דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

מטולה והסביבה

 
סיפור האדמה היהודית בבוסטוס גורגוס שבחורן - סאחם אל ג'ולן (דרום סוריה)

תודה ליחיאל ברקוביץ ז"ל ולזיכרונותיו כחלוץ באדמות חורן מהקבוצה הרומנית ולצאצאים של החלוצים ממושבות חורן ,שסיפור אבותיהם מובא במאמר.

חורן הינו חבל ארץ בדרומה של סוריה שמוזכר בספר התנך ,מבחינה חקלאית הוא היה ידוע כחבל ארץ פורה המתאים לגידולי מטעים וכרמים וגידולי פלחה בשיטת הבעל של השקיה ממימי הגשמים.

הקבוצה הרומנית "עזר בצר" והקבוצה הבולגרית "שלום וברכה"

בתחילה החלה התאגדות תושבים מסופיה בבולגריה באגודת חובבי ציון (שלום וברכה) בעלי הנטיות הציוניות ,ברוח הרוחות הציוניות שהחלו לנשב במקום ,להתאגד ולשלוח שליחים למצוא שטחי אדמה לצורך הקמת מושבות בארץ ישראל, לאחר שחזרו שליחים אלו ולא מצאו חלקה שתמצא חן בעיניהם ,בשנת 1890 התרחבה תנועתם והצטרפו אליה אנשי העיר יאס (יאשי) ברומניה .

סיפור האדמה היהודית בבוסטוס גורגוס שבחורן - סאחם אל ג'ולן (דרום סוריה)
 
אגדות מטולה בסיפורי המקום בסיפורי זקני המושבה

האגדות לקביעת שמה של מטולה מספרות כי השם ניתן לה על שם הישוב הדרוזי שישב על האדמות ונקרא אום טולה ,פרוש השם המקום המשקיף הנישא מעל לאזור ,בתחילה כתבו מתולה באות תף (מתולה) ולאחר מכן נכתב שמה באות טת (מטולה) .

בימי שלטון התורכים בישראל ,בשנת 1896  ביקר הברון רוטשילד באזור מטולה בדרכו לביקור בלבנון ודמשק , כשהבין את האפשרויות להקמת מושבה יהודית בצפון המדינה במסגרת תוכניותיו , לישב בארץ ישראל עוד מושבות במתכונתו הוא , של ממשל פקידותי ומוסדות שלטון,  כפי שהנהיג במושבותיו האחרות כמו זיכרון יעקב,ראש פינה ואחרות.

כיוון שהחליט להקים את המושבה מטולה ,רכש כשנים עשר אלף דונם מידי גבור בק גומבלט אחד מעשירי העיר צידון בלבנון ,חלק גדול מאדמה זאת לא הייתה ראויה לעיבוד חקלאי,ולכן נרכשה אדמה נוספת בצפון הגליל בשטח של 13.000 דונם, במקום שנקרא עין טלאה ,שטח זה חולק לחקלאי מטולה וביתרת השטח הוקמה נקודת תל חי.

אגדות מטולה בסיפורי המקום בסיפורי זקני המושבה
 

תחילתו של מחנה (מעברת ראש פינה ) ,שהוקם צפונית לבית המכס של ראש פינה, ליד עצי האיקליפטוסים שניטעו במלחמה כנגד הביצות ,כמפקדת חיילי משטרת הגבולות של הממלכה הירדנית, לאחר כיבוש הארץ בידי הבריטיים,נכנסה למחנה מפקדת חיל הצנחנים השביעית(הכלניות) ,כאשר פינו את המחנה הצבא הבריטי , נכנסו למחנה אנשי הלגיון הערבי טרם מלחמת השחרור.

לאחר שחרור הגליל במלחמת השחרור, נכנסו למחנה יחידות של הצבא הישראלי והמקום הפך למחנה מעבר ומיון צבאי,כשפינו כוחות צה"ל את המחנה בשנת 1948-9 ,שימש המחנה הצבאי כמחנה מעבר לעולים, המתיישבים הראשונים במחנה המעבר היו עולים מתימן ,חלקם של עולים אלו עברו למחנה זנגריה , לאחר זמן מה בעת שזרם העולים גבר הפך מחנה המעבר למעברה.


ראש פינה סיפור מעברת ראש פינה
 
מטולה סיפורה של המושבה
סיפורה של מושבת מטולה
בימי שלטון התורכים בישראל ,בשנת 1896  ביקר הברון רוטשילד באזור מטולה בדרכו לביקור בלבנון ודמשק , כשהבין את האפשרויות להקמת מושבה יהודית בצפון המדינה במסגרת תוכניותיו , לישב בארץ ישראל עוד מושבות במתכונתו הוא , של ממשל פקידותי ומוסדות שלטון,  כפי שהנהיג במושבותיו האחרות כמו זיכרון יעקב,ראש פינה ואחרות.

כיוון שהחליט להקים את המושבה מטולה ,רכש כשנים עשר אלף דונם מידי גבור בק גומבלט אחד מעשירי העיר צידון בלבנון ,חלק גדול מאדמה זאת לא הייתה ראויה לעיבוד חקלאי,ולכן נרכשה אדמה נוספת בצפון הגליל בשטח של 13.000 דונם, במקום שנקרא עין טלאה ,שטח זה חולק לחקלאי מטולה וביתרת השטח הוקמה נקודת תל חי.

כאשר נרכשו אדמות מטולה מידי גומבלט , ישבו באדמותיה חקלאים דרוזים, נוצרים ובדואים כאריסיםעל שטחיו של גומבלט, הדרוזים הבדואים אלו נלחמו אחד בשני עד שנמאס לגומבלט  והוא מצא את ההזדמנות למכור לברון את האדמות , לאחר המכירה נאלצו אריסים אלו לעזוב את בתי החושות מהחמר שהתגוררו בהם ואת חלקותיהם שעיבדו.

אריסים דרוזים אלו לא השלימו עם המצב החדש,כיוון שלא קבלו פיצוי על כרמיהם והמטעים אשר נטעו בעיקר עצי תאנים ,הגבול בין השלטון העותמאני לבין חייל צרפת בסוריה היה על יד ראש פינה. תל חי כפר גלעדי ועל יד מטולה שטחים אלו היו שייכים לשטח בשיפוטם של הממשל הצרפתי.

חיל הספר התורכי במטולה מנה חמישה חיילים וסמל , לא היה יכול למנוע מהאריסים הדרוזים להתנפל על החקלאים היהודים בשעת עבודתם בשדות ,או למנוע מהם לשדוד את הבהמות ואת הירי על בתי התושבים בלילות , בגלל היריות נמנע מן התושבים מלצאת בלילות מבתיהם ומתחילת ההתיישבות החלו הדרוזים והבדואים, להציק למתיישבים החדשים בביזת היבולים ,גניבת רכוש והעלאת עדרי הצאן על הגידולים החקלאיים.

שהמושבה הותקפה לעיתים קרובות ,בידי הכנופיות הדרוזיות בירי בעיקר בשעות הערב, יצאו האנשים , הנשים והילדים שלא לחמו על הגנת המושבה ורצו לתפוס מחסה בבית משפחת בקמן שניבנה מקירות כפולים עבים להגנה, שם התחבאו עד אשר שככו היריות .

בין איכרי המושבה היו נפגעים, והיו גם כאלה שהתייאשו ועזבו.אך מרבית האיכרים נשארו במקום עם משפחותיהם,ובתמיכתו של הברון רוטשילד ואהרון אהרונסון ,הקימו כוח הגנה מקומי כדי להדוף את ההתקפות ולצמצם את ההתנכלויות

בשנת 1897 הוקם מבנה האבן הראשון מבלוקי גיר שנחצבו במחצבה שנפתחה במקום, מבנה  ציבורי זה יועד למגורים והמשרד של פקידי הברון רוטשילד,מבנים לפקידי הברון  הוקמו בכול מושבותיו , על מנת לספק תשלום תמיכה חודשי לעזרה ,לחלק כלי עבודה ובעלי חיים למשפחות של המתיישבים החדשים במושבותיו.

למעשה בבית פקידי הברון השתמשו אנשי הברון בעת שביקרו במושבה מטולה תושבי מטולה כינו אותו בית קלבריסקי על שם הפקיד האחראי , גם האגרונום אהרון אהרונסון שנשלח למושבה ללמד את המתיישבים החדשים את עבודת החקלאות המודרנית , טיפוח זנים חדשים המותאמים לאזור ולקרקע, טיפוח בעלי חיים .

חלק מרצונו לראות את איכרי המושבה בבתים מרווחים וטובים יותר נתנו את הדחף לפנות אל האיכרים על מנת שיהרסו את החושות וימהרו לבנות את מבני האבן הקבועים שלהם,הוא הזמין מהנדס צרפתי יהודי לעזור לו בתכנון הרחוב הראשי ובתי האיכרים החדשים.

חל עיכוב בבניה כיוון שהברון רצה בנייה בסגנון אירופאי פשוט מבנה וגג כיפה,  והאיכרים התעקשו על סגנון שכולל גם קשתות כמו בבתי הערבים ועמודים וגג רעפים ,נבנו חמישה בתים , והבניה נעצרה עקב הויכוח , מהלך זה , עיכב את בניית הבתים בשנתיים במושבה , עד אשר הסכימו פקידי  הברון לבקשתם.
מטולה סיפורה של המושבה
 
האגדה האורבנית על יוסף לשינסקי
האגדה האורבנית על יוסף לשינסקי
קשורה לבית משפחת לישינסקי ברחוב ראשונים מטולה
 
יוסף לישינסקי הגיע כילד למושבת מטולה בתקופה שבה בנו את מבנה בית הספר ,הוא הובא למטולה בידי האדון אברמזון בעגלתו והוכנס למגורים בבית לישינסקי אצל אחייניתו מרים ,כאחד הבנים וגודל כאחד הבנים .

לאחר מספר שנים כילד במושבה עבר ללמוד בירושלים,כאשר חזר למושבה הוא כבר היה חבר בארגון השומר וכיוון שהימים היו ערב מלחמת העולם הראשונה , הוא הצטרף גם לרשת הריגול של נילי בראשותו של אהרונסון, מטעמה יצא לשליחות בבירות ,הדבר נודע לשלטונות התורכיים והם החלו לחפשו, במהלך החיפושים בבתי האיכרים הגיעו גם לביתם של משפחת לישנסקי התורכים בראשות הקצין חסן בק וניסו לברר איכן מסתתר יוסף, הם קשרו את אב המשפחה והכו בפלקות את כפות רגליו על מנת שידבר, תהליך כזה עברו מספר תושבים מן המושבה .

כאשר לא עלה בידם לקבל תשובה ברורה היכן נמצא יוסף לישינסקי , החליטו להעביר לדמשק את אנשי הועד במושבה ונכבדי המושבה ,האב לישינסקי ניצל מההגליה והמאסר בזכות קשריו עם אנשי שלטון תורכיים בכירים.

התורכים המשיכו לחפש את יוסף לישינסקי במטולה, לאחר שובו משליחותו בבירות של יוסף , הוחלט לעשות מעשה תרמית כלפי השלטונות התורכיים באזור , באחד הימים נשמעו יריות במושבה ואחד מאנשי השומר טען כי הוא ירה ביוסף לישינסקי באזור מפל התנור במקום הייתה שלולית דם אך לא גופה.

למעשה הוא נחבא בבית משפחת לישינסקי באותה העת ,שני חברים מארגון השומר אבטחו אותו ,בלילות היה יישן על ספא בחדר הכניסה , כשנודע לתורכים על הימצאותו בביתם של לישינסקי הם הגיעו לכדו אותו, והביאו אותו לכלא בדמשק,למזלו הרע האב לישינסקי העביר את בנו הבכור ללימודים גבוהים בדמשק, ולה היה בעת המעצר ושהייתו של יוסף בביתו,כי אחר היה מסתירו ,או מבריח אותו לאזור אחר בארץ.
האגדה האורבנית על יוסף לשינסקי
 
סיפורה של משפחת מקלף בהיסטוריה של מטולה
סיפורה של משפחת מקלף בהיסטוריה של מטולה
 
אריה לייב מקלף נולד בגבול רוסיה פולין בשנת 1876 , ביחד עם הוריו ואחיו חובבי ציון עלה לישראל בשנת 1891 , הוא חונך על ערכי המסורת והדת וגם בהשכלה כללית, בגיל 18 בשנת 1894 עבר להתמחות בחקלאות במשקים של אחיו במושבה פתח תקווה – מלבס של פעם, הוא התמחה בציוד וכלים חקלאיים ובטיפוח ואקלום זני עצי פרי המתאימים לאקלים הישראלי.
 
בשנת 1896 שבה הוקמה מושבת מטולה באצבע הגליל ,נישא אריה לייב מקלף לבתיה בתו של אחד ממייסדי השכונה הירושלמית מחנה יהודה הרב יחיאל צמרניסקי , בין עיסוקיו נטע כרם לענבים בחלקה שרכש מחברת עזרה שרכשה את הקרקע מדוד ילין במושבת מוצא .
 
לאחר שנישא הומלץ בידי פקידי הברון לקבל חלקה במושבה מטולה , על פי הנחיית הברון רק זוגות נשואים יעלו על הקרקע , החיים במושבה היו קשים הן מהסיבה של התנאים הטופוגרפיים לעבודה חקלאית ביום והן מן הסיבה להתגונן מפני האריסים הדרוזים והבדואים שישבו ופונו מאדמות שנרכשו מידי משפחת גומבלט מצידון בידי הברון, הוא האמין בטיפוח יחסי שכנות טובים,אך אמונתו זאת לא עמדה במבחן,  בעת ששמר על הבתים במושבה ביחד עם חברו במושבה בכור מושון ,חתנו של רבה של העיר בירות שבתאי בחבוט , חברו נרצח והוא הצליח להרוג את אחד התוקפים.
 
לאחר שהרג את אחד התוקפים בעת ההתקפה , נאלץ לעזוב בשנת 1901 בלילה , ביחד עם אשתו בתיה ושני ילדיו שנולדו לו במטולה , סיבת העזיבה של המושבה מחשש חבריו לנקמת דם בידי משפחת ההרוג.
 
הוא חזר להתגורר במושבה פתח תקווה בשנים 1901-1904 ואז הגיע למושבה מוצא ,היכן שחתנו רכש את חלקת משפחת ופסי , שהיה אחד מארבעת האיכרים הראשונים במושבת מוצא  אחת מארבעת המשפחות הראשונות במוצא , לאחר שבנה את בייתו כמשק חקלאי מעורב.
סיפורה של משפחת מקלף בהיסטוריה של מטולה
 
האגדה לבית שלום - חיים משה פיין
האגדה לבית שלום  - חיים משה פיין
בשנת 1892 הגיע מרוסיה חיים משה פיין בעקבות הפוגרומים עברו היהודים ברוסיה, את עבודת החקלאות למד חיים במושבות ארץ ישראל כמו יסוד המעלה, ובעיקר בבית דוברובין ליד החולה,  לימים הכיר את העלמה יוכבד ביתו של החקלאי השורשי המיוחס אייזנברג שהתגורר בישוב יסוד המעלה באזור , הבקשה להינשא לביתו של אייזנברג מהעולה שזה רק הגיע לישראל, הווה נושא לשיחה במושבה צמאת הרכילות.
 
בעיה אחת פעוטה ,הייתה לחיים ברצונו להגשים את הנישואים , עמק החולה וביצותיה הציפו את המעברים ולכן נאלצו בני הזוג להמתין שנה מחוץ למושבה עד אשר המים נסוגו וניתן היה לעבור ולבנות את ביתם במושבה מטולה בעידוד פקידי הברון.
 
מעשה החתונה של הזוג  שהגיע לישב את המושבה היה אירוע מרנין במושבה,ומיד זינקו בני הזוג  לחיים הקשים שבתחילת הדרך במושבה  מטולה ,לאחר שנתיים של מגורים במקום בשנת 1898 החלו לבנות את ביתם מאבן הגיר, כמו שאר המשפחות מתיישבים אשר פקידי הברון קבצו אותם משאר המושבות שבתמיכתם בארץ.
 
למרות בעיות הבריאות של יוכבד ,ילדה היא תשע בנים ושתי ילדות ,כמו שנאמר הפרו את הארץ , לצערם ילדיהם התפזרו ברחבי הארץ ובנם העשירי שלום פיין שעל שמו קרוי הבית במטולה ,נשאר להמשיך לעבד את האדמה , הוא נישא לעלמה שורה ונולדו לו חמישה ילדים.
 
ילדיהם של חיים ויוכבד החליטו גם כן לישב את הארץ ,הבכור צבי פיין היה ממקימי הישוב נהלל, הבן יהודה פיין היה ממייסדי ראשון לציון שאז נקראה נחלת יהודה, הבן יהודה היה ממייסדי שוני הלא היא בנימינה וגבעת עדה , הבן יוסף היה ממקימי הקבוץ דגניה א ,הבן הילל היה ממקימי הקבוץ גבעת השלושה .
 
כאשר הלך חיים משה פיין לעולמו, השאיר מעט מילים לבנו שהמשיך את דרכו בבית שלום , שעליו לשמר ולטפח את המשק והבית ושידע כי החיים קשים וישנם קשיים כלכליים אך עליו להתגבר.
 
כיום השתמרה החצר המקורית למבנה ששופץ והנקרא בית שלום, המקום משמש כבית הארחה , בית קפה ומסעדה המנסה לשמר את ארוחות הבוקר הגליליות המפורסמות עד היום, , שרידים לחומה שהקיפה את החצר להגנת הדיירים נמצאת מאחורי המבנה וכוללת את דלת העץ המקורית שבני הבית יצאו לעבודה בחלקתם, עוד בחצר גינה מטופחת ומזרקות מים שנבנו ומדשאות בינות לעצי ערבה  .
האגדה לבית שלום - חיים משה פיין
 
 
 
בניית אתרים - שרקור