דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים טחנות רוח וקמח

 
 
טחנת הקמח בימין משה

ספור המעשה קשור לסר משה מונטיפיורי בהגיעו לישראל לביקורו הרביעי בישראל בשנת 1857 , עם סכום כסף גדול מעיזבונו של התורם יהודה טורא מניו אורליאנס שנפטר בגיל 90 שנה ,בכסף זה השתמש על מנת להקים ולעזור ליהודים בישראל, בתחילה רצה מונטיפיורי לבנות בית חולים ,אך משפחת רוטשילד הקדימה אותו בהקמת בית החולים רוטשילד ברחוב הנביאים .

בדרכו לארץ הוא עצר בקושטא אצל הפחה וקיבל אישור – פירמאן , לקניית חלקות אדמה שיחפוץ,כאשר הסתובב לבטח מחוץ לחומות ,בעלי החלקה שעלייה הוקמה שכונת משכנות שאננים.

בעלייה של החלקה שנקנתה בת מעל לשמונה עשר אלף מ"ר ,או קרוב לשבעים אלף אמות מרובעות,היה מושלה לשעבר של העיר ,שהיה ידידו של מונטיפיורי,המשא ומתן נמשך מספר שעות ,כאשר המושל מציע את האדמה בחינם לרגל ידידותם ומפאת הכבוד  ומנגד מונטיפיורי מציע אלף לירות אנגליות,לאחר משא ומתן שמשך שעות נקבע המחיר ומיד נרשם עוד באותו היום בקושאן בטאבו ונחתם בתחילה מול הקונסול האנגלי ולאחר מכן בפני קאדי משפטן ערבי.

טחנת הקמח בימין משה
 
טחנת הקמח של הדס הדסה וינשטין הירשלר

מיקומה של התחנה היה בין שכונת הבוכרים לבין בתי ורשה ,כיוון שהיו ימים מעט מסוכנים במגורים מחוץ לחומות ולהחזיק עסקים בשטחים פתוחים ,הוקפה הטחנה בחומה גבוה ובשער הסוגר חצר זאת.

תחילת הספור של משפחת אהרון הירשלר מתחיל בעוזבו הכול בהונגריה מולדתו  ועלייתו לישראל שם החל לגור בחברון ועבר לגור בירושלים העתיקה שם התגורר בחצר בתי הונגרין הסמוכה לכותל .

 

טחנת הקמח של הדס הדסה וינשטין הירשלר
 
טחנות הרוח המשופצות בירושלים

הטחנות ששופצו ונותרו בירושלים נבנו בתכנון ארכיטקטוני מקובל אירופאי של מבני אבן חרוטים דו קומתיים מאבנים שנמצאו במקום ,לכיפה בחלקם הגבוהה חוברו כנפיים ומנגנון לטחינה הוכנס למבנה.

 

טחנת הרוח בימין משה, הוקמה בשנת 1857 בידי משה מונטיפיורי,כאשר יצאה השכונה הראשונה היהודית מחוץ לחומות העיר העתיקה,הטחנה שימשה לטחינת קמח, בכדי לספק עבודה ל 12 המשפחות הראשונות שהתיישבו בימין משה הקים מונטיפיורי את תחנת הרוח .

 

טחנות הרוח המשופצות בירושלים
 
פיצוץ טחנת הקמח של ימין משה

סיפורון עלום לטחנת הקמח של בימין משה

טחנת הקמח של מונטיפיורי הוקמה בימין משה בשנת 1857 , כאשר רעיון ההקמה קרם עור וגידים הגיע בונה הטחנה תומס ריצרד הולמן על מנת לבנותה בשנת 1857, בשלושת השנים הראשונות עבדו בתחנת הרוח טוחנים מהעיר קטנברי באנגליה, לאחר מכן הזיכיון לטחינת הקמח הועבר למשפחת רוזנטל שמגוריה היה בעיר העתיקה בירושלים שותפיו להפעלת התחנה היו משפחת זאב וולפנזון חברו של מונטיפיורי  ואחיו יהושוע  , את התבואה לטחינה רכשו מערביי הסביבה.

 

בנוסף למשפחה של זאב וולפנזון הייתה עוד תחנת קמח נוספת תת קרקעית בדרך חברון בעיר העתיקה ,מתחת לבית קהילת רייסין , אולם מתקופת הצלבנים עם חלונות ואורווה לבעלי החיים בחצר,בטחנה הופעלו  שלוש זוגות רייחים שהופעלה לאורך כול שעות היממה בעזרת בעלי חיים פרדות וגמלים ,שבה נטחנו חיטה, שעורה ועדשים , את התחנה הזאת ניהלה בעיקר אשתו של זאב רבקה , את הסחורה סיפקו ערביי הסביבה שזאב דיבר בשפתם עד אשר עברו לנהל את טחנת הרוח של מונטיפיורי ,עבר לנהל אותה בנם בן ציון וולפנזון.

 

פיצוץ טחנת הקמח של ימין משה
 
רחביה תחנת הרוח הישנה ברחוב רמבן 8

טחנת הרוח הישנה ברחוב רמבן ברחביה

טלפון 02-5612007

התחנה פתוחה לביקורים בשעות היום עד מאוחר .

תחנת רוח זאת נבנתה והוקמה במחצית השנייה של המאה ה 18, בידי הפטריארכיה היוונית בדוגמת טחנת הרוח של משה מוטיפיורי בימין משה,התחנה פעלה לטחינת קמח בשנים 1880-1860, על קיום התחנה ניתן לקרוא בזיכרונותיו של מונטיפיורי, התחנה הוקמה על מנת לטחון את התבואה שגודלה על מדרון הגבעה הטרשית מכוון מנזר רטיסבון לכוון גן הפעמון של היום, חיטה זאת נזרעה ונקצרה בידי הנזירים של הכנסייה היוונית הלבנה .

 

בסוף המאה ה 19  נתווסף כוח מניע מוטורי למנגנון הפעלת אבני הרחיים בנוסף לכנפי הרוח שהותקנו בתחנה מלכתחילה בעת הקמתה, כאשר החלו להבנות תחנות קמח קטוריות כדוגמת תחנת הקמח של הטמפלרי מתאוס ובעיר העתיקה , חדלה התחנה לעבוד .

רחביה תחנת הרוח הישנה ברחוב רמבן 8
 

ברחוב רמה 1 בשכונת נווה שלום ,תחנת הקמח פעלה מנוע קיטור שהופעל בבערת פחמים,ליד הטחנה נבנתה אורווה לחמורים שהובילו את התבואה לתחנה ולחלוקת הקמח לקונים,מתחת למבנה התחנה נחפר בור לאיסוף מי גשמים,לידו בריכת מים רדודים לשטיפת גרגרי התבואה,

לאחר תקופת מה, בעת שהוכנסו מנועי הקרוסין לשימוש בארץ ישראל,החליף אברהם סלומון את מנוע הקיטור במנוע הקרוסין,ועל מנת לשפר את הטחינה ,החליף סלומון גם את אבני הרחיים, באבנים משוכללות יותר, שיספקו לו טחינה דקה ומשובחת יותר של הקמח שנטחן,אלא שמזלו שלא שיחק לו והטחנה נשרפה כליל בשנת 1939 .

לאחר השרפה ,על חורבות הטחנה בנה אברהם סלומון בית למגוריו ומכר אותו בהמשך למשפחת יעקובזון.

תחנת לטחינת קטניות יהודה אהרוני רחוב גבעון 5

ירושלים תחנת הקמח של סלומון אברהם
 
ירושלים ספור טחנות הרוח כתבה ראשונה

עד אשר החלו להופיע תחנות הרוח התעשייתיות במחצית המאה ה  18 באזור ירושלים הופעלו טחנות לטחינת תבואה בשיטות הישנות של סיבוב סוסים או חמורים מסביב לעמוד מרכזי שכלל אבני רחיים, בעלי החיים נרתמו ביצול, שהסתיים בעמוד עם אבני רחיים עליונים ותחתונים ,שבינם נטחנו גרגרי התבואה ,השיטה הזאת אף תוארה בכתבים המספרים על ימי בית שני בישראל.

 

תחנות שפעלו לטחינת קמח בעזרת זרמי מים במקום חיות ,במים שהוזרמו בארובות לפעולת סיבוב אבני הרחיים ,אך כיוון שמקורות המים לא היו קרובים לירושלים ,הופעלו תחנות בשיטה זאת של שימוש בזרם המים בצפון ירושלים עוד בתקופה הביזנטית במעין עין פרה,בהמשך הוקמה טחנת קמח כזאת באזור דרום בית לחם בכפר הערבי ארטס, היו ניסיונות להפעיל תחנות כאלה בעזרת זרימת המים ממעין עין השילוח מהנקבה ,ניסיונות היו גם במימי נחל דרגות .

 

ירושלים ספור טחנות הרוח כתבה ראשונה
 

טחנת הרוח לטחינת קמח של מונטיפיורי

הוקמה בימין משה בשנת 1857 , כאשר רעיון ההקמה קרם עור וגידים הגיע בונה הטחנה תומס ריצרד הולמן על מנת לבנותה בשנת 1857, בשלושת השנים הראשונות עבדו בתחנת הרוח טוחנים מהעיר קטנברי באנגליה, לאחר מכן הזיכיון לטחינת הקמח הועבר למשפחת רוזנטל שמגוריה היה בעיר העתיקה בירושלים .

 

שותפיו להפעלת הטחנה היו משפחת זאב וולפינזון חברו של מונטיפיורי  ואחיו יהושוע  , את התבואה לטחינה רכשו מערביי הסביבה, הטחנה פעלה בשנים 1860-1885, שאז הרים ידיים זאב וולפנזון ומכר את הטחנה ובנה טחנה מונעת בכוחות בעלי חיים באזור הסראייה בעיר העתיקה עד מותו .

 


ירושלים טחנות הקמח ומשפחת וולפינזון
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור