דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ים המלח מידע כללי

 
 

באזור הר סדום קיימות כמאה חמישים מערות מלח ידועות ,שחקירתם החלה עוד בשנות השמונים בידי פרופ' עמוס פרומקין החוקר את מדעי כדור הארץ , המערה שקבלה את השם מערת מלח"ם ,נחקרה בעבר ונמדדה אורכה שנקבע אז כחמישה וחצי קילומטר ,כיום בסיום המדידה החדשה ,ה בתחילת שנת 2019, נקבע כי אורכה של המערה כעשרה קילומטר.

 

בדרך כלל ברחבי העולם ,אורכם של מערות המלח הוא באורך של כמה מאות מטרים, למדידת אורכה מחדש של המערה התקבצו כחמישים חוקרים מרחבי העולם ומהארץ , אנשים שמקצועם חקר מערות ומדידתם שהצטיידו באמצעי מדידה חדשים הנשענים על שימוש במד לייזר לשליחת קרני הלייזר והחזרתם למכשיר האיכון ,בציינם את המרחק האמתי שנמדד, בניגוד לעבודה שנעשתה בעבר בעזרת סרטי מדידה ומצפן .

במחקר האחרון שהסתיים תחילת שנת 2019 , נערך גם מיפוי של המערה על סעיפיה , מחילותיה שבהם יש מפלסים נוספים וקומות ,ועדיין לא נחקרו חלקים מהם ,עקב העבודה המרובה הכרוכה במשימה, שנמשכה לרוב לאורך כעשר שעות מחקר ביום נמשך המחקר עד פרסומו כיום .

במחקר השתתפו יואב נגב ממועדון שוחרי המערות, מועדון המערות מבולגריה, המערה עצמה עדיין איננה מותאמת לביקורים ,ועל מנת לבקר בה נדרש מלווה חוקר מערות המכיר את המערה בעת הביקור במסלול הביקור מתגלים נטיפי מלח ,וחלקים שנדמה למבקר בדמיון כי הוא זוחל במרבץ קרח ולא בין שכבות מלח.

ים המלח מערת המלח בסדום הארוכה בעולם
 

בנסיעה בכביש 1 לכוון ים המלח ,פונים שמאלה לכביש הכניסה המוליך לעיר יריחו ,לכוון הישוב ורד יריחו , מגיעים לכיכר ומשם פונים בפניה שמאלה לכביש אספלט חד מסלולי העולה לכוון מוצב צהלי נטוש ,ממשיכים בנסיעה ועולים בעלייה התלולה ,עד שמגיעים למרכז ההעמדה הצבאית שננטשה .

הדרך הסלולה העולה למוצב צרה ומשמשת מעבר חד עורקי ,דבר המצריך זהירות בעת העלייה או הירידה מכיוון שאין מעקה בטיחות למדרון שבצד הכביש , נקודת תצפית זאת שאיננה ידועה מספיק הניצבת במרומי המוצב הנטוש, מהווה נקודת נוף מעולה ,מעל לגגות העיר יריחו ,ים המלח בחלקו הצפוני, לישובים ורד יריחו ומצפה יריחו ,המצוקים המשתפלים לכוון נהר הירדן ,לכוון שרידי הקבוץ בית הערבה ועוד.

ים המלח נקודת תצפית ורד יריחו במוצב הצבאי הנטוש
 

כאשר מגיעים לצומת קליה (ליד תחנת הדלק והמסעדה ) בירידה מכביש ירושלים ים המלח בסוף כביש מספר 1 פונים ימינה לכוון עין פשחה ,נכנסים בפניה השנייה שמאלה בשילוט לחוף הרחצה קליה ,שם בצדו הימני של הכביש ,ניצבים מבנים שעל קירותיהם החיצונים ובתוך החדרים, שלל צורות ואנשים המצוירים בצבעים עזים בסגנון אומנות מודרנית בגוונים של אדום ,צהוב, כחול ,שחור ועוד .

אלו הם מבנים ששימשו את חטיבת השריון השש עשר הירדנית שהוצבה במקום לאחר פינוי מפעלי ים המלח הצפוני במלחמת השחרור , בעת מלחמת ששת הימים ,הזרימו הירדנים כוחות שריון שנעו לעזרה לצבא הירדני בירושלים , אלא שטנקים אלו הושמדו בידי חיל האוויר הישראלי ,בתוספת לגשר עבדאללה הסמוך.

לאחר מלחמת ששת הימים והסתלקות שארית הצבא הירדני מהמקום , שימשו המבנים הנטושים להתמקמות יחידה צבאית ישראלים , לאחר שאלו נטשו התיישבו במקום חברי גרעין הנחל שיועד להקים את הקבוץ קליה שמעבר לכביש בצדו המערבי.

כאשר חברי הגרעין נטשו את המקום ,ניסתה החברה להגנת הטבע לשמר את המקום לצרכיה ולמטיילים באזור כמקום לינה, לאחר שאלו נטשו גם הם , נותרו המבנים ועד היום נטושים .

מבני החטיבה הירדנית, הניצבים לאורך כביש הגישה לחוף הרחצה החדש של קלייה ,כוסו בציורי קיר (גרפיטי) במיזם צעקת הצילו ,במסגרת פרויקט של אמנים מכול העולם, שנקרא Gallery minus 430 , על מנת להסב את תשומת הלב ,למותו של ים המלח הייחודי מעל דפי ההיסטוריה ,בשלבי התייבשותו עקב ניצול מסחרי ואי קבלת מים עקב בצורת גשמים .

מעל לשלושים אמני רחוב (גרפיטי) מכול רחבי העולם ,התכנסו בהתנדבות בחוף קליה, על מנת להביע את השקפת עולמם כנגד מותו בהדרגה של הים, הציירים השתמשו בצבעים מדבריים אל מול צבע המים הכחול, יש המכנים את המיקום כגלריה הנמוכה בעולם .

מעבר לציור המחאה ,ניצב רעיון משני אולי ליצור דו קיום באזור, בין הדתות השונות והמתיישבים , בסגנון ציור שונה ובמריחת צבעים בולטים וצעקניים על הקירות החיצוניים חלק מהאומנים התרשמו מהתושבים בסביבה וציירו דמויות הקשורות לאזור , חלקם של האמנים שיתפו פעולה בציורים משותפים וחלקם היו עצמאים בשטח.

חלקם של הציורים מביעים התרסה כלפי בעלי ההון תוך יצרת סימני הדולר בעיניים חלק מהגרפיטי מסמנים את נסיגת הים והתייבשותו ,בהמחשה של פצעים בטבע , גם צבעם של הציורים באים להמחיש צעקה לסכנה כמו הצבע האדום , או התפרקות גוף אדם כאלגוריה לנעשה בשטח .או אנשים המנסים להיאחז ולתמוך בבתים ובטבע המתפרק לנגד עינינו , או דמות הגמל בעל העיניים הגדולות הבא לסמן את הרצון לראות את השיקום .

אמן אחר צייר פלסטרים על הקירות ,על מנת להעניק כמיהה לטיפול רפואי ושיקום ההרס, מספר ציורים עם רקע שחור על הקירות הפנימיים ,הבאים לתאר מקום מחבוא של חיות כנגד הרעה שבחוץ , או קרבות של איילים המדמה קרב בין הקפיטליזם לבין שוחרי הטבע , עוד חיות מסמלות את הרצון לתקווה לפני שהיא אובדת .

ים המלח גלריית האומנות העכשווית בכביש חוף קליה
 

הכניסה חינם  

איך להגיע בירידה מירושלים עד המפגש בצומת הלידו עם כביש 90 ממשיכים שלושה קילומטר לאחר הכניסה לשמורת הטבע עינות צוקים או בשמה הקודם עין פשחה , ממול למיקומה בחוף הים המערבי ברכס ההרים, יורדים שני נחלים נחל הקדרון (ואדי א-נר) הדרומי יותר ונחל מזין והמפל שנובע בעונת הגשמים ,בין הנחלים לפני הכביש ממוקם היישוב אובנת שעיקרו מוסדות דתיים .  

בנקודת החניה יש לחנות בזהירות ולנקוט זהירות גם בחציית הכביש לכוון הים , בחלק המזרחי של הכביש לכוון הרי מואב, ממוקמים שרידים ארכיאולוגיים של מעגן ששימש כאחד מששת המעגנים שהיו בים המלח , מעגן לסירות למסחר עם עבר הירדן ולהובלת חומרים שנכרו מים המלח, בדרכי המסחר למעבר לעבר הירדן המזרחי והפוך, יש הטוענים כי המצדית מעידה על האפשרות ששימשה גם הגנה על מקורות המים בעין פשחה.

המיקום של המעגן במוצא נחל קדרון או כפי שכונה נחל א נור, משערים כי שמה של א מזין נובע משמה של התיישבות יהודית בשם מדין ,באזור חרבת מזין נמצאו מטבעות מתקופת בית ינאי (ההלניסטית) המעידים גם הם על ההתיישבות היהודית באזור , עוד הוכחה לישוב הם סיפורי התיירים שנכתבו וסימוני המפות מהעבר הקדום .

תגלית משמעותית המעידה על שימוש במקום כמעגן ומקום תעבורה ימית ,היא מציאת העוגן במשלחת של פסח בר און ,על פי הידע ההיסטורי ידוע כי גם החשמונאים הבינו את ערכו של האזור, והגדיל לעשות המלך הורדוס שכבש את האזור והכניע את העיירות שהוקמו לחופו המערבי של ים המלח, ובנו אף המשיך בכיבוש והנהיג תעבורה ימית בים המלח.

ים המלח חרבת מזין או בשמה הנוסף קצר אל-יהוד (חירבת אל-יהוד)
 
הנצרות והנזירות בארץ ישראל

מעט על הנצרות והנזירות  

המחלוקת הנוצרית

המחלוקת בדת הנוצרים יצרה פילוג כבר במאה הרביעית לספירה ,כאשר החכם הנוצרי ביחד עם אנשי הפטריארכיה מקונסטנטינופוליס טען כי אמו של ישו מרים, ילדה את המשיח ולא את האלוהות , כיוון שבעת הצליבה והעינויים סבלה רק הישות האנושית ולא נפגעה הישות האלוהית, למרות שהתאחדו ללישות אחת בגוף אחד .

בניגוד לדעת אנשי הפטריארכיה מאלכסנדריה ,שטענה כי לידת ישו יצרה שני טבעים הכלולים באדם אחד ,את הטבע האלוהי ואת הטבע האנושי שאינם התמזגו, אלא התקיימו כשני ישויות בנפרד בגוף אחד.

מכוון שכך נוצרה מחלוקת שאותה ניסו לפתור בשתי פגישות מכריעות במאה הרביעית שבסופם של הפגישות ,הוחלט לגרש את הנוצרים המאמינים בגישה של שישנן שתי ישויות משולבות של ישו בגוף אחד ,אז גם נקבע כי הגוף הנוצרי השליט היא הכנסייה היוונית האורתודוכסית (המערבית), אל מול המאמינים בני הכתות השונות הנחשבים לכנסייה המזרחית.

מעט על תופעת הנזירות הנוצרית

המודל לחיי נזירות פרישות וסגפנות , מוצאה בדרכם של חלק מתלמידיו של ישו, שהחלו בדרך עבודת האל הזאת של בוויתור על תשוקותיהם , רכושם, מנעמי החיים, חלק מיישום תהליך זה התרחש ברמה בודדת אישית וחלקה בשיתוף של מספר מאמינים שחיפשו את הפן הרוחני הגשמי על פי תורתו ומשנתו של ישו.

הנצרות והנזירות בארץ ישראל
 

ארבע שנים לאחר הקמת מפעל המלח הדרומי בסדום ,נפתחה בשנת 1938 תחנת משטרה ג'בל אל סדום ,על מנת להגן על עובדי המפעל, בתחנה שעליה היה ממונה הסמל יוחנן פלץ שרתו שמונה שוטרים יהודים וערבים.

הערבים באזור שמרדו בבריטים כיתר ערביי ישראל בפרעות 1936-9 התנכלו ליהודים בכול רחב ארץ ישראל, בין הקורבנות היהודיים של מאורעות 1939, אנו מונים גם את רציחתם של שלושת עובדי המפעל.

כיוון שעובדי המפעל נזקקו למים לשתייה שימש מעגן עגינת הסירות במפעל הצפוני להעמסת מכלים שיועדו להעברת מים שהוצבו על סירות ,לשימושם של עובדי המפעל הדרומי , לאחר מכן החלה שאיבת מים ממעיינות המים המלוחים למחצה עין ערוס ועין בידה שמיקומם כעשרה קילומטר דרומית לסדום.

רק בשנת 1935,נחתם חוזה לרכישת מים עם המלך עבדאללה מירדן ,לאספקת מים טובים לשתייה ממעין חוחן בעיירה א' סאפי, בתחילה שונעו המים בסירות שחצו את ים המלח עם מכלים ,ולאחר מכן נסללו צינורות להעברת המים בדרך יבשתית ,ולבסוף מכן הונחו צינורות המים על מצופים נעל לפני הים, דרך שקיצרה את המרחק.

תחנת משטרה ג'בל אל סדום
 
ים המלח מנחת סדום במצור

תודה לבני גשור על עזרתו בכתיבת מאמר זה ולעודד כהנא לתמונת המנחת. 

ספור מנחת המטוסים שהוקם בשנת 1934 ,במפעל הדרומי של מפעלי ים המלח ביחד עם הקמת המפעל הדרומי ,הוקם בזכות הצעת העבודה לניהול המפעל הדרומי בסדום ,שהוגשה לאברהם שכטמן (שסיים גם קורס טיס כאיש האצל) במסווה של בית ספר אזרחי לטיסה בשדה התעופה לוד.

הצעת העבודה שהוגשה לשכטמן בידי המהנדס משה נובומייסקי מנהל מפעל ים המלח , נתקלה בהתניה לקבלת העבודה מצדו של שכטמן , בהבאת מטוס האצל לסדום, לשכירת טייס עבורו ולבניית מנחת וסככה למטוס.

התירוץ שנמסר למשה נובומייסקי היה בצורך להטסה אווירית של מזון וציוד בעת שיטפונות ולהבאת ציוד ומזון ולפינוי מהיר של פצועים לאחר פציעתם לטיפול בבתי חולים במרכז הארץ

חברו הטייס כהנא ,הטיס את המטוס למנחת שהכין במפעל בסדום ולסככה שהקים כהנא ביחד עם עובדי המקום , המטוס נרכש בידי האצ"ל במצרים, ועמד ללא שימוש בשדה התעופה בלוד עקב התנגדות ההגנה ,לפתיחת בית ספר לטיס של ארגון האצ"ל .

ים המלח מנחת סדום במצור
 

נייר עבודה ממשלתי שנכתב במחצית יולי 1948 ,בעבור ממשלת ישראל ,מציין כי במדינות רבות באירופה נמצאת תעשיית יצור האשלג בידי גורמים ממשלתיים ובפיקוחם ובצרפת כול התעשייה נמצאת בבעלות ממשלתית, כול זאת כיוון שהמוצרים המופקים מהאשלג גם לאחר מלחמת העולם השנייה עדיין בביקוש רב, במפעלי הכרייה של האשלג מוחלפות מכונות הכרייה ושיטות הכרייה למודרניות יותר דבר שיביא ליצור מוגבר ורב יותר של המחצבים המופקים ,כולל לתעשיית האלומיניום .

מטרת נייר העבודה לזרז את ממשלת ישראל החדשה להלאים את חברת ים המלח מיידים פרטיות לידי השלטון המקומי, הנייר מציין כי שטחו של המפעל הצפוני, עבר לשלטון הממלכה הירדני ,שהחזיקו גם במפעל המזרחי הדרומי ,שהווה מקור תחרות למפעל הישראלי שדמם מחוסר מעבר יבשתי ,למעבר החומרים המופקים בשלב הזה במידה פחותה והרצון של השותפים האנגלים של המהנדס משה נובומייסקי להעביר את זכויות הקרקע וההפקה לידי חבריהם בעבר הירדן במפעל שגם בו היו הם שותפים ,והצרה הנוספת של מיקומם של מעיינות המים המתוקים בעין צ'אפי שבשטח הירדני ,מים הנדרשים הן לתהליך ההפקה וההמסה של המלחים ולהרוויית העובדים.

בעיה רצינית שמעלה נייר העבודה לגבי התיישנותם של המכונות ושיטות העבודה לכריית האשלג במפעל בסדום, התווספה לפחד הישראלי מפני אובדן השטח ,למרות שסומן כשטח ישראלי במפות גבולות המדינה שנעשתה בידי פקחי האו"ם, עוד מוזכר בנייר את האיום הבריטי לבטול הזיכיון לכרייה שניתן בשנת 1930 לשבעים וחמש שנים ולהעבירו לידיים זרות.

מפעל המלח בסדום בסיום מלחמת השחרור
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור