דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים סיפור החלבנות והרפתות

 

 
 
 

את שמה קבלה השכונה משמו של הרב רבי יעקב שאול אלישר שנשא בתואר הראשון לציון ואביו של ניסים אלישר שהיה בין היזמים לבנותה,האדמה נקנתה בשנת 1908 , לכול מתיישב הוקצה שטח של 1500 אמה מרובעת ,לבניית בית ושטח אדמה לגידולים חקלאיים סביבה,חלק מהסוחרים העשירים שרכשו את השטח ייעדו אותו למכירה של חלקים קטנים לבניית בתים לאנשים שירכשו מהם חלקות קטנות אלו, חלק מהעשירים רכשו מההתחלה את הקרקע ייעדו אותה לבניית בית קיט ובוסתנים.

בקצוות השכונה נבנו מספרי מבני ציבור גדולים כמו: בית היתומים דיסקין במעונו החדש,בית החינוך לעיוורים מסביב לשכונה הוקמו שכונת בית הכרם ושכונת מונטיפיורי הלוא היא קריית משה.

גבעת שאול ספור העלייה הקווקזית

ספור שכונת גבעת שאול הממוקמת בחלקה המערבי של ירושלים , שכונה שקבלה את שמה בעת הקמתה בשנת 1908 ,משמו של הרב הראשון לציון יעקב שאול אלישר ,שכונה שהקמתה נועדה לפתח חקלאות לצרכי העיר ולהתפרנס מתוצרתה, מייסדיה הראשונים של השכונה היו עולים מהקווקז שברוסיה .

בני העדה הקווקזית היו אנשים דתיים שהאמינו כי הם הוגלו מארצם בידי מלך אשור ,מכוח רצונם לעלות לארץ ישראל ואמונתם הדתית, עלו קרוב לאלף בני העדה הקווקזית לארץ ישראל ,חלקם הגדול התיישב בירושלים חלקם במושבות וחלקם בעיר יפו ,הקווקזים שהתיישבו בירושלים מפאת רצונם לחיות ביחד ולשמר את מנהגיהם ועליית רבם הראשי רבי יעקב יצחקי ,הוחלט להקים עבורם בשנת 1909 את השכונה גבעת שאול , לאחר שרכשו אדמה בנקודה .

קבוצת הקווקזים שהתיישבה בירושלים בראשו של ששון מכתייב , שבנה בשכונה בית והקים רפת שמנתה פרות רבות ועדר כבשים שיצאו לשדות עם רועים בני העדה , תוצרת החלב וייצור גבינות יועדו לתצרוכת הציבור היהודי בירושלים, עוד בנה מכתייב ,חנויות ובתי מלאכה בשכונה בעבור חבריו הקווקזים בשכונה שיוכלו להתפרנס .

בתקופת מלחמת העולם הראשונה בעת כיבוש הארץ בידי הבריטים מידי השלטון העותומאני מכוון שמיקומה היה על כביש הכניסה לירושלים ,בשטחה של השכונה נחפרו שוחות לחימה והוצבו בה תותחים למניעת הכניסה של הבריטים לירושלים , השכונה שחרבה במלחמה הוקמה מחדש לאחר המלחמה בשנת 1919.

לאורך השנים שלאחר הקמתה, סבלה קשה מחדירות אנשי כנופיות גניבות וביזה ומעשי פגיעות בנפש ,במיוחד בתקופות של המאורעות ,משום שהייתה מוקפת בשכונות וכפרים ערביים , לאחר מלחמת השחרור וחלוקת ירושלים בשנת 1949 , הועברו חלק ממפעלי העיר לאזור התעשייה שהוקם בחלקה הדרומי מערבי של השכונה, חלק ממבני התעשייה הוקמו על שרידי הכפר דיר יאסין .

 
ירושלים שכונת גבעת שאול
 

שמו הקודם של הרחוב, נעוץ ברב של בריטניה ולונדון הרב נתן הכהן אדלר (אדלער) ,בעת שביקר במשכנות שאננים בשנת 1885, קיבל את הכבוד לקרוא לרחוב הראשי העתידי לקום ברחוב הראשי בחלק האשכנזי ,כרחוב "הרב נתן כהן" ,רחוב נתן שהוחלף בתקופה המנדטורית לרחוב פלא יועץ .

חלק מהבתים הזוגיים של רחוב פלא יועץ ,בכביש העפר המחבר לשכונת גוראת אל ענב , נהרסו לאחר פיצוץ משאית התופת בשנת 1948 וכיום המבנים נהרסו והשטח הריק משמש  כחניה לתושבי השכונה .

בסוף חודש מרץ 1948 ,בשטח הערבי הוכנה מכונית תופת עמוסה בחומר נפץ, פאוזי אל כותב ,שהיה אחד מחלבני השכונה הערביים של השכונה  והחליף את מקצועו לחבלן, הכין את מכונית התופת, מכונית זאת שנסעה באורות כבויים בשביל התחתון מתחת לחלק האשכנזי ומעל לבריכת השולטאן הצליחה להתקרב לשורת הבתים התחתונה של השכונה , בהפתיעם את אנשי עמדת השמירה .

רחוב פלא יועץ בחלק האשכנזי של ימין משה
 

הקדמה

מקצוע החלבנות הירושלמית נבע מהקשר למילים "כשר והכשר "השזורה בדף ההילכות הדתיות היהודיות בחיי היום יום, כמובן צריך לראות את הפינה העסקית היהודית והרצון להתנתק מתלות ,במשקי עדרי הצאן הפלאחים  שימשו כר פורה לפריחת ענף החלבנות בירושלים .

בנקודת זמן זאת החלה החדירה של החלבנות העברית למסחר בחלב שהיה בידיהם של מספר חמולות ערביות למשק החלב והגבינות , מטרת החדירה היהודית לענף נבעה מהצורך לספק חלק כשר לאוכלוסיה היהודית .

תהליך אספקת החלב בעיקר במגזר היהודי שרכש חלב במגבלות חוקי הדת, מבחינת חוקי ההכשר וההלכה ,אין היהודים רוכשים חלב מסוחרים שאינם יהודים ,אלא עם היה נוכח יהודי בעת החליבה וראה שבעל החיים הוא כשר , במה שנקרא חלב מהעטין ישירות לפי הקונה ,והמגבלה התברואתית החשובה הנוספת הייתה ההגבלה על טריות החלב בטרם החמיץ .

סיפורי חלבני ירושלים הספרדיים המתחיל בתחילת המאה התשע עשר
 
נחלת שבעה האגדות הנלחשות בשקט

סיפרו לי הזקנים כי בשנת 1912 , בעת שחלבן השכונה שמואל זובק האשכנזי,ערך את סבוב חלוקת החלב, אחד מדיירי השכונה ,עולה חדש מאנגליה שהתיישב וגר בשכונה כחודשיים , לא יצא לקבל את מנת החלב שלו, מכיוון שכך הזעיק החלבן שמואל את הדיירים השכנים, ומשלא נענו פרצו השכנים את דלת הבית ונתגלה להם הדייר תלוי בצווארו .

לטענתם מספרים הזקנים בהעדר מכתב למעשהו,הם חושבים כי מצבו הכלכלי כמחוסר עבודה ,גרם לו לאבד עצמו לדעת, טרחו השלטונות והחליטו על נתיחת הגופה על מנת למצוא את סיבת המוות ואיכן המקום לנתיחה הטוב ? ,כמובן ליד בור הקבר ואכן קבעו השלטונות כי החבל לצווארו מעיד שתלה את עצמו למוות.

נחלת שבעה האגדות הנלחשות בשקט
 
נחלת שבעה אגדת החלב המורעל

זקני ירושלים מספרים על הסכסוכים הרבים בבית משפחת חפץ בשכונה ,במיוחד בין הסבא לנכדתו שרה חפץ,התגלגלו העניינים עד שהחליט הסב בן השבעים ושמונה , כי קצו כול הקיצים למריבות אלו והחליט על פי תלונת נכדתו למשטרה להרעילה.

הסב הזקן מזג רעל לכוס החלב של הנכדה , אך היא הבחינה בריח הרע שיצא מכוס החלב, ומסרה אותה לבדיקה ואכן נתגלה בכוס החלב רעל להשמדת מזיקים,אצה רצה הנכדה והגישה תלונה במשטרה , בחיפוש שנעשה בחדרו אכן נמצא בקבוק הרעל שהושם בכוס,הסב הקשיש הוזמן לחקירה במשטרה ושם נתגלו המניעים להרעלה ,צא ולמד וכבד את הזקן בטרם יעקוץ מפינתו.

נחלת שבעה אגדת החלב המורעל
 

בתחילה השתמשו מגדלי הבקר היהודים לחלב ,כמו שכניהם הפלאחים בעדרי כבשים ועיזים,וזני פרות מקומיים שהניבו כ  500-700 ליטר בשנה ,חלב עדרי הפרות הניבו חלב מופחת שומן אל מול החלב של הצאן .

הפרות גודלו בתחילה ,בשיטות שהיו נהוגות בארץ ישראל בידי הפלאחים הערביים ,שיפור בגידול הבקר לחלב וניהולו הנכון נוצר ברגע שהגיעו הטמפלרים לארץ , אומנם פרות שיובאו מבירות ומדמשק הניבו כאלפים ליטר בתפוקה שנתית , יותר מהתוצרת המקומית הרגילה והנמוכה.

לצורך הגדלת כמויות החלב בחליבת הפרות החלו האנשים להרבות ולערבב סוגים שונים עם הגנים הארץ ישראלי על מנת להרבות בכמות החלב ועל מנת להשאירן מחוסנות לתנאי הגידול המקומי.

הרפתנות בארץ ישראל בראשית המאה התשע עשר
 

בתקופה העותומאנית משפחת אברהם אירמוזה הבן של אליהו אירמוזה החלבן ויצרן הגבינות

אליהו אירמזה ואשתו סלחה שרים אירמוזה ,גרו בשכונת ימין משה, לצרכי פרנסה התפרנס אליהו כיצרן מוצרי החלב , חמאה וסוחר בגבינות רחוב היהודים בעיר העתיקה ,בנוסף לעבודתו זאת  אליהו ארימוזה היה גם איש חברת קדישא ,שטיפלה במתים ובנושא הטהרה,בגיל שמונים בשנת 1950 נפטר אליהו אירמזה , אשתו נפטרה כשש שנים לאחריו.

לצורך עבודתו התקשר ליצרני חלב בכפרי הסביבה ועד לשכם היה יוצא רכוב על סוסו ומביא מהם חלב של עיזים ופרות,בחלק מהמקרים היה שולח את שליחיו על מנת שיביאו את התוצרת מהר ,על מנת שיספיק להכין גבינה וחמאה לנשות היהודים והערבים בתחילה בעיר העתיקה, עד מהרה יצא שמו למרחוק בזכות תוצרתו הטובה והטריה  .

ימין משה רחוב מלכי 1
 

משפחת אירמוזה (יפה) משמשת נדבך יסודי בסיפורה של החלבנות בירושלים סיפורה של המשפחה מתחיל איך לא ? בגרוש ספרד ,כאשר עזבה המשפחה את ספרד התפלגה המשפחה לשלושה שבטיים שהתיישבו במקומות שונים ברחבי התבל.

פלג אחד של המשפחה פנה צפונה למדינות שפלת אירופה והתיישבו באזור הולנד ובלגיה,פלג זה התפצל וחלקם נדדו עד לצפון גרמניה והתיישבו בערים המבורג ,קלן ואפילו צפונה משם , מפלג משפחתי זה נותרו מעטי מעט  ,כיוון שפלג זה הושמד ברובו בפרעות ובהשמדה של מלחמת העולם השנייה.

פלג שני פנה והפליג לסוריה שם התיישב בעיר אליפו עם שיהודייה עסקו במסחר בעיקר,הפלג השלישי שם פעמיו לארץ ישראל והתיישבו בין חומות העיר העתיקה ,למרות הפילוג החליטו ראשי המשפחה כי הפלגים ישמרו את מנהגי המשפחה על פי המסורת כפי שהתקיימה בספרד בטרם הגרוש.

סיפורה של משפחת אירמוזה (יפה)
 

כאשר מתגלת כוורת דבש מיד עטים עלייה עוד ועוד שותפים ,אלא שאז בערפול השנים מתחילות האגדות הירושלמיות לעבוד שעות נוספות , ומיד אוחזים בכתר מספר שחקנים ,שכול אחד טוען לבעלות ולראשוניות  , כך גם בסיפורי זה .

אין אני נכנס לעובי הקורה ,מפאת גילי הצעיר יחסית, שלא היה אלא אולי רעיון גשמי ליצרני בידי מולידי הפולניים ,אך ידוע הוא כי במקום של הצלחה, אבות רבים יש לה , כמובן שמספר הדורות בארץ ישראל מאז גרוש ספרד הוא מעמד בקרב הוותיקים הירושלמיים והכבוד הוא הראשון במעלה .

משפחת חפץ שהתיישבה בירושלים לאחר גרוש ספרד ,נחשבה למשפחה שורשית בת מספר דורות רב בירושלים, כמו בכול משפחה התפלגה המשפחה למספר פרנסות ,פלג אחד של המשפחה התפרנס ממסחר בתבואה ,התווסף להם פלג שעסק בבנקאות והלווה כספים לפלחים המוסלמיים לרכישת זרעים ולגידול חיטה, כאשר התבואה בשלה רכשו אותה מידי הפלחים וקבלו את כספי ההלוואה בסחורה .

משפחת חפץ והחלבנות היהודית
 

הקדמה

באזור הקראי בלב הרובע היהודי בעיר העתיקה ,ליד בית הכנסת הקראי מול החורבה , החל סיפורה של משפחת מימרן, כאשר בשנת 1742 ,התיישב פלג של משפחת מימרן שהגיע בגל העלייה ממרוקו בראשות הרב חיים בן עטר,פלג זה רכש חצר שנקראה חצר מימרן .

לפרנסתם עסקו בני המשפחה במקצוע הצורפות,חלקם היו אופים ללחם ועוגיות,לצורך זה רכש פלג מהמשפחה בראשות בן ציון ורעייתו חפציבה מימרן תנור אפיה מידי בעליו הערביים ברחוב חברון,לצורך אפיית לחמים של עקרות הבית היהודיות בסביבה וחלק מהעבודה היה אפיית לחמים מתוצרתו ועוגות ועוגיות.

כיוון שבעיר העתיקה התיישבו עדות רבות ולכול אחת מנהגיה באפיית הלחם וצורתו, נוצר הכרח לחלק את התנור לתאים ,שבה נאפה כול סוג וסוג וצורה של לחמי העדות השונים,בסגנון העדה האשכנזית ,הספרדית, הגיאורגית,מצפון אפריקה ומה לא? לבל יתערבבו.

העיר העתיקה משפחת מימרן והחלבנות
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור