דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

חלוצים וחלוצות בארץ ישראל והמושבות

 

 
 
 

בשנת 1923 החליטו פקידי יק"א בהמלצת מדריכי החקלאות לגדל טבק ,לצורך זה אך הוכנו האסמים לצורכי יבוש עלי הטבק,רק דבר אחד נשכך בידי המומחים תנאי מזג האוויר של הלחות והיובש הקיצוניים שהיו מנת חלקם של תושבי עמק הכנרת כנכשל הרעיון וההשקעות ירדו לטמיון .

לאחר תקופת מה ,החליט מי שהחליט מפקידי הברון כי כדאי לגדל מילונים ולמכרם במחיר ניכר באירופה, הרעיון חלחל לאיכרים בשכנוע של הפקידים ,רק חסרון עיקרי אחד היה לגידול  לאחר  שנזרעו הזרעים ,בחלקות שעובדו לצורך חלקות המלונים,נתברר  שלא טרחו אנשי הברון להקים קווי מים להשקייתם של חלקות המלונים והיבול קמל ויבש וכך ירדו לטמיון עוד כספם המדולדל של האיכרים.

בשנת 1917 בעת מלחמת העולם הראשונה עורך השלטון העותומאני ,באמצעות חייליו חיפושים לקשר עם ארגון נילי ובמיוחד חיפוש אחר יוסף לישינסקי שנתפס לבסוף במושבה מטולה,בהמשך החליטו השלטונות העותומאניים לגרש את תושביה היהודים של יפו , מאות מן המגורשים הגיעו למושבה כנרת ולחווה וטופלו במזון ולינה עד יעבור זעם.

בשנת 1926 החליטה יק"א לאחר שבחנה את טענות איכרי המושבה כנרת, כי יש להרחיב ולהגדיל את מספר תושביה בעוד שש חלקות ואת אדמתם החקלאית תמסור להם מאדמות אום גוני שנרכשו על ידה בשנה הקודמת 

בשנת 1932 חוברה מושבת כנרת לחשמל שהופק במפעלו של רוטנברג בנהריים והיא צורפה לקדמה .    

כנרת אגדת גידול המילונים במושבה
 

תודה לזקני העדה ולחברי ונשמות טובות שעזרו לי  לחבר מאמר זה.

מוצאו של אליפנט במשפחת אצילים סקוטית נוצרית ,שהייתה מקורבת למלכות הבריטית במאה השתיים עשר, אליפנט עצמו נולד בשנות השלושים של המאה התשע עשר, אביו שרת כשופט ראשי למושבת באי ציילון ,כילד סיים במקוטע את לימודיו באנגליה, למרות שבגיל 12 ערך מסע כילד לביקור אצל משפחתו באי ציילון (סרי לנקה), לאחר זמן אביו קיבל חופשה של שנתיים באנגליה ולקח עמו את אליפנט להמשך את לימודיו.

למרות רצונם החליטו הוריו לערוך סיור גדול באירופה המערבית שבה חווה את הקדמה התרבותית שהחלה לפעפע  באירופה ,בעת שהמשפחה שהתה באיטליה במחצית המאה התשע עשר, לאחר מכן חזרה המשפחה לציילון ,ואוליפנט החל לעבוד במשרדו של אביו, משם נטש את משרתו וערך מסע גדול בהודו ובנפאל ,בחברת חברו הנסיך הנפאלי ,שסיים את השכלתו באנגליה וחזר לארצו.

לאחר חזרתו מהודו ומנפאל לאנגליה , החל אוליפנט במסע נוסף שבה ביקר בגרמניה וברחבי רוסיה בתקופת הפרעות ,וסיים בעיר אודסה , בטרם חזר שוב לאנגליה, שבה נבחר אוליפנט בשנות השישים לפרלמנט הבריטי, תפקיד שהחזיק בו רק שנתיים, במחצית שנות השישים החל אוליפנט לעבור מהפך והחל להתעניין בדת ובתנך.

לאחר עבודתו כעיתונאי מלחמתי במלחמת קרים ,חזר אוליפנט ונשא את רעייתו עליזה (אליס) בת משפחה עשירה בשנת 1872 ,בעת שבקר בפריז , אליס נפטרה בבייתם מגוריהם בדליית אל כרמל , ונקברה בבית הקברות הטמפלרי שבחיפה בשנת 1886, לזכרה הקים אוליפנט אנדרטה משיש ,בדליית אל כרמל ולידה קבורה אם משק הבית .

דליית אל כרמל סיפורו של סיר לורנס אוליפנט
 

על מנת להגן על יבולם בשדות ובמשקים שכרו חברי המושבה ,שומרים יהודים וערביים לשמירה, אלא שאנשי הכפרים הסמוכים למושבה ,העלילו על השומרים הערביים שהגיעו מרחוק, שהם הרגו אחד מאנשיהם ,מפחד נקמת דם הסתלקו השומרים הערביים, ובמקומם נאלצו חברי המושבה לשכור שומרים ערביים הגרים בכפרים הסמוכים למושבה .

אלא שהקנאה של הערבים מהכפרים הסמוכים למושבה משמר הירדן , עלתה וגברה וכתוצאה מכך ,בסוף שנת 2011 הסתערו הערבים על המושבה וכפו עליה סגר ,שבו לא ניתן להיכנס או לצאת מהמושבה , לבסוף הצליח אחד השומרים להימלט ולהגיע למשטרת צפת, שם סיפר את סיפור הסגר.

מיד התארגן כוח שיטור וצבא ויצא למושבה על מנת לסלק את התוקפים , רק בעמל רב ,הצליח הכוח המשטרתי והצבאי ,לפזר את התוקפים ולסלקם מהשטח ,לאחר מעשה, הסתבר כי הערבים האשימו את אנשי המושבה ,כי אחד מאיכרי מהמושבה ערבי והסתיר את גופתו במושבה , כשהוכיחו אנשי המשטרה כי זאת שמועה חסרת רגליים ,עזבו הערבים את המקום.

שנה לאחר מכן ,שבתו הפועלים הערבים שעבדו בשדות החיטה של המושבה , מכוון שאיכרי המושבה ,טענו כי נשות הערבים שקצרו את החיטה ,לקחו בהשאלה כמויות גדולות יותר של חיטה לשקיהם ממה שסוכם , כאשר פנו אנשי המושבה למשטרה הצרפתית ,הכריחו אלו את הפועלות לחזור לעבודת הקציר.

העובדים הערבים הוכרחו להעביר את החיטה שנקצרה לגורן המושבה ,שם היא נאספה עד תום הקציר ,וחולקה כאשר חלק מהחיטה ,הועבר כמעשר לשלטונות והשאר חולק על פי ההסכם המקורי.

הספור על העסקת פועלים ערביים ולא יהודיים במושבות הגליל ,ולל במושבה משמר הירדן , הביא גל של מחאות יהודי ,כנגד התופעה ובשם העסקת יהודים בשם העבודה העברית, למרבית המבוכה התברר כי בראש המתנגדים לעבודה עברית היו האיכרים דתיים .

בשנת 1913 נבחרו לראשות ועד מושבת משמר הירדן , שלושה חברים : האיכר ל. גרוסמן ,א. פינקלר ,א.שניידר , פעולתם הראשונה הייתה ,פנייה ליקא על מנת שיתנו הלוואה למושבה לשיפור אספקת המים, הלוואה שתוחזר בתשלומי 50 לירות מנדטוריות לשנה .

בקשה נוספת הייתה להעביר את בית הספר והחינוך מידי יקא ,לידי ועד המושבה עם מורה מטעמם ,כאשר הדגש הוא על הקניית השפה העברית לתלמידים , מצבה של המושבה ,שתפר מעט בתקופת כיבוש הארץ בידי האנגלים מידי התורכים ,בזכות סלילת כבישים למושבה וממנה, במיוחד לכוון העיר טבריה.

אך הקדחת הצהובה ,שמלווה את המושבה מיום הקמתה ,ממשיכה להכות באיכרי המושבה למרות ניסיונות שונים למלחמה במחלה ,שכללה חיסונים שיפור תנאי סניטציה, הדברת היתושים ועוד, התושבים אף בשנת 1919 ,לא הצליחו לבערה, בכול שנה נדבקים במחלה ,כשלושה עד ארבעה מתושביה שמתוכם נפטרים אחד או שנים, בית החולים הדסה בצפת (זיו) ,הציב לטיפול ושיקום חולי משמר הירדן, מספר מיטות חינמיות ,על מנת לנסות להציל חולים במחלה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה ,הוצבה פלוגת חיילים הודים על מנת לשמור על גשר בנות יעקב על מנת לאפשר מעבר לדמשק ,למרות זאת ההתנכלות הערבית למושבה משמר הירדן לא פסקה ,לאורך השנים.

בשנת 1920 ,ערכו עשרות ערבים רכובים ,פשיטה על עדר הבקר של המושבה במרעה מחוץ למושבה , נזעקו הרועים ומיד הגיעו חיילים ההודים שהיו מוצבים בקרבת המושבה והחל קרב להגנת העדר, למרות זאת ,הצליחו הפורעים לגזול חלק מהעדר ונסו עמו, לכפר הערבי חלסה (קריית שמונה כיום) שלטונות הביטחון האנגלים, דרשו להקיף את המושבה בגדר אבנים ,צעירי המושבה נרתמו לעשייה והקימו גדרות אלו .

על מנת לנסות לעזור כלכלית ליישובי האזור ובמיוחד למושבה ,החליטה יק"א לתת הלוואות בכדאי שהאיכרים במושבה יזרעו זרעי טבק , בתמורה התחייבו האיכרים שקיבלו את ההלוואה למיסוד הענף החדש ,לזרוע שטח של 10 דונם ולעבדו עד היבול , מומחה מטעם יק"א נרתם להדרכת האיכרים בגידולי הטבק.

על פי תיאורי זקני הגליל ,גם שנת 1925 ,לא האירה את פניה למושבה , במושבה גרו כעשרים וחמש משפחות , במשקי האיכרים עבדו שכירים ערביים רבים , שבלגלוג הוסיפו הזקנים לספר ,כי מספרם עלה על מספר תושבי המושבה, מראה החיצוני של המושבה שידר דלות ועצב, חיכוכים ומריבות היו לחם חוקם ,דבר שמנע הקמת ועד ראוי עקב חילוקי הדעות או מישהו שימשוך את העגלה השקועה בבוץ .

החלק העצוב בתקופה ,היו הסיבות של מריבות קטנות שהפכו לגדולות מענייניים של מה בכך, לחדלון של פעילות ציבורית בניהול הפעילות במושבה ומכוון שדבר גרר אזלת יד, הפסיקה הדסה לספק שרותי רפואה למושבה המוכת מחלות כמו קדחת ומלריה, ולכן בהעדר ישועה רפואית במושבה ,נאלצו משפחות החולה ,להעבירו לבית החולים בצפת ,מהלך של מספר שעות נסיעה בעגלה לבית החולים.

המצב הגרוע עקב הסכסוכים במושבה גרם לאיכריה להיכנס לשוויון נפש תהומי לתקופה ארוכה ,כמו שנאמר מדחי אל דחי, רק נחמה אחת נותרה והיא החקלאות שבזכותה נטעה חורשת אקליפטוס ליד המושבה ,במחשבה המוטעית שעצים אלה ינקזו את מימי הביצות.

במושבה הוכנו שטחים לנטיעת עצי פרי, ענף גידולי הטבק המשובח יחסית ליתר מגדלי הישובים בגליל , עלי הטבק נמכרו למפעל קרמן ,דיק וסלמי בחיפה בתקופה של שלוש שנים רצופות כתוצאה מכך עלו ההכנסות למגדלים , חלה הצלחת מסוימת בגני הירק ובשטחי המספוא , כמו כן עלה מספר הצאן בעדרים.

נעשו פניות לפיק"א, על מנת להגדיל את מספר הנחלות ולהתערב בסכסוכים על מנת לישר את ההדורים ולעשות סדר בהנהגת המושבה ,עוד נעשתה דרישה לטפל בבני הנוער שבמושבה לפעילות לאחר שעות הלימודים .

ממשל המנדט בשנת 1926 ,החליט סוף סוף על סלילת כביש ראוי בין ראש פינה למשמר הירדן שאורכו כ 12 קילומטר.

גליל מושבת משמר הירדן 2
 

אימבר נולד בעיר זלוצ'וב שברוסיה , חיו כמשורר לא היו קלים וכללו עוני, סבל ומרירות פרסומו הגיע לאחר שכתב את המנון התקווה , פרט עלום הוא הסיפור של כתיבת השיר כהצעה להמנון אוסטריה , שנשלח לפארנץ יוזף קיסר אוסטריה ושעליו זכה בפרס של עשרים וחמש מטבעות זהב, לאחר זכייתו אמר אימבר ,כי הקיסר קרוב לוואדי בקי בשירה .

לאחר מסעות בעולם בלווית אוליפנט , ולאחר חלה והבריא יצא עם אוליפנט לאחר מות רעייתו והתיישב עמו בלונדון ,לאחר מותו של אוליפנט , החל אימבר במסעותיו בעולם, בתחילה סייר במדינות אירופה ובצפון אפריקה, ולבסוף השתקע בלונדון .

בלונדון ישב אימבר וכתב את שיריו שתורגמו לאנגלית ,אחר כך עבר לאמריקה שם ערך מסעות רגליים ברחבי היבשת, שם פרסם סיפורים ושירים בכתבי עת אמריקאים בשפה האנגלית העברית וביידיש ,עוד כתב מאמרים מעוררי פולמוס, בנושאי רפואה, שבהם טען כי חלק מהחידושים בשטח המלחמה בחיידקים, כבר התגלו בידי חכמי התלמוד בעבר .

כאשר נפטר אימבר בניו יורק בגיל 53 בשנת 1909 , פרצה מחלוקת למקום קבורתו מהגרים מעיר הולדתו דרשו שיקבר בבית הקברות שלהם בניו יורק ,לעומתם דרשו בני קהילת יוצאי העיר ביאלקמין שבבית הקבורה שלהם נקברה אחותו של אימבר שיקבר בשטחם, הגורם השלישי שדרש שאימבר יקבר באחוזת קברו היה ידידו המליונר שטען שאימבר ביקש להיקבר אצלו.

בסופו של דבר נקבר אימבר בבית הקברות היהודי בני קהילת יוצאי העיר ביאלקמין בתמורה לסכום כסף גדול שתרמו לצדקה , לאחר מותו נותרו בחדרו שלוש מזוודות עם כתבי ידו , שחלקם דנו בפרושיו לתורת הסתר והקבלה, יורשיו ניסו לקבל את הירושה ,אך החל מאבק משפטי לזכות הירושה, בתקופה זאת אופסנו הניירות למשמורת בידי בית הדין מוריה , לאחר זכיית היורשים במשפט ,בעת שהגיעו לקבל את הירושה ,נטען כי המזוודות נעלמו.

שלושים וחמש שנים לאחר מותו הובאו עצמותיו לארץ ישראל שבה הוא נקבר. 
הרץ אימבר המשורר ויוצר ההמנון התקווה
 

בתחילת שנת 1944 לאחר משא ומתן ארוך לאורך שנים ,בשנת השישים ואחת להקמתה בחסות ארגון האיכרים בגליל ,הסתיימה תקופת חסותה של פיקא על המושבה ראש פינה,המשא ומתן היה כרוך במתח וסכסוך בין פיקא לאיכרי המושבה ,אדמותיה הוחזרו לאיכרים ואף נרשמו על שמם בחזרה , מעתה יוכל וועד המושבה להביא מתיישבים חדשים בבחינת הזרמת דם חדש ועתיד חדש למושבה .

מטולה הייתה המושבה השנייה שנכנסה למשא ומתן ומשמר הירדן החלה גם במשא ומתן ,אלא שכאן הנושא הסתבך מעט כיוון שחלק מהאדמות של המושבה לא היו תחת חסותה,ולכן האיכרים החדשים שיגיעו להתיישב במושבה יתקלו בבעיה ברשום הנחלות על שמם .

רק במחצית שנת 1944 הגיעו פיקא והמושבה משמר הירדן ,לאחר שפיקא הסירה את נושא חובם של המתיישבים כלפיה ובתנאי שבתמורה ,שאנשי המושבה יוותרו על כאלפים דונם משטחם ,על מנת לחלקם למתיישבים ראשונים שיתנחלו במושבה ,בנוסף פיקא תבנה מבני מגורים חדשים , תעזור בהנחת מערכת מים בצינורות ותעזור למתיישבים החדשים .

בסוף שנת 1939 פרצה שריפה ענקית מחוץ למושבה משמר הירדן אך בעזרת הרוח היא התקדמה ואחזה בשני משקים בפאתי המושבה ,אנשי המושבה התגייסו למלחמה בשרפה אל לא יכלו לה אי לכך הוזעקו תושבים מיישובי הסביבה שהגיעו ועזרו להשתלט על השרפה ,אלא שזאת הצליחה לכלות שני מתבנים ומבנים בנחלות האיכרים .

בשנות הארבעים החליטו השלטונות הצבאיים בארץ ישראל כי תושבי הישובים בצפון הגליל כולל תושבי המושבה משמר הירדן הקרובים למעבר גשר בנות יעקב ,חייבים לשאת תעודת מעבר לנסיעה לבתיהם ,לעומתם הנוסעים לראש פינה ולצפת פטורים ממטלה זאת.

שנת 1940 החלה ברגל שמאל במושבה ,מצבם של האיכרים והמושבה קשה שני מכוני המים מי השתייה ומי ההשקיה, הושבתו לאחר קלקולם והתושבים חזרו להביא את המים ,בעגלות הרתומות לחמורים ופרדות כפי שעשו עשרות שנים לפני כן, איכרי המושבה מחכים לקבלת פיצויים ממשלת המנדט , מכוון שנפגעו בפרעות , וזאת על מנת לנסות לתקן לפחות אחד משני המכונים , על מנת שיוכלו להשקות את גינות הירק שליד בתיהם .

עקב המצב הקשה נזרעו רק כשליש משדות החיטה ,וחלקה של כאלף דונם לא נזרעה כלל, דונם אלא שהיבול של שנה שעברה ,עבר לבנק על חשבון ההלוואה שלא הוחזרה ,ויש להניח שהבנק שוב ישים ידו על היבול, על מנת לכסות הלוואה שניתנה לאיכרי המושבה בעבור רכישת הזרעים החדשה.

בנוסף על כול אלא ,וועד איכרי המושבה קבלו הודעה מפיקא ,כי היא מפסיקה לממן ולתקצב ,את שני המוסדות הציבוריים במושבה, שהם בית הספר ואת שרותי הרפואה והמרפאה .

זקני האזור מספרים ,כי למעשה אחזקת בית הספר מומן ברובו, בידי מחלקת החינוך המנדטורית ועל ועד המושבה הוטל לשלם כשלוש לירות להשלמת המימון , אלא שהוועד לא שילם והתוצאה הייתה ,השבתת המוסד ובטלה לילדי המושבה ,בניסיון למנוע זאת ,התנדב מנהל הוועד מר סגל ללמד, אך הוא פסק לאחר זמן קצר.

בשנת 1940 מנתה מצבת התושבים במושבה כ 20 משפחות שבהם כמאה נפשות, עליהם מצורפים כחמש עשר מתנדבים מפלוגת ביתר ,חלקם של המתנדבים עובדים בשדות המושבה וחלקם מתפרנסים ,בעיבוד חלקה בת אלף דונם השייכת לפיקא,

אחד מאיכרי המושבה ,כתב לאחד העיתונים ,מכתב שבו הוא מתאר את מצבם הקשה של משמר הירדן , במכתב נכתב יש לנו לחם הנקרא הקדחת בתוספת תבלון החינין ,אך צרכינו הם הפיתוח הזרמת כספים והכנסת דם חדש למושבה אנו חסרים אנשים שיסעו עבורנו וידברו ויספרו את מצבנו לכול החפץ לשמוע את צערנו ,את מחסורנו ואת היאחזות בציפורניים ברגבי אדמת הגליל .

גליל מושבת משמר הירדן 3
 

בשנת 1926 נקבר בבית הקברות הישן של חיפה ליאון שטיין ,בלווייתו השתתפו קומץ מתלמידיו חבריו ורעייתו, לבני הזוג שטיין לא היו ילדים , חבריו אלו תמכו באלמנתו עד יום מותה, מסביב הקימו חבריו סבכת גדר מברזל ועל קברו הניחו את המצאתו המפורסמת פילטר המים למשאבות בארות המים.

שלושים שנה לאחר מותו הציבה הקרן שהוקמה לזכרו מצבה על קברו וקבר רעייתו בבית הקברות הישן של חיפה, יחודו של ליאון שטיין בהמצאותיו למען בארות המים בארץ ישראל אדם ללא השכלה פורמלית.

בשנת 1887 בגל העלייה הראשונה, בגיל 23 שנה עלה ליאון שטיין לארץ ישראל, בעקבות הזמנת אחיו מנחם שטיין האמיד שהתיישב בשכונת נווה צדק החדשה שמחוץ לחומות יפו העתיקה, שם הקים בעזרת כספו של אחיו עם שותפו זאב סמילנסקי ,את בית החרושת חרושת הברזל והפחחות.

פתח תקווה ליאון שטיין איש משאבות המים
 

איך מגיעים ממלונות ים-המלח: נוסעים 22 קילומטר דרומה בכביש 90 לעבר צומת הערבה, עד השילוט לכניסה למושבים נאות הכיכר ועין-תמר משם נסיעה של כשבעה קילומטר על הכביש לישובים.

הקדמה

הרעיון להקמת חוות נאות הכיכר בע"מ,הממוקם כשלוש מאות ושישים מטר מתחת לגובה פני הים נבע מסיורים שערכו חברי הקבוצה בעת שהסתובבו בשטח ,בעת שראו משטחי גידול וצמיחה גדולים יחסית של הצמח קנה מצוי וסמר, דבר שנתן עבורם לאחר שנבחן במשרד החקלאות , את הרעיון לגידול בקר והאבסתו בקני הסוף הצומחים באזור.

כיום מושב הממוקם בצפון הערבה ,תחילתו ברצון בסוף שנות החמישים ,של שבעה צעירים וצעירה מבוגרי ההתיישבות בערבה ומדריכים חקלאיים לשעבר בסוכנות, להקים חוות בוקרים פרטית לבשר, בסגנון המערב הפרוע האמריקני ,חווה שתקום על חשבונם ומכספם (כשבעים אלף לירות) .

בחוות נאות הכיכר בע"מ (חברת בעלי מניות) ,הרשומה ברשם החברות ,שהוקמה בשנת 1959, היו בתחילה שבעה בעלי מניות : עמירם אוברוצקי הרוח החייה ומנהל החווה בהמשך, אפרים אליאש, משה סלע איש הצנחנים המכונה משה וחצי משום גובהו וחברו בנימין רוג'ר איש גידול הבקר , מרים סמילנסק ,יעקב סבירין וצבי חורש , לבעלי המניות צורפו עשרה מועמדים להצטרפות והשאר שכירים שעבדו בחווה, אנשי החווה גרו בקרוואנים, אוהלים וצריפים.

הערבה כיכר סדום וספור נאות הכיכר
 

תודה לזקני הכפר בהכנת אגדה זאת 

בשנות השלושים ,לאורך שנים אחדות ,עבדו שכם אל שכם במחצבות עתלית, היהודי יצחק לנדוברג וידידו הדרוזי אחמד אבו סעיד, במהלך עבודתם צמחה ידידות רבה ביניהם , לאחר שנים, עזבו שניהם את העבודה ונפרדה דרכם ,אחמד חזר לכפרו , ויצחק לנדוברג התגייס לפלמ"ח ושינה את שמו ליצחק שדה .

למרות רצונו של הידיד אחמד הדרוזי ולברר איכן חברו יצחק ,עלו חיפושים אלו חרס בידיו עוד סודות שמר יצחק, בהיותו בשנות העשרים כאחד החברים שהשתתף בהגנת תל חי, השתתף בלחימה בימי המרד הדרוזי כנגד הצרפתים בלבנון , ואף היה בין חותמי ההסכם הסודי להגנה הדדית, בין הדרוזים ליהודים בשנות השלושים .

ידידו של יצחק הרבה לספר לחבריו הדרוזים בכפר על ידידו יצחק, שהיה חסון וחזק בחציבת הסלעים במחצבה והספקו היה רב משל האחרים , עוד הוסיף אחמד חברו כי למרות כוחו מעולם לא השתתף יצחק במריבות.

יהודים שעסקו בנושאי הביטחון והקמת הצבא העברי שבדרך ניהלו אורח חיים חשאי לבל ייאסרו, באחד הימים באחד משבילי הכרמל הלך נער צעיר ,לידו עבר כלי רכב שעצר והאדם שישב בתוכו ,קרא לצעיר בשמו ,וביקש שיעביר הודעה לאביו, כי יצחק ייפגש עמו בעוד מספר ימים.

למרות רצונו עיסוקיו הרבים מנעו מיצחק לסור לביקור אצל חברו, השנים חלפו והשלטון הבריטי הסתלק וקמה מדינת ישראל, שוב חזר הסיפור של מעבר מכונית באחד משבילי הכרמל ,שנעצרה ליד דרוזי מדליית אל כרמל , הקצין שישב במכונית ביקש מעובר האורח למסור דרישת שלום לחברו מהחציבה אחמד ומסר לידו פתק שבו נרשמה כתובתו של יצחק.

דליית אל כרמל סיפור ידידות יהודי דרוזי
 
רמת הגולן סיפורם בקצרה של הדרוזים ודתם

העדה הדרוזית הנקראים גם בני מערוף בני החסד  או אל מוחחדון ,שפרושו בעלי אמונת הייחוד - המשתייכת לתת דת שהתפצלה מהדת האסלאמית האיסמאעלית או השיעית במאה האחת עשר, שפתם ערבית הנובעת מניבים סוריים, לאורך ההיסטוריה התיישבו הדרוזים באזורים הררים על מנת להגן על עצמם מפני אויבים, אנשי העדה המונים כיום כמיליון מאמינים,מפוזרים בעיקר בקרב לבנון, סוריה וישראל, חלקם שומר אמונים למשטר הסורי.

למרות הטענה שמוצאם של הדרוזים ממצרים כיוון ששם התגבשו עיקרי דתם, שעל פי דעתם היא איננה דת חדשה אלה הזדקקות של אמונות פילוסופיות של העולם הקדום שלושת הדתות העיקריות והאמונה בגלגול נשמות, בני העדה מאמינים באל אחד שאיננו יכול להתגלות לבני אנוש רגילים, רק יחידי סגולה שמוגדרים כנביאי אמונה (המבשרים) היכולים לתקשר עם הישות העליונה, ולעזרתו של הנביא מתמנה יועץ סתרים ,המעביר בהכשרה ארוכה את עיקרי הדת של בני העדה.

בני העדה הדרוזית מתחלקים את העדה לשנים אלו שהגיעו מצפון חצי האי ערב הנקראים קייסים ומאלו שהגיעו ממרכז האי ערב הנקראים ימנים , מעיקרי דתם באמונה שהעולם נחלק לשבע תקופות שמתאחד לתקופת אמונה אחת, תקופות שבהם הנהיגו את העדה נביאים שהידועים ביותר הם : משה (מוסא) ויתרו (שועייב), והצמד השני מוחמד וחמזה בן עלי .

רמת הגולן סיפורם בקצרה של הדרוזים ודתם
 
פארק מקורות הירקון אנדרטת הזכרון להתיישבות ירקונים
איך להגיע כאשר נוסעים בכביש 40 בין פתח תקווה לחיפה יורדים כחמש מאות מטר לפני גשר הירקון לשביל עפר, כשלוש מאות מטר מתחילת השביל פונים בשביל לכוון תחנת השאיבה של הירקון , ממשיכים עוד מאה מטר במורד הנחל רואים על הגדה הדרומית את האנדרטה .
דרך נוספת הולכים בשביל המוביל מערבה ממול לכניסה הצפונית של כפר הבפטיסטים, לאחר שעוברים בין עצי הפרדס לאחר מאה מטר מבחינים בתחנת שאיבה ירקון ולידה האנדרטה להתיישבות ירקונים.
 
בשנת 1880 בעקבות התחלת ההתיישבות באדמות מלאבס כיום המושבת פתח תקווה בשנת 1878 על הגבעה, התאספו שתי קבוצות  צעירים שחלקם מבני פתח תקווה וחלקם צעירים ירושלמים מהעלייה האוסטרו הונגרית שנמאס להם לגור בין החומות והחליטו להקים מושבה חקלאית,תחת מנהיגותו של הרב יהושוע לייב דיסקין, מתיישבים אלה שהכסף לא היה מרובה בכיסם נאלצו לרכוש אדמות שנקנו מהסוחר היווני טאיאן בחלק הביצתי וקרוב לגדות נחל הירקון , החלטת המתיישבים החדשים  שתבססה על מקורות המים הרבים שבמקום לפתח את החקלאות והן את דייג – לא לפקוח עיניים זאת האמת אז המים עדיין היו סבירים .
 
בתחילה בנו המתיישבים שלושה בתי אבן,ששה מבני חמר ואפילו אברהם דוד ובתו הקימו את בייתם במערה ,הצרה הגדולה של האזור הייתה מחלת קדחת הביצות שנגרמה בידי היתושים במקווי המים הגדולים באזור, המתיישבים החדשים לא שעו לאזהרות המתיישבים הוותיקים באזור למחלות וכבר לאחר תקופה קצרה חלו רבים וחלקם מתו מן המחלה ,צרה נוספת הייתה בעיית הצפת המים של השטחים הסמוכים לנחל הירקון בתקופת החורף ,בעת ההצפה נהרסו שדות הגידול ובתי החמר נמסו במים,בעיית המים נבעה הן מהכמויות והן מבעיית החלחול הגרועה ראו את עצי האיקליפטוס הרבים המפוזרים בשטח . 
 
הצפות אלו מוטטו את בתי המתיישבים בירקונים והשילוב המוות ממחלת קדחת הביצות גרמה לצעירים אלו להרים ידיים ולנטוש את נקודת ההתיישבות ,חלקם נטשו לירושלים חלקם ניסו את מזלם שנית בהקמת הישוב יהוד, במקום נותרה אנדרטאת זיכרון להנצחת זכרה של ההתיישבות והחלוצים.
 
פרט היסטורי מעניין מראה כי חלק מרוכשי האדמה הן בפתח תקווה והן בירקונים בכלל לא גרו במקום ,אלא עיבדו את הקרקע בעזרת עובדי אדמה פלאחים ששכרו לצורך זה ,רוכשי אדמות אלו התגוררו בירושלים וחלקם ביפו והגיעו מדי פעם לפקח על השטחים,עובדה נוספת היא מחסור בתיעוד מספק בנושא מחלת הקדחת בירקונים שיעיד על העזיבה של הנקודה כסיבה העיקרית
פארק מקורות הירקון אנדרטת הזכרון להתיישבות ירקונים
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור