דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים אישים ומשפחות בירושלים

 
 

הקמת העירייה (הבלדייה) בירושלים בתקופת התורכים

תודה לאברהם אל מליח על הוספת המידע לכתבה.

בתקופה העותומאנית שכנו משרדי הסראייה – מרכז השלטון האזרחי והצבאי התורכי ,בתוך החומות ברחוב שכיום אנו קוראים לו רחוב מעלות המדרשה, בשנת 1863 הוקמה העירייה הבלדייה הראשונה בסמטה הקרובה למבנה הסראייה .

מבנה העירייה הראשונה כלל שלושה חדרים, השערות שונות היו לשמה הערבי של הבלדייה, חלק מזקני העיר העתיקה ,יש הטוענים כי המלה בלדייה הינה משמו של רופא יווני חכים אל בלדייה, רופא זה טיפל בחולי העיר העתיקה בחינם, אך סביר להניח כי היא מהמילה בלדייה בערבית שפרושה עירייה.

במבנה שבו הוקמה הבלדייה הראשונה ,טיפולו בחולים הערביים, הרופא היווני שהיה ער לצרכיהם של מטופליו המוסלמים בנושאי בריאות, מים ועוד , החליט להוסיף עוד תפקידים בעלי סממנים מוניציפאליים לייצוג התושבים בעיר העתיקה אל מול השלטונות התורכיים.

גוף הבלדייה הראשון כלל גם גזבר שאסף את מיסי התושבים ,שהצטרפו לבלדיה ושילמו בעבור שרותי ניקיון ושמירה ושירותי הטיפול לפתרון צרכיהם האישיים של התושבים ,אל מול השלטונות תושביה המוסלמים כינו את התשלום בשם כנאסה וחראסה ( ניקיון ושמירה ) .

למרות שמיסי הבלדייה ,הגיעו מכלל התושבים בתחומי העיר העתיקה ,כולל היהודים והנוצרים, אשר מנו כמה אלפים בעת ההיא מכלל התושבים , למרות זאת על חברי מועצת הבלדייה נמנו רק חברים מהמגזר המוסלמי

קרן אור אחת ,הייתה למגזר היהודי בעיר העתיקה, אל מול מועצת הבלדייה והשלטונות התורכיים, הסוחר היהודי שלמה מזרחי ,בזכות קשריו המסחריים והאישיים עם מושל העיר התורכי, שלמה מזרחי ,שימש כמעיין נציג יהודי אל מול מועצת הבלדייה והשלטונות התורכיים.

בתקופת השלטון התורכי הקימו התורכים ,שורה של מצודות על הדרך בין חומות העיר העתיקה, על הציר בירושלים ממזרח למערב בואך לעיר יפו , אחת המצודות מוקמה במקום שניצבת כיום בית העירייה הישן בעיר החדשה , מספרה של המצודה היה על פי מניין התורכים מצודה מספר 17 , כאשר הגיעו הבריטים לירושלים חדלה המצודה מתפקידה להגנת הדרך.

לאחר שמבנה הבלדייה הראשונה בעיר העתיקה , היה צר לצרכים שגדלו ,הוקמה הבלדייה השנייה ,שמוקמה ברחוב ממילא ,לאחר מכן להקמת המבנה העירייה השלישי רכשו שלטונות העיר את שטח מצודה מספר 17 והרסו את המבנה , על חורבותיו הקימו את מבנה העירייה הישן בעיר החדשה ,המהווה נדבך בכיכר הצנחנים – כיכר אלנבי דאז .

לאחר העליות הראשונה והשנייה ,עלו מספרית מספר תושביה היהודים בעיר העתיקה והם היוו גורם משמעותי בהרכב התושבים, גם משום שחיי המסחר החלו להתפתח ולגדול וחנויות רבות ועסקים של יהודים נפתחו ברחובות העיר העתיקה ומחוצה לה ומספרם של היהודים עלה בירושלים ,נאלצו חברי מועצת הבלדייה המוסלמית למורת רוחם, לצרף נציגים יהודיים למועצת הבלדייה הירושלמית שמנתה אז כעשרה נציגים.

למרות מספרם הגדול של היהודים בעיר העתיקה ,נבחרו למועצה רבע עד שליש נציגים מהמגזר היהודי ,בשנת 1909 נבחרו ארבעה נציגים יהודיים לבלדייה, החלק המשעשע בבחירות בעלי זכות הבחירה ,שלא כללו נשים היה שחלק מבעלי זכות ההצבעה המוסלמיים בחרו בנציגים היהודיים שהיו בעלי נתינות תורכית .

ארבעת הנציגים היהודיים היו : הנציג האשכנזי דוד ילין, יצחק עדס, יוסף אליישר ורחמים מזרחי בנו של הסוחר שלמה מזרחי, שנה לאחר מכן הוחלפו חברי המועצה ומתוך חמישה חברים חדשים נכנסו שוב שלושה נציגים יהודיים.

בתקופה העותומאנית נמנו מעל לעשרים ראשי עיר מוסלמים, עד לבואם של הבריטים בשנת 1917 כאשר כבשו את ישראל וירושלים.

מטרתם של החברים היהודיים שצורפו למועצת הבלדייה ,הייתה לשפר את תנאי המחייה של התושבים בתוך החומות , הם רצו לשפר ולבנות את מערכת הביוב , לחבר את העיר בצנרת למקורות מים ממעיינות הסביבה מכיוון שבורות המים והתלות בגשם לא ענו על צרכי העיר הגדלים, וביחס לגידול מספר התושבים, נציגים אלו רצו להכניס חידושים טכנולוגיים מהעולם הגדול ,בנושאי חשמל ותקשורת (שח רחוק ) הטלפון בין חלקי הארץ לירושלים ועוד.

רעיונות ותוכניות עבודה אלו ,של חברי המועצה היהודיים נתקלו, בחומת השלטון העותומאני הבצורה, שגרס ששינויים בסדר גודל כזה אינם עירוניים מוניציפאליים אלא ממלכתיים ובאחריות השלטונות ולכן תוכניות אלו הושלכו לפח הזבל.

למרות שבעיתון הצבי בתאריך 9.8.1912 ,נכתב בידי איתמר בן אבי ,כי חברה יהודית קיבלה בקושטא אישור לפתיחת ובניית קווי טלפונים ,לקווים בין יפו לירושלים , מערכת שהייתה אמורה להחליף את רשת האיתות, שהייתה נהוגה באותם ימים ,עוד קווים לטלפונים וטלפרינטר אושרו בין פתח תקווה, מקווה ישראל, ראשון לציון ורחובות, בעיתון אף צוין כי מחיר השיחה יהיה זול.

ירושלים סיפור העירייה הבלדייה חלק 1
 
בצלאל סיפור האקדמיה לאומנות

כאדם שלמד במוסד הזה רציתי לספר את סיפורו.

בסיור בירושלים בעקבות האקדמיה לאומנות ועיצוב בצלאל מוליכה את המטייל שלושה מיקומים בירושלים, לאורך המסלול אחת ברחוב החבשים והשנייה בנחלאות  והשלישית בקמפוס של הר הצופים, כיום מחלקת העיצוב חזרה למבנה הישן ברחוב שמואל הנגיד, יש לציין כי בצלאל המוסד נפתח בשנת 1906, לפני פתיחת האוניברסיטה העברית.

 

בצלאל נוסדה בעקבות שכנוע של מייסדה בוריס שץ את צירי הקונגרס היהודי בשנת 1905, בצורך של שימור האומנות היהודית הארץ ישראלית כמו מימושה של הציונות ,את המוסד אימצה יהדות גרמניה בראשו של פרופסור וורצבורג,  אשר אף רשם אותם כאגודה גרמנית בשנת 1906, שמטרתה להקנות מלאכת יד ואומנות בארץ ישראל ואף לייצר תשמישי קדושה לבתי כנסת וכנסיות ולפתח את תעשיית הרקמה והשטיחים בסגנון אוריינטלי ארץ ים תיכוני, תמיכה כספית למימון לימוד הסתתות בארץ ניתן לו מאגודת חובבי ציון באודסה.

 

איש ססגוני היה בוריס כץ בלבושו הלבן , כתלבושת התושבים הערבים בארץ ישראל או בהשקפת עולמו לגבי מהות האומנות היהודית ישראלית בהתהוותה ,את דרכו האומנותית החל בוריס שץ כפסל של נסיך בולגריה פרדיננד ,לאחר שכשל בהקמת אקדמיה לאומנות בעיר סופיה המשיך כאומנים רבים לפריז,מאחר והתחרות על האומנות הייתה קשה עקב ריבוי אומנים מפורסמים בפריז ,נאלץ להתפרנס מלחימה בזירת האגרוף.

 

בצלאל סיפור האקדמיה לאומנות
 
דוד ולאה ווינדהולץ ז"ל סיפורם מותם של התאומים

רב הנסתר מהנגלה לפרשת הפצצת מסלול התעופה בשכונת גבעת שאול בירושלים  בתאריך 11.7.1948 ,בידי זוג ספיטפיירים מצריים (יש הטוענים למטוס אחד) בתום ההפוגה הראשונה שנמשכה חודש הפוגה שהסתיימה בתאריך 8,7,1948 ומיד לאחריה נערכו הקרבות בארץ ישראל המכונים קרבות עשרת הימים .

הגרסאות השונות להפצצה בקריית משה

בתקופת קרבות עשרת הימים שלאחר ההפוגה הראשונה ,ביום הרביעי של עשרת ימי הקרבות, הופצצה גם ירושלים בידי מטוסים מצרים (יש הטוענים על פי בקשת הצבא הירדני להפציץ את שדה התעופה שבגבעת שאול) ,על פי זקני ירושלים הוטלה פצצה אחת שפגעה פגיעה ישירה במקלט, שהיה בבית הרב משה המאירי ( אוסטרובסקי ) ברחוב שדרות המאירי 11 בקריית משה יש הטוענים כי פצצה נוספת פגעה בבית הסמוך של משפחת פוליטי, או בביתם של משפחת שור.

בזיכרונות זקני ירושלים טוענים שבהפצצה זאת הופצץ גם מושב הזקנים הספרדיים , אך אין עדויות לנפגעים בהפצצה זאת.

דוד ולאה ווינדהולץ ז"ל סיפורם מותם של התאומים
 
משכנות שאננים אברהם וגיטל בלומנפלד בלומענפעלד

אברהם בנו של הרב יהודה (יודל) לומזר שהיה תלמיד חכם ומורה ובעל בקיאות רבה בתורה ואמו פינה בתו של ישראל בק חלוץ הדפוס העברי בירושלים, תושב שכונת משכנות שאננים  בתי מונטיפיורי, בשנת 1902 נבחר להיות בוועד היהודי כנציג בכוללים האשכנזיים .

אברהם היה אחיו של אפרים יפה שהתגורר ביפו, אברהם למד במוסדות דת ידועים בירושלים בצעירותו החל את עבודתו כלבלר בבנק ברגהיים ובטחנת הקמח שלו באזור שער שכם שבה היה בהמשך שותף .

בשנת 1889 נישא לבתו של נחום (המגיד) קפלן,לאחר נישואיו בשנת 1899 הזמין את חבריו לברית בנו שנולד ,אברהם החל לעבוד בממשל התורכי כגובה מס הדרכים בעבור השלטון בכביש יפו – ירושלים, לאחר שחכר את הזיכיון מהשלטון העותומאני, האגדות הירושלמיות מספרות על עוז רוחו בעת שטיפל בסרבני התשלום הערביים ,או בעת שהציקו ליהודים ,עוד מספרים כי באחד הימים ראה בית מתלקח ופרץ לתוכו והציל שני ילדים משריפה.

משכנות שאננים אברהם וגיטל בלומנפלד בלומענפעלד
 
רחביה רחוב רשב"ג 7 רחביה ביתו של פרופסור הלל מתתיהו (ביל) דלסקי ז”ל

עד מותו גר ברחוב רשב"ג 7 רחביה

מעט על תולדות חיו

פרופסור הלל דלסקי נולד בדרום אפריקה בשנת 1926 ומת בשנת 2010 בגיל 84 שנים,  כאשר מלאו לדלסקי שמונה עשר שנה התנדב לצבא ונילחם כמתנדב בחיל המשלוח של דרום אפריקה באיטליה בשנים 1945-1944, לאחר המלחמה התנדב במסגרת מח"ל לצבא בארץ ישראל,כמפקד צוות תותחים בחזית הדרומית ,כאשר הסתיימה מלחמת השחרור עלתה משפחת דלסקי האב האם והתינוקות בשנת  1952 כעולים לישראל.

לאחר עלייתו הצטרף לסגל המורים באוניברסיטה העברית כמורה לאנגלים ובהמשך כפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בשנת 1976, תחום התמחותו סופרים וספרות אנגלית במאה התשע עשר והעשרים, חתן פרס ישראל לספרות אנגלית בשנת 2000 , פרופסור הלל דלסקי חקר בספרות האנגלית וכתב כשבעה ספרים מחוץ לעבודות על הסופרים : לורנס,תומס הארדי,צ'ארלס דיקנס,ג'וזף קונרד , ספר על רומנים אנגליים קלאסיים ,יסודות ומוסכמות של הרומן האנגלי במאה התשע עשר מספר כרכים .

 

רחביה רחוב רשב"ג 7 רחביה ביתו של פרופסור הלל מתתיהו (ביל) דלסקי ז”ל
 

כאן אספר על הטקס המרגש שנערך היום ליוסף לחנה ,בהשתתפות משפחת המנוח שהגיעו מצרפת , מתן וילנאי סגן שר הביטחון ,רובי ריבלין יו"ר הכנסת ,מחט כרמלי ,קציני צבא ומשטרה וכמאה נוכחים חלקם ממש מבוגרים .

 

עשרות שנים ניצבה מצבה בין המצבות של חללי קרב גנין ממלחמת השחרור ,השנייה והרחוקה בתמונה בשורת הזוגות השנייה מלמעלה , בסך הכול 44 קברי אחים מנופלי החטיבה בקרב בתאריך 3.6.48 מתוך 46 שנפלו בקרב ,הגופות הוחזרו לישראל שנתיים לאחר מלחמת השחרור כאשר הגיעו הגופות הם נקברו בחלקת הארבעים וארבע.

 

על מצבתו היה חרוט רק השם יוסף  לחנה , כיוון שהקרב נשכח והיה עלום החליטו מספר חיילים מהגדוד לספר את סיפור הקרב  יריעת המחקר הורחבה והוחלט לכתוב ספר על תולדות העיר גנין בשם עיר גנים ,  מיום היווסדה עד ימינו אנו כולל הקרבות שהתחוללו בה ובסביבתה  ולזכר הקרבות של חטיבת כרמלי וחקר הקרבות אשר בהם השתתפה, קרה המקרה המר ובמלחמות ישראל נפל חברו של אורי שגיא שמואל וייס , באזור העיר גנין בשנת 2002 ולזכרו ולזכר חבריו שנפלו גם במבצע חומת מגן בשנת 2006 נכתב הספר.

הר הרצל יוסף לחנה סיפור המצבה העלומה
 

דוד יהודה כהן שאקו, היה חתנו של מאיר ג'אני סוחר יהודי בן ארבעים ,שהחליט בשנת 1880 לעזוב את ביתו בעיר יאנינה ביוון ,ולעלות לארץ ישראל עם רעייתו ושלושת בנותיו ,חצרו של מאיר ג'אני ברובע הנוצרי בעיר העתיקה הייתה מפורסמת בקרב היהודים,בזכות בית הכנסת שהיה לו בקומה השלישית בביתו שאליו היו מתכנסים סוחרים יהודיים באזור לתפילה בימי השבוע, בבית זה גר מאיר ג'אני עם משפחתו וחתנו דוד שאקי שנישא לבתו אסתר וגרו בקומת הקרקע של המבנה בחצרו של ג'אני.

בית הכנסת שפתח בביתו נקרא בית הכנסת של סניור גאני  ,בית הכנסת שימש גם את הסוחרים היהודים שהיו להם חנויות בשוק החדש ואפילו את המשתכנים היהודיים במלון אמדורסקי באזור שער יפו , הסוחרים היהודיים בשוק החדש עלו והתרבו בעיקר עד תקופת מלחמת העולם הראשונה , בית הכנסת החזיק מעמד ופעל עד מאורעות 1936 ,גם בשנים שקדמו לכך ,כיוון שחלק מסוחרי השוק החדש היהודיים עזבו , נאלץ מאיר גאני לשלם לאנשים שיבואו וישלימו מנין בעת התפילות, לאחר המאורעות בשנת 1936 ,הועבר בית הכנסת על רהיטיו למחסן שמרכז המסחרי שהפך לבית כנסת.

ימין משה התושב דוד יהודה כהן שאקו
 

מעט על אביו הרב יצחק זאב גולדברג ורעייתו מלכה

האב עלה לארץ ישראל בשנת 1857 עם רעייתו ושלושת ילדיו,לאחר עלייתו התיישב בירושלים העתיקה,בעת עלייתו הביא מעט מזומנים וחביות אלכוהול למכירה בארץ ישראל,אלא שהחביות רוקנו בבית המכס התורכי והגיעו לידיו ריקות כתוצאה מכך הגיע המשפחה לפת לחם ומשרה שהוצאה לו כמלמד לילדים בבית המדרש "עץ החיים" בחצר החורבה .

לאחר שנה של חיים קשים וחסרי כול  פתחה אשתו מלכה חנות מכולת מימין לשער חורבת ר יהודה החסיד ,פתיחת החנות אפשרה לאב יצחק לפרוש ללימודיו ולהמשיך ללמד דרדקים,למרות שלא שלטה בתחילה בשפה הערבית ולמרות הכול הצליחה לרכוש חלב ולעשות חמאה שהתפרסמה בטיבה בעיר העתיקה,מסחר זה איפשר למשפחה להתפרנס בכבוד .

ירושלים משפחת בן ציון יאדלר
 
מנזר רטיסבון ברחוב הנגיד בירושלים 1

מנזר רטיסבון ברחוב הנגיד 26 בירושלים

 

המנזר ממוקם בסוף  רחוב שמואל הנגיד  ליד בית הכנסת ישורון .

הקדמה

הבעלות על האדמה והמתחם שעליו קם מנזר רטיסבון ברחוב הנגיד ,היו שייכים לכנסייה היוונית אורתודוכסית הלבנה ( הרוסית) , בשנת 1876 נרכש השטח מידם ,בידי האחים המומרים הצרפתיים לבית רטיסבון.

 

משפחת רטיסבון מחבל הארץ אלזס הצרפתי על גבול הגרמני, למשפחה היו עשרה ילדים, האח הגדול תאודור רטיסבון היה הראשון שהתנצר והפך לאיש כמורה ואף תפס משרה גבוהה בכנסייה הצרפתית , אבי המשפחה היהודי היה מצאצאי שר הכספים במלוכה הצרפתית לפני שנפלה.

 

אחיו הצעיר אלפונס רטיסבון אתאיסט ידוע  ,לאחר שסיים את לימודי עריכת הדין ,התארס והתכונן לנישואיו אלא שגילה של ארוסתו היה צעיר, החליט להמתין לנישואים ולבקר בעיר רומא , שם פגש חבר ללימודים ואת אחיו הכומר, בעת שערכו סיורים בעיר הקניט אלפונס את האמונה הנוצרית וסנט באח הכומר שהתלווה אליהם בסיורים.

 

מנזר רטיסבון ברחוב הנגיד בירושלים 1
 
המומר יוחנן משולם ממלטה

יוחנן משולם המומר, נחשב לאחד היהודים המומרים הראשונים ,מוצאו להורים שהתיישבו בבריטניה מיוון ,יוחנן נדד במדינות העולם וכאשר שהה בתוניס והתיידד עם מסיונרים, לאחר ביקורו בתוניס עבר לתור את מלטה, בעת ביקורו התיידד עם הכומר סמואל גובט שלימים עבר להתגורר בירושלים וקבל את התואר של הבישוף הפרוטסטנטי הראשון בירושלים.

בעת השהות באי מלטה ובעקבות השפעתו של סמואל גובט ,המיר את דתו היהודית והתנצר והמשיך את מסעותיו עד שנת 1840 שאז עלה לישראל ומעשהו הראשון היה הקמת בית מלון בשנת 1841 באזור שער שכם,בהמשך באזור הרובע הארמני .

המומר יוחנן משולם ממלטה
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור