דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

טבריה מידע כללי

 
 

הקדמה

האגודה הגרמנית לארץ הקודש – פלסטין  שהחלה לפעול בגרמניה בשנת 1855 היא שרכשה את הקרקע להקמת חווה חקלאית ,אשר בהמשך הפכה לחאן ואכסניה לזרם הצליינים אשר הגיע לביקור בארץ ישראל במקומות הקדושים.

תחילת הרכישה קשורה למסעם של שני נציגי אגודה נוצרית קתולית מהעיר קלן,  בשנת 1854 שנשלחו, לישראל על מנת לבחון את מצבם הקשה של הנוצרים הקתוליים בישראל, מטרת הסיור היה ברצונם של חברי האגודה לתמוך במוסדות קתוליים בישראל,בשלוב עם האגודה הפלסטינאית של הקתולים הגרמניים.

בין יתר ההחלטות שנתקבלו בשובם להקים אגודה שתרכוש אדמות למטרות של הקמת חוות חקלאיות , רעיון שכשל עקב התנאים הטופוגרפיים והמחלות אל מול החיים באירופה ,לאחר שינוי התוכניות מהרצון לעסוק בחקלאות  ,הוקמו מבנים להקמת בתי חולים ,אכסניות לצליינים במבנים שישמשו את הנוצרים הקתוליים מגרמניה.

 

טבריה סיפורה של יהודית אילן וכרי דשא האגדית ליד פילגרם האוס
 
יפו 31 חצר פיינגולד סיפורו של שלמה בן דוד פיינגולד

שלמה פיינגולד יהודי שנולד ברוסיה בשנת 1865 היה בעל דרכון רוסי, יהודי שלמד בישיבת וולוג'ין ברוסיה,  בגיל עשרים היגר לאנגליה שם עבד בבית הדפוס של כת יהודים מומרים בשם " בני ישראל הבריטיים " שעיקר אמונתה הייתה שמוצא היהודים הבריטיים ,הוא בעשרת השבטים שגלו מארץ ישראל, כיוון שעיקרי משנתם מצאה חן בעיניו המיר את אמונתו באמונה החדשה, למרות שיש הטוענים כי לא עשתה פעילות מיסיונרית לכת אלא ניסתה פשוט להגדיל את מספר מאמיניה , אך חלק ממאמיניה היו נוצריים שהאמינו בביאתו מחדש של ישו כשם שינם יהודים בבואו של המשיח .

שלמה פיינגולד מעולם לא הצהיר כי המיר את דתו לנצרות והמשיך לטעון כי הינו יהודי המאמין בעקרונות הכת, בשנת 1888 באנגליה נישא לאישה נוצרייה ממוצא סקוטי בשם אליזבט קורוויל ששמרה על אדיקותה כנוצריה עד מותה, ,היא הייתה בתה המאומצת של מרגרט פלמר ,אישה עשירה ואשת ציבור ידועה באנגליה,לבני הזוג לא היו ילדים ,  מרגרט פלמר הפכה לשותפתו בעסקים בארץ ישראל של שלמה פיינגולד ,  כיוון ששלמה פיינגולד המיר את דתו הוא לא היה אהוב בידי היהודים הדתיים שראו בו אויב

בשנת 1985-6 עלו שלמה פיינגולד ,אשתו אליזבט ואמה המאמצת מרגרט פלמר לארץ ישראל בדרכם התעכבו בפריז ושם הוציאו את העיתון " האמת " שבו בטא את דעותיו המומרות החדשות כיהודי מומר בערכי הרעיון של "בני ישראל הבריטיים".

יפו 31 חצר פיינגולד סיפורו של שלמה בן דוד פיינגולד
 
בהאיים התיישבות הבהאית בעמק הירדן בין השנים 1882-1952

הבהאיים שקבלו רשות מהשלטון העותומאני לרכוש אדמות בגליל ובעמק הירדן לאחר שחרור מנהיגם בהא אללה מירזא חוסיין-עלי בשנת 1878 מהמעצר בעיר עכו  רכשו 4 חוות חקלאיות ושטחים בחלק המזרחי של נהר הירדן בשנת 1882 ,על אדמות אלו קמו והתגוררו בהאים בין השנים 1882-1952.

חלקת האדמה הראשונה שנרכשה מהעשיר הערבי עבאס אפנדי תושב לבנון, חווה ששכנה באזור הכפר הערבי סמרה בגדה המזרחית של אגם הכנרת לשיפולי ההרים, אדמה שנרכשה מתרומות של חברי הכת הבהאית, בידי מנהיג הכת בהא אללה מירזא חוסיין-עלי, שמסר את ניהול השטחים שניקנו באזור הירדן, לאחיו הצעיר מירזא מוחמד-קולי לנהלם.
 
בחווה שעל שיטחה היו כארבעים בקתות שבהם גרו הפלאחים האריסים שעבדו את הקרקע החקלאית בהנהגת כ 4-5 מבני כת הבהאיים ,שטחי האדמה חולקו בין הנביא ואחיו, כבר בשנת 1942 ,החל משא ומתן בין הבהאים לבין אנשי הקק"ל ,לרכישת שטח הכפר סמרה על מנת ליצור רצף טריטוריאלי יהודי וגישה יבשתית ,בין עין גב המרוחקת והישובים היהודיים , כיוון שהגישה לעין גב , הייתה רק דרך הים באותה תקופה .
בהאיים התיישבות הבהאית בעמק הירדן בין השנים 1882-1952
 

תודתי לשי רוזן לעזרתו בהכנת המאמר

מתחת להר הסוסיתא שממול לקבוץ עין גב בשטחי המטעים, ממוקם בית קברות קטן שמור המוקף בגדר ,בית קברות זה נעול לכניסה לעוברים ושבים, בית העלמין הבהאי ממוקם מצפון לכביש המשובש העולה מעין גב לסוסיתא, כקילומטר נסיעה ממפגש הצומת של הכביש המזרחי המקיף את הכנרת  והדרך העולה להר סוסיתא.

זהו בית קברות שהוסב ממקומו הקודם בחצר משק עין גב, כיום בבית הקברות החדש והמטופח טמונים 13 מבני הכת הבהאית ,שלזכרם מוצבות מצבות פשוטות ,רובם של הטמונים ,הם בני משפחת בני משפחת זכראללה ובראשם אבי המשפחה מירזא מוחמד קולי, שייסדה את הכת הבהאית.

בהאיים בית הקברות הבהאי החבוי למרגלות הר הסוסיתא
 
טבריה ספור תקרית אל-חמה 5.4.1951 הקדמה

בעת שהחלה פעולת ייבוש החולה ,החל הצבא הסורי ליזום פעולות של ירי לכוון העובדים,על מנת להמשיך את הפעולות הללו , חדר כוח סורי לשטח המפורז לרכס תל מוטילה לאחר הקרב על כיבושו שבו נהרגו 41 חיילי צה"ל,יומיים לאחר מכן החלה תקרית אל-חמה.

בעת הסכם סייקס-פיקו משנת 1916 , בין הצרפתים לבריטים נקבע כי נהר הליטני לא יהיה בתחומי ארץ ישראל,במחצית 1946 פוצץ גשר הרכבת באזור אל-חמה ,מעשה ששיתק את מעבר הרכבת לתקופה שהוערכה כעשרה חודשים,לאחר מלחמת השחרור בשנות החמישים המשיכו לפקוד את מעיינות המרפא של אל-חמה יהודים וערבים מאזור משולש הגבולות בעת הישיבה במעיינות החמים נשכחה האיבה בזכות הרצון ליהנות מסגולות נביעת המעיינות למרות שהמקום היה על פי הסכמי הפרוז סגור לכניסת אזרחים .

למרות הפרוז  ניתן לזכיין סורי בהסכמת הצדדים, לשימוש וניצול מימי המעיינות, שהקים אוהלי אירוח וטיפול,שיפץ את המרחצאות בנה תשתית שירותיים והחל לארח חולים ונזקקים למימי המרפא משני העמים,כול זאת בהסכם ג'נטלמני, כי במקום לא יתנהלו שיחות פוליטיות,המתארחים לא יישאו נשק ולא יקראו עיתונים יומיים , בפתח המרחצאות נמסרו העיתונים והנשק למשמורת עד עזיבת המתארחים,התשלום לאירוח נעשה בכסף ישראלי וסורי (ימות המשיח).


טבריה ספור תקרית אל-חמה 5.4.1951
 
חנקין ספור היסטורי ממפגש עם עיסא עורך העיתון פלשתין

בסוף נובמבר 1930 נערכה פגישה בבית אחד ממכובדי העדה המוסלמית בארץ ישראל פגישה זאת נערכה לאחר פרסומים וקריקטורת שפורסמו כנגד היהודים ובמיוחד כנגד חנקין על רכישת אדמות של בעלי קרקעות ערביים לטובת התיישבות יהודית בארץ ישראל, כתבות ואיורים פורסמו בעיתונות הערבית ובעיתון פלשתין במיוחד , שחנקין זעק כנגדם ,האמת שאת הפגישה יזם המכובד המוסלמי בלא ידיעת שני הצדדים להזמנתם לאותה פגישה.

 

פתח חנקין ואמר לעיסא עורך העיתון ששניהם מסורים לארץ ישראל ואולי מוטב שישתפו פעולה ליצירת עתיד משותף לשני העמים,בתשובתו לחנקין טען עיסא כי לשניהם מטרות שונות במסירותם ושאיפות טריטוריאליות שונות לשני העמים.

 

חנקין שח לעיסא שכדאי שיעזבו את החזיונות כיוון שהעם הערבי, הבין שלא ניתן לזרוק את היהודים לים כשם שאין אפשרות לעקור את הערבים מאדמותיהם,לכן מוטב אולי שישבו ויחליטו על גורלם,השיב לו עיסא כי הוא מסכים לאמרות הללו אך בפיו הצעה.


חנקין ספור היסטורי ממפגש עם עיסא עורך העיתון פלשתין
 
הסוד שהוסתר ונשכח "אסון טביעת הרפתנים בכנרת"

תודתי האישית לדודי רכלבסקי ,לצאצאי משפחות החללים,למוקי בצר,לאנשי דגניה א' להדס מנהלת מוזיאון דגניה,ולכול האנשים והעיתונאים, שעסקו להעלאת סיפור האסון מדפי השכחה.

כנס כינוס הרפתנים השנתי ,שהתקיים בקבוץ דגניה א' בתחילת אוקטובר 1943 בחג הסוכות ,כנס שהאסון בעקבותיו ,נשמר כסוד כמו סוד צבאי לאורך השנים , עלינו לזכור כי בתקופה של תחילת המאה העשרים ,נשמרה השתיקה בקרב הורינו, ואנו הבנים הזקנים של היום, לא העזנו לשאול ולא השכלנו לחקור את העבר וההיסטוריה הקשורים למשפחות, כפי שאמי הפולניה אמרה הכול נשאר במשפחה ואתם הילדים שיתקו.

מחשבות שבליבי

בזכות הטבו על הדיבור, אבדו תולדות ואירועים מההיסטוריות המשפחתיות בדורנו, כי בעת ששאלנו הושתקנו ולאורך השנים לא העזנו לשאול ,שמא הסוד האיום ידלוף, או שמא הפחד לפגוע ברעיון הציוני והתנועה הקיבוצית, האבל נבלע בידי המבוגרים בדממה רועמת ורק ענן האירוע המרחף המשיך במעופו מעל לראשנו.

הסוד שהוסתר ונשכח "אסון טביעת הרפתנים בכנרת"
 
ספור הקמת גדודי העבודה בעלייה הראשונה והשנייה

לאחר העלייה לישראל, הוקמו גדודי העבודה בכדי לפתור את בעיית הקיום והכלכלה בישראל, בגדודי העבודה נחלקו הדעות הפוליטיות ויש וויכוחים אלו גרמו לפילוגים ולעזיבה כפי שאני אומר תמיד שני יהודים שלוש מפלגות.

 

גדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור הוקם בידי יצחק שדה או בשמו הקודם יצחק לנדברג  הרעיון להקמה ולאיסוף האנשים פורסם בעיתונות המקומית ,בטבריה נקודת האיסוף נאספו כשלוש מאות צעירים לצורך הקמת הגדוד , חלקם חברי השומר ,חלקם חברי השומר הצעיר כמו יהודה קופולביץ ששמו שונה לאלמוג.

ספור הקמת גדודי העבודה בעלייה הראשונה והשנייה
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור