דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ים המלח מידע כללי

 
 
נבטים ספור הסחורות שהועברו בדרך הבשמים 2

הנבטים שלטו במסחר בצמחי קטורת ובשמים בדרכי המסחר מהמזרח בדרכם לנמלי הים התיכון במיוחד לנמל עזה ואלכסנדריה הסחורות העיקריות שהובילו כללו :

תבלינים שנסחרו בידי הנבטים

קרדמון (הל)

מקורו של תבלין ההל מהודו ,או מסרי לנקה, משם התבלין הובא בידי הנבטים בדרכי המסחר שלהם לארץ ישראל ונמכר במחיר גבוה, שיח הקרדמון שייך למשפחת הזנגווילים וגובהו בבגרותו כשלושה מטר, הקרדמון מגדל תרמילים הנושאים בתוכם כעשרים גרגרים, אלו עוברים תהליך כתישה וטחינה ממש לפני השימוש כקפה ,או עוברים תהליך להפקת שמן ארומטי ,פרחיו היפים והנותנים ריח גם כן מרשימים.

בצמח התבלין הירוק קרדמון משתמשים בתיבול משקה הקפה ואף לתבלון מאכלים ועוגות מזרחיות , במזרח אף מערבבים אותו עם משקאות קלים חלביים ,לקרדמון יש שימוש בודד בתבלין ויש שימוש כתוספת בתערובות תיבלון אחרות כמו הקרי, יש מקומות שבו התבלין מופק בהמשך כשמן ארומטי או אפילו משמש בתעשיית הקוסמטיקה לייצור סבונים .

ברפואה ידוע הקרדמון (ההל) בשימוש חיצוני לעור בזכות יכולתו לחטא ולמנוע דלקות וזיהומים, יש המשתמשים בו לטפול בבעיות זיהום במעיים ,מניעת ופרוק ליחה במערכת הנשימה בארצות גידולו ,מייחסים לקרדמון תכונות מיסטיות של עזרה בטיפולים נפשיים והגברת המרץ וההרגשה החיובית .

נבטים ספור הסחורות שהועברו בדרך הבשמים 2
 

ידוע לכול כי גבישי הענבר הנפלטים מהים הבלטי ,משמשים להכנת תכשיטים וחפצי אומנות, מה שפחות ידוע הוא, כי הענבר משמש בארצות מזרח אסיה, במדינות כמו סין, פרס ויפן ועוד ,גם לקטורת במקדשים כמו הלבונה, בזכות ריחו הטוב , חלק גדול מהענבר שנאסף שימש לייצור הלכה והפוליטורה .

תכונה ידוע של הענבר הוא שכאשר משפשפים אותו ,נוצר כאילו מעגל הדומה למגנט והוא סופח אליו חפצים, תכונה דומה לזאת הייתה הדבקות חרקים בתקופה שהוא עוד היה שרף של עצי אורן מהסוג שנקרא פינוס סוקסיניפרה , עצים אלו פלטו מגזעיהם שרף בצבע הקלסי זהוב אבל הגוון משתנה מירקרק, לגוון דבש סמיך ועד לגוון אדמוני ,שרף זה שנזל התקשה ויצר את הענבר .

השטח שקדם לים הבלטי ,כאשר כדור הארץ היה מכוסה ברובה בידי הים , השטח היה אזור יבשתי פורה הדומה לאזור הים תיכוני של היום, צמחו בו דקלים עצי מחט רבים ,ברושים ואורנים רבים שאנו קראנו להם אורני הענבר ( פינוס סוקסיניפרה ) בשמו המדעי .

הענבר סיפור מקורו בים הבלטי
 
ים המלח סכנת הבולעניים

סכנה אין להתקרב, מסוכן 

איך להגיע איך להגיע יורדים בכביש ירושלים הבקעה, עד לצומת קלייה, פונים ימינה בכביש לאורך הגדה המערבית של ים המלח בכביש 90, וממשיכים לאורך גדת ים המלח לכוון קבוץ עין גדי.

תחילת התופעה של הבולעניים נוצרה בחלקה מנסיגת קו המים כתוצאה מאידוי יתר ומצמצום שטחי המים לטובת בריכות האידוי של מפעלי ים המלח ,תחילת התופעה נעוצה במרדף הנחלים לכוון הים הנסוג ,תוך יצירה וחציבה של קניוני נתיבי מים לים.

כתוצאה מצמצום שטח הימה ,המים הנקיים מזרימת הנחלים בדרכם הארוכה יותר להגיע לים, שוקעים וממיסים את גושי המלח שמתחת לקרקע ,כתוצאה מכך נוצרים חללים ריקים שאליהם צונחת שכבת האדמה ונוצרים חורים בגדלים ובעומקים שונים.

חלק מהאשמה בכמות המים הקטנה הנכנסת לים המלח מנהר הירדן, הוקטנה בעקבות בניית סכרים ,כתוצאה מהסתת המים מהמקורות בנחלי הצפון בידי הירדנים ובידי הסורים דבר הגורם לאידוי מהיר יותר כיוון שהשטח הוקטן וצומצם ומפלס המים נסוג במהירות.



ים המלח סכנת הבולעניים
 
ים המלח מפעל המלח של עותמן ובנו חוסאם חאלק

כיום מפעל המלח "424 מטר מתחת לפני הים"

מפעלו של המהנדס  עותמן חאלק ,הוקם על חורבות וילה נובו שנותרו מהשוד וההרס שהותירו הערבים ,כאשר מפעל המלח בקליה הצפוני , ננטש ערב מלחמת השחרור, מבנה העץ בן שתי הקומות שנבנה עוד בטרם   קבלת הזיכיון ,לחברת המלח הארץ ישראלית.  

מבנה שזכה לכינוי וילה נובו, ששימש הן למגוריו של המהנדס משה נובומייסקי והן של קבוצת הצעירים שחברו אליו ,בעת הבדיקות והניסיונות להפקת קרנליט בבריכות האידוי בשנים 1925-30 ,שבה החל הייצור במפעל של האשלג, בפועל התגורר במבנה מוסיה (משה) לנגוצקי ,ששימש כעוזרו הראשי של המהנדס משה נובומייסקי. 

מאחורי שער ברזל כחול ממוקם מפעל המלח של משפחת חלאק הפלסטינאית ,שקיבלה זיכיון לכרות מלח מידי המלך הירדני בשנים 1963-4 ,בעל המפעל המהנדס הכימי עותמן חאלק ,קיבל זיכיון לכריית והפצת מלח יבש ברחבי הממלכה האשמית .  

  לאחר כיבוש השטח בידי ישראל בשנת 1967 ,הועבר המפעל לידי כונס הנכסים והאפוטרופוס הכללי הישראלי שמחזיק ברכוש המדינה האשמית שנפל לידינו במלחמה , המהנדס הכימי עותמן חאלק ,פנה לכונס הנכסים והמקום והזיכיון לכריית מלח הושכר שוב לידיו, בתמורה משלם הזכיין תמלוגים למדינת ישראל על פי חוזה חכירה והיטל מס מלח.   

ים המלח מפעל המלח של עותמן ובנו חוסאם חאלק
 
ים המלח גשר עבדאללה

גשר עבדאללה ממוקם בחלק הצפוני באזור חיבור נהר הירדן לים המלח סמוך לשרידי הקבוץ בית הערבה , את שמו קיבל הגשר ניתן לו על שם המלך עבדאללה הראשון שמלך בירדן, שהוקם במחצית המאה העשרים, על מנת לחבר את רבת עמון לירושלים בסמוך ליריחו ,כיום לאחר מלחמת ששת הימים ,שבו נהרס הגשר נותרו בשטח חלקי בטון וקורות ברזל ישנים .

גשר עבדאללה החדש, הוקם על ידי חוסיין מלך ירדן לזכר סבו שנרצח בירושלים בשל המדיניות הפייסנית שהוביל מול ישראל הצעירה, הגשר נועד לקצר ולייעל את הדרך מרבת-עמון לירושלים, במהלך כיבוש האזור במלחמת ששת הימים ,פוצצו החיילים הישראליים את הגשר למניעת הגעת תגבורות של הצבא הירדני בעת המלחמה מהחלק המזרחי של הגדה לחלקו המזרחי ,כיום נותרו בשטח חלקי בטון וקורות ברזל ישנים ,

זוכר אני כחניך בקורס קצינים, לאחר המלחמה שהובאנו למקום לאבטח את מעבר הפליטים שברחו מהגדה בדרכם לירדן ,מראה שנשקף לעינינו היה של זקנים נשים וילדים העמוסים בחבילות חוצים מעל לשברי הגשר בדרכם , עד היום נותרו אבני הסימון והשילוט המכוון לכוון המעבר של הכביש לכוון הגשר ההרוס .

תודה לאבישי בעבור העזרה בתמונה.   
ים המלח גשר עבדאללה
 
ים המלח אבן משלחת לינץ בצומת הלידו

צומת הלידו מסמנת את סוף כביש מספר אחד היוצא מתל אביב ,עולה לירושלים ומסתיים במפגש עם כביש 90 שבין מטולה לאילת, בצומת מונחת אבן שנחרט עליה המספר 394 מטר שזהו המספר שנקבע בידי המשלחת האמריקאית שהגיעה לארץ ישראל.

בתחילה מנתה המשלחת ארבעה אנשים שהגיעו בשנת 1847, בראשותו של קפטן ויליאם פרנסיס לינץ ,לבסוף לאחר התארגנות ,יצאה המשלחת על סירות ומנתה 16 אנשי צוות אמריקנים ושלושים סבלים ושייטים ערביים עבודת המשלחת התפרסה על שנת עבודה.

חלק מאנשי המשלחת פסעו על גדת הירדן ומדדו את אורכו ועומקו וכוח הזרימה לאורך הנתיב , לאחר שמונה ימים הגיעה המשלחת לים המלח ,שם שטו לאורך גדות האגם ,מדדו עומקים ורשמו רשימות ושרטטו מפות מסודרות לצורת ים המלח כולל הלשון המפורסמת.

בפועל המספר של גובה מפלס פני המים שנרשם, היה כארבע מאות ועשרים מטר ,בקו שמאחורי המשטרה המנדטורית כיום מרכז המידע גלילות לטיילים.

ים המלח אבן משלחת לינץ בצומת הלידו
 
ים המלח הסוד שמאחורי סלילת הכביש בין קלייה לסדום

עד מלחמת ששת הימים הכביש המוליך דרומה ,לאורך הגדה המערבית של ים המלח מצומת הלידו הגיע רק עד מעיינות עין פשחה, כיוון שהמים הגיעו עד מצוק העתקים ,נאלצו הולכי הרגל והטיילים לעלות על המצוק לעקוף את שפכי הנחלים ולהמשיך עליו בדרכם למצדה ועין גדי בואך סדום, רק בקטעים שהדרך אפשרה זאת, ניתן היה לעבור לאורך הגדה המערבית, דרך נוספת למעבר הייתה שייט בסירות .

בשנות החמישים סללה מדינת ישראל כביש, לחלקה הדרומי של ים המלח, דרך שירדה מדימונה – ערב וחיברה את מפעל סדום ועין גדי למדינת ישראל, עד מלחמת ששת הימים שבו השטח היה בשליטת הירדנים מנעו המצוקים, הנחלים והמפלים אפשרות לחצוב ולסלול את הדרך המערבית של ים המלח.

כאשר נפל האזור לידי מדינת ישראל ,חשבו אנשי הממשל כי סלילת הדרך יקרה ורבת מכשולים ,ואינה שווה את המאמץ, למרות הפיתוי הגדול , את סלילת הכביש אנו חייבים לדב אייזנברג מהנדס במע"ץ ,שחיבר את צפון המדינה לדרומה בגבולה המזרחי של מדינת ישראל ,במעשה פורץ דרך כחלוצים שלפני המחנה.

האתגר בסלילת הכביש באזור ים המלח ,משכה את המהנדס דב אייזנברג ,ששרת באותה התקופה כנציג מע"ץ ,בממשל הצבאי הישראלי באזור עזה ,שם ניסה הממשל לפתור את הצפיפות במחנות הפליטים ,לאחר מכן מונה להקים את נושא ההנדסה בכללותו באזור יהודה ושומרון, במסגרת הממשל הצבאי הישראלי.

ים המלח הסוד שמאחורי סלילת הכביש בין קלייה לסדום
 

שרידי המלון ממוקמים על החוף שממול לצומת קליה בחלק הצפוני משמאל למבנה המסעדה ההרוס ,והמפה שצוירה על קירותיה של חייל המילואים המשועמם, מבנה שהיה בן ארבעה קומות שקרס בשנת 2015 מהזנחה של המבנה לאורך 48 שנים לאחר מלחמת ששת הימים.

לאחר מלחמת העצמאות על חוף ים המלח בצומת קליה של היום הוקם מתחם תיירות ירדני שפעל בין השנים 1948-1967 ,מתחם שכלל מסעדה מפוארת ומלון מונטאזת אל לידו ,מלון זה איננו מלון קליה שהוקם ביד חברת קליה שפת ים ומבראה בע"מ , בניהולו של המלונאי הארי לוי בתחילת 1938 .

לאחר המלחמה בשנת 1949,פנו האחים נזל יזמים ירדניים למלך עבדאללה, בבקשה לחכור מהממלכה חלק מהשטח של המפעל הצפוני ,על מנת להקים במקום מתחם תיירות ומלון שנקרא מונטאזת אל לידו, בעבור הצליינים מרחבי העולם שמגיעים לאתר הטבילה הסמוך , את השטח להקמת המלון חכרו האחים הערביים נזל ,שהיו בעלי מלון ארמון החורף ביריחו ומלון פילדלפיה ברבת עמון.

מלון הלידו הירדני מונטאזת אל לידו - מלון ים המוות
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור