דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים סיור בשוק מחנה יהודה

 

 
 
 
ירושלים שוק מחנה יהודה

כאשר מפשפשים בתולדות הקמת שוק מחנה יהודה אנו מתבוננים בחלקה אחת מני רבות שרכשה משפחת וולירו לאורך דרך יפו בירושלים, חלק מבני המשפחה התנגדו לרכישת האדמות הללו שהוגדרו בפיהם כישימון,אדמות אלו שנתגלו בהמשך כמכונה ליצירת כסף.

אחד מהמגרשים הריקים הללו ,של משפחת אהרון חיים וולירו היה ליד שכונת מחנה יהודה , כיוון ששכונות יהודיות החלו לצוץ מחוץ לחומות העיר העתיקה לכוון צפון מערב העיר בדרך המוליכה לנמל יפו מירושלים, נוצר צורך טבעי למזון במיוחד לירקות ולפירות על מנת לספק צרכיהם של התושבים בשכונות היהודיות החדשות שנבנו , עד מהרה הבינו זאת תושבי הכפרים הערביים של ליפתא,שייח באדר,דיר יסין , קלנדיה  בצורך זה והחלו להביא את תוצרתם החקלאית למגרש השומם הקרוב לשכונות היהודיות בשנים 1870 בערך ואילך .

כאשר הזמני הופך אט אט לקבע תוך תקופת זמן קצרה ,הקימו הפלאחים הערביים סככות ודוכנים מעץ לממכר תוצרתם על השטח הריק,דוכני עץ אלו התחלפו במבני מחופים פח וצריפים ששימשו כחנויות,כיוון שהמגרש היה שייך למשפחת וולירו נקרא השוק בתחילה שוק וולירו.

 

ירושלים שוק מחנה יהודה
 
רחוב יפו 63 בית הספר כי"ח אליאנס ניסים בכר

בשנת 1876 החל משה פרץ לבנות את הבניין , הקבלן משה פרץ השקיע כאלפים חמש מאות נפולי אונים זהב , כאשר הסתיימה הבנייה בשנת 1880 ,נמכר הבניין בהפסד בסכום של אלף שש מאות נפוליאונים זהובים, להנהלת כל ישראל חברים – אליאנס שיעדו אותו להקמת בית הספר.

על שטר הקנייה נרשמו שמותיהם של סר נתנאל רוטשילד והמחצית השנייה העל שמו של שמואל מונטגו ראש וועד הקהילות בבריטניה  , ששה בארץ בביקור על מנת לעמוד על צרכי היהודים שהחליטו כי הם משתקעים בארץ ישראל ,בית הספר יועד ללימוד מקצועות על מנת שבוגריו יתפרנסו בארץ כבעלי מקצוע , כמו שכתוב "פרנסתו ומזונו מיגיע כפיו יבוא" .

בית הספר שנפתח בשנת 1882 נקרא בתחילה: בית הספר התורה והמלאכה ,מנהלו היה ניסים בכר ,כאשר נפתח בית הספר והפנימייה היה בו תלמיד אחד אך חודש לאחר מכן  , היו בו למעלה מחמישים תלמידים ,אך גם חובות , לצורך זה נסע ניסים בכר ללונדון ושם השיג תרומות להחזקת בית הספר.

בשנת 1884 למדו בבית הספר גם כעשרים נערים שאינם יהודים ( מוסלמים ונוצרים) שחלקם הגדול שילם בעבור הלימוד ,אפילו הפטריארך היווני שביקר בבית הספר שיבח אותו, בשנת 1897 מספר תלמידי המוסד היה כשלוש מאות תלמידים כמאה מהם חיו בפנימיית בית הספר.

 

רחוב יפו 63 בית הספר כי"ח אליאנס ניסים בכר
 
רחוב יפו פינת הנביאים כיכר הדווידקה

שמה הרשמי של הכיכר הוא כיכר החירות, אך בעיני הירושלמים כיכר הדוידקה הוא סיפור מלחמת השחרור והמצור על ירושלים,בכיכר נערכו שיפוצים במשך שנים עד שנת 2012 בעת שהכינו את מסילת הרכבת הקלה,שיפוץ שאיננו לטעמי .

צורת הקיר האחורי מהאבן המסותת של האנדרטה ,כדוגמת כובע הגרב של לוחמי הפלמ"ח אחראי לעיצובה של האנדרטה האדריכל אשר חירם, בחזית הקיר האחורי ניצבת המרגמה שנקראה דוידקה על שמו של ממציאה ויוצרה דוד ליבוביץ ,כיוון שמדינת ישראל עמדה במצור בעת מלחמת השחרור נאלצו הלוחמים להמציא מכשירי לחימה יש מאין.

בתכלס כוחה העיקרי של המרגמה היה ,ברעש העצום והמפחיד שגרמו פגזיה ,שמשקלם היה בקרבת 50 קילו, בנפול הפגז שהיה צינור ממולא בחומר נפץ  ושברי מתכת , נוצר לאחר הירי ,רעש אדיר המלווה באלפי פיסות מתכת מעופפות,בפועל יוצרו מרגמות מועטות שנעו ברחבי ארץ ישראל על פי הצורך בקרבות השונים.

רחוב יפו פינת הנביאים כיכר הדווידקה
 
ירושלים רחוב יפו 107 משטרת מחנה יהודה ובית הקונסול הבריטי נואל טמפל מור

תחילתו של המבנה שאנו קוראים משטרת מחנה יהודה ,היה כאחת ממצודות ההגנה שהוקמו בתקופה התורכית ,במטרה לשמור על הדרך בין חומות העיר העתיקה לבין העיר יפו,מצודה ראשונה בשורת המצודות, אנו רואים בשרידי המצודה שכיום מעליה נבנה בית העירייה הישן בכיכר הצנחנים.

הקונסול הבריטי נואל טמפלר מור ששרת בירושלים בשנים 1863-1890 , קץ בתנאי המחיה של העיר העתיקה ,הן מבחינת הלכלוך והן מבחינת תנאי ההיגיינה ,בעת שהעתיק את מגוריו למבנה , הבית שימש כסמן צפוני לבתיה של ירושלים ברחוב יפו , מבנה אבן בן שתי קומות ומרפסות,שכלל בכול קומה ששה חדרים בעלי תקרות כפתיות , מאחורי המבנה היה גן יפה ובו עצי פרי ונוי ואורוות בעלי חיים לרכיבה ,במבנה התגוררו משפחתו ומשרתיו.

את הבית מציינים שני עמודי השער בחזית המבנה, שעליהם עומדים פסלי אריות כדוגמת הפסלים בבנק ברקליס דיסקונט במורד הרחוב, יש הטוענים כי את הפסלים פיסל היהודי שמחה ינובר, חלק טוענים כי האריות יובאו ממדינה שמעבר לים,  לאחר סיום תפקידו התגוררו בבנין שאר שגרירי בריטניה בארץ ישראל עד תום מלחמת העולם הראשונה ,שאז הפך המבנה לתחנת משטרה בריטית ולאחריה בתום מלחמת השחרור לתחנת משטרה יהודית.

ירושלים רחוב יפו 107 משטרת מחנה יהודה ובית הקונסול הבריטי נואל טמפל מור
 
ירושלים רחוב יפו 115 ישיבת עץ חיים ובית המדרש

ראשיתם של ישיבת עץ החיים בשנת 1841 ושכונת עץ החיים משנת 1928 , למרות שאת שטח האדמה במחנה יהודה ,רכשה הישיבה בטרם פרצה מלחמת העולם הראשונה, רעיון הקמת ישיבת עץ חיים בעיר העתיקה, מתחיל במתחם ובית הכנסת החורבה של יהודה החסיד בעיר העתיקה, יש לראות ולהתבונן בתחילת העלייה האשכנזית לירושלים העתיקה  והתיישבותה במתחם החורבה,למרות שהמגורים בסביבת בית הכנסת החורבה היו כוכים ומרתפים מעופשים וטחובים,ראו עצמם אשכנזים אלו שזכו להתגורר בהם כפסגת חלומם.

אלא שהמציאות היום יומית של טחב ומחנק ,הניעו חלק גדול מהם לנטוש את הכוכים והמרתפים במתחם ולמצוא מקומות מגורים ראויים יותר, אל החלל שהתפנה נכנסו מוסדות ובתי אולפנה של העדה האשכנזית להיכנס,כמו ישיבת תלמוד תורה או ישיבת עץ חיים וכמובן משרדי ועד הקהילה ,אך האשכנזים הפנאטיים הדתיים המשיכו להתגורר בכוכים במתחם.

משעזבה הישיבה את מקומה בעיר העתיקה בחצר החורבה ,עברה הישיבה למקומה החדש בשטח שלפני שוק מחנה יהודה, לאחר מכן נרכשה חלקת האדמה בכניסה לירושלים בידי הישיבה שהקימה בה את שכונת עץ החיים.

ירושלים רחוב יפו 115 ישיבת עץ חיים ובית המדרש
 
בית המדרש בית זהרי חמה שעון השמש

בית המדרש ממוקם ברחוב יפו 92 מול שוק מחנה יהודה,כיום מבנה אבן בן ארבעה קומות אך בתחילה היה בן קומה אחת ,שהקומות האחרות התווספו בהמשך , שטח האדמה ועליו דירה שנרכש בידי החייט שמואל לוי בשנת 1905 , בית האירוח ובית הכנסת נפתח בשנת 1908 , כאחד המבנים הגבוהים באותה העת מחוץ לחומות,מטרתו הראשונית לשמש  כבית הארחה לעולי רגל יהודיים בירושלים ואירוח ליהודים המגיעים לירושלים וכמטבח להגשת ארוחות לנזקקים.

שמואל לוי היה חייט ברוסיה שהיגר לאמריקה והתעשר ,הוא החליט לעלות לארץ ישראל כעולה והתיישב בירושלים,בתחילה קרא לבית האירוח  תפארת ציון וירושלים ,בעת שהקים את המבנה מיקם בעליית גג המבנה את בית כנסת ובית המדרש,  שלהם העניק את השם זהרי חמה, לימים כול המבנה קבל את השם ומאז הוא נקרא כך.

השלטים הישנים שנקבעו באת הקמת המבנה ,שופצו בעת השיפוץ הגדול , השלט הממוקם בחזית הקומה השלישית עליו נכתב " שמואל לעווי חייט מאמריקה " ,השלט בחזית הקומה הרביעית עליו נכתב " בית הכנסת זהרי חמה למתפללים כוותיקין, נוסד במחנה יהודה בירושלים תרס"ח" ואילו על השלט על עליית הגג מקום מושבו הראשון של בית הכנסת נכתב "בן פורת יוסף .

בית המדרש בית זהרי חמה שעון השמש
 
שכונת מחנה יהודה

שכונת מחנה יהודה קמה בשנת 1887 היזמים ורוכשי הקרקע  : מנהל בנק פרוטינגר ,אשר ישנן סברות כי היה יהודי מומר,היזם שלום קונסטרום שהיה מסגר ופחח ואף בנה את ביתו בשכונה בכיכר וולירו , שלום קונסטרום ( שלום בלעכער ,פרוש השם ביידיש הפחח ) , והיזם והעסקן יוסף נבון , את שמה כשכונת מחנה יהודה ,קבלה משמו של יהודה נבון ,אחיו הבכור של יוסף נבון מהיזמים,למרות הסוברים כי שכונת מחנה יהודה והשוק מחנה יהודה הם ישות אחת, בפועל הן שתי ישויות נפרדות.

למעשה שכונת מחנה יהודה ממוקמת ממול לשוק מחנה יהודה על הציר הדרומי של רחוב יפו,הרחובות המעניקים מסגרת לשכונה הם : הגבול הדרומי הוא רחוב יפו,הרחוב הצפוני הוא רחוב דוד ילין, הגבול המערבי הוא רחוב יוסף נבון והגבול המזרחי הוא רחוב יוסף בן מתתיהו.

שלושת השותפים הללו ,היו גם שותפים ביזמות קו הרכבת מיפו לירושלים,שלום קונסטרום יליד רוסיה שעלה לארץ ישראל עם משפחתו,קשור לעסקה בעיקר בתיווך עם הממשל התורכי ,חלק גדול ממונו ,עשה שלום קונסטרום מעסקאות רכישת קרקעות מידי ערבים ונוצרים ,בזכות קשריו הטובים עם השלטונות התורכיים ובעזרת כישרונו לקליטת שפות כמו : ערבית, צרפתית ואנגלית, יידיש, ספניולית, גרמנית ועברית.

 

שכונת מחנה יהודה
 

מסיפורם של זקני ירושלים משנות הארבעים ,כך סיפרו : האברכים השומרים על הדת ( שומרי השבת המכונים שבאס) , היו עוברים בימי שישי ברחוב יפו אצל בעלי החנויות ,על מנת לזרזם לסגור את בתי העסק ,מפאת קרבתה של כניסת השבת, בעת שעברו היו עושים את מלאכתם בצעקות וברכות על ראשי המאחרים ,כאילו כול העולם עומד על מצוותם לסגירת העסקים בשבת, שמא יגלשו הסוחרים לשעות הפתיחה מעבר לזמן הקובע של כניסת השבת.

על פי האגדות הנלחשות בשקט ,מספרים שאת מזהירי השבת הקים הרב עמרם בלוי ,שעסק בעיקר בהסברה ולא דגל בהרמת ידיים בין יהודים , אלא שעם בואו של הרב משה הירש שהגיע מאמריקה ,וחברו מוטלה וייס גלשו והקצינו חברי מזהירי השבת את דרכם ופועלם, לדרך של תוקפנות .

חברת מזהירי השבת מבית מדרשם של הרב יוסף צבי דושינסקי ,ושותפיו לרעיון הרב יוסף סלאנט ,הרב בלוי והרב יצחק ראבינוביץ, ערכו כנסים בבית המדרש ובבית הכנסת זיכרון משה ,על מנת לחזק את ידי האברכים לדבקות במעשיהם , קנאים אלו לא בחלו בהרמת יד בשימוש באלות מאולתרות ובהשחתת סחורות בחנויות הסוחרים ,והכול בזכות קבלת מצווה חלקם נעצרו וסיימו את ההצגה בבית האסורים.

זעקתם של שומרי השבת עלתה משום עליית מספר המוניות הפועלות בשבת (רודפי הבצע ) לטענתם של הרבנים ,לנהגים בעלי מכוניות הנוסעים בשבת ברחובות ירושלים ממש הפקרות , והעירייה שאיננה מחוקקת חוקי עזר כנגד חילול השבת , כול אלו מצריכים תגובת נגד ואפילו בשימוש במעשי בריונות על מנת לכפות את השבת כדין ירושלים עיר המוקפת בחומה ואין יוצא או הנכנס אליה בשבת .

הדתיים טענו ,כי קדושת ירושלים קודמת ליצר הבצע של יהודים ,ולא על הוויכוח למהות החיים המשותפים והמרווח שחייבים לתת אחד למשנהו ולכבד את אורח החיים השונה של כול אחד מהזרמים.

הבעיה העיקרית במחלוקת השבת ,לדעתם של גופי החוק בישראל הייתה יחסם של הדתיים הקיצוניים לחוק ולסדר, עלינו לזכור כי בחוקי מדינת ישראל אין איסור לנסיעה בשבת ברכבים, ובעצם פעילות מזהירי השבת מכריחים את המשטרה לגייס יותר שוטרים ,שיבצעו פעולות מניעה ובעצם בהפוך לחלל יותר את השבת.

ראינוע קולנוע ציון רחוב יפו אגדת הסרטים בימי שישי טרם הקמת המדינה ולאחריה .

והנה באחד הסיורים ברחוב יפו ,בעת מעברו ברחוב ליד קולנוע ציון ,רואה אחד הצדיקים הצעקנים כי בקולנוע ציון דולק האור לאחר כניסת השבת, מיד הזעיק את חבריו לקולנוע ציון בצעקות ,ראו קולנוע ציון משחק סינמה בזמן שבת, הגיעו האברכים הצעקנים לפתח הקולנוע ודרשו להיכנס כאשר הם צועקים חלול שבת ( סטייטש) יצא אליהם בעל הבית והסביר כי פקידי המנדט ושוטריה, צופים בסרט כגוף צנזורה בטרם יצא אל האקרנים.

לא עזרו הסבריו לצעקנים, כיוון שכך ענה להם בעל הבית ,באם חשקה נפשכם דווקא לצפות בסרט בשבת ,הרי אתם מוזמנים בכבוד ובחינם, אך תדעו שאין אני אשם באם תראו אישה ערומה למחצה מוקרנת על המסך, כנסו הצעקנים לבית הקולנוע בברכתו של בעליו שאמר :לכה דודי לקראת כלה ,פני סינמה נקבלה.

כיסו האברכים בידיהם את העיניים ונכנסו, מבעד לזוויות עיניהם ,הבחינו בשורת כפתורי הקצונה של כותפות הצופים , סבו לאחור וברחו מהפחד, אך הכריזו כי בכוונתם לרוץ לרבם, על מנת לספר לו על מעשה הפריצות הנורא, האברכים גם החליטו להביא את הרב על מנת שיראה במו עיניו את מעשה הנבלה, כיוון שהתקיימה מהומה התאספו יהודים רבים מקהל ירושלים לראות ההצגה הטובה שבעיר.

בינתיים הסתיימה ההקרנה , קציני המנדט יצאו מהפתח הראשי , הקצין היהודי נעלם מבעד הכניסה האחורית של המקרינים , הקהל התפזר והאברכים עד היום מנסים לשכנע את רבם להגיע ולמחות על הפריצות, אין אני יודע האם האזהרה של בעל האולם ,שמא יראו נשים חצי עירומות על המסך גרמה להם להיכנס לראות את ההקרנה או שבאמת ובתמים הם מחו .

כנסי מזהירי השבת המשך הדרך

כנסים למניעת חילול השבת נערכו ונערכים אף כיום , והרוצה לקבל הצגות חינמיות באולמות קטנים ,יואיל ויסור לאחד מבתי הכנסת הקטנים שבמאה שערים כמו : קהל יראים ,בהגיעו יכנס ביחד עם אברכים וסקרנים כמוהו, ויקבל שטיפת מוח קנאית המתלווה בהצגות יחיד ומלל שלא מביישים אף תיאטרון בארץ .

צא וחשוב כמה כספים מוצאים בידי מזהירי השבת וחבריהם ,על הדפסות בתי הדפוס והמודעות ,ופעולות הנוספות למניעת חילול השבת ,והרי לך הר של כספים המושקע לא לרווחת הציבור אלא לרווחת הרעיון.

אגדת מספרי הרחובות בשכונות הדתיות

אגדה נוספת נוצרה כאשר החליטה העיריה לבטל את סגירת הכבישים בשכונות הדתיות בשרשראות ברזל במחצית שנות השישים, ובמקומם לתלות שלטים האוסרים לעבור במכוניות בשבתות ובחגים ,אלא שנהגים סרבנים שאצה להם הדרך ,עוברים דווקא בכבישים אלו שבשכונות הדתיות.

ישבו חברי מזהירי השבת והרבנים וחיפשו דרכים לדווח על מפירי איסור המעבר, בסופו של דבר החליטו המכונסים ,כי יש לדווח לעירייה את מספרי הרכבים הסוררים, וחל איסור כתיבה בשבת , אי לכך יצטיידו האברכים בשני ספרי תורה , מכוון שמספרי המכוניות היו בני 5-6 ספרות , ובכול ספר יעלעלו ויראו את מספר הדף כחלק ממספר הרכב וכך ידעו לדווח .

אלא שהשיטה לא צלחה במיוחד ,כיוון שעברו מספר כלי רכב וזיכרונם של האברכים, לא עמד להם כנגד מספר המכוניות שעברו , במיוחד בשכונת שערי חסד, בצר להם פנו לעירייה שתחזיר את השלשלות לרחובות ונענו בשלילה.

בשנות השבעים והשמונים בין מנהיגי שומרי השבת היו הרב דוב סוקולובסקי ורעייתו ,שגילם מעל לשמונים שנה פעילות שנמשכת לאורך ארבעים שנה מחייהם , בהנהיגם עדת אברכים כחיילים בשדות קרב השבת ,בני הזוג לא שקטו למרות גילם המופלג.

הרב סוקולבקי היה מקובל על ארבעת פלגי נטורי קרטא , הפלג של משה הירש, הפלג של אורי בלוי ,הפלג של הרב קצנלבונבויגן והפלג של מוטלה וייס, בהמשך החלו שלושה פלגים להתרחק ממזהירי השבת ואת החלק המיליטנטי נשאר לייצג רק הפלג של מוטלה וויס .

במחצית שנת 1950 החליטה עיריית ירושלים והמשטרה להילחם בהפגנות השבת של הצבור הדתי בראשות נטורי הקרתא שנערכות בירושלים, עיקר התלונות שהוגשו לעירייה הגיעו מהקונסוליות והשגרירויות הזרות בירושלים , שמכוניותיהם נפגעו שוב ושוב בירושלים במהלך הנסיעה בחיבור של מעבר מנדלבאום לכביש גאולה , דרך ששימשה למעבר מכוניות השגרירויות ,בין חלקי העיר הערבי והיהודי לצורך עבודתם .

התנהגותם של המפגינים החרדיים, גבלה בבריונות לשמה, ומעשיהם פגעו במרקם העדין של יחסי ירושלים הקדושה לכול הדתות עם מדינות העולם, החרדים המפגינים ירקו על המכוניות ,זרקו עליהם חפצים ואף עקרו דגלים וסמלים לאומיים של השגרירויות, ורמסו אותם ברגליהם.

הצהרותיו של ראש העיר דניאל אוסטר לחדול ממעשים אלו התקבלה באדישות בין האנשים הדתיים, ראשי הציבור הדתי והישיבות בשכונת מאה שערים ,הוזמנו לפגישה שכללה גם את קציני המשטרה , על מנת להרגיע את הרוחות , אלא שהם סרבו להתחייב לשקט ואף הפיצו פשקווילים לאחר הפגישה שבה קראו לאנשיהם לצאת למלחמת קודש כנגד חילול השבת בנסיעה במכוניות.

סינמה בלש בשוק מחנה יהודה כיום

אלא שתושבי ירושלים החילונים ,עדיין מחפשים את ההצגה הגדולה שבעיר, הפעילה חינם אין כסף בסדרת הסינמה בלש (לאחר שקולנוע ציון ובריכת ירושלים סגרו את שעריהם מזמן) מדי שבוע ניתן לראות את המשך ההצגה ,בשוק מחנה יהודה ,שאליו מגיעים אנשי סיירת השבת הנקראים גם מזהירי השבת, הנמנים כיום על חסידיו של הרב שטרן .

אברכים וחסידים אלו ,מגיעים זמן קצר לפני כניסת השבת לשוק , גם בסוף 2018 ומזרזים את הסוחרים לסגור את החנויות בצעקות , סוחרים שמתמהמהים במעט וגולשים לאיחור של דקות זוכים לצעקות שבת קודש ,אסור לחלל שבת, לדעתי מגיע להם פרס ירושלים על התמדתם .

אברכים אלו ,אף מגיעים במוצאי השבת לבחון ולמנוע פתיחת חנויות ומסעדות , אלא רק לאחר צאת השבת , ומדוע בכדי למנוע הכנסת סחורות חקלאיות טריות, או הגעת בעלי החנויות והמסעדות ברכבם בטרם יצאה השבת.

ירושלים אגדת מזהירי השבת
 
ירושלים קזינו דה פריז בשוק מחנה יהודה השוק הגרוזיני ( סוד קטן מהשוק)

המוסד קזינו דה פריז בלב שוק מחנה יהודה שימש כמועדון קצינים בריטיים,בשנות השלושים והארבעים בעת ששימש ,כבית מלון קזינו ובית בושת ,הכול  כלול באותו מבנה,המוסד ממוקם בחצר של השוק הגרוזיני ,חצר סגורה בין רחוב עץ החיים המקורה לבין רחוב מחנה יהודה הפתוח,הכניסה לשוק הגרוזיני בפנייה הראשונה ימנה מכוון רחוב יפו ברחוב עץ החיים.

בעת שהוקם המבנה בן השלוש קומות בשנות השלושים ,הוא חופה מבחוץ באבן ירושלמית,המבנה שימש את בוניו כעסק סיטונאות לייבוא בעיקר מהמזרח הרחוק,מעל לקומת הממסד גרו וחלק מהמקום היה מחסני סחורות,רצפות המבנה היו מסוג משטחי הארמנים המעוצבות בצורות שונות, אלא שכאשר נמצא המבנה לאחר שנים נגנבו מרבית המרצפות ונעלמו,הלכלוך שלט וערימות האשפה חגגו .

ירושלים קזינו דה פריז בשוק מחנה יהודה השוק הגרוזיני ( סוד קטן מהשוק)
 
ירושלים שוק מחנה יהודה

כאשר מפשפשים בתולדות הקמת שוק מחנה יהודה אנו מתבוננים בחלקה אחת מני רבות שרכשה משפחת וולירו לאורך דרך יפו בירושלים, חלק מבני המשפחה התנגדו לרכישת האדמות הללו שהוגדרו בפיהם כישימון,אדמות אלו שנתגלו בהמשך כמכונה ליצירת כסף.

אחד מהמגרשים הריקים הללו ,של משפחת אהרון חיים וולירו היה ליד שכונת מחנה יהודה , כיוון ששכונות יהודייות החלו לצוץ מחוץ לחומות העיר העתיקה לכוון צפון מערב העיר בדרך המוליכה לנמל יפו מירושלים, נוצר צורך טבעי למזון במיוחד לירקות ולפירות על מנת לספק צרכיהם של התושבים בשכונות היהודיות החדשות שנבנו , עד מהרה הבינו זאת תושבי הכפרים הערביים של ליפתא,שייח באדר,דיר יסין , קלנדיה  בצורך זה והחלו להביא את תוצרתם החקלאית למגרש השומם הקרוב לשכונות היהודיות בשנים 1870 בערך ואילך .

כאשר הזמני הופך אט אט לקבע תוך תקופת זמן קצרה ,הקימו הפלאחים הערביים סככות ודוכנים מעץ לממכר תוצרתם על השטח הריק,דוכני עץ אלו התחלפו במבני מחופים פח וצריפים ששימשו כחנויות,כיוון שהמגרש היה שייך למשפחת וולירו נקרא השוק בתחילה שוק וולירו.

ירושלים שוק מחנה יהודה
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור