דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

ירושלים טחנות רוח וקמח

 
 
ספור תחנת הקמח של הגוי בשכונת מקור ישראל

הספור שהתפרסם בעיתונים השקפה ובעיתון הצבי בחודש פבואר 1900 ,הכתבות מספרות על קולות מחאה של תושבי השכונה ועניי ירושלים לצו של בדץ האוסר לרכוש קמח ולחם זול ממאפיית הגוי.

למעשה סוד הספור קשור לטחנת קמח קיטורית ומאפייה הצמודה אליה שהייתה בבעלות גוי שגר בשכונה,הפועלים שהועסקו בטחנת הקמח ובמאפיה היו יהודים, כיוון שבעל התחנה השיג סחורה זולה מן הפלחים ,הוא החליט למכור את סחורתו בזול ולא היה שמחים יותר מאשר עניי ירושלים שהרבו לקנות לחם וקמח זולים .

 

ספור תחנת הקמח של הגוי בשכונת מקור ישראל
 

משפחת אירמוזה (יפה) משמשת נדבך יסודי בסיפורה של החלבנות בירושלים סיפורה של המשפחה מתחיל איך לא ? בגרוש ספרד ,כאשר עזבה המשפחה את ספרד התפלגה המשפחה לשלושה שבטיים שהתיישבו במקומות שונים ברחבי התבל.

פלג אחד של המשפחה פנה צפונה למדינות שפלת אירופה והתיישבו באזור הולנד ובלגיה,פלג זה התפצל וחלקם נדדו עד לצפון גרמניה והתיישבו בערים המבורג ,קלן ואפילו צפונה משם , מפלג משפחתי זה נותרו מעטי מעט  ,כיוון שפלג זה הושמד ברובו בפרעות ובהשמדה של מלחמת העולם השנייה.

פלג שני פנה והפליג לסוריה שם התיישב בעיר אליפו עם שיהודייה עסקו במסחר בעיקר,הפלג השלישי שם פעמיו לארץ ישראל והתיישבו בין חומות העיר העתיקה ,למרות הפילוג החליטו ראשי המשפחה כי הפלגים ישמרו את מנהגי המשפחה על פי המסורת כפי שהתקיימה בספרד בטרם הגרוש.

סיפורה של משפחת אירמוזה (יפה)
 
טחנות קמח מוטוריות בירושלים

כאשר החלו להיכנס לפעולה טחנות הקמח שהופעלו בעזרת אנרגיית ממנועי דוודי הקיטור , ומחיר הפעלתם למרות שהופעלו בשימוש משולב  מים וחומרי תבערה בעיקר עצים השתווה למחיר יצור הקמח בעזרת בעלי חיים הן בשיטת היצור והן בשיטת הדריכיות , הבינו בעלי הטחנות מהדור הישן כי זכות קיומם פג.

במהרה בסביבות השנה 1885 ,החלו להסגר טחנות הקמח הישנות מונעות בעלי החיים הן בשיטת היצול והן בשיטת המדרכייה וטחנות שהופעלו בידי הרוח  וברחבי ירושלים העתיקה ומחוצה לה החלו להיפתח טחנות קמח מודרניות אשר הפעלתם הייתה יותר קלה ותוצרתם הייתה באיכויות יותר גבוהות של הקמח הטחון .

טחנות קמח מוטוריות בירושלים
 
טחנות הקמח בירושלים העתיקה ומסביבה

הקדמה לטחנות קמח בירושלים

תחילת עיבוד הקמח בטחינה באבני רחיים החל בתחילת ההתיישבות לצורך זה הופעלו בעלי חיים שנרתמו ליצול במוט וסובבו את אבני הרחיים כמו : חמור,סוס,גמל וכוח אנושי של בני אדם, באותה צורה הופעלה מפרכת בתי הבד ליצירת שמן וטחינת גרגרי שומשום , ניפוץ כותנה או צמר,הפעלת משורים מכאניים לחרושת עץ ואבן ועוד.

 

טחנות קמח בתקופה הצלבנית

בתקופה הצלבנית היו שתי טחנות קמח בעיר העתיקה מופעלות בידי בעלי חיים בצידו המערבי של הרחוב המוביל לכנסיית הקבר אחת מול הכנסייה נקראה טחון אל עספור - טחנת הציפור.

 

טחנות הקמח בירושלים העתיקה ומסביבה
 

סיפור בקצרה של סבא אליעזר ליפא ליפמן (שרייבר )

השותף של הטמפלרים במאפיית פרנק ובטחנת הקמח ,אליעזר ליפא ליפמן (שרייבר)

אליעזר ליפא ליפמן (שרייבר) נולד בעיר צפת בשנת 1894 כשמלאו לאליעזר ליפא שרייבר (ליפמן)  17 שנה החליט הנער למרוד בדרך החיים המסורתי של היהודים החרדיים בירושלים ,והחליט לצאת אל העולם הגדול שמחוץ לחומות העיר העתיקה על מנת לעבוד וללמוד מקצוע ולא לבזבז את חיו במדרשות וישיבות ירושלים העתיקה .

לאחר שהחליט החלטה זאת ,חיפש הנער ליפא מקום עבודה ונתקבל כשוליה בטחנת הקמח של הטמפלרי מתיאוס פרנק האב ,במושבה הגרמנית ברחוב עמק רפאים 6 בירושלים, אז כבר פעלה טחנת הקמח בעזרת גנראטור שהופעל בקורסין ,שהחליף את הפעלת הטחנה בשימוש בבעלי חיים רתומים ליצול.


טמפלרים בארץ ישראל - בני ההיכל 3
 
טחנות הרוח בירושלים כתבה ראשונה

עד אשר החלו להופיע תחנות הרוח התעשייתיות במחצית המאה ה  18 באזור ירושלים הופעלו טחנות לטחינת תבואה בשיטות הישנות של סיבוב סוסים או חמורים מסביב לעמוד מרכזי שכלל אבני רחיים, בעלי החיים נרתמו ביצול, שהסתיים בעמוד עם אבני רחיים עליונים ותחתונים ,שבינם נטחנו גרגרי התבואה ,השיטה הזאת אף תוארה בכתבים המספרים על ימי בית שני בישראל.

 

תחנות שפעלו לטחינת קמח בעזרת זרמי מים במקום חיות ,במים שהוזרמו בארובות לפעולת סיבוב אבני הרחיים ,אך כיוון שמקורות המים לא היו קרובים לירושלים ,הופעלו תחנות בשיטה זאת של שימוש בזרם המים בצפון ירושלים עוד בתקופה הביזנטית במעין עין פרה,בהמשך הוקמה טחנת קמח כזאת באזור דרום בית לחם בכפר הערבי ארטס, היו ניסיונות להפעיל תחנות כאלה בעזרת זרימת המים ממעין עין השילוח מהנקבה ,ניסיונות היו גם במימי נחל דרגות .

 

טחנות הרוח בירושלים כתבה ראשונה
 
שכונת כנסת ישראל א כיום בתחום שכונת נחלאות.

שכונת נחלאות כוללת שלושים ושתים שכונות זעירות שהוקמו מחוץ לחומות העיר העתיקה , השכונה הראשונה אבן ישראל הוקמה בשנת 1875 , רוב השכונות הזעירות הוקמו בתקופת השלטון התורכי , אך שכונות זעירות נוספות הוקמו גם בתקופת השלטון  הבריטי.

שכונת כנסת ישראל א הוקמה בעקבות השמועה שהתגלגלה בחוצות ירושלים על הרצון של חברה נוצרית לרכוש את השטח שעליה הוקמה השכונה בעבור תחנת רכבת שרצו להקים , אי לכך הועד הכללי כנסת ישראל ,מיהר לרכוש את חלקת האדמה ,שנועדה לאכלס לתקופה קצובה של שלוש שנים ,לומדי כוללים , על פי חוקי התקנון שהוכן נועדו הדירות להכיל שני חדרים .

 

שכונת כנסת ישראל א כיום בתחום שכונת נחלאות.
 
ימין משה ישראל משה ווילף

בעת שמלאו לו שמונה עשר שנה , נישא משה ווילף ועבר לגור בימין משה , רחוב התקווה 41 כיוון שהיה בעל נתינות אוסטרית שוחרר מגיוס לצבא התורכי ,בעת שהגיע לימין משה רכש תחנת קמח בשכונת גורת אל ענב הסמוכה  ( מעל לבריכת השולטאן בירושלים) .

כיוון שהמלחמה התחוללה בארץ ישראל ,נוצרה בעיית מזון וקמח טחון לאפיית לחם ובמיוחד לצבא התורכי , כיוון שכך דרש גמל פאשה המושל התורכי כי תחנות הקמח בירושלים יעבדו במשך כול ימות השבוע עשרים וארבע שעות ביממה, הוראה זאת יצרה בעיה למשה וולף שהיה איש דתי ושומר מצוות,לכן המשיך  משה ווילף להפעיל את תחנת הקמח שברשותו בימי השבו ושעה לפני כניסת השבת השבית את תחנת הקמח עד מוצאי השבת .

כשנודע הדבר לגמל פאשה המושל התורכי ,הוא זימן אליו מידית את היהודי משה ווילף, כאשר הגיע אל גמל פאשה משה , הוא הציב בפניו ובפני עובדי תחנת הקמח,  אולטימאטום שיעבורו לעבוד כפי שהוא דורש במשך כול שבעת ימי השבוע,משה ווילף ניסה להסיר את רוע הגזרה , בטוענה שהוא יעבוד יותר קשה בשעות העבודה ויצור תפוקה נוספת כאילו עבד גם בשבת.

ימין משה ישראל משה ווילף
 
 
 
 
 
בניית אתרים - שרקור