דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים רחוב יפו והרחובות הסמוכים

 

 
 
 
ירושלים מגרש הרוסים מבנה הבולשת המנדטורית הירושלמית
ברחוב יפו 32 פינת רחוב חשין

בראש מטה הבולשת ניצב הממונה גייליס ביי ( התואר ביי נשאר עימו ,מאז שרותו במצרים בעיר פורט סעיד) ושלישו דוגאן , שזקני ירושלים מתארים את הממונה ,כאיש בתלבושת האזרחית ,שכונה "המומיה "על שום הרזון והחיוורון שנבעו ממחלת השחפת שסבל ממנה,אדם ממושקף קר מזג בעל מבט אכזר, קודר ,זהיר המשגר תחושה שאינו מאמין לשום דבר, משום מחלתו התגורר בודד בדירתו לאחר שאשתו וילדיו עזבו בחזרה לאנגליה.

האגדות הירושלמיות מספרות, כי הוא נחשב לאדם השני העשיר בשרות המנדט ,אחרי האחראי על המחסנים וההזמנות וולש גפריי, באגדות מספרים ,כי את מלאכת הבקשיש שיפר לעין ערוך ,מאז שרת במשטרה בריטית כאחראי על הברחות הסמים, חלק מהמנגנון של שותפיו במצרים ,עברו לירושלים והתחלקו עמו ברווחיהם, אפילו פיקודיו שניהלו עסקים פרטיים חויבו למסור לו חלק מרווחי עסקיהם,לאחר ששבע מאיסוף כספים הפך לחובב אומנות שהגיעו אליו כשלמונים,יהודים שסחרו בהברחת אבנים טובות ויהלומים העניקו לו דוגמיות לרוב ,דבר שמנע מהם להכיר, את קירות בית הסוהר המרכזי מבפנים .

את רווחיו של גיילס ביי הוא פזר ברכישת אדמות ומבנים בקולוניות הבריטיות דרום אפריקה,מצרים,קפריסין וכמובן באנגליה , בתמורה לאיסוף הכסף ,נעלמו חקירות של אנשיו באגף הפלילי שהובאו בפניו נעלמו ונמוגו בחדרו שעליו נרשם חדר מספר אחד.

ירושלים מגרש הרוסים מבנה הבולשת המנדטורית הירושלמית
 
ירושלים אכסניית סרגיי לגברים הצאר ניקולאי ליד מגרש הרוסים

המבנה הוקם ביחד עם המבנים שהוקמו לצורך אכסון הצליינים כאכסניית צליינים לגברים שמה של האכסניה נקבע על שמו של הצאר הרוסי ,כאכסניית הצאר ניקולאי ,האכסניה לנשים צלייניות בקרבת מקום נקראה אכסניית אשתו של הצאר הרוסי מריה ניקולאי ,אכסניה לחברי משלחות דתיות ואנשי הדת מלווי הדרך ועובדים ואחיות בית החולים שתחזקו את המתחם.

בתקופה הבריטית – המנדט ,שכנו במבנה בית משפט, משרדי הבולשת,משרדי העלייה וההגירה,משרדי ההוצאה לפועל,בשנת 1928 שכן בו גם משרדו של מ. מיוחס מהנדס אזרחי ומודד מורשה מטעם המנדט, בשנת 1935 שכן במבנה בית הספר לשוטרים בשתי הקומות העליונות ומתחתם בית הקפה, כיוון שהמבנה בלט לכוון רחוב יפו , החליטה העירייה להרסו,לצורך זה שילמה העירייה כאלפים לא"י לאפוטרופוס של נכסי הרוסים במנדט בעבור הנכס, לאחר דיון הוחלט לדחות לשנה את הריסתו ,בנוסף החליטה העירייה כי בעלי הבתים בסביבתו בעיקר בתי חצר פיינגולד ,ישלמו דמי השבחה בעבור העבודה והמדרכות .
 

אכסניית ניקולאי בית הבולשת ימי המנדט ,לאחר מלחמת השחרור הפכה לבנין המיפוי והמדידות ובית המשפט לתעבורה .

ירושלים אכסניית סרגיי לגברים הצאר ניקולאי ליד מגרש הרוסים
 
ירושלים פינת רחוב שנאור ז. חשין ורחוב יפו 30-32.

הרחוב נקרא בתקופה המנדט רחוב מגרש הרוסים, בפינה היה בית הקפה רדיו בשנת  1922, ליד המסעדה ובית הקפה רדיו נפתחה מספרת הנשים והגברים " מספרת יהודה וייס" בהודעתו מציין הספר כי הוא עושה עבודה טובה בעת שהוא שומר על הניקיון, בית האופטיקה של י.בלוך שהחל לפעול בשנת 1920 פתח גם חנות ברחוב .

ליד מסעדת רדיו פתח בשנת 1925 ,מרפאת רופא העור והמין דוקטור א. דרוויאן ( דרווין) , ממול בבית פטסיס נפתחה בשנת 1927 מסעדה וקונדיטוריה שנקראה " רמון" בבעלות של י,פרלמן ורעייתו ,שהגישו בה ארוחת בוקר צהריים וערב.

 

ירושלים פינת רחוב שנאור ז. חשין ורחוב יפו 30-32.
 
מגרש הרוסים בתי המשפט השלום

מבנה בית המשלחת הרוסית, או כפי שכונה המיסיון הרוסי הדתי ,בראשותו של האחראי על הצד הדתי נאומוב,נבנה בשנים 1863-5 כמבנה בן שתי קומות שכלל ארבעה אגפים עם חצרות קטנות , ארבעת האגפים נבנו בצורה מרובעת סביב חצר פנימית, שבמרכזה הוצבה קפלת תפילה קטנה אך היא נבנתה כאשר חלקה הפנימי מעוצב בעושר ,לקפלה היה ניתן להגיע מכול אחד מהפרוזדורים אשר בכול אגף ואגף.

חזיתו הדרומית של המבנה הופנתה לכוון רחוב יפו אך הכניסות היו מאגפו הצפוני והמזרחי למתחם התווספה ספרייה שעיסוקה ספרים בנושאיים דתיים, האגף המזרחי והספרייה נותרו בתקופת המנדט לאחר מלחמת השחרור ואף כיום ,בידי הכמרים הרוסיים של הכנסייה הפרובולובאנית הרוסית , הוא היה סגור למבקרים שנים רבות אך לפרקים ובהגשת אישור לביקור ניתן לבקר בקפלה ובאגף המזרחי

כאשר נבנה המבנה על שער הכניסה למבנה שנבנה בצורת המרובעת, הייתה הכתובת ברוסית "רוסקייה דוחובאנייה מיסייה ", בשפת העם משרדו של הממונה על הדת במשלחת הרוסית הארכיבישוף אנטיני .

מגרש הרוסים בתי המשפט השלום
 
מגרש הרוסים אכסניית הנשים מריה פיודרובה – כיום מוזיאון המחתרות

בשנת 1864 כאשר הוקמו האכסניות לצליינים הרוסיים שכונו , הוקמה גם האכסניה לנשות פשוטי העם ,על שמה של אמו של הצאר ניקולאי השני מריה פיורובנה ,המבנה נבנה כיחידה עצמאית סגורה בת קומה אחת ( למרות שבתכנון היו שתי קומות) מבנה המגורים היה בצורת האות שין ובין האגפים נוצרו שתי חצרות פנימיות, באולמות המגורים והלינה של הנשים , הונחו מיטות דו קומתיות רבות בשורות,  ללא מחיצות בינם , באכסניה הנשים לא היו חדרים פרטיים , יכולת הקיבול שלה בתנאי צפיפות התקרב לשבע מאות מקומות לינה והאכלה .

מטבחי האוכל היו גדולים ושימשו את הצלייניות להכנת מזונם , ארוחות פשוטות שכללו מרקים,לחם ומעט תוספות,חלקם הגדול של הצלייניות היו בבושקות רוסיות מבוגרות וחסרות אמצעים שהגיעו למקום לידתו של ישו ,במיוחד לאחר שקו הרכבת נפתח בין יפו לירושלים דבר שהקל על הצליינות.

מגרש הרוסים אכסניית הנשים מריה פיודרובה – כיום מוזיאון המחתרות
 
יפו 31 חצר פיינגולד סיפורו של שלמה בן דוד פיינגולד

שלמה פיינגולד יהודי שנולד ברוסיה בשנת 1865 היה בעל דרכון רוסי, יהודי שלמד בישיבת וולוג'ין ברוסיה,  בגיל עשרים היגר לאנגליה שם עבד בבית הדפוס של כת יהודים מומרים בשם " בני ישראל הבריטיים " שעיקר אמונתה הייתה שמוצא היהודים הבריטיים ,הוא בעשרת השבטים שגלו מארץ ישראל, כיוון שעיקרי משנתם מצאה חן בעיניו המיר את אמונתו באמונה החדשה, למרות שיש הטוענים כי לא עשתה פעילות מיסיונרית לכת אלא ניסתה פשוט להגדיל את מספר מאמיניה , אך חלק ממאמיניה היו נוצריים שהאמינו בביאתו מחדש של ישו כשם שינם יהודים בבואו של המשיח .

שלמה פיינגולד מעולם לא הצהיר כי המיר את דתו לנצרות והמשיך לטעון כי הינו יהודי המאמין בעקרונות הכת, בשנת 1888 באנגליה נישא לאישה נוצרייה ממוצא סקוטי בשם אליזבט קורוויל ששמרה על אדיקותה כנוצריה עד מותה, ,היא הייתה בתה המאומצת של מרגרט פלמר ,אישה עשירה ואשת ציבור ידועה באנגליה,לבני הזוג לא היו ילדים ,  מרגרט פלמר הפכה לשותפתו בעסקים בארץ ישראל של שלמה פיינגולד ,  כיוון ששלמה פיינגולד המיר את דתו הוא לא היה אהוב בידי היהודים הדתיים שראו בו אויב

בשנת 1985-6 עלו שלמה פיינגולד ,אשתו אליזבט ואמה המאמצת מרגרט פלמר לארץ ישראל בדרכם התעכבו בפריז ושם הוציאו את העיתון " האמת " שבו בטא את דעותיו המומרות החדשות כיהודי מומר בערכי הרעיון של "בני ישראל הבריטיים".

יפו 31 חצר פיינגולד סיפורו של שלמה בן דוד פיינגולד
 
רחוב יפו בית ג'נראלי חברת אחריות ג'נרלי פינת רחוב שלומציון 1

תחילת בנייה בניין משרדים השוכן במפגש הרחובות יפו ושלומציון המלכה במרכז ירושלים בשנת 1933, כאשר קדם לו בשנת 1930 סלילת הכביש החדש, המקשר בין מגרש הרוסים רחוב יפו מימין לבית ג'נרלי  ,לכוון רחוב ממילא.

הבניין שנקרא ג'נרלי כאשר  סימן ההיכר של הבניין הוא האריה המכונף בראש הבניין האריה הוא כסמלו של מרקוס הקדוש, פטרון העיר ונציה וסמל העיר עצמה. האריה אוחז בספר בו כתוב בלטינית: "שלום עליך מרקוס האוונגליסט שלי". לרגליו חקוקה בספרות רומיות שנת הייסוד של חברת ג'נרלי בשנת 1831.

את המבנה שתוכנן בידי האדריכל האיטלקי מרצלו פיאצניני בשנים 1933-5 ,הקימה חברת הביטוח האיטלקית אסיקורציוני ג'נרלי ,חלונות הברזל למבנה יוצרו בארץ ישראל,המנהל הראשון של חברת הביטוח היה מרדכי כספי קונסול הכבוד של לטבייה ונהל סניף ירושלים של חברת חוסנבוניה ,חברה לחסכון ובנין בע"מ

רחוב יפו בית ג'נראלי חברת אחריות ג'נרלי פינת רחוב שלומציון 1
 
בית מצפה רחוב הסורג 1 פינת רחוב יפו

כאשר רכש אברהם חסידוף את המבנה מהאבן בן הארבע קומות בשנת 1869 מידי בעליו הערבי , הוא החליט כי הוא הורסו ומקים במקומו מבנה מפואר משיש שיתחרה ביופיים של המבנים הסמוכים,לצורך בניית מבנה המשרדים החדש ,לקח חסידוף את הבנאי פרץ ואת הבנק בנקו דה רומא כשותפים לבניית המבנה ,שמו של המבנה בית מצפה הוענק לו מלקיחת שמו של דפוס מצפה בחצר פיינגולד הסמוכה .

סיפור הקמתו של בית מצפה החדש ,קשור ליזם והבנאי אברהם חסידוף ,העולה מבוכרה שהחליט כי הוא בונה מבנה מפואר שלא ייפול ביופיו מהמבנים שבנו הארמנים או הכנסייה היוונית באזור, האגדה הירושלמית מוסיפה כי כאשר נשאל מדוע הוא בונה בפאר כזה של שילוב לוחות שיש וחדרים מפוארים השיב חסידוף בשנינות ,כי לדעתו מחירי ההשכרה הגבוהים שיגבה ירחיקו את השלטונות להתיישב במבנה.

 

בית מצפה רחוב הסורג 1 פינת רחוב יפו
 
משפחת חביליו והממתקים בירושלים העתיקה ומחוצה לה חלק 2

הסניף בבניין סנסור חזית רחוב יפו הסיפורים והאגדות

לאחר המעבר לחצר רינגוולד , רכש שמואל ופתח סניף של חנותו, בבנין סנסור בכיכר ציון במרכז ירושלים,חזיתה של החנות ניצבה ברחוב יפו ממול לקפה וינה ,באותה תקופה התפרסם תרגילו של חביליו בשיווק שוקולד ,של חברת נסטלה שהיה נציגה ,האגדה הירושלמית מוסיפה ומספרת  כי חביליו פרסם ,שבתוך חבילות השוקולד המוצגות בחלון הראווה שלו ,טמונים שטרות בסך של מאתיים לירות מצריות, בשנת 1932 פרסם והוסיף שמואל ,כי על הקונים לבדוק שהחבילות שוקולד מתוצרת נסטלה ,אכן סגורים הרמטית כנגד זיוף ולבדוק שעל הסגירה נמצאת חותמת מקורית של חברת נסטלה .

עוד הוסיף שמואל במסע הפרסום לשוקולד הלבן , כי לקהל כדאי להגיע ולטעום משוקולד נסטלה החדש לשם הסקרנות,והוא מודיע כי לאחר הטעימה ,אין לו ספק שהטעם ינעם לטועמים,שימשיכו לרכוש את השוקולד מתוצרת נסטלה בעתיד .

משפחת חביליו והממתקים בירושלים העתיקה ומחוצה לה חלק 2
 
משפחת חביליו והממתקים בירושלים העתיקה ומחוצה לה חלק 3

תולדות מגורי משפחת שמואל חביליו

ניסים חביליו ושמואל חביליו עברו להתגורר בימין משה בדרכם למגורים ,בשכונת מחנה יהודה בבית יעיש, לאחר שהתגוררו תקופת מה בשוק מחנה יהודה ,שמואל גר בקומה השלישית בבית יעיש,ברחוב הערמונים , בשנת 1935 עקר שמואל ועבר לרחוב הטורים ורכש דירה מרווחת בת שלושה חדרים מידי הקבלן הערבי עיסא מוסא בקומה הרביעית .

 

בנו שלמה וחבריו נהגו ללכת להפגנות כנגד השלטון הבריטי ,באחת ההפגנות הוכה שלמה בראשו בנבוט בידי שוטר בריטי, כיוון שנפצע הובהל לבית החולים ,בעת שערכו לשלמה טיפול ובדיקות נתברר כי הוא נולד עם מום בלב .

 

מכיוון שכך החליטה המשפחה להחליף את דירתם בקומה הרביעית בבית שדירתם תהיה בקומת הקרקע ברחוב שהוליך לבית הספר תחכמוני ,על מנת לא לסכן את שלמה במאמץ העלייה במדרגות,סידור זה החזיק עד שמלאו לשלמה 17 שנה והוא נפטר ממחלתו.

משפחת חביליו והממתקים בירושלים העתיקה ומחוצה לה חלק 3
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור