דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים סיור ברחוב כורש

העיר העתיקה בית מלאכה לקרמיקה ארמנית של משפחת בליאן

דרך שכם 14 מחוץ לחומות העיר העתיקה

הסדנא והחנות פתוחים בימי משני – שבת בין השעות 09:00-16:00

 

הקדמה

אמנית הקרמיקה הארמנית מרי בליאן מייצגת דור שלישי של אמני קרמיקה בסגנון ארמני , משפחתה שלמדה את רזי העבודה עוד במקום מגוריהם בתורכיה.

 

בני משפחת נישאן בליאן, דוד אוהניסיאן , מגרדיש קרקשיאן,  נענו לבקשת שלטונות המנדט בישראל בשנת 1919, לאחר כיבושה של הארץ מידי הממלכה העותומאנית, להגיע לירושלים על מנת לשפץ את אריחי הקירות של מסגד כיפת הסלע – הזהב.

העיר העתיקה בית מלאכה לקרמיקה ארמנית של משפחת בליאן
 
רחוב כורש סיפור קטן

שטחו של רחוב כורש היה שייך לכנסייה הארמנית ,כמו גושי הבתים  שממול לבית העירייה הישן ברחוב יפו 17-19 , חלק מרחוב פרינסס מרי (שלומציון של היום) בשנת 1959 חכר הקבלן התל אביבי גולדשטיין מהכנסייה הארמנית חלק מרחוב כורש שתחילתו ברחוב המלך שלמה וסופו ברחוב שלומציון.

לאחר חכירת השטח צרף גולדשטיין את בנק דיסקונט והחלו לבנות את שדרת הבתים הארוכה כרכבת ,את מלאכת הבנייה חילקו השותפים לשני חלקים חלק א שנבנה בשנת 1959 והחלק השני שנבנה בשנת 1962,החלק הראשון כלל שלוש קומות למעלה ושלוש קומות למטה ומתחת לקומות התחתיות בקומת הממסד נבנו שרשרת חנויות ברחוב ינאי .

שלב א של מכירת הדירות היה מהיר תוך 24 שעות נמכרו כולם עקב מחירם הזול כעשרים וחמש אלף לירות,בין הקונים היה עורך הדין דן אבי יצחק , הדירות נחשבו לדירות שלושה וחצי חדרים וזאת מדוע: כי בפרשנות מול העירייה נקבע שחדר שמידותיו פחות מעשרה מטרים רבועים נחשב לחצי חדר,אי לכך נרשם החדר הרביעי כחצי חדר ומידותיו נקבעו ל 9.90  מטר מרובע.

עוד התחכמות של החברה ,נקבעה בפועל בניגוד לרישיון הבנייה, שהמבנה שהיה אמור להיות בן שש קומות ,למעשה היה בן שבע קומות בניגוד לרישיון , כיוון שכך תבע עורך הדין דן אבי יצחק ,אחד מבעלי הדירות את חברת גולדשטיין דיסקונט כנגד הוספת הקומה, החברה החליטה לפצותו ולהעניק לו דירה חינם לסיום המחלוקת בינם.

עורך הדין דן אבי יצחק, סרב לקחת את דירת החינם, בטענה כי הוא מייצג את כלל הדיירים כאיש ועד,לכן ביקש בתמורה עסקת חליפין ,ונקבע שכול קירות השטחים הציבוריים במבנה ,יצופו בלוחות שיש ,דבר שהעלה את ערכו של הנכס .

רחוב כורש סיפור קטן
 
ירושלים רחוב יפו 23 בית הדואר המרכזי

כאשר נכבשה ארץ ישראל בידי התורכים והתפשטות הבנייה הציבורית והקמת מבנה העירייה הישן בכיכר הצנחנים ( כיכר אלנבי בעבר ) נבנו מספר מבנים ציבוריים לצדדיו של רחוב יפו , מבנה הדואר המרכזי של ירושלים המנדטורית הוקם בשנים 1934-8 ,מבנה שתוכנן בידי אוסטן סיינט בארב הריסון והאדריכל פרסי וינטר , בית הדואר נבנה בידי החברה הקבלנית בראשותם של אלבינה,דוניה וקטינקא.

כאשר מתבוננים במבנה מבחוץ מיד מזדקר הסגנון הארץ ישראלי והבין לאומי ,המשולב בסגנון המנדטורי המרובע – מלבני ,במבנה מבחינים בששת קומותיו לכוון רחוב יפו ושתי קומות תחתונות כלפי רחוב כורש מאחור בחלק המרכזי ושני אגפים לצדדיו,בחזית המבנה המרכזי קיימים שבעה פתחים מקומרים שהקיצוניים משמשים ככניסה והאחרים כחלונות להכנסת האור למבנה, בחלון המרכזי שובץ שעון .

כאשר נכנסים למבנה דרך מבואות פתחי הכניסה נכנסים לאולם מרכזי ,אך דרכם ניתן להגיע לשתי הקומות מעליו דרך גרם מדרגות המשמשות כמשרדי ההנהלה,לאחר מכן שירת את שרות הטלפניות 144 ( בשנות השבעים אני עשיתי את דלתות הבידוד לרעש, מדלתות עץ מצופות בלוחות אבץ לבידוד )בכניסה לאולם ניצב דלפק ממול לחלונות החיצוניים ומעליו היו כחמש אשנבים מקומרים לשרות הקהל ,בחלקו האחורי של המבנה לכוון רחוב כורש נמצאת קומת הממסד והמרתף ששימשה בעבר כנקודת מיון וחלוקת הדואר כולל הדואר הרשום,כמחלקת השליחים הרכובים על אופניים .

בשנת 1972 התווסף על הקיר הפנימי מאחורי הדלפקים ציורו של אברהם אופק באקריליק באורך הקרוב לעשרים ושמונה מטר המתאר את אנשי העלייה השנייה ושילובם בהתפתחות והרחבת העיר.

 

ירושלים רחוב יפו 23 בית הדואר המרכזי
 
 
 
בניית אתרים - שרקור