דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

רמלה לוד והסביבה

 
 
 

העוברים בדרך בין יפו לירושלים בתקופה העותומאנית ,נאלצו לשלם דמי מעבר ( דרבייה)  לגובי השלטון העותומאני בנוסף לתשלום שנלקח מהם בעבור הנסיעה מידי בעלי קווי הדיליז'אנס, על פי דרישות מושלי המחוזות שבדרך מהסמכות שהוענקו להם לתיקונים לתחזוקת הדרך ושיפוצה ,החניה בחאנים שבדרך הייתה בחינם .

הדרך ששימשה את הולכי הרגל והרוכבים על בעלי חיים, בין העיר יפו לירושלים ,הייתה דרך עפר צרה (שביל) לאורך השנים ואורכה כשישים קילומטר , אומנם הקטע בין העיר רמלה לשער הגיא ,הורחב בתקופת בית אומיה במאה השמינית .  

לאורכה של הדרך הרומאית מהשפלה לירושלים, הוצבו אבני מייל במרחקים קצובים , לאורך הדרך הוחלפו חלק מאבני הדרך (אבני המייל) ,שעליהם היו כתובות בכתב לטיני מהתקופה הרומאית, באבנים חדשות של מושלי האזור ,על אבנים אלו נחרטו משפטים המשבחים את המושל באזור על תחזוקת הדרך ושיפוצה. 

רוב אבני הדרך הרומאיות שהוחלפו או הושמו מחדש, בדרך שלאורך וואדי עלי (באב אל וואד) ובהמשך בנחל אילן , נתגלו בידי החוקרים מרוכזים בערמה אחת ,לאחר שרוכזו בעת השיקום ושיפוץ הדרך החדשה בתקופה העותומאנית. 

תהליך העבודה בקטע השביל בין שער הגיא לירושלים ,להרחבת השביל והפיכתו לדרך רחבה למעבר כרכרות ,שנמשך 38 יום בעבודות בכפיה של תושבי האזור על מנת לאפשר לכרכרתו של הקיסר לעבור בדרכו לירושלים. 

יפו לירושלים נתיב הדרך בתקופה העותומאנית
 
מחנה המעצר סרפנד – צריפין - לטרון

בתקופת המרד הערבי כנגד השלטון הבריטי בארץ ישראל,במחצית שנת 1936,החליטו שלטונות המנדט,על הקמת מחנה המעצר לערבים בסמוך למחנה הצבאי הבריטי בסרפנד ובית החולים הצבאי ,שהוקמו במקום מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה, המחנה הצבאי נקרא בשמו של הכפר הערבי הסמוך צרפנד אל-עמאר . למחנה המעצר הראשון שהוקם בשנות השלושים בצריפין, צמח וגדל  והשתרע על פני מאות דונמים כולל   מחנה לטרון

אפיזודה משעשעת ארעה ,כאשר בחודש יולי 1939 ,החליט הנציב הבריטי לסייר בבתי הסוהר (ששם לא ראה אפילו אסיר אחד) , לסיום ביקר במחנה המעצר סרפנד,שם נאם בפני האסירים הערביים.

שם ציין הנציב הבריטי, כי נוצר הצורך לכלוא מתפרעים,(המרד הערבי),אך הוא הבטיח שיעשה ככול שבידו,לספק לעצורים תנאים להמעטת אי הנוחיות שבמעצר, בהספקת עיתונים,בחופש מעבר בתוככי מחנה המעצר,באפשרות להזמין אוכל מתושבי הסביבה לטעמם ועוד,בעקבות דברים אלו ,העלו מספר חברים בבית הנבחרים הבריטי,אוהבי הערביים (מה התחדש מאז) שאלות למצבם ולתנאי הכליאה במחנה המעצר סרפנד .

מחנה המעצר סרפנד – צריפין - לטרון
 
נפוליאון סיפורו בכיבוש ארץ ישראל

הקדמה : נפוליאון במסעו הצבאי שהה בארץ ישראל רק כשלושה חודשים.

נפוליאון הגיע לארץ ישראל על מנת לכבשה ,במסע הכיבוש של מצרים וארץ ישראל בשנים 1798 – 1799     קדמה לכך הכרזתו שבה עקף את השלטון העותומאני ,(כיוון שלא היו סכסוכים בין צרפת לבין המוסלמים והעותומאניים באותה העת),על פי הידוע בהיסטוריה של הקצין הצעיר נפוליאון , בתחילת דרכו כקצין ארטילריה נשלח נפוליאון להדריך את קציני הצבא העותומאני בתותחנות ומהלכי קרב מודרני.

הכרזתו של נפוליאון בטרם יצא למסעו ,כללה שני אלמנטים חשובים,תוך שימוש בהסתרת כוונותיו האישיות , להפוך לקיסר המזרח ולהשתלט על אוצרות המזרח למימון הקמת והגדלת צבאו.

סיבה נוספת לרצונה של צרפת להלחם כנגד השלטון הבריטי שנחשב כאויב העיקרי של צרפת שלאחר המהפכה ,משום שהשלטון המלכותי בבריטניה ,התנגד לרעיונות המהפכה הצרפתית ,ולכן כרת בריתות כנגדם עם מדינות באירופה.

נפוליאון בחן את האפשרויות הצבאיות העומדות בפניו במלחמה כנגד בריטניה ,בעת שבחן את האפשרויות, הבין נפוליאון, כי כוח הצי הצרפתי ,לא יעמוד כנגד כוחו של הצי הבריטי , בבחינת הבנה זאת החליט לפגוע בבטן הרכה של בריטניה ובמושבותיה ,שהיו מקור הכסף הגדול לבריטניה.


נפוליאון סיפורו בכיבוש ארץ ישראל
 

המסע במרכבת הדיליז'אנס בדרך בין יפו לירושלים ,נחלקה לשלושה חלקים, שהיוו את חניות הביניים שבדרך. 

תחנת המנוחה הראשונה מכוון יפו  ,הייתה בחאן אל עזאם של עיר המחוז רמלה ,בזמן שארך בין שעתיים לשלוש.   

התחנה השנייה   הייתה תחנת חאן באב אל וואב , לאחר נסיעה שארכה שלוש עד ארבע שעות ,שם עמדו ונחו הנוסעים העגלון ובנקודה זאת הוחלפו הסוסים לקראת העלייה בהרי ירושלים   .  

התחנה השלישית   הייתה בסוף הירידה במוצא תחתית בבית ידלין , ואז לאחר המנוחה החל קטע הסיום של המסע בשער יפו בעיר העתיקה .

יש לזכור כי דרך העפר היוותה מבחן סיבולת לישבנם וגופם של הנוסעים ,יש להוסיף את תנאי הדרך לתקופת החורף, שבהם לפעמים נדרשו הנוסעים ,לדחוף ולסייע לסוסים למשוך את העגלה במעלה ההר בדרך לירושלים . 

שלושת תחנות המנוחה והחאנים בין יפו לירושלים
 
לטרון מנזר השתקנים אגדות ומחקר 1

המנזר ידוע גם בכינויו הצרפתי מנזר של גברתנו שבעת הכאבים.ביקור במנזר כולל ביקור במצודה לטורון דה שוואליה הצלבנית בלטרון,בכנסייה העליונה והתחתונה בחנות היקב ואולי בהגעה לקונצרט או מופע של זמר .הכניסה לחצר המנזר ולכנסיות חופשית , ניתן לקבל סיור מודרך בתאום ואף לבקש לראות את הסרט על המנזר.

 
כיצד להגיע יורדים מהכביש המהיר מירושלים לתל אביב, ליד צומת לטרון ממול למוזיאון השריון.טלפון לתאום  9255180 – 08 08-9220065 שעות פתיחה בימים ב – ה בשעות 08:00-11:00 ובשעות 12:30:17:00 בימי שישי 10:00-14:00, שבת בשעות 10:00-16:00,סגור ביום ראשון.

 


לטרון מנזר השתקנים אגדות ומחקר 1
 
לטרון מנזר השתקנים אגדות ומחקר 2

תהליך הקמת מתחם מנזר השתקנים

בפועל מלאכת הקמת המנזר החלה לפני שהמלון מכבים נרכש, הנזיר לואי וילה וחבריו הנזירים ממסדרו שהגיעו מצרפת, גרו באותה תקופה במלון המכבים, הנזירים קיבלו שטחי חקלאות מסביב למתחם והחלו להכשירם. הם נטעו בה עצי זית, כרמים, שדות דגנים וגינת ירקות, ובשטחים שלא שהוכשרו לחקלאות ניטעו עצי אורן וברוש במשעול הכניסה ובין החלקות .

 

בתחילה נתקלו הנזירים ,בבעיה קשה של מחסור במים ונאלצו בנוסף ,להתמודד עם יחס עוין מצד ערביי הכפרים הסמוכים, היחסים בין כפרי הערבים והמנזר השתפר עם הזמן, בין היתר, בזכות מרפאה שהקימו הנזירים במנזר שבה העניקו טיפול רפואי חינם הנזירים לפלאחים ולילדיהם.

 

בהמשך תרם הפטריארך הלטיני של ירושלים , למנזר את אוסף ספריו, ששימש בסיס לספריית המנזר ,שמונה כיום כשישים וחמש אלף ספרים העוסקים בדת ,בשלושים וארבע שפות ,בינם ספרי תנ"ך מהמאה השש עשר.

לטרון מנזר השתקנים אגדות ומחקר 2
 
לטרון מנזר אמאוס (עמאוס)

העיר הרומאית ניקופוליס (בית השלום) .

תודה לזקני קבוץ נחשון ,יש הטוענים כי סממני ההתיישבות הראשונה במקום היא מהתקופה הכלכותית,על פי המסורת והאמונה הנוצרים ,באמאוס נפגשו שלושה ימים לאחר הצליבה (ההמרה) ישו ושני תלמידיו בביתו של קליאפוס ומכן קדושתה לנצרות.  
לטרון מנזר אמאוס (עמאוס)
 
מנזר בית ג'מאל לנזירות

מסדר האש הקדושה של כנסיית הקבר, (האחיות מבית לחם).

כניסה בתאום טלפוני 

נזירות מנזר בית ג'מאל חיות כיום בחלקו השמאלי של מנזר בית ג'מאל לגברים ,בין שני האגפים ממוקם בית הספר החקלאי והפנימייה שהוקמו ופעלו עד שנות השמונים ,השטח למבנה מנזר הנשים נרכש בשנת 1869 בידי הנזיר האב אנטוניו בלוני מהזרם הלטיני,במימון אנשי אצולה אנגליים בראשם של הלורד דה בוט, המבנה עצמו שנבנה בתחילה על מנת שישמש כפנימייה ובית הספר החקלאי ליתומים וענייים, החל להבנות בשנת 1873.

בתחילה שימש המבנה כבית הספר אלא שעד מהרה נבנה בו עוד אגף שיועד לנזירות מורות  אב המנזר אנטוניו בלוני, החליט לשנות מסדרו ועבר למסדר הסלזיאני ,בהעבירו את הזכויות על המבנה לזרם החדש.

מנזר בית ג'מאל לנזירות
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור