דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

חלוצים וחלוצות בארץ ישראל והמושבות

 

 
 
 

שלמה זאבי אביו של האלוף גנדי ,נולד בעיירה קטנה בפולין, את חינוכו קיבל בחדר ובישיבה של חסידי הרבי מגור, שם נחשב לאדם פיקח ובעל ידע רב בתורה, בצעירותו למרות היותו איש דתי ,נשאב לרעיונות הציונות ועלה לארץ ישראל ,כאחד מחלוצי העלייה השלישית, לאחר עלייתו הצטרף כחבר בגדוד העבודה, שסלל את הכביש בין עפולה לנצרת.

לאחר הכשרה שעבר בקבוץ דגניה , הכיר שלמה זאבי ,את מינה ילידת שכונת נחלת שבעה בירושלים ,את ביתם הקימו בשכונת ימין משה ,שם נולדו בתם רחל ובנם רחבעם ,לאחר שהשתקעה המשפחה בשכונה ,החל שלמה לעסוק בעסקנות ציבורית ציונית והצטרף לארגון ההגנה, בהמשך הצטרף לחברים שהקימו את ההסתדרות ומפלגת מפא"י ,תוך שילוב בשמירת ערכיו הדתיים שהביא עמו מהבית.

בחלק מפגישותיו עם נבחרי הציבור וגדולי האומה, נהג שלמה לקחת את בנו רחבעם וכבר מגיל צעיר ינק את תורתם , למרות פעילותו הציבורית הרחבה, נהג שלמה זאבי בצניעות תוך שמירה על ענווה ודבקות במטרה.

ימין משה שלמה וולקוביץ זאבי ואגדת האקדח
 
שכונת נחלת שבעה אגדת אגודת הבילויים בית יעקב לכו ונלכה

ראש אגודת הבילויים בארץ ובירושלים היה מיכל פינס,הארגון שנוסד בשנת 1882 ,בזכותם הוקמה המושבה גדרה ,מקווה ישראל,ראשון לציון ועוד, בנוסף הקימו מיכאל פינס וחבריו אליעזר בן יהודה ,ד"ר הרצברג,הרב עזריאל הילדסהיימר בברלין,  את הארגון החשאי " תחיית ישראל" .

שבעה חברים בארגון החשאי " "תחיית ישראל" התקבצו בירושלים ,לאחר הקמת הארגון שמטרותיו בארץ ישראל היו: עבודה עברית בחיי המסחר, החייאת מלאכת הכפים בקרב היהודים ,עבודת האדמה,הקמת בתי חרושת והשלטת השפה העברית בקרב יהודי ארץ ישראל .

חברי הקבוצה עבדו וחיו לאחר עלייתם במקווה ישראל כארבעה חודשים ולנו בפרדסו של אנטון איוב,כאשר נפטר קרל נטר מנהל מקווה ישראל, חוסלה עבודת הבילויים כעבודה עברית במקווה ישראל,

 

שכונת נחלת שבעה אגדת אגודת הבילויים בית יעקב לכו ונלכה
 
מצפה התמר ספור המצבה של נח סטולר

נח סטולר חי בשנים 1925-2005 , נח נולד בחוות כנרת להוריו פועלים חלוצים בחווה שהיו בהכשרה להקמת קבוצת כנרת ,במשפחתו היו שמונה ילדים , החיים בחווה ובמיוחד לילדים לא היה קל באותם זמנים מחלת המלריה השתוללה עדיין בארץ ישראל,כאשר הוקמה קבוצת כנרת ועברה למיקומה החדש על הגבעה ,עברה משפחתו למקום החדש והתיישבו שם בבית המשותף.

את חינוכו קיבל בבתי הספר בעמק הירדן ובבית הספר החקלאי כדורי, ובעת שהיה בן 18 בשנת 1944 הצטרף נח לבריגאדה היהודית הלוחמת,שם בנוסף להיותו חולה הצטרף לארגון ההברחה, שהבריח יהודים לארץ ישראל,לאחר המלחמה חזר והשתתף במלחמת השחרור ושם אף נפצע בהגנת הקבוץ גשר,לאחר שהבריא גויס לנחל והיה מפקד גרעיני נחל בהיאחזויות,סיים את תפקידו בשנת 1953 וחזר למשקו כנרת על מנת להינשא לחברתו תמר מרק.

מצפה התמר ספור המצבה של נח סטולר
 
הרהורים בנושא הפועל היהודי ועבודת החקלאות היהודית

בהיסטוריה היהודית קיימת מחלוקת להיווצרות תופעת הפועל היהודי העובד בשדה החקלאי לאחר שנטש את בית המדרש והתפילה,יש הטוענים כי רוחות המהפכה הרוסית ,שהחלה בשנת 1905 ברוסיה והווצרות תנועת הקדמה ברחבי אירופה ,הביאו את צעירי העולם היהודי להצטרף לזרם החדש ,בעת שהרימו את ראשם מעל דפי הגמרא.

הדבקות של היהודים אחד ברעהו ,לאור הרדיפות והשוני בצורת האמונה , הביאו את צורת המחשבה ליצור את הקבוצה ואת התנועה,שנוצרו בדרך כלל על פי עיר המוצא והשפה המשותפת,צורת מחשבה זאת עוררה את הכמיהה לעזוב את ארצם ולהגשים את החלום לחזור לארץ ישראל וליישובה ביהודים.

גם השלטון הקיסרי ברוסיה שאף להוציא את היהודים מבתי המדרש ולהפכם ליצרנים חקלאיים בחלקות חקלאות פרטיות משלהם,ואולי במחשבה חדשה יש לראות את תרומתם של הברון הירש וחברו הברון רוטשילד, יוזמי ומגשימי הישוב החדש בארץ ישראל , כמחשבתם ליצור מעמד חדש של בורגנות זעירה של איכרים יהודיים, המתפרנסים מפרי עמלם,אלא שהצעירים שזרמו לארץ חפצו בצורת התיישבות חדשה, של הקבוצה והביחד שהתאימו לתנאי המחיה בארץ.


הרהורים בנושא הפועל היהודי ועבודת החקלאות היהודית
 

תודה לדוקטור אורי מלשטיין ,לעזרה בכתיבת מאמר זה.

נולד כבנם היחיד של משפחת יצחק בלובשטיין, שחבקה עסקים ברוסיה עצמה ומחוצה לה,עוד בצעירותו נחטף בידי חייליו של הצאר ניקולאי הראשון, נשלח לאזור כפרי בסיביר למשפחה נוצרית ,על מנת שיתחנך ויקבל חוסן גופני כהכנה לגיוסו כשיבגר בצבא הצאר.

כשנודע להוריו גורלו (מכיוון שהיה בן יחידי) מתו הם מצער וממחלה,על רכושם הרב הניחו ידם שליחיהם של הצאר ועושי דברו ,ולעשה רכוש המשפחה ועסקיה ירד לטמיון,כשבגר איסר גויס לצבא הרוסי עד שהשתחרר מהשרות.

בעת שרותו הצבאי בתחילה כאיש חיל רגלים פשוט, משך את תשומת לבם של מפקדיו והוא הועבר לשרת ביחידות מיוחדות ,ביחידות אלו הצטיין במיוחד במלחמת קרים, הוא סרב ללכת לקורס קצינים כשם שסרב לנטוש את יהדותו למרות הקשיים.


איסר לייב בלובשטיין אביה של רחל המשוררת
 

הכלל הראשון קבע שיש למצוא שטח אדמה הסמוך לישוב עברי ותיק וקבוע ליד המחנה על מנת שאלו יטו שכם ויעזרו בשירותים למחנה , במחנה עצמו יש לסלול שבילי מעבר בין האוהלים או הפחונים, ששבילים שהתכסו בבוץ בחורף היווה בעיה .

לעיתים בעת הכנת התשתית והשבילים נדרשו לפוצץ סלעים שעמדו בדרכם , כיוון שאנשי הפיצוצים התלהבו לפעמים, ודחסו חומר רב יותר לחור הקידוח , ופוצצו את הנדרש ,טעויות כאלה גרמו לפיזור אבנים לאחר הפיצוץ למרחקים גדולים משתוכננו ,אבנים אלו חדרו מבעד לקירות צריפי הפח ומספר הדיירים נפגעו .

המהלך הבא היה לפלס מערכת חשמל ומים ושירותים ,בשטחים הציבוריים ובבתים ,אך בראש ובראשונה לקבוע כללי היגיינה וניקיון בסיסים, לעולים שלא הכירו את התנאים המודרניים המקובלים ,כמובן שתנאי החיי יום נקבעו גם בזכות אופי אנשי העדות ,שנשלחו אליהם כפי שהיו מורגלים בארצותיהם .

צריך לזכור כי כמות העולים שהגיעו למדינה ונשלחו במשאיות למחנות היה גבוה ממספר פתרונות המגורים שהיו בידי המיישבים במחנות , לכן חלק מהעולים הוכנסו לאוהלים ולא לפחונים (חוויה מרננת בחורף של כפור ובקיץ תנור בהגדרה ) , ומכן אולי יצא המשפט האלוהי יהיה בסדר או סמוך.

בעת שהוחלט על הקמת מחנה העולים חלסה ,על אדמות הכפר הערבי הנטוש במגמה לפזר את כמויות העולים הרבים שעלו לארץ ישראל ,בסיום מלחמת השחרור וקביעת גבולות הארץ , מחנה חלסה נחשב למחנה העולים הצפוני ביותר והגדול ביותר שהוקם בגליל ,מתוך מעל לחמש עשר אלפי עולים שהופנו להתיישב במחנות בגליל.

התייחסויות ותוכניות שונות הוכנו לעתידה של חלסה (קריית יוסף) קריית שמונה , בידי השלטונות המיישבים של מחנה הפליטים , פעם הועלה הרעיון להפכה לעיר גנים, בהמשך להפכה לעיר תעשייתית , ולבסוף להפכה לעיר צפונית .

פרט להבטחות שניתנו לתושבי מעברת חלסה, כמו שנאמר באידיש הבטחות מן התוכס (הישבן) , ההבטחות לא קרמו עור וגידים דבר שגרם לתושבים להרגיש מרומים, אמנם נעשה ניסיון להקים קול קורא למען התושבים המסכנים ברחבי הארץ ,אך נראה שקול זה נשא ריח פוליטי ומליצות לצרכי בחירות, מהעדר תקציבים למדינה בראשיתה.

האמת המרה שהעולים לא הבינו בנושא המפלגות בארץ ישראל ,אלא שהעסקנים המפלגתיים עטו על המסכנים על מנת להגדיל את כוחה של מפלגתם, מרבית העולים בכלל החליטו לא להצביע בעבור המפלגות, מכוון שלא ידעו מה הן מייצגות ,על כן הבינו העסקנים כי מי שיעשה את העבודה עבורם וישלח את העולים להצביע יהיו מנהלי מחנות העולים .

בפועל היה נכון לדחות את השתתפות העולים בבחירות הראשונות ,על מנת שכול אחד יעצב את דעתו העצמאית לאחר תקופת מגורים בארץ ישראל והבנת הנושא של מי כנגד מי , כי בפועל הם הצביעו העולים ,על פי נטיית ראש המחנה ,שהגיע למקום מישוב שדעותיו הפוליטיות היו ידועות.

גליל עליון הכללים שנקבעו להקמת מחנה לעולים
 

הקדמה

קיבוץ רמת רחל הוקם בשנת 1925 בידי אנשי פלוגת העבודה על שם טרומפלדור, הפירוד הבלתי נמנע ומלחמת החברים ,בפלוגת העבודה של רטיסבון ,פרק את אחרוני החבריים שנשארו בגדוד ומנו כמאה עשרים איש, כארבעים נותרו בירושלים וכשלושים מהם התיישבו והקימו את קבוץ רמת רחל, הקבוצה השנייה שהונהגה בידי מנדל אלקינד ואשר הגיעו בעיקר מהגדוד של תל יוסף מנתה כשבעים חברים.

פליטי הגדוד העברי עלו לשטח שנרכש כלל כתשעים דונם להקמת קבוץ רמת רחל ,  בפרעות שעבר קיבוץ רמת רחל בשנת 1929 נחרב ונשרף חלקו הגדול של הקיבוץ בידי הפורעים,בשנות השלושים חזרו לישב את הקיבוץ והוא נבנה מחדש כולל הרפת את השורות חיזקו גרעיני התיישבות של תנועת נוער וחברים נוספים שהצטרפו.

בשנת 1932 לאחר שיפוץ המקום שנהרס ונשרף בפרעות 1929 ,התיישבו במקום מחדש אנשי גדוד העבודה ,בשכונה העירונית גרו כשישים משפחות,מבני הקבוץ כללו כששים חדרי מגורים, מקלחות,צרכניה קטנה,מחסן בגדים חדרי מלאכה לולים ורפת,עלות ההקמה והשיפוץ היו בסביבות 6500 לא"י שמתוכם שולם מההון העצמי של הגדוד כאלף לירות שאר הכסף לבנייה והשקום הגיע מקרן היסוד ,במבנה המרכזי שוקמה הקומה העליונה בידי חברת הסנה על מנת לשכן בה אנשים לצרכי הבראה .

קבוץ רמת רחל ספור הרפת בקיבוץ
 

הקדמה

שטח האדמה בן השישים דונם שנרכש בידי הקק"ל להקמת משק הפועלות באזור תלפיות נרכש בשנת 1928 , האזור שימש כמזבלה העירונית ולכן נסלל אליו בידי עיריית ירושלים, כביש עוד בשנת 1926 אלא שלאחר שנרכש השטח ,פסקה פעולת שפיכת האשפה העירונית בסביבה.

השטח שנקנה נחשב לקיצוני והשומם בפאתי ירושלים,כמאה וחמישים מטר מבית הנציב שנבנה באותה העת,זקני ירושלים זוכרים כי ליד הדרך החדשה שנסללה היו שרידי דרך רומאית שנחשבה לדרך מעבר הירדן לירושלים ומשם בואכה דמשק,כן נמצאו בעת החריש והסיקול אבנים שהעידו כי במקום היו שרידי מבצר או ארמון, שטחי האדמה שיועדו לנטיעת המטעים הוכשרו בשיטה הערבית של טרסות מדורגות רחבות לכוון ים המלח ,

מטרת הקמת משק הפועלות היה להכשיר את בנות העלייה השנייה והשלישית לעבודת כפים והכשרתם כעובדות חקלאיות ומשק הבית בישובים היהודיים בארץ ישראל, בראש משק הפועלות הירושלמי נבחרה גברת רחל ינאית לימי אשת נשיא המדינה בן צבי ונקבע כי בכול מחזור ישהו כעשרים בנות להכשרתם כעובדות ,בנוסף ישהו במקום עוד בנות שעבודתם מחוץ למשק הפועלות אך השתלמו בחומר הלימוד.

תלפיות רפת משק הפועלות בירושלים
 
האדם שפעל ורכש את שלושים החלקות בנות הדונם עד דונם וחצי של שכונת הפועלים בבית הכרם היה יגאל מרדכי בשנת 1925 .
 

תושבי שכונת הפועלים

אסלוביץ,גולינסקי,ביקסון(הצריף),גולינסקי,גולני,גלטשטיין,גלפנד,זהבי,ויישינבסקי,חלפון,טטרסקי,יגאל,יזרעאלי לחר,מריאסיס,מאיירשטיין,סיני,פוגל,פריזר,קוטר קליימן,קניגסברג,שלייפשטיין,שליף,שמואלי,שמשוני,שפירא.

מעט על יגאל מרדכי

כאשר נולד למשפחת איליוביץ שגרה באותה העת, במושבת זכרון יעקוב , את ילדותו עשה במושבה הקטנה עין זיתים הסמוכה לצפת, ובסמוך לכפר הערבי עין זייתון, כיוון שגדל כאיש אדמה והתמצא בהוויה הערבית ,החליט לחבור לאנשי העלייה השנייה ומייסדי ארגון השומר בראשותו של זייד וישראל שוחט הקבור בתל חי ליד האנדרטה, במסגרת תפקידיו כשומר עבד בשכונת אילנייה (סגרה) ,בחדרה ובכרכור ,מטולה ורחביה שבה נחלץ ממארב שנעשה לו בשדות העמק, בפעולה זאת אף הרג את תוקפו הערבי.

בית הכרם ספור שכונת הפועלים
 

דוד שוב נולד בשנת 1874 ברומניה, דוד למד את מלאכת השחיטה ,בגיל 20 נחשף לתורתם של הרבנים הציונים הגדולים הרב צבי קלישר והרב אלי גרידיצר , ביחד עם צעירים נוספים בני עירם החליטו להתיישב בארץ ישראל לרכוש אדמות ולעבור לעבדם ולגור שם, לצורך זה הקימו את האגודה ליישוב ארץ ישראל ולפתחה בעזרת עבודת אדמה.

בתחילה יצא דוד שוב ושני חבריו מקבוצת הצעירים בלתור את הארץ ולמצוא חלקת ארץ לרכישה שעליה תכננו להקים מושבה בעבור משפחותיהם בשנת 1882 יצא דוד שוב לקושטא אל אליאס פחה שהיה רופאו של הסולטן ,עם שידבר בעבור קבוצתו השולטן התורכי לתת להם אדמה להתיישבות בארץ ישראל,

שוב טען שמכיוון שרומניה הייתה תחת הממלכה העותומאנית וזכויות היהודים הוראו ברומניה ובעצם כנתינים הם רוצים לשנות את מקום מגוריהם, בעת הפגישה אחז דוד שוב,מכתב החתום בידי 300 משפחות חברי האגודה ,ובה בקשה שיאפשר ולבני רומניה להתיישב בארץ ישראל.

בתגובה הציע הפחה הצעה חליפית, שאיננה ארץ ישראל ואף לחש להם שמוטב כך כי מלחמה בין רוסיה לתורכיה ממשמשת וקרבה, עוד טען אליאס פחה שמוטב שירכשו אדמה ולא יקבלו אדמה ממשלתית בחינם.

אולם כאשר תנועת חיבת ציון פרחה ברוסיה וברומניה , העלה מחדש דוד שוב את רעיונות להתיישב בארץ ישראל ואירגן כשלושים משפחות מרומניה בשם התנועה שהוקמה חברת ארץ ישראל על ידי עבודת אדמה ,לעלות מידית לארץ ישראל, אך חברת כי"ח דחתה את רצונו זה .

דוד שוב התפטר מעבודתו כשוחט ברומניה , נסע לארץ סמוכה וקיבל מידי הקונסול התורכי נתינות עותומאנית ,לאחר מכן הפליג מקושטא לנמל בירות ומשם ברכיבה על סוס הגיע לצפת .

כאשר חבר לדודו הציוני הנלהב ,השתתף ברכישה של אדמת ג'עונה (ראש פינה), מידי אנשי צפת ,והיה אחד ממייסדי המושבה, שעליה עלו חבריו מהתנועה ברומניה ,דוד שוב נבחר לראש ועד ראש פינה , הוא אף השיג כנתין תורכי ,אישור ממושל דמשק לבנות על האדמה בתים .

כיוון שמצב המושבה ,היה קשה יצא לקבץ תרומות באירופה ,כאשר חזר הייתה מושבת ראש פינה תחת חסות הברון ופקידיו, לאחר חזרתו הוא פוטר מתפקידו כראש הועד של ראש פינה ,ומונה כמורה לעברית בבית הספר ,בשיטת עברית לעברית, דוד שוב נתמנה בשנת 1885 למורה הראשון מטעם פקידות הברון ולניהול בית הספר בראש פינה בשפה העברית , לאחר שנים מעטות הגיע למחשבה על ייסוד מושבה נוספת בעזרת פועלים צעירים שעבדו במושבות הנדיב בגליל .

לשם כך נעזר ביצחק אפשטיין ורכש את אדמותיו של מרדכי לובובסקי באזור גשר בנות יעקב במחיר של 16,000אלף פרנק, לידי קבוצת של כעשרה חברים שמקום מגוריהם היה בצפת בראשם היה משה דוד שוב המורה מראש פינה , כאלף דונם מאדמות הרכישה ,חולקו בין עשרת חברי קבוצת המתיישבים ,חלק אחר מהאדמה מכר משה דוד שוב ,למתיישבים אחרים ,ששילמו לו כסף בעבור שאר החלקות שמכר, במחיר של 10 פרנק לכול דונם .

כסף זה שימש להקמת מבני מגורים לפועלים שכירים ,שיעבדו את הקרקע יטעו כרמים ובשכר שיקבלו יפרנסו את משפחותיהם ,אלא שהכסף אזל די מהר התמיכות בוששו להגיע ,המחלות הכו ללא רחם והאיכרים נחלשו מהמעמסה בעיה נוספת היו התרומות הקטנות שנתקבלו מארגון עזרא בגרמניה ומחובבי ציון באודסה , שלא יכלו לפתור את הבעיה

איכרים אלו שהיו בדרכם להתיישב במושבה משמר הירדן ,עבדו להשלמת פרנסתם בגן הנדיב במושבה יסוד המעלה, לאחר שאספו את שכרם כקומונה היה בידם סכום כסף לרכישת האדמה, שבה הם תכננו להקים את היישוב משמר הירדן ,על פי חלומם לרכוש אדמה בארץ ישראל ולהתיישב עליה כאיכרים ולהתנתק ממוסד החלוקה .

מחסור זה גרם לעוני משווע ,עד למחסור במזון בסיסי למשפחות האיכרים, חלקם אף עזב ומכר את חלקותיהם במושבה, כתוצאה מכך יצא ראש הוועד שוב למסע קבוץ תרומות למושבה , שטחה של המושבה היה כאלפים ומאתים דונם וישבו בה כשבעים וחמש נפשות.

דוד שוב הצליח לקבל מאגודת עזרא כשמונת אלפים פרוטות , עוד הובטחה מטעם הנדיב שיתכן שהמושבה תילקח תחת חסותו ותמיכתו הכספית , ואכן בשנת 1897 מטעם הקרן של ייסוד מושבות בארץ ישראל ,שהוקמה בידי הברון הירש (ז"ל) הוכרז על מתן מענק של 90,000 פראנק לשיקום ועזרה למושבה הנמצאת במצב קשה .

יש לזכור כי חוזה רכישת הקרקע שנערך עם מרדכי לובובסקי, על פי הסעיף שבתום שמונה שנים יש לשלם לו את מחיר רכישת הקרקע ומועד זה הגיע, מהכסף שהגיע שולמו חובות האיכרים ואת מחיר האדמה על פי החוזה .

את המושבה החל לנהל מטעם יק"א חיים מרגליות קולקלוריסקי, שצמצם את מספר האיכרים מעשרים וחמש לשלוש עשר (תוך סילוק הסרבנים) הוא נתן כסף לבנות מיד , ארבעה מבני מגורים חדשים ועוד כעשרה מרתפי אחסון לתוצרת החקלאית.

לאחר שובו ממסע ההתרמות למושבת משמר הירדן באירופה, נתמנה דוד שוב כמנהל המושבה עין זיתים הסמוכה לעיר צפת, כעבור זמן קצר היה מנהלה של תערוכת ארץ ישראל בברלין ,שם נחשף לפעילותו של הרצל וחבר אליו ,בעת ביקורו של הרצל בארץ ישראל על מנת להיפגש עם הקיסר ויליאם הגרמני בירושלים ,צורף דוד שוב למשלחת בידי הרצל.

בעבור שתדלנותו למכור את מניות הבנק הציוני שבידי הברון רוטשילד ,לידיו של הנדיב הברון הירש ,שתחתיו פעל ארגון יק"א , נרשם שמו בספר הזהב הציוני ,זמן קצר לאחר מכן ,עזב את ניהול המושבה עין זיתים, לטובת הקמת תחנת קמח שנקרא מחנה אירופאי בראש פינה , עם השותפים וולפסון וקרמינצקי , תחנה שלא הצליחה לעמוד על רגליה ונסגרה .

דוד שוב יצא לאמריקה על מנת לעשות כסף לביתו ,אך הצליח רק ללמד ילדי יהודים ולא לעשות כסף ,אי לכך החליט לחזור לארץ ישראל בשנת 1908 ושם עבד כמזכיר המושבה יעקב ,לא החזיק מעמד ועבד כמורה לעברית בבית הספר כי"ח ,לאחר מכן גזבר בית הספר בצלאל .

בתקופת מלחמת העולם הראשונה ,עבד דוד שוב בארגון לעזרת נערים וילדים ומשם לאחר המלחמה ניהל את בית היתומים בצפת והיה פעיל בלשכת בני ברית ,וכתב ספרי זיכרונות ,עד שנפטר בשנת 1938 ונקבר בירושלים.

גליל משמר הירדן גליל דוד שוב ממייסדי המושבה
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור