דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים אישים ומשפחות בירושלים

 

 
 
 
כיכר ציון פינת רחוב בן יהודה 1 בית דוד אבולעפיה חנות שוורץ הגדול

הוגו שוורץ בנו של וולטר שוורץ ורעייתו דורה שוורץ נולד באוסטריה ,שהקים באוסטריה רשת של חנויות כול בו מפורסמת בשם כולבו שוורץ,כאשר התגייס האב וולטר שוורץ האב כחייל במלחמת העולם הראשונה ,נחרבה רשת החנויות והוא נאלץ להקימה מחדש בעיקר בעיר מולדתו זלצבורג, אך הוא פתח סניפים נוספים באוסטריה.

כאשר החלו לנשב רוחות התורה הנאצית בגרמניה ובאוסטריה עלתה האם דורה ושלושת ילדיה לארץ ישראל בשנת 1933 עקב היותה ציונית (בני משפחתה הקדימו אותה והגיעו לארץ ישראל בשנות העשרים והתיישבו בבנימינה) דורה החליטה להתיישב בזיכרון יעקב, לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה בשנת 1938 הוחרם רכושו של האב וולטר שוורץ והוא מצא את מותו במרתפי המעצר.

האם דורה שהייתה מכורה לטבעונות וצמחונות ושמירה על גוף בריא, פתחה במושבה זיכרון יעקב לאחר ששכרה את אחוזת לנגה ,לפנסיון קראה  דורה "בית החלמה דורה שוורץ "פנסיון שהתפרסם בזכות המגמה הבריאותית שבו והמיצים המיוחדים שהוגשו שם למתארחים, שועי הארץ ואנשים רבים פקדו את הפנסיון בעיקר מאנשי העלייה השלישית העלייה היקית.

כיכר ציון פינת רחוב בן יהודה 1 בית דוד אבולעפיה חנות שוורץ הגדול
 

מעט על חיים סלומון אשר נולד בשנת 1889 לאביו משה יואל סלומון שהיה ממקימי נחלת שבעה ואף בנה את בית מגוריו בשכונה ,עזר בהקמת שכונת מאה שערים בירושלים והמושבה מלבס- פתח תקווה ויהוד ששם אף בנה בית והיה חקלאי , עקב מחלת המלריה התגוררו בתחילה מתיישבי פתח תקווה באדמות יהוד, אך עיקר פרנסתו של יואל סלומון לאורך השנים היה בית הדפוס שהקים בירושלים ושבהמשך ניהלו אותו בניו יוחנן ,דוד וטוביה על מנת לאפשר לאביהם לעסוק בהקמת הישוב העברי בישראל.

כאשר מלאו לחיים 18 חזר סלומון חיים עם הוריו לירושלים מפתח תקווה , הוא למד בישיבה ולמד גם שפות ,ובגיל 20 החל לעבוד בבית מרקחת, לאחר נישואיו בגיל 23 פתח עסק למסחר תרופות בשם סלומון את לוין עם גיסו גוטל לוין , לאחר שפתחו סניף בחיפה עבר גיסו לנהל אותו וחיים סלומון נשאר בסניף הירושלמי .

לאחר רכישת עסק התרופות ביפו לאחר מלחמת העולם הראשונה הכניס את אלשטין כשותף לאחר זמן מה החליטו השותפים להקים מפעל תרופות משותף שנקרא  סלומון, לוין ואלשטיין אשר היוו את הבסיס למפעל התרופות טבע של היום ,כאשר הוסיפו ורכשו את חברות התרופות אסייא,צרי וטבע .

פתח תקווה סיפורו של חיים סלומון בנו של יואל סלומון
 

היהודי המומר מלווין פטר ברגהיים ,הגיע לארץ ישראל לאחר שחלף עבר באנגליה ,שם המיר את דתו היהודית בנוצרית בשנת 1834 ,ארבע שנים לאחר מכן הגיע מלווין פטר ברגהיים לירושלים ביחד עם משפחתו כחבר באגודת המיסיון הבריטי ,לאחר עלייתו עבד בבית החולים של המיסיון הבריטי בעיר העתיקה כרוקח ,תוך כדי פעילות בצילום נופיה ומבנייה של ירושלים וארץ ישראל .

כאשר נפתחה הקונסוליה הגרמנית בירושלים בשנת 1852 ונישואי בתו לקונסול הגרמני בירושלים ,דגדג לו עברו ומוצאו הגרמני והוא עזב את המיסיון ופתח בפעילות מסחרית,הוא פתח עם שותף חנות צילום בעיר העתיקה ואף סניף נוסף שפעל בעיר ביירות ,אך עיקר הפעילות באותה תקופה הייתה הקמת בנק ברגהיים,אחד הבנקים הראשונים בארץ ישראל.

בית משפחת מלווין פטר ברגהיים

מבנה האבן בן שתי קומות וגג רעפים שמתחתיו הייתה עליית גג, עמד ברחוב יוחנן מגוש חלב, לבית הייתה חצר אחורית עם גן ואורוות סוסים, במקביל למשפחה היה מבנה נוסף באזור רחוב יפו ,בחלקו האחורי של בית מספר 70 ברחוב יפו, במבנה שהיה המלון אברהם קאמניץ .

המבנה בקריית העירייה , נבנה בידי הבנקאי מלווין פטר ברגהיים , בשנת 1851-2 פתח מלווין פטר ברגהיים את הבנק בירושלים ,ביחד עם ילדיו שהגיעו עמו לארץ ישראל, הבנק עסק בהעברת כספים מארץ ישראל למדינות באירופה, כמו כן עסק הבנק בחלפנות ופתיחת קווי אשריי לגורמים מסחריים.

 

ירושלים כיכר ספרא 6 ביתו של מלווין פטר ברגהיים בניין דארוטי הקדמי
 
בית הכרם סמינר למורים דוד ילין

 בתקופה המנדטורית פעל דוד ילין לקבלת אישור מהשלטונות התורכיים בישראל להקמת בית ספר למורים בישראל בעיר ירושלים , אישור זה לפתיחת בית הספר למורים ,ניתן בשנת 1913,בית הספר הוקם על מנת להכשיר מורים לבתי הספר היסודיים להקניית השפה העברית והשכלה כללית בארץ ובגולה.

בית המדרש למורים הסמינר ,הוקם בהמשך למלחמת החורמה שניהלו תושבי העלייה הראשונה והשנייה בהקניית והנחלת הלשון העברית לתושביה היהודיים של ארץ ישראל, עד אז לימדו מוסדות הלימוד בארץ ובירושלים את התלמידים ,בשפות היידיש, הצרפתית,הגרמנית .

 

בית הכרם סמינר למורים דוד ילין
 
חוות כנרת משה אינגברמן איש העלייה השנייה

שלוב סיפורו האישי של איש העלייה השנייה משה אינגבר – אינגברמן בהקמת חוות כנרת.

משה איש איש העלייה השנייה חקק לעצמו מוטו שעמו עבר בתחנותיו בקליטתו בארץ , המוטו שלפיו עבד היה – מה שהיה בעבר לא חשוב ואף לו נחשב, מה שחשוב הוא מה שיקרה.

משה אינגברמן עלה לישראל מחבל פודל ברוסיה ביחד עם אחיו אהרון בשנת 1903 כאיש העלייה השנייה, שבה מרבית העולים הצעירים הגיעו מרוסיה,הוא היה עלם צעיר בן 22 שנה בעל כינור ואהבה לנגינה,מניעיו לעלייה היו הרעיון הציוני ליישב את הארץ ,לאחר פרעות שעברו היהודים ברוסיה הלבנה בעת שגר שם.

חוות כנרת משה אינגברמן איש העלייה השנייה
 
ירושלים אגדות האחים ראובן וזאב זילברשטיין סוחרי הנייר

אגדות מימי המסחר של האחים ראובן וזאב זילברשטיין הירושלמיים

משה בן ציון זילברשטיין האב בנו של בויסקר יהודי שעלה לירושלים בתחילת המאה ה 19  משה בן ציון היה סוחר ועסקן שלמד בישיבת עץ חיים בירושלים , כאשר החליט לעזוב את הישיבה פנה משה בן ציון זילברשטיין , בברכת הרב מאיר אויערבאך אשר ברכו בברכה," בכול אשר תפנה תצליח" ,בן ציון פנה בתחילת דרכו להיות שותף ,בחנות הספרים הראשונה שנפתחה בירושלים ביחד עם שמעון הכהן רבולניקר .

לאחר שעזב את השותפות בחנות הספרים ,משה בן ציון עסק בעסקנות ציבורית  והן בעסקי מסחר שונים של יבוא נייר,כלים  מכונות חישוב וכתיבה וכלי כתיבה , הוא היה היבואן הראשון של מנורות הלוקס בארץ ,את ביתו ניהלה אשתו דינה עמה היה נשוי עד שמתה בגיל 76 , בנוסף לטיפול בביתה ,הקדישה את זמנה לטיפול בעולי תימן שרבים הגיעו לסעוד בביתה.

בן ציון הדתי הקפיד על מסחר הוגן,יושר ודייקנות בדיבורו ובדרכו במסחר,אי לכך יצר לעצמו קשרים טובים עם ספקים באירופה ובנקים שסיפקו לו אשראי ללא בעיה, בנו ראובן הצטרף אליו לעסקיו ולאחר מכן בנו זאב, שני בניו השתלבו ואף הוסיפו מגוון נוסף לעסקיהם וקניית אדמות מידי הכנסייה היוונית ובעלי קרקעות ערביים, כאשר הגיע משה בן ציון לגיל חמישים החליט לפרוש מעט מהניהול היום יומי של העסקים ,שאותם העביר לילדיו ועבר לעסוק יותר בעסקנות ציבורית.

 

 

ירושלים אגדות האחים ראובן וזאב זילברשטיין סוחרי הנייר
 
מנזר רטיסבון סיפורה של משפחת הברפלד היהודית

סיפורה של משפחת הברפלד ומגוריה , לאחר עלייתם לארץ בשנת 1950 .

סיפור משפחתו של הברפלד ובנם קאלו בן התשע עשר  , מתחיל בעת שהגיעה לארץ ישראל בשנת 1950 ממדינת יוגוסלביה , המשפחה עמדה על כך שיגיעו לירושלים, תחילה שוכנו במחנה הצבאי לשעבר אלנבי בתלפיות, מחנה שבו שוכנו עולים חדשים בירושלים  ובמחנה הנוסף תל עלמיין הסמוך ( מעברת תלפיות) ,בני המשפחה  שוכנו בצריפי העץ הדולפים במחנה אלנבי ,ששימשו את אנשי הצבא הבריטי ועוד קודם לכן לצבא התורכי ובמיוחד למגורי אנשי חיל האוויר הגרמני ,ששרתו בבסיס עם מנחת המטוסים שלהם ממלחמת העולם הראשונה.

הצריפים במחנה שימשו בעבר ברובם  כאולמות מגורי החיילים ובכדי ליצור מעט אינטימיות והפרדה בין המשפחות נתלו סדינים או שמיכות , בחלקי המגורים בין המשפחות ,על מנת ליצור את קירות ההפרדה בין משפחה למשפחה.

מנזר רטיסבון סיפורה של משפחת הברפלד היהודית
 
ירושלים רחוב יפו 28-30 בתי סלחית סטאורי הקבלן הערבי

סלחית סטאורי הקבלן האמיד החכיר מהכנסייה הרוסית , במבנה ברחוב יפו 30 בין רחוב חשין לכוון כיכר ספרא, ממול למבנה גנראלי והדואר את המבנה  למסחר וחנויות ברחוב יפו 30, לאחר שהחכיר את המבנה מידי הכנסייה הרוסית בתמורה לבניית המבנה לעשרים שנה עד שנת 1951, לכן כונה המבנה בית סטאורי .

משפחת סטאורי הייתה מסוכסכת עם חמולה אחרת ,סכסוך שהביא רצון להתנקשויות במשפחת סטאורי ,בשנת 1931 האשים סלחית ,כי נעשה ניסיון לפגוע בו ,בידי שלושה ערבים,לאחר שנערך משפט לתלונה שהגיעה  כנגד ניסיון לפגיעה באחיו שלא הניבה דבר עקב חוסר ראיות.

משפחת הקבלן סטאורי בשנת 1937 ,המשיכה לבנות חמישה מבנים בשכונת מקור ברוך וארבעה בתים בשכונת כרם שלום ,בשכונת בית ישראל ומאה שערים ומבנה ללא רישיון העירייה מול בית המעלות , הבניות נערכו בעזרת עבודה ערבית, ללא שילוב של עובדי בנין יהודיים, על אדמות השייכות ליהודים,על מנת להוזיל את מחיר הבנייה לבעלים היהודיים ,שהסתתרו מאחורי משפחת סטאורי הקבלנים, מובן שהנושא עורר התנגדות חריפה לדחיקת העבודה העברית בשכונות היהודיות על קרקע יהודית, כרוזים הופיעו בעיר לאנשים להימנע ולהחרים שכירת חדרים ובתים שנבנו לא בידי עבודה עברית.

ירושלים רחוב יפו 28-30 בתי סלחית סטאורי הקבלן הערבי
 
רחוב בן יהודה 4 בית חכמשווילי

יוסף חכמישוילי היה בן העדה הגאורגית, במסגרת פעילותו הציבורית בשנות השלושים שימש כנציג הספרדים ואגודת ישראל במועצת עיריית ירושלים , בה בעת עבד גם כסגן מנהל בנק ברקליס בירושלים במשך 18 שנה , לפני עבודתו בברקליס בנק בירושלים , עבד יוסף חכמישוילי שלוש עשר שנה בבנק הגרמני .

כאשר מונה יוסף חכמישוילי כמנהל סניף ברקליס בתל אביב בסניף החדש שנחנך בשנת 1936 ,לצורך עבודתו החדשה ,עבר יוסף חכמישוילי לגור בתל אביב ולכן בעת העברתו נאלץ לפרוש מעבודתו כחבר מועצת העיר ירושלים.

את הבית ברחוב בן יהודה בנה בשנת 1925 ליד בית סנסור ומיד פרסם שהוא משכיר חנויות בקומת הממסד ,ליד המבנה פעל בית הקפה תבור בשנת 1934 , אחד משוכרי החנויות היה צבי הכברג שפתח במקום את חנות מכשירי הרדיו והגרמופונים בשנת 1935 , בשנת 1938 נפתח קואופרטיב תופרות בית המלאכה של הפועל המזרחי – בגדים לפי מידה ,בין היתר חתם הקואופרטיב של תופרות הבית ,על הסכם עם ועד הורי בתי הספר לתפירת בגדי התלבושת האחידה לתלמידים.

במבנה התמקם הסניף הירושלמי של רכבות ארץ ישראל מטעם סוכנות איחוד רגב אגודה הדדית בע"מ ,שרות אוטובוסים ורכבות לתחנת לוד ומשם חיפה ,צמח,קנטרה ועזה , הלוך ושוב

 

רחוב בן יהודה 4 בית חכמשווילי
 
 רחוב בן יהודה 6 בית דניאל אוסטר

את בית המגורים והעסקים שבו היה משרדו של העורך דין אוסטר בנה אוסטר ברחוב בן יהודה 6, שהיה גם ראש העיר לאחר מלחמת השחרור וסגן ראש העיר בתקופת המנדט בקומת הממסד נפתחו חנויות חלקם נרכש בדמי מפתח ,בשתי הקומות מעל לממסד הושכרו חדרי מגורים גם כן בדמי מפתח,בקומה השלישית של המבנה הוא בנה דירה בת שבעה חדרים אמבטיה ומטבח להשכרה .

המכבסה הקואופרטיבית בשנת 1931 בבנין אוסטר  נפתחה מכבסה חדשה , בשנת 1948 שכנה במקום מכבסת אוניברסל של ד.גרינבויאום ,בבית אוסטר נפתח מועדון ירושלים בשנת 1929 ,במועדון היו חברים אנשי אומנות ותיאטרון , במבנה בקומה השנייה היה משרד חברי ההסתדרות "התושב", בשנת 1933 פתחה חברת "קול אור" חברת הסרטים האמריקאנית , החברה בבעלות משה רוזנבלט ובנו ,אוסטר,ועוד ,מטרת החברה להסריט את הסרט המזמר הראשון בארץ ישראל בהשתתפות החזן יוסף רוזנבלט ובנו הזמר ,חברת התווך לקרקעות כנען אפוטרופסות בבית אוסטר החלה למכור חלקות אדמה באזור צפת , שנת 1935 חנות "רדיופון בריל "למכשירי רדיו ,גרמופונים ותיקונים נפתחה בקומת הממסד בשנת  1935 גם מסעדת פנינת המזרח נפתחה במבנה.

 

 רחוב בן יהודה 6 בית דניאל אוסטר
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור