דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים סיור ברחוב כורש

העיר העתיקה בית מלאכה לקרמיקה ארמנית של משפחת בליאן

דרך שכם 14 מחוץ לחומות העיר העתיקה

הסדנא והחנות פתוחים בימי משני – שבת בין השעות 09:00-16:00

 

הקדמה

אמנית הקרמיקה הארמנית מרי בליאן מייצגת דור שלישי של אמני קרמיקה בסגנון ארמני , משפחתה שלמדה את רזי העבודה עוד במקום מגוריהם בתורכיה.

 

בני משפחת נישאן בליאן, דוד אוהניסיאן , מגרדיש קרקשיאן,  נענו לבקשת שלטונות המנדט בישראל בשנת 1919, לאחר כיבושה של הארץ מידי הממלכה העותומאנית, להגיע לירושלים על מנת לשפץ את אריחי הקירות של מסגד כיפת הסלע – הזהב.

העיר העתיקה בית מלאכה לקרמיקה ארמנית של משפחת בליאן
 
רחוב כורש סיפור קטן

שטחו של רחוב כורש היה שייך לכנסייה הארמנית ,כמו גושי הבתים  שממול לבית העירייה הישן ברחוב יפו 17-19 , חלק מרחוב פרינסס מרי (שלומציון של היום) בשנת 1959 חכר הקבלן התל אביבי גולדשטיין מהכנסייה הארמנית חלק מרחוב כורש שתחילתו ברחוב המלך שלמה וסופו ברחוב שלומציון.

לאחר חכירת השטח צרף גולדשטיין את בנק דיסקונט והחלו לבנות את שדרת הבתים הארוכה כרכבת ,את מלאכת הבנייה חילקו השותפים לשני חלקים חלק א שנבנה בשנת 1959 והחלק השני שנבנה בשנת 1962,החלק הראשון כלל שלוש קומות למעלה ושלוש קומות למטה ומתחת לקומות התחתיות בקומת הממסד נבנו שרשרת חנויות ברחוב ינאי .

שלב א של מכירת הדירות היה מהיר תוך 24 שעות נמכרו כולם עקב מחירם הזול כעשרים וחמש אלף לירות,בין הקונים היה עורך הדין דן אבי יצחק , הדירות נחשבו לדירות שלושה וחצי חדרים וזאת מדוע: כי בפרשנות מול העירייה נקבע שחדר שמידותיו פחות מעשרה מטרים רבועים נחשב לחצי חדר,אי לכך נרשם החדר הרביעי כחצי חדר ומידותיו נקבעו ל 9.90  מטר מרובע.

עוד התחכמות של החברה ,נקבעה בפועל בניגוד לרישיון הבנייה, שהמבנה שהיה אמור להיות בן שש קומות ,למעשה היה בן שבע קומות בניגוד לרישיון , כיוון שכך תבע עורך הדין דן אבי יצחק ,אחד מבעלי הדירות את חברת גולדשטיין דיסקונט כנגד הוספת הקומה, החברה החליטה לפצותו ולהעניק לו דירה חינם לסיום המחלוקת בינם.

עורך הדין דן אבי יצחק, סרב לקחת את דירת החינם, בטענה כי הוא מייצג את כלל הדיירים כאיש ועד,לכן ביקש בתמורה עסקת חליפין ,ונקבע שכול קירות השטחים הציבוריים במבנה ,יצופו בלוחות שיש ,דבר שהעלה את ערכו של הנכס .

רחוב כורש סיפור קטן
 

תודה לאתר עיתונות יהודית ולזקני העיר בעזרה בכתיבת המאמר.   

תזכורת קטנה השלטון העותומאני בעת ששלט בארץ ישראל ובמיוחד בתקופת המלחמה כרת את חלקם הגדול של עצי היער וכעשירית מעצי הפרדסים על מנת להניע את הרכבות שלו בארץ ישראל.

תובלת הפחם בתקופת מלחמת העולם הראשונה,בדרך הים לארץ ישראל ,הייתה חסומה בידי אוניות הצי הבריטי, התורכים החלו לנסות תחליפי פחם להפעלת הדוודים , בלבנון הפעילו התורכים מכרה פחם ,אך החומר שהופק והוכנס לדוודים לחימום ,פעל בצורה שהזיקה לדוודים והקטרים הושבתו,אז פנו התורכים וניסו להכניס לדוודים גושי אבנים ממרבץ אבנים שליד מסגד נבי מוסא בדרך ליריחו מירושלים,אך גם דרך זאת לא צלחה.  

 

החליטו התורכים להסיק את הדוודים בעץ, ומנין יגיע העץ כמובן מיערות ומחלקות עצי הפרי בארץ ישראל , עצי אלון ,חרוב וכול מה שלא זז והיה מעץ ויעל הכורת ויכרתום, והוגש על מזבח רעיון הרכבת לקהיר,לאחר שהוכחדו עצי היער, החל תורם של הפרדסים ועצי הנוי בערים בצו עותומאני שיצא למסור כול עץ עשירי למולך הקיטור.

אגודת אנשי האילנות בארץ ישראל
 
 
 
בניית אתרים - שרקור