דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים שכונת נחלת שבעה

 
נחלת שבעה תולדות השכונה

בפועל האגודה שחברה לרכוש את השטח החלה את מלאכת הרכישה בשנת 1867, כיוון שהכיסים שלהם ,לא היו עמוקים דיים לבניית בתיהם על האדמה שנגאלה , האדמה נותרה בשיממונה  עד שהחליטו חברי האגודה בשנת 1869 ,לחבור ולעשות קופה מרכזית , כול אחד משבעה המייסדים שלשל לקופה , סך  12 לירות תורכיות זהובות בשלושה תשלומים  בכספים שנאגרו בקופה המרכזית החלה בניית שני הבתים הראשונים.

באותה שנערכה הגרלת חלוקת רצועות הקרקע בחלקה , ההגרלה קבעה את מיקומו של כול שותף בחלקה, בהגרלה נקבע גם מיהם הזוכים בבניית שני הבתים הראשונים בשכונה, בהגרלה זכה לבניית שני הבתים הראשונים זכו יואל סלומון ורעייתו חנה ,ורבי מיכל כהן אלא שכיוון שרבי יואל משה סלומון לא היה יכול באותה העת לבנות את בייתו הועברה זכותו ליוסף ריבלין.

תקנה נוספת הסדירה את תנאי מכירת הקרקע בידי אחד השותפים לגורם חדש ,חייב הקונה החדש להיות מאושר בידי חמישה חברים מהקבוצה , עוד נקבע כי קצב הקמת הבתים מהכסף בקופה המרכזית יהיה שנים בשנה .

נחלת שבעה תולדות השכונה
 
רחוב יפו 42 בית מני בית החרושת חרמון ליצור מקררים חרמון

החנות למקררים ויצור מקררים בראשותו של שנדור גולדמן ,פתחה חנות במבנה של מני בשנת 1926 , כיוון שחוק המוחרם פעל ,עבר בית המסחר חרמון בשנת 1927 לאחר שנה לחנות החדשה ברחוב בן יהודה בית הלוואה וחסכון,במפעל חרמון ניתן היה לרכוש מקררים של מפעלים אחרים ותוצרת המפעל עצמו.

בהמשך בשנת 1935 ,כאשר עבר בית החרושת למקררים מבית מני ,הפך " חרמון " לבית החרושת קריסטול ליצור קרח ,ליד חנות המכשירים רדיו ליד מגרש הרוסים בשכונת זיכרון משה .

בשנת 1937 פתח בעל הבית בקונדיטוריות ברחוב הקרן הקיימת 11 ברחביה ובחנות תנובה במושבה הגרמנית , בקונדיטוריות נמכרו עוגות קצפת,טורטים ועוגיות וחנות גלידה ברחוב המלך גורג 1 צומת האיקסים .

 

רחוב יפו 42 בית מני בית החרושת חרמון ליצור מקררים חרמון
 
רחוב יפו 35 בית שיבר

הבית הממוקם מימין לבית יואל ,בבית שיבר גרו בקומת הממסד משפחת ברוכיאל , משעזבה המשפחה נפתח בה בית הקפה סיטי שפעל עד קום המדינה ואחריה , אז נקנה בית הקפה בידי איש שעלה מכורדיסטן ,והמשיך כבית קפה עוד מספר שנים, בקומה מעל לבית הקפה התגוררה משפחת בג'או שהגיע לכאן לאחר טבח חברון במאורעות 1929מעליה התגורר משפחת יוסף וענונו שהגיע למקום בשנת 1936 לאחר המאורעות מירושלים העתיקה.

בצידו השמאלי של המבנה בסמטה בחנות המרתף ,הייתה חנות הנעלים של רוזה ובעלה הדתי רוזנברג עד שנות התשעים .

רחוב יפו 35 בית שיבר
 
נחלת שבעה תוכניות ההריסה הראשוניות לשכונה

בשנת 1960 נוצרה תוכנית של העירייה להרוס את שכונת נחלת שבעה ,על שלל סמטאותיה הצרות ושאינן נקיות  ולהקים במקומה שכונת בתים בני שמונה קומות האחד ומרכז מסחרי ראשון , התוכנית הוכנה ואושרה בידי מועצת העיר פרט לנציגי חרות במועצה ,כאשר טענו כמה מחברי המועצה כי יש להשאיר חלק מבתי השכונה כהנצחה של השכונה הותיקה שיצאה אל מחוץ לחומות כשכונה השלישית וגם משום עברה ההיסטורי , השיב ראש העיר איש שלום ,כי מקומם של מצבות הוא בבית הקברות, להריסה ולבניה החדשה נבחרה חברת הכשרת הישוב .

שני רחובות ראשיים הקרואים על שמות שנים מייסדי השכונה , מתחמים את גבולות השכונה  והמוליכים מצפון לדרום מרחוב יפו לכוון גן העצמאות ובית הקברות המוסלמי , רחוב יוסף ריבלין הוא הקרוב יותר למגרש הרוסים ורחוב יואל משה סלומון היוצא מכיכר ציון ,מרחובות אלו יוצאות סמטאות ומהם מגיעים לחצרות הקרויות על שם הבעלים שבנו אותם ,מעין ארג מסובך שנדרשת שהייה ממושכת בשכונה על מנת להתמצא בה ( מסכן הדוור) .

ההתנגדויות לביצוע הריסת השכונה ,צוברות תנופה ובמיוחד ,מתרעמים תושבי השכונה על הרצון להרוס גם את בתי הכנסת העתיקים,חלק מטענות התושבים נסבה כי על התוכנית להריסה ובינוי למדו מן העיתונות והחלו להישאל השאלות, כיצד לא הוזמנו נציגי השכונה לדיונים אלו בעירייה.

נחלת שבעה תוכניות ההריסה הראשוניות לשכונה
 

אגדה ירושלמית מספרת על חנות הרהיטים של חיים יעיש ברחוב יפו שהשלטונות הבריטיים בשנת 1921  ציוו עליו לפתחה ביום שבו ציונו המוסלמים את יום מותו של שחאדה אל שריף (יום הבלבולים) ,כיוון שביום הזה נהגו המוסלמים לעבור ברחוב ולגרום להשחתת חנויות,במשפטו טען ניסים כי המפקד הבריטי שהוציא את צו הפתיחה סרב לתת לניסים כתב הגנה על החנות למניעת נזקים, השופט ששוכנע ששאר החנויות ברחוב היו סגורות פטר אותו מעונש וזיכה אותו.

בשנת 1934 נבנה בית בן ארבעה קומות ,בידי חיים יעיש סוחר הרהיטים מרחוב יפו בשכונת נחלת שבעה ליד ראינוע ציון ,המבנה  שנבנה בידי ערביים בעבודה זולה ורשלנית ללא יסודות חזקים דיים, כתוצאה מירידת הגשמים ,התמוטטו שלוש תקרות ,התמוטט קיר חיצוני וצנחה מרפסת לרחוב ופצעה חלק מהעובדים הערביים במקום .

למרות זאת ,הרשתה העירייה לחיים יעיש לתקן את הבית שהתמוטט ואף להוסיף עליו קומה נוספת, בשנת 1937 החל הבית לנטות ולהיסדק , כתוצאה מכך מיהרה העירייה להוציא צו פינוי לדיירי הבית ומשמר נשאר לשמור על המבנה ,לאחר שדייריו פונו, סרבו הדיירים כמו הדיירת רחל רוז ,לשלם את שטרות השכירות, שניתנו למגורים בביתו של חיים יעיש ,כיוון שפונו מהמבנה, הדיירים אף הזהירו את קהל ישראל כי המקבל שטרות אלו שם את כספו על קרן הצבי.

בשנת 1935 מכר חיים יעיש את חנות הרהיטים ליצחק מזרחי

נחלת שבעה בית יעיש
 

בית הכנסת של יוסף מוסייאוף

בית הכנסת של יוסף מוסייאוף נבנה בשכונת נחלת שבעה , בנו אברהם ורעייתו ישועה ערכו את טקס ברית המילה של בנם במחצית שנת 1922 ,

בית הכנסת בורוכוף

בית הכנסת נחלת שבעה

בית הכנסת הספרדי אוהל יצחק שנבנה בשנת 1880 הגדול והמפואר בשכונת נחלת שבעה, נבנה בידי יצחק רקנטי ,

בית הכנסת הראשון נחלת יעקב נבנה בשנת 1883

בית הכנסת של האיסטנבולים ( תורכים)

נחלת שבעה עוד בתי כנסת
 

רפאל נפתלי הלוי ,עלה לארץ ישראל עם רעייתו חיה מקושטא בשנת 1850 ,לאחר שחיסל את עסקיו כסוחר ,בתחילה התיישב בעיר העתיקה ,החל בפעילות ציבורית ותרם מכספו לנזקקים בירושלים ,לכן זכה בכינוי כתואר כבוד גילביי ,עד אשר המילה אפנדי החליפה את השם,הזוג היה חשוך בנים ולכן אימץ את אחי אחותו עובדיה שאמי כבנו.

אחד הראשונים מעדות המזרח (ספרדים ) שבנה ביתו בשכונה ,היה רפאל נפתלי הלוי בחצרו הוא הקים הקדש לבניית הישיבה הספרדית הראשונה מחוץ לחומות העיר העתיקה ובשכונה,הישיבה נקראה "האחד" יכבץ ( ישכון בצדק ) ,שנפתחה בשנת 1890 .

את הישיבה ניהל הרב שבתאי אשקוטי שהיה גם ממייסדיה ,הוא גם היה חברו של בעל החצר רפאל נפתלי הלוי ,ביחד הם עלו מקושטא, מייסדים נוספים היו הרב הראשי חיים משה אלישר בנוסף במייסדים היו הרבנים : שמעון צלמונה,שמואל קמחי,רפאל הכהן ועוד בסך הכול אחד עשר מייסדים.

שבתאי אשקוטי מנהל הישיבה ,היה מקובל על הרבנים הספרדיים בירושלים,הוא זכה להערכה בעבור עבודתו, על קיר הישיבה נתלה שלט שבו נכתבה צוואתו של שבתאי אשקוטי :כול אשר ישתדל בין גופו ובין ממונו להרחיק את הנזק מישיבה זאת,ברכות התורה יחולו על ראשו ואני אברכה ואתפלל עליו בשם ה'.

חצר רפאל נפתלי הלוי
 
משפחת וענונו אבן מאבני רפדי ירושלים

משפחת וענונו סיפור שלוש דורות של מותג ירושלמי ברפדות

סיפור סאגת משפחת ואנונו הרפדים מתחילה בסוף המאה התשע עשר ,כאשר אביו מסעוד של אברהם וענונו עלה ממרוקו והתיישב בירושלים העתיקה בסוף המאה התשע עשר , שם הכיר את אסתר שהגיעה גם עם משפחתה ממרוקו ,לאסתר ומסעוד נולדו שני ילדים אברהם ויצחק שנפטר בגיל צעיר. 

כאשר מלאו לאברהם 10 שנים ,נפטר האב והילד אברהם ,נותר בבית עם אמו האלמנה אסתר ובעיות הפרנסה,האם אסתר, שהביא איתה כלי בישול ,בעת שעלתה משפחתה ממרוקו, בישלה קוסקוס ומכרה לתושבי הרובע בעיקר לאשכנזים , בנוסף הייתה מתפרנסת מכביסה בבתי היהודים, משום בעיות הפרנסה נאלץ בגיל 10 אברהם הבן לצאת ולחפש עבודה  אצל היהודים בעיר העתיקה.

בעלי הבתים היהודים ,נהגו מעשה נבלה כלפי הילדים הצעירים הללו ולא שילמו להם את שכרם מטענות שונות ומשונות , כיוון שהיה מחסור בעבודה ומספרם הרב של הילדים שחיפשו עבודה היה רב, הרשו לעצמם בני עמנו לרמותם ,כאשר ביקשו הילדים משכורת ,נאמר להם שמה שכבר עבדו לא חשוב ואם הם רוצים להמשיך לעבוד הם יוכלו ואם אינם רוצים שיעזבו מיד.

 

משפחת וענונו אבן מאבני רפדי ירושלים
 
 
 
בניית אתרים - שרקור