דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים רחוב יפו והרחובות הסמוכים

 

 
 
 
ירושלים בית משפחת סלמה רחוב טאנקריד פינת יפו 26
רחוב סמטה שהובילה מחזית בית העירייה הישן מאחורי גן דניאל והסתיימה בחלק שממול לבית הארכיבישוף ממול לאגף השמאלי של בית הדואר ובנק לאומי , למגרש הרוסים נקרא רחוב טאנקריד בין הבתים ,של משפחת הערבי סלמה , לאחר מלחמת העצמאות הוחלף שמו לרחוב רחוב יוחנן מגוש חלב.

ברחוב טאנקריד פעל מחסן הבירה של יצרני הבירה משפחת דדה ונהולט , שהחל ליצר בירה בארץ ישראל בשנת 1881 , במחסנו המחודש בשנת 1921 מוכרת המשפחה את תוצרתה הידועה,במחירים ובטיב המתחרים בבירות מיובאות מחו"ל .

ירושלים בית משפחת סלמה רחוב טאנקריד פינת יפו 26
 
ירושלים כיכר ספרא בית העירייה

לאחר מלחמת העצמאות כאשר העיר ירושלים חולקה באזור כיכר אלנבי ( כיום כיכר הצנחנים) , נותרה העירייה המנדטורית ,בשטחה של ירושלים היהודית אל מול חומות העיר העתיקה , רעיונות משונים עמדו לנגד עיניהם של מתכנני העיר וראשייה לגבי מיקומה החדש של בית העירייה, נזרקו רעיונות לבנות את קריית העירייה במתחמים הבאים : אזור הבור ליד הכנסת הישנה ברחוב המלך גורג,במתחם בין תחנת אגד המרכזית ובנייני האומה,באזור מלונות קריית משה מול חניון המקשר הישן,בפאתי גן העצמאות באזור סוף רחוב אגרון.

מובן שנערכו תחרויות לתוכניות לבנייה החדשה אך הכול נעלם כאשר התמנה ראש העיר החדש טדי קולק בשנת 1965 , לשמחתו של ראש העיר התווספה החזרת העיר העתיקה לתחומיה העירוניים של ירושלים, טדי פנה לאדריכל העירייה ניב ונוצרה התוכנית החדשה שעיקרה שימור מבני העירייה הישנים ושיפוצם ,תוך הקפדה לאסוף את כול סניפי העירייה ממבנים בתחומי העיר למתחם אחד כיכר ספרא של היום.

ההחלטה לשלב ישן עם חדש יצרה את התוכנית של שימור כעשרה מבנים ישנים לשימור שהם: מהנה העירייה הישן אל מול החומות,מבנה החברה התנכית הצמוד אליו,בית ברגיים (דאורוטי)הקדמי והאחורי,בנין הזואולוגיה ( בית הספר לרפואה הישן),בית החולים הרוסי – אביגיל שכיום משמש את אגף החנייה,מבנה הקונסוליה הרוסית,מבני הארמנים ביפו 17-19 ובית הקונסוליה הצרפתית הישן ( בית סיטון), נבנה בית המועצה החדש ומשרדו של ראש העיר.

ירושלים כיכר ספרא בית העירייה
 
ירושלים רחוב יפו 23 בית הדואר המרכזי

כאשר נכבשה ארץ ישראל בידי התורכים והתפשטות הבנייה הציבורית והקמת מבנה העירייה הישן בכיכר הצנחנים ( כיכר אלנבי בעבר ) נבנו מספר מבנים ציבוריים לצדדיו של רחוב יפו , מבנה הדואר המרכזי של ירושלים המנדטורית הוקם בשנים 1934-8 ,מבנה שתוכנן בידי אוסטן סיינט בארב הריסון והאדריכל פרסי וינטר , בית הדואר נבנה בידי החברה הקבלנית בראשותם של אלבינה,דוניה וקטינקא.

כאשר מתבוננים במבנה מבחוץ מיד מזדקר הסגנון הארץ ישראלי והבין לאומי ,המשולב בסגנון המנדטורי המרובע – מלבני ,במבנה מבחינים בששת קומותיו לכוון רחוב יפו ושתי קומות תחתונות כלפי רחוב כורש מאחור בחלק המרכזי ושני אגפים לצדדיו,בחזית המבנה המרכזי קיימים שבעה פתחים מקומרים שהקיצוניים משמשים ככניסה והאחרים כחלונות להכנסת האור למבנה, בחלון המרכזי שובץ שעון .

כאשר נכנסים למבנה דרך מבואות פתחי הכניסה נכנסים לאולם מרכזי ,אך דרכם ניתן להגיע לשתי הקומות מעליו דרך גרם מדרגות המשמשות כמשרדי ההנהלה,לאחר מכן שירת את שרות הטלפניות 144 ( בשנות השבעים אני עשיתי את דלתות הבידוד לרעש, מדלתות עץ מצופות בלוחות אבץ לבידוד )בכניסה לאולם ניצב דלפק ממול לחלונות החיצוניים ומעליו היו כחמש אשנבים מקומרים לשרות הקהל ,בחלקו האחורי של המבנה לכוון רחוב כורש נמצאת קומת הממסד והמרתף ששימשה בעבר כנקודת מיון וחלוקת הדואר כולל הדואר הרשום,כמחלקת השליחים הרכובים על אופניים .

בשנת 1972 התווסף על הקיר הפנימי מאחורי הדלפקים ציורו של אברהם אופק באקריליק באורך הקרוב לעשרים ושמונה מטר המתאר את אנשי העלייה השנייה ושילובם בהתפתחות והרחבת העיר.

 

ירושלים רחוב יפו 23 בית הדואר המרכזי
 
ירושלים רחוב יפו 21 בנק לאומי אפ"ק לשעבר

חברת אוצר ההתיישבות היהודית הוקמה בשנת 1899 ,כגוף שאמור היה לממן את הפעילות הציונית והעשייה בארץ ישראל, לצורך מימון פעילות זאת נוסד בנק אפ"ק ( בנק אנגלו פלסטינה) ,

הסניף הראשון של הבנק אפ"ק נחנך בשנת 1901 בעיר יפו ,לאחר שלוש שנים בשנת 1904 נפתח הסניף הירושלמי של בנק אפ"ק, המבנה החדש נבנה ברחוב יפו בשנים 1936-9 ,סניף בנק אפ"ק שהפך לאחר מלחמת השחרור ,כשהחליף את שמו לבנק לאומי .

המבנה ששימש בשנים האחרונות את בנק לאומי ,תוכנן בשנות השלושים בידי האדריכל אריך מנדלסון ( שהתגורר בתחנת הרוח של רחביה ) , את המבנה בנו בשנים 1936-39 .
 
חזיתו של המבנה לא שונתה מיום שהוקם ,וכיום המבנה משופץ בחלקיו הפנימיים ,על פי חוקי שימור המבנים העירוני. המבנה התנשא לגובה של שבע קומות ונחשב ,בשנות הקמתו כמבנה גבוה בעיר ירושלים, לאחר שניבנה שימש המבנה את בנק אנגלו פלסטינה ,לאחר מלחמת השחרור שינה הבנק את שמו לבנק לאומי .
 
כיום לאחר נטישת המבנה בידי הבנק, הוא נמכר לקבוצת יזמים בארבעים מיליון שקל, וכיום מתנהל משא ומתן למסירתו לשימוש לגוף ציבורי .



 
 
ירושלים רחוב יפו 21 בנק לאומי אפ"ק לשעבר
 
ירושלים רחוב יפו 28-30 בתי סלחית סטאורי הקבלן הערבי

סלחית סטאורי הקבלן האמיד החכיר מהכנסייה הרוסית , במבנה ברחוב יפו 30 בין רחוב חשין לכוון כיכר ספרא, ממול למבנה גנראלי והדואר את המבנה  למסחר וחנויות ברחוב יפו 30, לאחר שהחכיר את המבנה מידי הכנסייה הרוסית בתמורה לבניית המבנה לעשרים שנה עד שנת 1951, לכן כונה המבנה בית סטאורי .

משפחת סטאורי הייתה מסוכסכת עם חמולה אחרת ,סכסוך שהביא רצון להתנקשויות במשפחת סטאורי ,בשנת 1931 האשים סלחית ,כי נעשה ניסיון לפגוע בו ,בידי שלושה ערבים,לאחר שנערך משפט לתלונה שהגיעה  כנגד ניסיון לפגיעה באחיו שלא הניבה דבר עקב חוסר ראיות.

משפחת הקבלן סטאורי בשנת 1937 ,המשיכה לבנות חמישה מבנים בשכונת מקור ברוך וארבעה בתים בשכונת כרם שלום ,בשכונת בית ישראל ומאה שערים ומבנה ללא רישיון העירייה מול בית המעלות , הבניות נערכו בעזרת עבודה ערבית, ללא שילוב של עובדי בנין יהודיים, על אדמות השייכות ליהודים,על מנת להוזיל את מחיר הבנייה לבעלים היהודיים ,שהסתתרו מאחורי משפחת סטאורי הקבלנים, מובן שהנושא עורר התנגדות חריפה לדחיקת העבודה העברית בשכונות היהודיות על קרקע יהודית, כרוזים הופיעו בעיר לאנשים להימנע ולהחרים שכירת חדרים ובתים שנבנו לא בידי עבודה עברית.

ירושלים רחוב יפו 28-30 בתי סלחית סטאורי הקבלן הערבי
 
ירושלים אגדת מצחצחי הנעלים מרחוב יפו

ירושלים אגדת מצחצחי הנעלים מרחוב יפו

לקראת שנות השלושים של המאה העשרים ,החלו להופיע על בתחילת רחוב יפו בואך לכוון רחוב המלך גורג , כששה דוכנים וחנויות של מצחצחי נעלים ,שהופעלו בידי ארמנים ומוסלמים, עיקר פרנסתם הייתה מיהודים שצחצחו את נעליהם ,בעיקר בסופי השבוע לקראת יום השישי והשבת ,עוד נפתחו ברחוב יפו ,דוכני הגרלות שנתמלאו במקווים לניסים במיוחד בשעות הערב בסופו של היום.

מספרים על חבורת הדתיים (מזרזי השבת ) ,שהיו מסתובבים בערב השבת ברחוב יפו ,ומזרזים את בעלי החנויות לסגרן מפאת קדושת השבת, בפעילותם זאת ,הציקו גם למצחצחי הנעלים המוסלמים ,שהפעילו דוכני צחצוח לאורך הרחוב שעיקר פרנסתם הייתה בימי שישי ,כאשר היהודים עמדו בתור לצחצוח נעליהם ,בטרם יסורו לבתי הכנסת בימי השישי.

יום אחד החליט אחד הישמעאלים, לנקום בתגרנים הצעקניים מסולסלי הפאות, שהציקו לו בכול סוף שבוע, בצעקות שיסגור את עסקו (למרות שאיננו יהודי ) מפאת קרבת השבת, זממו של הישמעאלי עלה בידו, כאשר אחד הצעקנים התיישב בכיסא שבדוכנו, מיד החל הישמעאלי במלאכת הצחצוח כאילו עולם ומלואו בידיו.

כך ישב הישמעאלי ופיו בתפילותיו, הבריש מברשת כלפי למעלה הוסיף מספר וישים של המברשת כלפי מטה ,כך בניחותא ובשלווה כאילו אין השבת קרבה ובאה, והיהודי הרגזן משומרי השבת יושב על הסיכות ,מניף המצחצח מברשתו עוד ועוד, מרביץ יריקה עסיסית על הנעל ושוב מבריש וטרח בהברקתם, עד שדמו הנעלים למראות וכך ממשיך וממשיך עד שיצאה נשמתו של היהודי על מושב הצחצוח ,והמצחצח שחררו רק שהגיעה צפירת כניסת השבת.

למד והבן ,המברשת עובדת לשני הכוונים.

ירושלים אגדת מצחצחי הנעלים מרחוב יפו
 
ירושלים פינת הלני המלכה ורחוב יפו 34

תחילתו של הרחוב במפגש רחוב יפו ,בהמשך עם רחובות סוף מונבז תחילת רחוב זמורה בכניסה למתחם הרוסים ,סופו של הרחוב בסביבות בית מספר 5 ברחוב הנביאים, לאחר שהוא חוצה את רחוב שבטי ישראל בדרכו .

מקור שמו של הרחוב, שנקרא בתקופת השלטון הבריטי רחוב המלכה מליסינדה ,המלכה מליסינדה שקבלה את הדת הנוצרית והוסיפה לשמה את השם הלני המלכה, בעת שביקרה בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה הראשונה,ממלכתה בה משלה כמלכה יחד עם בנה המלך מונבז במאה הראשונה לפני הספירה , באזור צפון הסהר הפורה בעירק בממלכת חדיב , בעת הביקור בארץ ישראל גם המלכה וגם בנה מונבז המירו את דתם לנצרות ועלו לירושלים, על פי הסיפורים עקב רצונה להעלות מנחה בבית המקדש השני.

 

ירושלים פינת הלני המלכה ורחוב יפו 34
 
ירושלים רחוב יפו 28-30 בית הקפה קופסת השוקולד

בית הקפה הראשון שנקרא קופסת השוקולד נפתח בשנת 1940, מול בית הדואר החדש ברחוב יפו נמכרו בה שוקולד, ממתקים,סוכריות תה וקפה , לאחר מלחמת השחרור בשנת 1949 עבר בית הקפה "קופסת שוקולד "בסמטת נחלת שבעה ,באותה תקופה  הגיע הועד למען החייל להסכם עמם ,כי החל משעה שבע בערב ,יעמוד בית הקפה כמועדון לחיילים כמו קנטינה ,במקום נערכו פעילויות אומנותיות לחיילים , המטרה העיקרית הייתה שבבית הקפה יוכלו חיילים לשבת ולעיין בעיתונים ,להזמין מזון ולהתרגע .

ירושלים רחוב יפו 28-30 בית הקפה קופסת השוקולד
 
ירושלים רחוב יפו 28-30 חברת רענן לממתקים בע"מ

חברת רענן בע"מ בתל אביב תעשיית שוקולד ,סוכריות,קקאו וריבה , סניף החברה הראשי היה באזור יפו תל אביב בדרך שכם, שהוקמה בחודש דצמבר 1921 ,שווקה ויצרה  סוכריות, שוקולד, מרמלאדה וריבה ,פתחה סניף בסוף שנת 1923 בירושלים ,ברחוב יפו מול בנק אפ"ק , סניף החברה הראשי היה באזור יפו תל אביב בדרך שכם.

ירושלים רחוב יפו 28-30 חברת רענן לממתקים בע"מ
 

ברחוב יפו 28 במבנה שנקרא על שם העסק הגדול של הסיטונאי משה אוקסהורן , שהחזיק גם את בית המסחר שלו במבנה ,ממול למבנה הדואר הראשי ,מבנה שהיה בבעלות החברה הפרבוסלאבית הפלשתינאית ,שחלקו הושכר בהמשך למשפחת נתן ורעייתו ויטה זלצמן ,בין השנים 1938-48 על מנת להקים בו פנסיון שנקרא " פנסיון ויטה" על שם הרעייה ויטה .

בניגוד לתפקידם המסורתי של הפנסיונים לשמש כמקום נופש ומרגוע בשכונות השונות של ירושלים, שימשו הפנסיונים   במרכז העיר ובקרבה למקום העסקים והמסחר ולמוסדות השלטון הבריטים בעיר (מגרש הרוסים) כמקום מגורים לאנשי עסקים ולתושבים זמניים בירושלים ,עד שימצאו מקום למגורי קבע ,בחלקם נפתחו בתי אוכל לשימוש האורחים והעובדים בעסקים שמסביב .

מעט כזית על משפחת אברהם אוקסהורן

אברהם עלה לארץ בגל העלייה השנייה בשנת 1908 ,החל לעבוד כחקלאי במושבות בארץ ישראל כשנתיים ,כאשר עייף מעבודה הפיזית הקשה  , החליט לעבור לעבודת המסחר והקים ביחד עם יצחק דיסקין בית מסחר בפתח תקווה לסיטונאות מזון , בהמשך בשנת 1918 ,פתחה השותפות הסיטונאית   סניפים ביפו ותל אביב, הסוכנות חתמה על חוזי ייצוג של חברות ומפעלים ידועים מהגולה והחלה לייבא סחורה ולמכרה בבתי המסחר שלה.

ירושלים רחוב יפו 28 פנסיון ומלון ויטא
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור