דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ים המלח אטרקציות לילדים ומשפחה ונוספות

 
 
 

תודה לחברי וצאצאי חבורת זקני ירושלים ורמת רחל ,שעבדו במפעל ים המלח ,כולל מחותני שעבד במשרדי החברה בקלייה ,על עזרתם בכתיבת המאמר .

למפעלי ים המלח החדש הממוקמים באזור סדום מגיעים בנסיעה על הכביש שעובר על גדות ים המלח בין צומת קליה לבין צומת ראש זוהר בנקודה הדרומית של ים המלח.

מפעלי ים המלח הוקמו ,על מנת לנצל את אוצרות הטבע הטמונים בימה ,הנעלמת אט אט מנוף האזור, המלח המופק מים המלח משמש את החקלאות בתעשיית הדשנים , תעשיית הכימיקלים, תעשיית יצור תרופות, מגנזיום לתעשיית הרכב ויוד ועוד.

סיפור העושר הרב של מלחים בים המלח טמון בהיותו אגם שאורכו כשמונים קילומטר ללא מוצא ,הנמצא במקום הכי נמוך בעולם ,אגם שאליו התנקזו מימי נחלים ובעיקר הירדן המובילים עמם מלחים , בזכות מערכת האידוי הטבעית של חום השמש ,מתאדים חלק גדול של המים ,המותירים באגם כעשרים וחמישה אחוז של משקעי מלחים וחומרים כימיים מוצקים ,תנאי החיים בסביבה ובמים המלוחים לא הותירו חיים בסביבתם ומכאן זכה האגם לכינוי ים המוות.

האגדה מספרת כי חוזה המדינה זאב הרצל , ציין בספרו מדינת היהודים מסוף המאה התשע עשר,את חשיבותו הכלכלית של האזור לתעשייה שתקום בארץ ישראל לאחר הקמתה, דבריו אלו נקלטו לאוזניו של מהנדס המכרות היהודי משה נובומייסקי בסיביר, המהנדס משה החליט לבדוק את הנושא ועלה לארץ ישראל בשנת 1911.


ים המלח סיפור הקמת מפעלי ים המלח הצפוני בקלייה (רבת אשלג )
 

חברת המלח הארצישראלית שהוקמה לקבלת זיכיון להפקת מלחים מים המלח ,נרשמה בבורסה בלונדון באוקטובר 1929, בינואר 1930 קבלה החברה את הזיכיון לתקופה של 75 שנים, בטרם קבלה החברה את הזיכיון ,לכריית מלחים בחלקו המערבי של ים המלח בצפון הים ובדרומו .

בטרם הקמת החברה ובקשת הזיכיון ,ערך המהנדס משה נובומייסקי משנת 1925 ,שורה של ניסיונות בעזרת מתנדבים ובדיקות מעבדות תוך מציאת פתרונות להפקה יעילה של הקורנליט והפיכתו לאשלג ולברום ויתר המלחים אשר הופקו.

מנהלי חברת המלח  שהוקמה היו :

ירושלים רחוב הנביאים משה נובומייסקי אנגליה : הלורד לייטון ,קולונל דוד לייל, הרי סקר ,א,ו,טננטאנט , מיג'ור טולק , אמריקה : ישראל ב, ברודי, ברנרד פלקסטר, אדוארד פרידמן, פליקס מ, ורבורג .

הון מניות החברה שנרשמו הייתה בסכום של 4000,000 לא"י, 370,000 מתוכם היו מניות בכורה שהניבו מעל לשבעה אחוז רווחים שנתיים למייסדים והמנהלים , והיתרה נמכרו בהגרלה לציבור במחיר של לירה אחת .

בעבור הזיכיון התחייבה החברה לשלם דמי זיכיון שנתיים של לירה אחת, ועוד מאה חמישים לא"י שכר עבודה ,ולחלק מרווחיה לממשל המנדט ולממלכה הירדנית , כמו כן נקבעו כמויות המינימום לאשלג והברום ברמה של 80% ,שהחברה חייבת להפיק בשנה.

ים המלח זיכיון כריית המלח המנדטורי
 

לצורך קבלת הזיכיון הוקמה חברה בלונדון שמטרתה לרכוש זיכיון מהשלטון המנדטורי בארץ ישראל ,ומשלטונו של המלך עבדאללה מירדן ,של רצועת חוף בחלק הצפוני מערבי של ים המלח, שאורכה כחמישה קילומטר מרובעים, הזיכיון נחתם בתחילת שנת 1930 ,לתקופה של 75 שנים, חתמו עליו מייסדי החברה המהנדס משה נובומייסקי ושותפו מיג'ור תומאס גרגורי טולק .

הזיכיון כלל זכויות על המים המינראליים, החומרים המינראליים שבים, והחומרים שישאבו מהים לצורך הפקת המלחים, בתמורה תשלם החברה   תמלוגים מרווחיה בהפקת החומרים והאשלג ,בנוסף לדמי חכירה ודמי הזיכיון .

מנהלת המפעל הורכבה מהמנהל הכללי של המפעל המהנדס משה נובוייסקי , האחראי על השינוע מיג'ור טולק , ואת המנכ"ל פריזלנד בלונדון ,כן מונו מהנדסים ומנהלי עבודה .

עד לקבלת הזיכיון ערכו משה נובומייסקי ומתנדבים ניסויים באזור ים המלח ליצור אשלג ומלחים אחרים וברום מהזרמת מים לבריכות אידוי, בחינת כלים הנדסיים שעוסקים בכרייה, ביקרו במפעלים דומים ברחבי העולם ,ערכו ניסיונות הפקה ובדיקת המלחים השקועים בדרגת מליחות גדולה.



ים המלח ספור הזיכיון להקמת המפעל הצפוני
 

המפעל הראשון הוקם בצפון ים המלח באזור צפון צומת קליה , כיום מאחר וקו מפלס המים נסוג דרומה וחסימת הדרך למפעל מסיבות ביטחוניות ,כיום אין אפשרות גישה חופשית לשרידי המפעל למזח ולבית הקברות הישן.

בתחילה לצורך כריית המלחים והאשלג, במפעל הצפוני שבקלייה נחפרו מדרום ומצפון לשטח המגורים שעל החוף ,בריכות אידוי שהדפנות שלהם הורכבו לבולי עת מחודדים בקצה שהוחדרו לקרקעית ,בשתי שורות שביניהם הוכנס חצץ מסלעי גיר שנחצבו מהמצוק העתקים שהקיף את הים מצד מערב, אל הבריכות הוזרמו מי הים מצינור שאורכו כשמונה מאות מטרים שהיה בתחתית קרקעית הים בעומק של מעל לחמישים מטר, צינור מתכת שצופה מבפנים ומבחוץ באספלט.

לאחר שמי הים התאדו ,נאספו רבדי וגושי המלחים ,שנקצרו באסדה שעלייהן הותקן גלילים משוננים, שקצרו את שכבת הקרנליט ומשם הועברו למפעל שבמתחם, שם עבר   טיפול הקרנליט עיבוד ולאחר מכן שינוע מערבה לים התיכון, בנוסף הוקם במתחם מפעל ליצור ברום שתוצרתו החל להישלח לבריטניה.

לקראת סוף שנות הארבעים באחת ההרצאות שנתן המהנדס משה נובומייסקי ,בסיומה של ההרצאה ,נשאל משה נובומייסקי לגבי ייצור המגנזיום לתעשיית המתכות ,השיב להם משה כי לצורך הפקת מגנזיום ,יש צורך בתצרוכת מוגברת של חשמל, אלא שברוב המדינות המדינה מספסדת את הפקת המגנזיום ליצור עצמי של מתכות, בהוזלה לייצור החשמל ובארץ ישראל מחיר שימוש בקילוואט חשמל, הוא מהיקרים במדינות העולם.

עוצמת הייצור של ברום מגנזיום ואשלגן ,התגברו בסוף שנות הארבעים והוכפלו, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה כולל משלוחים לאמריקה שהזדקקה מאוד לאשלגן , כיוון שמכרות המלח בגרמניה הפסיקו לשגר אשלג ליצוא ,המכרות בצרפת שכנו בחבל אלאס שבקרבה לגבול הגרמני ולקו מז'ינו והמכרות בספרד היו קטנים יחסית  ,כיוון שכך הפכה ארץ ישראל למעצמת אשלג בעולם.


מפעל ים המלח הראשון בחוף קליה שבצפון ים המלח
 

מפעלי ים המלח ייצרו אשלג, כלור, סודה אקוסטית, חומצה גופריתנית, חומצת מלח, מגנזיום לתעשיית יצור רכבים ומטוסים צבאיים, חומרים כימיים ליצור רפואי וקוסמטי, חומרים לטיפול בבעיות עור ובמיוחד בכויות חומרים ליצירת דשן מלאכותי (פוספטים) .

ממש ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה ,בשיתוף פעולה עם מכון זיו (שממנו הוקם מכון וייצמן בהמשך) באגף הגאולוגי ,נערכו בדיקות לחיפוש מאגר נפט והערכות לקידוחים למציאת נפט באזור הר סדום בשטח המפעל הדרומי.

לאחר מלחמת העולם השנייה ,הצטרפה הנהלת תעשיית המלח בסדום בהשקעות ביחד עם משקיעים נוספים , בפתיחת שני מפעלים לתעשיית דשנים לחקלאות ורפואה וחומצת גופרית   שני המפעלים הוקמו ברצועת התעשייה באזור צפון חיפה, באמצעות קרנות מניו יורק ודרום אפריקה.

סוגי הסחורות שהופקו ויוצרו במפעלי המלח
 

בחלק הדרומי של המפעל בקלייה בחלק שכיום נחשף עקב נסיגת קו החוף ,שכן בעבר רוג'ם אל בחר , (מעגנית המלח) נמל ומעגן מהתקופה שלפני הספירה , שינויי בקו החוף של ים המלח ובתנאי מזג האוויר ,יצרו שינויים גאוגרפיים שתוארו של עוברי אורח והמשתמשים במעגן לצורך המעבר לגדה המזרחית של ים המלח מירושלים לעבר הירדן.

עליית מפלס המים בים המלח או ירידתו בנסיגת קו החוף המקורי יצרו מבנה של אי או חצי אי למעגן רוג'ם אל בחר ,אך בעונות גשומות במיוחד ,עלה המפלס והפך את המעגן ,לאי תת ימי ,שתפקד כשרטון והווה סכנה לסירות המתקרבות לחוף הים.

מעגן רוג'ם אל בחר, נתגלתה שוב בשנת 1917 מתחת לפני הים ,במדידות ארכאולוגיות שנעשו במקום לאחר הגילוי ,התברר כי גובה המזח של המעגן ,היה מעל לשלושה מטר לאורכו נוצר שרטון שאורכו מעל לשבעה מטר מקו החוף ,למעשה בעקבות הפחתת זרימת המים מהירדן לים המלח ,עקב הפעלת מפעל המוביל הארצי בכנרת ,ונסיגת קן החוף מזרחה ,תגלה מחדש מעגן רוג'ם אל בחר בשנות השמונים ,כאי ולאחריו חצי אי שהסתיים בתל קטן הניצב על החוף.

על מנת להימנע מפגיעת השרטון התת ימי, סימנו אותו אנשי המפעל ,בגל אבנים שבמרכזו נתקע עמוד ברזל בולט, להזהיר את התעבורה הימית שבין המפעלים בקלייה וסדום להיתקע עלייהם בדרך אל המזח של המפעל קלייה.

מזח התובלה הימית בקלייה לשינוע תוצרת מפעל סדום
 
לאחר הקמת המפעל הנוסף בסדום שהחל לפעול בשנת 1934 , נוצר צורך לשנע את הסחורה שהופקה בשטח המפעל הצפוני בחוף קליה, מאחר ומעגנית המלח הקדומה הייתה שקועה מתחת לפני הים, נדרשה תוכנית ומיקום חדש למזח עץ שנבנה ושנכנס לתוך הים שם נפרקה הסחורה שהגיעה מסדום על הגוררות , התעבורה הימית תופעלה בידי מחלקת הים   בפיקודו של שלמה הראל שלימים שימש כמפקד חיל הים הישראלי שהוקם לאחר מלחמת השחרור.

מחלקת הים גם הייתה אחראית על הפריקה והעמסה בין המזחים של הדוברות ,אלו חוברו בשיירה שמנתה מספר דוברות פתוחות, שהועמסו בתפזורת ולאחר מכן בשקים, לספינת גרר שגררה אותם לאורך כשמונים קילומטר בין המזחים ,מסע שנמשך בין 9-12 שעות, תלוי באורך השיירה ובתנאי מזג האוויר, על דוברות אלו ובסירת הגרר הועברו גם הפועלים בין המפעלים, בסך הכול בעונות השיא הועברו כעשרים וחמש שיירות חודשיות עמוסות .

הקמת מזח מפעל חברת האשלג הארצישראלית בקלייה
 
ספינת הר נבו נבנתה כולה מעץ בשנת 1946 ,במספנה של המפעל הצפוני בקלייה, ספינה זאת שימשה כגוררת לאסדות (מעונות) האשלג שהגיעו בקו הימי בין סדום לקלייה, כאשר נפלה ההחלטה ערב מלחמת השחרור לפנות את העובדים דרך הים ,שימשה ספינה זאת גם כן להולכת העובדים.

הרצון לשקם את הספינה היחידה שנותרה ,מכול צי הדוברות והספינות שנעלמו בדפי ההיסטוריה ,נצר עקב התייבשות ים המלח שחשף אותה במלואה, ניצבת ליד הנמל הקטן שבחלקו הדרומי של קבוץ עין גדי, נמל ששימש את חיל הים לאחר מלחמת ששת הימים בתקופת המרדפים למעגן סירות דבור ששמרו על גבולנו המזרחי בים המלח.

מכיוון שהספינה נותרה אחרונה ליד שרידי מזח העץ הישן של עין גדי לפני שהים נסוג, הוחלט ביוזמה של שלושה גופים שכללו את : מפקד הזרוע הימית של מפעלי ים המלח ובהמשך מפקד חיל הים, האלוף שלמה אראל, המכון הימי שנבנה בכספו של ליאון משפחת רקנטי ומנהל במפעל ים המלח בסדום צביקה גלרון, שלושתם חברו לשקמה על מנת שתהייה אנדרטה למחלקה הימית של מפעלי המלח ,טרם מלחמת השחרור סירה שתספר את ספור צי הסירות והאסדות של מפעלי ים המלח.

למזלם של המשקמים גוף הסירה שנבנה מעץ נותר עם נזקים מועטים, כמו חדר המכונות תא ההגה והמשיט ותא המנוחה לצוות, חלפים שנרקבו הוחלפו ,זכוכיות תא ההגה גם הן הוחלפו והגוף נצבע בחומרים משמרים להגנה.

      

   

ים המלח ספינת הר נבו ההיסטורית
 
 
 
 
 
בניית אתרים - איקומטרייד