דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 

המושבה הגרמנית ביפו -האמריקאית

 

 
 
 

כריסטוף הופמן מנהיגם הרוחני של העדה הטמפלרית ,נחשף לדעותיו של מרתין לותר שיצר זרם הלותרנים החדש בדת הנוצרית,הרעיון הבסיסי שהלותרנים דגלו בו ,האפשרות לדו שיח בין האדם לבין אלוהיו ללא תיווך הכמרים ,במיוחד מאסו המאמינים החדשים בנוהג כתבי המחילה ,שבו מאמין נוצרי ניקה את מצפונו ומעשיו,בזכות תשלום לכנסיה , הגדילו הכמרים ואף מכרו כתבי מחילה לעתיד לבוא ,באפשרם להמשיך לחטוא כי ממילא רכשו המאמינים את המחילה למעשיהם בכסף.

 

זרם ההשכלה ,שנתן את האפשרות לאנשים לקרוא חומרים תיאולוגיים וספרי תנך והמצאת הדפוס ,הפכו את המילה הכתובה לנחלת ההמונים,כתוצאה מכך יכלו האנשים להתרשם ולהבין בעצמם את הכתוב המקורי בספרי הדת ,ללא פרשנויות של אנשי הדת שהחזיקו את ההמונים כבולים לפרשנותם ודעותיהם בנושאי הדת.

 

בתוך הכנסייה הלותרנית הגרמנית ,צצה ועלתה כת חדשה כזרם שהוליך את המאמינים החדשים לרעיונות הנוצריים הטהורים ללא הפרשנויות והמעשים שהובילו אנשי הדת הקונבנציונאליים,לנישה הזאת נכנס הוגה הדעות דוקטור בנגל ,שרעיונותיו השפיעו על נסיך ויטנברג ,בכדי לתת לו חלקת אדמה להקמת חווה חקלאית ,שבה יוכלו מאמיניו ללמוד חקלאות ומלאכה לקראת עליתם לארץ ישראל .


טמפלרים כריסטוף הופמן התיאולוג וממנהיגי הטמפלרים 1815-1885
 
 הרכוש של בני הכת במושבה האמריקאנית ,נמכר למומר פטר מרטין מצלר הגרמני פרוטסטנטי , והוא מכרם למנהיגי בני הקהילה הטמפלרית ביפו,  כריסטוף הופמן ושותפו לתפקיד דוד הרדנג ,תושביה החדשים של השכונה הטמפלרים שיפצו את השכונה והפכו אותה לדוגמה כדגם שאר המושבות שלהם בישראל , מכירת רכושם של האמריקאנים לטמפלרים ,העניק להם את המימון לכרטיסי חזרתם לאמריקה .
שיפוץ השכונה בידי הטמפלרים כלל עד שנת 1881 : חומה מאבן שהקיפה את השכונה  , בחומה נקבעו שני  שערי כניסה ,שננעלו לעת ערב,עוד הוקמו בשכונה מנסרה, בית בד, בית חולים ובית מרקחת,בתי מלון ואכסניה , כמו כן הוקמו בשנת 1870 , על פי הסברות תוכנן בידי האדריכל תאודור זינדל , בית עם ,בית ספר ופנימיה לתלמידיו ממושבות הטמפלרים בארץ בשטח שרכשו בקרבה למלון ירושלים ,עוד הוקמו במושבה קרוב לשלושים בתי מגורים רובם מאבן, חלקם מהצריפים שנרכשו מבני הכת הנוצרית מורמונית, הטמפלרים נתנו שם למושבה וקראו לה ואלהלה.
 
בפרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 , הבריטים ששלטו בישראל אסרו את הטמפלרים בישראל ,בתור נתיני אויב, ובמהלך המלחמה , הבריטים העבירו אותם לאוסטרליה, לימים בהסכם השילומים עם גרמניה לישראל ובנוכחות נציגי הטמפלרים בישראל נמסרה להם המחאה על סך 30 מיליון דולר לכיסוי כל רכושם של הטמפלרים בישראל.

תהליך שימור השכונה ושיפוצה החל בשנת 2009 .    

התחלת המושבה הטמפלרית ביפו
 

תחילת שנת 1933 מסמנת את הברית עם השלטון הנאצי בגרמניה והמושבה שרונה הטמפלרית,כאשר נפתח בה הסניף הראשון של המפלגה הנאצית בארץ ישראל,בראשות סמואל הופמן והסניף השני בעיר יפו ,סניפים ששימשו בתחילה כמקור תעמולתי לצדקת הדרך של המפלגה הנאצית בגרמניה, לאחר מכן מועדון לנוער הגרמני בערכי התנועה הנאצית ,בשנת 1935 נתמנה קורנליוס שוורץ משרונה כראש המפלגה הנאצית בארץ ישראל תחת הנהגת רודולף הם סגנו של היטלר.

יש הרואים בזה את תחילת סיום הפרק הרעיוני הדתי של הגעת הטמפלרים לארץ על מנת להחיש את בואו של המשיח ולעבוד לתורתו על פי תפישתם, חלק מאנשי המושבות הטמפלריות הפכו את אמונתם הדתית ועבודת האל לאמונה החדשה של סגידה לרייך החדש בן האלף שנה.

כאשר התקרב התאריך ראשון למאי בשנת 1933 (יום חגם של הפועלים) החליטו אנשי המושבות הטמפלריות בארץ ,לאמץ חג כמתכונת חגם של העובדים הגרמנים ואף הכריזו יום שבתון ,הייתה זאת הפעם הראשונה שהטמפלרים הכירו באחד במאי ואימצו אותו כחג בשנים שלאחר מכן עד שגורשו מהארץ .


פרק הנהייה לרעיון הנאצי במושבות הטמפלריות בארץ ישראל בשנים 1933-4
 

בתום מלחמת העולם השנייה ומלחמת השחרור שבהם גורשו הטמפלרים מארץ ישראל ולאחר הקמת מדינת ישראל ,קבלה הממשלה היהודית החדשה בארץ ישראל החלטה שאנשי העדה הטמפלרים לא יוכלו לחזור ולהתיישב במושבות שהקימו ושמהם סולקו.

כנגד רכושם ובעקבות פנייתם לממשלת גרמניה המערבית ואוסטרליה שבה ישבו חלק מהמגורשים שלאחר מלחמת העולם השנייה, שם קבלו אזרחות גרמנית ואוסטרלית ,נציגי המדינות פנו לממשלת ישראל שמצידה הקימה מנהלת משא ומתן שהורכבה ממשפטנים ואישי ציבור ,על מנת למצוא פשרה פורמאלית לרכוש שהופקע בידי הבריטים  כדין רכוש אזרחי מדינת אויב ,והועבר לכונס הנכסים של מדינת ישראל החדשה ,הדיון התנהל בדין גובה הפיצוי שישולם לצאצאי התושבים הטמפלרים שגורשו.

ההסכם בין נציגי הטמפלרים וילהלם אברלה ממלבורן ויון הופמן משטוטגארט, שהיו מנהיגי העדה הטמפלרית  באוסטרליה ובגרמניה, נציגים ישראלים,נציגי אוסטרליה וגרמניה נחתם סופית בשנת 1952 בעיר לוקסמבורג,ביום שנחתם הסכם השילומים בין גרמניה וישראל עם קנצלר גרמניה אדנאור .


הסכם הפיצויים לרכוש הגרמני והטמפלרי במדינת ישראל בתום מלחמת העצמאות
 

סיפורו של גוטהילף בן למשפחת וגנר שנולד בגרמניה בשנת 1887 ,מתחיל בעת עליית משפחתו לארץ במסגרת עליית הטמפלרים לארץ ישראל,אביו של גוטהילף התיישב במושבה יפו שם הקים את מפעלו הראשון ליציקות ושימש יבואן למכונות כבדות ובעיקר למנועים כנציג חברת דויטש הגרמנית, בשנת 1902 הצטרפה המשפחה ובנתה את ביתם במושבה וולהלמה החדשה ,בנוסף לביתם במושבה הקימו בני המשפחה את מפעל יציקת הברזל בן שלוש הקומות ,שנקרא "האחים ואגנר ליציקות",ברחוב אילת 61 לאחר מלחמת השחרור שימש המקום כבית החרושת נחושתן.             

מנועי הקורסין ובהמשך המזוט והבנזין שהמשפחה ייבאה מגרמניה, שימשו בעיקר לשאיבת מים ,מבארות שנחפרו ברחבי ארץ ישראל ובמושבות הטמפלרים גם כן,מפעל היציקות של המשפחה שימש הן למטרות אזרחיות והן למטרות השלטון העותומאני לאספקת ציוד צבאי,חשיבותו של המפעל בעת מלחמת העולם הראשונה, ביצור צבאי עבור הצבא העותומאני ,משכה את תשומת לבם של כוחות הברית ,ולכן יזמו הפצצה של המפעל מאונייה מהים בשנת 1916.    

בני משפחת וואגנר ,נעצרו בעת שהבריטים כבשו את הארץ והוגלו למצרים כיתר בני המושבות הטמפלריות בארץ ישראל,עד אשר הורשו לחזור לארץ ישראל בשנת 1920,אז החלו לנהל את מפעל המשפחה הבן גוטלהילף ואחיו אדולוף וג'יאורג ,משפחתו של גוטלהילף וואגנר הקימו את ביתם בגל השלישי במושבה שרונה,גוטלהילף   החל בפעילות ציבורית ובמהרה מונה כראש מועצת המושבה שרונה והמשך כאשר הבריטים איחדו את המושבות ביפו ושרונה למועצה משותפת הוא נתמנה לעמוד בראשה כראש המועצה .


האחים ואגנר (Gebruder Wagner)
 
 יש הקוראים לשכונה השכונה האמריקאנית – הטמפלרית גרמנית – ואלהלה שהגיעה מהמלה הנורדית שפרושה היכל המתים הגיבורים – ממקום שבו מתכנסים וחוגגים.

השכונה ממוקמת בין שכונת פלורנטין של היום לבין העיר יפו , שני רחובות ראשיים בשכונה והם : רחוב אורבך ורחוב בר הופמן הקטן יותר והאנכי והיוצר את סימן הצלב .

קדמה להתיישבות האמריקאנית הזאת ביפו,

ההתיישבות המיסיונרית החקלאית אמריקאנית חקלאית ,הקשורה למושבה החקלאית של קלורינדה מינור האמריקאנית ,שעמדה בראש קבוצה פרוטסטנטית מהעיר פילדלפיה ,שראו בהגשמת המשיחות נוצרית לגאולת הארץ ולעבדה תחת הנצרות,בנוסף האמינו בני הקבוצה כי יש לכבד את יום השבת למנוחה .

הגעתה לארץ קשורה למנהיג וילאם מילר שחזה כי העולם ייחרב עוד בשנת 1844, כיוון שבחלוף תאריך זה ,לא התגשמה אמונתו ,התפוררה עדת מאמיניו לאור האכזבה,אך אצל קלורינדה מיינר כישלון זה הנבואי חיזק את אמונתה, למציאת מקום להנחלת הרעיון הנוצרי בארץ ישראל.


המושבה האמריקאנית ביפו - הגרמנית
 
 המלון ממוקם ברחוב אוארבך 6 המושבה האמריקאנית ביפו, סמוך למלון פראנק

 

המלון הוקם כמבנה בן שלוש קומות מעץ ,בידי ה אחים דריסקו ,מבני קהילת המושבה האמריקאנית , למלון קראו האחים מלון גרנד הוטל , המלון פעל בידיהם עד שנת 1870.

 

המלון פליט נוסף ,ממסע מכירת הרכוש של הקהילה האמריקאנית במושבתם ביפו וכניסתם של הטמפלרים ,להקמת מושבה טמפלרית טיפוסית, כאחיותיה שהוקמו בארץ ישראל, את המלון רכש ארנסט הרדג ,בנו של אחד ממנהיגי הכת הטמפלרית, שכיהן ביחד עם כריסטוף הופמן כמנהיגי הכת. 

לאחר שרכש את המלון בשנת 1870 ,שינה ארנסט הרדג את שמו למלון ירושלים , הוא שיפץ את המלון והכניס בו ייחודיות, שהחליפה את מספרי החדרים ,בשמות שבטי ישראל וכאשר נגמרו שמות השבטים, קרא ליתרת החדרים בשמות של נביאים.

מלון ירושלים במושבה האמריקאנית - ארנסט הרדג הטמפלרי
 

הארמון של הברון יוסטנוב – בית הארחה ואכסניה

רחוב אוראבך 8
 
מלון פארק היה צמוד לבית המלון ירושלים, ייחודו של המלון היה בגן המיוחד שהקיף אותו שאת שרידיו ועץ פיקוס ענק , שניתן לראות עד היום,את הגן תכנן בוגר בית הספר החקלאי בכור אלחדיף ,על פי התיאוריים הציורים לגן נבע בו מעיין ובקצהו שכן גן חיות קטן עם תוכים וקופים שהיו חופשיים בגן,להנאת אורחי המלון,בגן אף הוצבו ממצאים ארכיאולוגיים שנאספו מרחבי הארץ ושולבו בצמחיה הרבה וערוגות פרחים שעיטרו את הגן , הוו גם נקודת משיכה למבקרים.
 
שמו של מלון פארק נודע בארצנו , הגדיל לעשות קיסר גרמניה וילהלם השני ומשפחתו בביקורו בארץ בשנת 1888   וקבעו את מגוריהם במלון ערב יציאתם להמשך סיורם בירושלים ולפגישה הראשונה עם הרצל במקווה ישראל.למעשה ספינתו של הקיסר הגיעה לנמל חיפה , שם נתקבל בידי בני הכת הטמפלרית וראשיה שנאספו מהמושבות בישראל,משם המשיכו למושבת הטמפלרים ביפו ולנו במלון.  
בית עמנואל - מלון דו פארק - הברון יוסטנוב
 
 רחוב בר הופמן 15 ,ממול לאכסניית עמנואל , כניסה חופשית טלפון : 03-6829841

את האדמה לצורך בניית הכנסייה האנגווליסטית הנוצרית בשכונה האמריקאנית ביפו ,תרם הברון יוסטנוב, את אבן היסוד התכוונו המארגנים לערוך בעת ביקור הקיסר הגרמני וילהלם השני בעת ביקורו בארץ בשנת 1898,משום דחיית הטקס בכמה ימים נבצר מהקיסר להגיע להגיע אליו, אך חלק מאנשי ליוותו בביקורו בארץ ישראל נשארו להשתתף בטקס, הכנסייה הנאו גותית, בולטת בזכות מגדל צריח הפעמונים בחלקה המערבי של הכנסייה.

כשהושלמה בניית הכנסייה בשנת 1904 בסגנון הנאו גותי הקלאסי, נתקבלה מתנתו הפעמון לצריח המגדל,את תכנון הכנסייה הפקידו בידי האדריכלים הגרמניים פוגט וגרוט, אך הפיקוח על בניית הכנסייה הוטלה על בנו של האדריכל תאודור זנדל, האדריכל בנימין זנדל,בכנסייה נערכו גם מופעים מוזיקאליים בעזרת העוגב שנבנה בה בידי פאול אוט הגרמני , כיוון שהכנסייה הייתה תחת חסות העדה הטמפלרית בשכונתם ביפו, אנשייה גורשו לאוסטרליה ביחד עם בני הכת הטמפלרית בידי השלטון הבריטי בעת מלחמת העולם השנייה .

יפו כנסיית עמנואל - המושבה האמריקאית - טמפלרית ביפו
 
המבנה ממוקם ברחוב אוראבך מספר 17 פינת רחוב עמיקם אליהו
מתחם זנדל כולל שני בתים, אחד מאבן בן שתי הקומות ,הצמוד לכנסיית עמנואל והשני המבנה מעץ הפינתי בן שתי קומות וגזוסטרה , בית העץ הוא שריד מהמושבה האמריקאנית שנרכש בידי משפחת זנדל ,בית האבן הוקם על ידם אחד שימש את האב והשני שימש את הבן שניהם נושאים את המספר 17 ברחוב אוארבך .

תאודור ואביו גוליב ,היו בני משפחה שפרנסתם התבססה לאורך דורות מרשת בתי מרקחת גדולה בגרמניה ,
סמלה של המשפחה היה ראש האריה ,שהוצב בכול כניסה בבתי המרקחת שלהם , ראש האריה הוצב מעל לביתו במושבה הגרמנית בשינויים קלים מהראש המקורי.

 

תאודור ואביו הרופא, החליטו לשנות כוון עיסוקם ולעלות לישראל ,תאודור סיים את לימודיו בגרמניה ועלה בשנת 1864 ,עם משפחתו לישראל למושבה יפו ,תאודור היה בנו של דוקטור גוטליב זנדל רופא המושבה הטמפלרית ביפו, שיסד את בית החולים הגרמני ביפו , בנוסף שימש כיועץ פרויקטים למשה מוטיפיורי

בית תאודור זנדל הטמפלרי
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור