דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים רחוב יפו והרחובות הסמוכים

 

 
 
 

החברה האמריקאנית דנית ליצור רהיטים שהוקם בשנת 1922 , כמפעל בית חרושת מכאני לתעשיית עץ ורהיטים שהוקם בירושלים בשכונת הבוכרים בקרבה לבית היתומים שנלר את המפעל הקימו שני שותפים : איסר קבטני בעל מפעל לרהיטים ענק ודניה ושותפו האמריקאני יהודה קזן שעלו לארץ ישראל והחליטו להקים מפעל ליצור רהיטים וחרושת עץ בירושלים לאחר מכן עבר המפעל לשכונת כרם בירושלים ושוב עבר לתחומי שכונת מקור ברוך ,שכונה ענייה של צריפים ופחים עד שלאחר שנים הוקמו בה מבני אבן .

לצורך הקמת המפעל ייבאו שני השותפים את מכונות הנגרות המשוכללות לעיבוד עץ שהיו בעולם המערבי, בתחילה העסיק המפעל כעשרה עובדים אך גדל וצמח ומספר עובדיו עלה לשבעים,בני העלייה השנייה והראשונה,שני השותפים הקימו את המפעל בלא עזרה מאף גוף ממן.

לצורך הפעלת המפעל שכרו השותפים מספר נגרים בעלי מקצוע ,רכשו וייבאו חומרי גלם ופרזול והחלו לייצר עבודות עץ , את העבודות הכריזו השותפים ימכרו במחירים מוזלים לצבור בירושלים וברחבי הארץ .

חברה אמריקאנית דנית לתעשיית עץ ורהיטים
 

עקב קרבת יום כיפור ומכיוון שאני רוצה לעמוד בפני הבורא בידיים נקיות ,בטרם נתחיל בתפילת קול נדרי ,החלטתי לחלוק עמכם את סוד הסכם הרכבת הקלה ,שכלל גם את הסכם מאור הרחובות והבאת המים לירושלים ,הסכמים שנחתמו בשנת 1914 עם כבוד ראש העיר חסן אל אפנדי אל חוסני וחברת פריה הצרפתית .

מובן שיגיעו כלפי הטענות שהסתרתי את דבר ההסכם לרכבת הקלה החשמלית בירושלים ממנהלי העירייה ונבחריה ותושבי ירושלים ,כמובן גם את הסתרת הסוד מהחברה שזכתה סוף סוף ,אחרי צירי לידה של שנים ,להקמת הרכבת החשמלית בירושלים.

חוזה הקמת המסילה והפעלת הרכבת הקלה (החשמלית – מטרו ) ,שנחתם בשנת 1914 קבע כי תקום מסילת רכבת חשמלית מהעיר העתיקה לאורך רחוב יפו עד בית הזקנים שכיום על אדמתו קיימת תחנת האוטובוסים הראשית של ירושלים בכניסה אל העיר,( מוכר נכון) .

נדר שאני פותח בפני הציבור הירושלמי ונבחרי העירייה הרכבת הקלה
 

כיוון שבורות המים ומחסור בימי גשמים הביאו לעיר ירושלים בין החומות ובשכונות החדשות למחסור כרוני של מים לתושבים הצמאים ,נחתם חוזה עם החברה הצרפתית לפתח את מעיינות אל ערוב ועין פרה ,ולחבר את המים הנובעים מהמעיינות בקו צנרת מים מהמעיין לבית התושבים,במחיר של ארבעה פרוטות לקוב מים.

עוד התחייבה החברה הצרפתית למסור לצרכי העירייה כמאה וחמישים קוב ליום לצרכים מוניציפאליים ולהקים עשרים סבילים (ברזיות ) למים בעבור האוכלוסייה ברחובות העיר הסכם המים כלל חוזה לעשר שנים שבסיומו ראשיית העירייה לקחת בחזרה את הזיכיון ולהפכו לחלק מאגפי העירייה.

כיום אני מבין מדוע הוקמה חברת הגיחון בירושלים ,מדוע נשרדים משרדיה המפוארים ובעיקר מדוע רבים פקידיה ,והתורים המתמשכים בעת שאני משלם ,יותר מהמחיר בשנת 1914 לקוב מים שנקבע כארבע פרוטות לקוב מים .

סיפור אספקת המים שכלול בוידוי האישי שלי
 

רבי יצחק ליפקין עלה לארץ ישראל בעליה הראשונה בשנת 1882 ,הוא נפטר בשנת 1927 בשנת רעידת האדמה הגדולה,בגיל של תשעים ושלוש והותיר כשמונה ילדים.

בשנים 1889-91 הקימו רבי יצחק ליפקין  איש העלייה הראשונה ושעסק במסחר , אדם שהיה ידוע בהתנגדותו לכספי החלוקה שהושרשו בידי אנשי הישוב הישן בארץ ישראל , רבי יצחק ליפקין השתייך לאנשי העלייה הראשונה ובהקמת השכונות השתתף שותפו רחמים מזרחי הקבלן , הם בנו שתי שכונות בירושלים שמחוץ לחומות, השכונה הראשונה שבנה הייתה אהל שלמה ( על שם אביו של מזרחי רחמים ) בין שכונת בית יעקב לבין בתי חסידוף , רבי יצחק ליפקין לא היה מעוניין בקריאת שמו בשם השכונה ולכן קריאת שמה של השכונה נמסר לשותפו.

השכונה השנייה שהקימו הייתה שכונת שערי ירושלים שכונתה שכונת אבו באסל, שנחשבה כשכונה המערבית ביותר שנבנתה גם כן בשנת 1889-91 ,השכונה מוקמה מוקמה בצפון בית החולים שערי צדק הישן , שמה של השכונה ניתן לה מהסיבה שהייתה שכונה מערבית ביותר באותה העת, היא  קבלה את שמה שערי צדק מהפסוק בתנך " פתחו לי שערי צדק אבו בם אודה יה" .

 

ירושלים רחוב יפו 180-184 שכונת שערי ירושלים שכינויה אבו באסל .
 

את אדמת בית החולים שערי צדק ברחוב יפו ליש שכונת שערי ירושלים ושכונת שערי צדק הלוא היא שכונת באסל,רכשו מהיהודי המומר הבנקאי פרוטינגר ,אנשי ועד העדה רכשו את האדמה  ,בכספים שנאספו לאורך למעלה מעשרים שנה, בניגוד לדעה הרווחת בידי יהודי אנשי קהילת אמסטרדם ,האמת היא שהכספים הראשונים ותחילת האיסוף החלה מאנשי קהילת יהודי אשכנז בעיר פרנקפורט בגרמניה ולכן מונה לאחר הקמת בית החולים מטעמם המפקח מנהל יונה מקס, שאף גר עם משפחתו בבית החולים .

בתחילה נוצר הרצון להקים את מבנה בית החולים בין חומות העיר העתיקה בידי אנשי הציבור שמונו לועד להקמת בית החולים אנשי הועד כללו את אישי הציבור הבאים: הרב נימינסקי, הרב וויטנברג , הרב גולדשמידט, הרב זוננפלד, הרב אלישר, בעל הבנק וואלירו, והרופא וולאך .

אנשי הועד רכשו בתחילה מבנה בעיר העתיקה שהיה צריך להיות הבסיס לבית החולים שערי צדק, אלא שתושביו האשכנזיים הסמוכים התנגדו בתוקף להקמתו בקרבה לבתיהם ופנו לשלטונות התורכיים שלא נתנו רישיון לפתיחת בית חולים במבנה, אי לכך נמכר המבנה והוועד פתח מקום חילופי לרפואת עיניים ובית מרקחת בבתי מחסה ובהמשך במרפאה שנפתחה ברובע הארמני .

ירושלים רחוב יפו 161 בית החולים שערי צדק הישן
 

הקדמה

כבר במאות הקודמות החליטו הספרדים שגרו בארץ ישראל ובירושלים בפרט ,להקים להם ועד שייצגם בנושאים דתיים ובפני השלטונות בארץ ישראל במיוחד בתקופת השלטון העותומאני, במחצית המאה התשע עשר העמידו בראש ועד הספרדים אישיות רבנית שנקראה הראשון לציון ,או החכם באשי כראש רבני ירושלים בעדה הספרדית.

הראשון לציון היה הפוסק ובעל הסמכות האחרונה בנושאי דת, שמירה על נכסים דתיים,הן בארץ והן בגולה,אחראי על החינוך התורני ועל הכשרת מוסדות להכשרת מורים ומלמדים אך לא תמיד עמד בראש הועד הספרדי אישיות שנשאה את התואר רב,דוגמה מיוחדת הייתה חיים וולירו שזכה לתוארו בזכות ייחוסו ומעמדו ,בין הרעיונות שדגל בהם היה הרעיון להקמת בית זקנים וזקנות , אגודות צדקה ובתי תבשיל לארוחות צדקה ,לתושביה הספרדים של ירושלים.

קדם לבית הזקנים הספרדים היה בית הזקנים הכללי האשכנזי שהוקם בשנת 1878 שהחל את פעילותו בין חומות העיר העתיקה ונבנה בשכונת עץ החיים בכניסה לירושלים בדרך רחוב יפו.

רחוב יפו 204-208 בית הזקנים והזקנות הספרדיים
 

תחילתו של בית האבות בתחומי העיר העתיקה וסניף היה לו בעיר חברון, שטח האדמה היה בן כשלושים דונם ,שעליו הוקמו מבני בית הזקנים, בצורת חצי עיגול עם חצר מלפנים האדמה נקנתה בשנת 1882, בידי אריה פרינלנד העשיר,הבניה החלה בשנת 1889 והושלמה בשנת 1900 בבית האבות התגוררו אנשים חכמים בתורה ובעלי ייחוס ,חלק מדייריו הגיעו מקהילות יהודיות ושבעת מותם ,הובטחה להם חלקת קבר הר המשחה,בטרם מלחמת העולם הראשונה היה לבית האבות סניף בחברון.

במבני בית האבות התגוררו כשלוש מאות זקנים וזקנות , כשליש מהדיירים היו גברים והיתר נשים, בבית האבות היו זקנים וזקנות שגילם היה יותר ממאה שנה,במתחם בית האבות היו ארבעה בתי כנסת שהשתייכו לאשכנזיים בני עדת החסידים, אחד לזקני ווילנה והאחרון לזקני אמריקה , בשטח המתחם היה בית חולים קטן ,מטבח לארוחות ובית מרחץ.

בשנת 1931 נתרם סכום של 4000 לא"י לבניית מבנה נוסף בעבור קשישים תלמידי חכמים מעיזבונו של היהודי העשיר מ. הלפרין מקייב שברוסיה , הסכום נתרם לבניית מבנה נוסף בן 20 חדרים,בית מדרש וספרייה, תכנון המבנה ניתן לאדריכלים הירושלמיים הקר את ילין משכונת רחביה והאדריכל קנטר.
 

בעת שנבנתה תחנת אגד החדשה בכניסה לירושלים הושטחו והועלמו ללא זכר מבני בית הזקנים המאוחד בשכונת עץ החיים בכניסה בירושלים.

רחוב יפו בית מושב זקנים וזקנות המאוחד בעיר הקודש ירושלים
 

תחילתו של המוסד בפעילות של אגודת חסד שנקראה עזרת נשים הכללית, בעת שהחלה את עבודתה בתחומי העיר העתיקה ,בתחילת דרכו של המוסד היה  בשנת 1891 ,בעת שהוקם חדר לשני חולות, מפעל זה הוקם בידי הנשים חיה ציפה פינס (אשתו של הרופא נמחם שטיין) ורוזה פיינשטיין, שהחליטו לטפל בחולי רוח וחשוכי מרפא , לאחר שהתכנסו בביתה של איטה ודוד ילין בשכונת מזכרת משה .

הסיבות לפתיחת מוסד ייחודי זה נעוצים בתנאי המחייה הירודים בעיר העתיקה, חוסר בתנאים סניטריים , מחסור במזון, נישואים של נשים בגיל צעיר, ילודה רבה בבית ללא פיקוח רפואי נאות ,דבר שגרם לתמותה רבה של תינוקות ,כול אלה הביאו נשים שעול הבית והילדים היו על כתפיהם למצב של חידלון ושיגעון  .

עזרה כספית למפעל הקמת עזרת נשים כללית נתקבלה מרוטשילד ומשה מונטיפיורי,גם הקשרים המשפחתיים עם משפחת ריבלין,ילין ומיוחס עזרו בהקמת המוסד,שנקרא הקדש בחצר גליציה הקטנה ,שבו אושפזו כשלוש נשים ושני גברים, לאחר מכן עבר המוסד לחצר רנד בעיר העתיקה.

 

רחוב יפו בית החולים עזרת נשים בית החולים לחולי רוח וחשוכי מרפא
 
רחוב יפו שכונת עץ חיים

ראשיתם של ישיבת עץ החיים ושכונת עץ החיים מתחילה במתחם ובית הכנסת החורבה של יהודה החסיד בעיר העתיקה, יש לראות ולהתבונן בתחילת העלייה האשכנזית לירושלים העתיקה  והתיישבותה במתחם החורבה,למרות שהמגורים בסביבת בית הכנסת החורבה היו כוכים ומרתפים מעופשים וטחובים,ראו עצמם אשכנזים אלו שזכו להתגורר בהם כפסגת חלומם.

אלא שהמציאות היום יומית של טחב ומחנק ,הניעו חלק גדול מהם לנטוש את הכוכים והמרתפים במתחם ולמצוא מקומות מגורים ראויים יותר, אל החלל שהתפנה נכנסו מוסדות ובתי אולפנה של העדה האשכנזית להיכנס,כמו ישיבת תלמוד תורה או ישיבת עץ חיים וכמובן משרדי ועד הקהילה ,אך האשכנזים הפנאטיים הדתיים המשיכו להתגורר בכוכים במתחם.

משעזבה הישיבה את מקומה בעיר העתיקה בחצר החורבה ,עברה הישיבה למקומה החדש בשטח שלפני שוק מחנה יהודה, לאחר מכן נרכשה חלקת האדמה בכניסה לירושלים בידי הישיבה שהקימה בה את שכונת עץ החיים.

רחוב יפו שכונת עץ חיים
 
רחביה רחוב קקל 19 ביתו של הספר שמואל האזרחי בריסקר

סיפורו של הספר שמואל האזרחי בריסקר

סיפורו של הספר שמואל אזרחי בריסקר הסיפור שמכונה בהומור הירושלמי הבית העומד על חוט השער ברחוב קק"ל 19 בשכונת רחביה.
 
הסיפור חמוד הקשור לשכונת רחביה ,הקשור לספר שמואל האזרחי בריסקר,שחיי  בשנים 1888-1964 ,היה חבר העלייה השנייה ,שעלה לישראל בשנת 1911, כאשר הגיע לישראל השתכן תחילה בעיר יפו ועבד כספר ,לאחר מכן עבר לירושלים ושכר פינה של מחסן במכולת בכיכר ציון ליד ראינוע ציון.
 
כיוון שהמבנה שבו שכר פינה , היה שייך לכמורה הרוסית ,כעסו עליו כמרים אלו , כאשר תלה שלט הכתוב בעברית בחזית המבנה, שבו נכתב : מספרה עברית מודרנית ,  לקחו את השלט והעבירוהו מעל לאורווה ממול .                         

 

 

 

רחביה רחוב קקל 19 ביתו של הספר שמואל האזרחי בריסקר
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור