דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

גליל מידע כללי

 
 

הישוב הערבי חלסה הוקם בקצה הצפוני של עמק החולה והאגם ,הכפר שימש בעבר כצומת דרכים ומסחר ,מספר תושביו היו כאלפיים ,כיום ניתן לראות חלק משרידי מבני האבן הניצבים מול השוק החדש של העיר, המספרים את סיפור הכפר הערבי חלסה.

בעיר פעל שוק שבועי ביום חמישי (סוק אל חמיס), בשוק יכולת להשיג החל מחשיש שזה רק הוברח , בעלי חיים ואפילו כלות מוברחות ,ביחד עם ירקות טקסטיל וכלים לעבודה ,כלי חרס ושטיחים ,על השוק ניצח הכרוז שניצב בעמדה גבוה ,שהיה מכריז בעבור תשלום את מרכולתם של הסוחרים.

אנשי הכפר נימנו על בני שבט אוערנה (מטואלים) שהגיעו לכאן ממצרים , ראש הכפר היה כאמיל אפנדי, שהוא ואנשיו היו נאמנים למלך פייצל ששלט בדמשק, בני הכפר התנגדו לשלטון הצרפתי שרצה לשלוט בהם והציקו להם , לעומת זאת לאחר כינון המנדט הבריטי באזור ,לאחר מלחמת העולם הראשונה ,נטו בני השבט לתמוך בהם.

בעקבות המרד הערבי בשנים 1936-9 הקים המנדט משטרת טיגרט בחלק הצפוני של הכפר חלסה, כשעזבו הבריטים את האזור נמסרה התחנה לידי הערבים בני הכפר, אך התחנה נכבשה במלחמת השחרור בעת שנכבש הכפר ולתוכה נכנסו בתחילה כוחות צבא ההגנה.

אנשיו של כפר ערבי זה יצאו לפגע במתיישבי תל חי בשנת 1920 בתחפושת של ז'נדרמריה צרפתיים , הם פגעו ורצחו את המתיישבים היהודים בתל חי כולל את יוסף טרומפלדור, יש הטוענים כי מנהיגם כמאל חוסיין אפנדי היה שותף למעשה זה ,ועל כן כאשר ביקש לחזור לכפרו לאחר המלחמה ,דחו תושבי הגליל את בקשתו ,סופו בהירצחו על אדמת לבנון בידי שליחי הממשלה הסורית.

בשנת 1948 בתקופת מלחמת העצמאות נכבש השטח וכפר חלסה והפך לחלק ממדינת ישראל , למרות שבערוב ימיו בעת השלטון המנדטורי שיתף פעולה עם ישובים יהודיים בסביבה ועם שלטונות המנדט כתם תל חי לא נמחק .

שנה חלפה עד יולי 1949 בטרם הגיעה קבוצת התימנים הראשונה שמנו 13-15 משפחות שהתיישבו בתחילה במבני בתי הכפר הנטושים, קבוצה שנייה מבני העדה התימנית הגיעה חודשיים לאחר מכן ולמעשה בכפר הערבי הנטוש ובמגורים ארעיים שהוקמו ,התגוררו רק בני העדה התימנים לאורך עשרה חודשים, מרגע שהגיעה הקבוצה התימנית הראשונה.

גליל עליון קריית שמונה מעברת חלסה והקמת העיר
 

בשנת 1913 סייר מנחם אוסישקין באזור עמק וגדות הירדן לראשיתה של ההתיישבות באזור ומחמתם בביצות ובמלריה , קינח בסיור בביצות חדרה , מסע זה עורר אותו לתגובה שעל המנהיגות היהודית בארץ ישראל להתעורר מהאשליות המדיניות שאליהם כוונה דרכם, וההגשמה הציונית תלויה רק ביישוב פיזי של מתיישבים יהודיים בארץ ישראל ובעבודה מפרכת לגאול אותה משיממונה ולהפריחה בעבודה חקלאית לפרנסתם.

אוסישקין הבין כי יישוב יהודים באזור עמק החולה ומצפון לה ,חייבים לקום כייסוד הגנתי לרצף טריטוריאלי יהודי, על מנת להגן על גבולנו הצפוני עם סוריה ולבנון , לצורך רכישת האדמות באזור עמק החולה בידי גואלי הקרקעות , הושקעו מאמצים כספיים רבים על מנת לרכוש אדמות אלו .

אדמות עמק החולה השתרעו על שטח של מאה ושבעים אלף דונם שמתוכם גאלה הקק"ל כשלושים אלף דונם ובנוסף זכתה בזיכיון המנדטורי של ארבעים אלף דונם לייבש את ביצות החולה , אל אלה הצטרפה פיק"א שגאלה גם כן עוד אלפי דונמים בשטח החולה , כך נרכשו פחות ממחצית האדמות ורכישת עוד קרקעות מאדמות החולה נעצרה מחוסר תקציב .

בשנת 1946 ישבו על הקרקע בעמק החולה אחד עשר יישוביים יהודיים : דן, דפנה, שאר ישוב נחלים בית הילל חוליות, עמיר, להבות הבשן ,שמיר ,כפר בלום ,כפר סולד ,שדה נחמיה, מתוכם ארבעה היו מצודות אוסישקין ,דן, דפנה, שאר ישוב ונחלים .

אחת מאגדות הערביות לפועלם של המתיישבים בייבוש ביצות וסיקול האבנים מהשדות המיועדים לזריעה סביב היישובים ,מספרת כי מעבר הירדן גשר בנות יעקב ,קשורות לבנותיו של יעקב ולבור שאליו הושלך יוסף בטרם נמכר לעבדות במצרים ,בור שאליו ניקו דמעות אחיותיו לשמע האסון של אחיהם , דמעות אלו על פי האגדה הפכו לשברי אבנים שחורות שכיסו את השטח באזור , האגדה ממשיכה וטוענת ,כי צאצאי היהודים שהתיישבו כאן המעבדים את הקרקע באזור ,ממיסים את זעתם בפינוי אבנים אלו .

התכנון המקורי להקמת מצודות אוסישקין יועד לאזור הרי יהודה ,אך עקב הבעייתיות להקמתם באזור עקב תקופת המאורעות וחזקם של המתפרעים באזור ירושלים והסביבה עקב השפעת המופתי הירושלמי , הועברה התוכנית לאזור הצפון הנידח יותר .

קבוצה של ארבעה ישובים : דן, דפנה, שאר ישוב , נחלים ,שהוקמו על אדמות בשטח של 25.000 דונם שנגאלו מהערבים בידי יהודים ,בזמן המאורעות והמרד הערבי בשנים 1936-9 באצבע הגליל העליון ,מיד לאחר פרסום הספר הלבן, הוקמו ישובים אלו על מנת להגדיל את היישוב העברי בצפון ארץ ישראל

האגדות טוענות כי ישובים אלו הוקמו על מנת להנציח את שמו של אוסישקין שהיה יושב ראש הקרן הקיימת ,ולקרוא להם מצודות אוסישקין אלא שאנשי היישובים קראו להם על פי רצונם .

בתגובה אנשי הקק"ל בהנהגת אוסישקין ,ניהלו מלחמת חורמה כנגד השמות החדשים שהעניקו המתיישבים ליישוביהם , מכתבים וחשבונות לתשלום שנשלחו אליהם ושנשאו את השם דן או דפנה בכותרת המכתב, הושבו בחזרה לשולח , את עיקר המלחמה בשמם של היישובים ובהתנגדות לסגידה לאוסישקין ניהל יצחק בן צבי (הנשיא השני) שטען שהמתיישבים זכאים להחליט על שמות יישוביהם.

כבר מימי העלייה הראשונה ליישובי מצודות אוסישקין ,טענו המתיישבים חברי תנועת המושבים כי קופחו בחלוקות גודל השטחים וכמויות המים שהוקצו להם אל מול ההתיישבותיות הקיבוציות שעלו על השטח הראשונים ,כמו כן התנגדו לצורת ההתיישבות שנכפתה עליהם בידי אוסישקין.

חלק מההתנגדות הייתה העלייה בכוח של חברים שהאמינו ברעיון המשק המשותף שהועבר משטחי הקיבוצים לשטח סמוך בהמשך ונקרא בית הלל על שמו של הרופא הלל יפה (בת החולים בחדרה) ,חברי גרעין המשק המשותף חולקו בתחילה וחיו במשך חצי שנה במשקים דפנה ודן עד שהוקצתה להם חלקת אדמה שעליה הוקם הכפר שאר ישוב .

הרעיון להקמת מצודות אוסישקין נוצרו מן הכורח להגן על הגבול הצפוני של ארץ ישראל בעקבות חתימת ההסכם לחלוקת שטחים בצפון המדינה וקביעת מנדטים בין הצרפתים והאנגלים בהסכם שנקרא סיקס פיקו .

אל אלה נוספה הצהרת בלפור בחודש נובמבר 1917, לזכותם של היהודים להתיישב בארץ ישראל ,ההצהרה לא דנה בקביעת גבולות למדינת היהודים ולכן נוצר הכרח אצל חלק ממנהיגי ההם היהודי ליצור עובדות בשטח, החלק השני טען כי הגבולות ייקבעו בהסכם מדיני.

גליל עליון מצודות אוסישקין
 

קיבוץ דפנה (מצודה א) הוקם כראשון מצודות אוסישקין בגליל העליון במחצית מאי 1939 , על שטח של כשלושת אלפים דונם ,על השטח היו אמורים להתיישב כמאה משפחות ,שמו ניתן לו משיחי הדפנה הגדלים באדמותיו ומשם שרידי היישוב דפני שהיה בקרבתו בעבר , לקראת העלייה על הקרקע צריפי הקבוץ כולל מגדל השמירה הוכנו בקיבוץ גלעדי ובתל חי במבצע מגדל וחומה .

על הקרקע בדפנה התיישבו 34 מתיישבים בקבוצה שכללה 20 מנודבים מאנשי הקיבוץ המאוחד אליהם הצטרפו ועוד כחמש עשר יהודים שהגיעו לתחרויות המכביה בשנת 1932 והחליטו לעלות לארץ ישראל ,את ההכשרה עברו בגבעת מיכאל בהמשך הצטרפו אליהם עולים מפולין וגרמניה .

את אזור העלייה לקרקע המרוחקת כ 13 קילומטר מהיישוב כפר גלעדי ,אבטחו יחידות מהצבא הבריטי והצרפתי ,לצורך הקמת היישוב גויסו כחמש מאות אנשים , מסביב לנקודה נחרשו התלמים הראשונים ,בידי צמד סוסים ובעזרת טרקטור ומחרשה , משלוח ראשון של ביכורי הירקות מגינת היישוב ,נשלחו למנחם אוסישקין בזכות פועלו להקמתו של היישוב.

האזור שאליו עלו המתיישבים היה מוכה ביצות וקיננה בו מחלת הקדחת ,בד בבד עם הכשרת השטחים לגידול חקלאיים ,ייבוש הביצות ומלחמה במחלת הקדחת ,על מנת ליצור דרך לקיבוץ החלו חבריו ומתנדבים לסלול דרך לכוון הכפר הערבי חלסה (קריית שמונה) מכיוון שהיישוב הוקם בין פלגי המים של נחל הדן היה למתיישבים אספקת מים לגידולים ולחקלאות שפיתחו.

בעקבות מלחמת השחרור פונו ילדי הקבוץ לחיפה למספר חודשים , עד שהאזור נכבש מחדש בידי הפלמ"ח והילדים חזרו לקיבוץ שהתגונן בעת הלחימה וההתקפות הערביות .

יחסית לאזור ולתקופה היו יחסים סבירים בין הפלאחים כפרי הערבים והישוב החדש עד שהחלו המריבות על שטחי המרעה לעדרי הצאן, במהרה השטח של מתחם הקבוץ לא הספיק ואנשי הקבוץ החלו לבנות בתים מחוץ לחומות הישוב שלוש שנים לאחר הקמתו מנה הקיבוץ מעל לשלוש מאות תושבים, לאחר מלחמת העולם השנייה הצטרפו ליישוב עולים צעירים מהונגריה בגרעין שנקרא יוסף גרדוש בוגרי מחנה המעצר בקפריסין ,כיום המספר נושק ל700 תושבים.

כיום חלק מהכנסות הקיבוץ מופקות מעסקים הקשורים לענף התיירות ,בקיבוץ נפתחו מספר בתי קפה ומסעדות כולל דגים , מתחם קמפינג, פארק הדייג , ולרווחת התושבים הוקמו שרותי בריאות, בתי ספר ,חנות מכולת ובריכת שחיה.

בקיבוץ עסקי תיירות רבים, מסעדות ובתי קפה, מתחם קמפינג גני דפנה , בית ספר תיכון, בריכת שחייה, מוסדות בריאות, צרכנייה, מיקומו של הקבוץ בין שלושת פלגי נחל הדן החוצים לאורכו של הישוב .

פרנסת הקיבוץ נובעת גם מגידולי שדה ,מטעי הדרים ואבוקדו ,חוות דגים וחנות ורפת לחלב גדולה.


הגליל העליון קיבוץ דפנה
 

הסכם סייקס פיקו שנחתם במחצית שנת 1916 קבע מה ישלוט בחלקי ארצנו הצפוניים לאחר הסתלקות השלטון העותומאני מהאזור ,תחילה כהסכם עקרונות לחלוקת השטח בלא לקבוע את קווי הגבול , אך בעקרון שהשטח של צפון הגליל הכוללות את מקורות המים וחצי הכנרת , יהיה בחסות צרפתית, והגליל התחתון בשליטת האנגלים.

חלק מההנהגה היהודית ,טענה כי קו הגבול הרוחבי ,צריך להתחיל בנחל הליטני ,אליהם הצטרפו התנועות הציוניות שערכו גיוס להבאת עוד מתיישבים לגליל הצפוני (אצבע הגליל ) להעבות את ההתיישבות בקיבוץ גלעדי, תל חי, המושבה מטולה והיישוב חמרה ,לעומתם טען זבוטינסקי כי זאת היא תפקידם של המנדט הבריטי להגן על האזור , הניסיון להגן על תל חי בידי היהודים נכשל ולאחר מותו של טרומפלדור בקרב פונו חלק מהיישובים.

המשך הסכם סייסק פיקו התרחש בוועידת סאן רמו בשנת 1920 ,שבו נקבע סופית תוכנית המנדטים בצפון המדינה , על פי ההסכם קבל המנדט הבריטי את קו הגדול הרוחבי ,שהחל בראש הנקרה וסופו בנחל הירמוך .

בהסכם סן רמו נערכו שינויים על פי המציאות של ההתיישבות היהודית בשטח, ולכן נקבע כי אצבע הגליל תישאר תחת חסות המנדט הבריטי כולל מקורות נחל הדן אך לא את נחל הבנייאס , חלק מהרמה הגולן המזרחי (החורון) וחלק גדול ממזרח ים הכנרת ,אך נותרה גישה צרפתית לכנרת , עוד כלל ההסכם את שטחי הממלכה הירדנית בחלק הירדן המזרחי .

הסכם סופי שנקרא ניוקומב פולה ,בשנים 1920-3בין הבריטים לצרפתים בראשות קצינים בכירים משני הצדדים, קבע וטיפל בשטחי האדמות ,תוך פינוי חלקם מבעליהם, הפרדה בין שכנים וקביעת השליטה המסחרית על השווקים תוך החלפת שטחים בין הצרפתים לבריטים.

מכוון ששלושת הישובים היהודים באצבע הגליל ,אוכלסו מחדש היישובים שננטשו במטולה ,כפר גלעדי, ותל חי, ועל כן חרג הקו הרוחבי של הגבול וכלל בתוכו את אצבע הגליל ,מצב זה יצר צורך יהודי דחוף להעלות עוד ישובים יהודיים לאזור על מנת להגן על הגבול הצפוני של ארץ ישראל .

מבצעי העלייה על הקרקע החדשים של אנשי העלייה היהודים ,נקראו חומה ומגדל ונערכו בימי המאורעות והמרד הערבי כנגד הבריטים והיהודים בשנים 1936-9 , ישובים אלו הוקמו גם בהתרסה להכרזת הספר הלבן הבריטי שהגביל את ההתיישבות היהודית על אדמות ארץ ישראל.

תהליך ההתיישבות והעלייה החדשה על הקרקע התנהלה בסודיות , מבני ההתיישבות הבסיסים ,המגדל והחומה נבנו בישוב קרוב הועמסו על משאיות או על הכתפיים הועברו לנקודת ההתיישבות תוך גיוס אנשים למבצע .

מכוון שהחוק העותומאני הישן אסר להוריד ישוב שיש לו מבנים עם גג ושנמצא על הקרקע 24 שעות לפחות ,נותרו יישובים אלו על מקומם כעובדות בשטח יצירת מצודות אוסישקין נוצרה ממגבית ויצירת קרן בידי הקק"ל שבעזרתה נרכשו כ 25 אלף דונם באצבע הגליל בשנת 1939 ,שעלייהם היו אמורים לעלות ישובים חקלאיים וקיבוצים מזרמי המפלגות השונות .

גליל עליון הסכמי חלוקת שטחי הגליל העליון בהסכם סיי
 

קיבוץ דן (מצודה ב ) הוקם באצבע הגליל העליון במאי שנת 1939, על שטח של 1800 דונם ,הקיבוץ שייך לתנועת הקיבוץ הארצי של השומר הצעיר ,הוא אחד מארבעת יישובי מצודות אוסישקין שהוקמו (תקופת חומה ומגדל) , כיום מספר חבריו נושק לשבע מאות נפשות, קבוץ שעבר הפרטה וחבריו חייבים על פי חוקי הערבות ההדדית, לתמוך כספית בקיבוצים שבקשיים השייכים לתנועת הקיבוץ הארצי שחוו קשיים בשנות השמונים .

שמו של הקיבוץ נובע משמה העתיק של העיר דן , המופיע בספר בראשית ששכנה בתל דן הסמוך , את הקבוץ הקימו חברי הגרעין מרומניה שהחלו את הכשרתם בגבעת השומר שליד כפר סבא, בשנים 1932-3 שם שהו עד שקיבלו את אישור העלייה לקרקע במאי 1939 .

מכוון שהקיבוץ ממוקם באצבע הגליל בגבול עם סוריה ,שימש הקיבוץ גם כמקום להגעה ,של עולים שאינם חוקיים מסוריה ולבנון לארץ ישראל , בתקופת מלחמת השחרור ,הותקף הקיבוץ בידי הצבא הסורי שלוש פעמים אך נכשל בכיבושו.

לאורך השנים מהקמת המדינה עד מלחמת ששת הימים סבל הקיבוץ מהתקפות, הפצצות. הפגזות ומה לא, בעיקר מכוון תל דן שהיה מוצב סורי כשהמטרה למוטט את הקיבוץ על מנת שתושביו יינטשו אותו ובעיקר לקשיים בחיי היום יום, בשטח חוות הדגים כיום נטעו אנשי הקיבוץ מטע חרובים שהושקה רק בשעות הלילה ,על מנת למנוע פגיעה באנשים בשלבי הגידול.

ביום השני של מלחמת ששת הימים הותקף הקבוץ בהתקפה משולבת של ארבע טנקים וחיילי רגלים סוריים בלוויית הפגזות בלתי פוסקות ,ממוצב זעורה ומתל עזזיאת שמעל בריכות הדגים כיום, אך התקפה זאת נכשלה , בשילוב של אומץ ליבם תחכום ועקשנות של אנשי הקבוץ שמנו מעל למאה מגנים שכללו אנשי הגמ"ר ,כחמישים זקני הקבוץ, ונערים בני כיתת י"ב .

לרשותם של אנשי הקבוץ ,עמדו אמצעים ונשק דלים ,לאחר שמטעות מודיעינית פינה הצבא את חייליו לטובת הגזרה המצרית ,הצבא גם נטל את הנשק הכבד שהיה מוצב בקיבוץ ,חברי הקבוץ נותרו עם אמצעי לחימה מועטים ודלים.

למזלם סביב הקבוץ היו שדות חיטה שדרכם ניסו הטנקים והחיילים הסוריים להתקדם , אנשי הקבוץ ירו מספר פגזי מרגמה זרחניים לשדות והם החלו להישרף , דבר שגרם לטנקים הסורים לברוח לאחור ,ולהותיר את שתי הפלוגות החי"ר הסוריות חשופות, לירי ההגנה של המקלעים שתופעלו בידי הנערים עם התחמושת שנותרה ,דבר שגרם להם לברוח משדה הקרב גם כן , עד מלחמת שלום הגליל סבל הקבוץ מירי של קטיושות מעת לעת .

גליל עליון קיבוץ דן
 
חנקין יהושוע גואל הקרקעות תקציר פעילותיו

לאחר עליית משפחת חנקין בתנועת חובבי ציון לישראל בשנת 1882 ,התיישבה המשפחה בתחילה ביפו,שם הקים אביו את ועד חלוצי העלייה ,על מנת לרכוש אדמות באזור יפו, כאשר ניסיון זה לא צלח עברה המשפחה למושבה ראשון לציון והאגדות מספרות שהם הקימו את המבנה הראשון במושבה.

באותה הזדמנות בשנת 1890 רכשה המשפחה  כעשרת אלפים דונם שעליהם צמחה המושבה רחובות, כיוון שלא הסכין לרודנות פקידי המושבות בעת שעבד את חלקותיו בניסיונו החקלאי שעזר לו להצליח בעמלו, סרב להישמע לפקודותיהם של פקידי הברון,כיוון שהתמרדה המשפחה עם עוד איכרים בראשון .

בשנת 1890 רכשה משפחת חנקין , כשלושים אלף דונמים ,בעיקר אדמות ביצות באזור חדרה , מידי האפנדי סלים חורי המוסלמי,הרכישה נעשתה בעבור תנועת חובבי ציון ברוסיה עקב רצונם לעזוב את המדינה בעקבות הפרעות שעברו שהיו באותה העת.משלחת מטעם תנועת חובבי ציון יצאה לישראל על מנת לרכוש קרקע בעבור אנשיהם שהתאגדו ברוסיה מהערים והעיירות בליטא מהערים : וילנה,אלסקוט,ריגה ,כאשר הגיעו נציגי הקבוצה לישראל הם נעזרו בקשריו של חנקין עם המושל התורכי ברכישת האדמות .


חנקין יהושוע גואל הקרקעות תקציר פעילותיו
 

דוד שוב נולד בשנת 1874 ברומניה, דוד למד את מלאכת השחיטה ,בגיל 20 נחשף לתורתם של הרבנים הציונים הגדולים הרב צבי קלישר והרב אלי גרידיצר , ביחד עם צעירים נוספים בני עירם החליטו להתיישב בארץ ישראל לרכוש אדמות ולעבור לעבדם ולגור שם, לצורך זה הקימו את האגודה ליישוב ארץ ישראל ולפתחה בעזרת עבודת אדמה.

בתחילה יצא דוד שוב ושני חבריו מקבוצת הצעירים בלתור את הארץ ולמצוא חלקת ארץ לרכישה שעליה תכננו להקים מושבה בעבור משפחותיהם בשנת 1882 יצא דוד שוב לקושטא אל אליאס פחה שהיה רופאו של הסולטן ,עם שידבר בעבור קבוצתו השולטן התורכי לתת להם אדמה להתיישבות בארץ ישראל,

שוב טען שמכיוון שרומניה הייתה תחת הממלכה העותומאנית וזכויות היהודים הוראו ברומניה ובעצם כנתינים הם רוצים לשנות את מקום מגוריהם, בעת הפגישה אחז דוד שוב,מכתב החתום בידי 300 משפחות חברי האגודה ,ובה בקשה שיאפשר ולבני רומניה להתיישב בארץ ישראל.

בתגובה הציע הפחה הצעה חליפית, שאיננה ארץ ישראל ואף לחש להם שמוטב כך כי מלחמה בין רוסיה לתורכיה ממשמשת וקרבה, עוד טען אליאס פחה שמוטב שירכשו אדמה ולא יקבלו אדמה ממשלתית בחינם.

אולם כאשר תנועת חיבת ציון פרחה ברוסיה וברומניה , העלה מחדש דוד שוב את רעיונות להתיישב בארץ ישראל ואירגן כשלושים משפחות מרומניה בשם התנועה שהוקמה חברת ארץ ישראל על ידי עבודת אדמה ,לעלות מידית לארץ ישראל, אך חברת כי"ח דחתה את רצונו זה .

דוד שוב התפטר מעבודתו כשוחט ברומניה , נסע לארץ סמוכה וקיבל מידי הקונסול התורכי נתינות עותומאנית ,לאחר מכן הפליג מקושטא לנמל בירות ומשם ברכיבה על סוס הגיע לצפת .

כאשר חבר לדודו הציוני הנלהב ,השתתף ברכישה של אדמת ג'עונה (ראש פינה), מידי אנשי צפת ,והיה אחד ממייסדי המושבה, שעליה עלו חבריו מהתנועה ברומניה ,דוד שוב נבחר לראש ועד ראש פינה , הוא אף השיג כנתין תורכי ,אישור ממושל דמשק לבנות על האדמה בתים .

כיוון שמצב המושבה ,היה קשה יצא לקבץ תרומות באירופה ,כאשר חזר הייתה מושבת ראש פינה תחת חסות הברון ופקידיו, לאחר חזרתו הוא פוטר מתפקידו כראש הועד של ראש פינה ,ומונה כמורה לעברית בבית הספר ,בשיטת עברית לעברית, דוד שוב נתמנה בשנת 1885 למורה הראשון מטעם פקידות הברון ולניהול בית הספר בראש פינה בשפה העברית , לאחר שנים מעטות הגיע למחשבה על ייסוד מושבה נוספת בעזרת פועלים צעירים שעבדו במושבות הנדיב בגליל .

לשם כך נעזר ביצחק אפשטיין ורכש את אדמותיו של מרדכי לובובסקי באזור גשר בנות יעקב במחיר של 16,000אלף פרנק, לידי קבוצת של כעשרה חברים שמקום מגוריהם היה בצפת בראשם היה משה דוד שוב המורה מראש פינה , כאלף דונם מאדמות הרכישה ,חולקו בין עשרת חברי קבוצת המתיישבים ,חלק אחר מהאדמה מכר משה דוד שוב ,למתיישבים אחרים ,ששילמו לו כסף בעבור שאר החלקות שמכר, במחיר של 10 פרנק לכול דונם .

כסף זה שימש להקמת מבני מגורים לפועלים שכירים ,שיעבדו את הקרקע יטעו כרמים ובשכר שיקבלו יפרנסו את משפחותיהם ,אלא שהכסף אזל די מהר התמיכות בוששו להגיע ,המחלות הכו ללא רחם והאיכרים נחלשו מהמעמסה בעיה נוספת היו התרומות הקטנות שנתקבלו מארגון עזרא בגרמניה ומחובבי ציון באודסה , שלא יכלו לפתור את הבעיה

איכרים אלו שהיו בדרכם להתיישב במושבה משמר הירדן ,עבדו להשלמת פרנסתם בגן הנדיב במושבה יסוד המעלה, לאחר שאספו את שכרם כקומונה היה בידם סכום כסף לרכישת האדמה, שבה הם תכננו להקים את היישוב משמר הירדן ,על פי חלומם לרכוש אדמה בארץ ישראל ולהתיישב עליה כאיכרים ולהתנתק ממוסד החלוקה .

מחסור זה גרם לעוני משווע ,עד למחסור במזון בסיסי למשפחות האיכרים, חלקם אף עזב ומכר את חלקותיהם במושבה, כתוצאה מכך יצא ראש הוועד שוב למסע קבוץ תרומות למושבה , שטחה של המושבה היה כאלפים ומאתים דונם וישבו בה כשבעים וחמש נפשות.

דוד שוב הצליח לקבל מאגודת עזרא כשמונת אלפים פרוטות , עוד הובטחה מטעם הנדיב שיתכן שהמושבה תילקח תחת חסותו ותמיכתו הכספית , ואכן בשנת 1897 מטעם הקרן של ייסוד מושבות בארץ ישראל ,שהוקמה בידי הברון הירש (ז"ל) הוכרז על מתן מענק של 90,000 פראנק לשיקום ועזרה למושבה הנמצאת במצב קשה .

יש לזכור כי חוזה רכישת הקרקע שנערך עם מרדכי לובובסקי, על פי הסעיף שבתום שמונה שנים יש לשלם לו את מחיר רכישת הקרקע ומועד זה הגיע, מהכסף שהגיע שולמו חובות האיכרים ואת מחיר האדמה על פי החוזה .

את המושבה החל לנהל מטעם יק"א חיים מרגליות קולקלוריסקי, שצמצם את מספר האיכרים מעשרים וחמש לשלוש עשר (תוך סילוק הסרבנים) הוא נתן כסף לבנות מיד , ארבעה מבני מגורים חדשים ועוד כעשרה מרתפי אחסון לתוצרת החקלאית.

לאחר שובו ממסע ההתרמות למושבת משמר הירדן באירופה, נתמנה דוד שוב כמנהל המושבה עין זיתים הסמוכה לעיר צפת, כעבור זמן קצר היה מנהלה של תערוכת ארץ ישראל בברלין ,שם נחשף לפעילותו של הרצל וחבר אליו ,בעת ביקורו של הרצל בארץ ישראל על מנת להיפגש עם הקיסר ויליאם הגרמני בירושלים ,צורף דוד שוב למשלחת בידי הרצל.

בעבור שתדלנותו למכור את מניות הבנק הציוני שבידי הברון רוטשילד ,לידיו של הנדיב הברון הירש ,שתחתיו פעל ארגון יק"א , נרשם שמו בספר הזהב הציוני ,זמן קצר לאחר מכן ,עזב את ניהול המושבה עין זיתים, לטובת הקמת תחנת קמח שנקרא מחנה אירופאי בראש פינה , עם השותפים וולפסון וקרמינצקי , תחנה שלא הצליחה לעמוד על רגליה ונסגרה .

דוד שוב יצא לאמריקה על מנת לעשות כסף לביתו ,אך הצליח רק ללמד ילדי יהודים ולא לעשות כסף ,אי לכך החליט לחזור לארץ ישראל בשנת 1908 ושם עבד כמזכיר המושבה יעקב ,לא החזיק מעמד ועבד כמורה לעברית בבית הספר כי"ח ,לאחר מכן גזבר בית הספר בצלאל .

בתקופת מלחמת העולם הראשונה ,עבד דוד שוב בארגון לעזרת נערים וילדים ומשם לאחר המלחמה ניהל את בית היתומים בצפת והיה פעיל בלשכת בני ברית ,וכתב ספרי זיכרונות ,עד שנפטר בשנת 1938 ונקבר בירושלים.

גליל משמר הירדן גליל דוד שוב ממייסדי המושבה
 

עמק החולה החל לעורר את תשומת לב המנהיגות היהודית במיישבת כבר בתחילת המאה העשרים כבר בשנת 1908 ביקש פרופסור וינברג מרכשיי הקרקע הציוניים לגאול קרקעות אלו אך נכשל עקב סירובם של ראשי הציונות לרכוש את הקרקעות, רוב הקרקעות בעמק החולה היו שייכים לשלטון וחלקם עקב הביצות והמלריה ניתן היה לרכשם בסוף המאה התשע עשר במחיר מוזל .

על המציאה של רכישת זיכיון לקבלת אדמות ביצות החולה ,מידי השלטון העותומאני נכנסה משפחת סורסוק הלבנונית שהעסיקה עריסים רבים לעבד את אדמותיה לאחר ששלטה בשטחי אדמות רבים בצפון המדינה ,בזיכיון שתמורתו שלמה המשפחה כארבע מאות לירות תורכיות , בעבור שטח של כעשרים אלף דונם ,לעיבוד אדמות החולה נכלל גם חוזה ליבש את הביצות.

משפחת סורסוק החכירה חלק מהשטח לאריסים שהשתמשו בצמחי הפפירוס שצמח בימת החולה על מנת לייצר מחצלות , בהמשך נכנס יצרן אנגלי למחצלות ,וחכר ונכנס לשותפות עם משפחת סורסוק ,בחוזה לחמש שנים על מנת להשתמש בפפירוס

מכוון שלא נענו לרצונו של האנגלי ,להחכיר את השטח לעשר שנים , נמנע האנגלי להביא מכונות ליצור המחצלות ,ושינע את הפפירוס למפעליו באנגליה , לאנגלי חברו שותף גרמני שגר ביפו ואיכר ממטולה האגדות מוסיפות שהם התפרנסו לא רע מיצור המחצלות .

מלחמת העולם הראשונה והסתלקותם של העותומאניים משטחי ארץ ישראל והעברת השלטון למנדט חסם זיכיון זה , אי לכך פנתה משפחת סרסוק הלבנונית לאחר המלחמה ,לארגונים ציונים על מנת שירכשו את זיכיונם באדמות החולה, בעת שאלו גאלו את אדמות עמק חפר ועמק ויזרעאל .

חנקין שפעל לקבלת הזיכיון לאדמות אגם החולה שהשתרעו על שטח של חמישים ושבעה אלף דונם מידי משפחת סורסוק ובתווך המנדט הבריטי הצליח בשנת 1933 לקבל את הזיכיון ,אך הבריטים התנו את קבלת הזיכיון בהשארת 15.000 דונם בידי הפלאחים הערביים שישבו בחלקם על הקרקע .

במשא ומתן השתתפה המחלקה המדינית הציונות בארץ ישראל שיוצגה על ידי משה שרתוק וחיים וייצמן ,בעיה נוספת הייתה איסוף הכסף הרב לרכישת האדמות ,כיוון שנבצר מהקק"ל לעמוד במטלת הכסף, פנתה חברת הכשרת היישוב לבעלי הון יהודי ברחבי העולם וחברות פרטיות שאותם ייצג סמילנסקי ובעזרתם נרכשה האדמה בזיכיון בשנת 1933.

גרסה ב'

בשנת 1964 נערכו חגיגות לרגל חצי יובל להקמת מצודות אוסישקין דפנה ודן יחדיו על אדמות שנגאלו מידי הערביים בידי הקק"ל , וגואלי האדמות : אליוביץ, נחמני ,הורוביץ ואליעזר ודב קרול האדמה נרכשה מידיו של קמיל אחסן שהצליח גם לפנות את האריסים הערביים שיישבו על הקרקע ועיבדו אותה בחלקה, כאמל חסין אפנדי .

מכוון שחברת הכשרת היישוב האמינה כי הקק"ל יכנסו לעזור ברכישה היא השקיעה חלק גדול מהונה ברכישה זאת ,כאשר הקק"ל לא הצטרפה לרכישה נכנסה חברת הכשרת היישוב למשבר כספי עמוק, משבר שמנע ממנה להמשיך במרץ לגאולת הארץ ורכישת האדמות .

כממונה על הזיכיון היהודי התמנה משה בוקשסטר ,תושב ראש פינה ששימש גם בתפקיד שמאי ממשלתי שהתקדם ומונה כראש שמאי אזור צפת ועמק החולה , מאחר ומשה שלט בערבית והכיר את גבולות אזור החולה הבלתי ברורים ואת מנהגי השבטים הבדויים שיישבו על האדמות , הכיר גם את האדמות שנלקחו לשליטת המדינה כאדמות ג'יפטליק (אדמות שנלקחו בחזרה מידי הבעלים שלא עבדו אותם כשלוש שנים רצופות).

משה גם הכיר את בעלי הקרקעות השונות בעמק החולה ואת דרישותיהם לבעלויות , אלא שהשלטונות השליכו אות מעבודתו כשומר גבולות החולה, ומיד נמצא לו תפקיד בזיכיון היהודי שהושג בימי המנדט בעבור היהודים על השטח.

כממונה על הזיכיון היהודי התמנה משה בוקשסטר ,תושב ראש פינה ששימש גם בתפקיד שמאי ממשלתי שהתקדם ומונה כראש שמאי אזור צפת ועמק החולה , מאחר ומשה שלט בערבית והכיר את גבולות אזור החולה הבלתי ברורים ואת מנהגי השבטים הבדויים שיישבו על האדמות , הכיר גם את האדמות שנלקחו לשליטת המדינה כאדמות ג'יפטליק (אדמות שנלקחו בחזרה מידי הבעלים שלא עבדו אותם כשלוש שנים רצופות).

משה גם הכיר את בעלי הקרקעות השונות בעמק החולה ואת דרישותיהם לבעלויות , אלא שהשלטונות השליכו אות מעבודתו כשומר גבולות החולה, ומיד נמצא לו תפקיד בזיכיון היהודי שהושג בימי המנדט בעבור היהודים על השטח.

 
גליל עליון ביצות החולה (מי מרום) זיכיון העבודה
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור