דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

גליל מידע כללי

 
 

לאחר שנים של גידול ענפי פלחה ,והשמדת מטעי פרי כתוצאה ממחלה על מנת להציל את המושבות וליצור ענף כלכלי חדש מהכוונת יק"א הפטרונית ,אך בעיקר לעזור לחקלאים ,להרחיב ולגוון את סוגי הגידולים ,נמצאה כי אדמת האזור טובה לגידול הטבק, אי לכך החלו מושבים וישובים באזור לזרוע ולגדל טבק .

היבול בשנת הגדול הראשונה של גידול הטבק לא היה רב אך מאחר והאדמה התאימה לגידול והתוצרת של עלי הטבק היו טובים , הצליחו המגדלים למכרו במחיר יאה, אי לכך קפצו עוד מגדלים ושתלו בעונה הבאה ,עוד דונמים של שדות טבק, בכול רחבי ארץ ישראל ,בלא לשים לב לטיב הקרקע או התאמתה לגידול צמח הטבק , בתקווה שהגידול יכניס לכיסם ממון רב.

אלא שהמציאות המרה ,טפחה בפני רבים שקפצו על העגלה, בלא להבין וללמוד את רזי הענף, לימוד זה עלה לרבים בהוצאת כסף מכיסם על מנת לכסות את ההפסדים.

לעומתם איכרי המושבות בגליל ,צלחו את הענף החדש בזכות אדמתם המותאמת לגידול, אלא שכול מושבה, גידלה את הטבק עצמאית ולא התאחדה להקמת ארגון לשווק הסחורה בצורה מסודרת וקביעת מחירים לתוצרתם.

לפרצה הזאת ,חדרו סוחרי עלי הטבק ויצרני הסיגריות, שהחלו לשחק ולשחוק במחירי התוצרת בקבעם בצורה שרירותית מחיר לפי המוטיב הפרד ומשול האיכרים המגדלים נתקעו עם סחורה רבה במחסניהם שלא נמכרה וגרמה להם הפסדים וחוסר הכנסות בעבור רכישת זרעים לעונות הבאות וכסף למחיתם.

חלק מהאיכרים הכריזו מלחמה וחרם על החברות המחניקות כמו חברת מספרו היהודית ,וחלק מהאיכרים בלית בררה, נאלצו למכור את עלי הטבק בפרוטות התוצאה הסופית שכמויות שטחי הגידול הצטמצמו לשליש ולרבע בשנה שלאחריהם.

לענף זה ,שהיה מיועד להציל את החקלאות במושבות בגליל ולפרנס בכבוד את המגדלים בארץ ,נכשל בשל חמדנותם של סוחרי הטבק והיצרנים ,איכרים שגידלו טבק ,שקיוו לטוב בעת המכירות ,נחנקו עם יבולם במחסנים עד אין קץ.

כנגד תופעת החמדנות של מפעלי הסיגריות ,התאחדו והתארגנו מגדלי הטבק בשנים 1928-30 בעיקר בגליל ,על מנת להקים התאחדות מגדלי הטבק שתעזור להם במלחמתם ,ותחפש שווקים חדשים בחו"ל ,אך בעיקר תעמוד כחזית אחת בארץ ,לקביעת מחירים סבירים וכלכליים למגדלי הטבק.

הדרך לא הייתה קלה , בעזרת עזרה מחברת פיקא , למרות מעשי העושק של הסוחרים שנעלמו בהדרגה , למרות שהסוחרים לחמו באגודה באמצעים שונים על מנת לשבור את רוחם של האיכרים .

אנשי מסחר מטעם האגודה יצרו קשר עם יצרני סיגריות מפולין , שבדקו את הסחורה והגיעו למסקנה, כי הטבק טוב לצרכיהם , ומיד רכשו כמויות של עלי טבק , והחלו במשא ומתן למשלוחים לחמש השנים הבאות , משלוחי הטבק עברו בשנה הראשונה מעל ל 55 אלף קילו שנשלחו רק מראש פינה .

כשארבעת אלפי דונם של טבק נזרעו בשנת 1930 בגליל , עקשנותם זאת של המגדלים ,החלה לעורר בהם רצון להקים מפעל ליצור סיגריות בראש פינה בבעלות האיכרים המגדלים טבק.

יבול הטבק של שנת 1931 ממושבות הגליל ,היה בסביבות 80.000 קילו שלושים וחמש אלף קילו נמכרו ליצרני הסיגריות הפולנים , לתעשייה המקומית נמכרו כשמונת אלפים קילו והיתרה נשארה במחסנים ,הצפי ליבול של כשישים אלף קילו לשנת 1932 התבדה עקב שנת הבצורת.

צריך לזכור כי גדול הטבק הצריך לאחר ייבושו ואריזתו בחבילות טיפול תמידי בעת ששכב במחסנים ,שכר עובדים לטיפול הקבוע בסחורה ,ולייעוץ מומחה לעלי הטבק גזל כספים מחוץ למחיר גידולו בשדה והקטיף , יש להוסיף עליו את מחיר המתווכים שחיפשו שווקים וסוחרים למכירת המלאי גם הם גזלו מההכנסות .

חישוב מחדש של ההוצאות אל מול ההכנסות ,הביא את האיכרים להבנה ,כי ההוצאות רבות הם וההכנסות תלויות במחיר שיסכימו הקונים לשלם , על כן אין מקום להפוך אותו ,לענף עיקרי אלא ענף נוסף בגידולים .

מאחר ומחיר העסקת פועל ערבי היה 6 גרושים שכר יומי, נאלצו האיכרים לשכור פועלים ערביים לשתילה ואיסוף העלים בהבשלתם, מכוון שהמגדלים לא יכלו לשלם לפועלים יהודיים ששכרם היה רב יותר.

 
 
גליל הקמת ארגון מגדלי הטבק
 

האגדות היהודיות מספרות כי יעקב עבר מעל לגשר בעת שחזר מלבן , האגדה השנייה טוענת כי הגשר נבנה בידי אדם ששמו יעקב , גשר בנות יעקב שימש כנקודת חציה על נהר הירדן בדרך המסחר העולה ממצרים לדמשק, בדרך זאת עברו שיירות גמלים שנעו בדרכי המסחר, עוד שימש הגשר למעבר עדרי הצאן של שבטי הבדויים בחזרם ממרעה קיץ מאזור הג'רמק ועבר הירדן.

עוד שימש הגשר לשיירות שנעו לכוון החורן (חבל ארץ בדרומה של סוריה)

המוזכר בספר התנ"ך ,מבחינה חקלאית, הוא היה ידוע כחבל ארץ פורה המתאים לגידולי מטעים וכרמים וגידולי פלחה בשיטת הבעל של השקיה ממימי הגשמים.

אחת מאגדות הערביות לפועלם של המתיישבים היהודים, בייבוש ביצות וסיקול האבנים מהשדות המיועדים לזריעה סביב היישובים של מצודות אוסישקין מספרת כי מעבר הירדן גשר בנות יעקב ,קשורות לבנותיו של יעקב ולבור שאליו הושלך יוסף בטרם נמכר לעבדות במצרים .

הבור (באר) שאליו ניקו דמעות אחיותיו לשמע האסון של אחיהם , דמעות אלו על פי האגדה הפכו לשברי אבנים שחורות שכיסו את השטח באזור , האגדה ממשיכה וטוענת ,כי צאצאי היהודים שהתיישבו כאן המעבדים את הקרקע באזור ,ממיסים את זעתם בפינוי אבנים אלו .

הגשר נבנה מאבני בזלת ונתמך בשלושה עמודים וקשתות הבנויים מאבן בקצהו המערבי הוקם מבנה שיישבו בו בעבר מחלקת חיילים לשמירה עליו, בתקופה העותומאנית ישבו בגשר גובי המיסים שאליהם נלוו שני חיילים תורכים לגיבוי עבודת הגובים , ליד מבנה גביית המיסים ניצב מבנה נוסף ששימש למגורי המוכסים .

בתקופה העותומאנית הוחכר הגשר בידי מושל התורכי האזורי באלף לירות תורכיות לשלוש שנים , החוכרים היו לרוב חוכרים בעלי אזרחות תורכית שגרו בעיר צפת, אלא גבו מיסים מהמעבר על הגשר .

בחלקו המזרחי של הגשר, הוקם מבנה אבן בן שתי קומות ששימש כפונדק שלו חצר גדולה ומערות לאכסון בעלי חיים ומחסנים , אלא שהסיפור סביב הפונדק קשור לרכישת האדמות לבניית היישוב משמר הירדן .

משמר הירדן הוקמה בשנת 1891 , בידי קבוצה קטנה של תושבים מהעיר צפת, על שטח של 2.300 דונם שנקנה מידי ערבי תושב מירון ,או מבני משפחת עבו מצפת שרכשו אדמות מערבים , אך בפועל נרכש השטח עוד לפני כן ,בידי יהודי מאמריקה ששמו היה מרדכי לובובובסקי איש העלייה הראשונה שייעד להקים עליה חווה חקלאית ופונדק בחלקו המזרחי של הגשר.

אך הערבים תושבי האזור הרסו את תחילת המבנה ,בטרם החליט היהודי מרדכי לובובוססקי לבנותה מחדש , הזמין את אחד ממפקדי הצבא התורכי באזור וביחד ערכו מדידות לשטחו על מנת למנוע כול טענות מבין הערבים לפלישה לשטחם.

עוד טען היהודי כי קבל רישיון לבנות חאן (פונדק ) מידי השלטונות התורכים וממוכתר השטח שנמכר, בשלב הזה ביקש הקצין התורכי לראות את האישור הכתוב לבניית החאן, נטל את המסמך שהוצג בפניו הכניסו לכיסו ,עלה על סוסו ודהר מהמקום (מנפלאות הבקשיש שקיבל הקצין) , היהודי בעל הקרקע והרישיון ,קפל את רגליו וירד מהשטח פן יבולע לחיו .

בעת שעזב את אדמותיו שליד גשר בנות יעקב ,מכר מרדכי לובובובסקי את אדמותיו באזור גשר בנות יעקב במחיר של 16,000אלף פרנק, לידי קבוצת של כעשרה חברים שמקום מגוריהם היה בצפת ,בראשם היה משה דוד שוב שמקצועו מורה , אלף דונם חולקו בין חברי קבוצת המתיישבים ,חלק אחר מהאדמה מכר משה דוד שוב ,למתיישבים אחרים ששילמו לו כסף בעבור שאר החלקות שמכר,במחיר של 10 פרנק לכול דונם .

גליל נהר הירדן גשר בנות יעקב
 

גליל עליון הקמת מנרה 1945

אדמת הכפר הערבי עודיסה (צוק מנרה) נרכשו מידי פלאחים מלבנון שטח של כאלף חמש מאות דונם ,שנועד לעיבוד מהיותו שטח אדמה טרשי שנדרש לעבדו לפני שייושב , אדמות מנרה נרכשו בידי הקק"ל והישוב הועלה על הקרקע לאחר הצהרת בלפור בשנת 1945 , מטרת היישוב לקבע את גבולות ארץ ישראל בצפון והמתיישבים היו אמורים להיות חיילים משוחררים שלחמו בצבא הבריטי .

בתחילה עלתה על הנקודה אנשי פלוגת עבודה על מנת להכשירו ולסקל את האדמה לקראת נטיעה ושתילה של עצים וצומח וגם להכין מקור מים לצרכים אלו, לצורך הכנת השטח הקציבו קרן היסוד והקק"ל כעשרים אלף לירות להוצאות ולמשכורות לאנשי גדוד העבודה.

הקמת קבוץ להבות 1945

גם אדמות הישוב להבות נגאלו בידי הקק"ל מידי פלאחים מסוריה ושבנוסף לכסף בעבור אדמתם הוקצע להם שטח חדש להקמת כפרם החדש, גם ישוב זה עלה על הקרקע לאחר הצהרת בלפור אנשי הגרעין שהיו ממצוא גרמני שרובו עלה כנערים בידי עליית הנוער טרם מלחמת העולם השנייה ,החלו את הכשרתם בקבוץ עין שמר שם למדו את תורת החקלאות והגידולים .

גליל עליון הקמת הקיבוצים מנרה ולהבות
 

מסעות הצלב של הצלבנים בארץ ישראל החלו בסוף המאה האחד עשר בעת שכבשו את ארץ ישראל מידי המוסלמים, בהקימם את ממלכת ירושלים הנוצרית, מצב זה של שנאה בין המוסלמים לנוצרים יצר אין ספור מפגשים של לחימה ושיטות של כנופיות מוסלמים בכול רחבי העולם הערבי הקדות על מנת להציק ולנסות לסלק את הנוצרים מארץ ישראל.

לצורך הגנת גבולות ארץ ישראל בצפון ממלכתם הקימו הצלבנים שרשרת של מצודות שבהם גרו כוחות גדולים של לוחמים צלבנים ומצדים שבהם חסו כוחות קטנים יותר של הצלבנים להגנת הגבול הצפוני, מצודות ומצדים אלו בעיקר להגן על צמתים ודרכי מעבר ,להגן על הכפרים הסמוכים להם , המצודות שימשו גם כמרכזי שלטון ונקודות איסוף לדמי מעבר .

בנוסף למצודות שבצפון כמו מצודת תבנין ,מונפורט קלעת ארנון (שקיף) קסטלום נוטבוס (המצודה החדשה) הונין ,מצודת הבניאס, קלעת נמרוד , מצודת דן קרן חיטין, מבצר מוטויו , מצד עטרת ועוד ,

גם בתחומי הארץ, הקימו הצלבנים מבצרים בנקודות שליטה בצמתים ומעברים חשובים בארץ ישראל, כמו מצודת ראש העין ועוד מצודות בדרך לירושלים והדרכים שהוליכו גם לעריהם החשובות ,כמו כן הוקמו מצודות בדרום הממלכה להגן מהתקפות מהדרום ,רוב המצודות הוקמו על ראשי הרים או מצוקים ומוגנו על מנת למנוע את כיבושם ולספק ללוחמיהם הגנה מירבית .

מצודות אלו הוקפו בחומות ,בחפיריי הגנה ובחומות נקבעו מגדלי תצפית והגנה גם מקורות מים ומערכת איסוף מי גשמים ,הוכנו לחיי היום יום ולימי מצור למצודות אלו יכלו גם לנוס אנשי הכפרים הסמוכים בעת צרה.

גם ערי הצלבנים מוגנו בחומות מגדלים ובעיקר ערי הנמל כמו עכו ,עתלית ששימשו צינור אספקה לכוחות ומעבר לוחמים מאירופה לארץ ישראל .

סופם של כול מצודות ההגנה הצלבניות קרסו לאחר מאתים שנות שלטון צלבני בארץ ישראל בעת הכיבוש של ארץ ישראל בידי המצביא המוסלמי סלאח א דין ,ושרידי הצלבנים נסו מארץ ישראל ,כולל הכניעה של הצלבנים בירושלים .

גליל צפוני שרשרת מצודות ההגנה שהקימו הצלבנים
 
טבריה ספור תקרית אל-חמה 5.4.1951הקדמה

בעת שהחלה פעולת ייבוש החולה ,החל הצבא הסורי ליזום פעולות של ירי לכוון העובדים,על מנת להמשיך את הפעולות הללו , חדר כוח סורי לשטח המפורז לרכס תל מוטילה לאחר הקרב על כיבושו שבו נהרגו 41 חיילי צה"ל,יומיים לאחר מכן החלה תקרית אל-חמה.

בעת הסכם סייקס-פיקו משנת 1916 , בין הצרפתים לבריטים נקבע כי נהר הליטני לא יהיה בתחומי ארץ ישראל,במחצית 1946 פוצץ גשר הרכבת באזור אל-חמה ,מעשה ששיתק את מעבר הרכבת לתקופה שהוערכה כעשרה חודשים,לאחר מלחמת השחרור בשנות החמישים המשיכו לפקוד את מעיינות המרפא של אל-חמה יהודים וערבים מאזור משולש הגבולות בעת הישיבה במעיינות החמים נשכחה האיבה בזכות הרצון ליהנות מסגולות נביעת המעיינות למרות שהמקום היה על פי הסכמי הפרוז סגור לכניסת אזרחים .

למרות הפרוז  ניתן לזכיין סורי בהסכמת הצדדים, לשימוש וניצול מימי המעיינות, שהקים אוהלי אירוח וטיפול,שיפץ את המרחצאות בנה תשתית שירותיים והחל לארח חולים ונזקקים למימי המרפא משני העמים,כול זאת בהסכם ג'נטלמני, כי במקום לא יתנהלו שיחות פוליטיות,המתארחים לא יישאו נשק ולא יקראו עיתונים יומיים בפתח המרחצאות נמסרו העיתונים והנשק למשמורת עד עזיבת המתארחים,התשלום לאירוח נעשה בכסף ישראלי וסורי (ימות המשיח).


טבריה ספור תקרית אל-חמה 5.4.1951
 

הכפר הערבי מרוני גת (ג'יש - גוש חלב) ממוקם בחלק הצפון מזרחי להר מירון , נכנסים לכפר בנסיעה על הכביש מספר 89 העולה מצפת לישוב סאסא בערך בנקודת הארבעים קילומטר ,הכניסה לכפר על פי השילוט שבכביש.

בתקופת בית שני שימשה העיר גוש חלב ,כמרכז היהודי החשוב והמנהלי , על פי הידוע לנו הוקפה העיר בחומה עוד מימי כיבוש הארץ בידי יהושוע בן נון, בתקופת מרד החשמונאי בשנת 66 לספירה כנגד הרומאים ניצב בראש המורדים יוחנן מגוש חלב סוחר שנמאס לו מגזל המיסים , העיר נהרסה בידי טיטוס המפקד הצבאי הרומאי ,בעקבות המצור והכיבוש הרומאי.

למרות הכיבוש המשיכה ההתיישבות היהודית בתחום העיר עד המאה התשע עשר ,בזכות שארית תושביה היהודים שהתיישבו בחזרה במקום ביחד עם חוזרים מגלות בבל, יעידו על כך שרידי שני בתי הכנסת היהודי אחד מהמאה הרביעית לספירה, שרידי מערות הקבורה בבית הקברות היהודי בחלק המערבי של הכפר, מהמאות 2-4 לספירה ,שעליהם תחריט עץ תמר . 

אל בית הקברות והמוזילאום שבכפר ג'יש אליו מגיעים בהליכה בין סמטאות הכפר, המוזילאום ממוקם במבנה נטוש שבקומת הממסד נמצאה סרקופג כפול, לאחר מכן יורדים במדרגות לפתח המערה ,דלת הגלילה עדיין ניצבת במקומה, בתוך המערה חדר ובו כוכי קבורה שבהם על דרגשים הונחו הגופות ולאחר מכן הועברו עצמות הנפטרים לכוכים אחרים.

בכפר בסמיכות לכניסה אל הכפר ,ממוקמים קבריהם של שמעיה ואבטליון ,בכפר נמצאה גם כתובת אבן ,עליה חריטה בכתב עברי קדום ,שנכתבה לאחר התקופה הצלבנית בארץ ישראל.

האמונה היהודית טוענת כי במקום התקיים הסנהדרין החל מהמאה החמישית לספירה , העיר שישבה על אדמה גירית משובחת שצבעה לבן ,(הצבע הלבן שימש קרוב לוודאי לשמה גוש חלב) היוותה מקום גידול משובח לכרמי יין וזיתים ,מעידים על כך שרידי בתי הבד ויקבים.

כיום בנוי הכפר הערבי ג'ת (גי'ייש) שבו כשלושת אלפים תושבים,על שרידי היישוב היהודי תושביו הערביים של הכפר הן המוסלמים והן המרונים הנוצרים שהגיעו מלבנון , התיישבו על אדמותיו בתחילת המאה השמונה עשר, במחצית המאה התשע עשר עבר הכפר רעידת אדמה שהרגה הרבה תושבים והרסה חלק גדול ממבני הכפר.

לאחר הרעש חזרו המרונים והערבים והתיישבו בכפר ,בתקופת מלחמת השחרור ברחו מרבית תושבי הכפר המוסלמים , כיום מהווים הנוצרים המרונים כשמונים אחוז מתושבי הכפר.

לאחר מלחמת השחרור ,מכוון שהכפרים בירעם ואיקרית היו ממוקמים באזור צבאי שליד הגבול ,נתבקשו התושבים המרונים שלא ברחו במלחמה מבתיהם, לפנותם לתקופה קצרה מסיבות ביטחוניות ,תוך הבטחה שיחזרו לבתיהם, והתושבים עברו להתגורר בגוש חלב, כיום שלוחות של העדה המרונית נמצאים במספר מוקדים בערים ובכפרים בארץ ישראל,אלא שהחיים מתנהלים בדרכם וחלק מבתי הכפר נהרסו והאדמה הועברה לרשות הממונה על האדמות הנטושות, ניסיונות של תושבי הכפרים בירעם ואיקרית לחזור לכפריהם בחזרה נבלם בידי השלטונות עד עצם היום הזה.

הכנסייה המלכיתית. היוונית-קתולית על שם השליח הקדוש פטרוס (בוטרוס) (בזכות הוריו של השליח פטרוס שהתגוררו בכפר) הכנסייה ניצבת במרומי פסגת הכפר ג'ת ,הוקמה על שרידי בית הכנסת בית הכנסת הקדום ,שהוקם בכפר בתקופת המשנה והתלמוד , .

הכנסייה המרונית הישנה נהרסה ברעידת האדמה במחצית המאה התשע עשר ויחד עמה נהרגו כמאה שלושים מתפללים מרונים, את הכנסייה החדשה בנו המרונים מתחת לכנסיית פטרוס הקדוש ,כנסייה הבנויה בפשטות עקב פחדם של המרונים בגליל מרדיפת הכובשים המוסלמים מהריסת הכנסיות המרוניות.

כיום הכנסייה מטופחת בידי העקורים הערבים של איקרית ובירעם ואין ניתן לבקר בה , למרות שנערכים בה תפילות בידי בני העדה המרונית שבכפר בשעות הערב, עיקרי האמונה הנוצרית המרונית ,מבוססת על האמונה בישו ובאלוהות הטמונה בטבע האוניברסלי, כאשר על פי אמונתם ,קיים שילוב של האמונה בדת האורתודוכסית ובין הקידוש באמונה הרוחנית.

בשנת 1995 הוקמה כנסייה מרונית מודרנית חדשה בכפר, שנקראת כנסיית מר מרון , הנחשבת לכנסייה המיוחדת בכפר שבה יכולים להתפלל כשמונה מאות מתפללים, בכנסייה זאת שחלונותיה וויטראז'ים , נערכות תפילות ,חגיגות ונערכים בה טקסי חתונה ,בחצר הכנסייה מוצב פסלה של מריה לכנסייה צמוד מנזר נזירות .

גליל מערבי גוש חלב הכפר ג'ת
 
גליל קבוץ הגושרים האטרקציות

מסלול עמק הנהר הנעלם

מסלול היוצא מתוך שטח המלון הגושרים טבע ,כיום מטעמי בטיחות והגנה מפני תביעות ביטוח ,אין ניתן לקבל מפת מסלול בדלפק הקבלה ,העושה את המסלול עושה זאת על אחריותו האישית .

הדרך למסלול פלג נחל הקורן הנעלם ,המהווה יובל של נחל החרמון ,עובר ביציאה מהמבנה המרכזי במדרכה הימנית ,למבנה שבו נמצא בית הכנסת (על פי השילוט) זאת הדרך למתקשים , נכנסים למעלית בקומה 3 ויורדים לקומת הקרקע, שם יוצאים שמאלה, ומיד מתגלים לנו מבנה תחנת הקמח הישנה (בצד שמאל של השביל)שחזור הכולל שתי תעלות המים היורדים במדרון המחלק לגלגלי השיניים שהניעו את אבני הריחיים ,המים לבסוף מתנקזים בבריכות עם צמחיה ומשם מועלים שוב לתחילת הזרימה בתעלות היורדות.
 
מסלול מעגלי ופתלתל שאורכו כקילומטר וחצי ,המשקף מסלול ממפה מסוף המאה התשע עשר ,של נחל הדן ששינה את מסלולו ,ולכן שמו החל הנעלם ,וכיום אנו מהלכים ליד פלג נחל דן הנקרא נחל קורן, בהליכה איטית בין פלגי מים זורמים, חצייה בגשרונים ובדייקים מעץ וביקור בפינות חמד במסלול.
 
המסלול העובר לאורך פלג היוצא מנחל הדן ועובר בתוך הקיבוץ (אחד מששת הפלגים היוצאים מנחל הדן, בסיום המפל ותחנת הקמח המשוחזרת שלידו ,במפל שנופל מסלעי בזלת ,וטחנת קמח שהופעלה בזכות מפל המים ,שנפלו לתוך תעלות מגלשי מים ,שבסופם היו גלגלי שינים שהפעילו ,שתי מערכות של אבני טחינה נפרדות בחדרי טחינה, זקני הקבוץ מספרים כי בטחנת קמח המשוחזרת שהייתה שייכת לארמון החורף של המוכתר פ'עור, טחנו גם קני סוכר.
 
גליל קבוץ הגושרים האטרקציות
 

במרכז עמק הירדן ממוקמת גבעה שכינוייה גבעת שוורץ , אל הגבעה מוליך שביל עפר בן שני קילומטר ממערב קיבוץ כפר בלום,על גבעה זאת עלו להתיישבות בשנת 1943 בשלוב של יהודים אנשי עליה מאנגליה,ליטא,אסטוניה ולטביה ,שמו של הקבוץ ניתן לו ,על שם ליאון בלום ,ששימש כראש ממשלת צרפת בשנים  1936-9, לזכרו מוצב בקיבוץ פסל של ראשו .

על ההתיישבות בתל התנצחו שתי קבוצות עולים שרצו ליישב אותה כיוון שהגבעה שלטה על השטח ולא נכללה בשטחי הביצות המוצפים במים, הקבוצה שהפסידה במרוץ התיישבה והקימה את קבוץ כפר סולד.

כפר בלום השם הזמני נעמה בתל נאעמה
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור