דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

גליל מידע כללי

 
 

תקופת הכיבוש הממלוכי והשליטה בארץ ישראל התרחש בין השנים 1260-1517 לספירה,הממלוכים הם סוג של שליטים מוסלמיים שמוצאם אינו בארצות ערב,מרכז שליטתם היה בממשל המצרי במצריים,לאחר צרוף, רוב שטחה של ארץ ישראל לממלכה הממלוכית,נכללה ארץ ישראל בממלכת, שקבלה את שמה סוריה הגדולה(א- שאם),שכללה את שטחי סוריה,לבנון וחלקים נוספים לשטחים שמעבר לירדן המזרחי.

חשיבותם של חלקי ארץ ישראל הכבושה,ששימשה כחיץ מפני הכוחות המונגוליים במזרח ובצפון,בנוסף לדרך המעבר המהיר לדואר,למעשה ניתן לחלק את השלטון הממלוכי שארך כמאתיים חמישים שנה ,לתקופתו של הסולטאן המצרי בייברס - הוא אל-מלכ א-זאהר רוכן א-דין.

שכבש ,ביסס ובנה בארץ ישראל, כשלטון כוחני וחזק,תוך השלטת סדר שלטוני,אכיפת חוקי האסלאם,וגביית מיסים כבדים ובזרוע נטויה, את נציגי שלטונו הציב בעיר צפת שאותה קבע כבירת החלק הצפוני בממלכה.

התקופה הממלוכית בארץ ישראל
 
יסוד המעלה ספור תחילת המושבה

את שמה מי מרום קיבלה מושבת יסוד המעלה מהשם של העיר הכנענית בגליל, שעל פי סיפורי התנך שימש כמקום כינוס לצבאם של הכנענים בדרכם למלחמה עם יהושוע בן נון, במלחמה ניגפו הכנענים שנסו עד לצידון בלבנון מרדיפת הצבא היהודי, על פי האגדות טוענים כי העיר שכנה על גדות ים סובכי (אולי סבך קני הגומא) מביב לימת החולה .

כיוון שתחילת חמש החוות החקלאיות, שיצאו מתוך המושבה עצמה בחלק הדרום מערבי של הימה  ,כמו חוות אמיתי שעלתה באש בשנת 1929,חוות צוף של מתיישב מזיכרון יעקב, חוות מיכאל פפו שהגיע על מנת לגדל כותנה , חווה זאת שננטשה לאחר זמן ועברה למושבה מטולה,חוות אייזנברג,חוות משפחת ניסים בכור אלחדף,שייכים לסיפור הקמת יסוד המעלה מעט סיפורת על התחלת ההתיישבות היהודית בעמק החולה השזורה בסיפורה של החווה .

יסוד המעלה ספור תחילת המושבה
 
טמפלרים בארץ ישראל - בני ההיכל 1

כת הטמפלרית הנצה בתחילת המאה ה 17 במדינת וויטנברג בגרמניה , כאשר מאמיניה בחלו בגינוני הטקס ובפאר הבולט בכנסיות, במקום להתייחס למאמינים דלי האמצעים בכת הפרוטסטנטית ,בני הכת הטמפלרית החליטו להתנתק מהכת הפרוטסטנטית ולהקים כת משלהם שדגלה בחזרה למקורות הנוצריים.

הכת הטמפלרית ,שהתבססה על עקרונות הערכים בנצרות הטהורה ,שנבעה מהלב לאהבת הזולת הבסיסית ובחיזוקה, ובאמונה שהמשיח יחזור לארץ ישראל ויש להמתין לביאת המשיח בארץ ישראל,אמונתם זאת והתפלגותם מהכנסייה הפרוטסטנטית ששלטה בגרמניה הביאה לשנאה גוברת לבני הכת הנוצרית החדשה, בדומה מעט לפלג הקראים ביהדות שדוגלים בתנ"ך ככתבו וכלשונו ללא פרשנויות .

מוטיב ההיכל בשם של הטמפלרים (טמפל) ,מייצגת את מוטיב תפיסת העולם של הטמפלרים שהמקדש הרוחני לאל, שוכן בתוך הגוף האישי של המאמין ,כאשר המאמין מחויב לפעול על ערכי תורתו הבסיסים של ישו, בזכות נכונותו של ישו למסירת חיו ,לתיקון ועזרה לאנושות בחמלה , עוד באמונתם הדתית, דמותו של ישו היא דמות אנושית ולא אלוהית ,לכן האדם מוגבל בתפיסת האל.

בהמשך לאמונה הטמפלרית, חזרתו של ישו לעולם (ביאת המשיח), היא אירוע נפשי אישי קיומי שמעבר לחיי אדם,ומכיוון שהאמונה הטמפלרית ,אינה מייחסת קדושה למקום התפילה ,גופו של האדם והקהילה הם המקדש לתפילה , כתחליף לאנשי הכמורה המנהיגים את הכתות הנוצריות על גינוני התלבושות וסממני השלטון , בכת הטמפלרים נבחרים זקני הכת הטמפלרית ,להנהיג את חיי הרוח בקהילה.

 


טמפלרים בארץ ישראל - בני ההיכל 1
 
בדואים נודדים ואוהלם בנגב

את ביתם מכנים הבדואים בית השערות (בית אל שער) על שם שערות הכבשים והגמלים השזורות ביריעות האוהלים שמהם מורכב האוהל , כיום אין הבדואים בארץ ישראל מייצרים את אוהליהם אלא רוכשים אותם מעבר לירדן שם עדיין שבטי בדואים היודעים את המלאכה .

את האריגים העשויים משערות העיזים והכבשים אורגות הנשים מעדר המשפחה,אך ישנם שבטים שאינם מגדלים צאן , רוכשים את חומרי הגלם משבטים מגדלי מקנה הנקראים מעאזה ,הבדואיים העשירים רוכשים את האוהלים המוכנים מסוחרים העוסקים בממכר אוהלים.

בדרך כלל יהיה גודלו של האוהל המשפחתי כשבעה מטר אורכו ושנים וחצי רוחבו ,בחלקו תעבור מחיצה שתחלק את האוהל לשטח המגורים והבישול ואזור הנשים ,חציו השני של האוהל משמש כסלון לאורחים ולמפגש הגברים ,בחלק זה יוגשו ספלי הקפה והאוכל למתארחים.


בדואים נודדים ואוהלם בנגב
 

הגעה לשרידי המושבה ,הנמצאים כמאתיים מטר אחרי הכניסה לקבוץ גדות לאחר נסיעה על כביש 90 כשלושה קילומטר ,מראש פינה לכוון צפון, עד צומת מחנים ,אז פונים ימינה לכביש מספר 91 ,המוביל לגשר בנות יעקב , עד צומת גדות שפוגש את כביש 918 .

משמר הירדן הוקמה בשנת 1891 , בידי קבוצה קטנה של תושבים עולים מרומניה שאליהם הצטרפו אנשים מצפת : טייטלבוים ,סגל ,הירש שניידר ועוד עולים חובבי ציון מליטא כמו : ליטווניסקי , גליימשר , וורהפטיג ,בסויטש ליפשיץ ,ישראל קנטור, שבתיל ווינסבלוט ,לוי גרוסמן ועוד שהועסקו במושבות הגליל ובצפת.

השטח שנרכש היה בן 2.300 דונם באזור גשר בנות יעקב ,שנקנו בתחילה מידי ערבי תושב מירון ,בעזרת תווכם של בני משפחת עבו מצפת שאבי המשפחה שימש כקונסול צרפת בצפת .

בפועל נרכש השטח עוד לפני כן ,בידי יהודי מאמריקה ששמו היה מרדכי לובובסקי, איש העלייה הראשונה מארצות הברית ,שייעד להקים עליה חווה חקלאית ,בשם שושנת הירדן ופונדק בחלקו המזרחי של הגשר.

אך הערבים תושבי האזור הרסו את תחילת מבנה החאן, בטרם החליט היהודי מרדכי לובובסקי לבנותה מחדש , הזמין את אחד ממפקדי הצבא התורכי באזור וביחד ערכו מדידות לשטחו ,על מנת למנוע כול טענות מבין הערבים לפלישה לשטחם.

עוד טען היהודי ,כי קבל רישיון לבנות חאן (פונדק ) ,מידי השלטונות התורכים וממוכתר השטח שנמכר, בשלב הזה ביקש הקצין התורכי לראות את האישור הכתוב לבניית החאן, נטל את המסמך שהוצג בפניו הכניסו לכיסו ,עלה על סוסו ודהר מהמקום (מנפלאות הבקשיש שקיבל הקצין) , היהודי בעל הקרקע והרישיון ,קפל את רגליו וירד מהשטח פן יבולע לחיו .

בעת שעזב את אדמותיו שליד גשר בנות יעקב ,ששריד זעיר ניתן לראות מהבניה ליד מתקן הרפטינג של נהר הירדן מרדכי לובובסקי מכר חלק מאדמותיו באזור גשר בנות יעקב במחיר של 16,000אלף פרנק, לידי קבוצת של כעשרה חברים שמקום מגוריהם היה בצפת ,בראשם היה משה דוד שוב שמקצועו מורה , אלף דונם חולקו בין חברי קבוצת המתיישבים ,חלק אחר מהאדמה מכר משה דוד שוב ,למתיישבים אחרים ששילמו לו כסף בעבור שאר החלקות שמכר, במחיר של 10 פרנק לכול דונם .

כסף זה שימש להקמת מבני מגורים לפועלים שכירים ,שיעבדו את הקרקע יטעו כרמים ובשכר שיקבלו יפרנסו את משפחותיהם ,אלא שהכסף אזל די מהר התמיכות בוששו להגיע ,המחלות הכו ללא רחם והאיכרים נחלשו מהמעמסה בעיה נוספת היו התרומות הקטנות שנתקבלו מארגון עזרא ומחובבי ציון, שלא יכלו לפתור את הבעיה

איכרים אלו שהיו בדרכם להתיישב במושבה משמר הירדן ,עבדו להשלמת פרנסתם בגן הנדיב במושבה יסוד המעלה, לאחר שאספו את שכרם כקומונה היה בידם סכום כסף לרכישת האדמה, שבה הם תכננו להקים את היישוב משמר הירדן ,על פי חלומם לרכוש אדמה בארץ ישראל ולהתיישב עליה כאיכרים ולהתנתק ממוסד החלוקה .

בני הקבוצה הקימו אגודה ,ורכשו את אדמת הכפר משמר הירדן ,שיושבת על גבעה בגובה 70 מטר ,בתנאים הבאים : במשך שמונה השנים שלאחר הקניה ישלמו רק את תשלום ריבית הקרן כתשלום שנתי ,מסכום המכירה הכללי.

התנאי השני היה, שלאחר שמונה שנים עליהם לשלם את סכום כסף המכירה שסוכם עליו, במידה ונבצר מהם לשלם את מחיר המכירה ,יחזור השטח על מבני המגורים והציוד שעל השטח לידיי מרדכי לובובסקי.

הקונים היו כול כך שבויים בחלומם ,שהאמינו כי השטח בן אלף הדונם שרכשו מכלל אדמותיו של מרדכי לובובסקי ,יספיק לגידולים למחיית עשרת הקונים המתיישבים, הם שכחו והתעלמו ,מהערבים שנהגו לגזול את יבול השדות של היהודים כאשר הבשילו , לאחר שנשדד רוב היבול נותר מעט למתיישבים על מנת לפרנסם ולספק מזון לשולחנם.

על הקרקע עלו בתחילה שבע משפחות ובנו על נחלתם בתי מגורים , מלבני בוץ חמר עם גגות מלוחות פח ,גשם שוטף שירד ,העלים שלושה בתים עם בואם של הגשמים , מכוון שסוחרי צפת, לא הספיקו להעביר להם את עצי הבנייה לבתיהם שהזמינו ,אסון נוסף זה דיכא את רוחם וגרם להם לחשב מחדש את דרכם , מכוון שנאלצו להמשיך להתגורר תחת כפת השמים ובסוכות בחורף.

זקני היישוב מספרים ,כי בימי הגשם הדרך למושבה משמר הירדן ,הייתה ממש סכנת נפשות לרוכבים או ההולכים אליה, במיוחד כאשר הגשם ירד מספר ימים אז חיו תושבי המושבה ממש במצור ,אין בא ואין יוצא.

גליל מושבת משמר הירדן 1
 

על מנת להגן על יבולם בשדות ובמשקים שכרו חברי המושבה ,שומרים יהודים וערביים לשמירה, אלא שאנשי הכפרים הסמוכים למושבה ,העלילו על השומרים הערביים שהגיעו מרחוק, שהם הרגו אחד מאנשיהם ,מפחד נקמת דם הסתלקו השומרים הערביים, ובמקומם נאלצו חברי המושבה לשכור שומרים ערביים הגרים בכפרים הסמוכים למושבה .

אלא שהקנאה של הערבים מהכפרים הסמוכים למושבה משמר הירדן , עלתה וגברה וכתוצאה מכך ,בסוף שנת 2011 הסתערו הערבים על המושבה וכפו עליה סגר ,שבו לא ניתן להיכנס או לצאת מהמושבה , לבסוף הצליח אחד השומרים להימלט ולהגיע למשטרת צפת, שם סיפר את סיפור הסגר.

מיד התארגן כוח שיטור וצבא ויצא למושבה על מנת לסלק את התוקפים , רק בעמל רב ,הצליח הכוח המשטרתי והצבאי ,לפזר את התוקפים ולסלקם מהשטח ,לאחר מעשה, הסתבר כי הערבים האשימו את אנשי המושבה ,כי אחד מאיכרי מהמושבה ערבי והסתיר את גופתו במושבה , כשהוכיחו אנשי המשטרה כי זאת שמועה חסרת רגליים ,עזבו הערבים את המקום.

שנה לאחר מכן ,שבתו הפועלים הערבים שעבדו בשדות החיטה של המושבה , מכוון שאיכרי המושבה ,טענו כי נשות הערבים שקצרו את החיטה ,לקחו בהשאלה כמויות גדולות יותר של חיטה לשקיהם ממה שסוכם , כאשר פנו אנשי המושבה למשטרה הצרפתית ,הכריחו אלו את הפועלות לחזור לעבודת הקציר.

העובדים הערבים הוכרחו להעביר את החיטה שנקצרה לגורן המושבה ,שם היא נאספה עד תום הקציר ,וחולקה כאשר חלק מהחיטה ,הועבר כמעשר לשלטונות והשאר חולק על פי ההסכם המקורי.

הספור על העסקת פועלים ערביים ולא יהודיים במושבות הגליל ,ולל במושבה משמר הירדן , הביא גל של מחאות יהודי ,כנגד התופעה ובשם העסקת יהודים בשם העבודה העברית, למרבית המבוכה התברר כי בראש המתנגדים לעבודה עברית היו האיכרים דתיים .

בשנת 1913 נבחרו לראשות ועד מושבת משמר הירדן , שלושה חברים : האיכר ל. גרוסמן ,א. פינקלר ,א.שניידר , פעולתם הראשונה הייתה ,פנייה ליקא על מנת שיתנו הלוואה למושבה לשיפור אספקת המים, הלוואה שתוחזר בתשלומי 50 לירות מנדטוריות לשנה .

בקשה נוספת הייתה להעביר את בית הספר והחינוך מידי יקא ,לידי ועד המושבה עם מורה מטעמם ,כאשר הדגש הוא על הקניית השפה העברית לתלמידים , מצבה של המושבה ,שתפר מעט בתקופת כיבוש הארץ בידי האנגלים מידי התורכים ,בזכות סלילת כבישים למושבה וממנה, במיוחד לכוון העיר טבריה.

אך הקדחת הצהובה ,שמלווה את המושבה מיום הקמתה ,ממשיכה להכות באיכרי המושבה למרות ניסיונות שונים למלחמה במחלה ,שכללה חיסונים שיפור תנאי סניטציה, הדברת היתושים ועוד, התושבים אף בשנת 1919 ,לא הצליחו לבערה, בכול שנה נדבקים במחלה ,כשלושה עד ארבעה מתושביה שמתוכם נפטרים אחד או שנים, בית החולים הדסה בצפת (זיו) ,הציב לטיפול ושיקום חולי משמר הירדן, מספר מיטות חינמיות ,על מנת לנסות להציל חולים במחלה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה ,הוצבה פלוגת חיילים הודים על מנת לשמור על גשר בנות יעקב על מנת לאפשר מעבר לדמשק ,למרות זאת ההתנכלות הערבית למושבה משמר הירדן לא פסקה ,לאורך השנים.

בשנת 1920 ,ערכו עשרות ערבים רכובים ,פשיטה על עדר הבקר של המושבה במרעה מחוץ למושבה , נזעקו הרועים ומיד הגיעו חיילים ההודים שהיו מוצבים בקרבת המושבה והחל קרב להגנת העדר, למרות זאת ,הצליחו הפורעים לגזול חלק מהעדר ונסו עמו, לכפר הערבי חלסה (קריית שמונה כיום) שלטונות הביטחון האנגלים, דרשו להקיף את המושבה בגדר אבנים ,צעירי המושבה נרתמו לעשייה והקימו גדרות אלו .

על מנת לנסות לעזור כלכלית ליישובי האזור ובמיוחד למושבה ,החליטה יק"א לתת הלוואות בכדאי שהאיכרים במושבה יזרעו זרעי טבק , בתמורה התחייבו האיכרים שקיבלו את ההלוואה למיסוד הענף החדש ,לזרוע שטח של 10 דונם ולעבדו עד היבול , מומחה מטעם יק"א נרתם להדרכת האיכרים בגידולי הטבק.

על פי תיאורי זקני הגליל ,גם שנת 1925 ,לא האירה את פניה למושבה , במושבה גרו כעשרים וחמש משפחות , במשקי האיכרים עבדו שכירים ערביים רבים , שבלגלוג הוסיפו הזקנים לספר ,כי מספרם עלה על מספר תושבי המושבה, מראה החיצוני של המושבה שידר דלות ועצב, חיכוכים ומריבות היו לחם חוקם ,דבר שמנע הקמת ועד ראוי עקב חילוקי הדעות או מישהו שימשוך את העגלה השקועה בבוץ .

החלק העצוב בתקופה ,היו הסיבות של מריבות קטנות שהפכו לגדולות מענייניים של מה בכך, לחדלון של פעילות ציבורית בניהול הפעילות במושבה ומכוון שדבר גרר אזלת יד, הפסיקה הדסה לספק שרותי רפואה למושבה המוכת מחלות כמו קדחת ומלריה, ולכן בהעדר ישועה רפואית במושבה ,נאלצו משפחות החולה ,להעבירו לבית החולים בצפת ,מהלך של מספר שעות נסיעה בעגלה לבית החולים.

המצב הגרוע עקב הסכסוכים במושבה גרם לאיכריה להיכנס לשוויון נפש תהומי לתקופה ארוכה ,כמו שנאמר מדחי אל דחי, רק נחמה אחת נותרה והיא החקלאות שבזכותה נטעה חורשת אקליפטוס ליד המושבה ,במחשבה המוטעית שעצים אלה ינקזו את מימי הביצות.

במושבה הוכנו שטחים לנטיעת עצי פרי, ענף גידולי הטבק המשובח יחסית ליתר מגדלי הישובים בגליל , עלי הטבק נמכרו למפעל קרמן ,דיק וסלמי בחיפה בתקופה של שלוש שנים רצופות כתוצאה מכך עלו ההכנסות למגדלים , חלה הצלחת מסוימת בגני הירק ובשטחי המספוא , כמו כן עלה מספר הצאן בעדרים.

נעשו פניות לפיק"א, על מנת להגדיל את מספר הנחלות ולהתערב בסכסוכים על מנת לישר את ההדורים ולעשות סדר בהנהגת המושבה ,עוד נעשתה דרישה לטפל בבני הנוער שבמושבה לפעילות לאחר שעות הלימודים .

ממשל המנדט בשנת 1926 ,החליט סוף סוף על סלילת כביש ראוי בין ראש פינה למשמר הירדן שאורכו כ 12 קילומטר.

גליל מושבת משמר הירדן 2
 

בתחילת שנת 1944 לאחר משא ומתן ארוך לאורך שנים ,בשנת השישים ואחת להקמתה בחסות ארגון האיכרים בגליל ,הסתיימה תקופת חסותה של פיקא על המושבה ראש פינה,המשא ומתן היה כרוך במתח וסכסוך בין פיקא לאיכרי המושבה ,אדמותיה הוחזרו לאיכרים ואף נרשמו על שמם בחזרה , מעתה יוכל וועד המושבה להביא מתיישבים חדשים בבחינת הזרמת דם חדש ועתיד חדש למושבה .

מטולה הייתה המושבה השנייה שנכנסה למשא ומתן ומשמר הירדן החלה גם במשא ומתן ,אלא שכאן הנושא הסתבך מעט כיוון שחלק מהאדמות של המושבה לא היו תחת חסותה,ולכן האיכרים החדשים שיגיעו להתיישב במושבה יתקלו בבעיה ברשום הנחלות על שמם .

רק במחצית שנת 1944 הגיעו פיקא והמושבה משמר הירדן ,לאחר שפיקא הסירה את נושא חובם של המתיישבים כלפיה ובתנאי שבתמורה ,שאנשי המושבה יוותרו על כאלפים דונם משטחם ,על מנת לחלקם למתיישבים ראשונים שיתנחלו במושבה ,בנוסף פיקא תבנה מבני מגורים חדשים , תעזור בהנחת מערכת מים בצינורות ותעזור למתיישבים החדשים .

בסוף שנת 1939 פרצה שריפה ענקית מחוץ למושבה משמר הירדן אך בעזרת הרוח היא התקדמה ואחזה בשני משקים בפאתי המושבה ,אנשי המושבה התגייסו למלחמה בשרפה אל לא יכלו לה אי לכך הוזעקו תושבים מיישובי הסביבה שהגיעו ועזרו להשתלט על השרפה ,אלא שזאת הצליחה לכלות שני מתבנים ומבנים בנחלות האיכרים .

בשנות הארבעים החליטו השלטונות הצבאיים בארץ ישראל כי תושבי הישובים בצפון הגליל כולל תושבי המושבה משמר הירדן הקרובים למעבר גשר בנות יעקב ,חייבים לשאת תעודת מעבר לנסיעה לבתיהם ,לעומתם הנוסעים לראש פינה ולצפת פטורים ממטלה זאת.

שנת 1940 החלה ברגל שמאל במושבה ,מצבם של האיכרים והמושבה קשה שני מכוני המים מי השתייה ומי ההשקיה, הושבתו לאחר קלקולם והתושבים חזרו להביא את המים ,בעגלות הרתומות לחמורים ופרדות כפי שעשו עשרות שנים לפני כן, איכרי המושבה מחכים לקבלת פיצויים ממשלת המנדט , מכוון שנפגעו בפרעות , וזאת על מנת לנסות לתקן לפחות אחד משני המכונים , על מנת שיוכלו להשקות את גינות הירק שליד בתיהם .

עקב המצב הקשה נזרעו רק כשליש משדות החיטה ,וחלקה של כאלף דונם לא נזרעה כלל, דונם אלא שהיבול של שנה שעברה ,עבר לבנק על חשבון ההלוואה שלא הוחזרה ,ויש להניח שהבנק שוב ישים ידו על היבול, על מנת לכסות הלוואה שניתנה לאיכרי המושבה בעבור רכישת הזרעים החדשה.

בנוסף על כול אלא ,וועד איכרי המושבה קבלו הודעה מפיקא ,כי היא מפסיקה לממן ולתקצב ,את שני המוסדות הציבוריים במושבה, שהם בית הספר ואת שרותי הרפואה והמרפאה .

זקני האזור מספרים ,כי למעשה אחזקת בית הספר מומן ברובו, בידי מחלקת החינוך המנדטורית ועל ועד המושבה הוטל לשלם כשלוש לירות להשלמת המימון , אלא שהוועד לא שילם והתוצאה הייתה ,השבתת המוסד ובטלה לילדי המושבה ,בניסיון למנוע זאת ,התנדב מנהל הוועד מר סגל ללמד, אך הוא פסק לאחר זמן קצר.

בשנת 1940 מנתה מצבת התושבים במושבה כ 20 משפחות שבהם כמאה נפשות, עליהם מצורפים כחמש עשר מתנדבים מפלוגת ביתר ,חלקם של המתנדבים עובדים בשדות המושבה וחלקם מתפרנסים ,בעיבוד חלקה בת אלף דונם השייכת לפיקא,

אחד מאיכרי המושבה ,כתב לאחד העיתונים ,מכתב שבו הוא מתאר את מצבם הקשה של משמר הירדן , במכתב נכתב יש לנו לחם הנקרא הקדחת בתוספת תבלון החינין ,אך צרכינו הם הפיתוח הזרמת כספים והכנסת דם חדש למושבה אנו חסרים אנשים שיסעו עבורנו וידברו ויספרו את מצבנו לכול החפץ לשמוע את צערנו ,את מחסורנו ואת היאחזות בציפורניים ברגבי אדמת הגליל .

גליל מושבת משמר הירדן 3
 
מניה וילפוביץ שוחט סיפור חייה

תודה לארכיון השומר בעזרה לכתיבת מאמר זה .

מניה שוחט שהייתה אחת הדמויות החשובות שעלו לארץ ישראל בתקופת העלייה השנייה,חייה בשנים 1879-1961 לאחר שנולדה ברוסיה בתקופת שלטונו של הצאר ניקולאי,מניה הייתה בתו של יהודי דתי בוגר לימודים בישיבות ,שהתעשר וירש כספים והיה בעל אחוזה במדינת בלורוס שברוסיה.

האגדות המשפחתיות מספרות על סבא של מניה ווילבואה ,שהגיע לרוסיה כקצין בצבאו של נפוליאון ,בעת ניסיונו לכבוש את רוסיה,בעת הקרבות נפצע הסבא ווילבואה וטופל בידי בת הרב של העיר גרודנו,טיפול רפואי זה הביא לסיפור אהבה בינה לבין הקצין הצרפתי,לאחר שניצתה האהבה החליט הקצין הצרפתי להתגייר והחליף את שם משפחתו לוילפוביץ.

לאחר נישואיו לבת הרב של הסבא,נולד אביה של מניה שלמד בחדר ובישיבות תורה והמשיך את חייו כהודי אדוק ,בהמשך חייו נישא הבן לאישה יהודיה משכילה חילונית,נישואים אלו שהיו קיצונים מבחינת הדת היהודית ומנהגיה,אל מול החיים בתקופת ההשכלה, יצרו מתח בחיי היום יום של המשפחה וגרמו לחילוקי דעות כולל לחינוכם של ילדיהם.


מניה וילפוביץ שוחט סיפור חייה
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור