דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

חלוצים וחלוצות בארץ ישראל והמושבות

 

 
 
 

הקדמה

אחת הקבוצות שעלו בימי העלייה השנייה ואכלסו את חוות כנרת בשנים 1912-13 ,הייתה הקבוצה שהגיעה מאמריקה וקראו לעצמם "האיכר הצעיר " ,חלוצים אלו הגיעו לאחר שהכשירו את עצמם לעבודה כאיכרים חקלאיים,בראשה של הקבוצה עמד שלומה אליעזר ליפא יפה,ניסיונם עמד להם בתקופה שעבדו בחוות כנרת , לאחר שנת עבודה מוצלחת בחווה פנה רופין מנהל   המשרד הארצישראלי להתיישבות ,שייקחו על עצמם את הכשרת השטח המיועד להקמת קבוץ כנרת, לאחר זאת עזבה הקבוצה והייתה בין מייסדי כפר נהלל..

כאשר בשנת 1913 חזרו חברי הקבוצה שעיבדו את אדמות כפר אוריה בעקבות פנייה של יק"א לחזור ולשבת בחוות כנרת חוזרת הקבוצה שמנתה 13 עשר בחורים ושלוש נשים בראשם של שלישית ביחד : בנציון ישראלי, נח נפתולסקי ומאיר רוטברג , לאחר שחזרו החליטו להקים את קבוץ (קבוצת כנרת) ,הקיבוץ השני שהוקם בארץ ישראל.

אגדת דב קליי להתנגדות למעשי השוד
 
מעט על פועלו של ארתור רובין

ארתור רובין הנחשב לאבי ההתיישבות היהודית,סבר כי הדרך למנוע את ההתבוללות באירופה של היהודים,היא העלייה לארץ,על מנת להקים ריכוזים יהודיים של התיישבות בארץ, בשנת 1907 ביקר בשליחות הועד הציוני בישראל, לאחר ביקורו הוא כתב דוח מייאש למצב של היהודים בארץ.

בשנת 1908 הוא נשלח בחזרה לארץ ומונה כראש המשרד הישראלי הציוני בארץ ובמקביל בהמשך מונה כמנהל חברת הכשרת הישוב בארץ,בדרכו רובין היה מקורב לפועלי העליות הראשונה והשנייה ולקבוצות היהודים על זרמיהם השונים, הוא מצא את דרכו גם ליריביו שטענו כי גילו הצעיר עומד לו לרועץ.

מעט על פועלו של ארתור רובין
 
הגדוד העברי כרונולוגיה קצרה

שדות של קוצים  , סלעים ואבנים וביצות מים , אלו היו המראות שקבלו את פני חברי פלוגות העבודה של הגדוד העברי בעת שהגיעו לנקודת ההתיישבות   , הרחוקה מכול ישוב יהודי בנקודה זאת הוקמו האוהלים הראשונים למגורים.   

בשנת 1921 נתקבלה בגדוד העברי ,החלטה להקים את הקבוץ עין חרוד (עין ג'אלוד) למרגלות הגלבוע ,ביחד עם חלק מפלוגה מראש העין , פלוגת מגדל שלחה מאנשיה קבוצה שמנתה כארבעים חלוצים, שכללה גם אנשי מפלגת השומר הצעיר .בעזרת סירתם הפליגו ממגדל חברי הקבוצה לצמח ומשם נסעו ברכבת עד עפולה ומשם הלכו לנקודת ההתיישבות החדשה ליד ביצות מעיין עין חרוד ,אלא שהו הגיעו יממה לאחר הפלוגה מראש העין.

בנקודת ההקמה להתיישבות עין חרוד ,אדמה שנרכשה בידי יהושוע חנקין והקק"ל התגוררו בשרידי הכפר הערבי כשמונה משפחות ערביות של אריסים ,  מקבוצת החלוץ שמנתה כחמש עשר מתיישבים   , צמחה הקבוצה לשלוש מאות חברים תוך חודשים ספורים.         

השנה הראשונה של ההתיישבות הייתה שנה מבורכת בגשמים ,  והשילוב של קרקע שאיננה מאפשרת חלחול מים יצרו ביצות וקשיי עיבוד וסיקול לחלקות שעלייהם ייעדו המתיישבים לזרוע   ,   הפרדות שעזרו בסחיבה ובניסיונות החריש   , שקעו שוב בבוץ   , מגורי האוהלים קרסו ברוח ובגשם והמתיישבים בילו זמן רב   ללא מחסה יאה לחורף.    

הגדוד העברי כרונולוגיה קצרה
 
הקמת קבוצת כנרת

בימי המאורעות וכפי שוותיקי האזור קראו לו המצור על כנרת, יצאה ההתיישבות של קבוצת כנרת מיסודם של חברי השומר הצעיר שאכלסו את חצר כנרת כמחזור השני ,אל החצר נכנסו אנשי המחזור השלישי האנשים שיועדו להקים לאחר הכשרתם החקלאית את קבוץ תלם, להתיישבות בחצר כנרת , בעצם יצאו אנשי המחזור השני של ההכשרה,להקמת קבוצת כנרת רק עם תקווה וחזון ,כי הרי נותר להם להקים יש מאין , התיישבות חדשה ולהכין את הקרקע לעיבוד חקלאי ובעיקר להילחם בחום המתיש.

הרכב קבוצת החלוצים שהיו אמורים להקים את קבוצת כנרת ,היו שונים מקבוצות אחרות שעלו בתקופת העלייה השנייה, הקבוצה לא התגבשה כחלק מקבוצות ,שהתארגנו וקבלו הכשרה חקלאית ,עוד בערי מוצאם בטרם עלו לארץ, אנשי הקבוצה התאחדו כבודדים בחוות כנרת לרעיון השותפות הציוני וחיי שיתוף ברכושם ,בעבודתם והכול למען הקמת וכיבוש אדמות ארץ ישראל.

הקמת קבוצת כנרת
 

כרגיל הבעיה העיקרית בתחילת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, הייתה בעיית המים ששימשו לתצרוכת היום יומית ולמשק בעלי החיים וגידולי הגינה ,מימי המעיין עין קדיש שהיה מוקף בכמה דקלים שפלי מבט, היה בזמנו בור דלוח של מים שנקוו ממעין תת קרקעי שניזון ממימי הגשמים ,מסביב לאותו מעיין ישבו עדיין מעל לעשר משפחות מחמולת דלייקאה –עיסא שמהם נרכש השטח .

פלאחים אלו נצמדו למעיין ,שמימיו המועטים לא התאימו לשתייה או להשקיית גן ירק ,בנוסף מים אלו באגן הניקוז זוהמו ,בשימוש יום יומי של הפלאחים ,לרחצה ושטיפת כלים וכביסה , בכדי לפתור את בעיית המים נאלצו המתיישבים החדשים להביא את מימיהם על גבי בעלי חיים ממימי הכנרת.

בעיית המים בהתיישבות הר כנרת
 
חוות כנרת משה אינגברמן איש העלייה השנייה

שלוב סיפורו האישי של איש העלייה השנייה משה אינגבר – אינגברמן בהקמת חוות כנרת.

משה איש איש העלייה השנייה חקק לעצמו מוטו שעמו עבר בתחנותיו בקליטתו בארץ , המוטו שלפיו עבד היה – מה שהיה בעבר לא חשוב ואף לו נחשב, מה שחשוב הוא מה שיקרה.

משה אינגברמן עלה לישראל מחבל פודל ברוסיה ביחד עם אחיו אהרון בשנת 1903 כאיש העלייה השנייה, שבה מרבית העולים הצעירים הגיעו מרוסיה,הוא היה עלם צעיר בן 22 שנה בעל כינור ואהבה לנגינה,מניעיו לעלייה היו הרעיון הציוני ליישב את הארץ ,לאחר פרעות שעברו היהודים ברוסיה הלבנה בעת שגר שם.

חוות כנרת משה אינגברמן איש העלייה השנייה
 

ביתו של חיים פרחי ממוקם בקצהו הדרומי של השוק כאשר הרחוב נפגש ברחוב יוליוס קיסר ליד מסגד אל מועליק ,שעל פי המסורת שימש כבית כנסת יהודי שהוחרם בידי הפחה אחמד אל ג'אזר והפך למסגד.

סיור חינמי בבית ניתן לערוך רק בתאום טלפוני 04-9956707,כיום הבית של קירותיו תלויה טבלת נחושת עם תקציר חיו סגור לביקור נדרש תאום, לגבי מגוריו של חיים פרחי ישנן מחלוקת הטוענת כי חיים פרחי התגורר בבית הצנוע המשמש כיום כמוזיאון קטן.

לעומתם יש הטוענים כי חיים פרחי התגורר בחאן אל פארנג ,ולראיה מציגים הם, כי בתחילת המאה התשע עשר ,נבנה בחאן פארנג אגף מגורים חדש בעבורו שנקרא דאר אל מועלם (בית המורה ) כינויו בתקופת ששרת כיועץ וגזבר ושר הכספים של מושלי עכו .

עכו השוק העממי בית חיים פרחי
 

למחייתם התפרנסו חברי הישוב מטיפול בכרם השקדים והזייתם שניטעו בידיהם בעבור הקק"ל ,במדרונות ההר במקומות שהחלוצים הכשירו את הקרקע לנטיעות ונטעו את כרמי עצי הפרי ,חלקם עבד   בכרם השקדים שנקרא "דסוי" על שם הבוטנאי פרופסור ווינברג שניטע בשמו בידי אנשי עירו ,חלק מחלוצים בישוב התפרנסו מעבודה קבלנית בנטיעות איקליפטוסים ,קזוארינות ופלפל בכמות של כשישים אלף עצים על שטח של מאה חמישים דונם.

עוד קבלה על עצמה הקבוצה בקבלנות לשמר ולעבד את היער של הקק"ל בשטח של כמאה דונם, חלק מבני הקבוצה יצאו לעבודה במשקי האיכרים במושבה ובחווה על מנת להביא כסף לקופה הציבורית, למרות שבסוף הצטבר כסף בקופת הישוב הר הכנרת הוא הופנה לתשלום חובות ולא לרכישת בעלי חיים נוספים .

חלק מעצי היער שניטעו ,לא התאימו לתנאי המחייה באדמות מורדות הר כינרת ופשוט התייבשו ,חלקם נשטפו בגשמים כיוון שלא ניטעו כראוי , אך כשישים אחוז מהנטיעות הצליחו ניטעו בשנת 1921 כמאה וחמישים דונם,בשנת 1922 תוכננו נטיעות של עוד כחמש עשר אלף עצים,עבודה נוספת שנמסרה לידי חברי הקבוצה היה הטיפול בכרם דוסיי בן התשעים דונם של עצי שקד וזית.

תחילת העבודה העברית בהתיישבות הר הכנרת
 

אליעזר ראב אדם דתי שנולד בהונגריה ,שימש כגבאי בבית מדרשו של הרב קאלישר בהונגריה ,שהשפיע עליו רבות בנושא יישוב ארץ ישראל ביהודים ,בהונגריה חכר חווה חקלאית שאותה עיבד עד שעלה לארץ ישראל, לאחר עלייתו לארץ ישראל התגורר בירושלים שמשם המשיך את דרכו להקמת המושבה פתח תקווה, אליעזר ובנו יהודה ,שימשו כמדריכים לבני המושבה בעלי החלקות החקלאיות, שחסרו ניסיון חקלאי והכשירו אותם לעבודת כפים.

הם גם נחשבו למפעילי מחרשות הברזל החדשות שהגיעו למושבה ,וקבלו את פרסומם לעולם כאיכרים הראשונים ,שפילחו את האדמה במחרשה בפתיחת התלם הראשון במושבה פתח תקווה.

אגדות המושבה מספרות כי בעת שגסס אליעזר ראב ,שהיה מאחרוני האנשים שיסדו את פתח תקווה, הוריש לבנו יהודה את משנתו שהאדם משול לעץ חדש הנטוע באדמת ארץ ישראל, על מנת שישריש שורשים לאורכה ולרוחבה של הארץ.

פתח תקוה ראב בן יעזר אליעזר
 

הגעה לשרידי המושבה ,הנמצאים כמאתיים מטר אחרי הכניסה לקבוץ גדות לאחר נסיעה על כביש 90 כשלושה קילומטר ,מראש פינה לכוון צפון, עד צומת מחנים ,אז פונים ימינה לכביש מספר 91 ,המוביל לגשר בנות יעקב , עד צומת גדות שפוגש את כביש 918 .

משמר הירדן הוקמה בשנת 1891 , בידי קבוצה קטנה של תושבים עולים מרומניה שאליהם הצטרפו אנשים מצפת : טייטלבוים ,סגל ,הירש שניידר ועוד עולים חובבי ציון מליטא כמו : ליטווניסקי , גליימשר , וורהפטיג ,בסויטש ליפשיץ ,ישראל קנטור, שבתיל ווינסבלוט ,לוי גרוסמן ועוד שהועסקו במושבות הגליל ובצפת.

השטח שנרכש היה בן 2.300 דונם באזור גשר בנות יעקב ,שנקנו בתחילה מידי ערבי תושב מירון ,בעזרת תווכם של בני משפחת עבו מצפת שאבי המשפחה שימש כקונסול צרפת בצפת .

בפועל נרכש השטח עוד לפני כן ,בידי יהודי מאמריקה ששמו היה מרדכי לובובסקי, איש העלייה הראשונה מארצות הברית ,שייעד להקים עליה חווה חקלאית ,בשם שושנת הירדן ופונדק בחלקו המזרחי של הגשר.

אך הערבים תושבי האזור הרסו את תחילת מבנה החאן, בטרם החליט היהודי מרדכי לובובסקי לבנותה מחדש , הזמין את אחד ממפקדי הצבא התורכי באזור וביחד ערכו מדידות לשטחו ,על מנת למנוע כול טענות מבין הערבים לפלישה לשטחם.

עוד טען היהודי ,כי קבל רישיון לבנות חאן (פונדק ) ,מידי השלטונות התורכים וממוכתר השטח שנמכר, בשלב הזה ביקש הקצין התורכי לראות את האישור הכתוב לבניית החאן, נטל את המסמך שהוצג בפניו הכניסו לכיסו ,עלה על סוסו ודהר מהמקום (מנפלאות הבקשיש שקיבל הקצין) , היהודי בעל הקרקע והרישיון ,קפל את רגליו וירד מהשטח פן יבולע לחיו .

בעת שעזב את אדמותיו שליד גשר בנות יעקב ,ששריד זעיר ניתן לראות מהבניה ליד מתקן הרפטינג של נהר הירדן מרדכי לובובסקי מכר חלק מאדמותיו באזור גשר בנות יעקב במחיר של 16,000אלף פרנק, לידי קבוצת של כעשרה חברים שמקום מגוריהם היה בצפת ,בראשם היה משה דוד שוב שמקצועו מורה , אלף דונם חולקו בין חברי קבוצת המתיישבים ,חלק אחר מהאדמה מכר משה דוד שוב ,למתיישבים אחרים ששילמו לו כסף בעבור שאר החלקות שמכר, במחיר של 10 פרנק לכול דונם .

כסף זה שימש להקמת מבני מגורים לפועלים שכירים ,שיעבדו את הקרקע יטעו כרמים ובשכר שיקבלו יפרנסו את משפחותיהם ,אלא שהכסף אזל די מהר התמיכות בוששו להגיע ,המחלות הכו ללא רחם והאיכרים נחלשו מהמעמסה בעיה נוספת היו התרומות הקטנות שנתקבלו מארגון עזרא ומחובבי ציון, שלא יכלו לפתור את הבעיה

איכרים אלו שהיו בדרכם להתיישב במושבה משמר הירדן ,עבדו להשלמת פרנסתם בגן הנדיב במושבה יסוד המעלה, לאחר שאספו את שכרם כקומונה היה בידם סכום כסף לרכישת האדמה, שבה הם תכננו להקים את היישוב משמר הירדן ,על פי חלומם לרכוש אדמה בארץ ישראל ולהתיישב עליה כאיכרים ולהתנתק ממוסד החלוקה .

בני הקבוצה הקימו אגודה ,ורכשו את אדמת הכפר משמר הירדן ,שיושבת על גבעה בגובה 70 מטר ,בתנאים הבאים : במשך שמונה השנים שלאחר הקניה ישלמו רק את תשלום ריבית הקרן כתשלום שנתי ,מסכום המכירה הכללי.

התנאי השני היה, שלאחר שמונה שנים עליהם לשלם את סכום כסף המכירה שסוכם עליו, במידה ונבצר מהם לשלם את מחיר המכירה ,יחזור השטח על מבני המגורים והציוד שעל השטח לידיי מרדכי לובובסקי.

הקונים היו כול כך שבויים בחלומם ,שהאמינו כי השטח בן אלף הדונם שרכשו מכלל אדמותיו של מרדכי לובובסקי ,יספיק לגידולים למחיית עשרת הקונים המתיישבים, הם שכחו והתעלמו ,מהערבים שנהגו לגזול את יבול השדות של היהודים כאשר הבשילו , לאחר שנשדד רוב היבול נותר מעט למתיישבים על מנת לפרנסם ולספק מזון לשולחנם.

על הקרקע עלו בתחילה שבע משפחות ובנו על נחלתם בתי מגורים , מלבני בוץ חמר עם גגות מלוחות פח ,גשם שוטף שירד ,העלים שלושה בתים עם בואם של הגשמים , מכוון שסוחרי צפת, לא הספיקו להעביר להם את עצי הבנייה לבתיהם שהזמינו ,אסון נוסף זה דיכא את רוחם וגרם להם לחשב מחדש את דרכם , מכוון שנאלצו להמשיך להתגורר תחת כפת השמים ובסוכות בחורף.

זקני היישוב מספרים ,כי בימי הגשם הדרך למושבה משמר הירדן ,הייתה ממש סכנת נפשות לרוכבים או ההולכים אליה, במיוחד כאשר הגשם ירד מספר ימים אז חיו תושבי המושבה ממש במצור ,אין בא ואין יוצא.

גליל מושבת משמר הירדן 1
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור