דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים מסלולי סיורים ומידע לשכונות ולעיר העתיקה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
 

את שמה קבלה השכונה משמו של הרב רבי יעקב שאול אלישר שנשא בתואר הראשון לציון ואביו של ניסים אלישר שהיה בין היזמים לבנותה,האדמה נקנתה בשנת 1908 , לכול מתיישב הוקצה שטח של 1500 אמה מרובעת ,לבניית בית ושטח אדמה לגידולים חקלאיים סביבה,חלק מהסוחרים העשירים שרכשו את השטח ייעדו אותו למכירה של חלקים קטנים לבניית בתים לאנשים שירכשו מהם חלקות קטנות אלו, חלק מהעשירים רכשו מההתחלה את הקרקע ייעדו אותה לבניית בית קיט ובוסתנים.

בקצוות השכונה נבנו מספרי מבני ציבור גדולים כמו: בית היתומים דיסקין במעונו החדש,בית החינוך לעיוורים מסביב לשכונה הוקמו שכונת בית הכרם ושכונת מונטיפיורי הלוא היא קריית משה.

גבעת שאול ספור העלייה הקווקזית

ספור שכונת גבעת שאול הממוקמת בחלקה המערבי של ירושלים , שכונה שקבלה את שמה בעת הקמתה בשנת 1908 ,משמו של הרב הראשון לציון יעקב שאול אלישר ,שכונה שהקמתה נועדה לפתח חקלאות לצרכי העיר ולהתפרנס מתוצרתה, מייסדיה הראשונים של השכונה היו עולים מהקווקז שברוסיה .

בני העדה הקווקזית היו אנשים דתיים שהאמינו כי הם הוגלו מארצם בידי מלך אשור ,מכוח רצונם לעלות לארץ ישראל ואמונתם הדתית, עלו קרוב לאלף בני העדה הקווקזית לארץ ישראל ,חלקם הגדול התיישב בירושלים חלקם במושבות וחלקם בעיר יפו ,הקווקזים שהתיישבו בירושלים מפאת רצונם לחיות ביחד ולשמר את מנהגיהם ועליית רבם הראשי רבי יעקב יצחקי ,הוחלט להקים עבורם בשנת 1909 את השכונה גבעת שאול , לאחר שרכשו אדמה בנקודה .

קבוצת הקווקזים שהתיישבה בירושלים בראשו של ששון מכתייב , שבנה בשכונה בית והקים רפת שמנתה פרות רבות ועדר כבשים שיצאו לשדות עם רועים בני העדה , תוצרת החלב וייצור גבינות יועדו לתצרוכת הציבור היהודי בירושלים, עוד בנה מכתייב ,חנויות ובתי מלאכה בשכונה בעבור חבריו הקווקזים בשכונה שיוכלו להתפרנס .

בתקופת מלחמת העולם הראשונה בעת כיבוש הארץ בידי הבריטים מידי השלטון העותומאני מכוון שמיקומה היה על כביש הכניסה לירושלים ,בשטחה של השכונה נחפרו שוחות לחימה והוצבו בה תותחים למניעת הכניסה של הבריטים לירושלים , השכונה שחרבה במלחמה הוקמה מחדש לאחר המלחמה בשנת 1919.

לאורך השנים שלאחר הקמתה, סבלה קשה מחדירות אנשי כנופיות גניבות וביזה ומעשי פגיעות בנפש ,במיוחד בתקופות של המאורעות ,משום שהייתה מוקפת בשכונות וכפרים ערביים , לאחר מלחמת השחרור וחלוקת ירושלים בשנת 1949 , הועברו חלק ממפעלי העיר לאזור התעשייה שהוקם בחלקה הדרומי מערבי של השכונה, חלק ממבני התעשייה הוקמו על שרידי הכפר דיר יאסין .

 
ירושלים שכונת גבעת שאול
 

כאן אספר על הטקס המרגש שנערך היום ליוסף לחנה ,בהשתתפות משפחת המנוח שהגיעו מצרפת , מתן וילנאי סגן שר הביטחון ,רובי ריבלין יו"ר הכנסת ,מחט כרמלי ,קציני צבא ומשטרה וכמאה נוכחים חלקם ממש מבוגרים .

 

עשרות שנים ניצבה מצבה בין המצבות של חללי קרב גנין ממלחמת השחרור ,השנייה והרחוקה בתמונה בשורת הזוגות השנייה מלמעלה , בסך הכול 44 קברי אחים מנופלי החטיבה בקרב בתאריך 3.6.48 מתוך 46 שנפלו בקרב ,הגופות הוחזרו לישראל שנתיים לאחר מלחמת השחרור כאשר הגיעו הגופות הם נקברו בחלקת הארבעים וארבע.

 

על מצבתו היה חרוט רק השם יוסף  לחנה , כיוון שהקרב נשכח והיה עלום החליטו מספר חיילים מהגדוד לספר את סיפור הקרב  יריעת המחקר הורחבה והוחלט לכתוב ספר על תולדות העיר גנין בשם עיר גנים ,  מיום היווסדה עד ימינו אנו כולל הקרבות שהתחוללו בה ובסביבתה  ולזכר הקרבות של חטיבת כרמלי וחקר הקרבות אשר בהם השתתפה, קרה המקרה המר ובמלחמות ישראל נפל חברו של אורי שגיא שמואל וייס , באזור העיר גנין בשנת 2002 ולזכרו ולזכר חבריו שנפלו גם במבצע חומת מגן בשנת 2006 נכתב הספר.

הר הרצל יוסף לחנה סיפור המצבה העלומה
 
הר הרצל פינות לא מוכרות סיפורים שמבפנוכו

ביקור בערב יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל  וסיפור מרגש שחוויתי

 
החלטנו לבקר בהר כפי שאנו קוראים , הן לצורך אישי והן לא להירמס בידי עם ישראל וחשבתי כי אספר על מספר מקומות שאין מבקרים כאשר מבקרים בבית הקברות.לדעתי בין  10 - 20   אנדרטאות , הוקמו לאורך השנים בבית הקברות הצבאי שבהר הרצל,  האחרונה בהם היא האנדרטה לזכר המתים בדרכם לישראל ממדינת אתיופיה במבצע נחמיה  ,אנדרטה זאת ממוקמת בנקודה גבוהה משמאל לשער הכניסה מחוץ לגדר בית הקברות למה ? ככה.
 
בחלק מהחלקות  שבהם מוצבות אנדרטאות נערך טקס שנתי , מחוץ לטקס הכללי הקבוע שנקבע ביום ד באייר על פי הוראת בן גוריון לזכר יום נפילת גוש עציון , על פי האומדנים חמישים אחוז מהנופלים היו משרידי הגטאות ומחנות הריכוז שעלו ארצה , אלא שחלקם שעלו מקץ מלחמת העולם השנייה ובתקופה עד מלחמת השחרור נספרו כישראלים למרות שצריך להגדירם על פי הכלל השני.           
הר הרצל פינות לא מוכרות סיפורים שמבפנוכו
 

בתחילת חודש אוקטובר 1898 ערכה משפחת הקיסר הגרמני וילהלם השני ורעייתו אוגוסטה ויקטוריה ,ביקור בממלכה העותומאנית בקונסטנטינופול,בחיפה,ביפו,בירושלים וקינחה את ביקורה בבירות,מטרת נסיעתם ביקור ועלייה לרגל (צליינות) בארץ ישראל ,על מנת להשתתף בחידוש כנסיית הגואל בירושלים העתיקה,בעת ביקורו ביקש לחזות בעיניו במושבות ההתיישבות הנוצרית הטמפלרית בארץ ישראל.

ביקורם בארץ ישראל נמשך עד סוף חודש נובמבר בשנת 1898,לצורך נחיתתם בארץ ישראל בחיפה, החליטו בני המושבה הטמפלרית הגדולה הראשונה בארץ ישראל,להקים מזח שלישי בנמל חיפה בעבורו,שישמש כנקודת נחיתה לסירה ,מספינת הקיטור שהשיטה את הקיסר הגרמני בעת ביקורו.

לצורך הביקור אף הובאו כרכרות חדשות לארץ ישראל,הארץ מתחת השלטון העותומאני אף התמרקה ,לאורך הדרך שופרו הדרכים כמו הדרך בין חיפה ליפו, נסללו קווי טלגרף ,העיר חיפה ,יפו וירושלים לבשו חג,בירושלים הוקם מאהל קיסרי ברחוב הנביאים,נכבדי ערים ניצבו בפתחי הערים ולוו את השיירה המלכותית למעונותיהם ברחובות ההרים בתהלוכות.


ביקור הקיסר וילהלם השני בארץ ישראל
 
רחוב הרב קוק 9 פינת הנביאים 39 שכונת בית דוד וביתו של הרב קוק

שכונת בית דוד הינה השכונה היהודית הרביעית שיצאה מחומות העיר העתיקה ,לאחר שכונת משכנות שאננים,מחנה ישראל,שכונת נחלת שבעה ,הרביעית בית דוד ולאחריה מאה שערים שכונת בית דוד הוא שכונת הקדש, שנבנתה על ידן הנדבן דוד רייז שהגיע מינובא שבפולין.

 

השכונה נקראת על שם דוד רייז שתרם את הכסף לבנייתה ,השכונה נבנתה בשנת 1873

כשתי חצרות ובכול אחת חמש דירות , המרוכזים סביב חצרות מרכזיות ובהם נחצבו בורות מים לאגירת מי גשמים כיום קיימות שתי חצרות ,בחצר הראשונה התמקם כיום מוזיאון התפילין ובחצרו שני בורות מים ומשאבת מים לשאיבת מים החצר השנייה התמקם בקומה השנייה שנבנתה מאוחר יותר הרב קוק וכיום בחצר ובמבנה מוזיאון למורשת הרב קוק לכול חצר שער כניסה להגנה .

 

רחוב הרב קוק 9 פינת הנביאים 39 שכונת בית דוד וביתו של הרב קוק
 

הסתדרות הציונית המיישבת בארץ ישראל , החליטה לספק עבודה לגלי העלייה בארץ ישראל, ההסתדרות הבינה כי תעסוקה ומסחר הם חלק מיישוב יהודים בחזרה על אדמתם, כהבנתה שהרעיון הציוני החדש ,אינו יכול להסתמך על כספי החלוקה ויש לספק לצעירים עבודה ,ברוח גל הקדמה שעבר על העולם מתחילת המאה העשרים.

אחד הרעיונות היה לפתח את ענף גידול הטבק וייצור הסיגריות, שכבר קרטע בארץ ישראל מסוף המאה התשע עשר בזכות בודדים ,רעיון פיתוח ענף הטבק הוגבר ביחד עם זרם העלייה השנייה ,אז החלו לצוץ מפעלים ליצור סיגריות ,כאשר את רוב חומר הגלם הצטרכו המפעלים לייבא, אלא שההגמוניה בארץ ישראל, על ענף הטבק והסיגריות ,נשלט בטרם מלחמת העולם הראשונה בידי הצרפתים ביד חברת הרזי קומפני ובעזרת השלטון העותומאני.

לצורך פיתוח הענף פנתה ההסתדרות הציונית למומחים יהודיים בענף הטבק ,על מנת לקבל חוות דעת לרעיון ולאפשרות פיתוח הטבק בארץ ישראל, מומחים אלו שללו את הרעיון בנימוקים כי השלטון העותומאני יצר מונופול וקבע את המיסוי ומכסות הגידול של הטבק בארץ ישראל ולכן יתקל הענף בקשיים בהתפתחותו.

סיגריות בארץ ישראל
 

לאורך כול תקופת היהדות וההצמדות לחוקי השחיטה ,ידועה הבעיה שמחירו של הבשר המוכשר יקר יותר ממחירו , גם מהתחרות הנוספת בין השחיטה על פי ההלכה האשכנזית או הספרדית .

לעומתם הבשר הטרף שנותר מחלקי הבקר ,שלא עבר את התהליכים הידועים של השחיטה היהודית שכללה: תהליכי ניקור והכשרת הבשר על פי ההלכה וחוקי הכשרות היהודית ,נותר במחיר זול יותר.

לכן התחרו השוחטים ובעלי הבקר במכירת בשר הטריפה שנותר, ונוצרה תחרות קשה בין השוחטים על פרנסתם ,יש לזכור כי החיים באותה תקופה היו קשים ואכילת בשר נחשבה למותרות ומצומצמת בידי המשפחות הדלות ובמיוחד אנשים שניזונו מכספי החלוקה לדוגמא), שאכלו בשר במקרה הטוב אחת לשבוע .

בשנת 1911 התלוננו אנשי הקהילה היהודית והועלו טענות קשות כנגד הקצבים ,על מחירו הגבוה של הבשר הכשר, לעומת היהודים והמוסלמים, הבשר הטרף נרכש רק בידי מספר מסוים בידי קצבים נוצריים, (בעיקר ממוצא גרמני ).

התחרות על מכירתו של הבשר הטרף לקצבים הספורים הללו ,הביאה לירידת מחירים של הבשר הטרף לממדים שהיו על סף הפסד לשוחטים, מחירו של הבשר הטרף באותה תקופה הגיע למחיר של 15 פרוטות לרוטל ,כנגד מחיר של ארבעים פרוטות לבשר שעבר תהליך הכשרה.

נוצר מצב אבסורדי ,שהשוחטים על מנת לספק ,את כול כמות הדרישה הגדולה לבשר הטרף נאלצו לספק לסוחרים הנוצריים, לפרקים גם בשר כשר במחיר מופחת ,על מנת לעמוד בתחרות כתוצאה מכך וברצון שלא להפסיד לקוחות ולפגוע בכיסם נאלצו הקצבים להרים את מחיר הבשר הכשר שמכרו ליהודים ומכאן ההתמרמרות .

סיפור הבשר הטרף העסיק את רבני העיר , והמלחמה בו נמשכה , הרבנים ואנשי הדת ניסו למנוע את אספקת הבשר הטרף לקצבים יהודים ,שמכרו אותו לגויים וליהודים שההכשר לא היה בראש מעיינם ,ברור שהניסיון כנגד הקצבים היהודים להתפרנס גם ממכירת הטרף ,לא היה מצד הממסד הדתי ,אלא נוהל בידי עסקנים ורבנים שניזונו מכספי הציבור ,שעול העבודה הפיזית לפרנסתם ,לא נפל עליהם וזמנם היה בידיהם .

אנשים אלו התנדבו והקימו וועד זמני בבית הכנסת של מאה שערים, מטרתם העיקרית למנוע את המכירה של הבשר הטרף לקצבים היהודיים אלא ליזום חוק שיש לשרפו , אלא שתקנה זאת שהציע הוועד הזמני שהוקם, נתקלה בהתנגדות עזה של הקצבים שתעסוקה זאת הייתה חלק מפרנסתם , הגדילו חברי הוועד הזמני והדפיסו אלפי פשקווילים להפיצם ברחבי העיר.

לדעתם שום וועד זמני ,אינו יכול לפגוע בפרנסתם, ורק מוסדות ממלכתיים וחברי מועצות דתיות ושוחטים, יכולים אולי לחקוק תקנה כזאת, עוד הוסיפו הקצבים שהיו בקיעים בהלכות השחיטה ,כי שריפת הטרף איננו אפשרי בירושלים .

להתנגדותם הוסיפו הקצבים כי רוב בעלי החיים מהבקר או הכבשים המובאים למשחטה בירושלים ,שייכים לסוחרים ערביים המביאים אותו לשחיטה ,את חלקי הבשר הכשר וחלקי הפנים מוכר הסוחר לקצב והשוחט היהודי ,את החלק הטרף והחלק האחורי שאינו עובר ניקור נמכר בידי הערבי לסוחרים נוצריים, מוסלמים ויהודים .

אפילו נמצא שוחט יהודי שהפך לקצב ולבעל איטליז בשטח שבו חיים ערבים בשם מודרן שאליו מגיעים אזרחים הניזונים מחלקי בשר שאינו כשר , ואפילו יהודים שהכשרות זרה להם, על כן צריך להיות ברור לחברי הוועד הזמני ,שמלאכתם לא תעשה כי מעורבים בנושא עסקים וממון רב.

עוד הוסיפו הקצבים כי אף שוחט יהודי לא יסכים לשרוף את הבשר הטרף וכמובן בעלי הסחורה הערביים ,כול עוד קיימת צריכה לבשר הזה, אף אחד לא מוכן לספוג את ההפסד או כתחליף על מנת לצמצם הפסדים לכיסם ,להעלות את מחיר הבשר הכשר על כתפי הצרכנים היהודים, התוצאה עלולה להיות הפוכה ,שיהודים הרוצים לאכול בשר ,יחלו לרכוש בשר טרף זול יותר שמחירו מתאים לכיסם .

בקיצור המלחמה בבשר הטרף נמשכת הביצוע איננו אפשרי עקב טבעו של האדם לכרסו וכיסו .

ירושלים מסיפורי מכירת הבשר הטרף
 

תודה לאתר עיתונות יהודית ולזקני העיר בעזרה בכתיבת המאמר.   

תזכורת קטנה השלטון העותומאני בעת ששלט בארץ ישראל ובמיוחד בתקופת המלחמה כרת את חלקם הגדול של עצי היער וכעשירית מעצי הפרדסים על מנת להניע את הרכבות שלו בארץ ישראל.

תובלת הפחם בתקופת מלחמת העולם הראשונה,בדרך הים לארץ ישראל ,הייתה חסומה בידי אוניות הצי הבריטי, התורכים החלו לנסות תחליפי פחם להפעלת הדוודים , בלבנון הפעילו התורכים מכרה פחם ,אך החומר שהופק והוכנס לדוודים לחימום ,פעל בצורה שהזיקה לדוודים והקטרים הושבתו,אז פנו התורכים וניסו להכניס לדוודים גושי אבנים ממרבץ אבנים שליד מסגד נבי מוסא בדרך ליריחו מירושלים,אך גם דרך זאת לא צלחה.  

 

החליטו התורכים להסיק את הדוודים בעץ, ומנין יגיע העץ כמובן מיערות ומחלקות עצי הפרי בארץ ישראל , עצי אלון ,חרוב וכול מה שלא זז והיה מעץ ויעל הכורת ויכרתום, והוגש על מזבח רעיון הרכבת לקהיר,לאחר שהוכחדו עצי היער, החל תורם של הפרדסים ועצי הנוי בערים בצו עותומאני שיצא למסור כול עץ עשירי למולך הקיטור.

אגודת אנשי האילנות בארץ ישראל
 
העדה החבשית והכנסייה החבשית - האתיופית הנוצרית בירושלים

הכנסייה האתיופית ברחוב  אתיופיה 10 ,טלפון לכנסייה 02-6282448 

הקדמה

מאגדות זקני ירושלים כך מתוארים בני העדה : בין אנשי העדה ישנם בעלי חזות נעימה ורכה ולמולם אנשים בעלי תווי פנים גסים המזכירים עבדים כושיים , צבע עורם לפעמים ורדרד ולפעמים כהה,זקנם של נכבדי העדה דלילים רובם בעלי מבנה רזה,חלקם מהלך בהליכה אצילית וחלקם מעדיפים את היחפנות ומראה המרושל ,חלקם הגדול משתייך לחצר המלוכה האתיופית , אך האנשים המרשימים בעדה הם ללא ספק נזירי העדה וכוהניה .

על פי המסורת החבשית המפגש הראשון בין העם היהודי והעם החבשי התקיים במפגש המלך שלמה עם מלכת שבא שנחשבה למלכה נאורה וחכמה בעת העתיקה  ,בעת שהגיע לירושלים על מנת לחוד חידות לשלמה המלך שפיקחותו הייתה לשם בעולם העתיק  , יש הסבורים כי בהביאה למלך שלמה ,מאה ועשרים כיכר זהב כתשורה , אין בהם להעיד כי המפגש נועד לחידות , אלא למפגש של אישה צעירה עם מלך ,שהחליטה לפגוש אישיות מפורסמת בעולם העתיק.

העדה החבשית והכנסייה החבשית - האתיופית הנוצרית בירושלים
 

האגדות מספרות כי תחילת ההתיישבות של העלייה הכורדית בארץ ישראל ובמיוחד בירושלים ארעה בתחילת המאה התשע עשר, עלייה זאת התאפיינה מרדיפות היהודים הן על ידי הארמנים והן על ידי הכורדים בארצותיהם, לעלייה זאת יש לצרף את הכמיהה והכיסופים לארץ ישראל.

בסוף המאה התשע עשר התיישבו מספר משפחות יהודיות באזור סיוורק שבעירק ועבדו לפרנסתם בחקלאות, עד שהחלו ההצקות של התושבים האחרים ,דבר שגרם לחלק גדול של היהודים לעלות לארץ ישראל בסוף המאה התשע עשר ,ולהתיישב בערים שהייתה בהן קהילה יהודית יחסית גדולה, כמו :   בירושלים והן בטבריה, יפו צפת ובית שאן, חלקם התפרנסו מעבודת כפים במושבות היהודיות .

בעת הקמת המושבה סג'רה הצטרפו כמה משפחות כורדיות למושבה בעזרת ארגון יק"א, לאחר מכן ביישוב כפר ברוך ,שהוקם בעזרת כספים לרכישת אדמות שתרם היהודי הרומני ברוך כהנא לקק"ל אל המתיישבים הרומנים ,הצטרפו בשנת 1927 ,חברי העדה הקווקזית שעלו מקודם לארץ ישראל ושתי משפחות כורדיות מכורדיסטן.

הארגונים הציונים המיישבים בארץ ישראל, עזרו בהקמת הכפרים לבני העדה הכורדית חברי האגודה הכורדית "קדם" כמו : דוד אלרועי, כפר עזריה ,כפר אוריה ,עין העמק (קדם בעבר) מעלייה מסיבית בעיקר של יהודים מעירק ,התבצעה לאחר שחרור עירק מהמלוכה, לאחר כעשרים שנים בתום מלחמת העולם הראשונה בשנות השלושים של המאה העשרים.

לאחר התיישבותם בארץ ,מנתה העדה הכורדית כשתשעת אלפים ,כאשר כששת אלפים התיישבו בירושלים בעיקר בעיר העתיקה, לאחר הכרזת הקמת המדינה באו"ם ,עלו מרבית בני העדה הכורדית שיישבו בעירק ובפרס (אירן) ,כאשר גברו הרדיפות והפעולות של התושבים המוסלמיים בשנות החמישים ,כנגד המיעוט היהודי הכורדי בעיקר באירן ,נאלצו היהודים לברוח ולעלות לארץ ישראל .

העדה הכורדית בארץ ישראל
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור