דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ים המלח אטרקציות לילדים ומשפחה

 
 
 

מזח מעץ נמתח לתוך ים המלח ,ואורכו כמאה וחמישים מטר ,ששימש לעגינת סירות ודוברות, הוקם בשנת 1936 בחלקו הצפוני של המפעל, על מנת לשמש מקום לעגינה הסירות והאסדות העמוסות באשלגן בתחילה בתפזורת ,אנשי המפעל נאלצו לסלק את הסחף סביב המזח על מנת ליצור עומק סביר לקוער של הסירות והדוברות.

מעגן עגינת הסירות ,שימש גם לסירות שנשאו מכלים שהוצבו על סירות ,למי השתייה  שהועברו למחנה העובדים ולמפעל, מים שהובאו תחילה מהמפעל הצפוני במכלים   וממעיינות המים המלוחים למחצה עין ערוס ועין בידה .

רק בשנת 1935 נחתם חוזה לרכישת מים עם המלך עבדאללה מירדן לאספקת מים טובים לשתייה ממעין חוחן בעיירה א' סאפי, בתחילה שונעו המים בסירות שחצו את ים המלח עם מכלים .

בהמשך מים אלו הוזרמו בצינורות מים למחנה העובדים  ובהמשך לבריכות המים, קו צינורות המים שנבנה בהמשך בחיבור ישיר למעיינות א' צאפי הונח על מצופים מעל פני ים המלח, קו ישיר שחיבר בין המעיינות שבדרום מזרח ים המלח עד למפעל בסדום .

מספר עובדי המפעל בסדום במחנה העובדים כלל בשנות הארבעים כמאתיים וחמישים עובדים, כולל כעשרים ילדים וארבעים נשים ,למענם של הילדים נפתח גן וכיתת לימוד מספרם של העובדים הגיע ערב מלחמת השחרור ליותר מאלף עובדים.

בפרוץ מלחמת השחרור בעקבות התקפות הצבא הירדני נאלצו עובדי המפעל הצפוני וחברי ההתיישבות בבית הערבה, לעלות על כלי שייט שפינו אותם באישון לילה לעין גדי ולמפעל בסדום ,המפעל הצפוני בקלייה נפל לידי הבוזזים הערביים וחיילי הלגיון הערבי .

הכרייה ויצור האשלג ויתר החומרים במפעל הדרומי בסדום פסקו וגרמו להשבתת הכרייה, משום שעדיין לא נסללה דרך יבשתית ,שתחבר את המפעל הדרומי לארץ ישראל , לכשנסללה סופה היה בקבוץ עין גדי .

ספור הקמת מזח העץ במפעל בסדום
 

לאחר פינוי המחנה הצפוני ,והעברת אנשיו לסדום הצטופפו כשבע מאות וחמישים איש במפעל, המזון שהובא בסירות המילוט לסדום ,החל להיגמר לאיטו, מטען העגבניות שהגיע מבית הערבה ,בושל והפך לריבת עגבניות, ריבה זאת נמרחה על פרוסות הלחם שנאפו משאריות הקמח .

כפי שסיפרו לי זקני המפעל ובמיוחד אחד מהן שטען שאחרי המצור בסדום ,לא באה אל פיו פרוסת לחם המרוחה בריבה ,מכיוון שהקמח היה ישן ובעת האפייה נוצרו לחמים שבעת שנחתכו לפרוסות, הדבר היחידי שהחזיק אותן   בצורתם לאחר שנמרחה עלייהם הריבה, היה קרום הפרוסה ,האגדות ממשיכות ומספרות, שברגע שנגסו בקרום הפרוסה באחת הפינות, נפרמה הפרוסה ויתרתה התפוררה .

הבעיה העיקרית בסדום מעבר לאוכל המצומצם   הייתה מי השתייה , מים שבעבר נרכשו ממעיינות א. צפי ,שבצדו המזרחי של ים המלח בשטח הירדני, על מנת להכביד על המצור על הנצורים בסדום ,הורה המלך הירדני על ניתוק אספקת המים לסדום מהמעיינות שבשטחו אי לכך נאלצו הנצורים לשאוב מים מלוחים למחצה ממעיין עין ערוס.

בתחילה ערבבו את מלאי מי השתייה ,שהיה בידיהם במכלי האגירה ,במי עין ערוס המלוחים למחצה, כשהמים המתוקים   נגמרו ,המשיכו הנצורים לשתות רק ממימי עין ערוס , דבר שגרם לקלקולי קיבה ושלשולים, על פי האגדות ,ניתנה הוראה ללגום את המים בתקווה שגוף יתרגל .

מעבר לנתק לצפיפות והחום במחנה העובדים הדרומי ,שהורכב מלוחמים ואזרחים שלא למדו לאחוז בנשק , בתוספת המתח הביטחוני שנוצר בתקופה של שבעת חודשי המצור, החלו חיכוכים   וסכסוכים בין העובדים, שנתנו ביטוי לרצונם היחידי ,שיחולצו במהירות ממצור זה , בנוסף הכבידה על הנצורים הבעיה הביטחונית מלחמתית , כתוצאה מהתנכלות הכנופיות הערביות   והלגיון הירדני .

מפעל ים המלח בסדום בימי מלחמת השחרור
 

בשנות הארבעים המאוחרות, כאשר העולם החל להתכונן למלחמת העולם השנייה , נסגרו השווקים העולמיים לתוצרת מכרות המלח במקביל בין צירי המדינות הלוחמות , הופסק שווק התוצרת העולמי , דבר שהביא מידית להאמרת המחירים, כתוצאה מהתעבורה הימית המסוכנת והקושי בכרייה.

בתקופה שלפני המלחמה בשנת 1942, הייתה חברת המלח הארץ ישראלית וחברות אירופאיות נוספות , באמצעות הנהלת המפעל שיישבה בלונדון, קשורה לקרטל האירופאי למחירים וכמות ייצור להפקת אשלג , קרטל שהיה בפיקוח גרמני ,בחוזה הקרטל היה גם סעיף להמשך החוזה לאחר המלחמה, בעת שבריטניה התכוננה למלחמה הכריזו צ'רציל ושריו ,כי קרטל זה דינו להעלם מהעולם וכך היה.

כבר אז חזה משה נובומייסקי ,כי מחירי האשלג יוזלו לאחר מלחמת העולם השנייה ,בעקבות הקטנת הייצור ,כתוצאה מהקטנת הביקוש לחומרים לצרכים צבאיים, והפנייה התוצרת לשוק האזרחי העולמי ,משה טען   כדאי להפסיק לחיות באמונה ,כי אכול ושתה כי מחר נמות ,דעה זאת איננה טובה לשמירה הכלכלה העתידית.

הפתרון המתבקש לדעתו הייתה בחינת שווקי העתיד, בהפחתת ההוצאות העתידיות והעיקר טמון בטכנולוגיות חדשות שישולבו בהפקה , בחסכון בהוצאות הקבועות, הכשרת מקצועית לכוח העובד, הקטנת המנגנון הפקידותי, ובעיקר יש לעשות בדק בית ממלכתי, לבדיקת אלו תעשיות ייעלמו לאחר המלחמה ,לכן יש להיערך בתקופת המעבר לעזרה ממלכתית לתעשיות חיוניות שימשיכו לייצר לאחר המלחמה.

לדעתו של משה נובומייסקי ,בארץ ישראל יש לחזק את היצרנים הפרטיים ,להקים קרנות כספיות ממשלתיות לסיוע בעת צרה , להחליש את כוחה של ההסתדרות והמוסדות הנסמכים על שולחנה ,המונעים לדעתו מטעמים שאינם כלכלנים ,משום שההסתדרות חרטה על דגלה את הפן החברתי.

חזונו ממשיך לאחרית המלחמה ,בהגעת זרם עולים חדשים לארץ ישראל ,המדינה צריכה לספק להם תעסוקה ומגורים ,ושיש להתכונן לבאות ויפה שעה קודם ,ולכן מוטב להיערך מראש לפתרון הנושא .

קרטל המלח העולמי במלחמת העולם השנייה
 

חזונו לעתיד בשנות הארבעים שלאחר מלחמת השחרור טפח בפניו לאחריה, כיוון שהמפעל בסדום הבודד שנותר בידו ,היה מבודד וללא יכולת לשנע את תוצרתו ולמעשה לא הופקה שום תוצרת במפעל ,צוות המתנדבים שנותר רק שימרו ותחזקו את הציוד ,ועסקו בשמירה פיזית על השטח והמתקנים מפני חבלה ,משום כך ,לא הפיק המפעל אשלג ממלחמת השחרור ועד שנת 1952.

אך נניח שהופקו כמויות קטנות בתהליך שימור המפעל ,אך לא הייתה דרך קיימת להעברתו בשינוע יבשתי או ימי ,כך שמבחינת הייצור ,לא התקיימה פעילות יצור למען המסחר והייצוא, מעבר לכך ,נדרשה השקעה גדולה חדשה לחידוש הציוד שהתבלה והחלפת חלקו והקמת מערכת אידוי מודרנית ,בנוסף להקמת מערך שווק חדש לאחר שהקודם נעלם .

בסוף שנת 1948 מיד לאחר קום המדינה , הוקמו משרדי הממשלה השונים ,שישבו בירושלים ,והחלו לבדוק את מקורות ההכנסה העתידיים למדינת ישראל, בין יתר ועדות הבדיקה ,נתמנתה ועדה לנסות ולהפעיל את מפעל  ים המלח ,שעד מלחמת השחרור היה אחד ממרכיבי ההכנסה הגדולים, לקופת ממשלת המנדט בארץ ישראל, מגביית מכס ליצוא ומכספי הזיכיון שנגבו מהמפעל.

פקידי הוועדה ,בחנו את ביצועי חברת האשלג הארץ ישראלית, בשנות מלחמת השחרור ולאחריה ,תוך התעלמות גמורה מהמצב האבסורדי שאליו נקלעה החברה, הן מהפן הביטחוני ,הן מהעדר כביש שממנו תשלח סחורה מוגמרת והכי חשוב התעלמה הוועדה מהמצב שהמפעל שותק ובתקופה זאת התיישנו חלק מהמכונות ושנדרש הון להעמיד את המפעל ולהעבירו לפסי עבודה ומיכון מודרניים.

מנהלי חברת המלח הארץ ישראלית ,הכריזו כי לאחר חתימת הסכמי הנשק עם הממלכה הירדנית, ויחתמו הסכמי התשלומים הן לממשלת ישראל החדשה, והמשך תשלומים מסים לירדן ,יתחיל שוב תהליך הייצור והייצוא, על פי ההצהרות שלהם ,חברה אמריקאית קבלה על עצמה ,השקיע לפתוח מחדש ולפתח את המפעל בסדום, אלא שזאת הייתה הכרזת שווא.

ספור מפעל המלח הדרומי בסדום והלאמת המפעל
 

לאחר ההלאמה שהחליטה מדינת ישראל בשנים 1952-3,שהמפעל בסדום והאזור שמסביבו הוא אוצר מדינה מדינת ישראל (הזיכיון המנדטורי הסתיים ) ,רכשה המדינה לאחר ההלאמה את הזכויות והמפעל המבנים והמכונות ,מידיו של המהנדס   משה נובומייסקי וחבריו הבריטים בשנת 1952-3.

בחוזה החדש שנחתם במשרדי החברה הראשיים בלונדון ביולי 1952 ,נחתם ההסכם שמדינת ישראל ,תרכוש כחמישים אחוז ממניות החברה החדשה ,כמניית זהב שערכה כחמישים ואחת אחוז בהצבעות של ההנהלה, לחברה הישנה יישארו כשש עשר אחוז מהמניות החדשות ,ואגרות חוב שאינן מקנות זכויות הצבעה, שאר המניות במזומן ימכרו לציבור כהשקעה.

עיקר ההסכם והמהותי ביותר,היה ביטול הזיכיון לשבעים וחמש השנים שניתנו לחברה הישנה ,ומסירת זיכיון חדש ,ממדינת ישראל לחברה הממשלתית החדשה שתתפעל את המפעל, ההנהלה החדשה של מפעל המלח בסדום ,הורכבה מרוב נציגי ממשלת ישראל ובראש החברה החדשה נתמנה א.זיפשטיין.

אפיזודה משעשעת הייתה בעת חתימת ההסכם ,כאשר החותמים נאלצו לחתום כשלוש מאות חתימות וראשי תיבות לחתימות, על כול דפי ההסכם שהיה ספר עב כרס, בן שלוש מאות דפים וזאת ללא הנספחים הנלווים.

עוד אפיזודה משעשעת הייתה במינוי חבר ההנהלה הלורד גלינקוגר, שהיה יושב החברה הישנה וחבר הנהלה בהחברה הירדנית שבגדה המזרחית הירדנית ,באמצעות החברה הבריטית אימפריאל כימיקל אינדוסטריס ,כך שהיו לו שני כובעים ויכולת לגשר בין שתי החברות .

דרכו של המפעל בסדום לאחר ההלאמה
 

שיא המאבק בבריטים ,היה בליל הגשרים הפעולה שכונתה מבצע כרבולת, במחצית יוני 1946 , פוצצו שמונה גשרים לאורך הגבול עם ירדן סוריה ולבנון, כאשר כוחות מהפלמ"ח פוצצו את גשר אלנבי בחלקו הצפוני של ים המלח, הגשר ניזוק בצורה קשה ומומחי הצבא הבריטי העריכו כי התיקונים יערכו מספר חודשים.  

מפקד פעולת פיצוץ גשר אלנבי היה חיים כידוני הידוע לנו בשמו חיים בר לב, בסיום הפעולה הגיעו החבלנים למפעל ים המלח דרך קבוץ בית הערבה ומשם הגיעו למזח הסירות והפליגו לכוון אזור עין פשחה ומשם עלו דרך המצוק בדרכם לנקודת הסיום והפזור שבקבוץ רמת רחל .

על פי הדווחים החלה ההתקפה הראשונה על הגשר בשעה אחד עשר וחצי שאז הותקפו עמדת השמירה והגבול והשומרים שעל הגשר, תחנת המשטרה שנמצאת ליד הגשר לא הותקפה, בשעה שלוש וחצי הותקף הגשר שוב תוך שימוש ברימוני יד וירי על השומרים ,לאחר ההשתלטות על הגשר ,הוא פוצץ בחלק הארץ ישראלי והפך לחורבות,המעבר לאחר הפיצוץ  התקיים בסירות , כוחות בריטים משוריינים ורגלים הגיעו לנקודת הפיצוץ בשעות הבוקר.
 

בעקבות המרדף אחרי מבצעי הפיצוץ, בשעות הבוקר המוקדמות ,הוקף הקבוץ בכוחות ובמשוריינים של הצבא הבריטי, עד שהגיעו למקום הקצונה בכירה הבריטית וכוחות משטרה, אנשים שנלכדו בתוך הקבוץ ,לא הורשו להיכנס או לצאת מהמתחם .

הכביש לכוון מפעל המלח נסגר, כבר תשעה קילומטר לפני מפעל המלח ,בשעות הצהרים המוקדמות החלו הכוחות הבריטיים להיכנס לקבוץ למטרת חיפוש נשק שהעלה חרס , בנוסף ניסו הבריטים לעשות הפרדה בין הגברים והנשים וזיהוי הגברים, שתי פעולות אלו נדחו בידי חברי הקבוץ, ופועלי ים המלח , שהצליחו לחדור דרך טבעת המצור הבריטי ,עם משאית בפריצת הגדרות. 

בית הערבה ספור המעצרים בליל הגשרים
 

משהו שסיקרן אותי לאורך זמן בעת שהייתי חולף באזור לביקור .

ספור מפעל המלח בקלייה צומת הלידו

המצב הביטחוני החדש שנוצר בעקבות החלטת האו"ם מנובמבר 1947 על הקמת מדינת ישראל וחלוקתה בין שני העמים , יצרה מצב קשה ועגום לעתידו של מפעל המלח הצפוני בקלייה, בעליו של המפעל משה נובומייסקי הבין כיתר האנשים כי הדרך היבשתית לשינוע הסחורה תחסם ,אי לכך החלו מגעים למציאת פתרון להצלת המפעל הצפוני.

במגעים אלו להצלת מפעלי ים המלח ,לאחר החלוקה וקביעת גבולות המדינה החדשה, בין ראשי המדינה ומנהל המפעל, אל מול מדינות בעולם והממלכה הירדנית ,במגעים אלו הועלו הרעיונות להכריז על שטחי המפעלים כשטח מפורז ,שינוי סימון הגבולות ואפילו תפעול משותף של המפעלים , לצערו של מנהל המפעל דחו השלטונות הירדניים את ההצעות והגולל נסגר על המפעל הצפוני בקלייה.

בפרוץ מלחמת השחרור בעקבות התקפות הצבא הירדני נאלצו עובדי המפעל הצפוני הנותרים וחברי ההתיישבות בבית הערבה לעלות על כלי שייט ופונו באישון לילה לעין גדי ולמפעל בסדום המפעל בקלייה שבדרום ים המלח נפל לידי חיילי הלגיון הערבי, מבני המפעל נשדדו והציוד נעקר ונעלם כליל בידי תושבי האזור הערביים והכנופיות , למפעל נגרם נזק שהוערך בעשרה מיליון לירות בערכים של אז.

ים המלח מפעל המלח הפלסטינאי של עותמן חאלק
 

סיפורנו מתחיל במצבת קבר אחים לזכרם של חיים יוסלביץ ואברהם זליקוביץ הטמונים בבית הקברות סגולה בקרבת פתח תקווה .

אברהם זליקוביץ נולד בליטא ועלה לארץ ישראל בשנת 1925 בגיל 18 ,מיד שעלה התיישב במושבה פתח תקווה ,הצטרף כחבר להסתדרות ,והיה אחד מהלוחמים לעבודה עברית,בנוסף הצטרף לארגון ההגנה .

חברו חיים זליקוביץ שנולד בפולין ,עלה לארץ ישראל בשנת 1935 ,לאחר שהות במחנות הכשרה של אגודת החלוץ בפולין, גם הוא הצטרף כפועל למושבה פתח תקווה ולהגנה בשנת 1938 החליטו הבריטים והמוסדות הלאומיים , כי ברצונם לחפש מי תהום באדמות הג'יפטליק ,בעריכת קידוחים בעזרת קבלנים עבריים ליצירת בארות מים באזור עין פשחה במטרה להקים בקרבתו ישוב חדש .

ים המלח מחנה חיפושי המים בעין פשחה
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור