דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים סיפור החלבנות והרפתות

 

 
 
 

הקדמה

מקצוע החלבנות הירושלמית נבע מהקשר למילים "כשר והכשר "השזורה בדף ההילכות הדתיות היהודיות בחיי היום יום, כמובן צריך לראות את הפינה העסקית היהודית והרצון להתנתק מתלות ,במשקי עדרי הצאן הפלאחים  שימשו כר פורה לפריחת ענף החלבנות בירושלים .

בנקודת זמן זאת החלה החדירה של החלבנות העברית למסחר בחלב שהיה בידיהם של מספר חמולות ערביות למשק החלב והגבינות , מטרת החדירה היהודית לענף נבעה מהצורך לספק חלק כשר לאוכלוסיה היהודית .

תהליך אספקת החלב בעיקר במגזר היהודי שרכש חלב במגבלות חוקי הדת, מבחינת חוקי ההכשר וההלכה ,אין היהודים רוכשים חלב מסוחרים שאינם יהודים ,אלא עם היה נוכח יהודי בעת החליבה וראה שבעל החיים הוא כשר , במה שנקרא חלב מהעטין ישירות לפי הקונה ,והמגבלה התברואתית החשובה הנוספת הייתה ההגבלה על טריות החלב בטרם החמיץ .

סיפורי חלבני ירושלים הספרדיים המתחיל בתחילת המאה התשע עשר
 

בתחילה השתמשו מגדלי הבקר היהודים לחלב ,כמו שכניהם הפלאחים בעדרי כבשים ועיזים,וזני פרות מקומיים שהניבו כ  500-700 ליטר בשנה ,חלב עדרי הפרות הניבו חלב מופחת שומן אל מול החלב של הצאן .

הפרות גודלו בתחילה ,בשיטות שהיו נהוגות בארץ ישראל בידי הפלאחים הערביים ,שיפור בגידול הבקר לחלב וניהולו הנכון נוצר ברגע שהגיעו הטמפלרים לארץ , אומנם פרות שיובאו מבירות ומדמשק הניבו כאלפים ליטר בתפוקה שנתית , יותר מהתוצרת המקומית הרגילה והנמוכה.

לצורך הגדלת כמויות החלב בחליבת הפרות החלו האנשים להרבות ולערבב סוגים שונים עם הגנים הארץ ישראלי על מנת להרבות בכמות החלב ועל מנת להשאירן מחוסנות לתנאי הגידול המקומי.

הרפתנות בארץ ישראל בראשית המאה התשע עשר
 

משפחת אירמוזה (יפה) משמשת נדבך יסודי בסיפורה של החלבנות בירושלים סיפורה של המשפחה מתחיל איך לא ? בגרוש ספרד ,כאשר עזבה המשפחה את ספרד התפלגה המשפחה לשלושה שבטיים שהתיישבו במקומות שונים ברחבי התבל.

פלג אחד של המשפחה פנה צפונה למדינות שפלת אירופה והתיישבו באזור הולנד ובלגיה,פלג זה התפצל וחלקם נדדו עד לצפון גרמניה והתיישבו בערים המבורג ,קלן ואפילו צפונה משם , מפלג משפחתי זה נותרו מעטי מעט  ,כיוון שפלג זה הושמד ברובו בפרעות ובהשמדה של מלחמת העולם השנייה.

פלג שני פנה והפליג לסוריה שם התיישב בעיר אליפו עם שיהודייה עסקו במסחר בעיקר,הפלג השלישי שם פעמיו לארץ ישראל והתיישבו בין חומות העיר העתיקה ,למרות הפילוג החליטו ראשי המשפחה כי הפלגים ישמרו את מנהגי המשפחה על פי המסורת כפי שהתקיימה בספרד בטרם הגרוש.

סיפורה של משפחת אירמוזה (יפה)
 

כאשר מתגלת כוורת דבש מיד עטים עלייה עוד ועוד שותפים ,אלא שאז בערפול השנים מתחילות האגדות הירושלמיות לעבוד שעות נוספות , ומיד אוחזים בכתר מספר שחקנים ,שכול אחד טוען לבעלות ולראשוניות  , כך גם בסיפורי זה .

אין אני נכנס לעובי הקורה ,מפאת גילי הצעיר יחסית, שלא היה אלא אולי רעיון גשמי ליצרני בידי מולידי הפולניים ,אך ידוע הוא כי במקום של הצלחה, אבות רבים יש לה , כמובן שמספר הדורות בארץ ישראל מאז גרוש ספרד הוא מעמד בקרב הוותיקים הירושלמיים והכבוד הוא הראשון במעלה .

משפחת חפץ שהתיישבה בירושלים לאחר גרוש ספרד ,נחשבה למשפחה שורשית בת מספר דורות רב בירושלים, כמו בכול משפחה התפלגה המשפחה למספר פרנסות ,פלג אחד של המשפחה התפרנס ממסחר בתבואה ,התווסף להם פלג שעסק בבנקאות והלווה כספים לפלחים המוסלמיים לרכישת זרעים ולגידול חיטה, כאשר התבואה בשלה רכשו אותה מידי הפלחים וקבלו את כספי ההלוואה בסחורה .

משפחת חפץ והחלבנות היהודית
 

הקדמה

באזור הקראי בלב הרובע היהודי בעיר העתיקה ,ליד בית הכנסת הקראי מול החורבה , החל סיפורה של משפחת מימרן, כאשר בשנת 1742 ,התיישב פלג של משפחת מימרן שהגיע בגל העלייה ממרוקו בראשות הרב חיים בן עטר,פלג זה רכש חצר שנקראה חצר מימרן .

לפרנסתם עסקו בני המשפחה במקצוע הצורפות,חלקם היו אופים ללחם ועוגיות,לצורך זה רכש פלג מהמשפחה בראשות בן ציון ורעייתו חפציבה מימרן תנור אפיה מידי בעליו הערביים ברחוב חברון,לצורך אפיית לחמים של עקרות הבית היהודיות בסביבה וחלק מהעבודה היה אפיית לחמים מתוצרתו ועוגות ועוגיות.

כיוון שבעיר העתיקה התיישבו עדות רבות ולכול אחת מנהגיה באפיית הלחם וצורתו, נוצר הכרח לחלק את התנור לתאים ,שבה נאפה כול סוג וסוג וצורה של לחמי העדות השונים,בסגנון העדה האשכנזית ,הספרדית, הגיאורגית,מצפון אפריקה ומה לא? לבל יתערבבו.

משפחת מימרן והחלבנות
 

מוצאה של משפחת זעפרני מהעיר סלוניקי ,שם עסקו בשחיטה כשרה בעיקר ליהודים בעיר וסביבותיה ,במסחר בבקר ,בגידולו,עורות הבקר ובמפעלם לשימור והמלחת נתחי בשר,לצורך עבודתם עבדו חלק מאנשי המשפחה בבית המטבחים בעיר,באחד הבקרים פרצה תגרה בינם לבין אחד הקצבים הנוצריים בבית המטבחים והוא השיב את נשמתו לבורא ישו.

כדי למנוע נקמת דם החליטה המשפחה לעלות ולגור בירושלים,כאן החלו לחפש עבודה בתחום השחיטה הכשרה ,בניגוד לשחיטה הירושלמית הערבית המסורתית של טיפול בבני צאן,משפחת זעפרני הייתה מומחית לשחיטת בקר כפי שעשו בעיר סלוניקי.

כאן חברה משפחת זעפרני לשוחט היהודי בן שמעון, ומכיוון שהייתה זאת תקופת העליות מאירופה ועליות של מסיבית עדת האשכנזיים נוצר מצב שנדרשו לכישוריהם בשחיטה כשרה של בקר ,לצורך זה העסיקו אף שוחט אשכנזי הכול על מנת לתפוס את פלח השוק ההכשר האשכנזי, בהדרגה צלחה דרכם והם סיפקו בשר כשר הן לספרדים והן לספרדים.

משפחת זעפרני בממלכת החלב
 

כיאה לסיפור אצולת הספרדים נתחיל את סיפורנו בתקופת גרוש ספרד,שלאחרי עלו חלק ממשפחת פרנס בראשם האב שבתאי והתיישבו בין חוצות העיר העתיקה בירושלים, במאה השמונה עשר החלה המשפחה בין יתר עיסוקיה לטפל בקבורה יהודית ספרדית בעיקר בהר הזיתים בהיותם מנהליה של חברת קדישא הספרדית לאורך כמאתיים שנה .

על הקבורה בהר הזיתים שלטו עד המאה התשע עשר , משפחות ממוצא ספרדי,בדרך כלל בעלי החזקה על הקבורה התחלקו בין משפחת פרנס ומשפחת בילו ,כאשר משפחת פרנס טיפלה ברכישת הקרקעות ובהכנתם למטרת הקבורה בהקמת טרסות ,סיקול האבנים וחציבת בורות הקבורה ובנוסף הצבת המצבות והחריטה עליהם .

בנושא הטהרה של גופות הנפטרים עסקה משפחת בילו, אנשי העדה הספרדית הירושלמית בעלי החזקה , גבו מחירים גבוהים תמורת הזכות להיקבר בהר הזיתים ובעלי החזקות הללו התפרנסו ברווחה מנושא הקבורה למזלם של הדורות הבאים במשפחת פרנס ,נערך רישום די טוב לתקופתם לשמות הנפטרים ומספור חלקתם  .

ירושלים החלב והקבורה משפחת פרנס
 
כאשר נבנה בתקופה העותומאנית התגוררו במבנה הבעלים משפחת אריה גוטליב שמכר את המבנה למשפחת אליעזר דוד הכהן ,

בשנת  1909מכר אליעזר דוד הכהן ,את המבנה למשפחת יצחק ורעייתו באשה ( הבת של הרב אלתר ברנבלום) מנדלמן (מנדלמאן) .

בתקופה המנדטורית התגוררו במבנה הרפד שמעון ורעייתו ציפורה יפרח, ומשפחת יצחק ורעייתו באשה מנדלמן (מנדלמאן), ( הבת של הרב אלתר ברנבלום) בשנות הארבעים עד שנת 1948 ,התגוררה במבנה משפחת יוסף מקייס ,שגידל מספר עיזים לחלב בחצר הבית בחזית שאליה ירדו בשתי מדרגות ,ממול לעזרת הנשים של בית הכנסת האשכנזי , את החלב נהג למכור לשכניו בשכונה.

רחוב פלא יועץ מס' 5 ימין משה
 

התאחדות משקי החלב ביהודה ושומרון , חברה שיתופית שהוקמה בעזרת בנק אפ"ק וחברת פיק"א ,הסניף התל אביבי הוקם בשנת במחצית חודש אוקטובר בשנת 1925,התוצרת בחנות נמכרת בהדגשה על תוצרת מחלבה מודרנית ונקייה וחלב מפוסטר  על פי התקן של מחלקת התברואה העירונית,הקמת האגודה השיתופית נבעה מהרצון להביא את תוצרת החלב הכפרית אל העיר בצורה מרוכזת ובמחירים אחידים על מנת ליצור ריכוזיות קניה יהודית לממכר ליהודים.

הסניף הירושלמי של האגודה השיתופית לחלב , הוקם בבית מני בפינת רחוב הסולל ויפו , נמכרו בה חלב,גבינות חמאה ומוצרי חלב,ניתן היה להזמין חלוקת חלב ומוצריו ללקוחות בבתיהם על פי הזמנה או מנוי,באזור ירושלים סיפקו את החלב קבוץ קריית ענבים משק ברוזה במוצא, הרפת של נווה יעקב ועטרות ורפתות עצמאיות בירושלים עצמה ,כמו בשכונת הפועלים בבית הכרם ובאזור מאה שערים ועוד.

רחוב יפו 42 בית מני פינת רחוב הסולל חברת החלב
 

בשכונת הפועלים בחלקה המזרחי של שכונת בית הכרם בירושלים, הייתה רפת לפרות חלב, שהקים איש השומר מרדכי יגאל ,מתיישב שהיה ראש מייסדי שכונת הפועלים בבית הכרם.

אחד מפועליו היה אחד מחללי מאורעות 1936-39 , ברפת של מרדכי יגאל, עבד  שמעון לס שהגיע לירושלים, עקב בעיות בריאות מקיבוצו עין חרוד, וגר בבית אחותו הירושלמית, בדצמבר שנת 1937 ,כאשר עסק בחלוקת חלב על אופניים ,נרצח במארב ערבים ,בשכונה הוצבה מצבה לזכרו.

לנקודת הרצח הובא כלב גישוש , ונתברר כי הערבי הרוצח חפר לעצמו שוחת מסתור, וממנה ירה ופגע בשמעון לס, לאחר מכן התקרב אליו וירה בו עוד מספר יריות, כאשר החל הרוצח לברוח נשמט ממנו קליע שנפלט מנשקו.כלב הגישוש הוליך את הכוח המשטרה בריטית לכוון הוואדי ומשם לכוון הכפר בית צפפא,שבו אבדו העקבות  והרוצח לא נמצא .

בית הכרם רפת הפרות של מרדכי יגאל
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור