הגלם הצטרכו המפעלים לייבא, אלא שההגמוניה בארץ ישראל, על ענף הטבק והסיגריות ,נשלט בטרם מלחמת העולם הראשונה בידי הצרפתים ביד חברת הרזי קומפני ובעזרת השלטון העותומאני.

לצורך פיתוח הענף פנתה ההסתדרות הציונית למומחים יהודיים בענף הטבק ,על מנת לקבל חוות דעת לרעיון ולאפשרות פיתוח הטבק בארץ ישראל, מומחים אלו שללו את הרעיון בנימוקים כי השלטון העותומאני יצר מונופול וקבע את המיסוי ומכסות הגידול של הטבק בארץ ישראל ולכן יתקל הענף בקשיים בהתפתחותו.

סיגריות בארץ ישראל
 

האגדות היהודיות מספרות כי יעקב עבר מעל לגשר בעת שחזר מלבן , האגדה השנייה טוענת כי הגשר נבנה בידי אדם ששמו יעקב , גשר בנות יעקב שימש כנקודת חציה על נהר הירדן בדרך המסחר העולה ממצרים לדמשק, בדרך זאת עברו שיירות גמלים שנעו בדרכי המסחר, עוד שימש הגשר למעבר עדרי הצאן של שבטי הבדויים בחזרם ממרעה קיץ מאזור הג'רמק ועבר הירדן.

עוד שימש הגשר לשיירות שנעו לכוון החורן (חבל ארץ בדרומה של סוריה)

המוזכר בספר התנ"ך ,מבחינה חקלאית, הוא היה ידוע כחבל ארץ פורה המתאים לגידולי מטעים וכרמים וגידולי פלחה בשיטת הבעל של השקיה ממימי הגשמים.

אחת מאגדות הערביות לפועלם של המתיישבים היהודים, בייבוש ביצות וסיקול האבנים מהשדות המיועדים לזריעה סביב היישובים של מצודות אוסישקין מספרת כי מעבר הירדן גשר בנות יעקב ,קשורות לבנותיו של יעקב ולבור שאליו הושלך יוסף בטרם נמכר לעבדות במצרים .

הבור (באר) שאליו ניקו דמעות אחיותיו לשמע האסון של אחיהם , דמעות אלו על פי האגדה הפכו לשברי אבנים שחורות שכיסו את השטח באזור , האגדה ממשיכה וטוענת ,כי צאצאי היהודים שהתיישבו כאן המעבדים את הקרקע באזור ,ממיסים את זעתם בפינוי אבנים אלו .

הגשר נבנה מאבני בזלת ונתמך בשלושה עמודים וקשתות הבנויים מאבן בקצהו המערבי הוקם מבנה שיישבו בו בעבר מחלקת חיילים לשמירה עליו, בתקופה העותומאנית ישבו בגשר גובי המיסים שאליהם נלוו שני חיילים תורכים לגיבוי עבודת הגובים , ליד מבנה גביית המיסים ניצב מבנה נוסף ששימש למגורי המוכסים .

בתקופה העותומאנית הוחכר הגשר בידי מושל התורכי האזורי באלף לירות תורכיות לשלוש שנים , החוכרים היו לרוב חוכרים בעלי אזרחות תורכית שגרו בעיר צפת, אלא גבו מיסים מהמעבר על הגשר .

בחלקו המזרחי של הגשר, הוקם מבנה אבן בן שתי קומות ששימש כפונדק שלו חצר גדולה ומערות לאכסון בעלי חיים ומחסנים , אלא שהסיפור סביב הפונדק קשור לרכישת האדמות לבניית היישוב משמר הירדן .

משמר הירדן הוקמה בשנת 1891 , בידי קבוצה קטנה של תושבים מהעיר צפת, על שטח של 2.300 דונם שנקנה מידי ערבי תושב מירון ,או מבני משפחת עבו מצפת שרכשו אדמות מערבים , אך בפועל נרכש השטח עוד לפני כן ,בידי יהודי מאמריקה ששמו היה מרדכי לובובובסקי איש העלייה הראשונה שייעד להקים עליה חווה חקלאית ופונדק בחלקו המזרחי של הגשר.

אך הערבים תושבי האזור הרסו את תחילת המבנה ,בטרם החליט היהודי מרדכי לובובוססקי לבנותה מחדש , הזמין את אחד ממפקדי הצבא התורכי באזור וביחד ערכו מדידות לשטחו על מנת למנוע כול טענות מבין הערבים לפלישה לשטחם.

עוד טען היהודי כי קבל רישיון לבנות חאן (פונדק ) מידי השלטונות התורכים וממוכתר השטח שנמכר, בשלב הזה ביקש הקצין התורכי לראות את האישור הכתוב לבניית החאן, נטל את המסמך שהוצג בפניו הכניסו לכיסו ,עלה על סוסו ודהר מהמקום (מנפלאות הבקשיש שקיבל הקצין) , היהודי בעל הקרקע והרישיון ,קפל את רגליו וירד מהשטח פן יבולע לחיו .

בעת שעזב את אדמותיו שליד גשר בנות יעקב ,מכר מרדכי לובובובסקי את אדמותיו באזור גשר בנות יעקב במחיר של 16,000אלף פרנק, לידי קבוצת של כעשרה חברים שמקום מגוריהם היה בצפת ,בראשם היה משה דוד שוב שמקצועו מורה , אלף דונם חולקו בין חברי קבוצת המתיישבים ,חלק אחר מהאדמה מכר משה דוד שוב ,למתיישבים אחרים ששילמו לו כסף בעבור שאר החלקות שמכר,במחיר של 10 פרנק לכול דונם .

גליל נהר הירדן גשר בנות יעקב
 

גליל עליון הקמת מנרה 1945

אדמת הכפר הערבי עודיסה (צוק מנרה) נרכשו מידי פלאחים מלבנון שטח של כאלף חמש מאות דונם ,שנועד לעיבוד מהיותו שטח אדמה טרשי שנדרש לעבדו לפני שייושב , אדמות מנרה נרכשו בידי הקק"ל והישוב הועלה על הקרקע לאחר הצהרת בלפור בשנת 1945 , מטרת היישוב לקבע את גבולות ארץ ישראל בצפון והמתיישבים היו אמורים להיות חיילים משוחררים שלחמו בצבא הבריטי .

בתחילה עלתה על הנקודה אנשי פלוגת עבודה על מנת להכשירו ולסקל את האדמה לקראת נטיעה ושתילה של עצים וצומח וגם להכין מקור מים לצרכים אלו, לצורך הכנת השטח הקציבו קרן היסוד והקק"ל כעשרים אלף לירות להוצאות ולמשכורות לאנשי גדוד העבודה.

הקמת קבוץ להבות 1945

גם אדמות הישוב להבות נגאלו בידי הקק"ל מידי פלאחים מסוריה ושבנוסף לכסף בעבור אדמתם הוקצע להם שטח חדש להקמת כפרם החדש, גם ישוב זה עלה על הקרקע לאחר הצהרת בלפור אנשי הגרעין שהיו ממצוא גרמני שרובו עלה כנערים בידי עליית הנוער טרם מלחמת העולם השנייה ,החלו את הכשרתם בקבוץ עין שמר שם למדו את תורת החקלאות והגידולים .

גליל עליון הקמת הקיבוצים מנרה ולהבות
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור