דף הבית   מפת אתר   צור קשר
 
 
 
 
 

זיכרון יעקב אחוזת לנגה - כרמל

 
       

הסיור באחוזת לנגה – כרמל

כיום הבניין סגור, לא משוחזר ומדהים בשנת 2012 הוא היה בן מאה שנה .

איך מגיעים עולים לזיכרון בשדרות נילי מכיוון מערב, פונים שמאלה לרחוב האורנים, וחונים בפינת רחוב הנשיא. משם אפשר להמשיך ברגל. אפשרות שנייה: עולים לזיכרון במעלה מנחם, ממשיכים ישר כל הזמן ,הופך לדרך פינלס ולמייסדים , ימינה להרצל ושמאלה לשדרת הברושים, חונים במגרש החנייה של שדרת הברושים, מימין לאחוזה בית דניאל, מהמגרש עולים בשורת מדרגות  עוברים על פני ספסל אבן המשמש כפינת זיכרון קטנה והטירה מימין לחניון.

 

לאחר העלייה במדרגות לספסל הזיכרון,  שבמרכזו טבלת זיכרון שעליו נחרט : לזכר הנאהבים והנעימים מיכאל לנגה ורעייתו ניטה לבית בנטוויץ, שנטעו את הגן ואת היער הזה מסביב לביתם בשנים 1912-1914 ,  כדאי לשבת על הספסל לצפות בנוף וליהנות מאויר נקי .

בהמשך ההליכה מהספסל לכוון בית האחוזה ,ממשיכים בהליכה בשביל עפר שמצדדיו שרידי שדרת עצי דקל ושינגטוניה ,שבעבר פיארו את שביל הכניסה והוליכו לפתח האחוזה יחד עם הגינות והשיחים ,כיום העזובה מובילה חסרים עצים רבים בשדרה ,מעט שרידים משיחי הגינות ,חזית המבנה ועמודי הסף חסומים בגדר ועצי בניין , אין אפשרות להיכנס למבנה או לחצר על מנת להתרשם מיופי האחוזה כפי שהשרידים שנותרו בה מראים .

במציאות לאחר שביקרתי במקום סוף דצמבר 2009 ,וביקור חוזר במאי 2013 ,נותר השלט בשיממונו המודיע על השיקום ,אך מלבד מעט חומרי בנין בחצר המקום נשאר כמות שהוא מלבד שיפוץ חלקי של החלק המערבי החיצוני של המבנה.

אבל מדוע כדאי להגיע ,בגלל שהאחוזה היא אחת האחוזות הבודדות שהוקמו בארץ ואף נותרה בשלמותה , את האחוזה מקיף כיום שביל עביר לרכב ,מצידו הימני ופינת מנוחה ופיקניק בחלקו המערבי של המבנה ,ההמלצה להשאיר את הרכב בחניון ולהתקדם רגלית לאזור החניון הכולל מספר שולחנות , במרחבי הער חורשה המקיפה את המבנה נעים לטייל בינות הצמחייה והפריחה של פרחי הבר ביער.

ממרומי השטח נשקף נוף חוף הים ובתים במורד הגבעה ,הרבה אוויר צלול ובעיקר שקט אלוהי שניתן לשמוע באוושת העלים כאשר הרוח חולפת .

סיפורה של המשפחה בנטוויץ – לנגה

המשפטן האנגלי הרברט בנטוויץ בעליה של אחוזת כרמל באנגליה ,הרבט ורעייתו היו ציוניים שרופים לרעיון הציוני , למשפחת בנטוויץ היו אחד עשר צאצאים שקיבלו חינוך ציוני ,מוזיקאלי ואומנות מילדותם ,חלק מילדי המשפחה והרבט בנטוויץ בעצמו ,הגיעו לגור בארץ ישראל , משפחת בנטוביץ התפרסמו בקושרם את גורלם בארץ ישראל ,הבת השנייה ניטה בנטוויץ לימים לנגה והבת התשיעית בסדר הלידה 11( שנה לאחר מכן )תלמה לימים תלמה ילין ( הבית הראשון ברחביה בירושלים),הבן נורמן לימים היועץ המשפטי בתקופת המנדט ,הבן יוסף שנישא לבתו של דוקטור הלל יפה (בית החולים בחדרה) .

סיפורה של תלמה בנטוויץ – לוין

לימים תלמה ילין בת משפחת בנטוויץ או בן טוב ,רעייתו של אליעזר ילין האדריכל, תלמה הייתה בת משפחה יהודית מכובדת בבריטניה, אחיה היה נורמן בנטוביץ היועץ המשפטי בימי המנדט ,תלמה הייתה נגנית צלו מפורסמת ,שלמדה כתלמידתו של הנגן הידוע פאבלו קזאלס .

האב המשפטן האנגלי הרברט בנטוויץ ,היה ציוני ועסקן יהודי שנסחף לציונות בזכות היותו עורך דינו של סר משה מונטיפיורי ,לימים אף שימש כיועץ לתנועה הציונית והיה מעורב בניסוח הצהרת בלפור , בשנת 1897 ביקר הרבט בנטוויץ בארץ ישראל ,בעת ביקורו התלהב   הרבט בנטוויץ מאזור הכרמל ומהנוף הסביבתי , ביקור זה גרם לו להחליף את שם אחוזתו בחבל קנט באנגליה לשם " חצר כרמל ", הרבט בנטוויץ עצמו עבר להתגורר בארץ ישראל וגר באחוזת לנגה – כרמל לאחר שעלה בשנת 1929 בהיותו בן 73 , הרבט חי באחוזה עד שנפטר בשנת 1932.

סיפור משפחת מיכאל וניטה לנגה

מיכאל לנגה בנם של משפחת סוחרים עשירה שהתגוררה בגרמניה, הגיע בשנת 18 ללמוד משפטים באוניברסיטת קמבריג באנגליה , בשנת 1910 נישאו ניטה ומיכאל לנגה ויצאו לחופשת ירח הדבש בארץ ישראל, שני בני הזוג התאהבו באזור הכרמל ובמושבה זיכרון יעקב בפרט,בתום חופשתם חזרו לאנגליה .

בשנת 1912 חזרו בני הזוג לנגה לארץ ישראל ורכשו כשבעים דונם מאדמות זיכרון יעקב, עד שהסתיימה בניית ביתם בשנים 1912-14 ,בני הזוג בנו מבנה בן שתי קומות שכלל חצר גדולה בחצר נבנו מגורי המשרתים ואורוות סוסים לטיפוח הגזע ,רפת ומחלבה ליצור גבינות וכמובן ערוגות פרחים וגידולי ירקות .

מבנה האחוזה הראשי נבנה בשלוב סגנון אירופאי ומזרחי,כל משקופי החלונות ודלתות הכניסה ,נבנו עם קשתות, מאחורי המבנה הוקמה חצר גדולה ובה אורווה, מגורי העובדים וחדר מכבסה, מתחת למבנה נבנו מרתפים לאכסון יינות וגבינות.

בתקופת ההמתנה לסיום בניית ביתם על האדמה שרכשו ,התגוררו הזוג במושבה זיכרון בשכירות,אז גם התיידדו עם מייסדי המושבה משפחות : משפחת אהרונסון,משפחת דוקטור הלל יפה (שבתם שרה נישאה ליוסף אחיה של ניטה )ומשפחת לוויטה ,בתקופה שהתיידדו  למדה ניטה את תורת החקלאות וגיגולי הירקות  מידידה אהרון אהרונסון, שמקצועו היה אגרונום בעל שם ( אבי החיטה הארץ ישראלית), בעת שלמדה חקלאות במושבה ,תכננה תכניות לפיתוח החקלאות במושבה לרווחתה של איכריה, בנוסף לרצונה להקים חוות לימוד חקלאות לנשים .

תקופת מלחמת העולם הראשונה

בשנת 1914 עזבו בני הזוג את אחוזתם משום נתינותם האנגלית ,כבני מדינת אויב לתורכיה במלחמה, מיכאל התגייס כקצין לצבא האנגלי ורעייתו ניטה למדה חקלאות על מנת לפתח חקלאות ארץ ישראלית בהשפעתם של משפחת אהרונסון שהיו ידידיהם בתקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה .

בשנת 1917 לאחר מלחמת העולם הראשונה , חזרו ניטה ומיכאל לאחוזתם, אז נתגלה להם  כי המקום נבזז בידי התורכים, בתקופה שהוחרם וששימש כבית אירוח לקצינים גרמניים ותורכים ,בני הזוג לנגה  שיקמו את הגינות , הרחיבו את המבנים והשלימו את הרכוש שנבזז.

לאחר ששוקם המבנה ,המשיכה המשפחה לארח ולקיים ערבי תרבות באחוזתם,רבים מצמרת הישוב העברי ,כמו: אושיסקין,ויצמן ,אם עליית הנוער הנרייטה סאלד, נהגו לפקוד את המקום ,גם אנשי הממשל הבכירים האנגליים, בימי המנדט הבריטי נהגו להתארך בביתם של בני הזוג לנגה,אפילו הרבט סמואל המושל ,שהיה קרוב משפחה של ניטה התארח בביתם.

בעת שמלאו לניטה שלושים ושמונה שנים, החלה נינה לחוש בכאבים בבטנה , לצורך שיכוך הכאבים נהגה ליטול מורפיום , תשלובת הכאבים והמורפיום גרמו למותה של נינה בשנת 1922 ,לבני הזוג לנגה לא היו ילדים ( תזכורת : ניטה הגיעה ממשפחה שהיו בה אחד עשר ילדים, לאחותה הבכירה ליליאן היו שישה ילדים) , הלשונות הרעות והאגדות השחורות מספרות כי היא התאבדה כיוון שמיאנה להשלים, עם העדר היכולת ללדת ילדים.

לאחר מותה של רעייתו ניטה באחוזתם בזיכרון יעקוב , ומצערו הגדול ,סגר מיכאל לנגה את ביתו וחזר לאנגליה, כיוון שהיה בדיכאון עקב מותה של רעייתו נזקק לטיפולים פסיכואנליטיים לשיקומו,לאחר הטיפול בשנת 1925 ,חזר לאחוזתו בזיכרון יעקב , שם חטף דיכאון מהזיכרונות  ובתאריך 24 באוגוסט  1925 , יצא לחורשה ליד האחוזה ושם קץ לחיו בירי , בני הזוג . קבורים בבית הקברות בזיכרון יעקב, לצדם קברם נקברה אחותה הבכורה של ניטה, ליליאן פרידלנדר, שנפטרה ב-31 באוקטובר 1954.

סיפור משפחת דורה שוורץ והקשר הירושלמי

הוגו שוורץ בנו של וולטר שוורץ ורעייתו דורה שוורץ נולד באוסטריה ,שהקים באוסטריה רשת של חנויות כול בו מפורסמת בשם כולבו שוורץ,כאשר התגייס האב וולטר שוורץ האב כחייל במלחמת העולם הראשונה ,נחרבה רשת החנויות והוא נאלץ להקימה מחדש בעיקר בעיר מולדתו זלצבורג, אך הוא פתח סניפים נוספים באוסטריה.

כאשר החלו לנשב רוחות התורה הנאצית בגרמניה ובאוסטריה עלתה האם דורה ושלושת ילדיה לארץ ישראל בשנת 1933 עקב היותה ציונית (בני משפחתה הקדימו אותה והגיעו לארץ ישראל בשנות העשרים והתיישבו בבנימינה) דורה החליטה להתיישב בזיכרון יעקב, לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה בשנת 1938 הוחרם רכושו של האב וולטר שוורץ והוא מצא את מותו במרתפי המעצר.

האם דורה שהייתה מכורה לטבעונות וצמחונות ושמירה על גוף בריא, פתחה במושבה זיכרון יעקב לאחר ששכרה את אחוזת לנגה ,לפנסיון קראה דורה "בית החלמה דורה שוורץ "פנסיון שהתפרסם בזכות המגמה הבריאותית שבו והמיצים המיוחדים שהוגשו שם למתארחים, שועי הארץ ואנשים רבים פקדו את הפנסיון בעיקר מאנשי העלייה השלישית העלייה היקית.

לאחר שרווח לה רכשה דורה שוורץ עוד שטח אדמה בזיכרון יעקב ובנתה עליהם בתי אירוח , למבנים העניקה את שמות שלושת ילדיה.

הבן הוגו שוורץ שעלה בשנת 1933 לארץ ישראל, התיישב במושבה בנימינה ליד בני המשפחה והדודים שעלו לארץ בשנות העשרים , רכש חלקת אדמה והחל לעבדה ,כיוון שלא היה מורגל לעבודת כפים הרעיון של התיישבות חקלאית החל להימחק,כיוון שחלה במחלת המלריה עקר הוגו לגור בירושלים , אביו וולטר שלח לבנו כסף והוא הקים את בית הכולבו הגדול בימים ההם כדוגמת בתי הכולבו באירופה.

בעת שהותו בירושלים הכיר את תמרה לווינסון ונישא לה בשנת 1937 , כיוון שלא היה איש עמל החליט בשנת 1942 למכור את הכול בו ,גם כי בערה בו רוח האומנות ,את המכירה התנה שהכול בו ,ימשיך לשאת את השם כול בו שוורץ .

משפחת תמרה והוגו שוורץ עברו להתגורר בזיכרון יעקב ליד הפנסיון של אמו דורה ,אך החל את נדודיו בעקבות החיים הטובים בין תל אביב לזלצבורג, בשלב הזה ב מחצית שנות הארבעים נפרדו בני הזוג ,לאחר גרושיו הכיר את רעייתו החדשה סטפי ועבר עימה בשנת 1956 להתגורר בזלצבורג ,אך סטפי החליטה כי המשפחה חוזרת לארץ ישראל , החלטה שגרמה להם לחזור בשנת 1962 לישראל.

בכול תקופת שהייתו בארץ השתלם ולמד הוגו את תורת הציור ואף פתח תערוכות ציורים בארץ ובחול,כאשר חזר הוגו לארץ ישראל בשנת 1962 דרש מאימו להעביר אליו את ניהול בית ההבראה של אימו דורה ,לאחר לחץ כבד העבירה לו דורה את הניהול, אלא שהוגו לא היה דורה וחסר את המגע האישי ואת יכולות הניהול של אימו ,גרם לבריחת לקוחות מהפנסיון וליצירת חוב גדול בניהולו הכושל,בעת שעבר על הארץ מיתון כבד ניסה להשכיר את הפנסיון לשוכר, שרצה לשפץ ולפתח את הפנסיון מחדש,מועצת זיכרון יעקב דחו את תוכניות הפיתוח שלא תאמו את האווירה הכפרית של המושבה ודחו את האישור לבנייה.

כיוון שכך נותר המקום עם חובות גדולים ,ניסתה האם דורה למכרו ונכשלה כתוצאה מכך נסגר המקום ונותר בשיממונו שנים רבות, החלק המקברי מצטרף כרגע לסיפור, כאשר מנהיגת כת נוצרית אמה ברגר המאמינים בביאת ישו הנוצרי בעבודה בארץ ישראל ,החלה לרכוש מאות דונמים בשטח זיכרון יעקב במחיר נאה,וחלק מתושבי המושבה שמחו לקבל סכומי כסף יפים בעבור אדמתם, החליטה להקים מקום ישוב לבני הכת הגרמנית,היא רכשה את שטח הפנסיון והקימה בו את מרכז העדה הנוצרית גרמנית .

תודה לענת שוורץ בעזרה לכתיבת המאמר.

סיפורם של ישראל וליליאן פרידלנדר

ליליאן בתו הבכורה של המשפטן האנגלי הרברט בנטוויץ, נולדה בשנת 1882 , לאחר ששודכה לישראל שהיה פעיל ציוני,רב וחוקר תנך, נישאה ליליאן לישראל בשנת 1905 ,נישואיהם נמשכו עד שנרצח ישראל בשנת 1920, בתקופת נישואיהם  נולדו להם ששה ילדים.

ישראל היה חבר במשלחת של הג'וינט האמריקני , ארגון שבין יתר מעשיו הייתה חלוקת כספים וקהילות יהודיות,במסעו האחרון בין קהילות רומניה ורוסיה ,התנפלו על המשלחת שודדים ורצחו את כול חברי המשלחת וישראל בינם.

בתחילה נשארה ליליאן וילדיה בביתם בארצות הברית,מיד לאחר רצח בעלה ,פנו אליה אחותה ניטה ובעלה מיכאל לעזוב את אמריקה ולהצטרף למגורים באחוזתם כרמל בזיכרון יעקב ואכן בקשה זאת מולאה בשנת 1922 כאשר הגיעה לארץ ישראל.

עיסוקו של ישראל בשוטטות וחלוקת כספים הרחיקה אותו ממשפחתו לתקופות ארוכות,עיקר עול גידול הילדים היה על כתפי ליליאן ,חסרונו של אבי המשפחה מחלק גדול מילדותם של ילדיו גרמה סבל וגעגועים לילדים.

כיוון שליליאן הייתה רגילה להתמודד מול קשיי הגידול והחיים ,התאבלותה הייתה קצרה כאשר הבינה כי נדרש ממנה להמשיך את חייהם ובמיוחד לדאוג לילדיה היתומים,חלומו הגדול של בעלה ישראל היה לעלות ולחיות בארץ ישראל ולכן בעת שאחותה ניטה ,פנתה אליה לעלות לארץ ישראל נפלה בקשה זאת על אוזניים קשובות.

סיפורו של דניאל פרידלנדר

דניאל היה בנם הצעיר של הזוג ישראל וליליאן פרידלנדר , כאשר עלתה אמו האלמנה בשנת 1922 בלוית ששת ילדיה לארץ ישראל , לאחר הירצחו של בעלה  בעקבות בקשתם של הזוג לנגה לבוא ולגור עמם בחווה ,עלתה ליליאן אלמנתו וששת ילדיה והתגוררו בחוות לנגה – כרמל.

בתקופה קצרה לאחר עלייתם של משפחת פרידלנדר לארץ ישראל , חזרו ארבעה בנות לארצות הברית,הבן מיכאל המוזיקאי הכישרוני נותר עם אימו באחוזתם של משפחת דודתו ניטה ומיכאל לנגה ילדותו של מיכאל התערבבה בעולם הגדולים ,במפגשים ואירוחים תרבותיים האין סופיים, עם אנשי אצולה ונכבדים הן מקרב היהודים והן ראשי השלטון הבריטי בארץ ישראל, לרוב נתבקש מיכאל להנעים בנגינה על פסנתר הכנף באחוזה לאורחיה של אימו ( דבר שלא אהב במיוחד) .

האגדות בראשון מספרות כי באחד האירוחים של אימו הכיר דניאל ,את אנה ביתו של הברון ריינק הצרפתי שעלה לארץ ישראל והתיישב במושבה זיכרון יעקב,ההכירות זאת הביאה לחיזור ביישני מצידו של דניאל לאנה ,על חשבון שעות הנגינה בפסנתר,למרות חיזורו ההססני של דניאל אחר אנה באוגוסט 1936 ברגע שהחלו לנשוב רוחות המלחמה של גרמניה,החליט הברון לעזוב עם בתו אנה את ארץ ישראל , עזיבתה של אנה הייתה פתאומית ללא פרידה ורק לאחר מעשה קבל דניאל מכתב למעשהגרמו לו להסתגר בעצמו .

בתחילת אוגוסט 1936  עזבה משפחת הברון לארמונם בצרפת ולאחר מכן התכוננה אנה לעבור לאנגליה להמשך לימודיה ,למרות שנקשרו בני הזוג לא התראו יותר אנה ודניאל ,כך מספרים נפגע והסתגר בעצמו עקב אהבתו הנכזבת שנגדעה במפתיע.

בשנת 1936 התקבל דניאל להמשך לימודיו בנגינה על פסנתר ,בבית הספר הגבוה למוסיקה   ג'וליארד בניו יורק , לשם הוא יצא עם אימו ליליאן ,לאחר שהשכירו את המתחם לדורה שוורץ להקמת פנסיון טבעוני ,אך לאחר שנת לימודים החליט דניאל לשים קץ לחיו האגדות מספרות כי הסיבות היו אהבתו הנכזבת לאנה ריינק  בת הרוזן או הלחץ שנדרש מתלמידי בית הספר למצוינות.

בית דניאל במתחם  אחוזת לנגה בזיכרון יעקב

המבנה שהוקם לזכרו של דניאל פרידלנדר בשנת 1938 תוכנן בידי דודו אליעזר ילין בעלה של תלמה אחות אימו , המבנה תוכנן ונבנה ,שנתיים לאחר שדניאל שם קץ לחיו בגיל 18 בשנת 1936 ,בעת שלמד מוזיקה בבית הספר הגבוה למוסיקה ג'וליארד בניו יורק , דניאל פרידלנדר מעבר להיותו פסנתרן מחונן, חטא גם במלאכת הפיסול , המבנה לזכרו הוקם בידי אימו ליליאן פרידלנדר האחות הבכירה לבית המשפטן האנגלי הרברט בנטוויץ ,שהתחתנה עם ישראל פרידלנדר ועברה לגור בארצות הברית, למשפחת ליליאן וישראל פרידלנדר היו ששה צאצאים עד שהבעל ישראל נרצח בשנת 1920 ,בעת שליחות הג'וינט היהודי ברוסיה .

האגדה מספרת כי מעבר לרצונה של אימו ליליאן להקים מבנה לזכרו ,ניצבה גם משאלתו של דניאל לחזור לאחר לימודיו ולהקים מרכז מוזיקה בזיכרון יעקב, בית דניאל שהוקם שימש כמקום מפגש לאנשי רוח, אנשי תרבות ומוזיקאים , ציירים ואומנים, מרחבי העולם ומארץ ישראל, במבנה הוקמו משרדים, חדר אוכל ומטבח לאירוח המבקרים ,חדר מוזיקה וסלון לקונצרטים,המבנה שופץ בידי האוניברסיטה הפתוחה שקיבלה לידיה את המבנה תמורת שיפוץ ואחזקה של המבנה,לאחר השיפוץ נערכו אירועים וקונצרטים במבנה אך ניתן היה גם לערוך ארוחות במבנה עצמו במרפסות ובגן המבנה

בית רות ווינפראד

המבנה שהוקם בשנת 1938 נבנה במתחם אחוזת לנגה בידי הזוג פרופסור ליאון ורות ווינפראד כמבנה מאבן בן שתי קומות ,גג רעפים ומרפסות נוף, במבנה היו שבעה חדרי אירוח והוא שימש בעיקר את באי בית דניאל בעת שנערכו בו אירועים מוזיקאליים .

בית הסופרים במתחם דניאל

המבנה הוקם לאחר מלחמת השחרור ובנייתו נמשכה עד שנת 1951, מטרת בנייתו הייתה להפגיש יוצרים וכותבים, במבנה נבנו שבעה חדרי אירוח ולינה, חדר אוכל ומטבח ואולם סלון למפגשי תרבות,במקום נערכו סמינרים ספרותיים ומפגשים של חברי ארגון הסופרים,בית הסופרים עבר שיפוץ בידי האוניברסיטה הפתוחה שקיבלה לידיה את המבנה תמורת שיפוץ ואחזקה של המבנה.

בית ליליאן פרידלנדר

המבנה שהוקם בשנת 1968 ,נבנה כמומנט זיכרון לזכרה של ליליאן פרידלנדר ,בידי בתה כרמל אגרנט אשת השופט אגרנט ( אחת מששת ילדי משפחת פרידלנדר) ,המבנה כלל כיתת לימוד למוזיקה ואולם אודיטוריום לאירועי מוזיקה שיכל להכיל יותר ממאה אורחים .

אחרית דבר

אנשי האוניברסיטה הפתוחה שחיפשו מקום להקמת קמפוס לאוניברסיטה , הגיעו להבנה ביולי 2000 , עם יורשי רכוש המשפחה ,בעיקר כרמל אגרנט אלמנתו של המנוח שמעון אגרנט ששימש כנשיא בית המשפט העברי ובתה של ליליאן פרידלנדר ,ההבנה כללה תשלום חובות המיסוי ,שנצטברו בגין חוב לעירייה ,בתמורה התחייבה האוניברסיטה הפתוחה לשקם את מתחם אחוזת לנגה והמבנים שהועברו לידם ולהפעילם.

 


 
 
 
בניית אתרים - שרקור